הלכות מטמאי משכב ומושב - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א בּוֹעֵל נִדָּה כְּנִדָּה שֶׁהוּא אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה שֶׁל תּוֹרָה מְטַמֵּא כֵּלִים בְּמַגָּע וּמְטַמֵּא אָדָם בְּמַשָּׂא וּבְמַגָּע וּמְטַמֵּא בְּהֶסֵּט וּמְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב כְּנִדָּה:

כסף משנה בועל נדה כנדה. מבואר בתורה ואם שכוב ישכב איש אותה ותהי נדתה עליו. ומה שכתב ומטמא אדם במשא וכו'. כן משמע בפירקא קמא דכלים דתנן למעלה מהם בועל נדה משמע שיש בהם כל החומרות שהוזכרו בקודמין כן נראה שהוא דעת רבינו:

ב אֵין מִשְׁכַּב בּוֹעֵל נִדָּה וּמֶרְכָּבוֹ כְּמִשְׁכַּב נִדָּה וּמֶרְכָּבָהּ שֶׁהַמִּשְׁכָּב אוֹ הַמֶּרְכָּב שֶׁדָּרְסָה עָלָיו נִדָּה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה וּמִשְׁכַּב בּוֹעֵל נִדָּה וּמֶרְכָּבוֹ וְלַד טֻמְאָה כְּכֵלִים שֶׁנּוֹגֵעַ בָּהֶן שֶׁאֵינָן מְטַמְּאִין אָדָם וְלֹא כֵּלִים אֶלָּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין בִּלְבַד. וְלָמָּה נִגְרְעָה טֻמְאַת מִשְׁכָּבוֹ מִטֻּמְאַת מִשְׁכָּבָהּ מִפְּנֵי שֶׁנֶּאֱמַר בְּבוֹעֵל נִדָּה (ויקרא טו-כד) 'וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים' וְנֶאֱמַר בּוֹ (ויקרא טו-כד) 'כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא' מֵאַחַר שֶׁנֶּאֱמַר וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וְלָמָּה נֶאֱמַר. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַכָּתוּב נִתְּקוֹ מִטֻּמְאָה חֲמוּרָה מִלְּטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים וּתְלָאוֹ בְּטֻמְאָה קַלָּה שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁכָּבוֹ וָלָד וְלֹא יְטַמֵּא אָדָם וְכֵלִים אֶלָּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין בִּלְבַד כִּשְׁאָר וַלְדוֹת הַטֻּמְאוֹת:

כסף משנה אין משכב בועל נדה ומרכבו וכו'. בפ''ק דכלים למעלה מהם בועל נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון ובריש פרק בנות כותים (דף ל"ב ל"ג) דהיינו לומר דאי איכא עשר מצעות זו על זו שיהיה תחתונו של בועל נדה כעליונו של זב שאינו מטמא אלא אוכלים ומשקים ולא אדם וכלים. ומה שכתב ולמה נגרעה טומאת משכבו וכו'. שם ובתורת כהנים:

ג אֶחָד הַבָּא עַל הַנִּדָּה אוֹ עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם אוֹ עַל הַיּוֹלֶדֶת [בֵּין כְּדַרְכָּן בֵּין שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן] אֶחָד הַמְעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר בֵּין גָּדוֹל שֶׁבָּא עַל הַקְּטַנָּה בֵּין קָטָן שֶׁבָּא עַל הַגְּדוֹלָה מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה הַבּוֹעֵל בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְהַנִּבְעֶלֶת הָיְתָה בַּת שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד. אֲבָל פָּחוֹת מִכָּאן אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בְּנִדָּה בִּלְבַד שֶׁהוּא וָלָד וְאֵינוֹ אָב. וְכֵן בּוֹעֵל הַזָּב הֲרֵי הוּא כְּנוֹגֵעַ בּוֹ וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בְּזָב אוֹ הַנִּבְעֶלֶת מִן הַזָּב:

כסף משנה אחד הבא על הנדה או על וכו'. בסוף נדה (דף ע"ב). ומה שכתב אחד המערה ואחד הגומר. משנה פרק הבא על יבמתו (דף נ"ג ע"ב) ובתורת כהנים פרשת מצורע. ומה שכתב בין גדול שבא על הקטנה וכו'. במה דברים אמורים כשהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד והנבעלת היתה בת שלש שנים ויום אחד וכו'. פרק יוצא דופן (דף מ"ד מ"ה). ומה שכתב וכן בועל הזב וכו'. בסוף נדה (דף ע"ג). ומה שכתב ואחד הנוגע בזב או הנבעלת מן הזב. נדה שם:

ד הַנִּדָּה וְהַזָּבָה וְשׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם וְהַיּוֹלֶדֶת אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם כֻּלָּם מְטַמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ מֵעֵת לְעֵת אוֹ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה וְזֶהוּ הַנִּקְרָא מֵעֵת לְעֵת שֶׁבְּנִדָּה. כֵּיצַד. אִשָּׁה שֶׁהָיְתָה טְהוֹרָה וְאֵין לָהּ וֶסֶת וּבָדְקָה עַצְמָהּ בְּשַׁחֲרִית וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּבַחֲצִי הַיּוֹם בָּדְקָה עָצְמָה וּמָצְאָה דָּם הֲרֵי כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה מִשְּׁעַת פְּקִידָה רִאשׁוֹנָה עַד שְׁעַת פְּקִידָה שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. וְכֵן אִם בָּדְקָה הַיּוֹם וּמָצְאָה טְהוֹרָה וּלְאַחַר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בָּדְקָה וּמָצְאָה דָּם כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה מֵעֵת שֶׁבָּדְקָה וּמָצְאָה דָּם עַד כ''ד שָׁעוֹת טְמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ. וְעֵד שֶׁלְּאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ הֲרֵי הוּא כִּפְקִידָה וְשֶׁלִּפְנֵי הַתַּשְׁמִישׁ אֵינוֹ כִּפְקִידָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ בּוֹדֶקֶת בּוֹ יָפֶה:

כסף משנה הנדה והזבה כו' כולן מטמאות למפרע מעת לעת וכו'. בריש נדה וכחכמים דשקלי וטרו אמוראי לפרושי מילתייהו ופרט רבינו את אלו x מפני שבפרק יוצא דופן (דף מ"ב) פרטום שהרי על כל הנשים אמרו בריש נדה. ואפשר דלרבותא נקט הני וכ''ש אחרות והני בכלל דקתני מתני' הן. ומ''ש ועד שלאחר התשמיש הרי היא כפקידה ושלפני תשמיש אינו כפקידה וכו'. שם עלה ה' אמר רב יהודה אמר שמואל עד שלפני תשמיש אינו [ממעט] כפקידה מ''ט א''ר קטינא וכו' מתוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין ולסדקין:

ה אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת וְרָאֲתָה דָּם בִּשְׁעַת וֶסְתָּהּ דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ וְאֵינָהּ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ. הִגִּיעַ שְׁעַת וֶסְתָּהּ וְלֹא בָּדְקָה עַצְמָהּ וּלְאַחַר יָמִים בָּדְקָה עַצְמָהּ וּמָצְאָה דָּם הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ וַהֲרֵי הִיא בְּחֶזְקַת נִדָּה מִשְּׁעַת וֶסְתָּהּ. וְזוֹ הִיא טֻמְאַת וֶסְתּוֹת הָאֲמוּרָה בְּכָל מָקוֹם. וְאִם מָצְאָה עַצְמָהּ טְהוֹרָה כְּשֶׁבָּדְקָה אַחַר הַוֶּסֶת הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה:

כסף משנה אשה שיש לה וסת וכו'. משנה שם: הגיע שעת וסתה ולא בדקה עצמה וכו'. משנה פרק בנות כותים (דף ל"ט). ומ''ש ואם מצאה עצמה טהורה וכו'. שם פלוגתא דרב ושמואל וידוע דהלכה כרב באיסורי:

ו כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת תַּרְגִּישׁ בְּעַצְמָהּ. מְפַהֶקֶת. אוֹ מִתְעַטֶּשֶׁת. אוֹ חוֹשֶׁשֶׁת פִּי כְּרֵסָהּ וְשִׁפּוּלֵי מֵעֶיהָ. אוֹ אֲחָזָהּ צַמְרוּרִית. אוֹ רֹאשָׁהּ כָּבֵד עָלֶיהָ אוֹ אֵיבָרֶיהָ כְּבֵדִין וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁדַּרְכָּהּ לִרְאוֹת בְּעֵת שֶׁיַּתְחִיל בָּהּ מִקְרֶה אֶחָד מֵאֵלּוּ מִיָּד בִּתְחִלָּתוֹ וְיֵשׁ אִשָּׁה שֶׁתַּמְתִּין בְּמִקְרֶה זֶה שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם וְאַחַר כָּךְ תִּרְאֶה הַדָּם בְּסוֹף הַוֶּסֶת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בִּתְחִלַּת הַוֶּסֶת כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת טְמֵאוֹת. הָיְתָה לְמוּדָה לִהְיוֹת רוֹאָה בְּסוֹף הַוֶּסֶת כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשְׂתָה בְּתוֹךְ הַוֶּסֶת טְהוֹרוֹת. וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת אֶלָּא מִשָּׁעָה שֶׁדַּרְכָּהּ לִרְאוֹת עַד עֵת שֶׁמָּצְאָה דָּם:

כסף משנה כל אשה שיש לה וסת וכו'. משנה בנדה פרק האשה (דף ס"ג). ומה שכתב היתה למודה להיות רואה בתחלת הוסת וכו' עד עת שמצאה דם. נדה שם:

ז הָרוֹאֶה כֶּתֶם טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ עַד עֵת הַפְּקִידָה. וְכֵן הַבֶּגֶד שֶׁנִּמְצָא עָלָיו הַכֶּתֶם טָמֵא לְמַפְרֵעַ. וְעַד כַּמָּה. עַד שֶׁתֹּאמַר בָּדַקְתִּי הֶחָלוּק הַזֶּה וְלֹא הָיָה עָלָיו כֶּתֶם. אֲפִלּוּ כִּבְּסַתּוּ וְלֹא בְּדָקַתּוּ טָמֵא מִקֹּדֶם הַכִּבּוּס לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת בְּדִיקָה. וַאֲפִלּוּ נִמְצָא הַכֶּתֶם לַח הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד שְׁעַת הַבְּדִיקָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר מִיָּמִים הָיָה שָׁם וְעַתָּה נָפְלוּ עָלָיו מַיִם וְנַעֲשָׂה לַח:

כסף משנה הרואה כתם וכו'. פרק קמא דנדה (דף ה') כל הנשים כתמן טמא למפרע ונשים שאמרו חכמים דיין שעתן כתמן כראייתן וכתב רבינו עד עת הפקידה אפילו הוי טפי ממעת לעת ואם כן הוא חמור יותר מראייתה דאילו בראייתה תופס הזמן המועט כמו שנתבאר וכאן תולה בפקידה דוקא דומיא דבגד דהוי טמא למפרע אפילו ימים רבים עד שעת בדיקה: וכתב הר''י קורקוס ז''ל וטעם יש בדבר דאילו רואה עתה אין טעם להחמיר עליה למפרע ביותר ממעת לעת אמנם כתם שאינה יודעת מתי יצא דם זה מגופה יש להחמיר ולומר דסמוך לפקידה יצא עכ''ל. ומה שכתב וכן הבגד שנמצא עליו כתם וכו'. בפרק דם הנדה (דף נ"ו ע"ב): ומה שכתב אפילו כבסתו ולא בדקתו וכו'. שם אסיקנא דעד שעת כיבוס חזקתו בדוק ומשמע דהיינו דוקא בסתמא אבל אם אומרת שהיא יודעת שלא בדקתו טמא. ומה שכתב ואפילו נמצא הכתם לח. שם במשנה (דף נ"ז ע"ב):

ח וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁדַּיָּן שְׁעָתָן כִּתְמָן כִּרְאִיָּתָן וְאֵינוֹ מְטַמֵּא אוֹתָן לְמַפְרֵעַ. כָּל אֵלּוּ הַנָּשִׁים הַטְּמֵאוֹת לְמַפְרֵעַ בֵּין רָאֲתָה דָּם בֵּין מָצָאתָה כֶּתֶם מְטַמְּאוֹת מִשְׁכָּב וּמֶרְכָּב לְמַפְרֵעַ לְטַמֵּא אָדָם וּבְגָדִים. וְכֵן רֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן טְמֵאִין לְמַפְרֵעַ. וַאֲפִלּוּ כְּלִי חֶרֶשׂ הַמֻּקָּף צָמִיד פָּתִיל מְטַמְּאוֹת אוֹתָן לְמַפְרֵעַ. אֲבָל אֵינָן מְטַמְּאוֹת אֶת הַבּוֹעֵל לְמַפְרֵעַ מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה אֶלָּא מִשּׁוּם נוֹגֵעַ בִּלְבַד. אֲבָל הָרוֹאָה כֶּתֶם הַבּוֹעֵל אוֹתָהּ מֵאַחַר שֶׁנִּמְצֵאת הַכֶּתֶם טָמֵא מִשּׁוּם בּוֹעֵל נִדָּה:

כסף משנה וכל הנשים שדיין שעתן וכו'. בפירקא קמא דנדה עלה ה' פלוגתא דתנאי ופסק כרבי חנינא בן אנטיגנוס לגבי רבי מאיר משום דרבי מאיר מחמיר בכתם מבראייתה ובסוף פרק הרואה כתם (דף נ"ח ע"ב) תנן דאמר רבי עקיבא שלא אמרו חכמים בכתמים להחמיר אלא להקל. ומה שכתב כל אלו הנשים הטמאות למפרע וכו'. שם (דף ה') לא פליג ר' חנינא בן אנטיגנוס אלא בנשים שדיין שעתן אבל בשאר נשים מודה שכתמן כראייתן ותניא תו התם (דף ו') הרואה דם מטמאה מעת לעת ומה היא מטמאה משכבות ומושבות אוכלים ומשקים וכלי חרס המוקפים צמיד פתיל ואינה מטמאה את בועלה למפרע וכו' הרואה כתם מטמאה למפרע ומה היא מטמאה אוכלין ומשקין משכבות ומושבות וכלי חרס המוקף צמיד פתיל וכו' ומטמאה את בועלה ומסיק התם דמעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים. ומה שכתב וכן רוקן ומימי רגליהם טמאים למפרע. נראה דיליף לה בקל וחומר מכלי חרס המוקף צמיד פתיל. ומה שכתב אבל אינה מטמאה את הבועל למפרע משום בועל נדה אלא משום נוגע בלבד. בפרק כל היד עלה ט''ו כששהתה מעת לעת ומפקידה לפקידה בעלה מטמא משום מגע ואינו מטמא משום בועל ופירש רש''י מטמא משום נוגע [במעת לעת בנדה] טומאת ערב בספק דרבנן לתלות ואינו מטמא משום בועל לטמא טומאת ז' ואפילו לתלות. ומה שכתב אבל הרואה כתם הבועל אותה וכו'. שם במשנה (דף י"ד) מודים חכמים לרבי עקיבא ברואה כתם שהיא מטמאה את בועלה ואמרינן בגמרא (דף ט"ו) דמכאן ולהבא דוקא קתני דמטמאה את בועלה לרבנן דהלכתא כוותייהו: ומה שכתב רבינו אבל הרואה כתם הבועל אותה וכו'. לשון אבל אינו נוח לי ונמצא בספר כתיבת יד כתוב וכל במקום אבל והיא הגירסא הנכונה:

ט מְעֻבֶּרֶת שֶׁהוֹצִיא הָעֻבָּר אֶת יָדוֹ וְהֶחֱזִירָהּ אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָהּ. וְטֻמְאַת יוֹלֶדֶת (י"ד) וְטֻמְאַת מֵעֵת לְעֵת אוֹ מִפְּקִידָה לִפְקִידָה לְמַפְרֵעַ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְטֻמְאַת וְסָתוֹת וְטֻמְאַת כְּתָמִים הַכּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים וְטֻמְאָתָן מִסָּפֵק לְפִיכָךְ אֵין שׂוֹרְפִין עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים אֶלָּא תּוֹלִין. וְכֵן חֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנִּטְמְאוּ בְּאֵלּוּ תּוֹלִין. אֲבָל הַנַּעֲשִׂים עַל טָהֳרַת הַתְּרוּמָה וְחֻלִּין הַטְּבוּלִין לְחַלָּה אֵין מִתְטַמְּאִין בְּכָל אֵלּוּ הַטֻּמְאוֹת שֶׁהֵן מִדִּבְרֵיהֶן. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁכָּל אַחַת מֵאֵלּוּ הַנָּשִׁים וּמִשְׁכָּבָן וּמֶרְכָּבָן וְרֻקָּן וּמֵימֵי רַגְלֵיהֶן וּבוֹעֵל רוֹאָה כֶּתֶם מֵאַחַר שֶׁנִּמְצָא הַכֶּתֶם וּבוֹעֵל יוֹלֶדֶת מֵאַחַר שֶׁיָּצָא הָאֵיבָר וְחָזַר כֻּלָּן אֲבוֹת טֻמְאוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:

כסף משנה מעוברת שהוציא העובר את ידו והחזירה וכו'. בפרק המפלת (דף כ"ח) ומסיק דלחומרא הוא דקאמר רב הונא ומדרבנן אבל ימי טוהר אין נותנין לה דלאו לידה היא עד שיצא רובו וזה שכתב רבינו טומאת יולדת (י"ד) וכו' מדברי סופרים: וטומאת מעת לעת או מפקידה לפקידה. בפרק כל היד (דף ט"ו) אמרו מעת לעת דרבנן: וטומאת וסתות. בפרק כל היד פסקו התוספות דווסתות דרבנן דר''נ דהוא בתרא מוקי התם (דף י"ו) פלוגתא דרב ושמואל בהכי ולרב הוו דרבנן וקיימא לן כרב באיסורי וכן יש שם מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע בזה ורבי יהושע סבר דהוי דרבנן וכן יש מחלוקת חכמים ורבי מאיר בזה וחכמים סברי דהוו דרבנן וכ''פ בשאלתות וכ''פ ר''ח. וטומאת כתמים בפרק כל היד ובפרק הרואה כתם (דף נ"ז נ"ח) אמרו שהיא מדרבנן: ומ''ש לפיכך אין שורפין עליהם וכו'. ברייתא פירקא קמא דנדה (דף ו'). ומ''ש וכן חולין שנעשו על טהרת הקדש וכו'. גבי מעת לעת שבנדה איכא תרי לישני התם ופסק כלישנא בתרא ואע''ג שהוא להחמיר בדרבנן משום דאלישנא קמא פרכינן פירכי טובא ושני להו בשינויי דחיקי ועוד כי בסוף הסוגיא (דף ז') הקשו על חולין הטבולים לחלה שאמרו שם דחמירי וגזרו בהו טומאה והא מעת לעת שבנדה שלא גזרו בה דאמר מר קבלה מיניה רב שמואל בחולין שנעשו על טהרת הקדש ולא בחולין שנעשו על טהרתן תרומה משמע דהכי קי''ל כיון דפריך מינה בסתמא ומשני התם דלא דמו דהתם אין תרומה מעורבת בהם אבל חלה מעורבת בהם ואבע''א הנח מעת לעת דרבנן ופסק כפירוש שני להקל בדרבנן:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן