הלכות מעשה הקרבנות - פרק ארבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעשה הקרבנות - פרק ארבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א מִתְנַדֵּב אָדָם וְנוֹדֵר עוֹלָה וּשְׁלָמִים וְכָל מִין שֶׁיִּרְצֶה מֵחֲמִשָּׁה מִינֵי מְנָחוֹת הַבָּאִין בְּנֵדֶר וּנְדָבָה. וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר מִנְחָה מִמִּנְחַת נְסָכִים לְבַדָּהּ מֵאֵי זֶה מִין מִשְּׁלֹשָׁה מִינֵי מְנָחוֹת נְסָכִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִתְנַדֵּב אוֹ נוֹדֵר יַיִן בִּפְנֵי עַצְמוֹ אוֹ לְבוֹנָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ אוֹ שֶׁמֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ אוֹ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקָרְבָּן שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה יג-לא) 'וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים':

כסף משנה מתנדב אדם ונודר עולה ושלמים וכו' כמו שביארנו. בפ''ב ובפרק י''ב מהלכות אלו: ומתנדב או נודר יין בפני עצמו. משנה בס''פ המנחות (דף ק"ד:). ומ''ש או לבונה בפני עצמה. בסיפרא פ''ט. ומ''ש או שמן בפני עצמו. בס''פ המנחות פלוגתא דר''ע ורבי טרפון ופסק כר''ט ובס''פ כל התדיר (זבחים צ"א) במשנה סבר ר''ש כר''ע. ויש לתמוה למה דחה רבינו דבריהם ופסק כר' טרפון וכתב הר''י קורקוס ז''ל דטעמא משום דסתם לן תנא בפרק בתרא דמנחות (דף ק"ז) כרבי טרפון דתנן הרי עלי שמן לא יפחות מלוג וכתב רש''י הך סתמא כרבי טרפון וכיון שכן ה''ל מחלוקת ואחר כך סתם והלכה כסתם גם בפרק אלו מנחות ובפ' כל התדיר סובר כן שמואל עכ''ל ושפתים ישק, ועל הקדמתו אני מוסיף לחזק טעם לפסוק כן דרבי נמי סבור כר''ט דההיא דמתני' הכי איתא הרי עלי שמן לא יפחות מלוג רבי אומר ג' לוגין. ומ''ש או עצים למערכה. בסיפרא פ''ט:

ב שְׁנַיִם מִתְנַדְּבִין אוֹ נוֹדְרִין קָרְבָּן אֶחָד עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים אֲפִלּוּ פְּרֵדָה אַחַת שֶׁל תּוֹרִים אוֹ בְּנֵי יוֹנָה מְבִיאִין אוֹתָהּ בְּשֻׁתָּפוּת. אֲבָל הַמִּנְחָה אֵינָהּ בָּאָה בְּשֻׁתָּפוּת. וּדְבָרִים אֵלּוּ הֵן דִּבְרֵי קַבָּלָה:

כסף משנה שנים מתנדבים או נודרים וכו' אפילו פרידה אחת אבל המנחה אינה באה בשותפות. משנה וגמרא בס''פ המנחות (דף ק"ד):

ג הֵנִיחַ מִנְחָה לִשְׁנֵי בָּנָיו וּמֵת הֲרֵי אֵלּוּ מְבִיאִין אוֹתָהּ:

כסף משנה הניח מנחה לשני בניו וכו'. פ''ק דזבחים (דף ה'):

ד אֵי זֶה הוּא נֵדֶר וְאֵי זוֹ הִיא נְדָבָה. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה אוֹ הֲרֵי עָלַי שְׁלָמִים אוֹ הֲרֵי עָלַי מִנְחָה אוֹ הֲרֵי דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ עָלַי עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים זֶהוּ הַנֵּדֶר. אֲבָל הָאוֹמֵר הֲרֵי בְּהֵמָה זוֹ אוֹ דְּמֵי בְּהֵמָה זוֹ עוֹלָה אוֹ שְׁלָמִים אוֹ הֲרֵי הָעִשָּׂרוֹן הַזֶּה מִנְחָה הֲרֵי זוֹ נְדָבָה:

כסף משנה איזהו נדר ואי זו היא נדבה וכו' עד אינו חייב באחריותו. בריש קינים:

ה מַה בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת. שֶׁהַנּוֹדֵר אִם הִפְרִישׁ קָרְבָּנוֹ וְאָבַד אוֹ נִגְנַב חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיב כְּמוֹ שֶׁנָּדַר. וְהַמִּתְנַדֵּב וְאוֹמֵר זוֹ אִם מֵת אוֹ נִגְנַב אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ:

ו הָאוֹמֵר דְּמֵי שׁוֹר זֶה עָלַי עוֹלָה וּדְמֵי בַּיִת זֶה עָלַי קָרְבָּן וּמֵת הַשּׁוֹר וְנָפַל הַבַּיִת חַיָּב לְשַׁלֵּם. אָמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה עַל מְנָת שֶׁלֹּא אֶתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ:

כסף משנה האומר דמי שור זה עלי עולה וכו'. משנה בערכין ס''פ האומר משקלי (דף כ':) ואמר בגמרא ל''ש אלא דאמר דמי שור זה עלי עולה אבל אמר שור זה עלי עולה כיון דאמר זה ומת אינו חייב באחריותו עלי להביאו קאמר: אמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה. פשוט בסוף מנחות:

ז כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהָעוֹשֶׂה בַּיִת חוּץ לַמִּקְדָּשׁ לְהַקְרִיב בּוֹ קָרְבָּנוֹת אֵינוֹ כְּבֵית עֲבוֹדָה זָרָה וְהָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בַּמִּקְדָּשׁ וְהִקְרִיבָהּ בְּבַיִת זֶה לֹא יָצָא. שֶׁאַקְרִיבֶנָּה בְּבַיִת זֶה וְהִקְרִיבָהּ בַּמִּקְדָּשׁ יָצָא. וְאִם הִקְרִיבָהּ בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת יָצָא. הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר עוֹלָה עַל מְנָת שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב בְּאַחֲרָיוּתָהּ וְעָנוּשׁ כָּרֵת עַל הַעֲלָיָתָהּ בַּחוּץ. וְכֵן אִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁאֲגַלֵּחַ בְּבַיִת זֶה. אִם גִּלֵּחַ שָׁם יָצָא. הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁנָּדַר לְצַעֵר עַצְמוֹ וַהֲרֵי צִעֵר עַצְמוֹ וְאֵינָהּ נְזִירוּת:

כסף משנה כבר ביארנו. בסוף הלכות ביאת המקדש: והאומר הרי עלי עולה שאקריבנה במקדש וכו' עד ואינה נזירות. משנה וגמרא בסוף מנחות (דף ק"ט):

ח חַטָּאת וְאָשָׁם אֵינָן בָּאִין אֶלָּא עַל חֵטְא. וְאֵינָן בָּאִין בְּנֵדֶר וּנְדָבָה. הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי חַטָּאת אוֹ אָשָׁם אוֹ שֶׁאָמַר הֲרֵי זוֹ חַטָּאת אוֹ אָשָׁם לֹא אָמַר כְּלוּם. הָיָה מְחֻיָּב חַטָּאת אוֹ אָשָׁם וְאָמַר הֲרֵי זוֹ לְחַטָּאתִי אוֹ לַאֲשָׁמִי אוֹ הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ לְחַטָּאתִי אוֹ לַאֲשָׁמִי דְּבָרָיו קַיָּמִים:

כסף משנה חטאת ואשם אינם באים אלא על חטא וכו'. מתבאר במשנה סוף פרק השוחט (דף מ"א:). ומה שכתב האומר הרי עלי חטאת או אשם וכו'. תוספתא פרק שלישי דתמורה הרי זה חטאת והרי זה אשם אע''פ שחייב לא אמר כלום הרי אלו לחטאתי והרי אלו לאשמי אם היה חייב דבריו קיימים ואם לאו לא אמר כלום ע''כ. ומה שכתב או הרי המעות האלו לחטאתי או לאשמי דבריו קיימים. מתבאר במשנה פרק ב' דשקלים:

ט הָאוֹמֵר קָרְבַּן מְצֹרָע זֶה אוֹ יוֹלֶדֶת זוֹ עָלַי. אִם הָיָה אוֹתוֹ מְצֹרָע אוֹ הַיּוֹלֶדֶת עֲנִיִּים מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָנִי. וְאִם הָיוּ עֲשִׁירִים מֵבִיא הַנּוֹדֵר קָרְבַּן עָשִׁיר אַף עַל פִּי שֶׁהַנּוֹדֵר עָנִי:

כסף משנה האומר קרבן מצורע זה או וכו'. בר''פ השג יד (דף י"ז) תנן עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני ועשיר שהעריך את העני נותן ערך עשיר אבל בקרבנות אינו כן הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי היה מצורע עני מביא קרבן עני עשיר מביא קרבן עשיר ובגמרא היה מצורע עני מביא קרבן עני ואע''ג דמדירו עשיר ואם דל הוא אמר רחמנא ולא דל הוא אמר ר' יצחק כשהיה מדירו עני וכו' אבל מדירו עשיר ה''נ דמייתי בעשירות א''כ מאי אבל בקרבנות אינו כן חדא אמצורע עני ומדירו עני וחדא למעוטי מצורע עשיר ומדירו עני. ולפי זה כשכתב רבינו מביא הנודר קרבן עני היינו דוקא כשהיה הנודר עני אבל אם היה הנודר עשיר מביא קרבן עשיר וכן כתב רבינו בפירוש בסוף הלכות מחוסרי כפרה ולא חשש לפרש כאן לפי שסמך על מ''ש שם:

י הָאוֹמֵר חַטָּאתוֹ וְעוֹלָתוֹ וַאֲשָׁמוֹ וּשְׁלָמָיו שֶׁל פְּלוֹנִי עָלַי. אִם רָצָה אוֹתוֹ פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה מְנִיחוֹ לְהַקְרִיבָן עַל יָדוֹ וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. רָצָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה וְלֹא רָצָה בִּשְׁעַת הַקְרָבָה אֶלָּא חָזַר בּוֹ. בְּעוֹלָה וּבִשְׁלָמִים מַקְרִיבִין וּמִתְכַּפֵּר לוֹ בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה עַתָּה שֶׁהֲרֵי רָצָה בִּשְׁעַת הַפְרָשָׁה. אֲבָל בְּחַטָּאת וּבְאָשָׁם לֹא נִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף:

כסף משנה האומר חטאתו ועולתו וכו'. בס''פ האומר משקלי (דף כ"א.) ואע''ג דפליגי התם עולא פסק כשמואל:

יא הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים שֶׁמִּנִּדְרֵיהֶן נָזִיר וְקָרְבָּן וּשְׁבוּעָה חַיָּב בְּכֻלָּן. כְּנִדְרֵי כְּשֵׁרִין לֹא נִתְחַיֵּב כְּלוּם. הֲרֵי עָלַי כִּנְדָבוֹת כְּשֵׁרִין הֲרֵי זֶה נָדַר בְּנָזִיר וּבְקָרְבָּן. וְכָל כִּנּוּיֵי קָרְבָּן כְּקָרְבָּן:

כסף משנה האומר הרי עלי כנדרי רשעים וכו'. בפ''ק דנדרים (דף ט') תנן כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה ובגמרא ודילמא הכי קאמר כנדרי רשעים לא נדרנא אמר שמואל כנדרי רשעים הריני עלי והימנו הריני בנזירות עלי בקרבן הימנו בשבועה הריני נזירות דילמא הריני בתענית קאמר אמר שמואל כשהיה נזיר עובר לפניו. וכתב הר''ן אם אמר כנדרי רשעים עלי חייב קרבן ומסתברא נמי דדוקא כשהיתה בהמה מונחת לפניו. ורבינו כתב בפ''א מהל' נדרים וז''ל האומר לחבירו הרי עלי כנדרי רשעים אם אוכל לך שמנדריהם נזיר וקרבן ושבועה ואכל חייב בכולן וכו' אמר כנדרי רשעים הריני והיה נזיר עובר לפניו חייב בנזירות כנדרי רשעים עלי חייב קרבן כנדרי רשעים שלא אוכל ממנו חייב בשבועה עכ''ל. ונראה מדבריו שהוא מפרש שדברי המשנה הם כוללים שני חלקים. האחד שאומר שמנדריהם נזיר קרבן ושבועה. השני היא שלא אמר אלא כנדרי רשעים בלבד. ונראה שדעתו שלא הצריכו נזיר עובר אלא בהריני משום דדילמא הריני בתענית קאמר אבל באומר עלי אין צריך שתהא בהמה מונחת לפניו. ומ''ש כנדרי כשרים לא נתחייב בכלום הרי עלי כנדבות כשרים הרי זה נדר בנזיר ובקרבן. שם במשנה והטעם לפי שאין הכשרים נודרים אבל הם מתנדבים בנזיר ובקרבן. ומה שכתב וכל כינויי קרבן כקרבן. משנה שם:

יב אֵין הַנּוֹדֵר וְלֹא הַמִּתְנַדֵּב חַיָּב עַד שֶׁיְּהֵא פִּיו וְלִבּוֹ שָׁוִין. כֵּיצַד. הַמִּתְכַּוֵּן לוֹמַר הֲרֵי עָלַי עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים. אוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר הֲרֵי זוֹ עוֹלָה וְאָמַר שְׁלָמִים לֹא אָמַר כְּלוּם. נִתְכַּוֵּן לִנְדֹּר בְּעוֹלָה וְאָמַר קָרְבָּן. לִנְדֹּר בְּחֵרֶם וְאָמַר הֶקְדֵּשׁ דְּבָרָיו קַיָּמִים. שֶׁהָעוֹלָה קָרְבָּן וְהַחֵרֶם הֶקְדֵּשׁ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. בִּנְדָרִים וּנְדָבוֹת אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כְּלוּם אֶלָּא אִם גָּמַר בְּלִבּוֹ וְלֹא הוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו כְּלוּם חַיָּב. כֵּיצַד. גָּמַר בְּלִבּוֹ שֶׁזּוֹ עוֹלָה אוֹ שֶׁיָּבִיא עוֹלָה הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהָבִיא שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לה-ה) 'כּל נְדִיב לֵב יְבִיאָהּ' בִּנְדִיבוּת לֵב יִתְחַיֵּב לְהָבִיא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִנִּדְרֵי קָדָשִׁים וְנִדְבוּתָן:

כסף משנה אין הנודר ולא המתנדב חייב וכו'. משנה פ''ג דתרומות ומייתי לה בנזיר פרק מי שאמר (דף כ"ו) ופרק תמיד נשחט (דף ס"ג): נתכוון לנדור בעולה וכו': בנדרים ונדבות אינו צריך להוציא בשפתיו כלום כיצד גמר בלבו שזו עולה וכו'. בפ''ג דשבועות (דף כ"ו:):

יג אֶחָד נְדָרִים וּנְדָבוֹת עִם שְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁאָדָם חַיָּב בָּהֶן מֵעֲרָכִין וְדָמִים וּמַעַשְׂרוֹת וּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה שֶׁיָּבִיא הַכּל בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְּחִלָּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב-ה) 'וּבָאתָ שָּׁמָּה' (דברים יב-ו) 'וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה' וְגוֹ' כְּלוֹמַר בְּעֵת שֶׁתָּבוֹא לָחֹג תָּבִיא כָּל מַה שֶׁאַתָּה חַיָּב בּוֹ וְתִתֵּן כָּל חוֹב שֶׁעָלֶיךָ לְשָׁם. הִגִּיעַ הָרֶגֶל וְלֹא הֵבִיא הֲרֵי זֶה בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה. עָבְרוּ עָלָיו שְׁלֹשָׁה רְגָלִים וְלֹא הֵבִיא קָרְבְּנוֹתָיו שֶׁנָּדַר אוֹ הִתְנַדֵּב אוֹ שֶׁלֹּא נָתַן הָעֲרָכִים וְהַחֲרָמִים וְהַדָּמִים הֲרֵי זֶה עָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כג-כב) 'לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ' אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עָלָיו רַגְלֵי הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וְאֵין לוֹקִין עַל לָאו זֶה לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה:

כסף משנה אחד נדרים ונדבות עם שאר הדברים שאדם חייב בהם וכו' עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה. פירקא קמא דראש השנה (דף ד':) ואף על גב דסתם מתניתין התם כרבי שמעון לא חש לה רבינו משום דתנא קמא דברייתא פליג ורבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב וכיון דרבים טובא פליגי עליה לא חיישינן לסתם ועוד דמשמע דרבא סבר הכי וסתם ספרי כתנא קמא דברייתא. וכתב הר''י קורקוס ז''ל עוד דאפשר דהאי סתמא דמתני' לא עדיף כולי האי דלאו האי דינא אתא לאשמועינן אלא אתא למימר דניסן ראש השנה לשנים ולרבי שמעון ראש השנה לרגלים ולא למיסתם כרבי שמעון נחית עכ''ל. ומה שכתב ואין לוקין על לאו זה וכו'. פשוט הוא:

יד הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה לַמִּזְבֵּחַ וְעָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵי רְגָלִים וְנָפַל בָּהּ מוּם וּפְדָאָהּ עַל גַּב בְּהֵמָה אַחֶרֶת אֵינוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה עַד שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הָאַחֶרֶת שְׁלֹשָׁה רְגָלִים. וְאֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחֵר. אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ אֵינוֹ עוֹבֵר בְּבַל תְּאַחֵר:

כסף משנה הקדיש בהמה למזבח ועברו עליו שני רגלים וכו'. פירקא קמא דראש השנה (דף ה':). ואחד האיש ואחד האשה עובר בבל תאחר. שם (דף ו':) בעיא דאיפשיטא. ומה שכתב אבל היורש אינו עובר בבל תאחר. גם זה שם בעיא דאיפשיטא אליבא דרבי זירא ואף על גב דמשמע דאביי פליג נקטינן דרבי זירא:

טו כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁעָבְרוּ עֲלֵיהֶן שְׁלֹשָׁה רְגָלִים לֹא נִפְסְלוּ. אֶלָּא מַקְרִיבָן וּכְשֵׁרִים. וּבְכָל יוֹם וְיוֹם אַחַר הַשְּׁלֹשָׁה רְגָלִים הוּא עוֹבֵר בְּלֹא תְּאַחֵר. וּבֵית דִּין מְצַוִּין לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד עַד שֶׁיַּקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בָּרֶגֶל שֶׁפָּגַע בּוֹ תְּחִלָּה:

כסף משנה כל הקרבנות שעברו עליהם שלשה רגלים לא נפסלו וכו'. ברייתא שם: ובכל יום ויום אחד השלשה רגלים הוא עובר בלא תאחר. מימרא דרבא שם: ובית דין מצווין לעשותו מיד וכו' עד כופין אותו עד שיקריב וכו'. ג''ז שם:

טז אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א-ג) 'לִרְצוֹנוֹ' כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. בֵּין שֶׁנָּדַר וְלֹא הִפְרִישׁ בֵּין שֶׁהִפְרִישׁ וְלֹא הִקְרִיב כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּקְרִיב:

יז כָּל חַיָּבֵי עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָם. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְכַּפֵּר לוֹ עַד שֶׁיִּרְצֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א-ג) 'לִרְצֹנוֹ' כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי. אֲבָל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן הוֹאִיל וְהֵם מְעֻכְּבֵי כַּפָּרָה אֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶם שֶׁמָּא יִפְשְׁעוּ וְיַשְׁהוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן. חוּץ מֵחַטַּאת נָזִיר הוֹאִיל וְאֵינָהּ מְעַכַּבְתּוֹ מִלִּשְׁתּוֹת יַיִן שֶׁמָּא יְאַחֵר אוֹתָהּ לְפִיכָךְ מְמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ עָלֶיהָ:

כסף משנה כל חייבי עולות ממשכנין אותם וכו'. משנה ס''פ האומר משקלי (דף כ"א). ומ''ש חוץ מחטאת נזיר וכו'. שם מימרא דרב פפא ואע''ג דאמר נמי רב פפא פעמים שחייבי עולות אין ממשכנין אותם בעולת מצורע דתניא ר' ישמעאל בנו של ר''י בן ברוקא אומר כשם שחטאתו ואשמו עיכבתו כך עולתו עיכבתו לא חש לה רבינו לכתבה משום דמשמע ליה דיחידאה היא דר' ישמעאל קאמר לה ורבנן פליגי עליה ואע''ג דרב פפא אמר פעמים וכו' לאו משום דס''ל כוותיה אלא אתא למימר דאע''ג דמתניתין סתמא מיתניא חייבי עולות ממשכנין אותם האי כללא ליתיה לכ''ע דלרבי ישמעאל אין ממשכנין בעולת מצורע:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן