הלכות מעילה - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מעילה - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהָאָדָם נֶהֱנֶה בָּהֶן וְלֹא יִפָּגְמוּ כְּגוֹן הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי זָהָב טָהוֹר. וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁיִּפָּגְמוּ כְּגוֹן בְּגָדִים וּכְלֵי כֶּסֶף וּנְחשֶׁת וּבַרְזֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְהַנֶּהֱנֶה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁאֵינוֹ מְחֻבָּר בַּקַּרְקַע אִם נֶהֱנֶה בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְלִי זָהָב שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מָעַל. נֶהֱנֶה בְּדָבָר שֶׁנִּפְגַּם כְּגוֹן שֶׁלָּבַשׁ בִּגְדֵי הֶקְדֵּשׁ אוֹ בָּקַע בְּקוֹרְדוֹם לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגֹּם בַּהֶקְדֵּשׁ בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה בְּאוֹתוֹ דָּבָר עַצְמוֹ שֶׁנֶּהֱנָה בּוֹ וְיִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת וְיִפְגֹּם וְיֵהָנֶה כְּאַחַת. נֶהֱנָה בְּכַחֲצִי פְּרוּטָה וּפָגַם בְּכַחֲצִי פְּרוּטָה אוֹ שֶׁנֶּהֱנָה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה וּפָגַם בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה בְּדָבָר אַחֵר וְלֹא נֶהֱנָה בְּמַה שֶּׁפָּגַם וְלֹא פָּגַם בְּמַה שֶּׁנֶּהֱנָה הֲרֵי זֶה לֹא מָעַל עַד שֶׁיֵּהָנֶה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה וְיִפְגֹּם בְּאוֹתָהּ הֲנָיָה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה בַּדָּבָר עַצְמוֹ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהִתִּיר מַטְלִית מִבֶּגֶד הֶקְדֵּשׁ וּתְפָרָהּ בְּבִגְדוֹ וּלְבָשָׁהּ וְנֶהֱנָה בָּהּ בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה וְהִפְסִיד בַּבֶּגֶד שֶׁהִתִּירָהּ מִמֶּנָּה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה וְלֹא הִפְסִיד בַּמַּטְלִית כְּלוּם הֲרֵי זֶה לֹא מָעַל מִפְּנֵי שֶׁנֶּהֱנָה בְּדָבָר אֶחָד וּפָגַם בְּדָבָר אַחֵר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנֶּהֱנֶה וּמְהַנֶּה חֲבֵרוֹ מִצְטָרֵף וַאֲפִלּוּ לִזְמַן מְרֻבֶּה:

כסף משנה יש דברים שהאדם נהנה בהם ולא יפגמו וכו' עד בדבר עצמו. משנה בפ''ה דמעילה (דף י"ח):

ב * קָדְשֵׁי קָדָשִׁים הַתְּמִימִים שֶׁתָּלַשׁ מִצִּמְרָן. כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה בִּפְרוּטָה מָעַל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּגַם. שֶׁהֲרֵי הֵן דּוֹמִים לְכוֹס שֶׁל זָהָב שֶׁאֵינוֹ נִפְגָּם שֶׁאֵין תְּלִישַׁת הַצֶּמֶר פּוֹסֶלֶת אוֹתָן מִלִּקָּרֵב. אֲבָל אִם נָפַל בָּהֶן מוּם הוֹאִיל וְלִמְכִירָה עוֹמְדִים וְהַגִּזָּה פּוֹגֶמֶת דְּמֵיהֶן לֹא מָעַל עַד שֶׁיֵּהָנֶה וְיִפְגֹּם בִּפְרוּטָה. תָּלַשׁ מֵהֶן אַחַר שֶׁמֵּתוּ כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה מָעַל שֶׁאֵין פְּגָם לְמֵתָה. וּמְעִילָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד קדשי קדשים התמימים. א''א זה אמרו מעצמו ואין לו סמך לא ממשנה ולא מתוספתא ולא מגמרא והלא לא חלקו במשנה אלא בין חטאת חיה למתה שאין פגם למתה אבל בחיה לא חלקו כלל. ומה שאמר אין לו טעם שהקרבן התמים אע''פ שהוא עומד לקרבן אפשר שיפול בו מום ויפגם וימכר ועוד שהעור לכהנים הוא והוא נפגם אצלם שקודם זריקה מועלין בכלן והוא דבר שיש בו פגם:

כסף משנה קדשי קדשים התמימים וכו'. x שם במשנה (דף י"ח.) תלש מן החטאת כשהיא חיה לא מעל עד שיפגום כשהיא מתה כיון שנהנה מעל ובגמרא (דף י"ט:) מכדי אי בבהמה תמימה היינו כוס של זהב אמר רב פפא בבעלת מום עסקינן. ופירש''י מכדי בחטאת בהמה תמימה מיירי מתני' וכו' עד הילכך לא תני בה עד שיפגום: כתב הראב''ד קדשי קדשים התמימים א''א זה אמרו מעצמו ואין לו סמך וכו'. ואני שמעתי ולא אבין שהרי דברי רבינו מבוארים בגמ' שכתבתי בסמוך והיאך כתב עליו שמעצמו אמרו ואפשר שלא היה כתוב כן בנוסחא שלו. ועל מ''ש שהקרבן התמים וכו' אפשר שיפול בו מום, כתב בעל מ''ע דהשתא מיהא תמים הוא ואין לנו בהקדשות אלא מקומו ושעתו כדאיתא בתוספתא רפ''ב דמעילה ובשעה שנהנה פגם ועוד תניא התם ועוד שתהא הנאתו ופגימתו כאחד עכ''ל:

ג הַמּוֹעֵל בְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת כֵּיוָן שֶׁמָּעַל בִּשְׁגָגָה נִתְחַלֵּל הֶקְדֵּשׁ וְזֶה שֶׁנֶּהֱנָה אַחֲרָיו פָּטוּר. מָעַל בְּזָדוֹן הוֹאִיל וְאֵינוֹ חַיָּב בְּקָרְבַּן מְעִילָה לֹא נִתְחַלֵּל הֶקְדֵּשׁ אֶלָּא הֲרֵי הוּא בַּהֲוָיָתוֹ וְאִם בָּא אַחֵר וְנֶהֱנָה בּוֹ בִּשְׁגָגָה מָעַל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁמָּעַל בַּקֹּדֶשׁ וְהוֹצִיאוֹ בְּתוֹרַת חֻלִּין וְהִקְנָהוּ לְאַחֵר. אֲבָל אִם נֶהֱנָה בּוֹ וּפְגָמוֹ וְלֹא הִקְנָה לְאַחֵר יֵשׁ בּוֹ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל:

כסף משנה המועל בקדשי וכו'. בפרק האיש מקדש (דף נ"ב:) תנן המקדש וכו' בהקדש במזיד קידש בשוגג לא קידש דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בשוגג קידש במזיד לא קידש ובגמרא (דף נ"ה) פסק הלכה כרבי יהודה דאמר הקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל. ומה שכתב במה דברים אמורים בשמעל בקדש והוציאו בתורת חולין והקנהו לאחר. בפ''ה דמעילה (דף כ') תנן נטל פרוטה של הקדש ה''ז לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ופירש''י הנותן מעל שהוציאה לחולין. ומ''ש אבל אם נהנה בו ופגמה ולא הקנה לאחר יש בו מועל אחר מועל ואין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי תשמיש בלבד כיצד בקע בקורדום וכו'. שם במשנה (דף י"ט:) אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת כיצד רכב על גבי בהמה ובא חבירו ורכב ובא חבירו ורכב כולם מעלו שתה בכוס של זהב ובא חבירו ושתה ובא חבירו ושתה כולם מעלו תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולם מעלו: וכתב הראב''ד על דברי רבינו א''א בכל זה יצא מכלל משנתנו. ואני אומר שמ''ש ובודאי בהמה דומיא דכלי שרת אינו הכרע דמדקתני רכב על גבי בהמה משמע דבבהמה טמאה איירי שדרכה ברכיבה ולא בבהמה טהורה שאין דרכה ברכיבה. ועוד דבהמה תמימה בהדיא קתני לה תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש וכו' כולם מעלו ואם כן כי קתני רכב על גבי בהמה ע''כ בבהמה טמאה היא, ועל פי הדברים האלה אין התוספתא סותרת המשנה דכי קתני מתני' ובא חבירו ורכב בבהמה טמאה מיירי שאינה קדושה אלא קדושת דמים דומיא דבקע בקרדום דקתני בתוספתא וכיון דבהמה דקתני במתני' אינה טהורה שקדושה קדושת הגוף אלא טמאה שאינה קדושה אלא קדושת דמים הוא הדין לכלי שרת דקתני מתני' בכלי תשמיש איירי שאינם קדושים אלא קדושת דמים ויש בהם מועל אחר מועל ובזה באו מוסכמים המשנה והתוספתא. אך קשה לזה דאמרי' בגמ' מני מתני' ר' נחמיה היא וכו' עד לא כ''ש ופירש רש''י אם אחרים מביאין לקדושתן כלומר כיון דכלי שרת חמירי וכו' משמע בהדיא דכלי שרת דתנן במתני' בכלי שרת ממש הוא. לכן נראה שרבינו מפרש דכלי שרת דמתני' כלי שרת ממש הם וכבר הזכירה רבינו בסמוך לקמן ואף על פי שכתבו בלשון יראה לי היינו לענין שאם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולם מעלו אבל לענין שיש בו מועל אחר מועל מדינא הוא מאחר שהיא קדושה קדושת הגוף וכלי תשמיש שכתב כאן היינו כגון קרדום וכיוצא בו שאינם קדושים אלא קדושת דמים וכדאיתא בתוספתא והוא נלמד ממתני' דקתני על גבי בהמה ומיירי בבהמה טמאה שאינה קדושה אלא קדושת דמים וכדפרישית ומינה נילף לכלי תשמיש שאינם קדושים אלא קדושת דמים:

ד * וְאֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בְּמֻקְדָּשִׁים. אֶלָּא בִּבְהֵמָה וּכְלֵי תַּשְׁמִישׁ בִּלְבַד. כֵּיצַד. בָּקַע בְּקוֹרְדוֹם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְנֶהֱנָה בִּפְרוּטָה וּפָגַם וּבָא חֲבֵרוֹ וּבָקַע בּוֹ וְנֶהֱנָה וּפָגַם כֻּלָּם מָעֲלוּ. נָטַל הַקּוֹרְדוֹם וּנְתָנוֹ לַחֲבֵרוֹ הוּא מָעַל אֲבָל חֲבֵרוֹ לֹא מָעַל. שָׁתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב וְנֶהֱנָה בִּפְרוּטָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה וְנֶהֱנָה כֻּלָּם מָעֲלוּ. נָטַל הַכּוֹס וּנְתָנוֹ לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה אוֹ מְכָרוֹ הוּא מָעַל וַחֲבֵרוֹ לֹא מָעַל. רָכַב עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְנֶהֱנָה בִּפְרוּטָה וּפָגַם וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב עָלָיו וְנֶהֱנָה וּפָגַם וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב עָלָיו וְנֶהֱנָה וּפָגַם. כֻּלָּם מָעֲלוּ. נָתַן הַחֲמוֹר לַחֲבֵרוֹ מַתָּנָה אוֹ מְכָרוֹ אוֹ הִשְׂכִּירוֹ הוּא מָעַל וַחֲבֵרוֹ לֹא מָעַל. וְכֵן הַמַּשְׁאִיל קַרְדֹּם שֶׁל הֶקְדֵּשׁ הוּא מָעַל לְפִי טוֹבַת הֲנָאָה שֶׁבּוֹ וַחֲבֵרוֹ מֻתָּר לִבְקֹעַ בּוֹ לְכַתְּחִלָּה. וְהוּא הַדִּין לִבְהֵמָה:

ההראב"ד ואין מועל אחר מועל במוקדשין. א''א בכל זה יצא מכלל משנתנו וטעה אחר התוספתא כי אין במשנתנו אלא בהמה וכלי שרת ובודאי בהמה תמימה דומיא דכלי שרת והוא מפני שמצא בתוספתא בקע בקורדום ובא חבירו ובקע בו שניהם מעלו שינה הלשון וכתב בהמה וכלי תשמיש ופירש הבהמה חמור ואינו אלא בהמה תמימה למזבח דומיא דכלי שרת שהן למזבח ואין להם פדיון אבל כלי המוקדשין אם הראשון נהנה בו ופגם שוב אין בו מועל. ואין סומכין על תוספתא שהיא סותרת המשנה והגמרא:

כסף משנה ומה שכתב נטל הקורדום ונתנו לחבירו וכו' נטל הכוס ונתנו לחבירו וכו' נתן החמור לחבירו מתנה וכו'. בתוספתא דמעילה פרק שני והוא נלמד מהמשנה שכתבתי בסמוך נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל. ומה שכתב וכן המשאיל קרדום של הקדש וכו'. בפרק השואל (דף צ"ט):

ה בֶּהֱמַת קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ אֵינָהּ כֵּן אֶלָּא יֵשׁ בָּהּ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל עַד כַּמָּה פְּעָמִים. כֵּיצַד. תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ כֻּלָּן מָעֲלוּ. * וְכֵן אִם נְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ כֻּלָּן מָעֲלוּ. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁדִּין הַמְּנָחוֹת וְהָעוֹפוֹת וְהַנְּסָכִים וּכְלֵי שָׁרֵת כְּדִין הַבְּהֵמָה שֶׁכֻּלָּן קְדֻשַּׁת הַגּוּף הֵן:

ההראב"ד וכן אם נתנה לחבירו. א''א דבר זה לא נמצא לו יסוד. שמצא בתוספתא נטל פרוטה של הקדש ואמר הרי היא שלי לא אמר כלום עד שיוציאנה לחולין נתנו לספר אע''פ שלא סיפר מעל ובעולה נתנו לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו. זאת מצא ואיני סומך עליה כי לא באה על דרך מתוקן ואפשר מפני שהיא קדושת הגוף אינה יוצאה לחולין לא בפגימה ולא בנתינה אבל קשה לי מ''ש עולה:

כסף משנה בהמת קדשי מזבח וכו'. משנה בפ''ה דמעילה (דף י"ט) תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולם מעלו. ומ''ש וכן אם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולם מעלו: כתב הראב''ד דבר זה לא נמצא לו יסוד וכו'. והנה הראב''ד עצמו מצא לו יסוד מהתוספתא. ומ''ש אבל ק''ל מ''ש עולה, מדברי רבינו נראה דלאו דוקא עולה אלא ה''ה לכל קדשי מזבח וחדא מקדשי מזבח נקט. אבל עדיין קשה דלא ה''ל למינקט אלא קל שבכולן ומינה נילף לחמורים ואמאי נקט עולה שהיא חמורה שבכולן. וכתב הר''י קורקוס ז''ל דטעמא משום דפתח בה קרא בתחלת הקרבנות. ודע שיש נוסחא בספרי רבינו שגורס בהמת קדשי קדשים והיא גירסא נכונה דאילו קדשים קלים אין מועלין בהם עד שיזרק הדם כדתנן בפ''ק דמעילה (דף ו'):

ו בֶּהֱמַת קָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים שֶׁנָּפַל בָּהּ מוּם הוֹאִיל וְהִיא עוֹמֶדֶת לְפִדְיוֹן הֲרֵי הוּא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת שֶׁהִיא קְדֻשַּׁת דָּמִים. וְאִם נְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד מָעַל:

כסף משנה בהמת קדשי קדשים שנפל בה מום וכו'. בספ''ה דמעילה (דף כ') פלוגתא דתנאי בברייתא ופסק כחכמים:

ז אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁהַנּוֹטֵל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ * וּנְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ שְׁנֵיהֶם מָעֲלוּ. וְאִם נְתָנָהּ לְזֶה הַגִּזְבָּר שֶׁהָיְתָה תַּחַת יָדוֹ הוּא מָעַל וְהַגִּזְבָּר לֹא מָעַל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁאֵין אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּמוֹעֵל בְּזָדוֹן שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְחַלֵּל הֶקְדֵּשׁ. הַנּוֹטֵל פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ עַל דַּעַת שֶׁהִיא שֶׁלּוֹ לֹא מָעַל עַד שֶׁיּוֹצִיא אוֹתָהּ בַּחֲפָצָיו אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אוֹתָהּ בְּמַתָּנָה. נְתָנָהּ לַחֲבֵרוֹ הוּא מָעַל וַחֲבֵרוֹ לֹא מָעַל. שֶׁאֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בִּשְׁאָר הֶקְדֵּשׁוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ההראב"ד ונתנה לחבירו שניהם מעלו. א''א אף בזה עזב כל הדרך הסלולה ותפס דרך הסירים שאין זה פירוש ההלכה אלא כמו שאפרש לפנים:

כסף משנה אמרו חכמים שהנוטל אבן וכו'. בפרק ה' דמעילה שם תנן נטל אבן או קורה של הקדש הרי זה לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ובגמרא ומאי שנא הוא ומאי שנא חבירו אמר שמואל בגזבר המסורות לו עסקינן, ומשמע לרבינו דכי פריך מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו היינו לומר דכשם שהוא מעל היה ראוי לומר חבירו מעל גם כן ואוקמוה בגזבר המסורות לו הא בשאר כל אדם שניהם מעלו. ויש סיוע לפירוש רבינו ממה ששנינו בתוספתא פרק חמישי דמעילה וכתבה רבינו בסמוך המפריש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חבירו מעל. והוקשה לרבינו דכיון דקיימא לן אין מועל אחר מועל בדבר שקדוש קדושת דמים היאך מעלו שניהם ולכך העמידה במועל בזדון, וק''ל אם כן אמאי דחיק גמרא לאוקמיה בגזבר לישני דהכא במאי עסקינן בשוגג דאין בו מועל אחר מועל. ואפשר שטעמו של רבינו משום דהא לא איצטריכא לתנא לאשמועינן הכא דהא אשמעינן לעיל בההוא פירקא. ובענין מה שהעמידה בגזבר המסורות לו מפרש רבינו דקאי למקבל האבן או קורה לפי שלא נהנה בנתינה זו שנתן לו שתחת ידו היתה קודם שיתננה לו. אבל רש''י פירש מאי שנא דכי נטלה הוא לא מעל ומאי שנא דכי נתנה לחבירו מעל בגזבר המסורות אותו אבן או קורה עסיקינן דכי נטלו הוא עדיין ברשותו הם וברשות הקדש נינהו כמתחלה אבל כי נתנו לחבירו הרי שיצאו מרשות הקדש לחול עכ''ל. והראב''ד כתב ונתנה לחבירו שניהם מעלו א''א אף בזה עזב כל הדרך הסלולה וכו'. טעמו מפני שהוא מפרש דכי פריך מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו היינו לומר שכיון שנטלה הוא מעל אף על פי שלא נתנה לחבירו כמ''ש לקמן בסמוך. ומה שכתב רבינו הנוטל פרוטה של הקדש על דעת שהיא שלו וכו' עד בכל עת שירצה. משנה בפרק ה' דמעילה (דף כ'): וכתב הראב''ד נטל אבן או קורה א''א זו היא שהעמידו בגמרא בגזבר וכו'. וכבר נתבאר זה בסמוך:

ח * נָטַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ לֹא מָעַל שֶׁהֲרֵי לֹא נֶהֱנָה עֲדַיִן. בָּנָה אוֹתָהּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ מָעַל. נְתָנָהּ עַל גַּבֵּי חַלּוֹן שֶׁבַּתִּקְרָה וְלֹא חִבְּרָהּ לֹא מָעַל עַד שֶׁיָּדוּר תַּחְתֶּיהָ בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה שֶׁאֵין זוֹ הֲנָיָה הַנִּכֶּרֶת:

ההראב"ד נטל אבן או קורה. א''א זו היא שהעמיד בגמרא בגזבר שהכל תחת ידו שנטילתו אינה ניכרת לגזל ההקדש וכן כל אדם שהקדשו תחת ידו הרי הוא הגזבר ולא מעל עד שיוציא. ומה שהקשו בגמרא מ''ש הוא ומ''ש חבירו לא ר''ל שימעלו הוא וחבירו אלא ה''ק מ''ש כשגנבה מבית ההקדש ונטלה לעצמו שלא מעל וכשנתנה לחבירו מעל אטו שינוי רשות בעינן למעילה והראשון מעל והשני לא מעל ושני ליה אי בשנטלה מבית הקדש ה''נ שהוא מעל מיד ואם נתנה לחבירו אותו חבר לא מעל אלא הכא בגזבר שנטלה מרשות עצמו עסקינן שנטילתו אינו ניכר חסרון להקדש עד שיוציאנה לאחר:

ט נָטַל פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וּנְתָנָהּ לְבַלָּן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָחַץ מָעַל שֶׁהֲרֵי נֶהֱנָה בִּהְיוֹתוֹ רוֹחֵץ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. וְכֵן אִם נְתָנָהּ לְאֶחָד מִבַּעֲלֵי אֻמָּנֻיּוֹת מָעַל אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשׂוּ מְלַאכְתּוֹ:

כסף משנה וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות וכו' עד ואם מישראל לא מעל. בפ' הזהב (דף מ"ח). ויש לתמוה דהתם אליבא דר''ל דאמר משיכה קונה מן התורה קיימינן ואנן קיימא לן כר''י דאמר דבר תורה מעות קונות:

י קָנָה בָּהּ חֵפֶץ וְלֹא מָשַׁךְ אִם מִן הָעַכּוּ''ם מָעַל. וְאִם מִן יִשְׂרָאֵל לֹא מָעַל:

יא הַמּוֹצִיא מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ בִּצְרָכָיו עַל דַּעַת שֶׁהֵן חֻלִּין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיאָן בְּדִבְרֵי חֹל מָעַל. כֵּיצַד. הַמֵּבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ וּפִסְחוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְכֵן מְחֻסַּר כַּפָּרָה שֶׁהֵבִיא כַּפָּרָתוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל. וְכֻלָּם אֵין מוֹעֲלִין עַד שֶׁיִּזָּרֵק הַדָּם. לְפִיכָךְ הַמֵּבִיא מְנָחוֹת וּנְסָכִים וְלֶחֶם תּוֹדָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עֲבֵרָה לֹא מָעַל שֶׁאֵין כָּאן זְרִיקַת דָּם לְכַפֵּר עָלָיו:

כסף משנה המוציא מעות הקדש בצרכיו וכו' לפיכך המביא מנחות ונסכים וכו'. תוספתא פירקא קמא דמעילה וכחכמים ובגמרא פרק הנהנה (דף י"ט) פלוגתא דר''ש ור''י והלכה כר''י דאמר הכי:

יב נָתַן שִׁקְלוֹ מִמְּעוֹת הֶקְדֵּשׁ כְּשֶׁיִּתְרְמוּ הַתְּרוּמָה וְיִקְנוּ מִמֶּנָּה אֲפִלּוּ בְּהֵמָה אַחַת וְיִזָּרֵק דָּמָהּ יִמְעל הַשּׁוֹקֵל. שֶׁהֲרֵי חָלְקוּ בְּאוֹתָהּ הַבְּהֵמָה שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ:

כסף משנה ומה שכתב נתן שקלו ממעות הקדש כשיתרמו התרומה וכו'. בפרק ב' דשקלים תנן x השוקל שקלו מן ההקדש אם נתרמה תרומה ואחר כך קרבה הבהמה מעל. ומ''ש שאינו מועל עד שיקנו בהמה ויזרוק דמה. הוא ע''פ מה שנתבאר לעיל בסמוך:

יג הַמַּפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְהוֹצִיאוֹ בִּשְׁאָר צְרָכָיו. * בֵּין הוּא בֵּין חֲבֵרוֹ מָעַל. נְתָנוֹ לַחֲבֵרוֹ לְשָׁקְלוֹ עַל יָדוֹ הָלַךְ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ אִם כְּבָר נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מָעַל הַשּׁוֹקֵל שֶׁהַתּוֹרֵם תוֹרֵם עַל הֶעָתִיד לְהִגָּבוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים וּכְאִלּוּ הִגִּיעַ שֶׁקֶל זֶה לַלִּשְׁכָּה וּלְפִיכָךְ מָעַל. וְאִם עֲדַיִן לֹא נִתְרְמָה תְּרוּמָה לֹא מָעַל. וּלְעוֹלָם אֵין מוֹעֲלִין בִּשְׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה:

ההראב"ד בין הוא בין חבירו מעל. א''א זהו מן הטעות הראשון:

כסף משנה המפריש שקלו וכו'. תוספתא פ''ק דמעילה. וכתב הראב''ד בין הוא בין חבירו מעל א''א זה מן הטעות הראשון עכ''ל. כלומר דאזדא רבינו לטעמיה שפירש במאי דפריך בגמ' מ''ש הוא ומאי שנא חבירו דהיינו לומר דהל''ל שניהם מעלו. ויש לתמוה על הראב''ד שמאחר שדברי הרמב''ם פה הם דברי התוספתא לא הל''ל שהם טעות אדרבה ה''ל ללמוד מתוספתא זו שפירוש רבינו בההיא פירכא אמת: נתנו לחבירו לשוקלו וכו'. משנה בפ''ב דשקלים שם. ומה שכתב ולעולם אין מועלין בשיירי הלשכה. בירושלמי פ''ב דשקלים ובגמרא פ''ב דקידושין (דף נ"ד) פלוגתא דרבי יהודה ורבי מאיר והלכה כרבי יהודה דאמר הכי.

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן