הלכות מטמאי משכב ומושב - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַזָּב וַחֲבֵרָיו מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב וּמֶרְכָּב. וְהַמִּשְׁכָּב וְהַמּוֹשָׁב אֶחָד הוּא וְלָמָּה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא טו-ד) 'מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב' שֶׁהַמִּשְׁכָּב הָרָאוּי לִשְׁכִיבָה וְהַמּוֹשָׁב הָרָאוּי לִישִׁיבָה. וּבֵין שֶׁיָּשַׁב עַל הַמִּשְׁכָּב אוֹ שֶׁשָּׁכַב עַל הַמּוֹשָׁב טִמְּאָהוּ לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר בְּכָל מָקוֹם מִשְׁכָּב לְבַד וְהוּא הַדִּין לְמוֹשָׁב. וְאֵי זֶהוּ מֶרְכָּב זֶה הָרָאוּי לִרְכִיבָה כְּגוֹן מִרְדַּעַת הַחֲמוֹר וְטַפִּיטָן הַסּוּס:

כסף משנה כבר ביארנו שהזב וחביריו וכו'. בתחילת פ' ראשון. ומ''ש ובין שישב על המשכב וכו'. בת''כ אין לי אלא בזמן ששכב על המשכב וישב על המושב מנין שכב על המושב וישב על המשכב ת''ל יטמא ריבה. ומה שכתב ואי זהו מרכב וכו'. בתורת כהנים ובפרק כ''ג דכלים. וטפיטן של סוס הוא הנקרא בערבי סרג אל פרס:

ב הַמִּשְׁכָּב וְהַמֶּרְכָּב כָּל אֶחָד מֵהֶן אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה מְטַמְּאִין אָדָם וְכֵלִים בְּמַגָּע וּמְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם בְּמַשָּׂא. וּמַה בֵּין מִשְׁכָּב לְמֶרְכָּב שֶׁהַנּוֹגֵעַ בְּמִשְׁכָּב אִם הָיָה אָדָם וְנָגַע בִּבְגָדִים וּבִשְׁאָר כֵּלִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו הֲרֵי זֶה טִמְּאָם וַעֲשָׂאָן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וְהַנּוֹגֵעַ בְּמֶרְכָּב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים וְלֹא כֵּלִים אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ אֲבָל הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמִּשְׁכָּב אוֹ אֶת הַמֶּרְכָּב הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים וּשְׁאָר כֵּלִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ עַד שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מִמְּטַמְּאָיו. וּמִנַּיִן שֶׁבְּטֻמְאַת מֶרְכָּב חָלַק מַגָּעוֹ מִמַּשָּׂאוֹ וּבְמִשְׁכָּב לֹא חָלַק. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמִשְׁכָּב (ויקרא טו-ה) 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו' וּבְמֶרְכָּב הוּא אוֹמֵר (ויקרא טו-ט) 'וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו' (ויקרא טו-י) 'וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב'. וְלֹא נֹאמַר בּוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְנֶאֱמַר (ויקרא טו-י) 'וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו' אֶחָד הַנּוֹשֵׂא אֶת הַמֶּרְכָּב אוֹ הַנּוֹשֵׂא מִשְׁכָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וּמִשְׁכָּבָן וְרֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן וְדַם נִדָּה וְזָבָה וְיוֹלֶדֶת וְזוֹבוֹ שֶׁל זָב כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ אָב. וְאָדָם שֶׁנָּגַע בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ אוֹ נְשָׂאָן מְטַמֵּא בְּגָדִים וּשְׁאָר כֵּלִים בִּשְׁעַת נְגִיעָתוֹ אוֹ בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ. וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ. שֶׁכָּל הַמְטַמֵּא אָדָם מְטַמֵּא כְּלֵי חֶרֶשׂ וְכָל שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא כְּלֵי חֶרֶשׂ. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁכָּל טָמֵא שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא בְּגָדִים שֶׁיִּגַּע בָּהֶם כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו וְעוֹשֶׂה אוֹתָן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה כָּמוֹהוּ. וּמְטַמֵּא שְׁאָר כֵּלִים כִּבְגָדִים. חוּץ מִכְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פֵּרַשׁ. וְכָל טָמֵא שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו הֲרֵי הוּא עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ כְּאַחַר שֶׁפֵּרַשׁ שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא וָלָד וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא אָדָם וְלֹא כְּלֵי חֶרֶשׂ. וּלְפִיכָךְ הַנּוֹגֵעַ בְּמֶרְכָּב אֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ וְהַנּוֹשֵׂא אֶת הַמֶּרְכָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת נְשִׂיאָתוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה המשכב והמרכב כל אחד מהם אב וכו'. בפ''ק דכלים מונה אותה באבות הטומאות ובתורת כהנים אמרו שהמשכב נעשה אב הטומאה לטמא אדם ולטמא בגדים ובפרשת זבים כתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל הכלי אשר ישב עליו יטמא ואיש אשר יגע במשכבו ורחץ במים וגו' וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב והנושא אותם יכבס בגדיו ורחץ במים וגו' ודריש בת''כ דוהנושא אותם קאי על כל מאי דכתיב בענין מעיינותיו ומרכבו ומושבו ודם הנדה ובפרק כ''ג דכלים שנינו מה בין מרכב למושב מרכב חלק מגעו ממשאו ומושב לא חלק מגעו ממשאו כלומר שבנוגע במשכב נאמר יכבס בגדיו וגו' ובנוגע במרכב נאמר יטמא עד הערב ולא נאמר יכבס בגדיו למדנו שאינו מטמא בגדים אפילו נוגע בהם עד שלא פירש ממטמאיו ונוגע במשכב מטמא בגדים עד שלא פירש ממטמאיו אבל פירש ממטמאיו אינו מטמא כלים מדכתיב יכבס בגדיו דמשמע דוקא בגדיו שהוא לבוש בשעת נגיעה והוא הדין לשאר כלים שהוא נוגע בהם באותה שעה והכי תניא בת''כ ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים ותניא תו בת''כ מנין לעשות שאר כלים כבגדים ת''ל וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס ת''ל בגד בגד הוא מטמא ולא אדם וכלי חרס ובפ''ב דזבים תנן כלל אמר רבי יהושע כל המטמא בגדים בשעת מגעו מטמא אוכלים ומשקים להיות תחילה והידים להיות שניות ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס לאחר פרישתו ממטמאיו מטמא משקים להיות תחילה והאוכלים והידים להיות שניות ואינו מטמא בגדים: נמצאת למד שהזב והזבה וכו'. נתבאר בפרק ראשון ובפרק זה. ומה שכתב ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס. כבר כתבתי בסמוך דהכי דריש בתורת כהנים: הנה למדת שכל טמא שנאמר בו יכבס בגדיו וכו'. נתבאר בסמוך. ומה שכתב ועושה אותם ראשון לטומאה כמוהו:

ג כָּל הַכֵּלִים שֶׁיִּנָּשְׂאוּ לְמַעְלָה מִן הַזָּב הֵם הַנִּקְרָאִין מַדָּף וְהֵם כֻּלָּם כְּכֵלִים שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהֶם שֶׁהֵם רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וְאֵינָן מְטַמְּאִין לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים אֲבָל מְטַמְּאִין אֳכָלִין וּמַשְׁקִין כִּשְׁאָר וַלְדוֹת הַטֻּמְאָה. * וְטֻמְאַת מַדָּף מִדִּבְרֵיהֶם:

ההראב"ד וטומאת מדף מדבריהם. א''א יש טומאת מדף מדבריהם אבל זו אע''פ שהיא קרויה מדף אינה מדבריהם שהרי אמרה תורה והנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ודרשינן ליה במסכת נדה כל אשר יהיה תחתיו הזב ואמרה תורה יטמא עד הערב אלמא כלי שטף נמי מטמא במגע:

כסף משנה כל הכלים שינשאו למעלה מן הזב וכו'. בפרק בנות כותים (דף ל"ב ל"ג) יליף מקרא דוכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא דעליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלים ומשקים. ומ''ש שהם נקראים מדף. בפ''ד דזבים תנן שהזב עושה משכב ומושב מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים ועל גביו מדף לטמא אוכלים ומשקים וכתב רבינו טומאת מדף הוא כי הזב וחביריו וכו' כשהיה עליו למעלה ממנו אוכלים ומשקים נטמאו ואפילו אם היו בינו ובינם חציצות רבות וכן כשיש למעלה מן הזב כלים מונחים זה על זה הרי הכלי העליון טמא טומאת מדף ואע''פ שבינו ובין הזב חציצות רבות אמנם הכלי ההוא טמא טומאה קלה ר''ל שאינו אב הטומאה אבל דינו כדין כלים שנגעו בזב שמטמאין אוכלים ומשקים בלבד לא אדם וכלים וכבר נתבאר כי כל הכלים הראויים למשכב שתחת הזב כולם אב הטומאה ואין חילוק בין המשכב התחתון הדבק בקרקע או המשכב הדבק לגופו וכל הכלים אשר על הזב כולם ראשון לטומאה ואין חילוק בין הבגד הדבק על גופו מלמעלה ובין הבגד העליון שכנגד הרקיע הכל טמא טומאת מדף ואין הדין כן במת אבל דין כלים שעל גביו או כלים שתחתיו או כלים שנגעו בו דין אחד לכולם וכו' ויליף לה בסיפרא מקראי. והלשון הזה של מדף וכו' בכאן עיקרו מנדף והוא ממאמרם ריחו נודף יריח למרחק הרבה הפליג הענין הזה על הזב אשר יטמא כלים שעל גביו ואפי' היה ביניהם חציצה רבה כאילו יעבור ריחו ויגיע אליהם ויטמאם על דרך הדמיון עכ''ל: ומ''ש וטומאת מדף מדבריהם. הוא ממה שאמרו בריש נדה (דף ד' ע"ב) בטומאה דרבנן דיקא נמי דקתני מדף כד''א קול עלה נדף ואע''ג דבפרק בנות כותים (דף ל"ב ל"ג) יליף לה מקרא משמע לרבינו שהוא אסמכתא דהא בת''כ דריש האי תחתיו תחתיו ממש ולא לעליונו כדדריש בפרק בנות כותים ובזה נתיישב מ''ש עליו הראב''ד א''א יש טומאת מדף מדבריהם אבל זו אע''פ שהיא קרויה מדף אינה מדבריהם שהרי התורה אמרה והנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב ודרשינן לה במסכת נדה כל אשר יהיה תחתיו הזב ואמרה תורה יטמא עד הערב אלמא כלי שטף נמי מטמא במגע עכ''ל. ומה שסיים אלמא כלי שטף נמי מטמא במגע היינו לומר שכיון שעליונו של זב מטמא מן התורה לדעת הראב''ד הרי הוא ראשון ומטמא כלי שטף במגע אבל לדעת רבינו שאינו טמא אלא מדרבנן אינו מטמא כלים כלל: כתב הר''י קורקוס ז''ל תמהני מהראב''ד שרוצה לפרש כוליה קרא בעליונו שמטמא גם כלי שטף במגע דהא הלכה רווחת היא דעליונו של זב אוכלים ומשקים לבד מטמא וכמו שכתבתי ממשנה פ''ד דזבים ופ''ו דעדיות גם בתוספתא דזבים פ''ג גם בת''כ גם בפרק בנות כותים באותה סוגיא שהזכיר הראב''ד:

ד הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַנִּדָּה וְהַיּוֹלֶדֶת וְהַמְצֹרָע שֶׁמֵּתוּ הֲרֵי הֵן מְטַמְּאִין מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב אַחַר מִיתָתָן כְּשֶׁהָיוּ כְּשֶׁהֵן חַיִּין עַד שֶׁיִּמֹּק הַבָּשָׂר. וְטֻמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְעַלֵּף אֶחָד מֵאֵלּוּ וִידַמּוּ שֶׁמֵּת וְהוּא עֲדַיִן לֹא מֵת. נִמְצָא מִשְׁכָּבוֹ וּמֶרְכָּבוֹ שֶׁל אַחַר מִיתָה אַב טֻמְאָה שֶׁל דִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל נָכְרִי שֶׁמֵּת אֵינוֹ עוֹשֶׂה מִשְׁכָּב שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁהוּא חַי אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה הזב והזבה וכו'. משנה וגמרא בפרק תינוקת (דף ס"ט ע"ב) ושנינו בתורת כהנים שטומאה זו מדברי סופרים:

ה כָּל מָקוֹם שָׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ טֻמְאַת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב אֵינוֹ שֶׁיִּגַּע הַטָּמֵא בַּמִּשְׁכָּב אוֹ בַּמֶּרְכָּב כְּשֶׁיִּנָּשֵׂא עֲלֵיהֶן אֶלָּא אֲפִלּוּ הָיוּ אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת לְמַעְלָה מִן הַכְּלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב וְנִשָּׂא הַזָּב עַל הָאֲבָנִים מִלְּמַעְלָה נִטְמָא הַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב וְנַעֲשָׂה אַב טֻמְאָה אֲפִלּוּ אֶלֶף מִשְׁכָּב אוֹ מֶרְכָּב זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְאֶבֶן עַל הָעֶלְיוֹן וְיָשַׁב אֶחָד מִמְּטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַעְלָה מִן הָאֶבֶן נִטְמְאוּ הַכּל. וְאֶחָד הַמִּשְׁכָּב הַנּוֹגֵעַ בָּאָרֶץ אוֹ הַמִּשְׁכָּב שֶׁל מַעְלָה אִם נָגַע בּוֹ בִּשְׁעַת שְׁכִיבָתוֹ כָּל אֶחָד מֵהֶן אַב הַטֻּמְאָה. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד מִמְּטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב לְמַטָּה וְאֶבֶן עַל גַּבָּיו וָאֳכָלִין וּמַשְׁקִין וְכֵלִים וְאָדָם עַל גַּבֵּי הָאֶבֶן זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה כֻּלָּן טְמֵאִין וְרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְאֶחָד כְּלִי אוֹ אֹכֶל וּמַשְׁקֶה אוֹ אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּזָב. אוֹ כְּלִי אוֹ אֹכֶל וּמַשְׁקֶה אוֹ אָדָם שֶׁהוּא לְמַעְלָה עַל הָאֶבֶן שֶׁעַל גַּבָּיו. הַכּל וְלַד טֻמְאָה. * וְאֵינוֹ מְטַמֵּא לֹא אָדָם וְלֹא כֵּלִים חוּץ מִן הָאָדָם שֶׁעַל גַּבֵּי הַזָּב שֶׁעַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו מְטַמֵּא שְׁאָר כֵּלִים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד ואינו מטמא לא אדם ולא כלים. א''א כבר כתבנו למעלה שעליונו של זב מטמא כלי שטף במגע:

כסף משנה כל מקום שאתה שומע טומאת משכב ומרכב וכו'. שם בגמרא ובפ''ק דכלים שנינו למעלה מהם מרכב שהוא מטמא תחת אבן מסמא למעלה מן המרכב משכב ששוה מגעו למשאו והוא מלשון והיתית אבן חדה ושומת על פום גובא כמו שאמרו בפ''ב דנדה שם דהיינו אבן כבדה העשויה להניח ואינה מיטלטלת ורבותא הוי אע''פ שאין נרגש כובד הזב היושב עליה במה שתחתיה כי ע''י כובד האבן אין כובד הזב מעלה ולא מוריד לכלים שתחתיה ואין מגיע להם כובדו ובת''כ יליף להו מקראי. ומ''ש רבינו וכן אם היה אחד ממטמאי משכב ומושב למטה ואבן עליו. בפ''ה דזבים כל הנישא על גבי הזב טמא כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ולמושב והאדם כיצד אצבעו של זב (x תחת האבן או) תחת הנדבך הטהור מלמעלה מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא אחד ופוסל אחד הטמא מלמעלן והטהור מלמטן מטמא שנים ופוסל אחד פירש מטמא אחד ופוסל אחד האוכלים והמשקין המשכב והמושב והמדף מלמעלן מטמאים xx אחד ופוסלים אחד פירשו מטמאים אחד ופוסלים אחד המשכב והמושב מלמטן מטמאין שנים ופוסלים אחד האוכלים והמדף מלמטה טהורים מפני שאמרו כל הנושא והנישא על המשכב טהור חוץ מן האדם ופי' רבינו שמדף ששנינו היינו אוכלים או משקים וכלי שטף שאינן ראויים למשכב ומושב. ואע''פ שבמשנה זו לא הזכירו מרכב כללו רבינו עם משכב ומושב שודאי דינם שוה שע''ז אמרו בר''פ בכל מערבין (דף כ"ז) שאין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהם חוץ דהא איכא מרכב: כתב הראב''ד ואינו מטמא לא אדם ולא כלים א''א כבר כתבנו למעלה שעליונו של זב מטמא כלי שטף במגע עכ''ל. וכבר כתבתי טעם דברי רבינו:

ו הָאֳכָלִים וְהַמַּשְׁקִין וְהַכֵּלִים שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִם לֹא לְמִשְׁכָּב וְלֹא לְמוֹשָׁב וְלֹא לְמֶרְכָּב שֶׁהָיוּ לְמַטָּה וְיָשַׁב הַזָּב וְכַיּוֹצֵא בּוֹ עֲלֵיהֶם לְמַעְלָה וְלֹא נָגְעוּ בָּהֶן כֻּלָּן טְהוֹרִין. אֲבָל אִם הָיָה הָאָדָם לְמַטָּה וְהַזָּב לְמַעְלָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ נוֹגֵעַ בּוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא זָב. כְּכָל נוֹשֵׂא דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא בְּמַשָּׂא שֶׁהַנּוֹשֵׂא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל שֶׁיִּהְיֶה לְמַעְלָה מִן הַזָּב טָמֵא בֵּין אָדָם וּבֵין כֵּלִים הָעֲשׂוּיִין לְמִשְׁכָּב וּלְמוֹשָׁב וּלְמֶרְכָּב בֵּין שְׁאָר כָּל הַכֵּלִים בֵּין אֳכָלִים בֵּין מַשְׁקִין הַכּל רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. וְכָל שֶׁיִּהְיֶה לְמַטָּה מִן הַזָּב וְלֹא יִגַּע בּוֹ טָהוֹר. חוּץ מִן הָאָדָם אוֹ כְּלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמוֹשָׁב אוֹ לְמֶרְכָּב. אֶלָּא שֶׁהָאָדָם רִאשׁוֹן וְהַכֵּלִים הָעֲשׂוּיִים לְמוֹשָׁב אוֹ לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכַּב אַב הַטֻּמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה כתוב בספרי רבינו האוכלים והכלים והמשקים, והוא חילוף מט''ס וצריך להגיה האוכלים והמשקים והכלים: ומ''ש והכלים שאינם עשויים לא למשכב ולא למושב ולא למרכב. בפ''ג דחגיגה (כ"ג ע"ב) ובפ''ו דשבת (דף נ"ט) יכול כפה סאה וישב עליה יהא טמא וכו' תלמוד לומר אשר ישב עליו והיושב על הכלי יטמא מי שמיוחד לישיבה יצא זה שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן