הלכות מטמאי משכב ומושב - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

א אַרְבַּע נָשִׁים דַּיָּן שְׁעָתָן וְאֵינָן מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ. וְאֵלּוּ הֵן מְעֵבֶּרֶת וּמֵינִיקָה וּבְתוּלָה וּזְקֵנָה. אֵי זוֹ הִיא מְעֻבֶּרֶת מִשֶּׁיֻּכַּר עֵבָּרָהּ. הָיְתָה בְּחֶזְקַת מְעֻבֶּרֶת וְרָאֲתָה דָּם וְאַחַר כָּךְ הִפִּילָה רוּחַ אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ וָלָד הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ וְדַיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאֲתָה דָּם וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר עֻבָּרָהּ הֲרֵי זוֹ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים. אֵי זוֹ הִיא מֵינִיקָה כָּל אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ מִיּוֹם הַלֵּדָה אֲפִלּוּ מֵת בְּנָהּ בְּתוֹךְ זְמַן זֶה אוֹ שֶׁגְּמָלַתְהוּ אוֹ נְתָנַתְהוּ לְמֵינִיקָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. אֲבָל אַחַר אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים חֹדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֵינִיקָה וְהוֹלֶכֶת הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים. אֵי זוֹ הִיא בְּתוּלָה כָּל שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם מִיָּמֶיהָ. בְּתוּלַת דָּמִים אָמְרוּ לֹא בְּתוּלַת בְּתוּלִים. כֵּיצַד. אֲפִלּוּ נִשֵּׂאת וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת נִשּׂוּאִין אוֹ יָלְדָה וְרָאֲתָה דָּם מֵחֲמַת לֵדָה עֲדַיִן הִיא בְּתוּלָה לְעִנְיַן טֻמְאָה וְדַיָּה שְׁעָתָהּ. אֵי זוֹ הִיא זְקֵנָה כָּל שֶׁעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ וְלֹא רָאֲתָה דָּם. וְאֵי זוֹ הִיא סָמוּךְ לְזִקְנוּתָהּ כָּל שֶׁחַבְרוֹתֶיהָ קוֹרְאוֹת לָהּ זְקֵנָה בְּפָנֶיהָ וְאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת. עָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת וְרָאֲתָה וְחָזְרוּ וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ עוֹנוֹת אֲחֵרוֹת אוֹ פָּחוֹת אוֹ יֶתֶר וְרָאֲתָה הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים וּמִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ:

כסף משנה ארבע נשים דיין שעתן וכו'. משנה פ''ק דנדה. ומה שכתב היתה בחזקת מעוברת וכו'. ברייתא שם (דף ח' ע"ב). ומה שכתב ראתה דם ואח''כ הוכר עוברה וכו'. שם (דף מ') בעיא דאיפשיטא: איזו היא מניקה וכו'. ברייתא שם (דף ז' ע"ב). ומ''ש אפילו מת בנה וכו'. שם במשנה וכחכמים. ומ''ש אבל אחר כ''ד חדש וכו'. שם (דף ט') בברייתא וכרבי יהודה ורבי יוסי ור''ש לגבי ר''מ: איזו היא בתולה וכו'. שם במשנה (דף ו' ע"ב). ומ''ש או ילדה וכו'. ברייתא שם: איזו היא זקנה וכו'. שם במשנה. ומ''ש ואיזו היא סמוך לזקנותה וכו'. שם (דף ט') היכי דמי סמוך לזקנותה אמר רב יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא ור''ש אומר כל שקורים לה אמא אמא ואינה בושה רבי זירא ורבי שמואל בר רב יצחק ח''א כל שאינה מקפדת וחד אמר כל שאינה בושה מאי בינייהו איכא בינייהו בושה ואינה מקפדת ופסק רבינו כר''ש משום דרבי זירא ור''ש ב''ר יצחק משמע דסברי כוותיה ובפלוגתא דר' זירא ור''ש ב''ר יצחק פסק לקולא משום דמידי דרבנן היא: עברו עליה ג' עונות וראתה וכו'. שם תנו רבנן זקנה שעברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה ומדברי רבינו נראה שלא היה גורס אלא שתי פעמים עברו עליה שלש עונות ואתי ליה שפיר מאי דתנן בההוא פירקא (דף ז' ע"ב) ובמה אמרו דיה שעתה בראיה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת ואינו צריך לידחק במה שנדחקו בו התוספות. ומ''ש או פחות או יתר. בברייתא הנזכרת אסיקנא דל''ש בין כוונה לפיחתה או הותירה:

ב בְּתוּלָה שֶׁרָאֲתָה דָּם אֲפִלּוּ שׁוֹפַעַת כָּל שִׁבְעָה אוֹ דּוֹלֶפֶת הֲרֵי זֶה פַּעַם אַחַת. רָאֲתָה דָּם וּפָסְקָה וְחָזְרָה וְרָאֲתָה הֲרֵי זֶה שְׁתֵּי פְּעָמִים:

כסף משנה בתולה שראתה דם וכו'. שם (דף י' ע"ב) ולשון אפילו שופעת שכתב רבינו קשה דבגמרא פריך אפילו שופעת וכ''ש פוסקת אדרבה פוסקת הויא כשתי ראיות ומשני אימא ושופעת ופרש''י וסמי מכאן אפילו ויש לומר שמאחר שרבינו כתב בהדה דולפת שפיר דמי למיתני לגבה אפילו שופעת:

ג תִּינֹקֶת שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה דָּם פַּעַם רִאשׁוֹנָה וּשְׁנִיָּה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. רָאֲתָה פַּעַם שְׁלִישִׁית מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. [עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ]. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ:

כסף משנה תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכו'. שם (דף ט' ע"ב) תנו רבנן תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה דיה שעתה ושניה דיה שעתה פעם שלישית הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה עברו עליה שלש עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות וראתה דיה שעתה ועוד עברו עליה ג' עונות הרי היא ככל הנשים ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה וכתב הרשב''א בת''ה הארוך ברייתא זו ד''ה היא וטעמא דמילתא דכל שלא הגיע זמנה לראות אין לה דמים וראיה ראשונה שראתה אינה אלא מקרה ואינה ראיה להצטרף עד שתתחזק בראיות אחרות הילכך ראיה ראשונה אינה אלא כאחת ואין לה כח להחזיק הראשונה אבל כשתראה עוד פעם שלישית עם השתי ראיות אחרונות תתחזק הראשונה ואלו השתים מגלות על הראיה הראשונה שראיה גמורה היתה ולא מקרה ומעתה לפי הטעם הזה אפילו לרשב''ג נמי מוחזקת היא ובזו אין הפרש בין רבי לרשב''ג ואע''פ שיש מגדולי המפרשים והפוסקים שפירשו דלרבי דוקא אתיא לפי שאין הראשונה ראויה להצטרף לעולם והילכך לרשב''ג אינה מוחזקת עד שתראה ד' ראיות מסתברא לי שא''א להעמידה שאם כן כל אותה סוגיא ושקלא וטריא דרב גידל ורב כהנא וחזקיה ור''י ור''ש בן יהוצדק וכל נחותי ימא אתו כרבי ודלא כהלכתא דאנן בווסתות כרשב''ג סבירא לן כדאיפסקא הלכתא בב''ק ולפיכך נ''ל הדרך שכתבתי נכון וברור עכ''ל. וכך היא דעת רבינו שפסקה לברייתא זו ויש בספרי רבינו חסרון הניכר וצריך להגיה עברו עליה ג' חדשים ואח''כ ראתה דיה שעתה עברו עליה ג' חדשים אחרים ואח''כ ראתה דיה שעתה עברו עליה שלשה חדשים אחרים וראתה מטמאה למפרע:

ד תִּינֹקֶת שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְרָאֲתָה פַּעַם רִאשׁוֹנָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ שְׁנִיָּה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ:

כסף משנה תינוקת שהגיע זמנה לראות וכו' עד ואח''כ ראתה דיה שעתה. גם זה שם. ומה שכתב עברו עליה שלשה חדשים אחרים וכו'. פשוט הוא:

ה מְעֻבֶּרֶת וּמֵינִיקָה וּזְקֵנָה וּבְתוּלָה שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם לִרְאוֹת שֶׁרָאוּ רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה דַּיָּן שְׁעָתָן. רָאוּ פַּעַם שְׁנִיָּה * מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ כְּכָל הַנָּשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם רָאוּ הָרִאשׁוֹנָה בְּאֹנֶס אַף בַּשְּׁנִיָּה דַּיָּן שְׁעָתָן:

ההראב"ד מטמאות למפרע. א''א הא דלא כהלכתא דקי''ל כר''י דאמר מעוברת ומניקה דיין כל ימי עיבורן וכל ימי מניקותן:

כסף משנה מעוברת ומניקה וכו'. משנה שם (דף ז' ע"ב) ובמה אמרו דיה שעתה בראייה ראשונה אבל בשניה מטמאה מעת לעת ואם ראתה את הראשונה מאונס אף בשניה דיה שעתה ובגמרא (דף י' ע"ב) אמר רב אכולהו וכו' ופסק רבינו כר''י ור' יוסי ור''ש לגבי ר''מ ואע''ג דרבי יוחנן סבר כר''מ הא רב דהלכה כוותיה באיסורי לגבי שמואל סבר כוותייהו ולא שבקינן רובא דתנאי למפסק כר''מ דיחידאה הוא ועוד דלית הלכתא כוותיה לגבי חד מינייהו וכיון דרב סבר הכי לא חיישינן לדרבי יוחנן בהא: וכתב הר''י קורקוס ז''ל שיש הוכחה לפסק זה ממה שאמרו אחר כך כתנאי וכיון שאחר שהזכירו פלוגתא דאמוראי אמרו כתנאי משמע דאמוראי לא שמיע להו מן הך ברייתא דאי הוה שמיע להו הל''ל הלכתא כפלוני הילכך אפלוגתא דתנאי איכא למיסמך למפסק כרובא וכ''ש דמתניתין סתמא קתני וטפי משמע דאכולהו קאי ושוב מצאתי בירושלמי שאמרו דר''י סבר כרב עכ''ל. ובכן נסתלק מעל רבינו מ''ש עליו הרב ראב''ד מטמאות למפרע אמר אברהם הא דלא כהלכתא דקיי''ל כרבי יוחנן דאמר מעוברת ומניקה דיין שעתן כל ימי עיבורן וכל ימי מניקותן:

ו מְעֻבֶּרֶת אוֹ מֵינִיקָה שֶׁרָאֲתָה הַדָּם וְעָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְאַחַר כָּךְ רָאֲתָה דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. עָבְרוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים אֲחֵרִים וְרָאֲתָה פַּעַם שְׁנִיָּה שֶׁהִיא שְׁלִישִׁית לִרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה מִטַּמְּאוֹת לְמַפְרֵעַ. הָרוֹאָה דָּם אַחַר דַּם טֹהַר בְּתוֹךְ כ''ד שָׁעוֹת דַּיָּהּ שְׁעָתָהּ. וְכָל שֶׁדַּיָּהּ שְׁעָתָהּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ מִטַּמְּאָה לְמַפְרֵעַ צְרִיכָה שֶׁתִּבְדֹּק עַצְמָהּ תָּמִיד. וְכָל אִשָּׁה הַמַּרְבָּה לִבְדֹּק מְשֻׁבַּחַת חוּץ מִן הַנִּדָּה וְיוֹשֶׁבֶת עַל דַּם טֹהַר שֶׁאֵין הַבְּדִיקָה מוֹעֶלֶת לָהֶן כְּלוּם:

כסף משנה מעוברת או מניקה שראתה דם וכו'. משנה שם (דף ז' ע"ב) רבי יוסי אומר מעוברת ומניקה שעברו עליהן ג' עונות דיין שעתן ומשמע לרבינו דלא פליג אלא אר''א דאמר התם כל הנשים דיין שעתן אבל ת''ק לא פליג אר' יוסי ודלא כפרש''י דפליג ולפי פירוש רבינו רבי יוסי נמי כת''ק ס''ל דמעוברת משיודע עוברה ומניקה משנולד אלא דאתא למימר דבעברו עליהן ג' עונות פעם אחת בלבד דיין שעתן אבל אם עברו עליהן ג' עונות פעם שניה מטמאות למפרע ות''ק לא פליג עליה: הרואה דם טוהר וכו': וכל שדיה שעתה אע''פ שאינה מטמאה למפרע וכו'. משנה סוף פ''ק דנדה (דף י"א) אע''פ שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר. ומה שכתב וכל אשה המרבה לבדוק משובחת. ריש פרק כל היד (דף י"ג):

ז חֲכָמִים תִּקְּנוּ לָהֶן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בּוֹדְקוֹת עַצְמָן בְּכָל יוֹם בְּשַׁחֲרִית מִפְּנֵי טָהֳרוֹת שֶׁל עַרְבִית וּבְעַרְבִית מִפְּנֵי טָהֳרוֹת שֶׁל שַׁחֲרִית. וְכָל אוֹכֶלֶת תְּרוּמָה בּוֹדֶקֶת בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. וְכָל אִשָּׁה בּוֹדֶקֶת בְּשָׁעָה שֶׁעוֹבֶרֶת לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָהּ מִפְּנֵי הַטָּהֳרוֹת. אֲבָל אִם לֹא הָיְתָה עוֹסֶקֶת בְּטָהֳרוֹת אֵינָהּ צְרִיכָה בְּדִיקָה לְבַעֲלָהּ * שֶׁכָּל הַנָּשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן וֶסֶת בְּחֶזְקַת טָהֳרָה לְבַעְלֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה:

ההראב"ד שכל הנשים שיש להם וסת. א''א איני יודע מהו זה דקי''ל כל לבעלה אינה צריכה בדיקה אלא א''כ עסוקה בטהרות ואפילו אשה שאין לה וסת עד שלא הגיעו לפירקן אינן צריכות בדיקה ואין נשים בודקות אותן אבל משהגיעו לפירקן צריכות בדיקה ונשים בודקות אותן:

כסף משנה חכמים תקנו וכו'. בריש נדה (דף ד' ע"ב) ופרש''י שחרית להכשיר טהרות של לילה להוציא מכלל ספק טומאה שאם תמצא טהורה תדע שלא ראתה בלילה ולכשתמצא ערבית טמאה יצאו אלו מספק. ומ''ש וכל אוכלת תרומה בודקת וכו'. משנה ספ''ק דנדה (דף י"א): וכל אשה בודקת בשעה שעוברת לשמש מטתה. שם במשנה שצריכה לבדוק בשעה שעוברת לשמש ביתה ובגמרא (דף י"א ע"ב) אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא באשה עסוקה בטהרות דמגו דבעיא בדיקה לטהרות בעיא נמי בדיקה לבעלה אבל אינה עסוקה בטהרות לא בעיא בדיקה ואסיקנא דאע''ג דיש לה וסת אם היא עסוקה בטהרות צריכה בדיקה לבעלה ואם אינה עסוקה בטהרות אע''פ שאין לה וסת אינה צריכה בדיקה לבעלה ולפי זה יש לתמוה על רבינו שכתב שכל הנשים שיש להם וסת בחזקת טהרה לבעליהן דמאי איריא יש להם וסת אפילו אין להם וסת הרי הן בחזקת טהרה לבעליהן כל שאינה עסוקה בטהרות וכבר השיגו הראב''ד וכתב כל הנשים שיש להם וסת א''א איני יודע מהו זה דקי''ל כל לבעלה אינה צריכה בדיקה אא''כ עסוקה בטהרות ואפילו אשה שאין לה וסת עכ''ל. וליישב דעת רבינו י''ל שהוא ז''ל סובר שמה שאמרו בגמרא לא שנו אלא בעסוקה בטהרות וכו' היינו דוקא בעד שלפני תשמיש אבל בעדים דלאחר תשמיש לעולם צריכה כ''כ המ''מ בפ''ד מהא''ב:

ח חֶזְקַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לְפִרְקָן בְּחֶזְקַת טָהֳרָה וְאֵין הַנָּשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן. אֲבָל מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְפִרְקָן צְרִיכוֹת בְּדִיקָה וְנָשִׁים בּוֹדְקוֹת אוֹתָן:

כסף משנה חזקת בנות ישראל וכו'. פ''ק דנדה עלה י' ע''ב:

ט הַחֵרֶשֶׁת וְהַשּׁוֹטָה וּמִי שֶׁנִּטְרְפָה דַּעְתָּהּ בְּחלִי אִם יֵשׁ לָהֶן פִּקְחוֹת מְתַקְּנוֹת אוֹתָן הֲרֵי אֵלּוּ אוֹכְלוֹת בִּתְרוּמָה:

כסף משנה החרשת והשוטה וכו'. משנה ריש פרק כל היד (נדה דף י"ג ע"ב):

י כָּל הַכְּתָמִים הַבָּאִים מִבֵּין יִשְׂרָאֵל בְּחֶזְקַת טֻמְאָה וְהַבָּאִים מִבֵּין הָעַכּוּ''ם בְּחֶזְקַת טְהוֹרִין. וְהַנִּמְצָאִים בְּעָרֵי יִשְׂרָאֵל טְהוֹרִים שֶׁלֹּא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁלִיךְ כִּתְמֵיהֶן אֶלָּא מַצְנִיעִין אוֹתָם. לְפִיכָךְ כָּל הַכְּתָמִין הַנִּמְצָאִים בְּכָל מָקוֹם טְהוֹרִין חוּץ מִן הַנִּמְצָאִים בַּחוֹרִים וּסְבִיבוֹת בֵּית הַטֻּמְאָה. וְכֻלָּן טֻמְאָתָן בְּסָפֵק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה כל הכתמים הבאים וכו'. משנה וגמרא בסוף פרק דם הנדה (דף נ"ו):

יא כָּל הַכְּתָמִים הַטְּמֵאִין מַעֲבִירִין עֲלֵיהֶן שִׁבְעָה סַמְמָנִין וְאַחַר כָּךְ בֵּין עָבַר הַכֶּתֶם בֵּין לֹא עָבַר מַטְבִּילוֹ וְטָהוֹר. שֶׁאִם לֹא עָבַר כְּלָל הֲרֵי הוּא צֶבַע. וְאִם עָבַר אוֹ כֵּהָה הֲרֵי זֶה כֶּתֶם וּמֵאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו הַסַּמְמָנִין כְּבָר בָּטֵל אַף עַל פִּי שֶׁרִשּׁוּמוֹ נִכָּר. וַאֲפִלּוּ כֶּתֶם שֶׁל דַּם נִדּוּת וַדַּאי כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה סַמְמָנִים בָּטֵל וּמַטְבִּילוֹ וְעוֹשֶׂה טָהֳרוֹת עַל גַּבָּיו:

כסף משנה כל הכתמים הטמאים וכו'. בפ''ט דנדה (דף ס"א ע"ב) ז' סמנים מעבירים על הכתם וכו' הטבילו ועשה על גביו טהרות העביר עליו ז' סמנים ולא עבר ה''ז צבע הטהרות טהורות ואינו צריך להטביל עבר או שדיהה [ה''ז כתם] הטהרות טמאות וצריך להטביל ובגמרא (דף ס"ב ע"ב) תניא ר' חייא אומר דם הנדה ודאי מעביר עליו שבעה סמנים ומבטלו ופירש''י דם הנדה ודאי כגון נדה שקנחה בסדין דם אע''ג דודאי דם הוא מעביר עליו ז' סמנים ומבטלו ואפילו לא עבר הרי הוא בטל וטהור הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת סמנין מדאזל ליה חזותא ואע''ג דקאמר התם אהא דר' חייא רבי לא שנאה ר' חייא מנא ליה ופירש''י דאינה משנה ומשובשת היא ר''ל הוא דאמר הכי לפרוקי מאי דאותיב עליה ר''י אבל ר''י סבר דמשנה היא דהא מותיב מינה לר''ל ואמוראי בתראי נמי סברי לה התם להא דר' חייא. ומ''מ מה שכתב רבינו בין עבר בין לא עבר מטבילו קשיא לי דהא בלא עבר תנן ה''ז צבע ואינו צריך להטביל. וי''ל דאינו צריך להטביל פעם שניה קתני אבל פעם ראשונה צריך להטביל וכדקתני ברישא דמתניתין הטבילו. וא''ת אם הוא צבע למה צריך להטבילו י''ל דכיון דנחת לידי ספק טומאה צריך טבילה ואם הטבילו קודם שעברו עליו ז' סמנין כיון דאיגלאי מילתא דצבע הוא עלתה לו אותה טבילה ואי איגלאי מילתא דכתם הוא לא עלתה לו אותה טבילה כיון שהיה שם דם הנדה בעין וצריך להטבילו שנית:

יב בֶּגֶד שֶׁאָבַד בּוֹ כֶּתֶם מַעֲבִירִין עַל כָּל הַבֶּגֶד שִׁבְעָה סַמְמָנִים וּמַטְבִּילוֹ. אָבְדָה בּוֹ שִׁכְבַת זֶרַע אִם הָיָה חָדָשׁ בּוֹדְקוֹ בְּמַחַט וְאִם הָיָה שָׁחוּק בּוֹדְקוֹ בַּחַמָּה:

כסף משנה בגד שאבד בו כתם וכו' ומבטלו. בפרק ט' דנדה (דף ס"א). ומה שכתב אבדה בו ש''ז וכו'. שם ופירש''י במחט מקום הזרע קשה והמחט מתעכב מלהכנס בו. חדש אין נבדק בחמה לפי שהוא עב ומהודק אבל שחוק נבדק בחמה שוטחו בחמה מקום הזרע הוי סתום ואין החמה נראית כנגדו כל כך:

יג בֶּגֶד שֶׁהָיָה עָלָיו כֶּתֶם וְהִטְבִּילוֹ וְעָשָׂה עַל גַּבָּיו טָהֳרוֹת וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עַל הַכֶּתֶם שִׁבְעָה הַסַּמְמָנִים וְלֹא עָבַר הֲרֵי זֶה צֶבַע וְהַטָּהֳרוֹת שֶׁעָשָׂה טְהוֹרוֹת וְאֵין צָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. וְאִם עָבַר הַכֶּתֶם אוֹ כֵּהָה עֵינוֹ הֲרֵי זֶה כֶּתֶם וְהַטָּהֳרוֹת טְמֵאוֹת. שֶׁהֲרֵי הִקְפִּיד עַל הַכֶּתֶם לַהֲסִירוֹ. וְצָרִיךְ לְהַטְבִּילוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה לְטַהֲרוֹ:

כסף משנה בגד שהיה עליו כתם וכו'. משנה כתבתיה בסמוך. ומ''ש שהרי הקפיד על הכתם להסירו וכו'. שם בגמרא:

יד כֶּתֶם שֶׁהֶעֱבִיר עָלָיו שִׁשָּׁה סַמְמָנִים וְלֹא עָבַר וְאַחַר כָּךְ הֶעֱבִיר עָלָיו צְפוֹן וְעָבַר הֲרֵי הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו טְמֵאוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁהַצְּפוֹן מַעֲבִיר הַצֶּבַע הוֹאִיל וְלֹא הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעָה הַסַּמְמָנִין הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת כֶּתֶם. וְשֶׁמָּא אִלּוּ הֶעֱבִיר הַשְּׁבִיעִי הָיָה עוֹבֵר. הֶעֱבִיר עָלָיו שִׁבְעַת הַסַּמְמָנִים וְלֹא עָבַר וְחָזַר וְהֶעֱבִירָן עָלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה וְעָבַר כָּל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו בֵּין תִּכְבֹּסֶת רִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה טְהוֹרוֹת. וְכָל הַטָּהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו אַחַר תִּכְבֹּסֶת שְׁנִיָּה טְמֵאוֹת. הוֹאִיל וְגִלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו וְרוֹצֶה לְהוֹצִיא רִשּׁוּמוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא עַד שֶׁיְּבַטְּלוֹ וְיַטְבִּילוֹ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה שִׁבְעָה הַסַּמְמָנִין שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם מַה הֵן וְהֵיאַךְ מַעֲבִירִין אוֹתָן:

כסף משנה כתם שהעביר עליו ששה סמנים וכו'. ברייתא שם (דף ס"ב) ובספרי רבינו כתוב פעמיים צנון והוא ט''ס וצריך לכתוב במקומו צפון והוא הנקרא בלעז שאבו''ן: העביר עליו ז' סמנין וכו'. גם זה ברייתא שם העביר עליו ז' סמנין ולא עבר שנאן ועבר טהרותיו טהורות אמר ר' זירא ל''ש אלא הטהרות שנעשו בין תכבוסת ראשונה לשניה אבל טהרות שנעשו אחר תכבוסת שניה טמאות שהרי הקפיד עליו ועבר אמר ליה ר' אבא לרב אשי מידי בקפידא תליא מילתא א''ל אין דתניא רבי חייא אומר דם הנדה ודאי מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו ואמאי הא דם נדה הוא אלמא בקפידא תליא מילתא הכא נמי בקפידא תליא מילתא ופירש''י שנאן ועבר טהרותיו טהורות דאם איתא דדם הוא בהעברה קמייתא הוה עבר. תכבוסת העברת סמנים. שהרי הקפיד עליו כשחזר והעבירן גילה דעתו שמקפיד עליו בספק דם. ועבר ע''י העברה זו ונעשה בו מעשה דם שכן דרך דם לעבור ע''י ז' סמנים. מידי בקפידא תליא בתמיה כיון דטהרות שבינתים טהורות אלמא לאו דם הוא אחרונות משום קפידא אמאי טמאוה דם הנדה ודאי כגון נדה שקנחה בסדין דם אע''ג דודאי דם הוא מעביר עליו ז' סמנין ומבטלו ואפילו לא עבר הרי הוא בטל וטהור הוא הואיל ואין אדם מקפיד עליו אחר העברת סמנין מדאזל לה חזותא עכ''ל וה''ה בפ''ט מהא''ב פירש הסוגיא לדעת רבינו עיין עליו. ואם תאמר והרי כיון שהעביר עליו ז' סמנין ולא עבר אין זה כתם אלא צבע וכמ''ש רבינו למעלה וא''כ אין כאן עוד טומאה אפילו אחר תכבוסת שניה ואפילו מקפיד ותירצו התוספות עיין עליו: והר''י קורקוס ז''ל כתב וז''ל ומדברי רבינו נ''ל שאפשר לפרש בדרך אחרת דודאי ע''י כיבוס משתנה הוא ומראיתו מכהה וה''נ מיירי בנשתנה ע''י כיבוס ראשון ובכי הא לא הוי צבע וכמ''ש רבינו למעלה לא עבר כלל ה''ז צבע ואם עבר וכו' דכל שהוא ודאי עובר או מכהה באופן שלא ישאר אלא רישומן לבד וכיון שנשתנה הרי נתבטל וטהור אף על פי שהוא כתם כי מסתמא אינו מקפיד עוד עליו ולכך טהור אבל זה שחזר והעבירו הקפיד על רושם כל שהוא ולכך טמא עד שיבטלו ויטבילו וז''ש הואיל וגילה דעתו שהוא מקפיד עליו ורוצה להוציא רישומו כי בודאי אין שם אלא רישומו עד כאן לשונו:

טו הָאִשָּׁה שֶׁמֵּתָה וְיָצְאָה מִמֶּנָּה דָּם מְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם שֶׁהַמָּקוֹר מְקוֹמוֹ טָמֵא. אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא הַדָּם אַחַר שֶׁמֵּתָה וְאֵין כָּאן נִדָּה הוֹאִיל וּמִמָּקוֹם טָמֵא יָצָא מְטַמֵּא טֻמְאַת כְּתָמִים. וְאִם הָיָה בּוֹ רְבִיעִית מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם כֶּתֶם:

כסף משנה האשה שמתה וכו'. משנה וגמרא בסוף נדה (דף ע"א) וכת''ק:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן