הלכות מחוסרי כפרה - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות מחוסרי כפרה - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

א אַרְבָעָה הֵן הַנִּקְרָאִין מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. הַזָּבָה. וְהַיּוֹלֶדֶת. וְהַזָּב. וְהַמְצֹרָע. וְלָמָּה נִקְרָאוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן אַף עַל פִּי שֶׁטָּהַר מִטֻּמְאָתוֹ וְטָבַל וְהֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ עֲדַיִן הוּא חָסֵר וְלֹא גָּמְרָה טָהֳרָתוֹ כְּדֵי לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ. וְקֹדֶם שֶׁיָּבִיא כַּפָּרָתוֹ אָסוּר הוּא לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין:

כסף משנה ארבעה הם הנקראים מחוסרי כפרה וכו'. משנה רפ''ב דכריתות (דף ח':):

ב גֵּר שֶׁמָּל וְטָבַל וַעֲדַיִן לֹא הֵבִיא קָרְבָּנוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים עַד שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ אֵינוֹ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ עִכְּבוֹ לִהְיוֹת גֵּר גָּמוּר וְלִהְיוֹת כְּכָל כְּשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפְּנֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשָׂה כִּכְשֵׁרֵי יִשְׂרָאֵל. וְכֵיוָן שֶׁיָּבִיא קָרְבָּנוֹ וְיֵעָשֶׂה יִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים. הֵבִיא פְּרֵדָה אַחַת בְּשַׁחֲרִית אוֹכֵל בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב וְיָבִיא פְּרֵדָה שְׁנִיָּה. שֶׁקָּרְבָּנוֹ שֶׁל גֵּר עוֹלַת בְּהֵמָה אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אוֹ שְׁתֵּי תּוֹרִים וּשְׁנֵיהֶן עוֹלָה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת:

כסף משנה גר שמל וטבל וכו'. שם. ומ''ש הביא פרידה אחת בשחרית וכו'. ברייתא שם. ומ''ש שקרבנו של גר עולת בהמה או שני בני יונה וכו'. גם זה ברייתא שם:

ג הַזָּב וְהַזָּבָה קָרְבָּן כָּל אַחַת מֵהֶן שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַיּוֹלֶדֶת קָרְבָּנָהּ כֶּבֶשׂ עוֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תּוֹר חַטָּאת. וְאִם אֵין יָדָהּ מַשֶּׂגֶת מְבִיאָה שְׁתֵּי תּוֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת. וְהַמְצֹרָע קָרְבָּנוֹ שְׁלֹשָׁה כְּבָשִׂים אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד אָשָׁם. וְכִשְׂבָּה לְחַטָּאת. וְאִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת מֵבִיא קֵן אֶחָד עוֹלָה וְאֶחָד חַטָּאת וְכֶבֶשׂ לְאָשָׁם:

כסף משנה הזב והזבה קרבן כל אחד מהם ב' תורים וכו'. מפורש בתורה:

ד הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצֹרָע מֵבִיא כָּל אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּן כַּפָּרָתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סוֹפֵר שִׁבְעָה יְמֵי טָהֳרָה וְטוֹבֵל בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּמַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ וּמַקְרִיב קָרְבְּנוֹתָיו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי:

כסף משנה הזב והזבה והמצורע וכו'. מפורש בתורה פ' מצורע:

ה הַיּוֹלֶדֶת אֵינָהּ מְבִיאָה קָרְבָּנָהּ בְּיוֹם אַרְבָּעִים לְזָכָר אוֹ בְּיוֹם שְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה. אֶלָּא מַעֲרֶבֶת שִׁמְשָׁהּ וּמְבִיאָהּ קָרְבָּנָהּ לְמָחָר שֶׁהוּא יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד לְזָכָר וְיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד לִנְקֵבָה וְהוּא הַיּוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ויקרא יב-ו) 'וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא' וְגוֹ'. * וְאִם הֵבִיאָה קָרְבָּנָהּ תּוֹךְ יְמֵי מְלֹאת לֹא יָצָאת אֲפִלּוּ הֵבִיאָה עַל וְלָדוֹת הָרִאשׁוֹנִים בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁל וָלָד זֶה לֹא יָצָאת. עָבְרוּ יָמִים אֵלּוּ וְלֹא הֵבִיאוּ כַּפָּרָתָן הֲרֵי אֵלּוּ מַקְרִיבִין כַּפָּרָתָן לְאַחַר זְמַן. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הִקְרִיבוּ חַטָּאתָם אֲסוּרִים לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים. אֲבָל הָעוֹלָה ( וְהָאָשָׁם) אֵינָן מְעַכְּבִין. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁכָּל מְחֻיְּבֵי קָרְבָּן אֵין מַקְרִיבִין עַל יָדָן אֶלָּא מִדַּעְתָּן. חוּץ מִמְּחֻסְּרֵי כַּפָּרָה שֶׁאֵין צְרִיכִין דַּעַת בְּעָלִים שֶׁהֲרֵי אָדָם מֵבִיא קָרְבָּן עַל בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַקְּטַנִּים אִם הָיוּ מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה וּמַאֲכִילָן בִּזְבָחִים:

ההראב"ד ואם הביאה קרבנה בתוך מלאת וכו' עד בתוך מלאת של ולד. א''א זה תימה גדול אם שלחה קרבנותיה תוך מלאת למה לא יצאה ומאי שנא מחטאת חלב ודם שהטמא משלח אותה ומקריבין לה:

כסף משנה היולדת אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר וכו'. הכי משמע בקרא בפרשת כי תזריע דכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה וכו'. ומ''ש ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת. בסיפרא פרשת תזריע. וכתב הראב''ד זהו תימה גדול וכו'. ולדברי רבינו י''ל דשאני הכא דקפיד קרא ובמלאת ימי טהרה תביא ולא קודם. ומ''ש אפילו הביאה על ולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה יצאת. יש לתמוה על זה דתניא בת''כ יכול לא תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת''ל תביא. וצ''ל שרבינו היה גורס בהפך יכול תביא בתוך מלאת על ולדות הראשונים ת''ל תביא כלומר דה''ל כאילו אומר קודם מלאת לא תביא כלל וכן איכא למשמע קצת ממאי דתניא בפ' בתרא דנזיר (דף ס"ד:) ובעל מ''ע כתב שפסק רבינו בהפך מההיא דסיפרא משום דההיא ר' יהודה הוא דסתם סיפרא ר''י ויחידאה הוא שהוא חולק על חכמים בפרק ארבעה מחוסרי כפרה (דף י') ברייתא דתני יולדת שוחטין וזורקין עליה ביום ארבעים לזכר וביום שמונים לנקבה והקשו ע''כ טמאה היא ואוקמוה כר''י דאמר ולד שני כמאן דליתיה דמי ופירש רש''י דמיירי בשני ולדות שילדה היום אחד ומחר אחד דיום אחד וארבעים לזה הוי יום ארבעים לזה והיתה ראויה להביא קרבנה על הראשון ולכך שוחטין עליה מוכח דלרבנן אינה ראויה להביא אפילו על הראשון כל שהיא בתוך מלאת של ולד שני: עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתן וכו': וכל זמן שלא הביאו חטאתם וכו'. בתורת כהנים סוף פרשת תזריע אחד לעולה ואחד לחטאת וכפר מלמד שהכפרה בחטאת וטהרה לאכול בזבחים אבל אין ראיה מכאן אלא למעט עולה דלא מעכב כפרה דדורון בעלמא היא אבל אשם שהוא מעכב כפרה מהי תיתי שאינו מעכב מלאכול בקדשים ובהדיא אמרינן בפרק האומר משקלי (דף כ"א) שחטאתו ואשמו מעכבים והכי משמע נמי בפרק תמיד נשחט (דף נ"ט) לכן נראה שמ''ש בספרי רבינו אבל העלה והאשם אינם מעכבים טעות סופר הוא וצריך למחוק תיבת והאשם: כבר ביארנו במעשה הקרבנות פרק י''ד שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידם אלא מדעתם חוץ ממחוסרי כפרה וכו'. ומה שכתב שהרי מביא אדם קרבן על בניו ובנותיו הקטנים וכו'. בסוף נגעים (משנה י"ג) ואף על פי שלא שנינו שם קטנים אלא בניו ובנותיו סתם בפ' אין בין המודר (דף ל"ה:) גרסינן אמר רבי יוחנן הכל צריכים דעת חוץ ממחוסרי כפרה שהרי אדם מביא קרבן על בניו ועל בנותיו הקטנים שנאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן:

ו אֵי זוֹ הִיא זָבָה. זוֹ שֶׁזָּב דָּמָהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה בְּלֹא עֵת נִדָּתָהּ. וְזוֹ הִיא זָבָה גְּדוֹלָה שֶׁצְּרִיכָה סְפִירַת שִׁבְעָה וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן הַנִּדָּה אֵימָתַי תִּהְיֶה הָאִשָּׁה זָבָה בְּדָמִים שֶׁתִּרְאֶה וְאֵימָתַי לֹא תִּהְיֶה זָבָה אֶלָּא נִדָּה אוֹ טְהוֹרָה וּמָתַי תִּהְיֶה סְפֵק זָבָה. כָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא זָבָה וְסוֹפֶרֶת שִׁבְעָה הֲרֵי הִיא חַיֶּבֶת לְהָבִיא קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא סְפֵק זָבָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק תִּשָּׂרֵף. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ מַה תֵּלֵד הָאִשָּׁה אוֹ מַה תַּפִּיל וְתִהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה וּמַה תֵּלֵד אוֹ תַּפִּיל וְלֹא תִּהְיֶה טְמֵאָה לֵידָה. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁהִיא טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן וְחַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. וְכָל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵינָהּ טְמֵאָה לֵידָה הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן:

כסף משנה אי זו היא זבה וכו'. כך דרשו בתורת כהנים על ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים. ומה שכתב וכבר ביארנו בענין הנדה אימתי תהיה האשה זבה בדמים שתראה וכו'. בפרק [ששי] מהלכות איסורי ביאה: כל מקום שאמרנו שהיא זבה וכו'. בסוף תמורה (דף ל"ד) שנינו חטאת העוף הבאה על הספק תשרף: ושם ביארנו מה תלד האשה או מה תפיל וכו'. בפרק חמישי מהלכות איסורי ביאה:

ז הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא הֻחְזְקָה עֵבָּרָה וְהִפִּילָה וְלֹא יָדְעָה מַה הִפִּילָה. אִם נֵפֶל שֶׁחַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן אוֹ דָּבָר שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת עָלָיו קָרְבָּן. הֲרֵי זוֹ סְפֵק יוֹלֶדֶת וּמְבִיאָהּ קָרְבָּן וְאֵין חַטָּאתָה נֶאֱכֶלֶת. וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ שְׁנֵי נְפָלִים נֵפֶל אֶחָד רָאוּי לְהַקְרִיב עָלָיו וְהַנֵּפֶל הָאַחֵר פְּטוּרָה עָלָיו וְאֵין אַחַת מֵהֶן מַכֶּרֶת נִפְלָהּ. כָּל אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטַּאת אַחַת מִשְּׁתֵּיהֶן נֶאֱכֶלֶת שֶׁחַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל הַסָּפֵק נִשְׂרֶפֶת שֶׁמָּא אֵינָהּ חַיֶּבֶת וְנִמְצֵאת חַטָּאת זוֹ חֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָּעֲזָרָה שֶׁהֵן אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁחִיטָה:

כסף משנה האשה שלא הוחזקה עוברה והפילה וכו'. משנה פ''ק דכריתות (ז':). ומ''ש וכן שתי נשים שהפילו וכו'. שם במשנה. וכתב רבינו שלא הוחזקה מעוברת משום דאי הוחזקה מעוברת אין כאן ספק דנפל גמור הוא כמ''ש פרק [חמישי] מהלכות איסורי ביאה:

ח אַחַת הַיּוֹלֶדֶת וְאַחַת הַמַּפֶּלֶת וָלָד אֶחָד אוֹ וְלָדוֹת הַרְבֵּה הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד לְכֻלָּן וְהוּא שֶׁתֵּלֵד כֻּלָּן בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת. אֲבָל אִם הִפִּילָה אַחַר יְמֵי מְלֹאת מְבִיאָה אַף עַל הַשֵּׁנִי. כֵּיצַד. יָלְדָה נְקֵבָה כָּל נְפָלִים שֶׁתַּפִּיל מִיּוֹם הַלֵּידָה עַד סוֹף יוֹם שְׁמוֹנִים הֲרֵי הֵן נֶחְשָׁבִין עִם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן וּכְאִלּוּ יָלְדָה תְּאוֹמִים זֶה אַחַר זֶה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד. הִפִּילָה נֵפֶל בְּיוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד וּמִיּוֹם אֶחָד וּשְׁמוֹנִים וָהָלְאָה אִם הִיא רְאוּיָה לְקָרְבַּן הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. יָלְדָה נְקֵבָה וּלְאַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁנִיָּה. כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה זוֹ הַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה עָלָיו. וְכֵן אִם הִפִּילָה נְקֵבָה שְׁלִישִׁית אַחַר שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים יוֹם שֶׁל נְקֵבָה שְׁנִיָּה. הֲרֵי כָּל נֵפֶל שֶׁתַּפִּיל בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים שֶׁל נְקֵבָה שְׁלִישִׁית פְּטוּרָה עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּב עִם הַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי וְהַנֵּפֶל הַשְּׁלִישִׁי חָשׁוּב עִם הַשֵּׁנִי מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת שֶׁלּוֹ וְהַשֵּׁנִי חָשׁוּב עִם הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינָהּ מְבִיאָה אֶלָּא קָרְבָּן אֶחָד עַל הַכּל:

כסף משנה אחת היולדת ואחת המפלת וכו' עד ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל. משנה בפ''ב דכריתות [ט':] וכת''ק ודלא כר' יהודה:

ט הַיּוֹלֶדֶת טֻמְטוּם אוֹ אַנְדְּרוֹגִינוּס וְהִפִּילָה נֵפֶל אַחַר אַרְבָּעִים מִיּוֹם לֵידָתוֹ. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן עַל נֵפֶל זֶה שֶׁמָּא זָכָר הוּא הָרִאשׁוֹן וַהֲרֵי הִפִּילָה אַחַר מְלֹאת. וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת שֶׁמָּא נְקֵבָה הִיא הָרִאשׁוֹנָה וּבְתוֹךְ מְלֹאת הִפִּילָה שֶׁהִיא פְּטוּרָה מִקָּרְבָּן שֵׁנִי:

כסף משנה היולדת טומטום ואנדרוגינוס וכו'. כתב הר''א בנו שדעת רבינו פה שהמפלת לאור מ''א לזכר חייבת בקרבן כמו מפלת לאור פ''א לנקבה דהכי תניא בתוספתא דכריתות ודקשיא לך דלא משכחת יום מ' לעיבורה בהיתר לזכר אא''כ עבר מ''ז יום ובטומטום ואנדרוגינוס נ''ד יום וכי ברשיעי עסקינן, וי''ל שאפשר שיהיה הדבר בשגגה:

י הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ סְפֵק חָמֵשׁ לֵידוֹת אוֹ סְפֵק חָמֵשׁ זִיבוֹת. מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זָבוֹת וַדָּאוֹת מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה. וְכֵן הַדִּין בְּזָב. * הָיוּ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ לֵידוֹת סָפֵק אוֹ חָמֵשׁ לֵידוֹת וַדָּאוֹת וְחָמֵשׁ זִיבוֹת סָפֵק. מְבִיאָה שְׁנֵי קָרְבָּנוֹת אֶחָד עַל הַוַּדַּאי וְנֶאֱכָל וּשְׁאָר הַוַּדָּאוֹת עָלֶיהָ חוֹבָה וְאֶחָד עַל הַסָּפֵק וְאֵינוֹ נֶאֱכָל וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים:

ההראב"ד היו עליה חמש לידות ודאות וכו'. א''א הא דלאו כהלכתא שהרי משנה אחרונה אמרו אין השאר עליה חובה ואולי יש הפרש בין משהה קרבנותיה מזידה למשהה אנוסה:

כסף משנה האשה שיש עליה ספק חמש לידות וכו' עד והשאר עליה חובה. משנה בפ''ק דכריתות (דף ח'). ומ''ש וכן הדין בזב. כתב הראב''ד היו עליה ה' לידות ודאות וכו' א''א הא דלא כהלכתא וכו'. ואני איני יודע אנה שנויה משנה אחרונה שהרי שנינו בסוף פ''ק דכריתות האשה שיש עליה ה' זיבות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ה' לידות ודאות וה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב אמר רשב''ג המעון הזה לא אלין הלילה עד שיעמדו בדינרין בסוף נכנס לב''ד ולימד האשה שיש עליה ה' לידות ודאות ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה ועמדו קינים בו ביום ברבעתים. ופירש''י נכנס לב''ד ולימד אע''פ שהיקל על ד''ת עת לעשות לה' הוא שאלמלא לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו קדשים בטומאת הגוף עכ''ל. והרי אין כאן משנה אחרונה שאף רשב''ג סובר שהשאר עליה חובה ומה שאמר ואין השאר עליה חובה הוראת שעה היתה כדי שלא יחדלו מלהביא כלל. ואולי הראב''ד היה מפרש שרשב''ג לא להוראת שעה בלבד אמרה אלא לדורות קבעה כדי שאם לעת''ל יתייקרו לא יבואו להמנע מלהביא כלל ולזה קורא משנה אחרונה ויש רשות ביד ב''ד לעקור דבר מה''ת בשב ואל תעשה כדאמרינן בפ' האשה רבה (דף צ'). ומ''ש ואולי יש הפרש בין משהה קרבנותיה מזידה למשהה אנוסה כלומר שאע''פ שרשב''ג תיקן לדורות לא תיקן אלא למשהה אנוסה לא למשהה מזידה. ואין לומר שהראב''ד מפרש דרשב''ג פליג את''ק וסבר דמדינא אף ביש עליה חמש לידות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה והכי דייק לישנא דנכנס לב''ד ולימד דמשמע שלימד להם דין חדש הפך ת''ק והודו לו ב''ד מאחר שהניחוהו לעשות מעשה ולפ''ז א''ש לישנא דמשנה אחרונה. דא''כ הדינין שיבואו בסמוך והם שנויים בברייתא [כולהו דלא כהלכתא] ומיהו אפשר דסבר הראב''ד דהנהו ברייתות אליבא דמשנה ראשונה. ומ''מ איני יודע לפי דרכו מה תיקן למה שלא כתב רבינו ההיא דמשנה אחרונה שאין השאר עליה חובה. ומ''ש וכן הדין בזב: היו עליה ה' לידות ודאות וה' לידות ספק וכו'. ברייתא שם:

יא הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגַּיְּרָה וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה יָלְדָה אוֹ מִשֶּׁנִּתְגַּיְּרָה יָלְדָה. הֲרֵי זוֹ מְבִיאָה קָרְבָּן מִסָּפֵק וְאֵין חַטָּאתָהּ נֶאֱכֶלֶת. כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת שְׁגָגוֹת שֶׁכָּל מְחֻסְּרֵי כַּפָּרָה מִסָּפֵק שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם [יוֹם הַכִּפּוּרִים] חַיָּבִין לְהָבִיא אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁקָּרְבָּן זֶה מַכְשִׁירָן לֶאֱכל בְּקָדָשִׁים:

כסף משנה האשה שנתגיירה וכו'. בסוף פרק הזרוע (דף קל"ד) שמונה ספיקות נאמרו בגר ד' לחיוב ואחד מהם קרבן אשתו: כבר ביארנו בהלכות שגגות. פרק ג':

יב הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ לֵידָה אוֹ זִיבָה. מְבִיאָה מְעוֹת הַקִּנִּים וְנוֹתֶנֶת בַּשּׁוֹפָר וְאוֹכֶלֶת בְּקָדָשִׁים לָעֶרֶב חֲזָקָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁל כֹּהֲנִים עוֹמְדִין מִשָּׁם עַד שֶׁיִּכְלוּ כָּל הַמָּעוֹת שֶׁבַּשּׁוֹפָר וְיַקְרִיבוּ כְּנֶגְדָּן קִנִּים. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בִּשְׁקָלִים וּבְהִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ וְהָעוֹבְדִין בּוֹ:

כסף משנה האשה שיש עליה לידה או זיבה וכו'. בפסחים פ' האשה (דף צ':):

יג הָאִשָּׁה שֶׁהֵבִיאָה חַטָּאתָהּ וּמֵתָה יָבִיאוּ הַיּוֹרְשִׁים עוֹלָתָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִפְרִישָׁה אוֹתָהּ מֵחַיִּים כְּבָר נִשְׁתַּעַבְּדוּ נְכָסֶיהָ לַקָּרְבָּן. וְהַשִּׁעְבּוּד דִּין תּוֹרָה הוּא:

כסף משנה האשה שהביאה חטאתה ומתה וכו'. סוף פרק שני דקינים. ומה שכתב אף על פי שלא הפרישה אותן מחיים וכו'. בפירקא קמא דקידושין (דף י"ג:) ואיפסיקא הלכתא בגמרא כמאן דאמר הכי:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן