הלכות מכירה - פרק אחד ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מכירה - פרק אחד ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

א הַמַּקְנֶּה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְסֻיָּם. אִם הָיָה מִינוֹ יָדוּעַ אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִדָּתוֹ וּמִשְׁקָלוֹ וּמִנְיָנוֹ יָדוּעַ הֲרֵי זֶה קָנָה. וְאִם אֵין מִינוֹ יָדוּעַ לֹא קָנָה:

מגיד משנה המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים וכו'. החלק הראשון בדבר שמינו ידוע פשוט הוא שקנה ומבואר בגמ' בכיוצא בזה בפרק המוכר פירות (דף צ"ה:):

ב כֵּיצַד. עֲרֵמָה זוֹ שֶׁל חִטִּים אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ. מַרְתֵּף זֶה שֶׁל יַיִן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ. שַׂק שֶׁל תְּאֵנִים אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִדַּת הָעֲרֵמָה יְדוּעָה וְלֹא מִשְׁקַל הַתְּאֵנִים וְלֹא מִנְיַן הַקַּנְקַנִּים יָדוּעַ הֲרֵי זֶה מִמְכָּרוֹ קַיָּם אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָא חָסֵר אוֹ יָתֵר עַל הָאֹמֶד שֶׁהָיָה בְּדַעְתָּם. וְיֵשׁ לָהֶם הוֹנָיָה לְפִי הַשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה (א-ב) המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים וכו' ויש להם הונייה וכו'. יש ללמוד כן מדאמרינן בפרק הזהב (דף מ"ו) אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ומחזיר אונאה אך קשה לי מדתניא בפרק איזהו נשך (דף ס"ד) ההולך לחלוב עזיו וא''ל מה שעזיי חולבות מכור לך מותר משמע דקנה אפילו יהיה יותר על דמיו מותר. ושמא י''ל שאין דברי רבינו אלא בדברים שיש להם שער ידוע אבל חלב וגיזה שאין להם שער ידוע אין להם אונאה, וצ''ע:

ג אֲבָל הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּבַיִת זֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ. וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּתֵבָה זוֹ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ. אוֹ בַּשַּׂק הַזֶּה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בְּכָךְ וְכָךְ. וְרָצָה הַלּוֹקֵחַ וּמָשַׁךְ אֵין כָּאן קִנְיָן. שֶׁלֹּא סָמְכָה דַּעְתּוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ. שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ אִם תֶּבֶן אוֹ זָהָב. וְאֵין זֶה אֶלָּא כִּמְשַׂחֵק בְּקֻבִּיָּא. וְכֵן כָּל הַיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה וכו'. כ''כ רבינו האי ז''ל בספר מקח וממכר שלו ודברי טעם הן אבל לא מצאתי דבר בגמרא שאוכל ללמוד ממנו כן:

ד וְכֵן הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה דִּינָרִין חִטִּים וְלֹא פָּסַק כַּמָּה סְאָה מָכַר לוֹ נוֹתֵן לוֹ כַּשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק בִּשְׁעַת הַמְּכִירָה. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ מֵאַחַר נְתִינַת הַדָּמִים וְלֹא רָצָה כַּשַּׁעַר שֶׁהָיָה בַּשּׁוּק בִּשְׁעַת נְתִינַת הַמָּעוֹת מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מגיד משנה וכן המוכר לחבירו בעשרה דינרי חטים וכו' וכל החוזר וכו'. זה נתבאר ר''פ איזהו נשך (דף ס') מאותה שנתבארה למטה פכ''ב:

ה הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת בַּיִת אוֹ רֶפֶת בָּקָר. וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ בֵּית חַתְנוּת לִבְנוֹ אוֹ בֵּית אַלְמָנוּת לְבִתּוֹ עוֹשֶׂה לוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת עַל [א] שֵׁשׁ. מָכַר לוֹ מְקוֹם בַּיִת גָּדוֹל עוֹשֶׂה שְׁמוֹנֶה עַל עֶשֶׂר. מָכַר לוֹ מְקוֹם טְרַקְלִין עוֹשֶׂה עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר. תַּרְבָּץ שֶׁל חָצֵר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. וְרוּם כָּל בַּיִת וּבַיִת כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וַחֲצִי רָחְבּוֹ:

מגיד משנה וכן המוכר מקום לחבירו לעשות לו בית וכו' או רפת בקר וכן המקבל מחבירו לעשות בית חתנות וכו' עושה ארבע של שש. משנה בהמוכר פירות (דף צ"ח:) ז''ל המוכר מקום לחבירו לבנות לו בית וכן המקבל לבנות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו בונה ארבע אמות על שש דברי ר''ע ר' ישמעאל אומר רפת בקר הוא והרוצה לעשות רפת בקר עושה ארבע על שש בית קטן שש על ח' בית גדול ח' על י' טרקלין י' על י' רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו ראיה לדבר היכל רשב''ג אומר (הכל) כבניין היכל ע''כ במשנה. ואמרינן בגמ' רפת בקר מאן קתני לה איכא דאמרי ר''ע קתני לה וה''ק אע''פ שרפת בקר היא (זו) פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר ואיכא דאמרי ר' ישמעאל קתני לה והכי קאמר שהרוצה לעשות רפת בקר וכו' ע''כ. ופירוש המשנה לדעת המחבר כדעת אבן מיגש ז''ל דהך סיפא דבית קטן אליבא דר' ישמעאל ואין הלכה כמותו לגבי ר''ע ודין רפת בקר ללישנא קמא דגמ' מפורש הוא שאפילו ר''ע מודה שהיא שש על ארבע ואף ללישנא בתרא אע''ג דר' ישמעאל היא לא חזינן בהדיא דפליג ר''ע ומש''ה קיי''ל הכי ויש מפרשים פירושים אחרים וזה נראה עיקר: מכר לו מקום בית גדול וכו'. במשנה דלעיל ובזו אפילו ר''ע מודה כיון שאמר גדול: מכר לו מקום טרקלין וכו'. במשנה של מעלה תרבץ של חצר י''ב על י''ב וכו' בגמרא שם תאנה וקנתיר י''ב על י''ב וכו' מאי קנתיר תרבץ אפדני ע''כ. ופירש רשב''ם ז''ל תרבץ אפדני חצר גדול שעושין שרים בצד אפדני שלהן ועל שם שמרביצים אותו תמיד להשכיב האבק קרי ליה תרבץ ע''כ. ומדברי המחבר נראה שעושין אותו לפני החצר: ורום כל בית ובית כחצי ארכו וכחצי רחבו. פי' אם היו שש על ארבע רומו ה' י' על ח' רומו ט' וכן כיוצא בזה ומבואר במשנה של מעלה:

ו הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קְבוּרָה. אוֹ הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵרוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ קְבוּרָה. עוֹשֶׂה מְעָרָה וּפוֹתֵחַ לְתוֹכָהּ שְׁמוֹנָה קְבָרִים שְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁלֹשָׁה מִכָּאן וּשְׁנַיִם מִכְּנֶגֶד הַנִּכְנָס לַמְּעָרָה. מִדַּת הַמְּעָרָה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ. וְכָל קֶבֶר וְקֶבֶר אַרְבַּע אַמּוֹת אֹרֶךְ וְרֹחַב שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרוּם שִׁבְעָה. * נִמְצָא בֵּין כָּל קֶבֶר וְקֶבֶר שֶׁמִּן הַצְּדָדִין אַמָּה וּמֶחֱצָה. וּבֵין הַשְּׁנַיִם הָאֶמְצָעִיִּים שְׁתֵּי אַמּוֹת:

ההראב"ד נמצא בין כל קבר וכו'. א''א כל זה שיבוש היה ראוי לומר שתי אמות ובין השנים האמצעיים אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיים של קרנות שהם זויות עכ''ל (כך מצאתי כתוב במקצת ההשגות מבפנים ומקצתן מבחוץ):

מגיד משנה המוכר מקום לחבירו וכו'. משנה שם פ' המוכר פירות (דף ק':) ופסק כחכמים ודלא כר''ש וביאור דבריו שדרכן היה לעשות מערה ולחפור בכותליה קבר והקברות ההם נקראים כוכין בלשון המשנה ופתח המערה היא כרחבה ברוח אחד ובשני כותלי ארכה הוא עושה הששה קברות ובכותל הרוחב שכנגד הפתח שנים ומדת המערה מבוארת במשנה זו וכן מדת הקברות: נמצא בין כל קבר וכו'. סדור הקברות לדעת זו הוא כך בכותלי האורך עושה כוך בתחלת הכותל ורחבו ששה טפחים שהם אמה ומניח ריוח אמה ומחצה ועושה כוך שני והוא אמה הרי ג' אמות וחצי ומרחיק אמה ומחצה הרי חמש אמות ועושה כוך ג' באמה ששית ואינו מניח כלל בראשי הכותל ובכותל האמצעי שהוא ד' עושה שני כוכין בשני ראשיו ושתי אמות ריוח באמצע. ובהשגות א''א כל זה שיבוש היה ראוי לומר וכו' פירוש שהסדר כך הוא לדעת הר''א ז''ל בכותלי האורך מניח אמה בשני ראשי כל כותל חצי אמה לכל ראש ובחמש הנשארות עושה שלשה כוכין אמה בין כל אחד ואחד שהן שתי אמות ריוח ובכותל הרחב מניח ג''כ אמה בשני ראשיו חצי אמה לכל ראש ובג' הנשארות עושין שני כוכין ואמה ריוח ביניהם זה כוונתו ז''ל. וזה דעת הרב אבן מיגש ורשב''ם ז''ל. ומ''מ אין הכרח לאחת מן השיטות האלו בגמ' ויש בזה מקום עיון עוד בדברי המחבר שלא הזכיר אלא מערה אחת ולפי המשנה אפילו לדעת חכמים עושה חצר שש על שש ופותח לתוכה שתי מערות וכן שנינו בסוף המשנה. ופירשב''ם ז''ל כן דארישא קאי פירוש דאמוכר ואמקבל ששנינו בתחלת המשנה. ונתן הרב טעם לסדר המשנה ומדברי המחבר נראה שהוא מפרש סיפא בשקבל לעשות חצר בפירוש וצ''ע:

כסף משנה המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבורה וכו'. כתב ה''ה ויש בזה מקום עיון עוד בדברי המחבר שלא הזכיר אלא מערה אחת וכו' [שהוא מפרש סיפא בשיקבל לעשות חצר בפירוש] וקשה לי על דבריו דמכל מקום היה לו לכתבה להשמיענו המקבל עליו בפירוש [לעשות] חצר. ולי נראה שטעם רבינו משום דסבר דההיא סיפא ליתא אלא לר''ש ולא קי''ל כוותיה:

ז הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ מְקוֹם אַמַּת מַיִם לְהַשְׁקוֹת בָּהּ בֵּית הַשְּׁלָחִין. נוֹתֵן לוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ [ב] אַמָּה שֶׁרָחְבָּהּ שְׁתֵּי אַמּוֹת וְאַמָּה מִכָּאן וְאַמָּה מִכָּאן לַאֲגַפֶּיהָ. וְאִם מָכַר לוֹ אַמַּת הַמַּיִם לְהַשְׁקוֹת בָּהּ בְּסִילוֹן. נוֹתֵן לוֹ אַמָּה שֶׁרָחְבָּהּ אַמָּה וַחֲצִי אַמָּה מִכָּאן וַחֲצִי אַמָּה מִכָּאן לַאֲגַפֶּיהָ:

מגיד משנה המוכר לחבירו בתוך שדהו וכו' נותן לו אמה שרחבה שתי אמות ואמה מכאן [ואמה מכאן] לאגפיה. פירוש בין הכל ארבע אמות ומימרא דשמואל היא בפ' המוכר פירות (צ"ט:) כלשונו ופר''ש ז''ל באגפיה כדי לתקן מאותו קרקע אגפיה של אמת המים אם יפלו עכ''ל: ואם מכר לו אמת המים להשקות בה בסילון וכו'. לשון הרב אבן מיגש ז''ל פירוש מכר לו בחצירו מקום לעשות בו אמה להעביר עליה מי רגלים ומי תכבוסת חצירו וכיוצא בהן ע''כ. וכן פיר''ש ז''ל שהוא עשוי להשקות בהמה ורחיצת בגדים וכלים ואינו גדול כל כך ע''כ:

כסף משנה המוכר לחבירו בתוך שדהו מקום אמת המים וכו' לאגפיה. פירשב''ם לתקן מאותו קרקע אגפיה של אמת המים אם יפולו:

ח אֵלּוּ הָאֲגַפִּין בַּעַל הַשָּׂדֶה נוֹטְעָן אֲבָל אֵינוֹ [ג] זוֹרְעָן. שֶׁהַזְּרָעִים מְחַלְחְלִין אֶת הַקַּרְקַע וּמְקַלְקְלִין אֶת אַמַּת הַמַּיִם. וְאַמַּת הַמַּיִם זֹאת שֶׁכָּלוּ אֲגַפֶּיהָ בַּעַל הָאַמָּה מְתַקְּנָן בַּעֲפַר אוֹתָהּ שָׂדֶה. שֶׁעַל מְנָת כֵּן קִבֵּל עָלָיו הַמּוֹכֵר לִהְיוֹת אַמַּת הַמַּיִם בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ:

מגיד משנה אלו האגפים בעל השדה נוטען אבל אינו זורען וכו'. פסק כר''נ דהלכתא כוותיה בדיני ולפיכך אינו זורען: ואמת המים זו שכלו אגפיה בעל האמה וכו'. מימרא שם:

כסף משנה ואמת המים זו שכלו אגפיה וכו'. ואע''פ שנתן לו כבר אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה כיון שכלו מתקנן עדיין מעפר השדה מיהו להכי אהני מה שנותן לו מתחלה שתי אמות שאין לבעל השדה להשתמש בהם אלא בנטיעה ולא בדבר אחר אבל בשאר השדה משתמש כרצונו אבל כשיצטרך בעל האמה ליטול עפר וכלו השתי אמות נוטל מיתר השדה כך פירשב''ם. ול''נ דנותן לו אמה מכאן ואמה מכאן לאגפיה פירוש שאמת המים צריכה כותלים לשלא יזיקו המים בקרקע המוכר וגם יפסיד הלוקח שיתפשטו לכאן ולכאן המים ולזה נותן לו אלו השתי אמות ואם קלקלו המים ב' אמות הללו נוטל עפר מהשדה וחוזר ובונה אותם:

ט [ד] הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ דֶּרֶךְ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. אִם דֶּרֶךְ יָחִיד מָכַר לוֹ נוֹתֵן לוֹ שְׁתֵּי אַמּוֹת וּמֶחֱצָה רֹחַב כְּדֵי שֶׁיַּעֲמֹד חֲמוֹר בְּמַשָּׂאוֹ עַל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ. מָכַר לוֹ דֶּרֶךְ בֵּין עִיר לָעִיר נוֹתֵן לוֹ רֹחַב שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת בְּאֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ. מָכַר לוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים נוֹתֵן לוֹ רֹחַב שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה:

מגיד משנה המוכר לחבירו דרך בתוך שדהו אם דרך יחיד וכו'. שיעור דרך היחיד נפסקה הלכה בגמ' שם כדייני גולה שאמרו שני גומדין ומחצה ופירוש גומדין אמות ומצינו בכתוב גומד ארכה וכתב הרשב''א ז''ל בחידושיו כתב הרב ר' יוסף הלוי בן מיגש ז''ל מסתברא לן דה''מ היכא דלא מסיימי מחיצתא אבל היכא דאיכא מחיצתא חמור במשאוי בשני גומדין ומחצה לא מסתגי וכ''ש דלא הדר עכ''ל: מכר לו דרך בין עיר לעיר וכו'. ברייתא שם אבל בקצת הספרים אינה ופיר''ש ז''ל ח' אמות שאם יפגעו שתי עגלות זו בזו שלא יעכבו זו את זו: מכר לו דרך הרבים וכו'. פר''ש כגון עיר שיש בה מעבר שבאין דרך שם מארץ רחוקה עכ''ל. ופר''ש דהוא הדין בכ''מ ששיעורו ט''ז אמה כיון שהזכיר דרך:

י דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ וְדֶרֶךְ הַקֶּבֶר אֵין לָהּ שִׁעוּר. וְנִרְאָה לִי שֶׁזֶּה כְּמוֹכֵר דָּבָר * שֶׁאֵין מִינוֹ יָדוּעַ:

ההראב"ד שאין מינו ידוע וכו'. א''א ואין דברו ידוע. ואני אומר שנוטל ממנו המלך כל מה שיצטרך לו עכ''ל:

מגיד משנה דרך המלך ודרך הקבר אין להן שיעור. משנה (דף צ"ט:) וברייתא דרך המלך אין לה שיעור ודרך הקבר אין לה שיעור: ויראה לי שזה כמוכר דבר שאין מינו ידוע וכו'. נראה שהוא ז''ל סבור שלא קנה וכמ''ש למעלה דבעינן מינו ידוע. ובהשגות א''א ואין דברו ידוע ואני אומר שנוטל ממנו המלך כל מה שיצטרך לו עכ''ל. ולפי דבריו הוא הדין במוכר דרך הקבר בשדהו שהולכין מלוי המת בכל השדה כפי מה שיצטרך להם וכן פר''ש ז''ל:

יא מָכַר לוֹ מָקוֹם לְמַעֲמָד נוֹתֵן לוֹ בֵּית אַרְבָּעָה קַבִּים:

מגיד משנה מכר לו מקום למעמד וכו'. מקום שהיו עומדים בו העם בשובם מן הקבר סמוך לבית הקברות ומשנה היא שם:

יב הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בּוֹר וּכְתָלֶיהָ אֲנִי מוֹכֵר לְךָ נוֹתֵן לוֹ רֹחַב הַכֹּתֶל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים:

מגיד משנה האומר לחבירו בור וכותליה וכו'. ברייתא ריש פ' לא יחפור (דף י"ז:) כלשונה:

יג הַמּוֹכֵר שָׂדֶה לַחֲבֵרוֹ וּמֵצֵר לוֹ מֵצַר אֶחָד אָרוֹךְ וּמֵצַר אֶחָד קָצָר. אִם הָיָה הָאָרֹךְ שֶׁל אִישׁ אֶחָד לֹא קָנָה מִן הָאָרֹךְ אֶלָּא [ה] כְּנֶגֶד קָצָר. וְאִם הָיָה שֶׁל שְׁנַיִם יִקְנֶה כְּנֶגֶד רֹאשׁ תּוֹר:

מגיד משנה המוכר שדה לחבירו ומצר לו מצר אחד קצר וכו'. הביא המחבר מימרא כלשונה וכך היא ריש המוכר את הבית (דף ס"ב) מצר לו מצר אחד ארוך ומצר אחד קצר אמר רב לא קנה ארוך אלא כנגד הקצר אמרו ליה רב כהנא ורב אסי (לרב) ויקנה כנגד ראש תור שתיק רב ומודה רב היכא דאיכא מצר ראובן ושמעון מחד גיסא ומצר לוי [ויהודה] מחד גיסא מדה''ל למיכתב דראובן כנגד לוי ודשמעון כנגד יהודה ולא כתב ליה ש''מ כנגד ראש תור הוא דאמר ליה ע''כ. וכך פירשוה שהוא מצר לו ג' מצרים שלמים והרביעי קצר כגון זה א) ואמר רב לא קנה ארוך אלא כנגד קצר כזה 'ם) והקשה ויקנה כנגד ראש חור כזה ג) שתיק רב פי' שלא חש לקושייתם ומודה רב שאם היה המצר הארוך מראובן ושמעון ומצר שמעון מספיק למה שכנגד המצר הקצר ודאי קנה כנגד ראש תור (כצורה השלישית) שאל''כ למה מצר לו מצר ראובן כלל היה לו לכתוב שמעון כנגד יהודה שהוא כמצר הקצר לבד כגון זה ד) וכתבו המפרשים ז''ל שא''א לפרש שלא מצר לו מצר רביעי כלל אלא ראובן שמעון [לוי] כזה ח) שא''כ היאך יאמרו רב כהנא ורב אשי יקנה כנגד ראש תור והלא רב כהנא ורב אסי אמרו במצר לו ג' מצרים שלמים ולא מצר לו רביעי כלל שלא קנה אלא תלם אחד על פני כולה אלא ודאי כמו שפירשנו אלו דבריהם ז''ל. ונ''ל לפ''ז דלרב טפי גרע בשמצר לו מצר רביעי מקצתו משאם לא מצר לו כלל דהא מצר לו ג' מצרים לבד אמר רב קנה כולה חוץ ממצר רביעי כדאיתא התם וכאן אמר דלא קנה אלא כנגד הקצר וטעם לזה שכיון שהתחיל למצרו ולא מצרו כולו נראה שאינו מקפיד על המצר לבד אלא על חלק מן השדה משא''כ כשלא מצרו כלל דלא מסתבר ליה כלל דלא יקנה אלא תלם אחד על פני כולה כרב אסי זה נראה ומתוך דברי יתבארו דברי המחבר ז''ל:

כסף משנה המוכר שדה לחבירו ומצר לו וכו' ואם היה של ב' וכו'. כלומר שמצר הארוך לראובן ושמעון ומצר ראובן מספיק למה שכנגד המצר הקצר קנה כנגד ראש תור שאל''כ למה מצר לו מצר שמעון וכ''ש אם מצר ראובן ארוך יותר מהמצר הקצר. ונראה שאם לא היה מספיק מצר ראובן כנגד המצר הקצר כגון שהמצר קצר כנגד שליש שמעון או רביעיתו לא קנה אלא כנגד הקצר שמוכרח היה להזכיר מצר שמעון להודיע שכנגד הקצר הוא מוכר:

יד הָיָה מֵצַר רְאוּבֵן מִזְרָח וּמַעֲרָב וּמֵצַר שִׁמְעוֹן צָפוֹן וְדָרוֹם צָרִיךְ שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ מֵצַר רְאוּבֵן [ו] מִשְּׁתֵי רוּחוֹת וּמֵצַר שִׁמְעוֹן מִשְּׁתֵי רוּחוֹת:

מגיד משנה היה מצר ראובן מזרח ומערב וכו'. מימרא שם וזה לשון רשב''ם בפירושה המוכר שדה לחבירו ורוצה לכתוב מצרים ויש לשכנו ראובן שתי שדות אחד במזרח ואחד למערב ולשמעון שכנו שתי שדות אחת בצפון ואחת בדרום לא יכתוב לו סתם שדה זו שאני מוכר לך הרי הוא בתוך שדות ראובן ושמעון דאתי לאיפלוגי באלכסון ו) ונמצא שנוטל אצל מצר שמעון ראובן [אבל בשכותב מצר ראובן רוחין תרתי ומצר שמעון רוחין תרתי הרי ד' רוחות]:

טו מֵצֵר לוֹ מֵצַר רִאשׁוֹן וּמֵצַר שֵׁנִי וּמֵצַר שְׁלִישִׁי וְלֹא מֵצֵר מֵצַר רְבִיעִי קָנָה הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ אֲבָל מֵצַר הָרְבִיעִי לֹא קָנָה. וְאִם הָיָה מֻבְלָע בֵּין הַמְּצָרִים וְאֵין עָלָיו רֶכֶב שֶׁל דְּקָלִים וְאֵין בּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין קָנָה אַף הַמֵּצַר הָרְבִיעִי. וְאִם לֹא הָיָה מֻבְלָע וְיֵשׁ עָלָיו רֶכֶב שֶׁל דְּקָלִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין לֹא קָנָהוּ. הָיָה מֻבְלָע וְיֵשׁ עָלָיו רֶכֶב דְּקָלִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין. אוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מֻבְלָע וְאֵין עָלָיו רֶכֶב דְּקָלִים וְאֵין בּוֹ תִּשְׁעָה קַבִּין. הֲרֵי הַדָּבָר מָסוּר לְבֵית דִּין כְּפִי מַה שֶּׁיִּרְאוּ לְאֵיזוֹ דֶּרֶךְ שֶׁדַּעְתָּן נוֹטָה יַעֲשׂוּ:

מגיד משנה מצר לו מצר וכו' ולא מצר לו מצר רביעי קונה השדה כולה. כך נפסקה הלכה בגמ' שם בהמוכר את הבית הלכתא קונה הכל חוץ ממצר רביעי: אבל המצר הד' אם היה מובלע בתוך המצרים וכו'. ג''ז שם אבל ראיתי המפרשים חלוקים בפירושו הרב ן' מיגש ז''ל פירש קנה הכל חוץ ממצר רביעי דעבדינן ליה ד' פיסקי ז) וקני לג' פיסקי מינייהו בר מפסקא רביעאה עכ''ל. ורש''י פי' חוץ ממצר רביעי התלם עצמו של מצר רביעי לא קנה עכ''ל. גם בפירוש מובלע נחלקו ולשון אבן מיגש ז''ל דלא מובלע האי מצר רביעי עם השדה כולה אבל מובלע ונראית כשדה אחד קנה כולן ור' שמשון כתב דלא מובלע בתוך המצרים שמכאן ומכאן אלא הולך על פני שניהם ח) ומובלע ט) עכ''ל. ודברי רבינו נוטים לדבריו: ואם לא היה מובלע. חלקי' נתבארו בגמ' ובהלכות וטעם הט' קבין לפי שהוא דבר חשוב בשדה וי''ל ששיירו והוא הדין לגנה בחצי קב וכן בכל דבר כפי מה שהוא לחלוקה כמו שיתבאר פ''א מהל' שכנים. ורכב של דקלים מפני חשיבות גם כן הוא:

כסף משנה מצר לו מצר ראשון וכו'. מסקנא דגמ' בהמוכר את הבית קנה כל מה שמובלע בתוך שלשת המצרים אבל התלם עצמו של מצר רביעי לא קנה דלהכי אהני מאי דלא כתב מצר רביעי: ואם לא היה מובלע. ג''ז מסקנא דגמ' שם ופירוש לא היה מובלע שאינו מובלע בין שני המצרים שמכאן ומכאן אלא הולך על פני שניהם: היה מובלע ויש עליו רכב דקלים וכו'. גם זה שם מסקנא דגמרא מובלע ואיכא עליה וכו' שודא דייני ופירש רבינו כפירש''י שכתב בהכותב שאומדין דעתו של מוכר או של נותן:

טז סִיֵּם לוֹ אֶת הַזָּוִיּוֹת בִּלְבַד וְלֹא סִיֵּם לוֹ אֶת הַמֵּצַר שֶׁלְּכָל רוּחַ. אוֹ שֶׁסִּיֵּם לוֹ שְׁנֵי מְצָרִים כְּמִין [ז] גַּא''ם. אוֹ שֶׁסִּיֵּם לוֹ חֵלֶק מִכָּל רוּחַ וְרוּחַ. הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה אֶת כֻּלָּם אֶלָּא יִקְנֶה מִמֶּנָּה כְּפִי מַה שֶּׁמָּסַר לוֹ וְכַמָּה שֶׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִין:

מגיד משנה סיים לו את הזויות בלבד ולא סיים המצר שלכל רוח. זה כתב בפירוש סיים את הקרנות האמור בגמ' והרבה פירושין נאמרו בו ונראה דעת המחבר שסיים) ולפ''ז מ''ש סיים לו חלק מכל רוח הוא א). ומ''ש כמין גא''ם. הוא 'ם) וכולן בעיות בגמרא עלו בתיקו ופסק רבינו שודא דדייני:

כסף משנה סיים לו את הזויות. כלומר שהיו שדות הרבה של בני אדם מקיפין אותו ולא כתב אלא ארבע שדות של ארבע זויות השדה כלומר שדות שעומדות במצר חודן של זויות ואינם משוכות לא לצד זה ולא לצד זה כגון שחודן של שתי שדות מחוברים וגופן של שדות מרוחקות דאיכא למימר כיון דאין דרך למכור הזויות לבד כל השדה מכר ולכך סיים זויותיו ואיכא למימר לא מכר לו אלא תלם אחד באלכסון מקרן לקרן שתי וערב או שסיים לו שני מצרים כמין גא''ם כלומר שמצר קרן דרומית מזרחית וקרן צפונית מערבית דאיכא למימר כיון שמצר תחלת כל הרוחות כמו שמצר את כולן דמי ואיכא למימר לא קנה אלא תלם אחד באלכסון מרוח לחבירו או שסיים לו חלק מכל רוח ורוח כגון שהיו מקיפין אותו שמונה בני אדם שנים לכל רוח וסיים לו שדה אחת לכל רוח דאיכא למימר כיון דאין דרך למכור בסירוגין רגלים לדבר שטורח היה לו לכתוב את כולם ודילג בסירוגין ליתן מצר בכל ארבע רוחות ואיכא למימר לא קנה אלא כנגד אותם שמצר באלכסון ודינים אלו בעיות בהמוכר את הבית ועלו בתיקו וא''כ ה''ל לרבינו לפסוק דבכולם לא קנה לפי שהמוכר הוא מוחזק בקרקע והלוקח הוא מוציא ממנו וע''ה. ואפשר שבגרסתו היה כתוב שודא דדייני:

יז [ח] הַמּוֹכֵר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ בְּבִירָה גְּדוֹלָה. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּצֵר לוֹ מְצָרִים הַחִיצוֹנִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם מְעַט שֶׁקּוֹרְאִין לְבִירָה בַּיִת. לֹא קָנָה אֶלָּא הַבַּיִת בִּלְבַד. [ט] שֶׁהַמְּצָרִים הוּא שֶׁהִרְחִיב לוֹ. וְאִלּוּ מָכַר לוֹ כָּל הַבִּירָה הָיָה כּוֹתֵב לוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי לְפָנַי בְּמֶכֶר זֶה כְּלוּם. וְכֵן הַמּוֹכֵר שָׂדֶה בְּבִקְעָה גְּדוֹלָה וּמֵצֵר לוֹ מְצַרֵי הַבִּקְעָה. מְצָרִים הֵם שֶׁהִרְחִיב לוֹ:

מגיד משנה המוכר בית לחבירו בבירה גדולה וכו'. מימרא ר''פ המוכר את הבית (דף ס"א): ומ''ש אע''פ שיש שם מעט שקורין את הבירה בית. לפי שאם היו הכל או הרוב קורין לבירה בית הכל מכור וכדאיתא בגמרא אלא דקרו לבירה נמי בית כולה זבין ליה ואסיקנא לא צריכא דאיכא דקרו ליה לבית בית ולבירה בירה ואיכא נמי דלבירה קרו ליה בית וכו': ומ''ש ואילו מכר לו כל הבירה היה כותב לו ולא הנחתי לפני במכר זה כלום. ג''ז שם וכתבו קצת המפרשים שאפילו כתב לו זה הלשון ואין שם מי שקרא לבירה נמי בית ואפילו מעוטא ה''ז לא קנה אלא בית שאין לשון זה מועיל לכלול במכר מה שאינו נכלל לשום אדם בעולם וכן עיקר: וכן המוכר שדה בבקעה גדולה וכו'. ג''ז מימרא שם ודיני השדה בזה כדיני הבית בזה לכל מה שנזכר למעלה:

יח האוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדוֹת אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. מִעוּט שָׂדוֹת [י] שְׁתַּיִם. אָמַר לוֹ כָּל שָׂדוֹת אֲפִלּוּ שָׁלֹשׁ וְאַרְבַּע חוּץ מִגַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. אָמַר לוֹ נְכָסִים אֲפִלּוּ גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים חוּץ מִבָּתִּים וַעֲבָדִים. וְאִם אָמַר לוֹ [כ] כָּל נְכָסַי אֲפִלּוּ עֲבָדִים וּבָתִּים וְכָל הַמִּטַּלְטְלִין הַיְּדוּעִים לוֹ. וַאֲפִלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ בִּכְלַל הַמֶּכֶר:

מגיד משנה האומר לחבירו שדות אני מוכר לך מיעוט שדות שתים. מימרא שם מיעוט ארעתא שתים: אמר לו כל שדות וכו'. ג''ז שם כל ארעתא דאית ליה לבר מבוסתני ופרדיסי: אמר לו נכסי אפילו גנות ופרדסים וכו'. גרסת המחבר כגרסת ההלכות אי אמר לו נכסי אפילו אפרדסי ובוסתני ואי אמר לו כל נכסי אפי' בתי ועבדי ע''כ. וה''ה באומר כל נכסי שהמטלטלין בכלל כמ''ש המחבר והכין מוכח פ' מי שמת ואמרינן התם דאפילו תפילין איקרו נכסי. ודע שהמפרשים ז''ל חילקו בין האומר נכסים לאומר נכסיי שהכוונה נכסים שלי לפי שבאומר נכסיי אינו צ''ל כל אלא אפי' בלא כל נכללין כולן וכן מוכיח פרק מי שמת כמו שיתבאר פי''א מהל' זכייה ומתנה. וכן הדין באומר שדותיי שאינו צריך למלת כל וכלן בכלל אבל אומר נכסים שלי או שדות שלי אין הכל בכלל. והטעם שכיון שהוא מזכיר כינוי עצמו באותה מלה שהוא מזכיר הנכסים או השדות הכל בכלל אבל כשהוא מזכיר כנוי עצמו אחר כן אין הכל בכלל:

כסף משנה האומר לחבירו שדות אני מוכר לך וכו'. אין נוסחת גמרות שלנו ונוסחת ההלכות שבידינו מסכימים לפסק רבינו אבל הרב המגיד כתב שנוסחת ההלכות מסכמת לפסק רבינו וכדאי הוא לסמוך עליו:

יט הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ בַּיִת מִבָּתַּי וְשׁוֹר מִשְּׁוָרַי אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. נוֹתֵן לוֹ הַקָּטָן שֶׁבָּהֶן. מֵת אֶחָד מִן הַשְּׁוָרִים אוֹ שֶׁנָּפַל אֶחָד מִן הַבָּתִּים. מַרְאֶה לוֹ זֶה שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁנָּפַל. שֶׁיַּד בַּעַל הַשְּׁטָר עַל הַתַּחְתּוֹנָה:

מגיד משנה האומר לחבירו בית מבתיי אני מוכר וכו'. מימרא במנחות (דף ק"ח):

כ הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שָׂדֶה [ל] דְּבֵי חִיָּא אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. וְהָיוּ שְׁתֵּי שָׂדוֹת הַנִּקְרָאִים בְּשֵׁם זֶה. אֵינוֹ קוֹנֶה אֶלָּא הַפָּחוּת שֶׁבָּהֶן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:

מגיד משנה האומר לחבירו שדה דבי חייא אני מוכר לך וכו'. מימרא פרק המוכר את הבית (דף ס"א:). ומ''ש הפחות שבשניהם. יצא לו ממה שנזכר למעלה דכיון דלא קנה אלא אחת הפחותה היא לפי שיד בעל השטר על התחתונה:

כא הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ שְׂדֵה רְאוּבֵן אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. וְכֵיוָן שֶׁבָּא הַלּוֹקֵחַ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר אֵינָהּ זוֹ הַשָּׂדֶה שֶׁהָיְתָה שֶׁל רְאוּבֵן אֶלָּא כָּךְ הִיא קְרוּיָה וּלְעוֹלָם לֹא הָיְתָה לוֹ אֶלָּא זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה שֶׁל רְאוּבֵן וּלְקַחְתִּיהָ מִמֶּנּוּ וְהִיא שֶׁמְּכַרְתִּיהָ לְךָ. עַל הַמּוֹכֵר לְהָבִיא רְאָיָה. וְאִם לֹא הֵבִיא זוֹכֶה הַלּוֹקֵחַ בָּזוֹ שֶׁכָּל הָעָם קוֹרְאִים שֶׁל רְאוּבֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הַלֵּךְ אַחַר הַשֵּׁם שֶׁהוּא פָּשׁוּט בְּפִי הַכּל:

מגיד משנה האומר לחבירו שדה ראובן אני מוכר לך וכו'. מעשה ריש פ' חזקת הבתים (דף ל':) פסק כר''נ וכן בהלכות:

כסף משנה האומר לחבירו שדה ראובן אני מוכר לך וכו'. מעשה ריש פ' חזקת הבתים (דף ל') ההוא דאמר לחבריה נכסי דבי סיסן מזביננא לך ופסק כר''נ:

כב הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שָׂדֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ שָׁמִין כַּמָּה שָׁוֶה כָּל הַשָּׂדֶה וְנוֹתֵן לוֹ מִן הַכָּחוּשׁ שֶׁבָּהּ מַה שֶּׁשָּׁוֶה חֲצִי הַדָּמִים שֶׁל כָּל הַשָּׂדֶה. וְכֵן אִם אָמַר לוֹ חֶצְיָהּ בַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ שָׁמִין דְּמֵי [מ] כֻּלָּהּ וְנוֹתֵן לוֹ בִּדְרוֹמָהּ כַּחֲצִי כָּל הַדָּמִים וּמְקַבֵּל עָלָיו הַלּוֹקֵחַ לַעֲשׂוֹת בְּחֶלְקוֹ מְקוֹם הַגָּדֵר. וּמֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר סָמוּךְ לַגָּדֵר חָרִיץ קָטָן רָחָב שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְחוּצָה לוֹ חָרִיץ אֶחָד גָּדוֹל רָחָב שִׁשָּׁה טְפָחִים. וּבֵין שְׁנֵי הַחֲרִיצִין רָחָב טֶפַח. כָּל זֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּקְפֹּץ הַנְּמִיָּה בָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּהּ:

מגיד משנה האומר לחבירו חצי שדה אני וכו'. דין זה נתבאר ס''פ בית כור (דף ק"ז:) במשנה ובגמרא וזה לשון המשנה האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חצי שדהו חציה בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חציה בדרום ומקבל עליו [מקום] גדר חריץ ובן חריץ [וכמה הוא] חריץ ששה טפחים ובן חריץ שלשה טפחים ע''כ. ובגמרא אמר ר''י ולוקח נוטל כחוש א''ל ר' חייא בר אבא [לר''י] והא אנן משמנין ביניהם תנן א''ל וכו' תרגימנה מסיפא דקתני סיפא חצי בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חציה בדרום ואמאי משמנין ביניהן והא חציה בדרום קא''ל אלא לדמי ה''נ לדמי ע''כ. וזה פירוש הגמ' לדעת המחבר שמשוין שני החלקים בשווי הדמים ולוקח נוטל החלק הכחוש ואע''פ שהוא עודף במדה רוצה הוא המוכר בקב ועידית מקביים זבורית והקשה ר' חייא והא אנן משמנין ביניהם תנן דמשמע שהן חולקין בשמן ובכחוש וכל אחד נוטל קצת שמן וקצת כחוש ואמר ר''י שהסיפא מכרעת שאין משמנין אלא בשווי הדמים דהא חציה בדרום א''ל אם שמן אם כחוש ומיהו משמנין לדמי שאם חצי שבדרום כחוש יוסיפו על המדה כדי שישוה דמי חצי שדה ואם הוא שמן גורעים מן המדה ה''נ משמנין דרישא לדמי ולעולם לוקח נוטל כחוש ולזה הפירוש הסכימו הר''ח והרשב''א ז''ל ועיקר ושיטות אחרות יש: ומקבל עליו וכו'. כבר נזכר במשנה ורחב החריץ ו' וכן היא הנוסחא בספרי המחבר המדוקדקים וכן הוא בכל ספרי הגמרא ובהלכות. ומ''ש ובין שתי החריצין רחב טפח. מפורש בגמרא הכל:

כג הָיְתָה לוֹ חֲצִי שָׂדֶה וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ חֲצִי שֶׁיֵּשׁ לִי בַּשָּׂדֶה מָכַרְתִּי לְךָ. קָנָה הַחֵצִי כֻּלּוֹ. אָמַר לוֹ חֲצִי הַשָּׂדֶה שֶׁיֵּשׁ לִי לֹא קָנָה אֶלָּא רְבִיעַ. אָמַר לוֹ מֵצַר שָׂדֶה שֶׁמִּמֶּנָּה [נֶחְלֶקֶת אוֹ שֶׁמִּמֶּנָּה נִפְסֶקֶת אוֹ שֶׁמִּמֶּנָּה] נֶחֱצֵת. אִם אָמַר לוֹ וְאֵלּוּ מְצָרֶיהָ קָנָה חֶצְיָהּ. וְאִם לֹא מֵצֵר לוֹ מְצָרֶיהָ לֹא קָנָה אֶלָּא בֵּית תִּשְׁעָה קַבִּין:

מגיד משנה היתה לו חצי שדה וכו'. מימרא מפורש ריש המוכר את הבית (דף ס"ב ס"ג) וכו': אמר לו מצר שדה וכו'. זה לשון הגמ' שם ופירש אבן מיגש ז''ל פירוש דהיכא דזבין איניש לחבריה חולקא סתמא מארעא וא''ל זבינית לך או יהבית לך מצר ארעא דמינה פליגא וכו'. והטעם שיש חילוק כשמצר לו המצרים לאם לא מצר לו כלל פירש הרא''ם ז''ל דכל דכתב ליה מצרנהא למה ליה דכתבינהו אלא לברור עד היכן כי היכי דלישקול פלגא דאי לא שקיל אלא תשעה קבין בין שתהא גדולה או קטנה למה לי למימצר אלא אי לא כתב ליה אלין מצרנהא ודאי לא גמר לזבוני אלא תשעה קבין שהוא שיעור שדה ולפיכך לא חשש למימצר שאין עסק למימצר כזה כלל:

כסף משנה אמר לו מצר שדה שממנה נחלקת וכו'. פי' המוכר או נותן חלק משדהו ולא פירש חלק השדה אלא כתב כך זה השדה מצר ראובן ומצר שמעון היא ארעא שלי שממנה פליגא או פסיקא החלק שאני מוכר לך או לא אמר גם שאר המצרים מצפון ודרום כיון שלא היה שום חלק מבורר לא יתן לו אלא תשעה קבין שהוא שיעור שדה ואם אמר לו אלו מצריה דהיינו שסיים לו גם מצר צפון ומצר דרום מאחר שייתר בלשונו דעתו ליתן לו יותר משיעור שדה ועל כרחו יתן לו פלגא דאין לנו אלא או חציו או שיעור שדה דהיינו ט' קבין. וזה הפירוש יותר נראה בדברי רבינו שבסוף פכ''ה בדין מוכר בית הבד והיו חוצה לו חנויות כתב אם מצר לו מצרים החיצונים קנה הכל ואם לאו לא קנה אלא מה שבתוכה ובאותו הדין אמרו בגמ' אי אמר לו ואלין מצרנהא קני ואי לא לא קני הרי שרבינו מפרש בו אלין מצרנהא שמצר לו המצרים גם כאן כתב אם לא מצר לו מצריה וכו' אלמא ואלין מצרנהא פירושו מצר לו המצרים וע''פ הדרך שכתבתי. אבל רשב''ם פירש בדין זה ובדין בית הבד שכתב ואלין מצרנהא מצר פלוני מזרח וכך הולך וחושב כל המצרים האי ואלין מצרנהא ייתור לשון הוא ליפות כחו ומ''מ פירוש ה''ה שפירש לא מצר לו מצריה שלא מצר לו מצרים כלל איני יודע איך יתכן שהרי בתחלת דבריהם אמרו מצר ארעא דמינה פליגא וצ''ע:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן