הלכות מכירה - פרק חמשה עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק חמשה עשר - היד החזקה לרמב"ם

א הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ בְּמִדָּה בְּמִשְׁקָל אוֹ בְּמִנְיָן וְטָעָה בְּכָל שֶׁהוּא חוֹזֵר לְעוֹלָם. שֶׁאֵין הוֹנָיָה אֶלָּא בְּדָמִים אֲבָל בְּחֶשְׁבּוֹן חוֹזֵר:

מגיד משנה המוכר לחבירו במדה או במשקל וכו' כיצד מכר לו מאה אגוזים וכו' נקנה המקח ומחזיר הטעות. זו מימרא דרבא בכמה מקומות כל דבר שבמדה ושבמניין ושבמשקל אפילו פחות מכדי אונאה חוזר ועיקרה ר''פ האיש מקדש (דף מ"ב:) וכתב הרב אבן מיגש ז''ל בפרק המוכר את הספינה דהאי חוזר פירושו שהמקח קיים ומחזיר מה שחסר אבל אין בטעות כזה בשום צד בטול המקח אפילו ביתר משתות כיון דלא הוי טעותא בסך הערך והאריך בזה שם וכן העלה הרשב''א ז''ל פרק האיש מקדש. ובהשגות אמר אברהם דין זה אינו מחוור וכו'. ודימה הר''א ז''ל זה למקדש את האשה במנה זה דאם לא ידעה ונמצא חסר דינר אינה מקודשת כדאיתא פרק קמא דקדושין (דף ח') וסובר הר''א ז''ל דע''כ לא מפלגינן בהאיש מקדש בין מכר למלוה בכה''ג אלא כשלא אמר מנה זה וכדאיתא התם. ומ''מ אין קדושין דומין למקח וממכר בכה''ג ודברי המחבר ורבו ז''ל עיקר וגם הרמב''ן ז''ל הודה לדבריהם פרק בית כור כל זמן שאפשר להשלים:

כסף משנה המוכר לחבירו במדה במשקל או במנין וכו'. משמע שאין דברי רבינו אלא בדבר שאפשר להשלים אבל בדבר שא''א להשלים בטל מקח כדעת הרמב''ן והרא''ש וכ''כ הר''ן שהוא דעת רבינו: כתב ה''ה בהשגות א''א פעמים שאין המקח נקנה וכו' ודברי המחבר ורבו עיקר וכו'. ויש לתמוה על ה''ה שנראה שהראב''ד דין אחר הוא שחידש ואפשר שרבינו ורבו יודו בו:

ב כֵּיצַד. מָכַר לוֹ מֵאָה אֱגוֹזִים בְּדִינָר וְנִמְצְאוּ מֵאָה וְאֶחָד אוֹ תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה. נִקְנָה הַמִּקָּח וּמַחֲזִיר אֶת הַטָּעוּת * וַאֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. וְכֵן אִם נִמְצְאוּ * הַמָּעוֹת חָסֵר אוֹ יָתֵר מִן הַמִּנְיָן שֶׁפָּסְקוּ חוֹזֵר וַאֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁקָּנוּ מִיָּדוֹ שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לוֹ אֵצֶל חֲבֵרוֹ כְּלוּם חוֹזֵר שֶׁקִּנְיָן בְּטָעוּת הוּא. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ההראב"ד ואפילו לאחר כמה שנים וכו'. א''א אינו מחוור פעמים שאין המקח נקנה שאם רצה לחזור עד שלא השלים חוזר כגון שהיה תופס לפניו שק של אגוזים ואמר לו הילך שק זה שיש בו סאה של אגוזים בדינר ונטלו והלך לו ומדדו ולא מצא מדתו הרי זה חוזר ואע''פ שרצה זה להשלים אבל אם היה לפניו שק של אגוזים וזה יודע שאין בו אלא כדי שיעור מדה ואמר לו הנה שק של אגוזים לפניך ונטל השק ומדד ולא מצא בו מדתו ה''ז קנה וישלים שהרי היה מכיר שלא היה בו סאה ועל דעת השלמה נטל ושורש דבר זה בקדושין. עכ''ל: המעות חסר וכו'. א''א אף בזה אי עייל ונפיק אזוזי כל כמה דמדחי ליה ולא יהיב ליה מצי האיך למהדר ביה מההוא זבינא עכ''ל:

מגיד משנה וכן אם נמצאו המעות וכו'. זה מבואר במימרא דרבא שהזכרתי ומתבאר ג''כ בפ' האיש מקדש ושוין במכר שקנה באוקימתא דרב הונא. ובהשגות א''א אף בזו אי עייל ונפיק ההוא אזוזי כל כמה דמדחי ליה ולא יהיב ליה מצי האיך למיהדר ביה מההוא זביני ע''כ. ודין עייל ונפיק אזוזי כבר נתבאר פרק שמיני: ואפילו אחר שקנו וכו'. נתבאר ספ''ק דגיטין (דף י"ד) גבי הנהו גונאי קניין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר:

ג וְכֵן הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע אוֹ עֶבֶד אוֹ בְּהֵמָה אוֹ שְׁאָר מִטַּלְטְלִין וְנִמְצָא בַּמִּקָּח מוּם שֶׁלֹּא יָדַע בּוֹ הַלּוֹקֵחַ. מַחְזִירוֹ אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה [א] שָׁנִים שֶׁזֶּה מִקָּח טָעוּת הוּא. וְהוּא שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמִּקָּח אַחַר שֶׁיָּדַע בַּמּוּם. אֲבָל אִם נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַחַר שֶׁרָאָה הַמּוּם הֲרֵי זֶה מָחַל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר:

מגיד משנה וכן המוכר לחבירו וכו' מחזירו אפי' לאחר כמה שנים. כתב הרב וכן לדמות זו לאותה של מעלה שאין החזרה תלויה בזמן אבל אינן דומים בדבר אחר ודין המום שאין לו זמן יתבאר בהלכות בפרק הזהב זה לשונה והיכא דזבין איניש מידי ולאחר זמן איגלי מעיקרא דאית ביה מומא דהוה ביה מקמי דליזבניה אית ליה לאהדוריה למריה ולא אמרינן בכי הא שהי ליה בכדי שיראה לתגר או לקרובו דלא אמור רבנן הכי אלא גבי אונאה אבל גבי מומין מקח טעות הוא וכל אימת דמגלי ליה מהדר ליה למריה והכי כתב רבינו האי גאון ז''ל ע''כ. ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן והמוכר מכר לו סתם אינו חוזר. ומ''ש והוא שלא ישתמש וכו'. יצא לו ממה שאמרו כן במקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין דאמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א''כ בודקו וחייב בכתובתה כמו שנתבאר פרק כ''ד מהל' אישות וכן הם דיני מקח וממכר שוים לאשה בדינין אלו כדאיתא פרק המדיר (דף ע"ה:):

ד אֵין מְחַשְּׁבִין פְּחַת הַמּוּם. אֲפִלּוּ מָכַר לוֹ כְּלִי שָׁוֶה עֲשָׂרָה דִּינָרִין וְנִמְצָא בּוֹ מוּם הַמַּפְחִיתוֹ מִדָּמוֹ אִיסָר מַחְזִיר אֶת הַכְּלִי וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ הֵילָךְ אִיסָר פְּחַת הַמּוּם. שֶׁהַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר בְּחֵפֶץ שָׁלֵם אֲנִי רוֹצֶה. וְכֵן אִם רָצָה הַלּוֹקֵחַ לִקַּח פְּחַת הַמּוּם הָרְשׁוּת בְּיַד הַמּוֹכֵר. שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ אוֹ תִּקְנֶה אוֹתוֹ כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹ טֹל דָּמִים שֶׁלְּךָ וְלֵךְ:

מגיד משנה אין מחשבין פחת וכו'. זה פשוט שהרי מום כמקח טעות הוא ומבואר פרק השוכר את האומנין (דף פ') שמום הוא כמקח טעות: וכן אם רצה הלוקח וכו'. גם זה פשוט:

ה כָּל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁהוּא מוּם שֶׁמַּחְזִיר בּוֹ מִקָּח זֶה מַחֲזִירִין. וְכָל שֶׁהִסְכִּימוּ עָלָיו שֶׁאֵינוֹ מוּם הֲרֵי זֶה אֵינוֹ מַחְזִיר בּוֹ אֶלָּא אִם פֵּרֵשׁ. שֶׁכָּל הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן סְתָם עַל מִנְהַג הַמְּדִינָה הוּא סוֹמֵךְ:

מגיד משנה כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום וכו'. זה פשוט הכל כמנהג המדינה בכל כיוצא בזה ובכמה מקומות נתבאר דומה לזה:

כסף משנה כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום וכו'. כתב הטור ח''מ סימן רל''ב וזה נוטה לצד דבריו שכתב שאין אדם מקנה לחבירו דבר שאין לו קצבה [ע''כ]. ולכאורה דבריו נכונים אלא דמסיים וכתב כמו המפרש באונאה משמע דמטעם דמיון דין האונאה נגע בה כדברי הרב המגיד:

ו כָּל הַלּוֹקֵחַ סְתָם אֵינוֹ לוֹקֵחַ אֶלָּא הַדָּבָר הַשָּׁלֵם מִכָּל מוּם. וְאִם פֵּרֵשׁ הַמּוֹכֵר וְאָמַר עַל מְנָת שֶׁאֵין אַתָּה חוֹזֵר עָלַי בְּמוּם. הֲרֵי זֶה חוֹזֵר עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ הַמּוּם שֶׁיֵּשׁ בְּמִמְכָּרוֹ וְיִמְחל הַלּוֹקֵחַ. אוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּל מוּם שֶׁיִּמָּצֵא בְּמִקָּח זֶה הַפּוֹחֵת דָּמָיו עַד כָּךְ וְכָךְ קִבַּלְתִּי אוֹתוֹ. שֶׁהַמּוֹחֵל צָרִיךְ לֵידַע הַדָּבָר שֶׁיִּמְחל לוֹ בּוֹ וִיפָרֵשׁ אוֹתוֹ כְּמוֹ הַמְפָרֵשׁ בְּהוֹנָיָה:

מגיד משנה כל הלוקח אינו לוקח סתם וכו' ואם פירש וכו'. לא ידעתי זה מבואר אלא מדמיון זה לאונאה למד כן ומקל וחומר שהרי המום לעולם חוזר אע''פ שאין האונאה חוזרת אלא לזמן ידוע:

ז הַמּוֹכֵר פָּרָה לַחֲבֵרוֹ וּמָנָה בָּהּ מוּמִין גְּלוּיִים וּמוּמִין שֶׁאֵין נִכָּרִין וְלֹא הָיָה בָּהּ מֵאוֹתָן הַמּוּמִין הַגְּלוּיִין שֶׁמָּנָה. וְנִמְצָא [ב] בָּהּ מוּם מֵאוֹתָן שֶׁאֵינָן נִכָּרִין הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת וְחוֹזֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁפֵּרֵשׁ הַמּוּם שֶׁנִּמְצָא. שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁאֵין בָּהּ אֵלּוּ הַמּוּמִין שֶׁנִּרְאִין שֶׁמָּנָה אָמַרְתִּי כָּךְ אֵין בָּהּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן נִרְאִין שֶׁמָּנָה. וְאֵינוֹ מְפָרֵשׁ מוּמִין אֵלּוּ אֶלָּא כְּדֵי לְהַשְׁבִּיחַ דַּעְתִּי:

מגיד משנה המוכר פרה לחבירו ומנה בה מומין גלוים ומומין וכו'. זה מימרא במציעא בהשוכר את האומנין (דף פ') ונתפרשה בהלכות:

כסף משנה המוכר פרה לחבירו ומנה בה מומים גלויים וכו'. בגמרא אמרינן המוכר פרה לחבירו וכו' היה בה מום אחר וסנפו בין המומין הרי זה מקח טעות מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות אמר ליה רב אחא (בריה דרבא) לרב אשי היו בה כל המומים הללו מהו וא''ל דאמרי משמיה דרבא אין זה מקח טעות ומפרש רבינו שרב אחא נסתפק לו פירוש הברייתא אי רישא דוקא אי סיפא דוקא אי דוקא כשהראה לו המום דהיינו מום זה אין זה מקח טעות אבל אם לא הראה המום אף על פי שהיה בה לא הוי מקח טעות דדילמא לא דק שפיר דסבר דלאו קושטא קאמר או דילמא דוקא היכא דלא היו בה אותן מומין הוא דהוי מקח טעות אבל אם היו בה כולן או קצתן אין זה מקח טעות ומאי דנקט סיפא מום זה ומום אחר הרי זה מקח טעות לרבותא נקטיה דסלקא דעתך אמינא חשב שאין שם מום אחר אלא אותו שראה ומום אחר שאמר לו להשביח דעתו נתכוון קמשמע לן ואהדר ליה דרישא דוקא כלומר דמשום דאין בה אחד מהמומין הנראין הוי מקח טעות אבל אם היה בה אחד מהמומין ההם לא הוי מקח טעות וסיפא לרבותא נקטיה כך נראה לי לדעת רבינו אף על פי שרש''י לא פירש כן:

ח כֵּיצַד. פָּרָה זוֹ עִוֶּרֶת הִיא חִגֶּרֶת הִיא נַשְׁכָנִית הִיא רַבְצָנִית הִיא. וְנִמְצֵאת רַבְצָנִית בִּלְבַד אוֹ נַשְׁכָנִית הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. הָיוּ בָּהּ כָּל הַמּוּמִין שֶׁמָּנָה אֵין זֶה מִקַּח טָעוּת. וְכֵן אִם הָיְתָה חִגֶּרֶת וְנִמְצֵאת נַשְׁכָנִית אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ עִוֶּרֶת אֵין זֶה מִקַּח טָעוּת:

מגיד משנה היו בה כל המומין וכו'. מבואר שם: וכן אם היתה חגרת ונמצא נשכנית וכו'. דעת הרב ז''ל דלאו דוקא כל המומין אלא רובן:

ט הֶרְאָה לוֹ הַמּוּם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ וְאָמַר לוֹ מוּם זֶה יֵשׁ בָּהּ וּמוּם פְּלוֹנִי [וּמוּם פְּלוֹנִי] אַף עַל פִּי שֶׁאוֹתָן הַמּוּמִין שֶׁמָּנָה נִרְאִין וְנִמְצְאוּ בָּהּ כֻּלָּן אוֹ מִקְצָתָן אֵין זֶה מִקַּח טָעוּת:

מגיד משנה הראה לו מום שיש בה וכו'. זה כתב בפי' מ''ש בגמ' מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות. ורש''י ז''ל פירש מום זה ומום אחר שפירש לו שם אותו מום לבדו וא''ל מום זה בה ועוד מומין אחרים. אין זה מקח טעות דכיון דאותו מום הזכיר לו לבדו בו היה לו לבדוק עכ''ל:

י וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָה לַחֲבֵרוֹ וְאָמַר לוֹ גִּדֶּמֶת הִיא חִגֶּרֶת הִיא סוּמָא הִיא שׁוֹטָה הִיא נִכְפֵּית הִיא וְלֹא הָיָה בָּהּ מוּם מֵאֵלּוּ הַמּוּמִין שֶׁמָּנָה וְנִמְצֵאת נִכְפֵּית הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה וכן המוכר שפחה וכו'. ברייתא שם:

יא מִכָּאן אֲנִי אוֹמֵר שֶׁהַמּוֹכֵר חֵפֶץ לַחֲבֵרוֹ בְּמֵאָה דִּינָרִין וְאָמַר לוֹ חֵפֶץ זֶה אֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא זוּז אֶחָד עַל מְנָת שֶׁאֵין לְךָ עָלַי אוֹנָאָה. הֲרֵי זֶה יֵשׁ לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי שֶׁאָמַר שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה אֶלָּא זוּז יָדַעְתִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַשְׁבִּיחַ דַּעְתִּי. עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ כְּדֵי הַהוֹנָיָה שֶׁיֵּשׁ בְּמִקָּחוֹ בְּוַדַּאי אוֹ קָרוֹב לָהּ בִּכְדֵי שֶׁהַדַּעַת טוֹעָה. שֶׁהֲרֵי יָדַע בְּוַדַּאי הַדָּבָר שֶׁמָּחַל בּוֹ. וְכָזֶה רָאוּי לָדוּן:

מגיד משנה מכאן אני אומר וכו'. סברת הרב ז''ל פשוטה בטעם ובראיה, ואע''פ שי''ל דשאני מום שהרי מום המפחית בכאיסר במקח גדול הוא מקח טעות מה שאין כאן באונאת ממון, זה דעת הרב ז''ל והדעת נותנת כדבריו:

יב הַמּוֹכֵר עֶבֶד אוֹ שִׁפְחָה. אֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לְהַחְזִירוֹ מִפְּנֵי מוּמִין שֶׁאֵין מְבַטְּלִין אוֹתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ וְהֵן הַנִּקְרָאִין סִמְפּוֹן. שֶׁאִם הָיָה זֶה סִמְפּוֹן גָּלוּי כְּבָר רָאָהוּ. וְאִם אֵינוֹ נִרְאֶה כְּגוֹן שׁוּמָא בַּבָּשָׂר אוֹ נְשִׁיכַת כֶּלֶב אוֹ רֵיחַ הַפֶּה אוֹ הַחֹטֶם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הוֹאִיל וְאֵינוֹ מְבַטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ אֵינוֹ מַחְזִיר. שֶׁאֵין הָעֲבָדִים לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה אֶלָּא לִמְלָאכָה:

מגיד משנה המוכר עבד או שפחה וכו'. מבואר בסוגיא בפירקא קמא דקדושין (דף י"א) ופרק אע''פ בכתובות (דף נ"ז:) אין סמפון בעבדים אי מבראי הא קא חזי ליה ואי מגוואי למלאכה קא בעי ליה וכו':

יג נִמְצָא בּוֹ שְׁחִין רַע. אוֹ חֹלִי הַמֵּתִישׁ אֶת כֹּחוֹ. אוֹ שֶׁהָיָה נִכְפֶּה אוֹ מְשֻׁעֲמָם. הֲרֵי זֶה מוּם מִפְּנֵי שֶׁמְּבַטְּלוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ. וְכֵן אִם נִמְצָא בּוֹ צָרַעַת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מִדְּבָרִים אֵלּוּ הַמְגֹאָלִים הֲרֵי זֶה מוּם. מִפְּנֵי שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם אוֹנֶנֶת מֵהֶם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ מִתְעַסֵּק לוֹ בִּמְלֶאכֶת אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְכֵן אִם נִמְצָא לִסְטִים [ג] מְזֻיָּן הֲרֵי זֶה מוּם הַמְאַבֵּד אֶת כֻּלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ תּוֹפֵס אוֹתוֹ וְהוֹרְגוֹ. וְכֵן אִם נִמְצָא [ד] מֻכְתָּב לַמַּלְכוּת הֲרֵי זֶה מוּם וּמַחֲזִירוֹ מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ תּוֹפְשׂוֹ לִמְלַאכְתּוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה. אֲבָל אִם נִמְצָא גַּנָּב אוֹ חוֹטֵף אוֹ גּוֹנֵב [ה] נְפָשׁוֹת. אוֹ בּוֹרֵחַ תָּמִיד. אוֹ זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר. שֶׁכָּל הָעֲבָדִים בְּחֶזְקַת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כָּל הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת * אֶלָּא אִם כֵּן פֵּרֵשׁ.

ההראב"ד אלא א''כ פירש. א''א והלא אמרו פ''ק דקדושין בגמ' הנהו קלא אית להו ומה שאמרה התוספתא פ' המוכר פירות נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו ליסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך לא שיאמר לוקח אל המוכר אלא המוכר אומר ללוקח כמו ברישא דאמר הגיעו המוכר ללוקח וה''ק הרי שלך לפניך שאתה היית יודע. אך יש לפרש הנהו קלא אית להו כלומר אין לחוש בעבד שלקחו כהן מישראל שמא ליסטים מזויין ומקח טעות שאם היה כן הקול יצא עליו וכיון שלא יצא הקול מסתמא אין לו לחוש לזה הטעות. מיהו אם יודע הדבר שהוא כן מקח טעות הוא וחוזר בו ואומר טול את שלך והחזר לי מעותי ועל דרך זה הלך המחבר. ועכשיו שיש בזה שני דרכים הללו הנה הדין הזה ספק אם נתן הדמים לא יטול ואם לא נתן לא יתן עכ''ל:

מגיד משנה נמצא בו שחין רע וכו'. זה פשוט ואמרי' בברייתא לעיל בהשוכר את האומנין (דף פ') שוטה ונכפית ומשועממת הרי אלו מומין ופרק המגרש אמרינן הכי לרווחא דמלתא לכתוב בשטר שהוא מנוקה מכל שחין וצרעת ופשוט הוא: וכן אם נמצא לסטים מזויין וכו'. זו ברייתא הובאה פרק המוכר את הפירות (דף צ"ב:) בזה הלשון המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך והוא בהלכות וזה מבואר. ומ''ש בסוגיא בפירקא קמא דקדושין (דף י"א) גבי לסטים מזויין או מוכתב למלכות הנהו קלא אית להו פירשו המפרשים אם היה כן הקול היה נשמע לפיכך אין לחוש מסתם ושם נאמר לענין תרומה בעבד שלקחו כהן מישראל ודבר זה עיקר שאי אפשר לפרש אומר לו הרי שלך לפניך אלא שהלוקח אומר למוכר וכן כתבו רוב המפרשים. ובזה הוא מסולק הספק הכתוב בהשגות. אחר כן מצאתי בתוספתא פ''ד מבבא בתרא המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו לסטים מזויין או שהיה מוכתב למלכות ה''ז מקח טעות עכ''ל התוספתא וזה מבואר כדברי רבינו: אבל אם נמצא גנב או חוטף או גונב וכו'. זהו גנב או קוביוסטוס הנזכר בברייתא וכבר כתבתיה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן