הלכות מכירה - פרק תשעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק תשעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א אָסוּר לַמּוֹכֵר לִמְכֹּר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע אוֹ מִטַּלִטְלִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲסִיקִין וְיֵשׁ בָּהּ [א] דִּין עַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָאַחֲרָיוּת עָלָיו אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁיִּתֵּן מְעוֹתָיו וְיוֹרֵד לְדִין וְיִהְיֶה נִתְבָּע מֵאֲחֵרִים:

מגיד משנה אסור למכור לחבירו קרקע או וכו'. דינו של הרב ז''ל פשוט הוא בטעם שלא יהיה זה פחות משאר האונאות שהן אסורות וה''ז כמום, ובפ' שבועת העדות (דף ל"א) אמרינן ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו זה הלוקח שדה שיש עליו עסיקין וכיון שהלוקח לא טוב עשה נראה שאסור למוכר למכור אותם בסתם ולא יודיעו, ופירוש עסיקין עוררין מלשון התעשקו עמו:

ב הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ וְאַחַר שֶׁקָּנָה הַלּוֹקֵחַ בְּאֶחָד מִן הַדְּרָכִים שֶׁקּוֹנִין בָּהֶן קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ יָצָא עָלָיו מְעַרְעֲרִין. הֲרֵי זֶה יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ. שֶׁאֵין לְךָ מוּם גָּדוֹל מִזֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶהֱנָה בּוֹ וּבָאוּ הַתּוֹבְעִין. לְפִיכָךְ יִבָּטֵל הַמִּקָּח וְיַחְזִיר הַמּוֹכֵר אֶת הַדָּמִים וְיַעֲשֶׂה דִּין עִם הַמְעַרְעְרִין. וְאִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ הַלּוֹקֵחַ כָּל שֶׁהוּא וַאֲפִלּוּ [ב] דָּשׁ הַמֵּצַר שֶׁלָּהּ וְעֵרְבוֹ עִם הָאָרֶץ אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ אֶלָּא עוֹשֶׂה דִּין עִם הַמְעַרְעְרִין. וְאִם הוֹצִיאוּ מִיָּדוֹ בְּדִין יַחְזֹר עַל הַמּוֹכֵר כְּדִין כָּל הַנִּטְרָפִין:

מגיד משנה המוכר קרקע לחבירו וכו'. לשון הגמרא פ''ק דמציעא (דף י"ד) ופרק קמא דב''ק (דף ח':) ופרק מי שהיה נשוי (דף צ"ב צ"ג) אמר [אביי] ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו מ''ט דא''ל חייתא דקיטרי פירוש שק מלא קשרים סברת וקבילת מאימתי הוי חזקה מכי דייש אמצרי וא''ד אפילו באחריות נמי כלומר אפילו באחריות משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דא''ל אחוי טרפך ואשלם לך ע''כ. ופירוש המחבר כך הוא ראובן שמכר שדהו וקנהו שמעון באחת מדרכי הקניות עד שלא החזיק בה פי' נשתמש בה. וכבר ידעת דעת המחבר דשימוש הויא חזקה לקנות כדאיתא פ''א וכאן אפילו לאחר קנייה יכול לחזור בו קודם תשמיש ואע''פ שנתן דמים ושיטות הרבה יש בזה:

כסף משנה המוכר קרקע לחבירו וכו' ואפילו דש המצר וכו'. כבר פירשתיו למעלה בפ''א וכתוב בעיטור להרי''ף ודוקא דאית ליה נכסי לאשתלומי מיניה הא לאו הכי יכול לחזור בו דמצי א''ל אדהכי והכי אכלת להו לזוזי וליכא לאשתלומי מינך:

ג כָּל הַמּוֹכֵר קַרְקַע אוֹ עֶבֶד אוֹ שְׁאָר מִטַּלְטְלִין הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. כֵּיצַד. אִם הוֹצִיא הַמִּקָּח מִיַּד הַלּוֹקֵחַ מֵחֲמַת הַמּוֹכֵר. חוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְנוֹטֵל כָּל הַדָּמִים שֶׁנָּתַן מִן הַמּוֹכֵר שֶׁהֲרֵי נִלְקָח הַמִּקָּח מֵחֲמָתוֹ. כָּךְ הַדִּין בְּכָל מִמְכָּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ הַלּוֹקֵחַ דָּבָר זֶה אֶלָּא קָנָה סְתָם. אֲפִלּוּ מָכַר הַקַּרְקַע בִּשְׁטָר וְלֹא הִזְכִּיר בּוֹ הָאַחֲרָיוּת הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. שֶׁאַחֲרָיוּת שֶׁלֹּא נִזְכַּר טָעוּת סוֹפֵר [ג] הוּא:

מגיד משנה כל המוכר קרקע וכו'. כך הוא מסקנא דשמעתא פ''ק דמציעא (דף י"ד) דאחריות טעות סופר הוא אפילו בשטרי מקח וממכר:

ד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהוֹצִיא הַמִּקָּח מִיַּד הַלּוֹקֵחַ בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל. כְּגוֹן שֶׁהָיָה הַמִּקָּח מִטַּלְטְלִין וְהָיוּ גְּנוּבִין אוֹ גְּזוּלִין אוֹ שֶׁהָיְתָה הַקַּרְקַע גְּזוּלָה. אוֹ שֶׁבָּא בַּעַל חוֹב שֶׁל מוֹכֵר וּטְרָפָהּ מִיַּד הַלּוֹקֵחַ וְהַכּל בְּבֵית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים הוּא [ד] שֶׁהוֹצִיא הַמִּקָּח מִן הַלּוֹקֵחַ בֵּין בְּדִין הַמֶּלֶךְ בֵּין בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶן. אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים טוֹעֵן שֶׁהַמּוֹכֵר גָּנַב חֵפֶץ זֶה אוֹ גְּזָלָהּ מִמֶּנּוּ וְהֵבִיא עֵדֵי עַכּוּ''ם עַל כָּךְ אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב כְּלוּם. שֶׁזֶּה אֹנֶס הוּא וְאֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת אֹנֶס:

מגיד משנה בד''א בשהוציא המקח וכו' אבל אם העכו''ם וכו'. זה החילוק מימרא (דף מ"ה) פרק חזקת הבתים בשם אמימר שאין ישראל חייב באחריות מכר אם העכו''ם טורפה וכן הדין לעולם אינו חייב אא''כ תצא ממנו בדינינו וכדאמרינן לעיל אחוי טירפך פירש''י ז''ל שבדין טרפוה ממך וכן עיקר ואפילו היה הטורף ישראל אם טרף שלא כדין אינו חייב לו:

כסף משנה (ג-ד) כל המוכר קרקע או עבד וכו' בד''א בשהוציא המקח מיד הלוקח בב''ד של ישראל וכו'. כתב ה''ה שאפילו היה הטורף ישראל אם טרף שלא כדין אינו חייב לו, נראה מדבריו שהדבר תלוי באם הדין נותן שיטרפוה ממנו אם לאו ואם טרפה עכו''ם ממנו בדיניהם וגם בדינינו היה טורף אותה שהוא חייב ודברים של טעם הם שהכל הולך אחר מה שהיה נותן דינינו. ומ''מ נשאר לי ספק אחד שא''כ למה כשהוציאו בדין המלך אינו חייב הא קיי''ל דינא דמלכותא דינא אלא אם נאמר דסתם מקבל אחריות אינו מקבל אלא אם יתחייב בדין תורה לא בדינא דמלכותא אף על גב דהוי דינא ועם כל זה אינו מספיק:

ה הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁכָּל אֹנֶס שֶׁיִּוָּלֵד בְּקַרְקַע זֶה יִהְיֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲפִלּוּ בָּא עַכּוּ''ם וּגְזָלָהּ מֵחֲמַת הַמּוֹכֵר חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲבָל אִם נִפְסַק הַנָּהָר שֶׁהָיָה מַשְׁקֶה אוֹתָהּ. אוֹ שֶׁחָזַר הַנָּהָר לַעֲבֹר בְּתוֹכָהּ וְנַעֲשֵׂית בְּרֵכָה. אוֹ שֶׁבָּאָה זְוָעָה וְהִשְׁחִיתָה אוֹתָהּ. הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֹנֶס [ה] שֶׁאֵינוֹ מָצוּי הוּא וְלֹא עָלָה עַל לֵב הַמּוֹכֵר דְּבַר זֶה הַפֶּלֶא בְּעֵת שֶׁהִתְנָה. וְכָל אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ מָצוּי אֵינוֹ בִּכְלַל הַתְּנַאי הַזֶּה:

מגיד משנה המוכר קרקע לחבירו והתנה עמו וכו'. מ''ש אפילו בא העכו''ם וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם. הטעם הוא לפי שהוא אונס מצוי וכיון שקבל עליו כל אונס זהו בכלל: אבל אם נפסק הנהר שהיה וכו'. מימרא גבי מעשה בגיטין פ' מי שאחזו (דף ע"ג) מסקנא שם:

כסף משנה המוכר קרקע לחבירו וכו' אפילו בא העכו''ם וגזלה מחמת המוכר חייב לשלם. פירוש דוקא אם גזלה מחמת המוכר כגון שטען שהמוכר גזלה ממנו אבל אם גזלה שלא מחמת המוכר כגון שטען שהלוקח גזלה ממנו פטור שאע''פ שקבל עליו כל אונס שיולד לו ה''מ אונס שיולד לו מחמתו אבל שלא מחמתו לא ואם חזר נהר לעבור בתוכה או השחיתה הזוועה כיון שאינו מחמת הלוקח הוה ליה כאילו הוא מחמת המוכר ואילולא שהוא אונס שאינו מצוי היה חייב:

ו וְהוּא הַדִּין לְכָל תְּנַאי מָמוֹן שֶׁאוֹמְדִין דַּעַת הַמַּתְנֶה וְאֵין כּוֹלְלִין בְּאוֹתוֹ הַתְּנַאי אֶלָּא דְּבָרִים הַיְדוּעִין שֶׁבִּכְלָלָן הָיָה הַתְּנַאי וְהֵם שֶׁהָיוּ בְּדַעַת הַמַּתְנֶה בִּשְׁעַת שֶׁהִתְנָה:

מגיד משנה ומ''ש והוא הדין לכל תנאי שבממון. פשוט הוא שלמדין מדבר לחבירו בכל כיוצא בזה:

ז מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מַלָּחִים לְהָבִיא שֻׁמְשְׁמִין לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְהִתְנָה עִמָּהֶם שֶׁהֵן חַיָּבִין בְּכָל אֹנֶס שֶׁיֶּאֱרַע לָהֶם עַד שֶׁיַּגִּיעוּ הַשֻּׁמְשְׁמִין לְמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְנִפְסַק הַנָּהָר שֶׁהָיוּ מוֹלִיכִין בּוֹ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים זֶה אֹנֶס שֶׁאֵינוֹ מָצוּי וְאֵין חַיָּבִין לְהוֹלִיךְ שֻׁמְשְׁמִין אֵלּוּ עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה עַד אוֹתוֹ מָקוֹם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה מעשה באחד ששכר מלחים וכו'. מעשה שם פרק מי שאחזו (גיטין דף ע"ג):

ח הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ וְהִתְנָה הַמּוֹכֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה עָלָיו אַחֲרָיוּת. אֲפִלּוּ נוֹדַע בְּוַדַּאי שֶׁזּוֹ הָאָרֶץ גְּזוּלָה וְיָצָאת מִיַּד הַלּוֹקֵחַ. אֵין הַמּוֹכֵר חַיָּב כְּלוּם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם בָּא בַּעַל חוֹב וּטְרָפָהּ שֶׁאֵינוֹ מַחְזִיר לוֹ כְּלוּם. שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם:

מגיד משנה המוכר קרקע לחבירו וכו'. פרק חזקת (דף מ"ד:) ופסק כרב זביד וכן בהלכות:

כסף משנה המוכר קרקע לחבירו והתנה המוכר וכו'. דברי רבינו סותרים אלו את אלו מכאן לפט''ז מהל' עדות ושם כתבתיו בארוכה:

ט רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת. וּבָא לֵוִי וְהוֹצִיאָהּ מִיַּד שִׁמְעוֹן. אִם רָצָה רְאוּבֵן לַעֲשׂוֹת דִּין עִם לֵוִי [ו] עוֹשֶׂה. וְאֵין יָכוֹל לֵוִי לוֹמַר לוֹ מַה לִּי וּלְךָ וַהֲרֵי אֵין עָלֶיךָ [ז] אַחֲרָיוּת. שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר לוֹ אֵין רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה לְשִׁמְעוֹן תַּרְעֹמֶת עָלַי שֶׁהֲרֵי הִפְסִיד בִּגְלָלִי:

מגיד משנה ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וכו'. מימרא פ''ק דמציעא (דף י"ד) ופ''ק דב''ק (דף ח':) ובפ' מי שהיה נשוי (דף צ"ב צ"ג). ומ''ש שלא באחריות. פסק כאיכא דאמרי דהתם דאפילו שלא באחריות. וכתבו קצת המפרשי' ז''ל נפקא מינה היכא דהויא אפותיקי מפורש ללוי שיכול לסלקו ראובן במעות ולא שמעון וצדדין אחרים והרמב''ן ז''ל כתב בסוף דבריו ואין צורך לכל זה אלא נפקא מינה דאיהו ידע למיטען טפי:

י רְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחֲרָיוּת וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִשִּׁמְעוֹן בְּאַחֲרָיוּת. וּבָא בַּעַל חוֹב שֶׁל רְאוּבֵן לִטְרֹף אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ. אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר עַל שִׁמְעוֹן. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא קִבֵּל עָלָיו אַחֲרָיוּת לְשִׁמְעוֹן אַחֲרָיוּת עַצְמוֹ קִבֵּל שֶׁלֹּא יִהְיֶה הוּא הַמּוֹכֵר וְהוּא הַמּוֹצִיא לְעַצְמוֹ. אֲבָל אִם בָּא בַּעַל חוֹב שֶׁל יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וּטְרָפָהּ מִיַּד רְאוּבֵן. חוֹזֵר בְּכָל הַדָּמִים עַל שִׁמְעוֹן. מִפְּנֵי שֶׁשִּׁמְעוֹן קִבֵּל לוֹ הָאַחֲרָיוּת וּרְאוּבֵן לֹא קִבֵּל לְשִׁמְעוֹן אַחֲרָיוּת שֶׁל אֲחֵרִים כְּלָל:

מגיד משנה ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וכו'. מימרא בכתובות בפ' מי שהיה נשוי (דף צ"א צ"ב) ופסק כרבא. ומ''ש שאע''פ שלא קבל וכו'. הוא כפי גירסת ההלכות והגאונים x נהי דאחריות דעלמא לא קיבל עליה אחריות דנפשיה מי לא קביל עילוייה: אבל אם בא בעל חוב של יעקב וכו'. פירוש אביו של ראובן וכגון ששדה זו באה לראובן בירושה מיעקב אביו והוא מוכרה לשמעון שלא באחריות וחזר וקנאה ממנו באחריות וטרפה בעל חוב של יעקב. וגם זה מפורש שם בכתובות ובהלכות:

כסף משנה ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות וכו'. ואע''ג דאילו בא ב''ח ומצאה ביד שמעון הוה טריף לה אי נמי מכרה לאיש אחר היה חייב שמעון ולא היה יכול לחזור על ראובן שהרי שלא באחריות לקחה השתא אינו יכול לחזור על שמעון שאע''פ שלא קבל אחריות וכו' אבל אם בא בע''ח של יעקב וכו' חוזר כל הדמים על שמעון דהוה ליה האי ב''ח כב''ח דעלמא העורר עליה מחמת מי שמכרה לראובן תחלה וכיון דראובן לא קבל אחריות ושמעון קבל חייב לראובן:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן