הלכות מכירה - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א אֶחָד הַבְּהֵמָה וְאֶחָד שְׁאָר הַמִּטַּלְטְלִין נִקְנִין בְּמָעוֹת [א] דִּין תּוֹרָה. וּמִשֶּׁנָּתַן אֶת הַמָּעוֹת קָנָה וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יוּכַל לַחְזֹר בּוֹ. אֲבָל חֲכָמִים תִּקְּנוּ שֶׁלֹּא יִקְנוּ הַמִּטַּלְטְלִין אֶלָּא בְּהַגְבָּהָה אוֹ בִּמְשִׁיכַת [ב] דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ:

מגיד משנה אחד הבהמה ואחד שאר מטלטלין וכו'. מימרא דר''י בפרק הזהב בב''מ (מ"ז:) ובהלכות: אבל חכמים תקנו כו' כיצד המקבץ וכו' אינו נקנה במשיכה. החילוק שכתב רבינו בין דבר שדרכו להגביה לדבר שאין דרכו מימרא מפורשת בהמוכר את הספינה (דף פ"ו) ובהלכות. ודין הפשתן מבואר שם וכן דין פלפלין וכיוצא בהן דגרסינן התם על מימרא זו ת''ש המוכר פירות לחבירו משך ולא מדד קנה והא פירות דבני הגבהה נינהו וקתני דקני (להו) במשיכה הכא במאי עסקינן בשליפי רברבי פירוש משאות גדולות שא''א להגביהן וכאן נתבאר דין האגוזים ושאר הפירות והקשו תו אי הכי אימא סיפא הלוקח פשתן מחבירו לא קנה עד שיטלטלנו ממקום זה למקום אחר פי' הגבהה ופריך אטו פשתן בשליפי רברבי לא עבדי (מיניה) בתמיהא ופריק שאני פשתן דמשתמיט ודרכן הוא להתירו ולהגביהו אגד אגד וכזה פירשו רוב המפרשים ז''ל והכריחו פירוש זה. ומ''ש הר''א ז''ל שאם הגביה כל הטעון שלם קנה בכך פשוט הוא:

ב * כֵּיצַד. הַמְקַבֵּץ עֵצִים אוֹ פִּשְׁתָּן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְעָשָׂה מֵהֶן טָעוּן גָּדוֹל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַגְבִּיהוֹ. אֵינוֹ נִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה. שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְהַתִּיר הָאֶגֶד וּלְהַגְבִּיהוֹ עֵץ עֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיָה טָעוּן שֶׁל אֱגוֹזִים אוֹ שֶׁל פִּלְפְּלִין אוֹ שֶׁל שְׁקֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְהָיָה גָּדוֹל שֶׁאֵין אֶחָד יוּכַל לְהַגְבִּיהוֹ. הֲרֵי זֶה נִקְנֶה בִּמְשִׁיכָה. שֶׁאִם יַתִּירוֹ יִתְפָּרֵד וְיִהְיֶה לוֹ בּוֹ טֹרַח גָּדוֹל. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ההראב"ד כיצד המקבץ עצים או וכו'. א''א זהו שאמרו הלוקח פשתן לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ומפרש לה בהגבהה וכן עיקר מיהו לא צריך להתירו ולהגביהו עץ עץ כמו שאמר אלא אע''פ שהוא טורח עליו להגביהו שלם ותאמר אין דרכו בהגבהה אפילו הכי ניחא ליה בהגבהה טפי ממשיכה משום דמישמט עכ''ל:

כסף משנה כיצד המקבץ עצים וכו'. כתב ה''ה דגרסינן התם על מימרא זו וכו' שאני פשתן דמשתמיט. ונראה מדברי רבינו שהוא מפרש שאני פשתן שאפשר לשומטו מעט מעט ולהגביהו ומש''ה אפילו הוא שליפי רברבי אינו נקנה אלא בהגבהה והוא הדין לכל דבר שאין טורח כל כך כשישמטנו מעט ויגביהנו אבל פירות דהיינו כגון אגוזים שקדים ופלפלין דלא משתמטי כלומר שיש טורח גדול להתירן ולהגביהן מעט מעט נקנין במשיכה:

ג הַסְּפִינָה [ג] הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לְהַגְבִּיהָהּ וְיֵשׁ בִּמְשִׁיכָתָהּ טֹרַח גָּדוֹל וְאֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת אֶלָּא לָרַבִּים. לֹא הִצְרִיכוּהָ מְשִׁיכָה אֶלָּא נִקְנֵית בִּמְסִירָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר לֵךְ מְשֹׁךְ וּקְנֵה אֵינוֹ קוֹנֶה הַסְּפִינָה עַד [ד] שֶׁיִּמְשְׁכֶנָּה כֻּלָּהּ וְיוֹצִיאֶנָּהּ מִכָּל הַמָּקוֹם שֶׁהָיְתָה בּוֹ. שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד הַמּוֹכֵר שֶׁלֹּא יִקְנֶה זֶה אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה:

מגיד משנה הספינה הואיל וא''א להגביהה וכו'. אלא נקנית במסירה. זו היא מסקנא דגמ' בהמוכר את הספינה (דף ע"ה ע"ו) וכן בהלכות וזה מוסכם וכגון דא''ל לך חזק וקנה א''נ שהחזיק בפניו אע''ג דלא א''ל מידי דכל בפניו לא בעי אמירה וזה לדעת המפרשים ז''ל שהסכימו דלא בעינן מסירה מיד ליד אלא באמירה לך חזק וקני זה כתב הרשב''א ז''ל והביא ראיות. ודע שהמסירה אינה קונה אלא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהן כמו שיתבאר פ''ד: ואם אמר לו המוכר וכו'. מחלוקת רבי ורבנן ופסק כרבנן דברייתא שם בפרק הספינה ובהלכות. ומ''ש עד שימשכנה כולה. פסק כשמואל ודלא כרב דאמר כיון שמשך כל שהוא קנה וכן פסקו בהלכות וכבר ידעת שהמשיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם וכיון שכן דין הספינה כך הוא אם היה ברה''ר או בחצר שאינה של שניהם קונה אותה במסירה כל זמן שלא הקפיד מוכר הקפיד המוכר שאמר לו לך משוך צריך למשכה כולה ושיוציאנה מאותו רשות שאין משיכה קונה בו ויכניסנה לרשות שהמשיכה קונה בו היתה עומדת בסימטא או בחצר של שניהם נקנית במשיכה בהכרח ולא במסירה זו היא כוונת רבינו ז''ל וקיצר במובן. וכתב הרשב''א ז''ל בשם הרב אבן מיגש ז''ל היתה עומדת ברה''ר ולא א''ל מוכר מידי ואזיל לוקח ומשך לא קנה עד שימשכנה כדינה מרה''ר לסימטא אע''ג דנקנית במסירה ברה''ר ומסירה אינה צריכה שימסור לוקח מיד ליד אפילו הכי כיון שהתחיל למשוך כבר גלה בדעתו שאינו רוצה לקנות בחזקה זו שהוא מחזיק ותפוס בה אלא במשיכה ע''כ. וכלים גדולים כגון תיבות גדולות שדרך הבעלים להכניסן בביתן לא קנה עד שימשוך זה דעת רבותיו של הרשב''א ז''ל אבל הרשב''א ז''ל כתב שדינן כספינה וכ''כ הר''י בן מיגאש ז''ל דכל שאינו נמשך אלא לרבים דינו במסירה כספינה וזה דעת רבינו ז''ל שכתב למעלה נקנית במסירה וכן כל כיוצא בזה:

כסף משנה הספינה הואיל וא''א להגביהה וכו' ואינה נמשכת אלא לרבים. פי' ע''י רבים:

ד נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַלּוֹקֵחַ מִטַּלְטְלִין אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן כָּל הַדָּמִים [ה] יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ. וְכֵן הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ יִמְשֹׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ הַגְבָּהָה. אוֹ יִמְסֹר הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַמְשִׁיךְ. וּמִשֶּׁהִגְבִּיהַּ אוֹ מָשַׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַּ אוֹ נִמְסַר לוֹ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַמְשִׁיךְ קָנָה וְאֵין אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ. וְכוֹפִין אֶת הַלּוֹקֵחַ לִתֵּן אֶת הַדָּמִים:

מגיד משנה נמצאת למד שהלוקח מטלטלין וכו'. זה מבואר בהזהב במציעא (דף מ"ז) ומ''מ החוזר בו מקבל מי שפרע כמו שיתבאר פ''ז ודלא כר''ש דאמר מוכר שהכסף בידו יכול לחזור בו ולא לוקח אלא כרבנן דמתניתין דאמרי בין לוקח בין מוכר יכולין לחזור:

ה [ו] וְלָמָּה תִּקְנוּ חֲכָמִים דָּבָר זֶה בְּמִטַּלְטְלִין. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתֵּן הַלּוֹקֵחַ דְּמֵי [ז] הַחֵפֶץ וְקֹדֶם שֶׁיִּקָּחֶנּוּ יֹאבַד בְּאֹנֶס. וּכְגוֹן שֶׁנָּפְלָה דְּלֵקָה וְנִשְׂרַף. אוֹ בָּאוּ לִסְטִים וּנְטָלוּהוּ. אִם יִהְיֶה בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ יִתְמַהְמֵהַּ הַמּוֹכֵר וְלֹא יַצִּילֵהוּ. לְפִיכָךְ [ח] הֶעֱמִידוּהוּ חֲכָמִים בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל וַיַּצִּיִל הַחֵפֶץ. שֶׁאִם אָבַד חַיָּב לְשַׁלֵּם:

מגיד משנה ולמה תקנו חכמים דבר זה במטלטלין וכו'. מפורש טעם זה שם בההיא מימרא דר''י דלעיל:

ו נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁאִם נָתַן דְּמֵי הַמִּקָּח וְנֶאֱנַס קדֶם שֶׁיִּקָּחֶנּוּ. וְאָמַר לוֹ הַלּוֹקֵחַ תֵּן לִי מִקָּחִי אוֹ הַחְזֵר לִי אֶת מְעוֹתַי. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ עֵדִים שֶׁאָבַד בְּאֹנֶס וְלֹא הָיָה בַּמּוֹכֵר כֹּחַ לְהַצִּילוֹ וְלֹא נִתְרַשֵּׁל בַּדָּבָר. הֲרֵי זֶה מַחְזִיר אֶת הַדָּמִים. שֶׁהֲרֵי תִּקְּנוּ חֲכָמִים מְשִׁיכָה. לְפִיכָךְ אִם הָיָה בֵּיתוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַחֵפֶץ שֶׁנִּמְכַּר מֻשְׂכָּר לַמּוֹכֵר לֹא תִּקְּנוּ לוֹ חֲכָמִים מְשִׁיכָה. שֶׁהֲרֵי הַמִּקָּח בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ. וּמִשֶּׁנָּתַן אֶת הַדָּמִים נִקְנָה הַמִּקָּח וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ:

מגיד משנה נמצאת אומר שאם נתן דמי המקח וכו'. זה מתבאר ממה שאמרנו שעדיין המקח ברשות המוכר וכן מבואר דין זה בהלכות ומזו שאמרנו ופשוט הוא ומוסכם: לפיכך אם היה ביתו וכו'. זה מבואר בגמ' ופסקוה בהלכות ואמרי ואע''ג דהני מילי לר''ש אינון מדר''ש נשמע לרבנן ע''כ. וגם זה מוסכם. ורש''י ז''ל פירש שאין הטעם דנימא דחצירו של אדם קונה לו דודאי אינה קונה כל ימי השכירות שהיא שכורה למוכר דחצירו של מוכר היא אבל הטעם דכיון דבחצירו הוה אי מתרמי דליקה לוקח גופיה טרח ומציל לה ולא תקון רבנן בה משיכה ואוקמוה אדינא דאורייתא דמעות קונות. ודברי רבינו צ''ע דמשמע שהוא סובר דטעמא משום דחצירו של לוקח קנה לו אע''פ שהיא מושכרת ומ''מ לא נתבאר בפירוש בדבריו וכ''נ פרק ו' מהלכות שכירות:

'ז וכן השוכר' המקום שאותן וכו'. זה מבואר בהרבה מקומות ואיתא בקדושין פ''ק (דף כ"ז) ופ' הספינה ופ''ק דמציעא (דף י"א) ודוקא בחצר המשתמרת לדעת השוכר או שהוא עומד בצד המקום ההוא הא לאו הכי לא אלא אם הקנה לו מדין מטלטלין עם הקרקע, ולדעת ההשגות צריך אגב בפירוש כמו שיתבאר והכי משמע פ''ק דמציעא וזה נראה מדברי הרמב''ן והרשב''א ז''ל פ' קמא וקרוב לזה נתבאר פי''ז מהל' גזילה ואבידה:

כסף משנה לפיכך אם היה ביתו של לוקח וכו'. כתב ה''ה ודברי רבינו צ''ע כו'. ואני אומר שאין נראה כן מדברי רבינו כי ביאור דבריו כך הוא לפיכך אם היה ביתו של לוקח וכו' לא תקנו לו משיכה שהרי המקח ברשות הלוקח כלומר ועל כרחו טרח ומציל כדי להציל ביתו הילכך משנתן הדמים נקנה המקח בדין תורה:

ז וְכֵן הַשּׂוֹכֵר הַמָּקוֹם שֶׁאוֹתָן הַמִּטַּלְטְלִין הַנִּמְכָּרִין מֻנָּחִין בּוֹ [ט] קָנָה. וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִגְבִּיהַּ וְלֹא מָשַׁךְ וְלֹא נִמְסְרוּ לוֹ. שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁשְּׂכִירוּת קַרְקַע נִקְנֶה בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר אוֹ בַּחֲזָקָה:

כסף משנה וכן השוכר המקום וכו'. כתב ה''ה זה מבואר בהרבה מקומות וכו'. הוא עובדא דר''ג וזקנים שהיו באים בספינה ואמר עישור שאני עתיד למוד נתון לו ליהושע ומקומו מושכר לו וקתני בברייתא שקיבל שכר ממנו ובפ''ק דמציעא איכא תרי לישני ללישנא קמא מטלטלי אגב מקרקעי הקנה לו דאילו מדין חצר לא קנה מפני שלא היה משתמר לדעתו ורב פפא אמר דעת אחרת מקנה אותן שאני כלומר דדוקא במציאה הוא דבעינן שיהא עומד בצד שדהו כשאינה חצר משתמרת אבל במתנה כיון דדעת אחרת מקנה אותה כיון שמשתמרת לדעת הנותן ואע''פ שאינה משתמרת לדעת המקבל קנה אפילו אינו עומד בצדה. והרי''ף נראה שפוסק כת''ק וכן דעת רבינו בפ''ד מהלכות זכייה ותמהני מה''ה שהביא ראיה מהל' גזילה שהוא בענין מציאה דלכ''ע לא קנה בחצר שאינה משתמרת אלא אם כן עומד בצדה ולא הביא ראיה מהלכות מתנה שבענין מתנה הוא פלוגתא דתרי לישני שכתבתי:

ח הַמַּקְנֶה קַרְקַע וּמִטַּלְטְלִין כְּאֶחָד כֵּיוָן שֶׁקָּנָה קַרְקַע בְּכֶסֶף אוֹ בִּשְׁטָר אוֹ בַּחֲזָקָה נִקְנוּ הַמִּטַּלְטְלִין עִמָּהֶם בֵּין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּמֶכֶר אוֹ בְּמַתָּנָה. בֵּין שֶׁמָּכַר מִטַּלְטְלִין וְנָתַן קַרְקַע. בֵּין שֶׁמָּכַר הַקַּרְקַע וְנָתַן הַמִּטַּלְטְלִין. כֵּיוָן שֶׁקָּנָה קַרְקַע קָנָה מִטַּלְטְלִין:

מגיד משנה המקנה קרקע ומטלטלין כאחד וכו'. דין זה שמטלטלין נקנין עם הקרקע וכו' משנה וגמרא פ''ק דקדושין (דף כ"ו). וכן מ''ש שאע''פ שאין שניהם במכר נקנין המטלטלין עם הקרקע. מפורש שם בגמרא בעיא דאיפשיטא. ואני תמה למה לא כתב הרב כשהמטלטלין במכר שלא קנה את כולן עם הקרקע אלא בשנתן דמי כולן שהרי מימרא מפורשת היא שם אמר רבא לא שנו אלא בשנתן לו דמי כולן אבל לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו ותניא כוותיה והוא בהלכות. ונ''ל שהרב מפרשה בשהמוכר עייל ונפיק אזוזי כדעת קצת המפרשים ז''ל אבל אי לא עייל ונפיק אזוזי אע''פ שלא קבל דמי כולן נקנה הכל ללוקח ועל כן סתם הרב ז''ל וסמך לו על מה שיתבאר פ''ז דכל דעייל ונפיק אזוזי לא קני. אבל פירוש אחר י''ל במטלטלין הנקנין עם הקרקע אינן קנויין אלא כשנתן לו דמי כולן אע''ג דלא עייל ונפיק אזוזי ובזה הורע כחו של אגב כיון שאין קניית המטלטלין מחמת עצמן זה דעת רש''י ז''ל והרמב''ן והרשב''א ז''ל:

כסף משנה המקנה קרקע ומטלטלין כאחד וכו'. ה''ה תמה על רבינו למה לא כתב שאם לא נתן לו דמי כל המטלטלין שלא קנה. ול''נ דלפי גירסת ההלכות דלא גריס אמר רבא לא שאנו אלא שנתן דמי כולם וכו' אלא אההיא דשמואל דמכר לו עשר שדות בעשר מדינות ולא קאי אקניית מטלטלין באגב ל''ק מידי שהרי בפ''א גבי מכר לו עשר שדות כתב בד''א שנתן לו דמי כולן דאהתם קאי רבא וכאן לא כתב כן משום דלא קאי לענין מטלטלין אגב קרקע וכמ''ש ואין ספק שגירסת הרי''ף היא גירסת רבינו:

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ אוֹתָן הַמִּטַּלְטְלִין צְבוּרִין בְּאוֹתָהּ קַרְקַע. אֲבָל אִם הָיוּ בְּמָקוֹם אַחֵר צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר לוֹ קְנֵה מִטַּלְטְלִין אַגַּב קַרְקַע. אֲפִלּוּ הָיוּ הַמִּטַּלְטְלִין בִּמְדִינָה אַחֶרֶת וְאָמַר לוֹ קְנֵה אוֹתָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע פְּלוֹנִית כֵּיוָן שֶׁקָּנָה הַקַּרְקַע נִקְנוּ הַמִּטַּלְטְלִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן [י] צְבוּרִין בְּתוֹכָהּ. וְאִם לֹא אָמַר קְנֵה * אַגַּב קַרְקַע לֹא קָנָה. וְקַרְקַע כָּל שֶׁהִיא קוֹנִין עַל גַּבָּהּ כָּל מִטַּלְטְלִין שֶׁיִּרְצֶה:

ההראב"ד אגב קרקע לא קנה. א''א זה ההפרש שכתב בין צבורין לשאינן צבורין אינו מחוור דשמעתא לא מיחזיא אלא לעולם אגב וקני בעינן אפילו בצבורין בה דאי לא היכי פסקה למילתיה ואמר והלכתא אגב וקני בעינן צבורין לא בעינן והא זמנין דצבורין בעינן ואגב לא בעינן עכ''ל:

מגיד משנה בד''א כשהיו המטלטלין צבורין באותו קרקע וכו'. החילוק שכתב המחבר דבצבורין לא בעי דלימא ליה אגב וכי אמרינן אגב דוקא כשאינן צבורין אינו מבואר בגמרא. ובהשגות א''א זה ההפרש שכתב בין צבורין לשאינן צבורין וכו'. ובאמת דבגמרא אחר שהעלו דלא בעינן צבורין איבעיא להו מי בעינן אגב ואסיקנא והלכתא אגב וקני בעינן צבורין לא בעינן ורבינו פירשה לפי הנ''ל בשאינן צבורין מי בעינן אגב וזהו ששאלוה אחר שהעלו דצבורים לא בעינן אבל בצבורין כיון דקנה קרקע דעתו ז''ל דה''ל קרקע זה כחצירו וחצירו של אדם קונה לו ולזה נוטה קצת לשון ההלכות שכך כתב שם ואסיקנא והלכתא לא בעינן צבורין אגב וקני בעינן כלומר צריך המקנה לומר לקונה קני הא ארעא וקני לך אגבה הנך מטלטלי דאית לי במקום פלוני וכיון דאתחזיק ליה ההוא ארעא קני להו נמי להנהו מטלטלי כל היכא דאיתנהו על כן לא הזכיר אגב אלא בשאינן צבורין ואעפ''כ אין הדבר מוכרח מדברי ההלכות וצ''ע:

כסף משנה בד''א כשהיו המטלטלין צבורין באותה קרקע וכו': כתב ה''ה החילוק שכתב רבינו וכו'. כיוצא בדברי ה''ה כתב הר''ן ז''ל בדעת רבינו וכתב עליו ואין דבריו מחוורים שא''כ ה''ל לפרש דדוקא בחצר המשתמרת דחצר שאינה משתמרת אינה קונה אלא בעומד בצדה כדמוכח בפ''ק דמציעא ואף הוא ז''ל כתב כן בפ''ד מהל' זכייה וכבר השיג עליו הראב''ד עכ''ל. ול''נ שמלבד ההכרח שכתבו ה''ה והר''ן לדברי רבינו יש לו עוד הכרח אחר דאמרי' איבעיא השנית והלכתא צבורים לא בעינן אגב וקני בעינן ומאחר דפשטינן לעיל דצבורין לא בעינן למה לי למיהדר ולמימר דצבורים לא בעינן אלא ודאי היינו לומר צבורים לא בעינן ומשום דאפילו אינם צבורים מיקנו אגב קרקע מש''ה אגב וקני בעינן לשאינן צבורים הא אילו לא הוו מיקנו שאינם צבורים לא הוה בעי אגב וקני כלל. ומה שכתב שאין דבריו מחוורים שא''כ ה''ל לפרש וכו' אע''פ שה''ל לפרש [דדוקא בחצר המשתמרת היא] לא מפני זה לא יהיה פירושו בגמרא מחוור כ''ש שי''ל שסמך על מ''ש פרק ד' מהל' זכייה דבחצר שאינה משתמרת לא קנה אא''כ עומד בצדה ומכיון דצבורין לא בעינן אגב אם כן ע''כ מטעם חצירו קנה ופשיטא דבעינן שיהא עומד בצדה אם אינה משתמרת וכן דרכו של רבינו בכמה מקומות לסמוך כאן על מה שאמר במקום אחר. ומ''ש וכבר השיג עליו הראב''ד לא מטעם זה השיג עליו אלא משום דשמעתא לא מתחזיא אלא לעולם אגב וקני בעינן צבורים לא בעינן והא זימנין דצבורים בעינן אגב וקני לא בעינן מש''ה כתב שאינו מחוור. ובמה שכתבתי לעיל נתיישב גם זה דה''פ משום דצבורים לא בעינן אגב וקני בעינן לשאינם צבורים הא אילו לא הוה בעינן צבורים לא הוה בעינן אגב וקני. כל זה על פי דרך הרב רבינו ניסים בדברי רבינו אבל הנכון בדברי רבינו הוא דלאו מטעם חצירו הוא דלא בעינן בצבורים אגב שא''כ לא היה לו להזכיר דין זה בהלכות אלו אלא הטעם הוא דנהי דכשאינן צבורין צ''ל אגב להודיע שעם הקרקע הוא מקנה אותן מטלטלין אבל כשהם צבורים בתוכו אין צריך לדיבורו שהרי הענין עצמו מוכיח שאגב החצר הוא מקנה אותן מטלטלין כנ''ל:

י הִקְנָה הַשָּׂדֶה לְאֶחָד וְהַמִּטַּלְטְלִין לְאַחֵר אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ קְנֵה הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּבֵּי קַרְקַע וְהֶחֱזִיק הָאֶחָד בַּקַּרְקַע לֹא קָנָה הַשֵּׁנִי הַמִּטַּלְטְלִין. וְאִם תְּפָשָׂן אַחַר שֶׁחָזַר בּוֹ הַמַּקְנֶה אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. שֶׁהֲרֵי תְּפָשָׂן אַחַר שֶׁקָּנָה חֲבֵרוֹ הַקַּרְקַע שֶׁנִּקְנוּ אֵלּוּ עַל גַּבּוֹ:

מגיד משנה הקנה השדה לאחד והמטלטלין לאחר וכו'. זו בעיא דלא איפשיטא בפ''ק דקדושין (דף כ"ז) ופסק בה הרב ז''ל כדרכו ברוב התיקו האמורין בגמרא בענין ממון שאם תפס אין מוציאין מידו והרשב''א ז''ל פסק דהעמד ממון על חזקתו וכן דעת בעל העיטור ז''ל. וזה לשון הרשב''א ז''ל ושדה לאחד ומטלטלי לאחר לא קנה ושאני ר''ע דיד עניים הוא כלומר גזבר הקדש הוה וידו כידם ומכאן דיד אפטרופסין כיד יתומים ושדה לאפטרופסין ומטלטלין ליתומים קנו ע''כ:

יא הַמַּקְנֶה עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת כְּאֶחָד הֶחֱזִיק בַּעֲבָדִים לֹא קָנָה הַקַּרְקָעוֹת. הֶחֱזִיק בְּקַרְקָעוֹת לֹא קָנָה עֲבָדִים עַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹמְדִין בְּתוֹךְ הַקַּרְקַע. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ קְנֵה עֲבָדִים עַל גַּבֵּי קַרְקַע לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּתוֹכָהּ. שֶׁהָעֶבֶד * מְהַלֵּךְ לְדַעַת עַצְמוֹ:

ההראב"ד מהלך לדעת עצמו וכו'. א''א ולמה בעי שיהיו בתוכה והרי אמר לו אגב וקני וכבר אמרו דהיכא דא''ל אגב לא בעינן צבורין בה. ומה שכתב שהעבד מהלך לדעת עצמו מה בכך הא לא בעינן צבורין בה אלא כי איתא להא מילתא בדלא א''ל אגב ואיכא דקאי כוותיה דמטלטלי דניידי לא מהני ליה אגב אלא בעינן צבורין בה ושמעתא דבבא קמא העבדים וקרקעות הכא נמי משמע אלא דקשיא עלה שמעתא דבבא בתרא מכר לו פרה מכר לו טלית מעיד לו עליה ושמעתא דמאה צאן ומאה חביות דמהני בהו אגב אפילו במטלטלין דניידי ואע''פ שאינן צבורין בה עכ''ל:

מגיד משנה המקנה עבדים וקרקעות וכו' אע''פ שאמר לו קנה העבדים וכו' לא קנה עד שיהיו בתוכה. בהשגות א''א ולמה בעינן שיהיו בתוכה וכו' (וראיתי מתוך דבריו שהוא מחלק בין עבד לבהמה דעבד הולך לדעת עצמו ובזה ניצל מן הקושיות שכתבנו) ע''ש שהאריך. ודברי תימה הם שהרי סוגיא דפ''ק דב''ק מפורשת היא דבין למ''ד עבדא כמטלטלי דמי [ובין למ''ד עבדא כמקרקעי דמי] אין העבד נקנה אגב קרקע אלא אם עומד בתוכו ואין שם מחלוקת ואלו הן דברי רבינו בפירוש ומה שהקשה מצאן אנן לא אמרינן אלא דוקא עבד דנייד על דעת עצמו אבל צאן ניידי אדעתא דרועה וזהו שכתב רבינו ז''ל לדעת עצמו וכן פירשו בתוס' והרשב''א ז''ל דחילוק יש בין עבד לבהמה ומוכרח הוא וכבר נתבאר למעלה פ''ב שיש חילוק גם כן ביניהם בדין המשיכה וזה פשוט ותימה מסוגיא זו דב''ק שאינה בהלכות ומתוך סוגיא זו העלו בתוס' והרשב''א ז''ל שם דאין הקרקע נקנה אגב קרקע וע''כ לא אמר שמואל קנה עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן אלא משום דסדנא דארעא חד הוא אבל באגב לא. וכתבו בתוספות דאפילו אמר קני קרקע הסמוך לתחום ואגביה קנה הקרקע העליון שעל גביו לא קנה ואע''פ שהוא צבור בתוכו עכ''ל הרשב''א ז''ל וכן עיקר ואפילו למ''ד עבדא כמקרקעי דמי אינו כמקרקעי ממש לענין זה כדאיתא התם בגמרא:

יב הַמַּקְנֶה עֲבָדִים וּמִטַּלְטְלִין כְּאֶחָד מָשַׁךְ הַמִּטַּלְטְלִין לֹא קָנָה הָעֲבָדִים הֶחֱזִיק בַּעֲבָדִים לֹא קָנָה הַמִּטַּלְטְלִין. אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ הַמִּטַּלְטְלִין עַל גַּב הָעֶבֶד. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה [כ] כָּפוּת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ:

מגיד משנה המקנה עבדים ומטלטלין כאחד וכו'. גם זה מבואר שם ומסקנא דגמרא והלכתא בכפות פירוש שאינו יכול להלך. ויש מי שכתב דכפות וישן בעי מההיא דהזורק (דף ע"א) ואין כן דעת המחבר לא כאן ולא בגט:

יג הַמַּקְנֶה בְּהֵמָה וְכֵלִים שֶׁעַל גַּבָּהּ כְּאֶחָד אַף עַל פִּי שֶׁמָּשַׁךְ הַבְּהֵמָה וּקְנָאָהּ לֹא קָנָה הַכֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אוֹ [ל] יִמְשֹׁךְ הַכֵּלִים עַצְמָן אִם אֵין דַּרְכָּן לְהַגְבִּיהָן. שֶׁהַבְּהֵמָה כֶּחָצֵר הַמִּתְהַלֶּכֶת הִיא וְאֵין מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ קָנוּי לְבַעְלָהּ. לְפִיכָךְ אִם הָיְתָה הַבְּהֵמָה כְּפוּתָה קָנָה אַף כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ:

מגיד משנה המקנה בהמה וכלים שעל גבה וכו'. זו הבבא והאחרת דא''ל המקנה משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה מפורשות פ' קמא דמציעא (דף ט':) בההיא דר' אליעזר שהבאתי פ''ב דאמרינן התם בעי ר''א וכו' אלא וקני כלים שעליה מהו מי מהניא משיכה דבהמה לקנות כלים שעליה או לא אמר רבא אי אמר לי' קני בהמה וקני כלים (שעליה) מי קני כלים חצר מהלכת היא וחצר מהלכת לא קני וכ''ת בשעמדה והא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב נמי לא קנה והלכתא בכפותה פירוש והלכתא שקנה בכפותה הבהמה וכשאמר לו קנה הבהמה וקנה הכלים בדוקא הא אם אמר לו משוך בהמה וקני כלים לא קנה דחילוק יש בין משוך בהמה וקני כלים לקני בהמה וקני כלים דאי לא במאי קא מתמה רבא אי אמר לי' קני בהמה וכו' דמשמע דטפי אית ליה למקני כי קנה בהמה מלמקנינהו אי לא קני הבהמה אבל אי אמר לי' משוך בהמה וקנה כלים אפילו היתה כפותה לא קנה כלים דהא חצרו של מוכר היא והיאך תקנה ללוקח. ושיטה אחרת יש:

יד אָמַר לוֹ הַמַּקְנֶה מְשֹׁךְ בְּהֵמָה וּקְנֵה כֵּלִים [מ] שֶׁעָלֶיהָ. הוֹאִיל וְלֹא הִקְנָה לוֹ גּוּף הַבְּהֵמָה אַף עַל פִּי שֶׁמְּשָׁכָהּ וְהִיא כְּפוּתָה לֹא קָנָה כֵּלִים שֶׁעָלֶיהָ עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ הַכֵּלִים עַצְמָן:

טו הָיָה עָצִיץ נָקוּב לְאֶחָד וְהָיוּ הַזְּרָעִים שֶׁבּוֹ לְאַחֵר. הִקְנָה הֶעָצִיץ לְבַעַל הַזְּרָעִים כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ קָנָה. הִקְנָה הַזְּרָעִים לְבַעַל הֶעָצִיץ לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּחְזִיק בַּזְּרָעִים עַצְמָן:

מגיד משנה היה עציץ נקוב וכו'. פירוש עציץ כלי חרס ומשימין בתוכו עפר וזורעים בו, ודין הזרעים כדין קרקע גמור ודין העציץ כדין מטלטלין ודוקא בנקוב לקרקע אבל אינו נקוב אף לזרעים דין מטלטלין שאינו נקרא מחובר שהחרס מפסיק. וזאת הבבא מימרא בגיטין פרק המביא תניין (דף כ"ב): ומ''ש כיון שמשך קנה. הוא מפני שהרי העציץ כמטלטלין ונקנה במשיכה: הקנה הזרעים וכו'. גם זה שם. ומה שאמר עד שיחזיק בזרעים לשון הגמרא שם אבל ה''ה שנקנה בכסף ובשטר כדין הקרקע כמו שיתבאר:

כסף משנה היה עציץ נקוב לאחד וכו'. כתבו התוספות דאין הכי נמי דהוה מצי לאשמועינן האי דינא בעציץ וזרעים של אחד כי היכי דנקט אידך דינא דבסמוך אלא לרבותא נקט הכי דאף על גב דבעל עציץ קונה זרעים אפילו הכי לא קנה אף על פי שהם בתוך העציץ שלו, והרב רבינו ניסים כתב דאפשר דבהאי גוונא אפילו עציץ לא קנה דכיון דבבת אחת מכר לו עציץ וזרעים ולא קנה זרעים אף קניית העציץ לא נגמרה דומיא דכור בשלשים סאה בסלע אני מוכר לך דיכול לחזור אפילו בסאה אחרונה ואף על פי שדמי כל סאה ידועים לפי חשבון הכור וכל שכן הכא שאין דמי העציץ ידועים:

טז הָיָה הֶעָצִיץ וְהַזְּרָעִים שֶׁבּוֹ לְאֶחָד וְהִקְנָה הַכּל לְאַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּעָצִיץ לִקְנוֹת הַזְּרָעִים אַף הֶעָצִיץ לֹא קָנָה. הֶחֱזִיק בַּזְּרָעִים קָנָה הֶעָצִיץ. וְזֶהוּ שֶׁשָּׁנִינוּ נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת נִקְנִים עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת. שֶׁהַזְּרָעִים שֶׁבְּעָצִיץ נָקוּב זְרוּעִים הֵם בָּאָרֶץ וְכָל הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כְּקַרְקַע כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מגיד משנה היה העציץ וכו'. ג''ז שם ופירש''י החזיק בעציץ ולא משכו לקנות אלא עשה בו שום מלאכה במקומו אף עציץ לא קנה דמטלטלין לא מיקנו בחזקה עכ''ל: החזיק בזרעים וכו' וזהו ששנינו וכו'. לשון הגמרא שם:

יז כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁכָּל הָעוֹמֵד לִבָּצֵר כְּבָצוּר דָּמִי וְאֵינוֹ נִקְנֶה אֶלָּא בְּהַגְבָּהָה אוֹ בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁנִּקְנִים בָּהֶן הַמִּטַּלְטְלִים:

מגיד משנה כבר ביארנו וכו'. למעלה פ''א מהלכות אלו:

יח פִּשְׁתָּן כְּשֶׁהוּא מְחֻבָּר לַקַּרְקַע וְיָבֵשׁ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַקַּרְקַע וְאָמַר לוֹ [נ] יַפֶּה לִי קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא וּקְנֵה כָּל מַה שֶּׁעָלֶיהָ. כֵּיוָן שֶׁתָּלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה הַכּל מִפְּנֵי הַתְּנַאי הַזֶּה. אֲבָל אִם (אָמַר לוֹ) הִקְנָה לוֹ הַפִּשְׁתָּן הַזֶּה בְּמֶכֶר אוֹ בְּמַתָּנָה לֹא קָנָה אֶלָּא מַה שֶּׁתָּלַשׁ שֶׁהֲרֵי הִגְבִּיהוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה פשתן שהוא מחובר לקרקע וכו'. שנינו במשנה בפרק הספינה (דף פ"ד) הלוקח פשתן (מחובר) מחבירו כיון שתלש ממנו כל שהוא קנה ומקשינן עלה בגמרא (דף פ"ז) משום דתלש ממנו כל שהוא קנה אמר רב ששת הב''ע דא''ל לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליו ע''כ בגמרא ובהלכות ופירשה רבינו בפשתן שא''צ כלל לקרקע דהיינו דאקשינן משום דתלש ממנו כל שהוא קני דמטלטלין נינהו דהעומד ליתלש כתלוש דמי. ומה שכתב הכל קנה מפני התנאי הזה. יש לפרש דבאותה תלישה ובשכר היפוי ההוא קנה קרקע וקנה אגבו כל מה שעליה וכן פירשוה קצת מהמפרשים ז''ל ולשון רבינו ז''ל כלשון הגמרא:

כסף משנה פשתן שהוא מחובר לקרקע וכו'. כתב בעל נימוקי יוסף דכיון שלא קנה אלא מדין שכירות קרקע יש לו להזכיר בפירוש מקום הקרקע שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה דהא בעלמא אשכחן הכי כדאמרינן גבי עישור וכו' ומקומו מושכר לו וכך מטין דברי רבינו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן