הלכות מכירה - פרק ששה ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק ששה ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

א הַמּוֹכֵר אֶת הָעִיר מָכַר בָּתִּים וּבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת וּמֶרְחֲצָאוֹת וְשׁוֹבָכוֹת וּבֵית הַבַּדִּים וּבֵית הַשְּׁלָחִין שֶׁבָּהּ וְהַסְּמוּכִין לָהּ. וְאֶת הַחוֹרָשִׁין הַמֻּקָּפִין לָהּ וְאֶת הַשָּׂדוֹת הַיְדוּעוֹת לָהּ. וְאֶת הַבֵּיבָרִין שֶׁל חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁפְּנֵיהֶם כְּנֶגְדָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן רְחוֹקִים מִמֶּנָּה. אֲבָל לֹא מָכַר הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁבְּתוֹכָהּ. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין. וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר לֹא אֶת שְׁיָרֶיהָ וְלֹא אֶת בְּנוֹתֶיהָ וְלֹא הַחוֹרָשִׁין הַמֻּקְצִין מִמֶּנָּה. וְלֹא אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיָּם וְלֹא אֶת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לָהּ בַּיַּבָּשָׁה. וְלֹא אֶת בֵּיבָרֵי חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁאֵין פְּנֵיהֶם כְּנֶגְדָּהּ:

מגיד משנה המוכר את העיר וכו' בתים בורות שיחין ומערות ושובכות ובית הבדין ובית השלחין. משנה בהמוכר את הבית (דף ס"ח) ופי' בית השלחין באגי כלישנא בתרא דגמרא ופי' באגי בקעות, והענין דכל ארץ שצריכה למים הרבה נקראת בית השלחין ולשון זה כולל בין שדה בית הבעל וגנונייתא ויש מקומות שעניינו שדה בית הבעל ומקומות שעניינו גנות לבד וכאן הכל בכלל. ומ''ש סמוכין לה. נלמד משיריה כמו שיתבאר. חורשין תרגום יער חורשא ודין החורשין והביברין מפורשין בברייתא: אבל לא מכר את המטלטלין וכו'. במשנה בלשון זה אבל לא (מכר) את המטלטלין ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אפי' היו בה בהמה ועבדים הרי כולן מכורין. וזה לשון רשב''ם ז''ל מטלטלין מאני תשמישתא כגון תנור וכירים וכל הנך מטלטלי דלעיל דאמרינן בהו לא מכר כ''ש חיטי ושערי. ואפילו [היו בה וכו'] בגמ' מפרש מאי אפי' וכו'. בהמה ועבדים אינן נקראין מאני תשמישתא [ומאחר שהן מכורין] כ''ש (כלי תשמישו) חיטי ושערי וכסף וזהב דהוו מטלטלין דלא ניידי כדמוכח בגמרא עכ''ל. ומ''ש תנור וכיריים. הלך לשיטתו שכתבתי פכ''ה: שיריה. בברייתא ופירשוה בגמרא (דף ס"ח:) פסקי באגי. וזה לשון רשב''ם ז''ל חתיכות בקעה הגדולה הסמוכה לעיר אלא שמופלגת ממנה קצת שיש הפסק צונמא בינתים ושיריה לשון שירים הוא עכ''ל. ויתר הדינין וחילוק החורשין מפורשין שם בברייתא ובסוגיית הגמרא אלא שר''ש ז''ל חלוק בדין חלק שבים וחלק שביבשה וגריס נמכרין עמה וכתב דכיון דקתני רישא בנותיה אין נמכרין עמה בנות הוא דלא מזדבני שהרי שם אחד יש להן אבל חלק אחד בים ונקרא בשם העיר נמכר עמה וכו':

ב הַמּוֹכֵר אֶת הַשָּׂדֶה מָכַר אֶת הָאֲבָנִים הַסְּדוּרוֹת לַגָּדֵר וְאֶת הָאֲבָנִים שֶׁמֻּנָּחוֹת עַל הָעֳמָרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן לְצָרְכָּהּ. וּמָכַר אֶת הַקָּנִים הַחֲלָקִים הַמֻּנָּחִין תַּחַת הַגְּפָנִים כְּדֵי לְהַעֲמִיד אֶת הַכֶּרֶם מִפְּנֵי שֶׁהֵן לְצָרְכָּהּ. וּמָכַר אֶת הַתְּבוּאָה הַמְחֻבֶּרֶת לַקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ לְהִקָּצֵר. וּמָכַר אֶת מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִבֵּית רֹבַע אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּנִים שֶׁלָּהּ עָבִים וַחֲזָקִים. וּמָכַר אֶת הַשּׁוֹמֵרָה הָעֲשׂוּיָה בְּטִיט אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה. וּמָכַר אֶת הֶחָרוּב שֶׁאֵינוֹ מֻרְכָּב וְאֶת בְּתוּלַת הַשִּׁקְמָה אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עָבִים. וּמָכַר כָּל הַדְּקָלִים שֶׁבָּהּ. אֲבָל לֹא מָכַר אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן סְדוּרוֹת לַגָּדֵר. וְלֹא אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאֵינָן מֻנָּחוֹת עַל גַּבֵּי הָעֳמָרִין אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מוּכָנוֹת לְכָךְ. וְלֹא אֶת הַקָּנִים שֶׁבַּכֶּרֶם שֶׁאֵינָן מֻנָּחִין תַּחַת הַגְּפָנִים אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְשֻׁפִּין וַחֲלָקִים וּמוּכָנִים לְכָךְ. וְלֹא אֶת הַתְּבוּאָה הָעֲקוּרָה מִן הַקַּרְקַע אַף עַל פִּי שֶׁהִיא צְרִיכָה לַשָּׂדֶה. וּבִזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי כֻּלָּן מְכוּרִין:

מגיד משנה המוכר את השדה מכר את האבנים וכו'. במשנה שם מכר אבנים שהם לצרכה ופירשו בגמרא (דף ס"ט) הכא תרגימו אבני דאכפא פי' המונחות על העומרים עולא אמר אבנים הסדורות לגדר. והמחבר פסק כשתי הלשונות דלענין הדין שניהם אמת ולא נחלקו: מחיצת הקנים. פי' רשב''ם ז''ל קנים הרבה גדילין בקלח אחד. ויתר הדינין מבוארין במשנה בביאור ובגמרא: אבל לא מכר וכו'. גם זה שם באותה משנה שם עם ביאור הגמרא:

ג בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא מָכַר מְחִצַּת הַקָּנִים שֶׁהִיא בֵּית רֹבַע אַף עַל פִּי שֶׁהַקָּנִים שֶׁבָּהּ דַּקִּים וּקְטַנִּים. וְלֹא מָכַר עֲרוּגָה קְטַנָּה שֶׁל בְּשָׂמִים שֶׁיֵּשׁ לָהּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּגוֹן שֶׁקּוֹרִין לָהּ בֵּי וַרְדָּא שֶׁל פְּלוֹנִי. וְלֹא אֶת הַשּׁוֹמֵרָה בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה בְּטִיט אַף עַל פִּי שֶׁהִיא קְבוּעָה בָּאָרֶץ. וְלֹא מָכַר אֶת הֶחָרוּב הַמֻּרְכָּב. וְלֹא סַדָּן שֶׁל שִׁקְמָה וַאֲפִלּוּ הֵן דַּקִּים. וְלֹא מָכַר אֶת הַבּוֹר שֶׁבָּהּ וְלֹא אֶת הַגַּת וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ בֵּין חֲרֵבִים בֵּין שְׁלֵמִים:

מגיד משנה בין כך ובין כך לא מכר וכו'. גם זה שם ונתן טעם לדבר רשב''ם ז''ל שכל אלו חשובין שדה בפ''ע והרי הוא כמי שמכר שתי שדות לחבירו ויש לו עוד שדה אחרת בתוך השתים ואמר לו שתי השדות וכל מה שבתוכן דאין השלישית שביניהם מכורה אף כאן שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות ומחיצת הקנים וסדן השקמה וחרוב המורכב חשובין שדה בפני עצמן עכ''ל. ודין הבור והגת והשובך מפורשים במשנה:

ד וְצָרִיךְ הַמּוֹכֵר לִקְנוֹת לוֹ דֶּרֶךְ מִן הַלּוֹקֵחַ כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ בָּהּ עַד אוֹתוֹ הַבּוֹר אוֹ אוֹתוֹ הַדּוּת אוֹ אוֹתוֹ הַגַּת אוֹ אוֹתוֹ הַשּׁוֹבָךְ שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לוֹ בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה. וְאִם פֵּרֵשׁ וְאָמַר חוּץ מֵאֵלּוּ אֵינוֹ צָרִיךְ לִקַּח לוֹ [דֶּרֶךְ]:

מגיד משנה וצריך ליקח לו דרך וכו'. משנה. וכ' הרשב''א ז''ל דאילנות המשויירין אין צריך דרך ורשב''ם ז''ל כתב דאף לאילנות צריך:

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹכֵר, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לַלּוֹקֵחַ לְפָרֵשׁ וְלֹא פֵּרֵשׁ אֵין לוֹ אֶת אֵלּוּ. אֲבָל הַנּוֹתֵן מַתָּנָה קָנָה אֶת כֻּלָּן בֵּין בַּשָּׂדֶה בֵּין בַּבַּיִת בֵּין בֶּחָצֵר בֵּין בְּבֵית הַבַּד. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר הַנּוֹתֵן קַרְקַע בְּמַתָּנָה קָנָה הַמְקַבֵּל כָּל הַמְחֻבָּר לָהּ עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ:

מגיד משנה במה דברים אמורים במוכר וכו'. משנה שם (דף ע"א) ופירש הרב אבן מיג''ש ז''ל דלא אמרו נתן את כולן אלא כגון בור ודות וגת ושובך שהן בתוך השדה ואינן בכלל המכירה אבל מה שאינם בתוך הבית או בתוך החצר כגון יציע וחדר שלפנים ממנו כי היכי דאינם בכלל המכירה אינן אף בכלל המתנה ולדבריו הסכים הרשב''א ז''ל: כללו של דבר וכו' קנה המקבל כל המחובר וכו'. ג''ז כתב רשב''ם ז''ל שאין כלל משנתנו אלא לדברים המחוברים או לדברים הצריכין לקרקע כגון תבואה תלושה וז''ל ומיהו אם יש מעות בשדה או תבואה תלושה שאינה צריכה לקרקע וכל דבר שלא הוצרך למתניתין להזכיר ולומר שלא מכר דפשיטא דאינן בכלל שדה ההיא ודאי לא קנה ליה מקבל מתנה עכ''ל. ומ''מ מדברי רבינו נראה שאפי' תבואה תלושה הצריכה לקרקע אינה נתונה שהרי כתב כל המחובר בדוקא. והרמב''ן ז''ל הכריע כדברי רשב''ם ז''ל. ואין זה אלא במתנת קרקע אבל בספינה ויתר המטלטלין הנותן והמוכר שוין שלא נזכר זה אלא בקרקע וכ''כ רשב''ם ז''ל:

ו וְכֵן הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ וְזָכָה אֶחָד מֵהֶן בַּשָּׂדֶה זָכָה בְּכֻלָּן. וְהַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר הֶחֱזִיק בַּשָּׂדֶה זָכָה בְּכֻלָּן. וְהַמַּקְדִּישׁ אֶת הַשָּׂדֶה הִקְדִּישׁ כֻּלָּן:

מגיד משנה וכן האחין שחלקו וכו'. אף זה במשנה:

ז אַף בְּמוֹכֵר וְלוֹקֵחַ אֵין כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵעִנְיָנִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין שָׁם מִנְהָג וְלֹא שֵׁמוֹת יְדוּעִים לְכָל דָּבָר וְדָבָר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁהַמּוֹכֵר כָּךְ מָכַר כָּךְ הֲרֵי זֶה מָכוּר [א] וְסוֹמְכִין עַל הַמִּנְהָג. וְכֵן מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין אֶלָּא בַּיִת לְבַיִת לְבַדּוֹ אוֹ שֶׁקּוֹרִין בַּיִת לְבַיִת וְכָל סְבִיבוֹתָיו וּלְכָל שֶׁעַל גַּבָּיו הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם. וְכֵן הַדִּין בְּמוֹכֵר חָצֵר אוֹ שָׂדֶה אוֹ עִיר אוֹ מִטַּלְטְלִין בַּכּל הוֹלְכִין אַחַר הַשֵּׁמוֹת הָעֲרוּכוֹת בְּפִי הַכּל:

מגיד משנה אף במוכר וכו'. זה פשוט מבואר בגמרא פרק המוכר את הבית (דף ס"א:) גבי המוכר בית לחבירו בבירה גדולה היכי דמי אילימא דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה וכו' וכיוצא בזה בהמוכר את הספינה גבי צמד בקר הנה שהכל לפי הלשון שקורין באותו מקום וכן שנינו בתוספתא בד''א במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינה. וזה מבואר:

ח וְזֶה עִקָּר גָּדוֹל בְּכָל דִּבְרֵי מַשָּׂא וּמַתָּן הוֹלְכִין אַחַר לְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְאַחַר [ב] הַמִּנְהָג. אֲבָל מָקוֹם שֶׁאֵין יָדוּעַ בּוֹ מִנְהָג וְלֹא שֵׁמוֹת מְיֻחָדִין אֶלָּא יֵשׁ קוֹרִין כָּךְ וְיֵשׁ שֶׁקּוֹרִין כָּךְ עוֹשִׂים כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ חֲכָמִים בִּפְרָקִים אֵלּוּ:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן