הלכות מכירה - פרק שלשים - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק שלשים - היד החזקה לרמב"ם

א הַמּוֹכֵר שֶׁמָּכַר קַרְקַע אוֹ מִטַּלְטְלִין וְזָכָה בָּהֶן הַלּוֹקֵחַ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ יַד הַלּוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה. וְאִם רָצָה לוֹקֵחַ אֵין הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וְאִם לֹא רָצָה תַּחְזֹר לִבְעָלֶיהָ. לְפִיכָךְ כּוֹתְבִין שְׁטָר לַמּוֹכֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַלּוֹקֵחַ עִמּוֹ. וּלְעוֹלָם הַלּוֹקֵחַ נוֹתֵן שְׂכַר הַסּוֹפֵר וַאֲפִלּוּ מָכַר שָׂדֵהוּ מִפְּנֵי רָעָתָהּ:

מגיד משנה המוכר שמכר קרקע או מטלטלים וזכה יד הלוקח על העליונה וכו'. זה פשוט שהמוכר אחר שזכה לו אינו יכול לחזור וכן פשוט שהלוקח אינו מוכרח לקנות שא''כ חבין לו לאדם שלא בפניו ואפילו במתנה יכול הוא לומר אי אפשי לקבל כמו שיתבאר פ''ד מהל' זכייה ומתנה. ודין הזכייה שאין המוכר יכול לחזור אע''פ שלא קבל הכסף כבר נתבאר פ''א: לפיכך כותבין שטר למוכר וכו'. משנה מפורשת בפרק גט פשוט (דף קס"ז) וממנה דקדק הרב שאין הלוקח מחוייב לקנות לפי שא''כ היאך היו כותבין שלא מדעתו. והמפרשים ז''ל דקדקו הרבה היכא שנכתב מדעת הלוקח אם יכול לומר איני רוצה לתת המעות ולא ליקח והעלו דכל היכא דקני בשטרא זה הכלל דכ''מ שהמוכר אינו יכול לחזור אף הלוקח מחוייב לקנות אא''כ היה תנאי ביניהם וזה פשוט: ולעולם הלוקח נותן שכר וכו'. ג''ז משנה וגמ' פ' גט פשוט (דף קס"ח):

ב וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁקָּנָה אוֹ מָכַר אוֹ נָתַן מַתָּנָה אוֹ נְתָנָהּ לוֹ. יַד הָאָדוֹן עַל הָעֶלְיוֹנָה. אִם רָצָה לְקַיֵּם מַעֲשָׂיו הֲרֵי אֵלּוּ קַיָּמִין וְאִם לֹא רָצָה בָּטְלוּ כָּל מַעֲשָׂיו. וּבִדְבָרִים בִּלְבַד הוּא שֶׁמְּקַיֵּם הָאָדוֹן אוֹ מְבַטֵּל וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ כְּלוּם:

מגיד משנה וכן העבד וכו'. פשוט הוא שדין זה הוא בעבד כנעני ובו אמרו מה שקנה עבד קנה רבו וכ''כ רב האי גאון ז''ל בשער חמישי של מקח וממכר ואם קנה עבד כלום כל זמן שהוא עבד יהיה רבו ידו על העליונה אם רצה יתרצה באותו מקח ולא יחזירנו ויהיה אותו מקח לרבו ואם לא רצה יחזיר את המקח והמוכר יחזיר המעות לרבו כיון שאין קנין לו בלא רבו ע''כ:

ג וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה אוֹ נָתְנָה מַתָּנָה. בֵּין בְּנִכְסֵי בַּעְלָהּ בֵּין בְּנִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ. בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ בֵּין בְּנִכְסֵי מְלוֹג. בֵּין בְּקַרְקָעוֹת בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין. וְכֵן אִם לָקְחָה אוֹ נָתְנָה [לָהּ מַתָּנָה] יַד הַבַּעַל עַל הָעֶלְיוֹנָה וְאִם רָצָה לְקַיֵּם יְקַיֵּם אִם רָצָה לְבַטֵּל יְבַטֵּל הַכּל. אֲבָל הַבַּעַל שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן בֵּין קַרְקַע שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ אִשְׁתּוֹ בִּכְתֻבָּתָהּ אוֹ קַרְקַע שֶׁהִכְנִיס לָהּ שׁוּם [א] מִשֶּׁלּוֹ. בֵּין קַרְקַע שֶׁיִּחֵד לָהּ בִּכְתֻבָּתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיַּד הָאִשָּׁה אַחַר שֶׁקִּיְּמָה מַעֲשָׂיו הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה בָּטֵל מִפְּנֵי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת נַחַת רוּחַ עָשִׂיתִי לְבַעְלִי:

מגיד משנה וכן האשה שמכרה או נתנה מתנה וכו'. דעת המחבר בדין העבד והאשה שהן כשעושין מעשה ע''י עצמן לאחרים שביד אחרים לקיים או לבטל. ומ''מ נראה שכשאמר הרב שא''צ אלא דברים בלבד לקיים מעשה העבד אינו כשנתן העבד לפי ששם צריך מעשה גמור שהרי אין מעשה העבד כלום בנכסי רבו. והכלל שהוא לא חידש אלא שמה שאמרו שיד העבד כיד רבו לזכות בעבורו ולא לחייב כלל אפילו במה שהוא בזכות ופשוט הוא ולא מצאתיו מבואר: אבל הבעל שמכר או נתן ביד קרקע וכו'. שנינו במשנה בגיטין פרק הניזקין (דף נ"ה:) לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל ואיתמר עלה בגמ' פ' חזקת (דף מ"ט:) אמר רבה בר רב הונא [לא נצרכא אלא] באותן שלש שדות אחת שכתב לה בכתובתה ואחת שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה. וזה פירוש הרב אחת שכתב לה בכתובתה היא שהכניסתו בנדוניא ושמוה. ויש מי שפירש אחת שכתב לה בתוספת כתובתה ואחת שייחד לה ולא שמאוה אלא שהוא כעין אפותיקי ואחת שהכניס לה שום משלו כלומר כתב לה שדה כנגד שום שקבל עליו מנכסי נדונייתה ונתבאר בגמ' שבאלו אם לקחו מן האיש ואח''כ מן האשה מקחו בטל אבל אם קנו מן האשה תחלה קיים הוא והוא שקיים הבעל אחר כן והוא מ''ש המחבר וכן האשה וכו' בין בדברים שייחד לה בכתובתה. ודע שדעת רוב המפרשים ז''ל שבאלו מקחו בטל ואינו קיים עד שתבא לגבות כתובתה אלא בטל הוא לאלתר וזה דעת המחבר והטעם לפי שאין דרכה של אשה לחזר אחר בתי דינין וכן אמרו בירושלמי בטל לאלתר וכתבו ז''ל שאם כתבה היא אחריות מכירה זו בפירוש שאינה יכולה לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי דכולי האי לא עבדא לקבל עליה אחריות מפני נחת רוח בלבד. ומבואר בגמ' בגיטין בהניזקין ובהלכות בפירוש וזה לשון הברייתא האמורה בגמ' על משנה זו לקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל עד שיכתוב לו אחריות נכסים ופירשו ז''ל אחריות בפירוש שלא כדברי רב האי גאון ז''ל שאמר דכל כותב סתם ולא פירש שלא באחריות הרי הוא ככותב באחריות וחלקו ז''ל עליו בדין האשה כמ''ש. ותמה אני על המחבר איך לא ביאר זה. ובמה שאמרנו שמקחו בטל כתב הרשב''א ז''ל ומיהו אם מכרו הבעל לפירות בלבד הרשות בידו דשלו הן הפירות לגמרי אבל במכר גוף ופירות אפילו אמר לוקח הניחו לי ואוכל פירות כל ימי הבעל אין שומעין לו שהבעל לא מכר לו אלא גוף ופירות ומקח אחד הוא וכיון שמקחו בטל בגוף ואין הפירות אלא מכח הקרקע הכל בטל ואפי' פירות אינו אוכל עכ''ל. וזה יתבאר פי''ח מהל' מלוה לוה:

ד מָכַר אוֹ נָתַן נִכְסֵי מְלוֹג בֵּין בְּקַרְקָעוֹת בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין יַד הָאִשָּׁה עַל הָעֶלְיוֹנָה. רָצְתָה לְבַטֵּל מְבַטְּלָהּ וְאִם קִיְּמָה מַעֲשֶׂיהָ קָנוּ הַלָּקוֹחוֹת:

מגיד משנה מכר או נתן נכסי מלוג כו'. מפורש פ' חזקת הבתים (דף מ"ט) שבנכסי מלוג אפילו לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו קיים ורבה בר רב הונא שאמר שמשנתנו בשלש שדות בא למעוטי נכסי מלוג ואם לא קיימה האשה בטל הוא אפילו לפירות כמו שהעלו בגמ' בכתובות פרק האשה שנפלו לה נכסים והלכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה ולא כלום מ''ט רבה אמר משום רווח ביתא וכבר נתבאר יותר מזה פכ''ב מהלכות אישות:

ה בַּעַל שֶׁמָּכַר מִטַּלְטְלִין שֶׁל נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל אוֹ מִטַּלְטְלִין שֶׁנָּתְנָה לוֹ מִשֶּׁלּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי אִם עָבַר וּמָכַר אוֹ נָתַן קָנוּ הַלָּקוֹחוֹת וְאֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִיָּדָם. וְכֵן יֵשׁ לוֹ לַבַּעַל לִמְכֹּר כָּל נְכָסָיו אַף עַל פִּי שֶׁהֵן תַּחַת יַד שִׁעְבּוּד הַכְּתוּבָה. וְאִם תָּבוֹא לִטְרֹף טוֹרֶפֶת אֶלָּא אִם כֵּן כָּתְבָה לַלּוֹקֵחַ תְּחִלָּה וְקָנוּ מִיָּדָהּ:

מגיד משנה בעל שמכר מטלטלין וכו' אף על פי שאינו וכו'. מפורש ביבמות (דף ס"ו:) פ' אלמנה המכנסת שום לבעלה אם רצה [הבעל] למכור לא ימכור אבל במ''ש אם עבר ומכר או נתן קנו הלוקחין נחלקו עליו וכתב עליו הרשב''א ז''ל לא נראו לי דבריו ובירושלמי גרסינן שמין דעתה של אשה שהיא רוצה לכלות כליה ולפחות אותן חומש ואם איתא דבדיעבד ממכרו ממכר משום דלכתחלה לא ימכור לא תקנו חכמים לפחות חומש עכ''ל. והירושלמי הזה בכתובות פ' מציאת האשה ואיתמר עלה א''ר יוסי זאת אומרת שאין אדם רשאי למכור כלי אשתו ע''כ. ודעת המחבר ז''ל שלא אמרו אלא לכתחילה אבל דיעבד מקחו קיים ואינן דומין לקרקע שאינו יכול לכלותו ולהפסידו לגמרי ודעתה סומכת עליה וכיון שכן מקחו בטל אבל מטלטלים שהרי הוא יכול לכלותו לגמרי ודאי ממכרו ממכר וזהו שאמרו בירושלמי אין אדם רשאי ולא אמרו בעל שמכר כלי אשתו לא עשה ולא כלום וזהו דעת הגאון בשער ד' אבל אם עמד ומכר מעצמו ממכרו קיים כדגרסינן לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וה''מ במטלטלין הוא דאמרינן ממכרו ממכר אבל מקרקעי לא וכו' עכ''ל: וכן יש לבעל למכור נכסיו וכו'. זה מוסכם מכל המפרשים ז''ל שבכל נכסיו חוץ מן השלש שדות הנזכרות מקחו קיים עד שתבא לגבות כתובתה ונתבאר בכתובות פרק מי שהיה נשוי (דף צ"ה) וזה פשוט: אא''כ כתבה לו תחלה וכו'. גם זה מוסכם שאם קנו מן האיש תחלה שיכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי ונתבאר בארוכה פרק י''ז מהלכות אישות:

ו הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה אוֹ נָתְנָה נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל לְבַעְלָהּ לֹא קָנָה. וְיֵשׁ לָהּ לַחְזֹר וּלְהוֹצִיא מִיָּדוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת. בֵּית דִּין שֶׁמָּכְרוּ אוֹ לָקְחוּ בְּנִכְסֵי יְתוֹמִים בֵּין בְּקַרְקַע בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין. וְכֵן הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹסִין בֵּין שֶׁמִּנּוּ אוֹתָם בֵּית דִּין בֵּין שֶׁמִּנָּה אוֹתָן אֲבִי יְתוֹמִים. מִקָּחָן מִקָּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר אֲבָל מַתְּנָתָם אֵינָהּ כְּלוּם שֶׁאֵין אָדָם נוֹתֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ:

מגיד משנה האשה שמכרה נכסי צאן ברזל לבעלה לא קנה. בפ' חזקת הבתים (דף מ"ט נ') ופכ''ב מהל' אישות נתבאר: ב''ד שמכרו או שלקחו וכו' וכן האפוטרפוסין וכו'. מבואר הוא שאין מתנתן כלום שאפי' למכור יש צדדין שאינן רשאין כדאיתא בגיטין בהניזקין (דף נ"ב) ונתבאר פי''ח מהל' נחלות:

ז הַמּוֹכֵר אוֹ הַנּוֹתֵן בְּשַׁבָּת וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּיּוֹם טוֹב אַף עַל פִּי שֶׁמַּכִּין אוֹתוֹ מַעֲשָׂיו [א] קַיָּמִין. וְכֵן כָּל מִי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ בְּשַׁבָּת הַקִּנְיָן קַיָּם וְכוֹתְבִין לְאַחַר הַשַּׁבָּת וְנוֹתְנִין: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת מְכִירָה בְּסַ''ד

מגיד משנה המוכר או הנותן בשבת וכו'. על המשנה שאמרו פ' אחרון דיו''ט (ל"ו:) וכתוב בהל' ירושלמי וכולן שעשו בין אנוסים בין שוגגין בין מוטעין בין מזידין מה שעשה עשוי בשבת ואצ''ל ביו''ט ושמעינן מהא דמאן דעבר ואקני בשבת מקרקעי או מטלטלי הקנאתו הקנאה עד כאן בהלכות וזה מבואר: סליקו הלכות מכירה בס''ד

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן