הלכות לשון הרע כלל ה - א - ספר חפץ חיים

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר חפץ חיים לרבי ישראל מאיר הכהן זיע"א הלכות לשון הרע כלל ה - א - ספר חפץ חיים
תוכן עניינים

כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְבַזּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ בְּעִנְיָנִים דְּבֵין אָדָם לַמָקוֹם, כֵּן אָסוּר לְבַזּוֹתוֹ בְּעִנְיָנִים דְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא נִתְעָרֵב בְּהַסִפּוּר הַזֶּה ((א)) שׁוּם תַּעֲרוֹבוֹת שֶׁל שֶׁקֶר. וְלֹא אֲכַחֵד תַּחַת לְשׁוֹנִי, כִּי יֵשׁ בָּזֶה שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים רַבִּים, וְהַרְבֵּה פְּעָמִים יִשְׁתַּנְּה זֶה הַדִּין וּנְבָאֲרֵם אִם יִרְצֶה ה' לְקַמָן בִּכְלָל י' בַּאֲרֻכָּה, אַךְ עַתָּה נְבָאֵר מֵהֶם פְּרָט אֶחָד לְאִסוּר, אֲשֶׁר לֹא יִפֹּל בּוֹ שׁוּם סָפֵק, וְהוּא כְּגוֹן שֶׁרוֹאֶה לְאֶחָד, שֶׁבִּקֵשׁ מֵאֵת חֲבֵרוֹ שֶׁיַּלְוֶנּוּ מָעוֹת (אַף שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה דְּאוֹרַיְתָא {שמות כ''ב כ''ד} דְּ''אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה'', וּכְמוֹ שֶׁמְפֹרָשׁ בְּסֵפֶר הַמִצְוֹת לָרַמְבַּ''ם), אוֹ שֶׁיֵּיטִיב עִמוֹ בִּשְׁאָר טוֹבוֹת וְלֹא הֵיטִיבוֹ, אוֹ בְּלָאוִין דְּבֵין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, ((ב)) כְּגוֹן, נְקִימָה וּנְטִירָה, ((ג)) (וּכְפִי מַה שֶּׁמְפָרֵשׁ, {ביומא כ''ג} אֵיזֶה הִיא נְקִימָה וּנְטִירָה, עַיֵּן שָׁם) כֵּיוָן ((ד)) שֶׁלֹּא עָשָׂה לוֹ רָעָה, (וְגַם אֵין שׁוּם תּוֹעֶלֶת לְאוֹתוֹ פְּלוֹנִי שֶׁכְּנֶגְדּוֹ בְּסִפּוּרוֹ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לִבְנֵי אָדָם), לָכֵן הַהוֹלֵךְ וּמְגַנְּה אוֹתוֹ בָּזֶה לִפְנֵי אֲנָשִׁים, לָשׁוֹן הָרָע נִקְרָא מִן הַדִּין. וְכָל זֶה אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה דָּבָר זֶה בְּעַצְמוֹ, וְנִתְבָּרֵר גַּם כֵּן אֶצְלוֹ, שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהֵיטִיב עִמוֹ הַטוֹבָה הַזֹּאת, אַךְ לֹא הֵיטִיבוֹ ((ה)) מִפְּנֵי רֹעַ טִבְעו, וְשַיָּךְ בָּזֶה כָּל חֶלְקֵי הָאִסוּר, אֲשֶר נִתְבָּאֵר בַּכְּלָל הֶעָבָר בְּסָעִיף ג' לְעִנְיַן בֵּין אָדָם לַמָקוֹם. וַאֲפִלּוּ אִם מְנִיעַת הַטוֹבָה הָיְתָה לְאָדָם אַחֵר, וְהַמְסַפֵּר מְכַוֵּן רַק לְקִנְאַת הָאֱמֶת, וְכָל שֶׁכֵּן אִם מְנִיעַת הַטוֹבָה הָיְתָה לְהַמְסַפֵּר בְּעַצְמוֹ, בְּוַדַּאי אָסוּר אַחַר כָּךְ לֵילֵךְ וּלְגַנּוֹתוֹ עֲבוּר זֶה, וְהָעוֹבֵר עַל זֶה לְבַד שֶׁנִּכְשָׁל בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע ((ו)) עוֹד נִכְשָׁל בָּזֶה בְּלָאו דְּ''לֹא תִטֹר'', וְאִם מְכַוֵּן בְּהַסִפּוּר הַהוּא לִנְקֹם מִמֶנּוּ עֲבוּר זֶה וּלְפַרְסֵם אֶת רֹעַ לְבָבוֹ לִפְנֵי אֲנָשִׁים, עוֹבֵר גַּם כֵּן בְּלָאו דְּ''לֹא תִקֹם'', מִלְּבַד אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע.

(א) שום תערובות. דאל''ה אסור אפילו אם מתכוין לקנא בזה לאמת ובענינים דבין אדם לחבירו, ועיין בשערי תשובה לר' יונה במאמר רכ''א ולקמן בכלל י' בס''ב בפרט הד' ובבאר מים חיים שם.

(ב) כגון נקימה ונטירה. פירוש שראהו שעבר על לאו דלא תקום ולא תטור וכמו שמפרש הגמרא ביומא (כ''ג ע''א) איזה היא נקימה וכו' כגון שלא השאיל לו כלי (או שאר עניני טובות כגון צדקה וגמ''ח ושאר טובות אשר בין אדם לחבירו וכמ''ש בספר יראים להרא''מ) עבור שזה לא השאיל לו מתחלה או לא היטיב עמו בשאר טובות ואיזה נטירה וכו'.

(ג) וכפי מה שמפרש. אבל אם נקם ממנו ממש דהיינו שעשה לו רעה עבור זה יוכלל דבר זה בשאר עניני עוולות אשר בין אדם לחבירו ויבואר דינו לקמן בכלל י'.

(ד) שלא עשה לו רעה. דלא התיר ר' יונה בענינים דבין אדם לחבירו במאמר רכ''א רק אם עשה לו רעה ממש עיין שם ובמה שכתב דומיא דעד אחד וזה לא שייך בענינינו.

(ה) מפני רוע טבעו. לכאורה היה נראה דכל זה דוקא באיש אשר לא ראיתיו רק פעם אחת או שתים שעבר על עשה זו, אבל אם ראיתיו הרבה פעמים שאין שום אחד מישראל משיג מאתו טובה והיה ביכלתו לעשות ולא היה מגיע לו מזה שום רעה ואם כן עבר על עשה דאם כסף תלוה ועל לאו דהשמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכו' וכמ''ש ברבינו יונה במאמר ס''ז דהמונע את עצמו מלהלות לעני עובר בלאו זה, ואם כן נראה לכאורה דדומה זה לשאר לאוין שבין אדם למקום שאם בחנת אותו שאין פחד אלקים לנגד עיניו והרבה פעמים עבר על לאו זה שוב איננו בכלל עמיתך ומותר לגנותו לעין כל, אבל באמת נראה לאסור זה מב' טעמים, חדא, דעל לאו שאין בו מעשה יראה דאין יוצא מכלל עמיתך ועיין בח''מ בסימן ל''ד ס''ב ובאחרונים שם לענין פסולי עדות. ועוד נראה באמת דבענינים אלו וכיוצא בזה אינו יוצא מעמיתך אפילו לאותן הפוסקים דפליגי שם ארמב''ם לענין עדות, משום שהרבה רגילין העולם לטעות בהן מצד שרשי המצוה, או מצד אופני פרטיהם, שהם סוברים שהיא מדה טובה בעלמא ולא לאו גמור כאכילת חזיר וכדומה, או שאינם בטוחים בעיניו, או שמא עשה לו אחד רעה שלא שילם לו ההלואה ועל ידי זה קבל על עצמו שלא ילוה עוד לשום אדם, אף דמן הדין אין לעשות כן מפני כמה טעמים עכ''ז יש לו מקום לטעות, והרבינו יונה לא כתב במאמר רי''ט דיוצא מכלל עמיתך רק בעון אשר כל שער עמו יודעים שהוא עבירה, וכן ביארנו גם כן בראיות בכמה מקומות דכל כה''ג שיש בהם פנים להיתר ולאיסור ועבר עליו באופן האסור אפילו הכי אינו יוצא מעמיתך על ידי זה, לכן אסור לגנותו עבור זה.

(ו) עוד נכשל. כמ''ש לעיל בשם ספר יראים דבכל עניני ממון וטובות אשר בין אדם לחבירו שייך לאוין אלו וכבר כתבתי בשם הר' יונה והחינוך דעל הנטירה שבלב לבד גם כן עובר בלאו זה ועי' לעיל בפתיחה בלאו ח' ט' שהארכנו בענינים אלו.

לזכות נשמת רבנו ישראל מאיר הכהן בן דובורושה זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים..

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מו''ל ששמו שמור במערכת תורת אמת

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

 

דילוג לתוכן