הלכות מחוסרי כפרה - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מחוסרי כפרה - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַיָּמִים שֶׁהַזָּב רוֹאֶה בָּהֶן זִיבוֹת הֲרֵי הוּא טָמֵא. וּכְשֶׁיִּפְסֹק הַזִּיבוֹת מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים כְּזָבָה וְטוֹבֵל בַּשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּבַשְּׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּנוֹ אִם הָיָה בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת. וְאִם רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי אַחַר שֶׁטָּבַל סָתַר הַכּל וּמַתְחִיל לִמְנוֹת שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים מֵאַחַר יוֹם רְאִיָּה הָאַחֲרוֹנָה:

כסף משנה כל הימים שהזב רואה בהם זיבות וכו'. מפורש בתורה בפ' מצורע. ומ''ש ואם ראה ראיה של זוב אפי' בסוף יום ז' וכו'. בפ''ק דזבים:

ב זָב שֶׁרָאָה קֶרִי בְּאֶחָד מִשִּׁבְעַת יְמֵי הַסְּפִירָה אֵינוֹ סוֹתֵר אֶלָּא יוֹמוֹ בִּלְבַד וּמַשְׁלִים שִׁבְעָה יָמִים וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ. כֵּיצַד. רָאָה קֶרִי בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי סוֹפֵר אַחֲרָיו שְׁלֹשָׁה יָמִים וְטוֹבֵל בַּשְּׁלִישִׁי וּמֵבִיא קָרְבָּנוֹ בָּרְבִיעִי:

כסף משנה זב שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה וכו'. בפ''ק דזבים וכב''ה:

ג זָב שֶׁבָּדַק בְּיוֹם רִאשׁוֹן מִימֵי הַסְּפִירָה וּמָצָא טָהוֹר וְלֹא בָּדַק כָּל שִׁבְעָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בָּדַק וּמָצָא טָהוֹר הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה. אֲפִלּוּ בָּדַק בְּיוֹם הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ וּמָצָא טָהוֹר וּפָסַק הַזּוֹב וְלֹא בָּדַק לְמָחָר בִּתְחִלַּת יְמֵי הַסְּפִירָה וּבָדַק בַּשְּׁבִיעִי אוֹ בַּשְּׁמִינִי וּמָצָא טָהוֹר עָלוּ לוֹ יְמֵי הַסְּפִירָה וַהֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָהֳרָה:

כסף משנה זב שבדק ביום ראשון מימי הספירה. משנה בפרק תינוקת (דף ס"ח:) פלוגתא דתנאי ואיפסיקא הלכתא בגמ' כר''א דאמר הכי. ומ''ש אפי' בדק ביום הטומאה עצמה וכו'. שם אמר רב יהודה x אמר רב נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה והעלו שכוונת רב היא להודיענו שאף על פי שלא בדקה אלא יום שלישי דהיינו יום שפוסקת ויום שביעי סגי דסופן אף על פי שאין תחלתן. וכתב בעל התרומה דאפילו לרב אם בדקה יום שפסקה בו ויום שמיני שאין לה אלא יום שמיני דהכא לא תחלתן איכא ולא סופן איכא וכן כתב ה''ה בשם המפרשים אבל רבינו כתב כאן ובדק [בשביעי] או בשמיני וכו' הרי זה בחזקת טהרה ואפשר דביום השמיני דקאמר היינו היכא שבדק בראשון וכמימרא דרב דאיפליג התם בהדי רבי חנינא והלכתא כרב דאמר תחלתן אף על פי שאין סופן וצריך עיון:

ד כָּל רְאִיָּה שֶׁהִיא סוֹתֶרֶת אֵינָהּ מְבִיאָה לִידֵי קָרְבָּן. כֵּיצַד. רָאָה שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וְהִפְסִיק יוֹם אוֹ יוֹמַיִם וַהֲרֵי הוּא מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים וּבְתוֹךְ הַשִּׁבְעָה רָאָה רְאִיָּה שֶׁל זוֹב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לִשְׁתַּיִם אֶלָּא סוֹתֶרֶת וּמַתְחִיל לִמְנוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲפִלּוּ רָאָה בְּתוֹךְ יְמֵי הַסְּפִירָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת זוֹ אַחַר זוֹ. אֲפִלּוּ רָאָה אוֹתָם בְּיוֹם אֶחָד. אֲפִלּוּ רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי שֶׁל שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים. אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁרְאִיּוֹת אֵלּוּ לִסְתִירָה הֵן. רָאָה שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי מֵבִיא קָרְבָּן שֶׁאֵין רְאִיּוֹת אֵלּוּ סוֹתְרִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת. אֲבָל בְּזָב בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת בְּלֵיל שְׁמִינִי שֶׁלְּאַחַר שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אֵלּוּ אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַשָּׁלֹשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁלֹשׁ אַחֲרוֹנוֹת סוֹתְרוֹת הֲרֵי לֹא יָצָא לִזְמַן שֶׁרָאוּי לְקָרְבָּן וְהַלַּיְלָה מְחֻסַּר זְמַן הוּא לַכּל. חוּץ מִיּוֹלֶדֶת שֶׁהִפִּילָה בְּלֵיל שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁהִיא מְבִיאָה קָרְבָּן שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַקַּבָּלָה:

כסף משנה כל ראיה שהיא סותרת וכו' כמו שביארנו. הוא מ''ש בפ''ב ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום גמור אינן מצטרפות. ומ''ש אפי' ראה בתוך ימי הספירה ג' ראיות זו אחר זו וכו' שראיות אלו לסתירה הן. בספ''ק דכריתות (דף ח'). ומ''ש ראה ג' ראיות בליל שמיני וכו'. גם זה משמע שם. ומ''ש במה דברים אמורים בזב בעל שתי ראיות עד ואינו מביא קרבן על הזיבה זו האחרונה. הכל שם. ומכל מקום יש לתמוה דאמרינן התם ומי אמר ר' יוחנן לילה מחוסר זמן והאמר חזקיה וכו' כי קאמר ר''י שתים בלילה ואחת ביום אינו מביא לדברי האומר מחוסר זמן דמשמע דר''י סבר דלילה לאו מחוסר זמן. וי''ל דפסק רבינו כחזקיה דאמר לילה מחוסר זמן ועוד דאמרינן התם הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן:

ה רָאָה רְאִיָּה אַחַת בְּלֵיל שְׁמִינִי וּשְׁתֵּי רְאִיּוֹת בְּיוֹם שְׁמִינִי הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין וּמֵבִיא קָרְבָּן שֵׁנִי עַל זִיבוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת. שֶׁהֲרֵי רְאִיָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל כָּל זָב כְּשִׁכְבַת זֶרַע הִיא חֲשׁוּבָה וְאִם רָאָה אַחֲרֶיהָ שְׁתַּיִם מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶם לְקָרְבָּן. אֲבָל אִם רָאָה שְׁתַּיִם בְּלֵיל שְׁמִינִי וְאַחַת בְּיוֹם שְׁמִינִי אֵין מִצְטָרֶפֶת וְאֵינוֹ מֵבִיא קָרְבָּן עַל הַזִּיבָה זוֹ הָאַחֲרוֹנָה:

ו הַכּל מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה אֲפִלּוּ קָטָן בֶּן יוֹמוֹ וְהַגֵּרִים וְהָעֲבָדִים וְחֵרֵשׁ וְשׁוֹטֶה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁמְּבִיאִין עֲלֵיהֶן כַּפָּרָה כְּדֵי לְהַאֲכִילָן בְּקָדָשִׁים וְחַטָּאתָן נֶאֱכֶלֶת שֶׁהֲרֵי הֵן כְּקָטָן שֶׁאֵינוֹ בֶּן דַּעַת. וּסְרִיס אָדָם וּסְרִיס חַמָּה מִתְטַמְּאִין בְּזִיבָה כְּכָל הָאֲנָשִׁים:

כסף משנה הכל מתטמאים בזיבה אפילו קטן בן יומו. בריש ערכין (דף ג'). ומה שכתב והגרים והעבדים וחרש שוטה וסריס אדם וסריס חמה. ריש פרק ב' דזבים:

ז הַטֻּמְטוּם וְהָאַנְדְּרוֹגִינוּס נוֹתְנִין עֲלֵיהֶן חֻמְרֵי הָאִישׁ וְחֻמְרֵי הָאִשָּׁה. מִתְטַמְּאִין בְּדָם כְּנָשִׁים וּבְלֹבֶן כַּאֲנָשִׁים וְטֻמְאָתָן בְּסָפֵק. לְפִיכָךְ אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן בַּעַל שָׁלֹשׁ רְאִיּוֹת אוֹ זָבָה שֶׁרָאֲתָה דָּם שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה מְבִיאִין קָרְבָּן וְאֵינוֹ נֶאֱכָל. הָיָה מוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים נְקִיִּים לְלֹבֶן וְרָאָה אֹדֶם אוֹ לְאֹדֶם וְרָאָה לֹבֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ סוֹתֵר:

כסף משנה הטומטום והאנדרוגינוס וכו'. גם זה שם. ומ''ש היה מונה שבעה ימים נקיים ללובן וכו'. שם בתוספתא פ''ג והטעם דאם היה מונה לאודם ורואה לובן אינו סותר ממ''נ דאי הוי אשה שפיר מונה דאין לובן מטמא בה ולא שייך לומר שיסתור ואם איש הוא הרי הוא בכלל השבעה נטהר שאינו אלא קרי בעלמא וכן איפכא. ומ''מ אם ראה ב' או ג' כבר נתבאר שהם ספק והולכים להחמיר וצריכים ז' נקיים מחדש לא מדין סתירה אלא שמא זה שראה עתה הוא המטמא אותו לא הראשון:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן