הלכות מכירה - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

א כֶּלִיוֹ שֶׁל אָדָם כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְהַנִּיחוֹ [א] קָנָה לוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ הַמִּטַּלְטְלִין בְּתוֹךְ הַכְּלִי אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וַהֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁהִגְבִּיהָן אוֹ כְּמוֹ שֶׁהֻנְּחוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. לְפִיכָךְ אֵין כֶּלְיוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנֶה לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְלֹא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר. אֶלָּא אִם אָמַר לוֹ הַמַּקְנֶה לֵךְ וּקְנֵה בִּכְלִי זֶה. וְכֵן אִם קָנָה הַכְּלִי תְּחִלָּה וְהִגְבִּיהוֹ וְאַחַר כָּךְ הִנִּיחוֹ שָׁם בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְחָזַר וְקָנָה מִמֶּנּוּ הַפֵּרוֹת. כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ בְּתוֹךְ כְּלִי זֶה קָנָה אוֹתָם. מִפְּנֵי שֶׁהֲנָאַת הַמּוֹכֵר בִּמְכִירַת הַכְּלִי אֵינוֹ מַקְפִּיד עַל מְקוֹמוֹ:

מגיד משנה כליו של אדם כל מקום וכו'. מימרא מפורשת בהמוכר את הספינה (דף ס"ה): לפיכך אין כליו של אדם וכו'. פי' לפי שאין רשות להניחו שם וגם זה הוא מבואר שם: אלא א''כ אמר להו המקנה לך וקנה בכלי זה. מפורש שם דכיון דאינו מקפיד על הנחת כליו שם בחצירו יקנה לו כליו: וכן אם קנה תחלה הכלי וכו'. נ''ל שיצא לרב דין זה מאותה שאמרו שם כגון שהיה בעלה מוכר קלתות דגרסינן התם כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח או לא (ואמר) רב הונא תניתוה זרקו לתוך חיקה או לתוך קלתה הרי זו מגורשת א''ל רב נחמן מ''ט קא פשטה ליה מההיא דמחו לה מאה עוכלי בעוכלא וכו' (חד) אמר והוא שהיתה קלתה תלויה בה ומשום הכי מגורשת ואוקימתות אחרות וחד אמר כגון שהי' בעלה מוכר קלתות ופירש רבינו שזה הבעל מוכר קלתות ומכר לאשתו קלתה זו לפיכך אינו מקפיד על מקומה וה''ה לכל כיוצא בזה ואע''ג דההיא אוקימתא לא קיימא לגבי גט דקי''ל כר' יוחנן דבכל גוונא אין אדם מקפיד על מקום קלתה של אשתו כמו שיתבאר פרק ה' מהל' גירושין נפקא מינה לגוונא אחרינא, ורש''י ז''ל פירש בגיטין (דף ע"א) מוכר קלתות לכך אינו מקפיד על מקומה שיש לו בית לכך עכ''ל. ואולי ממקום אחר יצא לו להרב ז''ל. אח''כ מצאתי כן לרב רבינו אבן מג''ש ז''ל וממקום שהבאתי:

ב כְּשֵׁם שֶׁאֵין כֶּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ קוֹנֶה לוֹ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר כָּךְ אֵין כֶּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר קוֹנֶה לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ:

מגיד משנה כשם שאין כליו של לוקח וכו'. מפורש באותה סוגיא בפרק הספינה (בבא בתראדף פ"ה:) דאמרינן אימא סיפא ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואי בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח ומתרצינן סיפא אתאן בכליו של לוקח ועוד נתבאר באותה סוגיא וכן כתוב בהלכות אלא שהוא תימה שאותן סוגיות אליבא דמ''ד כליו של לוקח ברשות מוכר קנה דאזיל בתר כליו ולא בתר רשות נינהו ואולי כיון דחזינן אוקימתא הכי אמרינן דהכי הוא קושטא אליבא דכולהו וכן כתב הרב אבן מיגש ז''ל דכיון דלוקח מוציא מיד מוכר לענין כליו של מוכר ברשות לוקח אזלינן בתר כלי ובכליו של לוקח ברשות מוכר אזלינן בתר חצר והביא ראיה לזה:

כסף משנה כשם שאין כליו של לוקח קונה לו ברשות מוכר וכו'. כתב ה''ה מפורש באותה סוגיא בפ' הספינה וכו' אלא שהוא תימה שאותם סוגיות אליבא דמ''ד כליו של לוקח קנה וכו' וכן כתב הר''י ן' מיגאש וכו'. ואני אומר שדעת הר''י ן' מיגאש כדעת הרא''ש דבין כליו של מוכר ברשות לוקח בין כליו של לוקח ברשות מוכר הוי ספיקא [אי קנה לוקח] ואין כן דעת רבינו שכתב דבשניהם לא קנה ואם איתא הו''ל לכתוב שהוא ספק וגם הרי''ף לא הו''ל לכתוב א''ל לא קנה אלא כך הל''ל ובעיין לא איפשיטא אלא ודאי הרי''ף ורבינו ס''ל דנקטינן כרב הונא דפשט דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח לפי גירסתם ונקטינן נמי כאוקימתא דמר בריה דרב אשי דס''ל דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה דתרתי בעינן. ומה שתמה ה''ה שאותן סוגיות אליבא דמ''ד כליו של לוקח ברשות מוכר קנה י''ל דסבירא להו להרי''ף ורבינו דמר בר רב אשי ס''ל כרב הונא דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ולא דס''ל דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ואי אפשר לאוקומי האי ברייתא דפירות המונחים בשקים אלא במתכלי דתומי ואע''ג דכי אוקימנא במתכלי דתומי לא מצינן לאיתויי מינה לכליו של לוקח ברשות מוכר דלא קנה לוקח מ''מ דינא הכי הוי ואפילו למר בר רב אשי והכי משמע מדברי הרי''ף שכתב ואוקמה מר בר רב אשי במתכלי דתומי וכו' כלומר לא תפרש מר בר רב אשי לדחויי דינא דרבא בכליו של לוקח ברשות מוכר אתא אלא לאוקומי אוקימתא בברייתא אתא ודבריו בעיקר נקטינן להו שלא בדרך דחייה דאיהו נמי ס''ל דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ומה שהכריחו להרי''ף לפרש כן הוא דמאחר דס''ל דהלכה כרב הונא דפשט דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח כל מאי דאפשר לאהדורי למימר דמר בר רב אשי דבתראה הוא לא פליג עליה אית לן לאהדורי וקשה דדילמא אע''ג דסבירא ליה למר בר רב אשי דכליו של לוקח ברשות מוכר קני [לוקח] דחי דמהא ליכא למשמע מינה דאיכא לאוקומי במתכלי דתומי ודחייה בעלמא היא ולאו משום דפשיטא ליה דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח וא''כ מנא להו להרי''ף ורבינו דס''ל למר בר רב אשי דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה [לוקח] ואפשר דכיון דחזינן דמשכן נפשיה לאוקומה במתכלי דתומי דהיא אוקמתא דחיקא טובא לאו לדחייא איכוון אלא לקושטא כי היכי דלא תפלוג אמאי דקי''ל כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ודברי ה''ה תמוהים בעיני שכתב ואולי כיון דחזינן אוקימתא הכי אמרינן קושטא אליבא דכולהו. ולא פירש מאיזה טעם אמרינן קושטא אליבא [דכולהו] ועוד שכתב וכן כתב הר''י ן' מיגש דכיון דלוקח מוציא וכו' ומאי וכן דהא לר''י ן' מיגאש ספוקי מספקא ליה וכפי מה שכתב הוא ז''ל [כיון דחזינן אוקימתא] הכי אמרינן קושטא אליבא דכולהו לא קני בודאי:

ג [ב] * מְסִירָה אֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבְחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וְהַמְּשִׁיכָה אֵינָהּ קוֹנָה אֶלָּא בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וְהַגְבָּהָה קוֹנָה בְּכָל מָקוֹם:

ההראב"ד מסירה אינה קונה כו'. א''א נ''ל שאין זה הדין בחפץ דהא קי''ל בספינה כשמואל דאמר עד שימשוך את כולה אבל בבהמה ודאי סגי לה ביד ורגל כת''ק עכ''ל:

מגיד משנה מסירה אינה קונה אלא ברה''ר וכו'. זה מימרא דאביי ורבא שם (דף פ"ד:) מיהו כתב הרשב''א ז''ל ר''פ הספינה גבי מסירה שקונה בחצר שאינה של שניהם דדוקא כשהכניסה שם מוכר שלא מדעת בעלים הא מדעת בעלים לא קנה דאילו פקדון היא ביד בעל חצר הרי שנינו ברשות המופקדין אצלו לא קנה וכו' כמו שיתבאר למטה בפרק זה אלא דוקא כשהכניסה שם מוכר שלא מדעת בעלים היא וכיון שלא היה לו רשות להניחה שם הרי היא להם כרשות הרבים אלו דבריו ז''ל:

ד דָּבָר הַנִּקְנֶה בִּמְשִׁיכָה אִם הָיָה [ג] בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְשָׁכוֹ הַלּוֹקֵחַ לִרְשׁוּתוֹ אוֹ לְסִמְטָא. כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא מִקְצָת הַחֵפֶץ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים קָנָה:

מגיד משנה דבר הנקנה במשיכה וכו' כיון שהוציא מקצת החפץ וכו'. בהשגות א''א נ''ל שאין זה הדין וכו'. ובודאי אף דעת רבינו כן כשמואל כמו שנתבאר למעלה פרק ג' אלא שהוא סובר דה''מ כשהדבר הוא ברשות שהמשיכה קונה ואין חילוק בין ספינה לשאר חפצים אבל הכא טעמא אחרינא הוא שזה כבר משכה כולה אלא שהיתה ברשות שאין המשיכה מועילה בו כיון שהכניס מקצתה ברשות שהמשיכה קונה בו די בכך וזהו שאמרו בסוגיא דספינה משיכה ברה''ר מי מהניא וכו' ופרכינן מאי עד שימשכנה מרה''ר לסימטא ודומה לסוגיא זו גבי פירות וסובר רבינו דבמקצתה סגי אפילו לשמואל וצ''ע. אח''כ מצאתי לרמב''ן ז''ל בכתובות פ' אלו נערות שכתב כדברי רבינו ממש בסוגיא דהיה מגרר ויוצא ודקדק כן מאותה סוגיא ומסוגיא דעד שימשכנה שכתבתי:

ה טָעוּן שֶׁל פֵּרוֹת שֶׁהָיָה מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְשָׁכוֹ לוֹקֵחַ לִרְשׁוּתוֹ אוֹ לְסִמְטָא אַחַר שֶׁפָּסַק הַדָּמִים קָנָה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא מָדַד. וְכֵן אִם מְדָדָן הַלּוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן בְּהַגְבָּהָה:

מגיד משנה טעון של פירות שהיה מונח וכו'. זה [יצא לו מן הברייתא] משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו וכו' ואמרינן פסק עד שלא מדד שניהן יכולין לחזור בהם ואוקימנא לה במתכלי דתומי פי' חבילות שומין שאינן בכלי הא אם היו בכליו של מוכר לא וכמו שנתבאר דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה: וכן אם מדדן הלוקח ברה''ר וכו'. זה פשוט לדעת המחבר שהגבהה קונה בכ''מ וא''כ האי מדד דקאמר בגמ' דלא קנה בשלא מדד הלוקח הוא וכן דעת התוס':

ו הָיָה מוֹכֵר מוֹדֵד לְתוֹךְ כֶּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ לֹא קָנָה שֶׁאֵין כֶּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ קוֹנֶה לוֹ [ד] בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. הָיוּ הַפֵּרוֹת בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ כֵּיוָן שֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר קָנָה לוֹקֵחַ וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא מָדַד. הָיוּ בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר אוֹ בִּרְשׁוּת [ה] הַמֻּפְקָדִין אֶצְלוֹ לֹא קָנָה הַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ הַפֵּרוֹת אוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם מֵרְשׁוּתוֹ בִּשְׂכִירוּת מְקוֹמָן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מגיד משנה היה המוכר מודד לתוך וכו'. זה מפורש שם דאוקימנא ברייתא דקתני היה מדה של אחד מהם והיינו לוקח קנה לוקח דוקא בסימטא אבל לא ברשות הרבים שאין כליו של לוקח קונה לו ברה''ר כמו שנתבאר: היו הפירות ברשות וכו'. זה מבואר באותה סוגיא שם: היו ברשות המוכר או ברשות המופקדין אצלו. פי' ברשות אדם אחד שהיו מופקדין אצלו פירות אלו והוא מפורש בברייתא שם (דף פ"ה) ויש שגורסין ברשות המופקדין עד שיקבל הלה פירוש הנפקד יקבל ברצון המוכר לתתן ללוקח ובודאי דסגי בכך:

כסף משנה היו הפירות ברשות הלוקח וכו' קנה לוקח. כלומר והוא שפסק: היו ברשות המופקדים אצלו וכו'. גי' רבינו כגי' הרי''ף. ומ''ש ה''ה וי''ג ברשות המופקדים וכו' בודאי דסגי בכך עכ''ל. ואני אומר דלא סגי בכך אלא לבעלי אותה גירסא אבל לדברי רבינו לא סגי בכך:

ז * הָיוּ הַפֵּרוֹת בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ הָיוּ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ וְהָיוּ בְּתוֹךְ כֶּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר וְקִבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר וְהִתְחִיל הַמּוֹכֵר לִמְדֹּד בְּתוֹךְ כֶּלְיוֹ שֶׁל מוֹכֵר. אִם אָמַר לוֹ כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים סֶלַע אֲנִי מוֹכֵר לְךָ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ אֲפִלּוּ בִּסְאָה אַחֲרוֹנָה הוֹאִיל וַעֲדַיִן הַפֵּרוֹת בְּכֵלָיו וְלֹא גָּמַר כָּל הַמִּדָּה וְכֵלָיו שֶׁל מוֹכֵר אֵינוֹ קוֹנֶה לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ. וְאִם אָמַר לוֹ כּוֹר בִּשְׁלֹשִׁים סְאָה בְּסֶלַע רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן קָנָה שֶׁכֵּיוָן שֶׁפָּסְקוּ הַדָּמִים עַל כָּל סְאָה וּסְאָה כָּל סְאָה שֶׁיַּגְבִּיהַּ הַמּוֹכֵר וִיעָרֶה אוֹתָהּ נִגְמְרָה מְכִירָתָהּ. הוֹאִיל וְאֵין הַפֵּרוֹת בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וְלֹא בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ. וְאִלּוּ לֹא הָיָה הַפֵּרוֹת בְּכֵלָיו שֶׁל מוֹכֵר כֵּיוָן שֶׁהֵן בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ קָנָה מִשֶּׁפָּסַק אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָדַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד היו הפירות בסימטא וכו'. א''א ערבוב דברים אני רואה בכאן שלא פירש לאיזה כלי עירה והוא עוסק ובא לתוך כליו של מוכר כמ''ש בתחלת דבריו וא''כ אפילו מדד כל הכור לא קנה ואפילו בסימטא ולא אפילו הכניסן לרשות לוקח באותו כלי אבל לא היה לו לכתוב למעלה לתוך כליו של מוכר אלא אפילו לתוך כליו של לוקח הואיל ואמר לו כור בשלשים לא קנה ראשון ראשון אבל אם אמר לו כור בשלשים סאה בסלע והוא בסימטא ומערה לכליו של לוקח ראשון ראשון קנו לו כליו עכ''ל:

מגיד משנה היו הפירות בסימטא וכו' ואפילו היו ברשות לוקח וכו' ואם אמר לו וכו'. דין זה ודאי אמת הוא דבה''ג ודאי פשיטא דיכול לחזור בו אלא שאר המפרשים הוסיפו עליו ואמרו ופירשו (דף פ"ו:) מימרא דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו ואפילו בסאה אחרונה כור בל' סאה בסלע אני מוכר לך ראשון ראשון קנה דוקא בכליו דלוקח ובסימטא או בחצר של שניהם ואין צ''ל ברשותו ואז כליו קנה לו הא לתוך כליו של מוכר לעולם לא קנה אלא המדה הזו של לוקח היא ושם המוכר מודד וכשא''ל כור בשלשים לא קנה הלוקח ראשון ראשון מפני שזה מקפיד שלא למכור פחות ואינו רוצה לגמור המכר לחצאין וטרם מדידה היו הפירות בכליו של מוכר אם הרשות הזאת רשות לוקח או ע''ג קרקע אם היו בסימטא. זו שיטת רש''י והרשב''א ז''ל והרב רבינו יונה ז''ל וזה דעת הר''א ז''ל בהשגות. ובהלכות נראה כדברי המחבר שכתוב שם על מימרא זו ומשכחת לה בסימטא אי נמי ברשות לוקח והוא דאיתנהו בכליו של מוכר דאי ברה''ר הא קי''ל דאין כליו של לוקח קונה לו ברה''ר ואי ברשות מוכר הא קי''ל נמי דכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח ואי ברשות לוקח וליתנהו בכליו של מוכר הא אמרינן ברשות לוקח כיון שקבל עליו מוכר קנה לוקח ואע''פ שלא מדד הילכך לא משכחת לה אלא כדאמרן ע''כ, נוטין דבריו לדברי המחבר אלא דאפשר דטרם מדידה קאמר אבל בשעת מדידה לכליו של לוקח הוא מודד וצ''ע והשיטה האחרת עיקרית:

כסף משנה היו הפירות בסימטא או בחצר של שניהם ואפילו היו ברשות לוקח וכו'. נראה דרישא דקתני יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה קאי אכולהו אבל סיפא דקתני ראשון ראשון קנה לא קאי אלא ארשות לוקח דוקא וכדמסיים בה ומערה לתוך כליו של מוכר ואילו לא היו הפירות בכליו של מוכר כיון שהן ברשות לוקח קנה דכיון שהמודד הוא המוכר והמדה ג''כ שלו צריך שיהיו הפירות ברשות לוקח ושהמוכר יגביה המדה ויערה אבל כשהמדה של סרסור אפילו בסימטא כיון שנתמלאת המדה קנה ואין צריך להגביה ולערות שהמדה מושאלת היא ללוקח כשתתמלא כיון שאינה של מוכר. וכל זה כשהפירות הם בתוך כליו של מוכר אבל אם הם צבורים בסימטא אע''פ שמוכר מודד כיון שנתמלאת המדה קנה אע''פ שלא הגביה ועירה כמו בבבא דרישא ואם היו במדה רשמים כיון שהגיע לרושם קנה ראשון ראשון ואע''פ שהמדה של מוכר דרשמים עדיפי מנתמלאה אי נמי היתה המדה של אחד מהם היינו של לוקח דוקא ומש''ה קנה בהגיע לרושם אבל אם היתה של סרסור לא קנה אלא בנתמלאת המדה ולא בהגיע לרושם דנתמלאת המדה עדיף מרשמים: ואם א''ל וכו'. וא''ת מאחר שגם אחר המדידה הם בכליו של מוכר כמבואר בדברי רבינו מאחר שהוא ז''ל פסק דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה א''כ היכי אמרינן דכיון שהם ברשות לוקח קנה צ''ל דכיון שהמוכר עצמו הוא מודד ה''ל כאילו אמר ללוקח זיל קני וס''ל לרבינו דזיל קני מהני בכליו של מוכר ברשות לוקח:

ח * וְכֵן הַמּוֹכֵר יַיִן אוֹ שֶׁמֶן לַחֲבֵרוֹ בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם אוֹ בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. וְהָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל סַרְסוּר. עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה הֲרֵי הֵן שֶׁל מוֹכֵר. מִשֶּׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּדָּה הֲרֵי הֵן בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ. וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ:

ההראב"ד וכן המוכר יין וכו'. א''א ברשות לוקח לא דייק:

מגיד משנה וכן המוכר יין או שמן לחבירו וכו'. זו משנה שם (דף ס"ו) ומוקמינן לה בגמרא במדה דסרסור ובסימטא או ברשות לוקח כדאיתא בהל'. והטעם שזה הסרסור משאיל המדה להם עד שלא נתמלאת היא מושאלת למוכר משנתמלאת מושאלת ללוקח:

ט וְכֵן פֵּרוֹת שֶׁהָיוּ צְבוּרִין בְּסִמְטָא אוֹ בְּחָצֵר שֶׁל שְׁנֵיהֶם * וְהַמִּדָּה אֵינָהּ שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְהָיָה הַמּוֹכֵר מוֹדֵד. עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר. וּמִשֶּׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּדָּה הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ:

ההראב"ד והמדה אינה וכו'. א''א והמדה של לוקח עכ''ל:

מגיד משנה וכן פירות צבורין וכו'. ברייתא שם:

י הָיְתָה הַמִּדָּה שֶׁל אֶחָד מֵהֶן. וְהָיוּ בָּהּ רְשָׁמִין לֵידַע חֶצְיָהּ. שְׁלִישָׁהּ. וּרְבִיעָהּ. וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. * כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְרשֶׁם מִן הָרְשָׁמִים קָנָה רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּדָּה. שֶׁכָּל רשֶׁם מֵהֶם כְּמִדָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. שֶׁהֲרֵי שֶׁל אֶחָד מֵהֶן הִיא הַמִּדָּה וְהוּא סוֹמֵךְ עַל הָרְשָׁמִים שֶׁבָּהּ:

ההראב"ד כיון שהגיע לרושם וכו'. א''א קנה ראשון ראשון ואפילו בסימטא עכ''ל:

מגיד משנה היתה המדה של אחד מהם וכו'. ברייתא שם (דף פ"ו:). ומ''ש והיה בה רשמין. הכין אוקימנא לה בגמרא הכא גבי הא דרב ושמואל דלעילא ופי' בשמכר לו כל שנת ושנת שאל''כ הרי הוא ככור בל' שלא קנה ראשון ראשון. ובהשגות של אחד מהן א''א של לוקח. וזה כפי השיטה שכתבתי למעלה והמחבר הביא לשון הברייתא כפשטה ואני תמה במדה של מוכר במה יקנה לוקח והלא משנה שלימה מדד ולא משך לא קנה ואולי שהוא מפרש אותה דדוקא בכור בשלשים שלא גמרה מלאכת המדידה:

יא זֶה כְּלָל גָּדוֹל יִהְיֶה בְּיָדְךָ. הַקּוֹנֶה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין אִם פָּסַק הַדָּמִים וְאַחַר כָּךְ הִגְבִּיהַּ קָנָה. וְאִם הִגְבִּיהַּ תְּחִלָּה וְהִנִּיחַ וְאַחַר כָּךְ פָּסַק הַדָּמִים לֹא קָנָה בְּאוֹתָהּ הַגְבָּהָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ אַחַר שֶׁפָּסַק. אוֹ יִמְשֹׁךְ דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהַגְבִּיהַ:

מגיד משנה זה כלל גדול יהיה בידך וכו' אם לא פסק הדמים וכו'. זה מפורש בברייתא שם (דף פ"ו) דבעינן פסיקת דמים קודם קנייה דסמכא דעתיה דמוכר:

יב הָיָה דָּבָר הַנִּמְכָּר דָּמָיו קְצוּבִין וִידוּעִין וְהִגְבִּיהוֹ קָנָהוּ. אַף עַל פִּי שֶׁפָּסַק אַחַר שֶׁהִגְבִּיהַּ. וְהוּא הַדִּין בִּשְׁאָר דְּבָרִים שֶׁקּוֹנִין בָּהֶם אֶת הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁצָּרִיךְ לִקְנוֹת בָּהֶם אַחַר שֶׁיִּפְסֹק הַדָּמִים. אֶלָּא אִם כֵּן דָּמָיו קְצוּבִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מגיד משנה ומ''ש שאם היו דמיו פסוקין וכו'. פשוט הוא ויצא לו מעובדא דהנהו קארי דאיקצי דמייהו ה''ז קנה ומהא דנוטל כלי מן האומן וכ''כ הרב ן' מג''ש ז''ל ודעת הרב אלפסי ז''ל דבעינן קצובין מפני המוכר וכן דעת הרמב''ן ז''ל וכדברי הרשב''א שאכתוב למטה:

יג לְפִיכָךְ הַמּוֹשֵׁךְ [ו] חַמָּרִים וּפוֹעֲלִים וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. אִם מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק הַדָּמִים אֲפִלּוּ הָיָה הַלּוֹקֵחַ הוּא הַמּוֹדֵד. אוֹ שֶׁפָּסַק הַדָּמִים וְאַחַר כָּךְ מָדַד הַמּוֹכֵר [ז]. שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחְזֹר בָּהֶן. פֵּרְקָן הַלּוֹקֵחַ וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. אִם פָּסַק הַדָּמִים וְאַחַר כָּךְ מָדַד הַמּוֹכֵר אֵין שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחְזֹר בָּהֶן שֶׁהֲרֵי סָמְכָה דַּעְתּוֹ לִמְכֹּר. וְאִם מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק שְׁנֵיהֶם יְכוֹלִין לַחְזֹר בָּהֶם שֶׁהֲרֵי לֹא סָמְכָה דַּעְתּוֹ עֲדַיִן לִמְכֹּר. וַאֲפִלּוּ מָדַד הַלּוֹקֵחַ:

מגיד משנה לפיכך המושך חמריו ופועליו וכו'. הברייתא השנויה שם (דף פ"ה:) כך היא משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד בין מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהן פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהם יכולין לחזור בהם מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בהם וכתב בהלכות ואוקמה מר בר רב אשי במתכלי דתומי דליתנהו בכלי אבל כליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה לוקח ע''כ. והמחבר מפרשה כך רישא שניהם יכולין לחזור בהם והא דמשמע שאם פסק ואח''כ מדד קנה דוקא בשמדד לוקח או מוכר לתוך רשותו או כליו של לוקח אבל לתוך כליו של מוכר והמודד מוכר אפילו פסק ואח''כ מדד לא קנה דקי''ל דכליו של מוכר ברשות לוקח לא קנה פרקן והרי הם מונחים ברשות לוקח בלא הפסק כליו של מוכר בזה פסק ואח''כ מדד קנה לוקח ואע''פ שהמודד מוכר שהרי רשותו קונה לו ללוקח מדד עד שלא פסק פירוש ולא פסק x לבסוף קודם פסק יכולין לחזור בהן שאין רשותו של לוקח קונה לו אלא לאחר פסק. ועיקר הדברים דכל קנייה בעינן אחר פיסוק דמים ואם היא קנייה שכלתה לה כגון משיכה או הגבהה אע''פ שפסק לבסוף לא עשה כלום ואם מדין רשותו כיון שהוא ברשותו אחר פסק קנה. ומה שכתב המחבר בפרקן פסק ואחר כך מדד. י''מ דלא בעיא מדידה בסוף אלא בפסק בלבד ברשות לוקח קנה לו ופירשו פסק עד שלא מדד אפילו קודם שמדד אין שניהם יכולין לחזור בהם:

כסף משנה לפיכך המושך וכו'. פירש''י (פ"ה:) משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו והתבואה על גבן. בין פסק עד שלא מדד אם באו לחזור קודם מדידה יחזרו דבמאי נקנה לא משיכת תבואה יש ולא רשות לוקח יש דעודה על צוארם ולא הונחה לרשותו ולא פירקן כדמוכח סיפא דקתני בה פירקן מכלל דרישא בלא פירקן אלא הכנסה בעלמא שמשכן והכניסן לתוך ביתו קתני והך משיכה לאו משיכה היא לקנות שהרי האדם הוא מושך ומשיכת אדם טעון פירות לא מהניא לקנות הפירות עד שימשוך הפירות עצמן. בין מדד דהונחו לרשותו עד שלא פסק אם באו לחזור קודם פיסוק חוזרין אע''פ שהונחה עתה בשעת מדידה ברשות לוקח בכליו של לוקח דלא קניא רשותו קודם פיסוק דמים:

יד הַנּוֹטֵל כֵּלִים מִן הָאֻמָּן עַל מְנָת לְבַקְּרָן. אִם הָיוּ דָּמָיו קְצוּבִין וְנֶאֱנַס בְּיָדוֹ חַיָּב בְּדָמָיו. הוֹאִיל וְדָמָיו קְצוּבִין מֵעֵת שֶׁהִגְבִּיהוֹ נַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ. וְהוּא שֶׁיַּגְבִּיהֶנּוּ כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת כֻּלּוֹ וְיִהְיֶה אוֹתוֹ חֵפֶץ הַנִּמְכָּר חָבִיב עַל הַלּוֹקֵחַ. אֲבָל חֵפֶץ שֶׁהַמּוֹכֵר קָץ בּוֹ וְהוּא מְבַקֵּשׁ וְרוֹדֵף לְמָכְרוֹ הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁיִּפְסֹק הַדָּמִים וְיַגְבִּיהֶנּוּ הַלּוֹקֵחַ אַחַר שֶׁפָּסַק:

מגיד משנה הנוטל כלי מן האומן וכו'. מימרא דשמואל בהמוכר את הספינה (דף פ"ז: ופ"ח). ומ''ש דמיו קצובין. י''מ כגון כלים קטנים הנמכרין לעולם באיסר ששעור שלהן ידוע זה לשון רש''י ז''ל והרשב''א ז''ל כתב דמיו קצובין מפי המוכר או שאמר עכשיו בפירוש כלי זה בכך וכך א''נ שקצץ דמים פעם אחת לכל מי שבא ליקח ממנו כלי כזה וכו' הא לאו הכי לא קנה אע''פ שמוכרין כיוצא בו בעיר בקצבה ידוע דאכתי לא סמכא דעתייהו דילמא אין המוכר מתרצה בכך וכו' ע''כ. ודברי המחבר שכתב למעלה נוטין לדברי רש''י ז''ל: ויהיה אותו וכו'. זה מבואר בנדרים בפרק ד' נדרים (דף ל"א): ומ''ש עד שיפסוק דמים. כלומר עם זה הלוקח ושיתרצו שניהם בדמים ומ''מ אפי' כשהחפץ חביב על הלוקח אם בא לחזור לוקח חוזר כיון דלא פסק דמים לא העמידוהו חכמים ברשותו אלא לענין אונסין אבל לענין חזרה ודאי יכול לחזור בו וכ''כ הרב אבן מג''ש ז''ל דלוקח יכול לחזור בו ולא מוכר וזה פשוט:

טו אֶחָד הַמּוֹשֵׁךְ אוֹ הַמַּגְבִּיהַּ אוֹ הַמַּחֲזִיק בְּעַצְמוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לְאַחֵר לְהַגְבִּיהַּ אוֹ לִמְשֹׁךְ לוֹ אוֹ לְהַחֲזִיק לוֹ הֲרֵי זֶה זָכָה לוֹ. וְכֵן בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הַקְּנִיָּה:

מגיד משנה אחד המושך וכו'. זה פשוט בכמה מקומות ומתבאר במציעא (דף ח' וט') גבי מציאה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן