הלכות מכירה - פרק ארבעה ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק ארבעה ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

א הַמּוֹכֵר שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שָׂדהוּ וַאֲפִלּוּ הָיוּ שָׁלֹשׁ נְטִיעוֹת קְטַנּוֹת אוֹ שְׁלֹשָׁה בַּדֵּי אִילָן. הֲרֵי יֵשׁ לַלּוֹקֵחַ קַרְקַע הָרָאוּי לָהֶם. וַאֲפִלּוּ יָבְשׁוּ הָאִילָנוֹת אוֹ נִקְצְצוּ יֵשׁ לוֹ קַרְקַע הָרָאוּי לָהֶם וְקָנָה כָּל הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם:

מגיד משנה המוכר שלשה אילנות בתוך שדהו וכו'. משנה פ' המוכר את הספינה (דף פ"א) בפירוש. ומ''ש אפילו היו ג' נטיעים. פשוט הוא דהא אילנות סתם שנינו במשנה לא שנא גדולים ולא שנא קטנים. ומ''ש או ג' בדי אילן. נראה שעיקר הנוסחא ג' בדי אילן והוא השאלה ששאל ר' ירמיה בגמרא ופשטוה כן ופירושה אילן אחד מכר לו שיש לו שלשה בדין מרוחקים זה מזה ד''א והעלה הקרקע שרטון ונראין בשעת המכירה כג' אילנות. כך פירשו אבן מיגש ור''ש ז''ל אלא שנחלקו בפשט הבעיא שר''ש פירש יש לו קרקע ואבן מיגש ז''ל אין לו והעיקר כפיר''ש ז''ל ואם לא היתה לזה כוונת המחבר צ''ע למה לא הביא זאת הבעיא שהזכרתי: ואפילו יבשו וכו'. משנה וברייתא שם:

ב וְכַמָּה הִיא הַקַּרְקַע הָרָאוּי לָהֶם. תַּחְתֵּיהֶם וּבֵינֵיהֶם וְחוּצָה לָהֶם כִּמְלֹא הָאוֹרֶה [א] וְסַלּוֹ. וְזֶה הַמָּקוֹם שֶׁהוּא מְלֹא הָאוֹרֶה וְסַלּוֹ אֵין אֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם יָכוֹל לְזַרְעוֹ אֶלָּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ:

מגיד משנה וכמה היא הקרקע הראויה להם וכו'. מפורש בגמ'. ומ''ש וקנה אילנות שביניהם. בעיא דאיפשיטא (דף פ"ג:) היה ארז ביניהן [מהו א''ל] קנה וקנה: וזה המקום וכו'. פירוש תחתיהן וביניהן בעל האילנות נוטען אבל מקום אורה אין אחד מהם רשאי לזורעו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שלא יטנפו פירות הנושרים. ופי' אורה לוקט:

כסף משנה וזה המקום שהוא מלא האורה וסלו כו'. פירשב''ם דבעל האילן אינו זורעם משום דלא נשתעבדו לו אלא ללקיטת פירותיו לדרוס עליהם. משמע מדבריו דלכשייבשו אין לבעל האילנות זכות באותו שיעור שחוצה להן לזורעו ולא לתשמיש אחר אלא ללקיטת פירותיו לבד, גם ה''ה נתן טעם לבעל האילן לפי שאינו שלו:

ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיוּ שְׁלֹשָׁה הָאִילָנוֹת עוֹמְדִין כְּמוֹ שְׁלֹשָׁה פִּטְפּוּטֵי כִּירָה שֶׁשּׁוֹפְתִין עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה. שֶׁהֲרֵי הֵן שְׁנַיִם זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהַשְּׁלִישִׁי מְכֻוָּן בֵּינֵיהֶן וּמְרֻחָק מֵהֶן. וְהוּא [ב] שֶׁיִּהְיוּ בֵּין כָּל אִילָן וְאִילָן מֵאַרְבַּע אַמּוֹת [ג] וְעַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה:

מגיד משנה בד''א כשהיו עומדין כמו ג' פטפוטי כירה וכו'. זהו פירוש כחצובא האמור בגמרא ופסק כר''י וכן בהלכות והטעם שכשהן כסדר זה אין הקרקע שביניהן ראוי לחרישה ולזריעה לפיכך סתמו מכור כך פירשו אבן מיג''ש ור''ש ז''ל: והוא שיהיה בין כל אילן ואילן מארבע אמות עד ט''ז. פירוש ועד בכלל וכך הסכימו ז''ל וזו היא סברת המחבר שכתב בסמוך יותר על ט''ז ושלא כדברי אבן מיגש שפירש ולא עד בכלל והדין הוא פסק הלכה וברייתא בגמ' ובהלכות:

ד וּמֵהֵיכָן הוּא מוֹדֵד מִן [ד] הָעִקָּר הָרָחָב שֶׁל אִילָנוֹת. אֲבָל אִם לֹא הָיוּ עוֹמְדִין כַּצּוּרָה הַזֹּאת [ה]. אוֹ שֶׁהָיוּ מְקֹרָבִים פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ מְרֻחָקִין יוֹתֵר מִשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה. אוֹ שֶׁלְּקָחָן זֶה אַחַר זֶה. אוֹ שֶׁמָּכַר לוֹ שְׁנַיִם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֶחָד עַל הַמֵּצַר. אוֹ שְׁנַיִם בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ וְאֶחָד בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. אוֹ שֶׁהִפְסִיק בּוֹר אוֹ אַמַּת הַמַּיִם אוֹ רְשׁוּת הָרַבִּים בֵּינֵיהֶם. הֲרֵי זֶה אֵין לוֹ קַרְקַע. לְפִיכָךְ לֹא קָנָה הָאִילָנוֹת שֶׁבֵּינֵיהֶם. וְאִם יָבַשׁ הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ יֵלֵךְ לוֹ:

מגיד משנה ומהיכן הוא מודד מן העיקר הרחב של אילנות. בעיא דאיפשיטא (דף פ"ג) בזה הלשון ת''ש הרכובה שבגפן אינו מודד אלא מעיקר השני שבה ורשב''ם פירש שפשטו שאינו מודד לא מן הראשון שרחב יותר ולא מן השלישי שקצר הרבה אלא מן הבינוני והוא הדין לאילנות ע''כ לשונו: אבל אם לא היו וכו'. מפורש שם ובהלכות: או שלקח זה אחר זה וכו'. זה פשוט דכיון דכשקנה השני אין לו קרקע כשקנה השלישי מפני אילן יחידי ודאי לא יקנה הקרקע ונלמד מהקדש מברייתא הנזכרת ס''פ המוכר את הבית (דף ע"ב:) וכן הוא בברייתא פ' הספינה: או שמכר לו וכו' או שנים בתוך שלו וכו' או שהפסיק בור וכו'. כולן בעיות בגמ' (דף פ"ג) ועלו בתיקו. ובהלכות וקי''ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע והמחבר אע''פ שדרכו לפסוק בכל תיקו דממון אם תפס אין מוציאין מידו גבי קרקע אין לומר תפיסה מועלת דבחזקת בעליה עומדת:

כסף משנה ומהיכן הוא מודד מן העיקר הרחב של אילנות. דברי רבינו כדברי התוס' דמדנקט לשון עיקר מוכח שמודדין ממקום הרחב. וה''ה כתב על דברי רבינו כפירוש רשב''ם ולא דק:

ה כָּל מִי שֶׁקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת וְיֵשׁ לוֹ קַרְקַע. אִם הִגְדִּילוּ וְהוֹצִיאוּ חֹטֶר יָקֹץ כְּדֵי שֶׁלֹּא יְמַעֵט הַדֶּרֶךְ עַל בַּעַל הַשָּׂדֶה. וְכָל הַשָּׂרִיגִין וְהָאֲמִירִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶם וַאֲפִלּוּ מִן הַשָּׁרָשִׁים הֲרֵי הֵן שֶׁל בַּעַל הָאִילָנוֹת שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע:

מגיד משנה כל מי שקונה ג' אילנות וכו'. כל הבבא מפורשת במשנה שם (דף פ"א) ובנמוקי הרמב''ן ז''ל שאם נחלקו המוכר והלוקח לאחר זמן זה אומר ע''כ היו מגיעין ענפי האילן בשעת מכירה כמו שהן היום והמוכר אומר לא כי אלא נארכו הבדים על הלוקח להביא ראיה ואינו יכול לומר כיון דאמרו יקוץ על המוכר להביא ראיה שאם הגדילו היה קוצץ דדילמא לאו אדעתיה ע''כ. והרשב''א ז''ל כתב שלולא שאמרה הרב ז''ל הייתי אומר שעל המוכר להביא ראיה לפי שאני אומר כאן נמצאו וכאן היו ואין זה כבאין לטעון על השדה שזה אומר ע''כ מכרת לי וזה אומר לא מכרתי שעל הלוקח להביא ראיה שהוא המוציא דשאני הכא דהדבר ידוע שמכר לו האילנות והקרקע שתחתיה בודאי מכור עמהם ואנו רואין ענפי האילן נוטין ע''כ והן עדות על מכירת הקרקע והמוכר שטוען שגדלו ולא היו כאן בשעת המכירה עליו הראיה כך נ''ל אלא שאני מבטל רצוני מפני דעתו עכ''ל:

כסף משנה כל מי שקונה ג' אילנות וכו' יקוץ כדי שלא ימעט הדרך. פירוש כשנתפשטו הענפים חוץ למלא אורה וסלו וממעט הדרך על בעל השדה דאילו לא נתפשטו אלא בתוך אורה וסלו לא יקוץ שהרי יכול הוא לעלות באילן וללקט:

ו הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ קַרְקַע. לְפִיכָךְ אִם מֵת הָאִילָן אוֹ נִקְצַץ אֵין לוֹ כְּלוּם. הִגְדִּילוּ שְׁנֵי הָאִילָנוֹת וְהוֹצִיאוּ שָׂרִיגִים וַאֲמִירִים [ו] יָקֹץ שֶׁמָּא יִצְמְחוּ בָּאָרֶץ וְיֹאמַר לַמּוֹכֵר שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת מָכַרְתָּ לִי וְיֵשׁ לִי קַרְקַע:

מגיד משנה הגדילו שני אילנות וכו'. במשנה הגדילו לא ישפה, פירוש ישפה יקוץ העולה מן הגזע שלו ומן השרשין של בעל הבית ובגמ' (דף פ"ב) היכי דמי מן הגזע היכי דמי מן השרשין אמר ר''י כל שרואה פני חמה זהו מן הגזע ושאינו רואה פני חמה זו היא מן השרשים וליחוש דילמא מסקא ארעא שרטון (ומתחזי כתלתא אילנות) וא''ל תלתא זבנת לי ואית לי ארעא אלא אמר ר''נ יקוץ וכן אמר ר''י יקוץ ע''כ שם ובהלכות. ופי' הרואה פני חמה סדנו של אילן שלמעלה מן הקרקע. שאינו רואה פני חמה השרשין שתחת הקרקע. ואקשינן וניחוש שמא יעלה עפר בין בדין אלו העולין מן סדנו של אילן (דעד האילן) ובין האילן ומתיישן הדבר עד שמתרחקין הבדין מן האילן ארבע אמות והעפר ביניהן ונראה ג' אילנות ואומר לו הלוקח למוכר תלתא זבנת לי ואית לי קרקע אלא אמר ר''נ יקוץ פירוש הא דקתני עולה מן הגזע של בעל האילן לאו דשביקן ליה אלא יקוץ כך פירשו אבן מיג''ש ור''ש ז''ל ור''ל דכי קתני במתני' לא ישפה בענפים המתפשטים וכן במה שגדל למעלה מן הגזע בין הענפים ואפי' ענף המתחדש שאין מקום לחשש הנזכר אלא במה שעולה מן הגזע למטה מן הענפים וזה פשוט. ומן הקושיא זו כתב הרשב''א ז''ל למדנו שהדין האמור בראש הפרק הוא כדברי ר''ש ז''ל שאל''כ כי מסקא ארעא שרטון מאי הוי לימא ליה נבדוק מלמטה ונסלק עפר ונראה:

ז כָּל הָעֵצִים שֶׁקּוֹצֵץ בַּעַל שְׁנֵי הָאִילָנוֹת מֵהֶן. הָעוֹלֶה מִן הַגְּזָעִים וְהוּא הָרוֹאֶה פְּנֵי הַחַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הָאִילָנוֹת. וְהָעוֹלֶה מִן הַשָּׁרָשִׁים וְהוּא שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה פְּנֵי הַחַמָּה הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַשָּׂדֶה. וּבִדְקָלִים אֵין לְבַעַל הַדֶּקֶל מִן הָעוֹלֶה כְּלוּם לְפִי שֶׁאֵין לוֹ גֶּזַע:

מגיד משנה כל העצים שקוצץ בעל וכו'. כבר נתבאר זה: ובדקלים אין לבעל הדקל וכו'. מימרא דר''נ (דף פ"ג) בפירוש רב פפא שם ודבריו בפירוש כדברי אבן מיג''ש ז''ל וז''ל מי שקנה דקל אחד מחבירו שלא לקצצו אין לו גזע לבעל האילן לפי שאין מעלין גזע מסדנו של אילן כדי שיהא של בעל האילן אלא מן השרשין שהרי הוא של בעל הקרקע עכ''ל. ופירושים אחרים יש:

ח * הַמּוֹכֵר קַרְקַע וְשִׁיֵּר אִילָנוֹת הֲרֵי יֵשׁ לוֹ חֲצִי הַקַּרְקַע כֻּלָּהּ שֶׁאִלּוּ לֹא שִׁיֵּר בַּקַּרְקַע הֲרֵי אוֹמֵר לוֹ הַלּוֹקֵחַ עֲקֹר אִילָנְךָ. וְכֵן אִם שִׁיֵּר שְׁנֵי הָאִילָנוֹת בִּלְבַד יֵשׁ לוֹ קַרְקַע הָרָאוּי לָהֶם. שֶׁאִלּוּ לֹא שִׁיֵּר הַקַּרְקַע הָיָה הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לוֹ עֲקֹר אִילָנְךָ וְלֵךְ:

ההראב"ד המוכר קרקע וכו'. א''א זה דבר לא ידעתי מאין לו זה ואין לזה שורש מן הגמרא שלא נאמר דין זה בגמרא אלא כשמכר קרקע ואילנות בבת אחת לשנים שאמר להם זכו בשדה זו ואילניה וכל מי שיחזיק יזכה במה שיחזיק זה החזיק בקרקע וזה החזיק באילנות שהרי בשניהם אמר זכו בשדה זו ויש בכלל אילנות שדה שאי אפשר להם בלי שדה אבל אין לבעל הקרקע באילנות שאפשר לו זולתן. ואני אומר אפילו בשני אילנות דין זה וחצי הקרקע ממש ולא כמ''ש זה החכם אבל מכר קרקע ושייר אילנות לפניו אין לאילנות קרקע אלא תחתיהן וביניהן וחוצה להם כמלא אורה וסלו עכ''ל:

מגיד משנה המוכר קרקע ושייר האילנות וכו'. בהשגות א''א דבר זה לא ידעתי מאין לו ואין לו שורש בגמ' וכו'. ועתה אפרש גרסינן פ' חזקת הבתים (דף ל"ז) זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע אמר רב זביד זה קנה אילנות וזה קנה קרקע מתקיף לה רב פפא אין לו לבעל (הקרקע) אילנות בקרקע כלום לימא ליה בעל קרקע [לבעל אילנות] עקור אילנך שקול וזיל אלא אמר רב פפא זה קנה אילנות וחצי קרקע וזה קנה חצי קרקע פשיטא מכר קרקע ושייר אילנות לפניו יש לו קרקע ואפילו לר''ע דאמר מוכר בעין יפה הוא מוכר ה''מ גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל (גבי) אילנות דקא מכחשי [בארעא] לימא שיורי משייר דאי לא משייר לימא ליה עקור אילנות (שקול) וזיל. מכר אילנות ושייר לפניו קרקע מחלוקת דר''ע ורבנן לר''ע דאמר מוכר בעין יפה מוכר יש לו לרבנן דאמרי בעין רעה מוכר אין לו. ואפילו לרב פפא דאמר יש לו ה''מ גבי ב' לקוחות דאמר ליה כי היכי דלדידך בעין יפה לדידי נמי בעין יפה אבל הכא מוכר בעין רעה מוכר לר''ע יש לו ואפי' לרב זביד דאמר אין לו ה''מ גבי ב' לקוחות דא''ל כי היכי דלדידי לית לי באילנות לדידך נמי אין לך בקרקע אלא הכא מוכר בעין יפה מוכר ע''כ. והנ''ל שהמחבר מפרש חצי קרקע הנזכר בגמרא חצי ממש שלא כדברי המפרשים ז''ל שפירשו דלאו חצי ממש אלא הוא יכול ליטע אחרים במקומן ולא כדברי הרב אבן מיגש ז''ל שכתב וזה שאמר רב פפא חצי קרקע אינו חצי קרקע אלא חלק בקרקע הוא שקנה כפי האילנות וחוץ לאילנות כמלא אורה וסלו ע''כ, אלא חצי קרקע ממש כפשט הלשון כי היכי דלא נימא ליה עקור אילנך וזיל וכן כשמכר הקרקע ושייר האילנות לפניו יש לו חצי הקרקע ממש כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך וזיל ואע''פ שלא אמרו אלא שיש לו קרקע כיון שהטעם הוא אחד עם הנזכר בדין זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע ושם גילו שהוא חצי קרקע אף כאן חצי קרקע ומ''מ כשאינן אלא שני אילנות אין לו אלא קרקע הראוי להן שדי אם נעלהו מדרגה אחת שהרי קונה שני אילנות אין לו קרקע כלל וזה שהוא משייר יש לו קרקע הראוי כמו שאנו מעלין דין המשייר שלשה אילנות מקונה שהקונה אין לו אלא קרקע הראוי להם והמשייר יש לו חצי קרקע זו היא סברתו ונכונה היא בפשט הגמרא אלא שאינו מוצא טעם למה יש לו חצי קרקע כי היכי דלא לימא ליה עקור אילנך וזיל והלא קנה שלשה אילנות אע''פ שאין לו חצי קרקע אין יכול המוכר לומר לו כן ואפי' מתו יטע אחרים תחתיהן וזה הכריח למפרשים שלא לפרש כן ודבריו צ''ע. וע''ק לי בזה שהוא מביא דין דזה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע פי''ב מהלכות טוען ונטען שם כתב שזה שהחזיק באילנות קנה קרקע הצריך להן כדברי רבו אבן מיג''ש ז''ל וכאן לא הזכיר כלל כן בפרק זה אלא חצי קרקע בלשון הגמ' וגם זה צ''ע: וכן אם שייר ב' אילנות וכו'. כבר נתבאר:

ט [ז] הַמּוֹכֵר אֶת הָאִילָנוֹת וְשִׁיֵּר אֶת הַקַּרְקַע. יֵשׁ לְבַעַל הָאִילָנוֹת קַרְקַע [ח] הָרָאוּי לָהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מָכַר אֶת הַקַּרְקַע לְאֶחָד וְאֶת הָאִילָנוֹת לְאַחֵר וְהֶחֱזִיק זֶה בָּאִילָנוֹת וְהֶחֱזִיק זֶה בַּקַּרְקַע. זֶה קָנָה הָאִילָנוֹת עִם חֲצִי הַקַּרְקַע וְזֶה שֶׁהֶחְזִיק בַּקַּרְקַע קָנָה [ט] חֲצִי הַקַּרְקַע בִּלְבַד:

מגיד משנה המוכר את האילנות וכו'. זהו מכר האילנות שהוזכר בגמרא (דף פ"ב) וכר''ע דהלכתא כוותיה. ויש פירוש אחר בזה: והחזיק וכו'. כבר נתבאר גם זה ודעת הר''א ז''ל בזה דוקא כגון שזה המחזיק באילנות היה יכול להחזיק בקרקע ולקנות שהרי אמר להם שכל אחד יזכה במה שיחזיק ולפיכך בחזקת האילנות קנה חצי קרקע ממש וכבר כתבתי שפירושים אחרים יש:

י הָאַחִין שֶׁחָלְקוּ אֶחָד נָטַל פַּרְדֵּס וְאֶחָד נָטַל שְׂדֵה לָבָן. יֵשׁ לְבַעַל הַפַּרְדֵּס אַרְבַּע אַמּוֹת בְּתוֹךְ שְׂדֵה לָבָן סְמוּכוֹת לְסוֹף הָאִילָנוֹת שֶׁל פַּרְדֵּס שֶׁעַל מְנָת כֵּן חָלְקוּ. וְאֵין צָרִיךְ לְפָרֵשׁ דָּבָר זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבָר יָדוּעַ:

מגיד משנה האחין שחלקו וכו'. ברייתא הובאה פירקא קמא דבבא בתרא (דף ז') וכן בהלכות ובקצת נוסחאות יש ואחד נטל שדה כרם ופירש רש''י ז''ל ארבע אמות לעבודת הכרם שהיו חורשין אותה בשוורים. ובהלכות ובפירושי הרב אבן מיגש ז''ל שדה פרדס והוא הטעם:

יא הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ וְהָיוּ בָּהּ דְּקָלִים וְאָמַר לוֹ חוּץ מִדֶּקֶל פְּלוֹנִי. אִם דֶּקֶל טוֹב וּמְשֻׁבָּח הוּא אוֹתוֹ הַדֶּקֶל לְבַדּוֹ הוּא שֶׁשִּׁיֵּר וְהַשְּׁאָר לַלּוֹקֵחַ. וְאִם דֶּקֶל רַע הוּא שֶׁשִּׁיֵּר כָּל שֶׁכֵּן שֶׁשִּׁיֵּר הַשְּׁאָר] לֹא קָנָה מִן הַדְּקָלִים [י] כְּלוּם:

מגיד משנה המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים ואמר לו חוץ מדקל פלוני וכו'. פ' המוכר את הבית (דף ס"ט) א''ל לבר מדקלא פלניא חזינן אי דקלא טבא הוא שייריה לחודיה ואי דקלא בישא הוא כ''ש הנך ובחידושי הרשב''א ז''ל פירש הרב רבינו יהוסף ן' מג''ש ז''ל דלאו הטוב שבכולן או הרע שבכולן קאמר אלא מן הטובים או מן הרעים עכ''ל. ור''ש ז''ל פירש בדיקלא בישא ומיהו אם יש בשדה דקלים רעים ממנו הנהו מזדבני בכלל שדה דהאי דקאמר כ''ש הנך אדיקלי דטבי טפי מהאי קאי עכ''ל. ואין נראה כוונת המחבר כן אלא לא קנה דקל כלל:

כסף משנה המוכר שדה לחבירו והיו בה דקלים וכו' ואם דקל רע הוא ששייר לא קנה מן הדקלים כלום. אפשר לפרש שכוונתו לא קנה מהדקלים הטובים ממנו כלום וכדברי ר''ש אבל הוא דחוק בלשון אלא הכוונה שלא קנה כלום וכדברי ן' מיגאש והרשב''א והטעם שכיון שלא שייר טוב רק רע ל''ש שיור רע שברע או שיש בהם רע ממנו הכל אחד:

יב מָכַר לוֹ שָׂדֶה וְאָמַר לוֹ חוּץ מִן הָאִילָנוֹת. אִם יֵשׁ בּוֹ דְּקָלִים בִּלְבַד שִׁיֵּר הַדְּקָלִים. וְאִם יֵשׁ בּוֹ גְּפָנִים בִּלְבַד שִׁיֵּר הַגְּפָנִים. וְכֵן שְׁאָר הָאִילָנוֹת. הָיוּ בָּהּ גְּפָנִים וּדְקָלִים לֹא שִׁיֵּר אֶלָּא הַגְּפָנִים. אִילָנוֹת וּגְפָנִים לֹא שִׁיֵּר אֶלָּא אִילָנוֹת. וְכֵן אִילָנוֹת וּדְקָלִים שִׁיֵּר אִילָנוֹת שֶׁהַמּוֹכֵר * בְּעַיִן יָפָה הוּא מוֹכֵר. וְאִם הַדְּקָלִים שִׁיֵּר לֹא שִׁיֵּר אֶלָּא כָּל דֶּקֶל גָּבוֹהַּ שֶׁעוֹלִים לוֹ בַּחֶבֶל וְהַשְּׁאָר הֲרֵי הוּא שֶׁל לוֹקֵחַ. וְאִם שְׁאָר הָאִילָנוֹת הוּא שֶׁשִּׁיֵּר [כ] לֹא שִׁיֵּר בָּהֶם אֶלָּא כָּל שֶׁאֵין הָעל כּוֹבְשׁוֹ. וְכָל שֶׁהָעל כּוֹבְשׁוֹ הֲרֵי הוּא שֶׁל לוֹקֵחַ וּבִכְלַל הַשָּׂדֶה נֶחְשָׁב:

ההראב"ד בעין יפה וכו'. א''א הטעם שפירש לזה אינו כלום אלא שלשון בני אדם קורין לאלו אילנות סתם ולא לאלו וטעה בטעם שלו שהרי גופני קנו דקלי ודקלי לא קנו גופני עכ''ל:

מגיד משנה מכר לו שדה וא''ל חוץ מן וכו' עד שכל המוכר בעין יפה הוא מוכר. דינין אלו מפורשים שם בלא מחלוקת. ובהשגות א''א הטעם שפירש לזה אינו כלום וכו'. כמדומה לי שהר''א ז''ל חשב שהטעם שכתב המחבר הוא נמשך אל כל מה שנזכר ולפיכך כתב שטעה שא''כ כשהיו שם דקלים וגפנים אחר שהוא מוכר בעין יפה היה לומר שהגפנים שהן חשובין מכורין דודאי גופני חשיבי. וחוץ מכבודו טעה בכוונת רבינו שאין טעמו אלא לומר שאע''פ שכשאין שם אלא דקלים והוא משייר אילנות סתם הדקלים משיירין וכיוצא בזה בגפנים שהם נתפשים בלשון אילנות כשיש שם דקלים ואילנות או גפנים ואילנות משיירים לא אמרו שיהא הכל משייר אלא מה שראוי להקרא אילן סתם לפי שהמוכר בעין יפה הוא מוכר ואין כוללין בשיורו כל מה שאפשר לכלול אבל טעם לדין דקלים וגפנים פירש אבן מיגש ז''ל כיון דגופני חשיבי מדקלי כדאיתא פ' החובל אזלינן בתר דעתיה דשייר גופני משום דחשיבי, ור''ש ז''ל פירש דגפנים לגבי דקלים קרוי אילני ובכלל אילני הם טפי מדקלי וזה דעת הר''א ז''ל: ואם הדקלים שייר וכו' ואם שאר האילנות וכו'. מפורש שם וכתב ר''ש ומיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוי שיור כדאמרינן גבי דקלי וכ''כ אבן מיגש ז''ל והביא ראיה דהא כי ליכא אילני אלא דקלי אמרינן כיון דליכא אילני על הני דקלי הוא דאתני הכא נמי אע''ג דקטיני כיון דליכא אחריני ודאי עלייהו הוא דאתני עכ''ל:

יג הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ * קַרְקַע וּדְקָלִים אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ לוֹ דְּקָלִים [ל] אִם רָצָה לִקְנוֹת לוֹ שְׁנֵי דְּקָלִים הֲרֵי זֶה נִקְנָה הַמִּקָּח. וְאֵין הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לוֹמַר לוֹ אֵינִי לוֹקֵחַ אֶלָּא קַרְקַע שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דְּקָלִים. וְאִם אָמַר קַרְקַע בִּדְקָלִים אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. אִם הָיוּ בּוֹ שְׁנֵי דְּקָלִים קָנָה וְאִם לָאו מֶקַח טָעוּת הוּא וְחוֹזֵר. וְאִם אָמַר לוֹ קַרְקַע שֶׁל דְּקָלִים אֲנִי מוֹכֵר לְךָ אֵין לוֹ דְּקָלִים. שֶׁאֵין בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה אֶלָּא קַרְקַע הָרָאוּי לִדְקָלִים:

ההראב"ד קרקע ודקלים וכו'. א''א הרב חייב לקנות שני דקלים ועיקר עכ''ל:

מגיד משנה האומר לחבירו קרקע ודקלים וכו' עד הרי נקנה המקח. בהשגות א''א הרב ז''ל כתב להקנות לו שני דקלים ועיקר ע''כ. ובגמרא (דף ס"ט:) ארעא ודקלי חזינן אי אית ליה דיקלי יהבי ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי וכו'. ובהלכות דמאן דזבין לחבריה מידי דשכיח למיזבן אע''ג דליתיה לההוא מידי ברשותיה מיחייב למזבן ומיתן לזה [ואנן לא סבירא לן הכי דכל מידי דלאו ברשותיה דבר שלב''ל הוא ע''כ] וקי''ל נמי ופוסקים על שער שבשוק ואע''פ שאין לו ואיתא נמי בתוספתא המוכר לחבירו פירות בחזקה שיש לו ונמצא שאין לו לאו כל הימנו לאבד זכותו של זה. וזה שכתב הר''א ז''ל והרב בעל העיטור כתב בשם רבינו נסים ז''ל דלא אמרו דבר שלב''ל אלא כגון פירות דקל דשניהם ידועים ומתני בדבר שלב''ל אבל אם המוכר מתנה בדבר שבא לעולם ועל דעת כן נותן לו לוקח מעות איכא מאן דשמיע ליה מהאי מימרא דמחוייב הוא לקיים תנאו ואמרו שכן נמצא בתוספתא תרומות. ויש חולקין ופירשו השמועה כדברי המחבר דלא לחייב את המוכר קאמר אלא שאם רצה שיהא ממכרו קיים יקנה לו שני דקלים. ויש מי שהקשה על זה ואמר דכיון שהמקח בדבר שלב''ל שניהם יכולין לחזור בהן וכיון שאינו ברשותו של מוכר בשעת המכר כמי שאינו בעולם הוא ועוד שאלו שני ממכרים הם השדה והדקלים ואע''פ שאין לו דקלים מכר השדה קיים שאין זה תלוי בזה אלו דבריו ואינן מוכרחין וכ''ש במה שאמר דאע''פ שאין לו דקלים מכר השדה קיים דמנ''ל דמי שמכר לחבירו ב' דברים בערך אחד ולא פרט לו ערך לכל אחד ואין לו אלא האחד שיתחייב הלוקח לקנותו והרי יכול לומר לא הייתי קונה האחד בלא חבירו ומ''מ לענין השמועה פירש רשב''ם ז''ל זבין ליה תרי דקלי שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך שאקנה לצרכך או יחזיר מן המעות כנגד ב' דקלים עכ''ל: ואם אמר וכו'. מבואר שם: אמר לו קרקע של דקלים כו' אין לו דקלים. פי' אם אין דקלים באותו מקום אבל ודאי אם יש דקלים בקרקע קנאן וכ''כ רשב''ם ז''ל, והדין שם:

כסף משנה האומר לחבירו קרקע ודקלים וכו'. בנוסחת הלכות שלנו כך כתוב בהמוכר את הבית הא דאמרינן הכא זבין [ליה] תרי דיקלי לאו חיובי מחייבנא ליה למזבן ליה תרי דיקלי דדבר שלא בא לעולם הוא אלא רשותא יהיבנא ליה למיזבן תרי דיקלי דאי א''ל זביננא לך תרי דיקלי לא מצי אידך למימר ליה לא שקילנא אלא ארעא דאית בה תרי דיקלי אלא כדזבין ליה תרי דיקלי מיחייב לקבולה לההיא ארעא ואע''ג דלית בה תרי דיקלי, ארעא בדיקלא כו'. והן הן דברי רבינו. וא''ת מ''נ אי הוו כדבר שלא בא לעולם כיון שלא היו ברשותו אי הוו דבר שבא לעולם דאע''ג דלא היו ברשותו הרי בעולם היו אי הוו כדבר שלא בא לעולם הרי המכר היה בטל כיון שלא היה אותה שעה ברשותו לא יוכל הלוקח לחזור בו ואי הוו כדבר שבא לעולם למה לא נחייב המוכר לקנות לו דקלין. י''ל דדין זה הוא מורכב שמצד שלא היה ברשותו אז חשיב שלא בא לעולם ומצד שאע''פ שלא היה ברשותו כיון שהיה בעולם בא לעולם מיקרי ולגבי לוקח דנין אותו כבא לעולם ולגבי מוכר כלא בא. ואם תאמר לימא איפכא י''ל דטעמא דמסתבר הוא דכשהמוכר נותן לו השני דקלים הרי הוא אומר לו אני מקיים כמו שהתניתי ואע''פ שבשעת המכר לא היה ברשותי כיון שאז היה בעולם ועתה הוא ברשותי הוה ליה כאילו היה באותה שעה ברשותי ומחוייב אתה לקיים הממכר אבל כשאין לו הדקלים הרי הוא אומר בעת שעשינו המכר לא באו לרשותי וגם עתה לא באו וה''ל דבר שלא בא לעולם וכיון שכן לא קנה ואין לנו לחייבו שיקנם לשיהיו דבר שבא לעולם:

יד הַמּוֹכֵר פַּרְדֵּס לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ קְנֵה לְךָ דְּקָלִים וּתְמָרִים וְהוּצִין. וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּנָה כָּל אֵלּוּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ אוֹתָם נוֹיֵי הַשְּׁטָר הֵם. וְכֵן הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי לְפָנַי בְּמֶכֶר זֶה כְּלוּם כְּדֵי לְהִסְתַּלֵּק מִן הַדִּינִין וְהַטְּעָנוֹת:

מגיד משנה המוכר פרדס לחבירו צריך לכתוב וכו'. שם מימרא דרב יהודה: וכן המוכר קרקע לחבירו וכו'. מימרא דרב מרי בראש הפרק (דף ס"ב:) ואע''פ שיש צד שאם לא כתב זה אינו כמי שכתב כמו שמתבאר שם ונזכר פכ''ח המימרא נאמרה בכלל בכ''מ כדי להסתלק מן הדינין:

טו * הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ וְהִקְנֵיתִי לְךָ עָמְקוֹ וְרוּמוֹ צָרִיךְ לִכְתֹּב לוֹ קְנֵה לְךָ מֵהַקַּרְקַע הַתְּהוֹם עַד רוּם רָקִיעַ. שֶׁהָעֹמֶק וְהָרוּם אֵינוֹ נִקְנֶה בִּסְתָם. וְכֵיוָן שֶׁקָּנָה הָעֹמֶק וְהָרוּם קָנָה הָרוּם שֶׁהוּא הָאֲוִיר בִּלְבַד וְהָעֹמֶק שֶׁהוּא עֳבִי הָאָרֶץ. אֲבָל לֹא קָנָה הַבֵּינוֹנִית שֶׁבַּמַּעֲמַקִּים וְשֶׁבָּאֲוִיר. וְכֵיוָן שֶׁכָּתַב לוֹ מִקַּרְקַע הַתְּהוֹם עַד רוּם הָרָקִיעַ קָנָה הַבּוֹר וְהַדּוּת שֶׁבָּעֳבִי הַקַּרְקַע וְהַמַּעֲזִיבוֹת וְהַמְּחִלּוֹת שֶׁבֵּין הַמַּעֲזִיבוֹת לְמַעְלָה:

ההראב"ד המוכר בית וכו'. א''א זה שיבוש שאפילו בנין חדש בונה אם הוא רוצה עכ''ל:

מגיד משנה המוכר בית לחבירו אע''פ שכתב לו וכו' עד והמחילות שבין המעזיבות. למעלה מימרא דרב דימי שם (דף ס"ג:) ובהלכות ומכאן שאם לא כתב לו עומק ורום אלא מכר הבית סתם אין לו אפי' באויר שעל גבי הבית ולא למטה ולא כלום בין בבית בין בחצר שלא קנה אלא עד ראש כותלי החצר ואם בא להגביה ולבנות על אויר הבית או לחפור תחת הקרקע אינו רשאי דעומק ורום משוייר הוא ואם בא מוכר לבנות עלייה באויר על גב דיומדין בונה אבל ודאי אינו יכול לבנות על הכותלים שמכר וכן אם בא לחפור מבחוץ ולהשפיל תחת קרקע הבית עושה ובלבד שלא יזיק בחפירתו לבעה''ב. והרב אבן מיג''ש ז''ל כתב שאין יכול לחפור תחת הקרקע כדי שלא יזיק וא''כ מה מועיל לו למוכר שיור עומקא שאם חפר הלוקח בורות שיחין ומערות הרי הן של מוכר. ויש מי שכתב שאם מכר לו חורבה ולא כתב עומקא ורומא כיון דהתם חורבות עשויות לבנות יש לו באויר כדי לסתום רומו של בית והוא כדי שיקח אדם חבילה בינונית על ראשו ויכנס ויוציא ולא יצטרך לכוף ראשו וכיוצא בזה אמרו פרק השותפין ובשדה ובכרם מסתברא דמן הסתם קנה הרום שהרי אין עשויים לבנות על גביהן ואינו משיירו אבל לא קנה העומק שהרי הן עשויים לחפור בהן בור ודות וגת אלו דבריו ז''ל. וכשכתב לו עומק ורום אם בא להגביה ולבנות באויר או להעתיק ולחפור מגביה ומעמיק אבל לא קנה בבינונית שבעמקים ובאויר כמ''ש המחבר ואם כתב לו מארעית תהומא ועד רום רקיעא לבד ולא כתב לו עומק ורומא קנה הכל לפי גירסת הגאונים ז''ל:

טז [מ] הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַל מְנָת שֶׁדְּיוֹטָא עֶלְיוֹנָה שֶׁלִּי הֲרֵי זוֹ שֶׁלּוֹ. וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא בָּהּ זִיזִין מוֹצִיא. וְאִם נָפְלָה חוֹזֵר וּבוֹנֶה אוֹתָהּ. וְאִם רָצָה לִבְנוֹת עַל גַּבָּהּ בּוֹנֶה כְּשֶׁהָיָה מִקֹּדֶם:

מגיד משנה המוכר בית לחבירו ע''מ וכו'. שנינו פרק המוכר את הבית (דף ס"ג) אמר ר''ל זאת אומרת המוכר בית לחבירו ואומר ע''מ שדיוטא העליונה שלי [דיוטא העליונה שלו] למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא רב פפא אמר שאם רצה לבנות עלייה על גבה בונה וכתוב בהלכות והלכתא כרב זביד דאמר אם רצה להוציא בה זיזין מוציא וכו' והביא ראיה מדגריס בפרק מי שמת כדאיתא בהלכות וכמה פירושין נאמרו בשמועה זו ומה שהסכימו רוב המפרשים דיוטא זו היא צורת הכותל העליונה בשיש בה בנין באויר שהכותל גבוהה מן התקרה ואמרינן למאי הלכתא כאומר מאי קמ''ל שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא פירוש שאם רצה להוציא המוכר זיזין מחצירו ולסמוך עליהן הדיוטא מוציא ואלולי לא התנה כבר נתבאר שאע''פ שכתב לו עומקא ורומא אינו יכול לסמוך על הכותלים כלל אבל עכשיו שהתנה מועיל תנאו להשתמש בזה דהיינו נעיצת זיזין ורב פפא סבר דאפילו להכביד על הבית בניעוץ זה לא אהני תנאה אלא שאם רצה לבנות עלייה עליו בונה על גבי דיומדין ואמרו בגמרא לרב פפא אפי' בלא תנאי היה יכול לעשות כן כמו שאמרנו כיון שלא מכר הרום בפירוש ותירצו אהניא ליה ע''מ דאי נפיל הדר בני ליה פירוש דאי נפל ביתו של לוקח כופהו מוכר לחזור ולבנותו כדי שלא תפיל הרוח עלייתו של מוכר כשלא יהיה בנין תחתיה והיא עומדת באויר א''נ משום דמבעית. והרב אבן מג''ש ז''ל פירש שמי שלא מכר הרום שהוא יכול לבנות על גבי דיומדין ואם נפל הבית ובנה לוקח אותו אין המוכר יכול לבנות אף על גבי דיומדין שלא שייר אלא אויר ביתו וזה בית אחר הוא וכשהתנה ואמר ע''מ דאי נפל ביתא אבנה ובני לוקח הדר מוכר ובני על גביה עלייה אלו דבריו. וקי''ל כרב זביד וכ''ש כרב פפא דטפי אמר רב זביד מרב פפא והמחבר הביא שמועה כפשטה והושג במ''ש ואם רצה לבנות על גבה בונה כשהיה מקודם. אמר אברהם זה שיבוש דאפילו בנין חדש בונה אם הוא רוצה ע''כ:

כסף משנה המוכר וכו' על מנת שדיוטא עליונה שלי. צ''ע מאין לו להראב''ד שלא נאמר דוקא כשהיתה בנויה על גבה קודם הוא שחוזר ובונה כשנפלה אבל אם לא בנה על גבה קודם שנפלה איבד את זכותו. ואפשר דמדמי ליה קצת למדור אלמנה שנפל:

יז הַמּוֹכֵר [נ] קִבְרוֹ אוֹ דֶּרֶךְ קִבְרוֹ אוֹ מְקוֹם מַעֲמָדוֹ אוֹ בֵּית הֶסְפֵּדוֹ. בָּאִין בְּנֵי מִשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִים שָׁם בְּעַל כָּרְחוֹ מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. וְנוֹתְנִין דְּמֵי הַקֶּבֶר שֶׁקָּבְרוּ בּוֹ לַלּוֹקֵחַ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ:

מגיד משנה המוכר קברו או דרך קברו וכו'. ברייתא בפרק המוכר פירות (דף ק':) וזה לשון רשב''ם בפירושה מערות היו עושין להן בחייהן כדי לקבור שם משפחה וכו' מעמדות שעומדין ויושבין שם סמוך לבית הקברות בשובם מן הקבר על כרחו של לוקח ותקנת חכמים היא משום פגם משפחה גנאי הוא להן שאין לקרובן מקום קבורה הילכך אמרו רבנן לישקול דמי וליהדר והכי אמרינן בהדיא בבכורות פרק יש בכור לנחלה עכ''ל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן