הלכות מכירה - פרק שבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק שבעה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א אַרְבַּע מִדּוֹת בְּמוֹכְרין. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וְלֹא הַמּוֹכֵר. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וְלֹא הַלּוֹקֵחַ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן יָפוֹת שֶׁאֵין לְמַעְלָה מֵהֶן וְלֹא רָעוֹת שֶׁאֵין לְמַטָּה מֵהֶן וַהֲרֵי יֵשׁ שָׁם הוֹנָיָה שְׁתוּת אֵין אֶחָד [א] מֵהֶם יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ אֶלָּא קָנָה וּמַחֲזִיר אוֹנָאָה:

מגיד משנה ארבע מדות במוכרין וכו'. משנה פרק המוכר את הספינה (דף פ"ג) ופירשו ז''ל שאמר המוכר שהם יפות ונמצא שקורין לכמותן במקום שהן רעות אע''פ שאין הונאת שתות בין אלו לאלו בדמי המקח אפילו הכי (המוכר) [הלוקח] יכול לחזור בו מפני שהטעהו ויש ביניהם שינוי השם וה''ז קצת כשינוי חפץ מחפץ שאם רצה המתאנה לחזור בו ולבטל מקחו רשאי אבל לא המוכר לפי שאינו שנוי חפץ לגמרי ע''כ: רעות ונמצאו יפות וכו'. משנה שם. ופי' כלומר שהטעה הלוקח את המוכר ואמר לו חטים שלך רעות הן ונמצאו שהן מן היפות מוכר שנתאנה יכול לחזור בו ולא לוקח: רעות ונמצאו רעות וכו'. ג''ז במשנה. ומ''ש אע''פ שאינן יפות וכו'. הוא פירוש לדברי המשנה וכן פירשו ז''ל:

ב אֲבָל הַמּוֹכֵר חִטִּים שַׁחְמָתִית וְנִמְצֵאת לְבָנָה. לְבָנָה וְנִמְצָא שַׁחְמָתִית. עֵצִים שֶׁל זַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁל שִׁקְמָה. שֶׁל שִׁקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁל זַיִת. יַיִן וְנִמְצָא חֹמֶץ. חֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן. כָּל אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ. שֶׁאֵין זֶה הַמִּין שֶׁאָמַר שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה אבל המוכר חטים שחמתית וכו'. פירוש שחמתית אדומה על שם חמה שמאדימתן: כל אחד משניהם יכול לחזור בו. במשנה שם והטעם שזה כשינוי חפץ לגמרי ופירוש אף על פי שאין אונאה בדמי המקח:

ג הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵרוֹ וּנְתָנוֹ [ב] הַלּוֹקֵחַ בְּקַנְקַנָּיו וְהֶחְמִיץ מִיָּד אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לוֹ לְתַבְשִׁיל אֲנִי צָרִיךְ לוֹ. וְאִם יָדַע שֶׁיֵּינוֹ מַחְמִיץ הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. מָכַר לוֹ יַיִן וַהֲרֵי הוּא בְּקַנְקַנָּיו שֶׁל מוֹכֵר וְהֶחְמִיץ. אִם אָמַר לוֹ לְמִקְפָּה אֲנִי צָרִיךְ וְהֶחְמִיץ מַחְזִיר וְאוֹמֵר לוֹ הֲרֵי יֵינְךָ וְקַנְקַנְּךָ שֶׁאֲנִי לֹא קָנִיתִי לִשְׁתּוֹתוֹ אֶלָּא לְבַשֵּׁל מְעַט מְעַט. וְאִם לֹא אָמַר לְמִקְפָּה הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר. שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ לָמָּה לֹא שָׁתִיתָ אוֹתוֹ. וְלֹא הָיָה לְךָ לַשְׁהוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחְמִיץ:

מגיד משנה המוכר יין לחבירו ונתנו הלוקח בקנקניו וכו'. משנה פרק המוכר פירות (דף צ"ו:) ודוקא בקנקני לוקח כדאיתא בגמ' (דף צ"ח) מימרא דרבי יוסי בר חנינא מפני שיכול לומר לו קנקניך גרמו. ומ''ש ואע''פ שאמר לו לתבשיל וכו'. גם זה מפורש שם: ואם ידע שיינו מחמיץ ה''ז מקח טעות וכו'. ופירש דוקא כשא''ל לתבשיל הוא מקח טעות כשיודע שיינו מחמיץ הא בסתם אינו מקח טעות אע''פ שהוא יודע שיינו מחמיץ דמצי א''ל מוכר ללוקח לא איבעי לך לשהויי כדאיתא בגמרא שם ובהלכות: מכר לו יין והרי הוא בקנקני מוכר וכו'. ופירש הרב אבן מיגש ז''ל קנקנים דוקא אותן שהיו בהן היין קודם מכירה אבל אם עירהו הלוקח בקנקנים אחרים אע''פ שהם של מוכר ברשות לוקח הוא ונתן טעם לזה. והחילוק בין אמר לו למקפה לאומר לו סתם מפורש בגמרא במימרא דר' יוסי בר' חנינא ובהלכות. וכתב הרשב''א ז''ל ואם אמר לו לשתות מעט מעט לעצמו ה''ז כאומר לו למקפה. ודע שהרבה מפרשים ז''ל כתבו שאם היין בקנקני המוכר והחמיץ תוך ג' ימים אפילו לא אמר לו למקפה הרי הוא ברשות מוכר אלא א''כ טלטלו ונדנדו על כתיפו, והם מעמידים מימרא דשמואל דאמר אפילו תוך שלשה ימים ברשות לוקח כשהוליכו בכתף ודעת המחבר כדעת ההלכות והרב אבן מגש ז''ל:

כסף משנה המוכר יין לחבירו ונתנו הלוקח בקנקניו והחמיץ וכו'. לפי דברי רבינו אין חילוק בין יין לשכר דבין בזה ובין בזה אם עירהו הלוקח לתוך כליו אפילו החמיץ מיד אינו חייב באחריותו ואם לא נתנו לתוך כליו אם החמיץ בתוך שלשה ימים הראשונים הרי זה ברשות מוכר שהרי כתב גבי יין לא הוה ליה להשהותו עד שיחמיץ ואיזו שהיה תהיה פחות משלשה ימים ואם כן יש לתמוה למה ברישא כתב המוכר יין ובסיפא כתב המוכר שכר. וי''ל דאין הכי נמי דס''ל דאין חילוק בין יין לשכר אלא דמשום דבעי למיתני אם א''ל למקפה אני צריך דלא שייך אלא ביין לא הוה אפשר ליה למיתני ברישא שכר ולגלויי כן דלענין החמיץ יין ושכר שוים נקט בסיפא שכר ולפי זה צריך לומר דלא גריס בגמרא והלכתא כשמואל ופסק כרב דכל שלשה ימים הראשונים ברשות מוכר ולא נראה לו ז''ל לפסוק הלכה כשמואל אף על גב דהלכתא כוותיה בדיני משום דפשטא דברייתא ודברי ר''י בה כרב. ועוד י''ל שרבינו מפרש כפירוש רשב''ם דשמואל סבר כרבי חייא בר יוסף וכיון שפסק הלכה כרבי יוסי ברבי חנינא ולא כרבי חייא בר יוסף ממילא איבטילא לה מימרא דשמואל מהלכתא וכן איבטיל מאי דעבד רב יוסף עובדא כוותיה בחמרא וקם לה הלכתא כרב וזה כפתור ופרח. ותמהני על הרב המגיד שכתב על מ''ש רבינו המוכר חבית של שכר לחבירו והחמיצה מימרא שם ומעשה דרב יוסף שדן הדין כן עכ''ל. משמע מדבריו שהוא סובר שרבינו פוסק כרב יוסף שמחלק בין יין לשכר וקשה עליו מה שהקשיתי דביין בקנקני מוכר ולא א''ל למקפה כתב שלא הו''ל להשהותו עד שיחמיץ ואיזו שהייה תהיה פחות משלשה ימים ולכך מ''ש הוא הנכון:

ד הַמּוֹכֵר חָבִית שֶׁל [ג] שֵׁכָר לַחֲבֵרוֹ וְהֶחָבִית שֶׁל מוֹכֵר וְהֶחְמִיצָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים. הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וּמַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים. מִכָּאן וְאֵילָךְ בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ:

מגיד משנה המוכר חבית של שכר לחבירו וכו'. מימרא שם (דף צ"ו:) ומעשה דרב יוסף שדן כן את הדין ופירשה המחבר דוקא בחבית דמוכר אבל אם עירה לתוך חביתו יכול מוכר לומר חביתך גרמה לו:

ה הַמּוֹכֵר חָבִית שֶׁל יַיִן לַחֲבֵרוֹ כְּדֵי לְמָכְרָהּ [ד] מְעַט מְעַט וְהֶחְמִיצָה בְּמַחֲצִיתָהּ אוֹ בִּשְׁלִישָׁהּ חוֹזֶרֶת לַמּוֹכֵר. וְאִם שִׁנָּה הַלּוֹקֵחַ הַנֶּקֶב שֶׁלָּהּ אוֹ שֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַשּׁוּק וְשָׁהָה וְלֹא מָכַר הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ. וְכֵן הַמְקַבֵּל חָבִית שֶׁל יַיִן מֵחֲבֵרוֹ כְּדֵי [ה] לְהוֹלִיכָהּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי לְמָכְרָהּ שָׁם וְקֹדֶם שֶׁהִגִּיעַ שָׁם הוּזַל הַיַּיִן אוֹ הֶחְמִיצָה הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר. מִפְּנֵי שֶׁהֶחָבִית [ו] וְהַיַּיִן שֶׁלּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה המוכר חבית של יין וכו'. מימרא דרבא שם (דף צ"ח) ובהלכות. ויש מי שפירשה בשהוליכה במוט דוקא אבל בכתף חמרא אכתפא דגברא שוור ודעת המחבר כדעת ההלכות: וכן המקבל חבית של יין מחבירו וכו'. כ''ה הגיר' בספרים שלנו ובהלכות האי מאן דמקבל חביתא וכו'. ויש מי שפירש לפי גרסא זו דדוקא במקבל לעסק דאע''ג דפלגא מלוה ופלגא פקדון כיון דבתורת עסק קבלה ולהוליכה למקום פלוני וזיל קודם לכן מחזיר לו שלא ע''ד כן קיבלה. ורבינו חננאל ז''ל וכן ה''ר אברהם ז''ל פירשו אפילו בלוקח גמור והטעם שכיון שהזכיר להוליך למקום פלוני הרי הוא כמתנה שאם תוזל קודם לכן שיחזירנה לו והוא שהזכיר בשעת מכירה כן וזה נראה דעת אבן מיגש ז''ל ודעת המחבר צריך עיון לאי זה צד הוא נוטה. ומ''ש או החמיצה. מחלוקת לשונות בגמרא ופסק כהלכות:

כסף משנה וכן המקבל חבית של יין מחבירו וכו'. דעת רבינו דבמקבל בתורת עסק עסקינן שבכל הבבות הללו כתב המוכר וכאן כתב המקבל:

ו הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ יַיִן מְבֻשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד עֲצֶרֶת. אָמַר לוֹ יַיִן יָשָׁן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ נוֹתֵן לוֹ מִשֶּׁל שָׁנָה שֶׁעָבְרָה. מְיֻשָּׁן מִשֶּׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וְצָרִיךְ שֶׁיַּעֲמֹד וְלֹא יַחְמִיץ עַד הֶחָג. וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ [ז] מִנְהָג יָדוּעַ הַכּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:

מגיד משנה האומר לחבירו יין מבושם וכו'. משנה פ' המוכר פירות (דף צ"ז צ"ח): יין ישן אני מוכר לך וכו'. ג''ז משנה שם: מיושן משל ג' שנים וכו'. ג''ז באותה משנה שם ומש''כ וצריך שיעמוד ולא יחמיץ עד החג הוא ברייתא בגמ' ובשאמר לו מיושן הוא שכן היא כוונת מיושן שתתיישן ג' שנים שלמות ולא קאי אישן וכן דעת אבן מיגש ז''ל:

כסף משנה האומר לחבירו מרתף זה של יין וכו'. חילוף דינים הללו תלוי שאם אמר לו מרתף זה גרע כחו ואפילו היה חומץ דמרתף זה משמע כמות שהוא ואם א''ל מרתף של יין אני מוכר לך למקפה ייפה כחו כיון שלא הזכיר זה וא''ל יין למקפה וחייב ליתן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל ואם א''ל מרתף זה של יין מצד שהזכיר זה הורע כחו ומצד שאמר של יין יפה כחו לכך נותן יין הנמכר בחנות ואם א''ל מרתף זה של יין למקפה מצד שהזכיר זה גרע כחו ומצד שאמר של יין למקפה יפה כחו והוי כאילו א''ל מרתף של יין סתם ונותן לו עשרה קנקנים שהתחיל יינם להשתנות במאה:

ז הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מַרְתֵּף זֶה שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ לְמִקְפָּה. אוֹ שֶׁמָּכַר לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן סְתָם. הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ מְקַבֵּל עָלָיו עֲשָׂרָה [ח] קַנְקַנִּים בְּכָל מֵאָה שֶׁלֹּא יִהְיֶה יֵינָם טוֹב אֶלָּא כְּבָר הִתְחִיל לְהִשְׁתַּנּוֹת. יֶתֶר עַל זֶה לֹא יְקַבֵּל:

מגיד משנה האומר לחבירו מרתף של יין זה אני מוכר לך למקפה וכו'. דינין אלו שהזכירם הרב מבוארים במשנה (דף צ"ג) ובגמ' (דף צ"ה) פ' המוכר פירות וכן העלוה בהל'. ומ''ש שלא יהיה יינם טוב אלא כבר התחיל להשתנות. הוא פי' קוססות הנזכר במשנה:

ח אָמַר לוֹ מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ לְמִקְפָּה. אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ חָבִית שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. נוֹתֵן לוֹ יַיִן שֶׁכֻּלּוֹ יָפֶה וְרָאוּי לְתַבְשִׁיל. אָמַר לוֹ מַרְתֵּף [ט] זֶה שֶׁל יַיִן נוֹתֵן לוֹ יַיִן הַנִּמְכָּר בַּחֲנוּת שֶׁהֲרֵי הוּא בֵּינוֹנִי לֹא רַע וְלֹא יָפֶה. אָמַר לוֹ מַרְתֵּף זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ וְלֹא הִזְכִּיר יַיִן אֲפִלּוּ כֻּלּוֹ חֹמֶץ הִגִּיעוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה אמר לו מרתף של יין למקפה וכו'. פי' לא אמר לו זה: או שאמר לו חבית של יין. פי' ולא אמר לו זה למקפה ומבואר הוא בגמרא והטעם דחבית של יין כיון שהוא כלי אחד אין ראוי להיות בו יין קוסס כלל: אמר לו מרתף של יין וכו'. פירוש ולא אמר לו למקפה. ומש''כ שהרי הוא בינוני הוא פירוש הנמכר בחנות הנזכר שם: אמר לו מרתף זה אני מוכר לך וכו'. מבואר שם וכתב ר''ש ז''ל דדוקא שלא אמר לו מרתף זה אני מוכר לך למקפה אבל אמר לו מרתף זה אני מוכר לך למקפה הלוקח מקבל י' קנקנים בכל ק' שלא יהא יינם טוב והרי הוא דינו כאילו אמר לו מרתף של יין למקפה וזה דעת הרמב''ן ז''ל ואין להכריע מדברי רבינו כלום:

ט הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ עֲרֵבָה שֶׁל עֵץ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. אוֹ קוֹרַת בֵּית הַבַּד אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ עֵץ שֶׁרָאוּי לַחְפֹּר בּוֹ עֲרֵבָה. אוֹ קוֹרָה שֶׁרָאוּי לִקְרוֹת בֵּית הַבַּד. אֶלָּא עֲרֵבָה בְּצוּרָתָהּ אוֹ קוֹרוֹת בֵּית הַבַּד בְּצוּרָתָם. שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹמֵר זוֹ עֲרֵבָה אוֹ זוֹ קוֹרַת בֵּית הַבַּד. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה האומר לחבירו עריבה של עץ וכו'. שם:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן