הלכות מעשה הקרבנות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשה הקרבנות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

א כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁשְּׁחִיטַת הַקָּדָשִׁים כְּשֵׁרָה בְּזָרִים וּמִקַּבָּלַת הַדָּם וְאֵילָךְ מִצְוַת כְּהֻנָּה וְכָל הַזְּבָחִים קִבּוּל דָּמָן בִּכְלִי שָׁרֵת בְּיַד כֹּהֵן. אֲבָל מְקוֹם שְׁחִיטָתָן וּמְקוֹם קִבּוּל דָּמָן אֵינוֹ שָׁוֶה בְּכֻלָּן:

כסף משנה כבר ביארנו ששחיטת הקדשים כשירה בזרים וכו'. בר''פ כל הפסולים (דף ל"א:). ומה שכתב וכל הזבחים קבול דמן בכלי שרת וכו' כיצד קדשי קדשים וכו'. בריש פ' איזהו מקומן (דף מ"ז):

ב כֵּיצַד. קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָן וְאֵין מְקַבְּלִין אֶת דָּמָן אֶלָּא בִּצְפוֹן הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל הַמָּקוֹם שֶׁבֵּאַרְנוּ גְּבוּלוֹתָיו בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה. וְקָדָשִׁים קַלִּים שְׁחִיטָתָן וְקִבּוּל דָּמָן בְּכָל מָקוֹם מִן הָעֲזָרָה:

כסף משנה ומ''ש בכל המקום שביארנו גבולותיו בתחלת ספר זה. בפרק ה' מהלכות בית הבחירה. ומ''ש וקדשים קלים שחיטתן וקיבול דמן בכל מקום מן העזרה. בפ' איזהו מקומן (דף נ"ה):

ג וּמִנַּיִן שֶׁאֵין שׁוֹחֲטִין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אֶלָּא בַּצָּפוֹן. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּעוֹלָה (ויקרא א-יא) 'וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ הַמִּזְבֵּחַ צָפֹנָה' וּבְחַטָּאת הוּא אוֹמֵר (ויקרא ו-יח) 'בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט הָעלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת'. וּכְשֵׁם שֶׁהַחַטָּאת נִקְרֵאת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּךְ הָעוֹלָה נִקְרֵאת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים. וּבְאָשָׁם הוּא אוֹמֵר (ויקרא ז-ב) 'בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם'. וְשַׁלְמֵי צִבּוּר הֻקְּשׁוּ לְחַטָּאת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג-יט) 'וַעֲשִׂיתֶם שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת וּשְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה לְזֶבַח שְׁלָמִים' לְפִיכָךְ הֵן קָדְשֵׁי קָדָשִׁים כְּחַטָּאת וְנִשְׁחָטִין בִּמְקוֹם שְׁחִיטָתָהּ. וּמְקוֹם שְׁחִיטָה הוּא מְקוֹם הַקַּבָּלָה:

כסף משנה ומ''ש ומנין שאין שוחטין קדשי קדשים אלא בצפון וכו' עד ישחטו את האשם. בר''פ איזהו מקומן (דף מ"ז ומ"ח). ויש לשאול למה הוצרך רבינו לכתוב וכשם שהחטאת נקראת קדש קדשים כך העולה שהרי בלאו הכי יש ראיה שנשחטה בצפון. וי''ל שלא הוצרך לכתוב כן אלא כדי שיצדק השם שכתב לנשחטין בצפון שהם קדשי קדשים: ומ''ש ושלמי צבור הוקשו לחטאת וכו'. בפרק איזהו מקומן (דף נ"ה) מקשה על ראיה זו וכי חטאת מהיכן למדה מעולה דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש אלא מדתני רב מרי על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה קדש קדשים אף זבחי שלמי ציבור קדשי קדשים מה עולה בצפון אף זבחי שלמי ציבור בצפון. ויש לתמוה למה הניח רבינו פסוק שהוקשו לעולה והביא פסוק שהוקשו לחטאת דדחינן ליה בגמרא. ושמא יש לדחוק ולומר דהשתא דאתא קרא דהיקשא דלעולה מהיקשא דחטאת נמי גמרינן וכיון דעיקר שם קדש קדשים בחטאת הוא דכתיב מש''ה נקט היקשא דחטאת. ועי''ל דלפום מאי דאסיק אדעתיה דחטאת למדה מעולה בהקש אתיב ליה אלא כדתני רב מרי אבל לפי האמת לא למדה בהיקש אלא כאילו כתיב בחטאת גופיה בהדיא הוא דהא מפורש דבר הכתוב במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת והוי כאילו כתוב תשחט החטאת בצפון. ומה שכתב מקום השחיטה הוא מקום הקבלה. בריש פרק איזהו מקומן (דף מ"ט) קבלה בצפון מנא לן דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת כלומר וילפינן שאר קדשי הקדשים מחטאות. ופירש''י ולקח הכהן בתר ושחט כתיב ומשמע במקום העולה נמי והך לקיחה קבלה היא דגמר בג''ש בתורת כהנים עכ''ל. ואיני יודע למה השמיט רבינו ראיה זו:

ד וּמִנַּיִן שֶׁשּׁוֹחֲטִים קָדָשִׁים קַלִּים בְּכָל הָעֲזָרָה אֲפִלּוּ אֲחוֹרֵי הַהֵיכָל. שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּשְׁלָמִים (ויקרא ג-ב) 'וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד' לְהַכְשִׁיר כָּל הָרוּחוֹת שֶׁהֲרֵי לֹא יִחֵד לָהֶם רוּחַ. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַקָּדָשִׁים קַלִּים. וְאִם שְׁחָטָם בַּהֵיכָל כְּשֵׁרִים. אֲבָל אִם שְׁחָטָן בְּגַגּוֹ שֶׁל הֵיכָל פְּסוּלִין שֶׁאֵין הַגַּגּוֹת רְאוּיוֹת לִשְׁחִיטָה כְּלָל אֶלָּא בְּקַרְקַע הָעֲזָרָה:

כסף משנה ומנין ששוחטין קדשים קלים בכל העזרה אפי' אחורי ההיכל וכו'. שם (דף נ"ה) ת''ר ושחטו פתח אהל מועד ושחט אותו לפני אהל מועד ושחט אותו לפני אהל מועד להכשיר כל הרוחות בקדשים קלים ק''ו לצפון ומה קדשי קדשים שלא הוכשרו בכל הרוחות הוכשרו בצפון קדשים קלים שהוכשרו בכל הרוחות אינו דין שהוכשרו בצפון ומפרש בגמרא דהני תלתא קראי חד לגופיה דניבעי פתח אהל מועד כדלקמן בסמוך וחד להכשיר צדדין וחד לפסול צידי צדדין וצפון לא איצטריך קרא. ופירש רש''י לפני משמע כל שלפני ההיכל. וחד להכשיר צדדין כל רוחב העזרה דלא תימא כנגד הפתח דוקא להכי הדר כתב לפני ולא כתב פתח וכל האויר בכלל לפני דלא כתב כנגד. וחד לפסול צידי צדדין כגון לשכות ואפי' תוכן קדש פסולות לשחיטה דלא תימא מדפתח לאו דוקא לפני נמי לאו דוקא. ודברי רבינו שכתב שהרי נאמר בשלמים ושחטו פתח אהל מועד להכשיר כל הרוחות נראה שהוא טעות סופר דהא מהאי קרא לא ילפינן אלא דניבעי פתח אהל מועד לכך נ''ל שצריך להגיה ולכתוב ושחט אותו לפני אהל מועד. ומכל מקום מה שכתב רבינו אפילו אחורי ההיכל צריך למוד מנין לו [עיין תוספות יום טוב זבחים פ''ה מ''ז דכך נתבאר להדיא בסוגיין דזבחים נ''ה]. ומה שכתב ואם שחטן בהיכל כשרים. בפרק קדשי קדשים (דף ס"ג) אמר רבי יוחנן שלמים ששחטן בהיכל כשרים שנאמר ושחטו פתח אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר. ומ''ש אבל אם שחטן בגגו של היכל פסולים שאין הגגות ראויות לשחיטה כלל וכו'. בפרק כיצד צולין (דף פ"ה:) אמר רב גגין ועליות לא נתקדשו ואע''ג דמתיב עליה מדתניא שעלית בית קדשי הקדשים מקודשת ושני שאני היכל דכתיב ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו' ועליותיו וגו' וכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אלמא עליות ההיכל נתקדשו ומשמע דה''ה לגגו, י''ל דשאני עליות שנזכרו בכתוב אבל גג שלא הוזכר בכתוב גם הוא בכלל מה שאמר רב גגין לא נתקדשו. ומ''ש אלא בקרקע העזרה. כתב כן למעט עליות. אחר כך מצאתי בפרק שני דזבחים אמר עולא השוחט על גגו של היכל חייב משום שחוטי חוץ הואיל ואין ראוי לשחיטת כל זבח וזה מבואר מדברי רבינו שאין גגו של היכל כשר לשחיטת שום זבח:

ה שְׁלָמִים שֶׁשְּׁחָטָן קֹדֶם שֶׁיִּפָּתְחוּ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל פְּסוּלִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ג-ב) 'פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד' בִּזְמַן שֶׁפָּתוּחַ. אֲפִלּוּ הָיוּ דַּלְתוֹתָיו מֻגָּפוֹת הֲרֵי זֶה כְּנָעוּל. אֲבָל הַפָּרֹכֶת שֶׁעָלָיו אֵינָהּ פּוֹסֶלֶת:

כסף משנה שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל פסולים וכו'. מימרא בפרק איזהו מקומן (דף נ"ה:). ומ''ש אפי' היו דלתותיו מוגפות. שם ופירש''י מוגפות סגורות ולא נעולות. ומ''ש אבל הפרוכת שעליו אינה פוסלת. שם בעיא דאיפשיטא:

ו הָעוֹלָה וְהָאָשָׁם וְהַשְּׁלָמִים בֵּין שֶׁל יָחִיד בֵּין שֶׁל צִבּוּר זְרִיקַת דַּם שְׁלָשְׁתָּן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שָׁוָה לְעוֹלָה. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַכֹּהֵן הַדָּם בַּמִּזְרָק וְזוֹרֵק מִמֶּנּוּ בַּמִּזְרָק שְׁתֵּי זְרִיקוֹת עַל שְׁתֵּי זָוִיּוֹת הַמִּזְבֵּחַ בַּאֲלַכְסוֹן מֵחֲצִי הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַטָּה עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית וְעַל קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. וּמִתְכַּוֵּן כְּשֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם עַל הַקֶּרֶן שֶׁיִּהְיֶה הַדָּם מַקִּיף עַל הַזָּוִיּוֹת כְּמִין גַּ''ם. כְּדֵי שֶׁיִּמָּצֵא הַדָּם שֶׁל שְׁתֵּי מַתָּנוֹת עַל אַרְבָּעָה כָּתְלֵי הַמִּזְבֵּחַ לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּעוֹלָה וּבִשְׁלָמִים (ויקרא ז-ב) (ויקרא ט-יח) 'סָבִיב' וְהוּא הַדִּין לְאָשָׁם. וּשְׁיָרֵי הַדָּם נִשְׁפָּכִין עַל הַיְסוֹד הַדְּרוֹמִי:

כסף משנה העולה והאשם והשלמים וכו'. בשלשתן שנינו בפרק איזהו מקומן דמן טעון שתי מתנות שהן ד' ואיפליגו תנאי בפירושה ופסק כת''ק דאמר (דף נ"ג:) יכול יזרקנו זריקה אחת ת''ל סביב אי סביב יכול יקיפנו בחוט ת''ל וזרקו הא כיצד כמין ג''ם ופירש''י כמין ג''ם זורק כנגד הפינה מן הכלי והדם מתפשט לשתי רוחות הפינה והרי היא כמין ג''ם אות יונית עשויה ככ''ף פשוטה. ואע''ג דרב ושמואל פליגי התם ואתי שמואל כת''ק ומשמע דרב סבר דלית הלכתא כת''ק וא''כ לא ה''ל למיפסק כשמואל לגבי רב באיסורי י''ל דברייתא לא הוה שמיע לרב דאי הוה שמיע ליה לא הוה פליג את''ק. ומ''ש רבינו מחצי המזבח ולמטה. בריש קינים עולת בהמה למטה ואם שינה פסול פירוש למטה מחוט הסיקרא שחוגר באמצע המזבח: ומ''ש על קרן מזרחית צפונית וכו'. שם אהא דתנן בעולה דטעונה שתי מתנות שהן ארבע פירש''י שתי מתנות בקרן מזרחית צפונית ובקרן מערבית דרומית שכנגדה באלכסון והכי תנן במסכת תמיד בא לו לקרן מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה דרומה וטעמא משום דקרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כדאמרינן בשמעתין ועולה טעונה מתן דמה כנגד היסוד וכדרבינן לעיל. ומ''ש וה''ה לאשם. כלומר שגם הוא נאמר בו סביב בפ' צו. ומ''ש ושירי הדם נשפכים על גג היסוד הדרומי. שם (דף נ"ב) אמאי דכתיב בפר כהן משיח ואת כל דם הפר ישפוך אל יסוד מזבח העולה דריש דה''ק תן יסוד למזבח של עולה ופירש''י תן יסוד למזבח של עולה תן תורת שפיכת יסוד שירים להלכות מזבח של עולה שיהא המזבח טעון בעולה ובכל הדמים הניתנין עליו שפיכת שירים אל היסוד אם נשאר בכלי כלום כשזורק ממנו שתי זריקות לשתי קרנות ישפכנו ליסוד ומשום דבעולה לא כתיבי שפיכת שירים איצטריך למילף מהכא. ואמרינן תו התם השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה אגגו דיסוד ופירש''י השתא דכתיב אל יסוד המזבח יסוד שהוא דומה למזבח דהיינו גגו של יסוד:

ז הַחַטָּאוֹת הַנֶּאֱכָלוֹת דָּמָן טָעוּן אַרְבַּע מַתָּנוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הַחִיצוֹן מֵחֲצִי מִזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא ד-כה) (ויקרא ד-לד) 'עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ'. וְכֵיצַד הוּא עוֹשֶׂה. כְּשֶׁלּוֹקֵחַ הַכֹּהֵן הַדָּם בַּמִּזְרָק מוֹלִיכוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ וְטוֹבֵל אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית הַסְּמוּכָה לַגּוּדָל בְּדָם. וְסוֹמֵךְ בְּאֶצְבָּעוֹ הַגְּדוֹלָה מִכָּאן וּבַגּוּדָל מִכָּאן וּמְחַטֵּא וְיוֹרֵד כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַדָּם שֶׁבְּאֶצְבָּעוֹ. וְכֵן הוּא עוֹשֶׂה בְּכָל קֶרֶן וְקֶרֶן. וְאִם נָתַן סָמוּךְ לַקֶּרֶן כְּאַמָּה אַחַת מִכָּאן אוֹ מִכָּאן כִּפֵּר:

כסף משנה החטאות הנאכלות דמן וכו'. משנה בפרק איזהו מקומן. ומה שכתב מחצי מזבח ולמעלה וכו'. בריש קנים חטאת בהמה נעשית למעלה ואם שינה פסל. ומ''ש וכיצד הוא עושה כשלוקח הכהן הדם במזרק וכו'. ברייתא בפרק איזהו מקומן (דף נ"ג). ומ''ש וסומך באצבעו הגדולה מכאן. שם וחומר בגודל מלמעלה ובאצבע קטנה מלמטה ורבינו גורס גדולה במקום קטנה. אי נמי קטנה בערך הגודל קאמר. ונראה שמפרש רבינו חומר צובר מלשון חומרים כלומר שמעמיד הדם שיהיה צבור ולא יתפשט באצבע. ומ''ש ומחטא ויורד כנגד חודה של קרן וכו'. שם ופירש''י ומחטא זריקת חטאת קרוי חיטוי כמו הכהן המחטא. ומ''ש ואם נתן סמוך לקרן כאמה אחת מכאן ואמה אחת מכאן כפר. שם אמאי דתנן חטאות הצבור והיחיד דמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות אמרינן בגמרא היכי עביד ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר נותן אמה אילך ואמה אילך וחד אמר מחטא ויורד כנגד חודו של קרן אליבא דרבי אליעזר ברבי שמעון דאמר היא עצמה אינה נעשית אלא בגופה של קרן דכולי עלמא לא פליגי כי פליגי אליבא דרבי (דאמר דמים העליונים ניתנין מחוט הסיקרא ולמעלה) מר סבר אמה אילך ואמה אילך כנגד קרן הוא ומר סבר כנגד חודה אין טפי לא. ופי' רש''י היא כלומר כל עצמה ועיקר מצותה אינו אלא שם. דכ''ע לא פליגי דלא בעינן חודה דקרן כתיב ואמה על אמה ברום אמה הניתן בראש המזבח בכל זוית וזוית בכל מקום שבה קרוי קרן כי פליגי אליבא דרבי דמכשיר לה מחוט הסיקרא ולמעלה ואע''ג דלאו קרן מר סבר כי היכי דקרן היא אמה על אמה אף כל שתחתיו כנגדו הוי קרן ומר סבר כיון דקרא לאו אקרנות ממש קפיד דשאר המזבח לא שייך לשון קרן אלא בחודה של זוית עכ''ל. ולפי זה פסק רבינו כרבי דהלכה כמותו מחבירו ועוד דאמוראי פליגי אליביה ובפלוגתא דאמוראי פסק כמאן דאמר אמה אילך ואמה אילך. ונראה לי שהטעם דכיון דלר' אליעזר בר''ש לא בעינן חודה של קרן עדיף טפי למימר דרבי מכשיר באמה אילך ואמה אילך כדי שלא להגדיל מחלוקתם ביותר. ועוד יש לומר דכיון דאיפליגו אמוראי במילתא אין אנו יכולים לפסול באמה אילך ואמה אילך ומש''ה פסק דלכתחלה בעינן חודה של קרן ואם נתן אמה אילך ואמה אילך בדיעבד כפר:

ח וְצָרִיךְ לִטְבּל אֶצְבָּעוֹ עַל כָּל קֶרֶן וְקֶרֶן. וּכְשֶׁגּוֹמֵר הַנְּתִינָה עַל הַקֶּרֶן מְקַנֵּחַ אֶצְבָּעוֹ בִּשְׂפַת הַמִּזְרָק. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל פַּעַם שְׁנִיָּה. שֶׁשְּׁיָרֵי הַדָּם שֶׁבְּאֶצְבָּעוֹ פְּסוּלִין לִתֵּן מֵהֶן עַל קֶרֶן אַחֶרֶת:

כסף משנה ומ''ש וצריך לטבול אצבעו על כל קרן וקרן וכשגומר הנתינה על הקרן מקנח אצבעו בשפת המזרק וכו'. בפרק דם חטאת (דף צ"ג:) תניא וטבל [ולא מספג וכו'] (והזה מן הדם) מן הדם שבענין למעוטי מאי למעוטי שירים שבאצבע. ופירש''י והזה מן הדם שבענין מדם האמור בענין טבילה שהזה ממנו ראשונה יזה את כולן שצריך לחזור לטבול בו אצבעו על כל הזיה טבילה. ומ''ש מקנח אצבעו בשפת המזרק. שם:

ט אֵין בְּכָל הַקָּרְבָּנוֹת קָרְבָּן שֶׁטָּעוּן הַזָּיַת דָּם בְּאֶצְבָּעוֹ אֶלָּא חַטָּאת בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (ויקרא ט-ט) 'וְטָבַל אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם'. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שָׁם דָּם כְּדֵי טְבִילָה לֹא שֶׁיִּסָּפֵג אֶצְבָּעוֹ מִדָּם:

כסף משנה אין בכל הקרבנות קרבן וכו'. איני יודע מה מלמדנו. ומ''ש וצריך שיהא שם דם כדי טבילה לא שיספג אצבעו מדם. ברייתא בפרק ב''ש (דף מ':) ובפרק דם חטאת וטבל ולא מספג דם עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו ופירש''י מספג מקנח בשולי הכלי או בדפנותיו וכו'. שיעור טבילה מעיקרא וכו' משעת קבלה ראשונה למעוטי קבל פחות מכדי טבילה בכלי זה ופחות מכדי טבילה בכלי זה ועירבן והכי מפרש לה במנחות ובפרק דם חטאת ויליף לה מדקרינן וטבל בדם ולא קרינן בדם משמע בדם שהיה כבר משעה ראשונה עכ''ל. ומפשט דברי רבינו לא משמע הכי אלא כולה חדא מילתא היא וה''ק צריך שיהא שם כדי טבילה כדי שלא יהא מספג שאם לא יהא שם דם כדי טבילה נמצא שהוא מספג ואנן בעינן וטבל. ויש לתמוה דאי חדא מילתא היכי דריש ולא מספג מוטבל ושיהא בדם שיעור טבילה מבדם ועוד דבגמרא מצריך להו דאי כתב רחמנא וטבל ה''א אע''ג דליכא שיעור טבילה מעיקרו ואי כתב רחמנא בדם הו''א אפילו מספג אלמא תרי מילי נינהו לפיכך צריך לפרש דברי רבינו דתיבת וצריך מושך עצמו ואחר עמו וה''ק וצריך שיהא שם דם כדי טבילה וכן צריך עוד שלא יספג:

י וּמִנַּיִן הוּא מַתְחִיל. עוֹלֶה בַּכֶּבֶשׁ וּפוֹנֶה לִימִינוֹ וּמְהַלֵּךְ עַל הַסּוֹבֵב וְנוֹתֵן בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מִזְרָחִית תְּחִלָּה. וְאַחַר כָּךְ בַּקֶּרֶן הַשְּׁנִיָּה הַסְּמוּכָה לָהּ שֶׁהִיא מִזְרָחִית צְפוֹנִית. וְאַחַר כָּךְ בְּקֶרֶן שְׁלִישִׁית הַסְּמוּכָה לָהּ שֶׁהִיא צְפוֹנִית מַעֲרָבִית. וְאַחַר כָּךְ בְּקֶרֶן רְבִיעִית הַסְּמוּכָה לָהּ שֶׁהִיא מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית. וְעַל יְסוֹד אוֹתָהּ הַקֶּרֶן שֶׁהִשְׁלִים בָּהּ הַמַּתָּנוֹת הוּא שׁוֹפֵךְ שְׁיָרֵי הַדָּם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד-יח) 'וְאֵת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח' (הָעלָה) זֶה יְסוֹד דְּרוֹמִי:

כסף משנה ומנין הוא מתחיל וכו'. משנה בפ' איזהו מקומן (דף נ"ג). ומ''ש זה יסוד דרומי. בגמ' יליף לה. ומ''ש שנאמר ואת כל דמה ישפוך אל יסוד מזבח העולה. נראה להגיה ולכתוב במקומו ואת כל דמה ישפוך אל יסוד המזבח וכן נמצא בספר מוגה דבחטאות פנימיות כתיב אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד והוא מערבי שפוגע בו תחלה בצאתו אבל בחיצוניות כתיב אל יסוד המזבח ולכך פנימיות מפורש וחיצוניות סתום:

יא כָּל הַחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת דָּמָם נִכְנָס לְפָנִים לַהֵיכָל וּמַזִּין מִמֶּנּוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. וּשְׁיָרֵי הַדָּם שׁוֹפְכָן עַל יְסוֹד הַמַּעֲרָבִי שֶׁל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן שֶׁהוּא פּוֹגֵעַ בּוֹ תְּחִלָּה בְּצֵאתוֹ מִן הַהֵיכָל:

כסף משנה כל החטאות הנשרפות וכו' ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון וכו'. שם במשנה (דף מ"ז) שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ובגמרא (דף נ"ב) מ''ט א''ק אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד ההוא דפגע ברישא ופירש''י יסוד שכנגד הפתח וזו היא מערבו של מזבח שהוא כנגד פתח ההיכל:

יב וְהֵיכָן מַזִּין מִדָּמָן. וְכַמָּה מַזֶּה מֵהֶם. פַּר וְשָׂעִיר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים דַּם כָּל אֶחָד מֵהֶן טָעוּן שְׁמוֹנֶה הַזָּיוֹת עַל בֵּין הַבַּדִּים וּשְׁמוֹנֶה עַל הַפָּרֹכֶת. וּמְעָרֵב דַּם הַפָּר וְהַשָּׂעִיר וּמַזֶּה מִשְּׁנֵיהֶם אַרְבַּע הַזָּאוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב שֶׁבַּהֵיכָל. וְשֶׁבַע הַזָּיוֹת עַל אֶמְצָעוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ זֶה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת עֲבוֹדַת יוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאִם לֹא כִּוֵּן בַּהַזָּיוֹת שֶׁבִּפְנִים כְּשֵׁרוֹת:

כסף משנה והיכן מזין מדמן וכמה מזה מהן וכו'. כמו שיתבאר בהל' עבודת יוה''כ פ''ד: ומ''ש ואם לא כיון בהזיות שבפנים כשרות. פ' הקומץ רבה (דף כ"ז):

יג פָּרִים הַנִּשְׂרָפִין וּשְׂעִירִים הַנִּשְׂרָפִין זוֹרֵק דָּם מִכָּל אֶחָד מֵהֶם שֶׁבַע הַזָּיוֹת עַל הַפָּרֹכֶת הַמַּבְדֶּלֶת בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. וְאַרְבַּע הַזָּיוֹת עַל אַרְבַּע קַרְנוֹת מִזְבַּח הַזָּהָב:

כסף משנה פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין וכו'. מפורש בתורה:

יד וְכָל הַדָּמִים הַנִּתָּנִין עַל מִזְבַּח הַזָּהָב כְּשֶׁהוּא נִכְנָס עוֹמֵד בֵּין הַמִּזְבֵּחַ לַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבֵּחַ לְפָנָיו. וְנוֹתֵן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ מִבַּחוּץ. מַתְחִיל מִקֶּרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית לִצְפוֹנִית מַעֲרָבִית לְמַעֲרָבִית דְּרוֹמִית לִדְרוֹמִית מִזְרָחִית:

כסף משנה ומ''ש וכל הדמים הניתנין על מזבח הזהב וכו'. כתוב בתשובת הרשב''א בסימן ש''צ שנשאל על מ''ש רבינו שהיה עומד בין מזבח למנורה והלא המזבח משוך היה כלפי חוץ והוא צריך לצאת מכל המזבח ותשובתו כתבתי בהל' עבודת יוה''כ פ''ד. והר''י קורקוס כתב אפשר שרבינו מפרש עד דנפק מכוליה היינו שלא יעמוד בין מזבח לפרוכת אלא יוצא לצד ימינו עד שיצא מכנגד כל המזבח וזהו שכתב בין מזבח למנורה ונמצא עומד מהמזבח ולפנים מכנגד הצד הדרומי כמ''ש בפ''ד מהל' עבודת יוה''כ כי מצד צפון יוצא. ועדיין קשה שא''כ למה אינו נותן תחלה בקרן דרומית מערבית שהוא יותר קרוב לו שהרי מנורה בדרום היתה לימין היוצא נמצא שזה מדלג קרן דרומית מערבית ודרומית מזרחית ונותן בשלישי שהוא צפונית ולמה, ואפשר שסובר רבינו שזהו מ''ש שנותן מבחוץ כלומר לצד האחר וזהו שאמר שיהו הזאות אלו הראשונות מלמטה למעלה כי אולי יתלכלכו בגדיו אבל האחרונה שהיתה לפניו מלמעלה למטה כדי שלא יתלכלכו בגדיו וכמ''ש שם וכתבו רבינו בעבודת יוה''כ ומשם כתב רבינו כן. ומ''ש שם לפני ה' מזבח לפני ה' ולא כהן היינו שלא יפסיק הכהן בין מזבח לפרוכת אבל עדיין אין מזבח בין כהן לפרוכת כי לצד דרום היה נמשך נמצא מזבח לפני ה' בלא הפסק וכהן אינו לפני ה' רק לצד המנורה או לחוץ יותר ועדיין סוגית הגמרא צריכה יישוב עוד עכ''ל. ומ''ש מתחיל מקרן מזרחית צפונית וכו'. משנה פ' הוציאו לו (דף נ"ח): וכתוב בתשובות הרשב''א סי' שפ''ח שנשאל שמשנה זו עכ''פ שנויה לדעת ר' יוסי שסובר שלא היתה שם אלא פרוכת אחת ופרופה לצפון לימין הנכנס וכשחוזר מן הפתח למזבח הזהב פוגע תחלה בצפונית ואינו יכול להתחיל שם כדאמרינן. וגמר שאלה זו ותשובתה אכתוב בהלכות עבודת יוה''כ פרק ד':

טו פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ הַבָּא עַל כָּל הַמִּצְוֹת כֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ עַצְמוֹ מְקַבֵּל דָּמוֹ וּמַזֶּה מִמֶּנּוּ מִבִּפְנִים וְאִם קִבֵּל וְהִזָּה כֹּהֵן הֶדְיוֹט כָּשֵׁר:

כסף משנה פר כהן משיח הבא על כל המצות וכו'. מדכתיב בה ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אותו אל אהל מועד וכו'. ומ''ש ואם קיבל והזה כהן הדיוט כשר. בת''כ פרשת ויקרא:

טז שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהֵן שְׂעִירִין הַנִּשְׂרָפִין לֹא נִתְפָּרֵשׁ בָּהֶן בַּתּוֹרָה כֵּיצַד נוֹתֵן דָּמָן וּלְהֵיכָן הוּא נוֹתֵן. אֶלָּא לְפִי שֶׁהֵן חַטַּאת הַקָּהָל דִּינָן כְּדִין פַּר הֶעְלֵם שֶׁהוּא חַטַּאת הַקָּהָל לְכָל הָאָמוּר בּוֹ לְמַתַּן דָּמִים וְלִשְׂרֵפָה וּלְטַמֵּא אֶת הַשּׂוֹרֵף:

כסף משנה שעירי עבודה זרה והם שעירים הנשרפין וכו'. בפרק בית שמאי (דף מ"א):

יז הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח דַּם כָּל אֶחָד מֵהֶן טָעוּן מַתָּנָה אַחַת בִּשְׁפִיכָה כְּנֶגֶד הַיְסוֹד בְּאֵי זוֹ רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה מִשְּׁלֹשׁ זָוִיּוֹת הַמִּזְבֵּחַ. שֶׁהֲרֵי קֶרֶן מִזְרָחִית דְּרוֹמִית לֹא הָיָה לָהּ יְסוֹד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִנַּיִן שֶׁאֵינָן טְעוּנִין אֶלָּא מַתָּנָה אַחַת שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בִּבְכוֹר (במדבר יח-יז) 'וְאֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ' מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהוּא הַדִּין בְּמַעֲשֵׂר וּבְפֶסַח שֶׁנּוֹתֵן דָּמָן מַתָּנָה אַחַת כִּבְכוֹר:

כסף משנה הבכור והמעשר והפסח וכו'. משנה בפרק איזהו מקומן (דף נ"ו:) ובר''פ ב''ש (דף ל"ז). ומ''ש באי זה רוח שירצה משלש זויות המזבח שהרי קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד כמו שביארנו. בפ''ב מהל' בית הבחירה: ומנין שאינם טעונין אלא מתנה אחת וכו' מפי השמועה למדו שהוא הדין במעשר ופסח וכו'. בפ' ב''ש (דף ל"ז) ובפרק איזהו מקומן (דף נ"ו:) מדכתב ואת דמם תזרוק מלשון רבים לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורין על גבי המזבח כנגד היסוד מנא לן וכו' אתיא זריקה זריקה מעולה. ואיני יודע למה תלה הדבר במפי השמועה דהא מקראי יליף לה מדכתיב דמם לשון רבים. ואפשר שטעמו משום דלא מפרש בהדיא דדמם מרבה מעשר ופסח:

יח כָּל הַזְּבָחִים מַקְטִירִין אֵימוּרֵיהֶן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אַחַר שֶׁזּוֹרְקִין הַדָּם תְּחִלָּה. וְכָל הַזְּבָחִים מַפְשִׁיטִין אוֹתָן וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין אֶת אֵימוּרֵיהֶן. וְאֵין מַפְשִׁיטִין אוֹתָן עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. חוּץ מֵחֲטָאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת שֶׁאֵין מַפְשִׁיטִין אוֹתָם כְּלָל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז-כז) 'אֶת עוֹרָם וְאֶת בְּשָׂרָם'. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר זוֹרֵק תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מַפְשִׁיט וְקוֹרֵעַ וּמוֹצִיא הָאֵימוּרִין וּמַקְטִיר:

כסף משנה כל הזבחים מקטירין וכו'. מפורש בתורה: וכל הזבחים מפשיטין אותן וכו'. בפרק טבול יום (דף ק"ג:) נתבאר דכולי עלמא מודו דאין הפשט קודם זריקה וכתב רש''י מפני שאסור לשהות הדם כל כך ובסוף הלכות פסולי המוקדשין כתב רבינו זבח שהופשט קודם זריקה אינו פוסל:

יט כָּל עוֹרוֹת קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים לַכֹּהֲנִים בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת צִבּוּר בֵּין בְּקָרְבְּנוֹת יָחִיד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז-ח) 'עוֹר הָעלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב'. אֲבָל עוֹרוֹת קָדָשִׁים קַלִּים לַבְּעָלִים. וְכָל עוֹלָה שֶׁלֹּא זָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ לֹא זָכוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז-ח) 'עלַת אִישׁ' עוֹלָה שֶׁעָלְתָה לְאִישׁ:

כסף משנה כל עורות קדשי הקדשים לכהנים וכו' אבל עורות קדשים קלים לבעלים וכו'. משנה בפרק טבול יום (דף ק"ג):

כ כָּל קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים שֶׁאֵרַע בָּהֶן פִּסּוּל קֹדֶם הֶפְשֵׁטָן אֵין עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים. לְאַחַר הֶפְשֵׁטָן עוֹרָן לַכֹּהֲנִים. וְכָל הָעוֹרוֹת מְחַלְּקִין אוֹתָן אַנְשֵׁי מִשְׁמָר בֵּינֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת:

כסף משנה כל [קדשי] הקדשים שאירע בהם פיסול וכו'. משנה שם: וכל העורות מחלקין אותם כו'. תוספתא בפרק בתרא דמנחות ובגמרא ס''פ מקום שנהגו (דף נ"ז) ופ' החליל ופ' הגוזל (דף ק"י):

כא הַמַּתְפִּיס עוֹלָתוֹ לְבֶדֶק הַבַּיִת. וְכֵן הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן זְכָרִים שֶׁדִּינָן שֶׁיִּקָּרְבוּ עוֹלוֹת אֵין עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים שֶׁנֶּאֱמַר עלַת אִישׁ פְּרָט לְעוֹלַת הֶקְדֵּשׁ. אֶלָּא יִמָּכְרוּ הָעוֹרוֹת וְיִפְּלוּ לְבֶדֶק הַבַּיִת. אֶחָד (ויקרא ז-ח) 'עוֹלַת אִישׁ' אוֹ אִשָּׁה אוֹ עַכּוּ''ם אוֹ עֶבֶד עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים לֹא נֶאֱמַר אִישׁ אֶלָּא לְהוֹצִיא הַהֶקְדֵּשׁ:

כסף משנה המתפיס עולתו לבדק הבית וכו' עד אלא ימכרו העורות ויפלו לבדק הבית. בפרק טבול יום (דף ק"ג:): אחד עולת איש וכו'. גם זה שם אלא שבגמ' כתוב גר במקום מ''ש בספרי רבינו עכו''ם. וגירסת רבינו נראית נכונה דלגירסת גמרא דידן קשה מאי קא משמע לן דמהיכא תיסק אדעתין לפלוגי בין גר לישראל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן