הלכות מכירה - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

א מִי שֶׁאֲנָסוּהוּ עַד שֶׁמָּכַר וְלָקַח דְּמֵי הַמִּקָּח. אֲפִלּוּ תָּלוּהוּ עַד שֶׁמָּכַר [א] מִמְכָּרוֹ מִמְכָּר בֵּין בְּמִטַּלְטְלִין בֵּין בְּקַרְקָעוֹת שֶׁמִּפְּנֵי אָנְסוֹ גָּמַר וּמַקְנֶה. * אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא לָקַח הַדָּמִים בִּפְנֵי הָעֵדִים. לְפִיכָךְ אִם מָסַר מוֹדָעָה קֹדֶם שֶׁיִּמְכֹּר וְאָמַר לִשְׁנֵי עֵדִים דְּעוּ שֶׁזֶּה שֶׁאֲנִי מוֹכֵר חֵפֶץ פְּלוֹנִי אוֹ שָׂדֶה פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי אָנוּס. [ב] הֲרֵי הַמִּמְכָּר בָּטֵל. וַאֲפִלּוּ הֶחֱזִיק כַּמָּה שָׁנִים מוֹצִיאִין אוֹתָהּ מִיָּדוֹ וּמַחֲזִיר הַדָּמִים:

ההראב"ד אע''פ שלא לקח וכו'. א''א טעה בזה בדברי הרב ז''ל שהוא לא אמר אלא אע''ג דבשעת התלייה והמכירה לא ארצי ליה זוזי אלא לבסוף מכירה היא ולעולם צריך שיתן בפני עדים דאי לא מצי א''ל לא יהבת לי מידי עכ''ל:

מגיד משנה מי שאנסוהו עד שמכר אפילו תלוהו וכו'. זה מוסכם בפסק הלכה פרק חזקת הבתים (דף מ"ז:) גבי תליוה וזבין הלכתא בכולהו הוו זביניה זביני וטעמא אמרינן התם אגב אונסא דזוזי גמר ומקני: אע''פ שלא לקח הדמים בפני עדים. בהשגות א''א טעה בזה בדברי הרב ז''ל וכו'. נראה שהר''א ז''ל סובר שדברי המחבר הם אפילו כשהמוכר אומר לא קבלתיו נאמן הלה כיון ששטרו בידו לומר נתתי. ואיני יודע היאך פשוט זה אצל הרב בשאר מכירות הנעשות שלא מחמת אונס שיהיה הלוקח נאמן תיכף לומר נתתי אפילו המוכר מכחישו שיעמיד דברי המחבר כאן בשנעשית באונס בשהמוכר כופר בקבלת המעות שהרי בעל העיטור בשם רבינו אפרים כתב דכל דתוך ג' על הלוקח להביא ראיה בכל גוונא. מ''מ נ''ל כדעת המחבר שהוא מדמה מכירה זו לשאר מכירות דעלמא ולא בעיא טפי מזו. ונראה שהוא מפרש ארצי ולא ארצי בעדים ושלא בעדים ואסיקנא דאפילו לא ארצי בעדים קנה והוא שמודה לו ולא אמרינן אגב אונסא קא מודי כל זמן שלא מסר מודעא כמו שיתבאר בפ' זה וזה עיקר. ואפשר שדעת הר''א ז''ל דבעינן שיראו העדים מנין המעות דאי לא מצי אמר אגב אונסא הודיתי וצ''ע. ומ''ש הר''א ז''ל טעה בזה בדברי הרב ז''ל הכוונה במה שכתב הרב אלפסי ז''ל בפרק הנזקין: לפיכך אם מסר מודעא וכו'. זה מפורש שם פ' חזקת בגמרא ובהלכות דכל היכא דאיכא תרתי ידיעת האונס לעדים ומסירת מודעא אפילו במכר לא קנה:

כסף משנה מי שאנסוהו וכו' שמפני אונסו גמר ומקנה אע''פ שלא לקח הדמים בפני עדים. נ''ל כוונת רבינו שלפי שכתב בהלכות גזילה פ''ט שהגוזל שדה וחזר ולקחה מהבעלים שכל שלא העידו שמנה המעות בפניהם והנגזל טוען מחמת יראה הודיתי שקבלתי הדמים אע''פ שלא מסר מודעא מוציאין הקרקע מיד הגזלן בלא דמים אבל בזה שלא הוחזק גזלן על שדה זו כיון שהודה בפני עדים שקבל המעות שוב אינו יכול לומר מחמת יראה הודיתי שקבלתי הדמים אם לא שמסר מודעא על זה וכמו שנתבאר בסוף הפרק:

ב וּצְרִיכִין הָעֵדִים לֵידַע [ג] שֶׁהוּא מוֹכֵר מִפְּנֵי הָאֹנֶס וְשֶׁהוּא אָנוּס וַדַּאי. לֹא שֶׁיִּסְמְכוּ עַל פִּיו. [ד] וְכָל מוֹדָעָה שֶׁאֵין כָּתוּב בָּהּ וְאָנוּ הָעֵדִים יָדַעְנוּ שֶׁפְּלוֹנִי זֶה אָנוּס הָיָה אֵינָהּ מוֹדָעָה:

מגיד משנה וכל מודעה שאין כתוב בה וכו'. מימרא דנהרדעי שם (דף מ') ובהלכות. וי''מ שאם באה מודעא לפנינו ואין כתוב בה ידענו שפלוני אנוס היה אע''פ שאינה מודעא לבטל המכר על פיה מ''מ אם יברר עתה המוכר שהיה אנוס באותה שעה מודעא זו מבטלת המכר וגם יש רשות לעדים לכתבה ויכתבו שהוא אנוס לפי דבריו ולכשיתברר זה אחר כן יתבטל המכר וזה דעת הרשב''א ז''ל:

ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמוֹכֵר אוֹ בְּעוֹשֶׂה פְּשָׁרָה. אֲבָל בְּמַתָּנָה אוֹ בִּמְחִילָה אִם מָסַר מוֹדָעָה קֹדֶם מַתָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ אָנוּס הֲרֵי הַמַּתָּנָה [ה] בְּטֵלָה. שֶׁאֵין הוֹלְכִין [ו] בְּמַתָּנָה אֶלָּא אַחַר גִּלּוּי דַּעַת הַנּוֹתֵן שֶׁאִם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהַקְנוֹת בְּכָל לִבּוֹ לֹא קָנָה הַמְקַבֵּל מַתָּנָה. וְהַמְּחִילָה מַתָּנָה הִיא:

מגיד משנה בד''א במוכר או בעושה פשרה אבל במתנה וכו'. דין המכר ודין המתנה מפורשים שם ודימה הרב פשרה למכר ומחילה למתנה ועיקר:

ד אֶחָד הָאוֹנֵס אֶת חֲבֵרוֹ בְּשֶׁהִכָּהוּ אוֹ תְּלָאָהוּ עַד שֶׁמָּכַר אוֹ שֶׁהִפְחִידוֹ בְּדָבָר שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לַעֲשׂוֹת בֵּין בִּידֵי עַכּוּ''ם בֵּין בִּידֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה אוֹנֵס. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר פַּרְדֵּס מֵחֲבֵרוֹ לְעֶשֶׂר שָׁנִים וְלֹא הָיָה שְׁטַר חוֹב בְּיַד הַמַּשְׂכִּיר וְאַחַר שֶׁאֲכָלוֹ הַשּׂוֹכֵר שָׁלֹשׁ שָׁנִים אָמַר לוֹ אִם לֹא תִּמְכְּרֶנוּ לִי אֶכְבּשׁ שְׁטַר שְׂכִירוּת וְאֶטְעֹן שֶׁהוּא לָקוּחַ בְּיָדִי וְאָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁזֶּה אוֹנֵס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ אִם תְּבָעוֹ הַמַּשְׂכִּיר בְּבֵית דִּין וְכָפַר בּוֹ וְטָעַן שֶׁהַפַּרְדֵּס שֶׁלּוֹ וְאַחַר כָּךְ מָסַר הַמַּשְׂכִּיר מוֹדָעָה וְאַחַר כָּךְ מָכַר לַשּׂוֹכֵר שֶׁכָּפַר בּוֹ הֲרֵי הַמִּמְכָּר בָּטֵל. שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ עֵדִים שֶׁהוּא אָנוּס. וְהֵם הָעֵדִים שֶׁכָּפַר בִּפְנֵיהֶם בְּבֵית דִּין וְהֵם עֵדֵי הַמּוֹדָעָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה אחד האונס חבירו וכו' ומעשה באחד וכו'. מ''ש בתחילה נלמד מאותו מעשה שהביא דכל שמפחידו בדבר שאפשר לו לעשות הוי אונס וכ''כ הרשב''א ז''ל בשם רבינו חננאל ז''ל דמהכא שמעינן הכי וכן עיקר והמעשה הזה הוא בגמ' (דף מ':) ובהלכות: לפיכך אם תבעו המשכיר וכו'. זה פשוט ונתכוון רבינו לומר שהמעשה הנזכר בגמרא כך היה שהעדים לא שמעו ההפחדה אלא שראו הכפירה ואח''כ מסר מודעא ומכר והכונה לו בזה שאם שמעו הפחדה לא היה כאן אונס שהרי לא היה אפשר לו למלוה לכפור שכבר שמעו עדים אלו שהודה שהוא ממושכן בידו כך שמעתי בכוונת רבינו ונכון הוא. וכבר כתבתי שאע''פ שעדי המודעא אינן יודעין האונס כיון שהוא מבררו אחר מכן המכר בטל כמו שנתבאר למעלה:

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאַנָּס שֶׁהֲרֵי הוּא חַמְסָן מִפְּנֵי שֶׁכּוֹפֶה אֶת הַמּוֹכֵר לִמְכֹּר שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ. אֲבָל הַגּוֹזֵל וְהֻחְזַק בְּגַזְלָן וְאַחַר כָּךְ לָקַח שָׂדֶה שֶׁגָּזַל אֵין הַמּוֹכֵר צָרִיךְ לִמְסֹר מוֹדָעָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת גְּזֵלָה:

מגיד משנה בד''א באונס שהוא חמסן וכו'. הלוקח באונס נקרא חמסן כל זמן שלא נתרצה המוכר אע''פ שנותן דמים כדאיתא בב''ק סוף הכונס (דף ס"ג): אבל הגוזל וכו'. כבר כתבתי בזה פ''ט מהלכות גזילה:

כסף משנה בד''א באנס שהרי הוא חמסן וכו' אבל הגוזל והוחזק בגזלן ואח''כ לקח שדה שגזל וכו'. כן כתב רבינו גם בפ''ט מהלכות גזילה, ויש לתמוה עליו דהא אמר ר''נ חז''ה (דף מ"ז:) אמר לי הונא כולם שהביאו ראיה ראייתן ראיה ומעמידים שדה בידם גזלן שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו וכו' רב ביבי מסיים בה משמיה דר''נ קרקע אין לו אבל מעות יש לו ואמרינן בתר הכי אמר רב הונא תליוה וזבין זביניה זביני ואותיבנא עליה מדתנן לקח מסקריקון וחזר ולקח מבעה''ב מקחו בטל ואמאי התם נמי נימא אגב אונסיה גמר ומקני ושני הא אתמר עלה אמר רב לא שנו אלא דא''ל לך חזק וקני אבל בשטר קנה ולשמואל דאמר אף בשטר נמי לא קנה מאי איכא למימר מודה שמואל היכא דיהב זוזי ולרב ביבי דמסיים בה משמיה דר''נ קרקע אין לו מעות יש לו מאי איכא למימר דרב ביבי מימרא היא ומימרא לרב הונא לא ס''ל. ופירש''י ולרב ביבי דמסיים ואמר בה וכו' אבל מעות יש לו לגזלן שנתן לנגזל אלמא ס''ל לרב ביבי דאפילו נתן הגזלן מעות לנגזל לא קנה דתליוה וזבין לאו זביניה זביני ובתר הכי אסיקנא הלכתא דתליוה וזבין זביניה זביני וכיון שכן משמע דכרב הונא קיימא לן ולא כרב ביבי אלא תליוה וזבין זביניה זביני אלא א''כ מסר מודעא ומאחר שפסק כרב הונא דתליוה וזבין זביניה זביני כמ''ש בריש פרק זה היאך פסק כרב ביבי דלא ס''ל לרב הונא כוותיה דאם איתא דבגזלן נמי ס''ל לרב הונא דמקחו בטל לא הל''ל דלא ס''ל כרב ביבי וטפי היה עדיף למימר דרב ביבי בגזלן ומש''ה מקחו בטל ורב הונא נמי מודה בהכי אלא ודאי רב הונא לית ליה דרב ביבי וכרב הונא קי''ל וכבר השיגו הראב''ד. ונ''ל ליישב דעת רבינו שהוא ז''ל סובר דרב הונא מודה לרב ביבי דגבי גזלן תליוה וזבין לאו זביניה זביני ורב המנונא דאותיב ליה מלקח מסקריקון וכו' הוה ס''ד דרב הונא פליג ארב ביבי וגמרא אהדר ליה לפום שיטתיה דרב הונא לא ס''ל דרב ביבי אבל קושטא דמילתא היא דאית ליה דרב ביבי. ועי''ל דאה''נ דרב הונא לית ליה דרב ביבי מיהו כיון דרב ביבי משמיה דר''נ א''ל ור''נ דיינא הוא והלכתא כוותיה בדיני הכי קי''ל. ודבר פשוט הוא דלפ''ז אין פירוש דברי רב ביבי לדעת רבינו כמו לדעת רשב''ם דלפירוש רשב''ם תליוה וזבין לעולם לאו זביניה זביני לרב ביבי ולפירוש רבינו גם לרב ביבי זביניה זביני אא''כ הוחזק גזלן על שדה זו דאע''ג דרב הונא לית ליה דרב ביבי רב ביבי אית ליה דרב הונא:

ו עֵדֵי הַמּוֹדָעָה יֵשׁ לָהֶם לַחְתֹּם הֵם עַצְמָן בְּאוֹתוֹ הַמִּמְכָּר שֶׁנִּמְסְרָה לָהֶם הַמּוֹדָעָה [ז] עָלָיו וְאֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וַאֲפִלּוּ אָמַר לָהֶם בִּפְנֵי הָאַנָּס בִּרְצוֹנִי מָכַרְתִּי בְּלֹא אֹנֶס הֲרֵי הַמּוֹדָעָה קַיֶּמֶת. כְּשֵׁם שֶׁאֲנָסוֹ שֶׁמָּכַר בְּלֹא רָצוֹן כָּךְ אֲנָסוֹ עַד שֶׁאָמַר בִּרְצוֹנִי אֲנִי מוֹכֵר:

מגיד משנה עדי המודעה יש להם וכו'. שם חזקת הבתים (דף מ"ח:) עובדא דטבי דחתם רבה בר בר חנה אמודעא ואאשקלתא פירוש מכירה: ואפילו אמר להם וכו'. זה פשוט ומתבאר שם:

ז וְכֵן אִם הוֹדָה בִּפְנֵיהֶם שֶׁלָּקַח הַדָּמִים אַחַר שֶׁמָּסַר מוֹדָעָה עַל כָּךְ אֵינוֹ חַיָּב לְהַחְזִיר כְּלוּם. שֶׁהָאוֹנֵס אֲנָסוֹ עַד שֶׁיּוֹדֶה וְהָעֵדִים כְּבָר יָדְעוּ שֶׁהוּא אָנוּס. אֲבָל אִם מָנָה הַדָּמִים בִּפְנֵיהֶם חַיָּב לְהַחְזִיר:

מגיד משנה וכן אם הודה וכו'. עשה הרב ז''ל כל היכא דמסר מודעא וידעינן באונסיה כדין הגזלן דאמרינן דאפילו הודה אינו חייב לחזור לו כלום כמו שנזכר פ''ט מהל' גזילה: אבל אם מנה הדמים בפניהם חייב להחזיר. זה פשוט ובודאי שאין המכר נגמר בכך וזה מוסכם:

כסף משנה אבל אם מנה הדמים בפניהם חייב להחזיר. זה נלמד ממאי דאמר רב ביבי בפ' חזקת (דף מ"ו:) גבי גזלן שהביא ראיה שחזר וקנה השדה שאין ראייתו ראיה קרקע אין לו אבל מעות יש לו בד''א שאמרו עדים בפנינו מנה לו אבל אמרו בפנינו הודה לו לא כדרב כהנא דאמר אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור וכך לי מי שאנסוהו למכור ומסר מודעא כמו גזלן שחזר וקנה השדה הילכך בתרוייהו כל שלא ראו העדים שמנה לו המעות אף על פי שהודה בפניהם שקיבלם אם המוכר אומר לא קבלתי ומחמת האונס הודיתי לאו כלום הוא שמחמת האונס הודה כן. ומיהו אם המוכר טוען לא הודיתי כן מעולם צריך עיון אי מדמינן לה לאומר לא לויתי דהוי כאומר לא פרעתי או דילמא כיון שלא קבל המעות לא מסיק אדעתיה שהודה:

ח הֵעִידוּ עָלָיו עֵדֵי [ח] הַמֶּכֶר שֶׁבִּטֵּל הַמּוֹדָעָה הֲרֵי הַמּוֹדָעָה בְּטֵלָה. וְאִם אָמַר לְעֵדֵי הַמּוֹדָעָה הֱיוּ יוֹדְעִין שֶׁכָּל קִנְיָן שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ לְבַטֵּל הַמּוֹדָעָה וּמוֹדָעֵי דְּמוֹדָעֵי שֶׁהַכּל בָּטֵל וְאֵינִי אוֹמֵר כָּךְ אֶלָּא מִפְּנֵי הָאֹנֶס שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִין וְאֵין בְּדַּעְתִּי לְהַקְנוֹת לְזֶה הָאַנָּס לְעוֹלָם. הֲרֵי הַמֶּכֶר [ט] בָּטֵל. וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ לְבַטֵּל הַמּוֹדָעָה עַל הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מגיד משנה העידו עליו עדי המכר שבטל וכו'. זה פשוט והוא מבואר בערכין ס''פ האומר משקלי עלי (דף כ"א:) דכי בטיל לה מודעא אבטולא לה אפילו בגט וכ''ש במכר וכן כתבו כל המפרשים ז''ל: ואם אמר לעדי המודעה היו יודעים וכו'. זו סברא נכונה וכן הסכימו המפרשים ז''ל וכתב הרשב''א ז''ל ואותן שכותבין בבטול כל מודעי ומודעי דמודעי עד סוף כל מודעי אינו כלום. ומ''מ כתב ומסתברא לי דתקנת הבטול דפוסל עדי המודעא ויאמר והריני פוסל כל עדים שיאמרו שמסרתי מודעא על מכר זה שהרי שם אותם לגבי נפשיה כעדים פסולין וכענין שאמרו בנאמנות עכ''ל וכן כתבו אחרים: x עוד כתבו ותליוהו ויהיב אם הכירו באונסו מתנתו בטלה אע''פ שלא מסר מודעא דתליוה [וזבין] אמרו דאגב אונסי דזוזי גמר ומקני אבל תליוה ויהיב לא ומיהו אם קבל האחריות שלא מתוך האונס מתנתו מתנה וכדשמואל דאמר סקריקון עד שיכתוב את האחריות עכ''ל ולא נתבאר זה בדברי רבינו:

כסף משנה העידו עליו עדי המכר וכו' הרי המכר בטל ואף על פי שקנו לבטל המודעא וכו'. כתב הרב המגיד זה פשוט והוא מבואר בערכין וכו' ולא חילק הרב המגיד בין היכא שאנסוהו לבטל המודעא להיכא שנסתלק האונס וביטל המודעא מדעתו משמע דס''ל דלדעת רבינו אם ביטל המודעא אפילו מתוך האונס היא מתבטלת וטעמא משום דלא עדיפא ביטול מודעא מתוך האונס מאונס המכר עצמו דאמרינן דאגב אונסא גמר ומקנה ה''נ גמר ומבטל מודעא: ואף על פי שקנו מידו לבטל המודעא על הדרך שביארנו. הוקשה לרבינו דמשמע מדבריו שהקניין מקיים ביטול המודעא והרי בדברים כיוצא באלו אין הקניין מועיל כלום וכמבואר בפרק ה' לזה תיקן ואמר שמה שכתב אף על פי שקנו מידו דמשמע שהקניין מועיל ומקיים ביטול המודעא הוא על הדרך שביאר שם שמועיל להודיע שאינו אומר דברים אלו כמשחק ומהתל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן