הלכות מטמאי משכב ומושב - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א כְּבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה שֶׁאִם הֵסִיט הָאָדָם אֶת הַטֻּמְאָה שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא אֲבָל אִם הֵסִיטָה הַטֻּמְאָה אֶת הָאָדָם לֹא נִטְמָא:

כסף משנה כבר ביארנו בתחילת ספר זה וכו'. בפרק א': אבל אם הסיטה הטומאה את האדם לא נטמא. בפרק רבי עקיבא כמו שאכתוב בסמוך:

ב אֵין בְּכָל אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת כֻּלָּן טֻמְאָה שֶׁאִם תָּסִיט אֶת הָאָדָם הַטָּהוֹר אוֹ אֶת הַכְּלִי הַטָּהוֹר תְּטַמֵּא אוֹתָן אֶלָּא הַזָּב אוֹ חֲבֵרָיו בִּלְבַד. וְזוֹ הִיא הַטֻּמְאָה הַיְתֵרָה בְּזָב שֶׁלֹּא מָצִינוּ כְּמוֹתָהּ בְּכָל הַתּוֹרָה שֶׁאִם הֵסִיט אֶת הַטְּהוֹרִין טְמֵאִין. כֵּיצַד. הָיְתָה קוֹרָה מֻטֶּלֶת עַל רֹאשׁ הַגָּדֵר וְאָדָם טָהוֹר אוֹ כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶס עַל קְצָתָהּ וְהֵנִיד הַזָּב אֶת הַקָּצֶה הַשֵּׁנִי הוֹאִיל וְנִתְנַדְנְדוּ מֵחֲמַת הַזָּב הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁנָּגַע בָּהֶן וּטְמֵאִין וְנַעֲשׂוּ רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם נָשָׂא הַזָּב אֶת הָאָדָם אוֹ אֶת הַכֵּלִים שֶׁטִּמְּאָן. וְאֶחָד זָב וְזָבָה נִדָּה וְיוֹלֶדֶת בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ. הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהָאָדָם הַטָּהוֹר שֶׁהֵסִיט אֶת הַזָּב נִטְמָא מִשּׁוּם נוֹשֵׂא זָב. וְהַזָּב שֶׁהֵסִיט אֶת הַטָּהוֹר בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים אֲפִלּוּ כְּלֵי חֶרֶס טְמֵאִין. מִפְּנֵי שֶׁהַנָדַת הַזָּב לַאֲחֵרִים כְּאִלּוּ נָגַע בָּהֶן:

ג חֹמֶר בְּהֶסֵּט הַזָּב מִמַּגָּעוֹ שֶׁאִם נָגַע בִּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל טָהוֹר וְאִם הֱסִיטוֹ טִמְּאָהוּ. וְכֵן כְּלִי חֶרֶס שֶׁהוּא נָבוּב כְּכַדּוּר וַעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה לוֹ פֶּה כְּמוֹ אִלְפָּסִין אִירְנִיוֹת אִם הֱסִיטָן הַזָּב טְמֵאִים וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן טְהוֹרִין בְּאֹהֶל הַמֵּת שֶׁהֲרֵי הֵן כִּכְלִי חֶרֶס הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל שֶׁפִּתְחוֹ סָתוּם. וְכֵן מַחַט שֶׁהָיְתָה בְּלוּעָה בְּתוֹךְ הָעֵץ וְטַבַּעַת הַבְּלוּעָה בְּתוֹךְ הַלְּבֵנָה וְהֵסִיט הַזָּב אֶת הָעֵץ אוֹ הַלְּבֵנָה נִטְמְאוּ הַכֵּלִים הַבְּלוּעִים שֶׁבְּתוֹכָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה (ב-ג) אין בכל אבות הטומאות וכו'. בר''פ ר''ע (דף פ"ג ע"ב) כל הטומאות המסיטות טהורות חוץ מהיסטו של זב שלא מצינו לו חבר בכל התורה כולה. ואיתיה נמי בפרק יוצא דופן וברפ''ה דזבים המסיט את הזב או שהזב מסיטו מטמא אוכלים ומשקים וכלי שטף במגע ונתבאר גם בפ''ג דזבים ושם כתב רבינו כל זה: ומ''ש ואחד זב וזבה נדה ויולדת בכל הדברים האלו. בפ''ה דזבים. ומ''ש והזב שהסיט וכו' אפילו כלי חרס טמאים וכו' חומר בהיסט הזב וכו' ואם הסיטו טימאהו. בתורת כהנים וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר יכול אפילו נגע בו הזב מאחוריו ת''ל אשר יגע בו ולהלן הוא אומר אשר תבושל בו מה בו האמור להלן מאוירו אף כאן מאוירו מאחר שלמדנו שאינו מטמא אלא מאוירו מה ת''ל אשר יגע בו מגע שהוא ככולו הוי אומר זה היסטו: וכן כלי חרס שהוא נבוב וכו'. בפ''ב דעדיות (משנה ה') לפסין אירניות שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב ופי' רבינו שהן מחבתות ועושין אותם מזדווגות וכשנשלם בישולם חולקים אותם באמצע ונעשית שתי מחבתות וכו' וקודם חילוקם וכו' מתטמאות במשא הזב ר''ל כשנשא אותם הזב ונדנד אותם ואינם מתטמאות באהל המת והטעם בזה שכלי חרס לא יטמא במת ולא בשרץ ולא בזולתם אלא מאוירו וכו' זולתי בטומאת הזב בלבד ר''ל כשנטמא במשא הזב וכו' ולשון התוספתא אין טומאה לכלי חרס אלא מאוירו ובהיסט הזב ובשביל אלה העיקרים אמרנו באלה הלפסין קודם חילוקם כיון שאין להם אויר ולא דרך פתח אלא כמו כדור נבוב שאינן מתטמאים באהל המת ומתטמאות במשא הזב עכ''ל. ובספרי רבינו כתוב כפרור והוא ט''ס וצריך להגיה ולכתוב במקומו ככדור: וכן מחט שהיתה בלועה בתוך העץ וכו'. בפ''ט דכלים מלמד שבלע את הדרבן ולבינה שבלעה את הטבעת וכו' הסיטן הזב נטמאו. ותמיה לי מאי וכן דהא קמא הוי חידושא טפי שהוא מציל באהל וזה אינו מציל:

ד זָב שֶׁהִכְנִיס יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס הוֹאִיל וְלֹא נָגַע בּוֹ מִתּוֹכוֹ וְלֹא הֱנִידוֹ * הֲרֵי זֶה טָהוֹר שֶׁאֵין הַנִּדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מְטַמְּאִין לְאֵיבָרִים:

ההראב"ד ה''ז טהור שאין הנדה וכו'. א''א זה אינו מחוור אצלי כי מאחר שאויר מטמא במגע למה אין התנור טמא ומה שאמר שאין הנדה מטמאה לאיברים לא על זו הדרך נאמר אלא שהמשכב והמושב שפשטה הנדה ידה או רגלה עליה אינו טמא אלא אם נגעה בו או נסמכה רוב כחה עליו:

כסף משנה זב שהכניס ידו וכו' שאין הנדה וכיוצא בה מטמאים לאיברים. נראה שרבינו מפרש כן מה שאמרו ריש פרק ר''ע (דף פ"ב ע"ב) דנדה אינה לאיברים: וכתב הראב''ד על דברי רבינו זה אינו מחוור אצלי כי מאחר שאויר מטמא במגע וכו'. ואין בזה השגה על רבינו שפירושים שונים הם ורש''י מפרש פירוש שלישי:

ה זָב שֶׁהָיָה קָנֶה אָחוּז בְּתוֹךְ קֻמְטוֹ וְהֵסִיט וְהוֹצִיא בִּקְצֵה הַקָּנֶה אָדָם אוֹ כְּלִי הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טו-יא) 'וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם' מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַכָּתוּב הִזָּה מְדַבֵּר בְּהֶסֵּט הַזָּב וְהוֹצִיאוֹ בִּלְשׁוֹן נְגִיעָה לוֹמַר מָה נְגִיעָה בְּיָדָיו וְהַדּוֹמֶה לְיָדָיו מִשְּׁאָר גּוּפוֹ הַגָּלוּי אֵצֶל הַנְּגִיעָה אַף הֶסֵּטוֹ עַד שֶׁיָּסִיט בְּגָלוּי שֶׁבְּגוּפוֹ לֹא שֶׁיָּסִיט בְּבֵית הַסְּתָרִים. הָיָה הַקָּנֶה בְּקֻמְטוֹ שֶׁל טָהוֹר וְהֵסִיט בּוֹ אֶת הַזָּב טָמֵא שֶׁהַמֵּסִיט אֶת הַטֻּמְאָה כְּנוֹשֵׂא אוֹתָהּ וּכְשֵׁם שֶׁהַנּוֹשֵׂא בְּבֵית הַסְּתָרִים טָמֵא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּתְחִלַּת סֵפֶר זֶה כָּךְ הַמֵּסִיט בְּבֵית הַסְּתָרִים טָמֵא:

כסף משנה זב שהיה קנה אחוז בתוך קומטו וכו'. בפרק יוצא דופן (דף מ"ג) אמר ריש לקיש קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור קנה בקומטו של טהור והסיט בו הזב טמא מ''ט דאמר קרא כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף זהו היסטו של זב שלא מצינו לו טומאה בכל התורה כולה ואפקיה רחמנא בלשון נגיעה למימרא דהיסט ונגיעה כידיו מה התם מאבראי אף הכא מאבראי:

ו הַזָּב בְּכַף מֹאזְנַיִם וּכְלִי הֶעָשׂוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב בְּכַף שְׁנִיָּה כְּנֶגְדּוֹ. כָּרַע הַזָּב הֲרֵי הֵן כְּכֵלִים שֶׁנָּגַע בָּהֶן שֶׁהֲרֵי הֱסִיטָן. כָּרְעוּ הֵן טְמֵאִין מִשּׁוּם מִשְׁכָּב וְנַעֲשׂוּ אָב שֶׁהֲרֵי נָשְׂאוּ הַזָּב וּכְאִלּוּ עָמַד עֲלֵיהֶן. הָיָה בְּכַף שְׁנִיָּה שְׁאָר הַכֵּלִים אוֹ אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אוֹ אָדָם בֵּין שֶׁכָּרְעוּ הֵן בֵּין שֶׁכָּרַע הַזָּב כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה:

כסף משנה הזב בכף מאזנים וכו'. בפ''ד דזבים הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורים כרעו הם טמאים ופירשו רבינו ורבינו שמשון טהורים דקתני רישא היינו טהורים מדין משכב אבל טמאים הם משום היסט ובסיפא טמאים משום משכב לפי שכבר נתלה הזב במשכב ההוא והוא אחד מחמשה דרכים שהזב מטמא את המשכב כמו שנתבאר בפרק שביעי: היה בכף שנייה שאר הכלים וכו'. שם הזב בכף מאזנים ואוכלים ומשקים בכף שנייה טמאים ופירש רבינו אין חילוק בכאן בין כרע הזב לכרעו האוכלים [טהורין שהרי אוכלים] טמאים בהיסט הזב דהיינו ראשון לטומאה ודבר ידוע דאוכלים ומשקים לאו דוקא:

ז הַזָּב וְהַטָּהוֹר שֶׁיָּשְׁבוּ עַל הַסַּפְסָל אוֹ עַל הַנֶּסֶר בִּזְמַן שֶׁהֵן מַחְגִּירִין. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּאִילָן שֶׁכֹּחוֹ רַע וְהוּא הָאִילָן שֶׁאֵין בָּעֳבִי עִקָּרוֹ כְּדֵי לָחֹק רֹבַע הַקַּב. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּסֻכָּה שֶׁכֹּחָהּ רַע וְהוּא שֶׁנֶּחְבָּא בָּהּ וְדוֹחֵק אוֹתָהּ תָּזוּז בּוֹ. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּסֻלָּם מִצְרִי שֶׁאֵינוֹ קָבוּעַ בְּמַסְמֵר. אוֹ שֶׁעָלוּ עַל הַכֶּבֶשׁ וְעַל הַקּוֹרָה וְעַל הַדֶּלֶת בִּזְמַן שֶׁאֵינָן מְחֻבָּרִין בְּטִיט. הֲרֵי זֶה טָמֵא מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְנַדְנְדִין בָּהֶן וּכְאִלּוּ הֵסִיט הַזָּב אֶת הַטָּהוֹר שֶׁעִמּוֹ. אֲבָל אִם יָשְׁבוּ בִּסְפִינָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָסִיט בָּאָדָם. אוֹ עַל הַנֶּסֶר אוֹ עַל הַסַּפְסָל בִּזְמַן שֶׁאֵינָם מַחְגִּירִין. אוֹ שֶׁעָלוּ בְּאִילָן וּבְסֻכָּה שֶׁכֹּחָן יָפֶה. אוֹ בְּסֻלָּם מִצְרִי הַקָּבוּעַ בְּמַסְמֵר. אוֹ בְּכֶבֶשׁ וּבְקוֹרָה וּבְדֶלֶת שֶׁמְּחֻבָּרִים בְּטִיט. אֲפִלּוּ עָלוּ מִצַּד אֶחָד הֲרֵי זֶה טָהוֹר:

כסף משנה הזב וטהור וכו'. בפרק ג' דזבים. ומ''ש והוא האילן שאין בעובי עיקרו רובע הקב. בפרק המקבל (דף ק"ה ע"ב): ומ''ש והוא שנחבא בה ודוחק אותה תזוז בו. שם כל שנחבאת בחזיונה ומפרש רבינו בחזיונה כשאוחז בה והיא נחבאת תוך ידו וכופף אותה היא מזזת אותו ולזה קורא כחה רע. ואף ע''פ שבמשנה שנו דעלו בסולם צורי טהור כלומר אפילו אם אינו קבוע במסמר לא חשש רבינו להזכירו משום דכי ניזיל בתר טעמא ממילא משמע:

ח זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד מְגִיפִין אֶת הַדָּלֶת אוֹ פּוֹתְחִין הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הָיָה אֶחָד מֵגִיף וְאֶחָד פּוֹתֵחַ נִטְמָא. הֶעֱלוּ זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר אִם הַטָּמֵא הֶעֱלָה אֶת הַטָּהוֹר טִמְּאָהוּ מִפְּנֵי שֶׁהֱסִיטוֹ. וְאִם הַטָּהוֹר הֶעֱלָה אֶת הַטָּמֵא נִטְמָא בְּמַשָּׂאוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה זב וטהור שהיו שניהם כאחד וכו'. בפ''ג דזבים וכחכמים:

ט זָב וְטָהוֹר שֶׁהָיוּ מַפְשִׁילִין בַּחֲבָלִים אִם הָיָה זֶה מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֵילָךְ נִטְמָא. הָיוּ אוֹרְגִין בֵּין בְּעוֹמְדִין בֵּין בְּיוֹשְׁבִין אוֹ טוֹחֲנִין אוֹ פּוֹרְקִין מִן הַחֲמוֹר אוֹ טוֹעֲנִין. בִּזְמַן שֶׁמַּשָּׂאָן כָּבֵד הֲרֵי זֶה טָמֵא וְאִם הָיָה מַשּׂוֹי קַל טָהוֹר:

י טָהוֹר שֶׁהָיָה מַכֶּה אֶת הַזָּב הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְזָב שֶׁהִכָּה אֶת הַטָּהוֹר טִמְּאָהוּ. שֶׁאִם יִמָּשֵׁךְ הַטָּהוֹר וַהֲרֵי הַטָּמֵא נוֹפֵל וְנִמְצָא כְּאִלּוּ נִשְׁעָן עָלָיו. וּלְפִיכָךְ אַף בִּגְדֵי הַטָּהוֹר טְמֵאִין:

יא זָב שֶׁנִּשָּׂא מִקְצָתוֹ עַל הַטָּהוֹר אוֹ טָהוֹר שֶׁנִּשָּׂא מִקְצָתוֹ עַל הַזָּב נִטְמָא. כֵּיצַד. אֶצְבָּעוֹ שֶׁל זָב שֶׁהִנִּיחָהּ לְמַעְלָה מִן הַטָּהוֹר אוֹ הַטָּהוֹר שֶׁהִנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ לְמַעְלָה מִן הַזָּב אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן אֶבֶן אוֹ קוֹרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם הֲרֵי זֶה טָמֵא. וְכֵן חִבּוּרֵי הַזָּב שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל הַטָּהוֹר אוֹ חִבּוּרֵי טָהוֹר שֶׁנִּשְּׂאוּ עַל הַזָּב הֲרֵי זֶה טָמֵא. וּכְאִלּוּ נָשָׂא כָּל אֶחָד מֵהֶם עַצְמוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאֵלּוּ הֵם הַחִבּוּרִים. הַשִּׁנַּיִם הַצִּפָּרְנַיִם וְהַשֵּׂעָר שֶׁלָּהֶן. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁטֻּמְאָה זוֹ מִדִּבְרֵיהֶם:

כסף משנה זב שנישא מקצתו על הטהור וכו' וכן חיבורי הזב שנישאו על הטהור. בפ''ה דזבים ופירש שם רבינו שהכוונה לומר שאין אנו צריכין שינשא רובו של זב על הטהור או רובו של טהור על הזב כי אם במשכב ומושב אבל באדם אפילו מקצת נושא או מקצת נישא טמא. ובתוספתא ואלו הן מקצתן ראשי אצבעות ידים ורגלים כלומר אפילו זה יקרא מקצת ובת''כ דריש לה מקראי. ומ''ש ואלו הם החיבורים וכו'. תוספתא בפרק [ה'] דזבים:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן