הלכות כלי המקדש והעובדים בו - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות כלי המקדש והעובדים בו - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

א כֵּיצַד סֵדֶר לְבִישַׁת הַבְּגָדִים. לוֹבֵשׁ הַמִּכְנָסַיִם תְּחִלָּה וְחוֹגֵר אֶת הַמִּכְנָסַיִם לְמַעְלָה מִטִּבּוּרוֹ מֵעַל מָתְנָיו. וְאַחַר כָּךְ לוֹבֵשׁ הַכֻּתֹּנֶת. וְאַחַר כָּךְ חוֹגֵר אֶת הָאַבְנֵט כְּנֶגֶד אַצִּילֵי יָדָיו וּמַקִּיפוֹ כֶּרֶךְ עַל כֶּרֶךְ עַד שֶׁגּוֹמֵר וְקוֹשֵׁר:

כסף משנה כיצד סדר לבישת הבגדים לובש המכנסים תחלה וכו'. בפ''ב דיומא (דף כ"ה) מנין שלא יהא דבר קודם למכנסים ת''ך ומכנסי בד יהיו על בשרו:

ב וְעַל הָאַבְנֵט מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה (יחזקאל מד-יח) 'וְלֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע' בְּמָקוֹם שֶׁמְּזִיעִין. וְכָךְ קִבֵּל יוֹנָתָן בֶּן עוּזִיאֵל מִפִּי הַנְּבִיאִים וְתִרְגֵּם עַל לְבָבֵיהוֹן יֵסְרוּן. וְאַחַר כָּךְ צוֹנֵף בַּמִּצְנֶפֶת כְּמִין כּוֹבַע:

כסף משנה ולא יחגרו ביזע במקום שמזיעין. בפרק שני דזבחים (דף י"ט):

ג כֹּהֵן גָּדוֹל אַחַר שֶׁחוֹגֵר בְּאַבְנֵט לוֹבֵשׁ הַמְּעִיל. וְעַל הַמְּעִיל הָאֵפוֹד וְהַחשֶׁן וְחוֹגֵר בְּחֵשֶׁב הָאֵפוֹד עַל הַמְּעִיל מִתַּחַת הַחשֶׁן וּלְפִיכָךְ נִקְרָא (שמות כח-לא) (שמות כט-ה) (שמות לט-כב) 'מְעִיל הָאֵפוֹד' שֶׁחוֹגְרוֹ בָּאֵפוֹד. וְאַחַר כָּךְ צוֹנֵף בַּמִּצְנֶפֶת וְקוֹשֵׁר הַצִּיץ לְמַעְלָה מִן הַמִּצְנֶפֶת וּשְׂעָרוֹ הָיָה נִרְאָה בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת וְשָׁם הָיָה מֵנִיחַ תְּפִלִּין בֵּין צִיץ לַמִּצְנֶפֶת:

כסף משנה ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת כו'. בפרק ב' דזבחים שם. ודע דתניא בסוף פרק ראשית הגז (דף קל"ח) כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול ועליה ציץ נתון לקיים מה שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת ולא ידעתי למה השמיטו רבינו:

ד מִצְוַת עֲשֵׂה לַעֲשׂוֹת בְּגָדִים אֵלּוּ וְלִהְיוֹת הַכֹּהֵן עוֹבֵד בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח-ב) 'וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ'. (שמות כט-ח) 'וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּם כֻּתֳּנֹת'. וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּפָחוֹת מִשְּׁמוֹנָה בְּגָדִים אֵלּוּ אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּפָחוֹת מֵאַרְבָּעָה בְּגָדִים אֵלּוּ הוּא הַנִּקְרָא מְחֻסַּר בְּגָדִים וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם כְּזָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט-ט) 'וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט' (שמות כט-ט) 'וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה'. בִּזְמַן שֶׁבִּגְדֵיהֶם עֲלֵיהֶן כְּהֻנָּתָן עֲלֵיהֶן. אֵין בִּגְדֵיהֶן עֲלֵיהֶן אֵין כְּהֻנָּתָם עֲלֵיהֶן אֶלָּא הֲרֵי הֵם כְּזָרִים וְנֶאֱמַר (במדבר א-נא) (במדבר ג-י) (במדבר ג-לח) (במדבר יח-ז) 'וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת':

כסף משנה וכהן גדול ששימש בפחות משמונה בגדים אלו וכו'. בסוף פרק הנשרפין (סנהדרין דף פ"ג:) גבי חייבי מיתה מני מחוסר בגדים ומייתי לה מדכתיב וחגרת אותם אבנט וכו' אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וה''ל זרים ואמר מר זר ששימש במיתה ובריש פרק ב' דזבחים (דף טו:) מייתי לה נמי להא דתנן התם מחוסר בגדים עבודתו פסולה ופירש''י מחוסר בגדים כהן גדול ששימש בפחות משמנה וכהן הדיוט בפחות מארבעה והכי משמע התם בגמרא:

ה כְּשֵׁם שֶׁהַמְּחֻסַּר בְּגָדִים חַיָּב מִיתָה וּפוֹסֵל הָעֲבוֹדָה. כָּךְ הַיָּתֵר בְּגָדִים כְּגוֹן שֶׁלָּבַשׁ שְׁתֵּי כֻּתֳּנוֹת אוֹ שְׁנֵי אַבְנֵטִים אוֹ כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁלָּבַשׁ בִּגְדֵי כֹּהֵן גָּדוֹל וְעָבַד הֲרֵי זֶה מְחַלֵּל הָעֲבוֹדָה וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם:

כסף משנה ומה שכתב כשם שהמחוסר בגדים חייב מיתה ופוסל העבודה וכו'. ברייתא בריש פרק ב' דזבחים (דף י"ח) לבש שני מכנסים שני אבנטים חסר אחת יותר אחת וכו' ועבד עבודתו פסולה. ומה שכתב או כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד וכו'. שם אכתי מהכא נפקא מהתם נפקא ונתנו בני אהרן הכהן הכהן בכיהונו כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה אי מהתם הוה אמינא ה''מ עבודה דמעכבא כפרה וכו' ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא וערכו בני אהרן הכהנים הכהנים בכיהונם מכאן לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה אי מהתם ה''א ה''מ חיסור אבל ייתור לא קמ''ל:

ו נֶאֱמַר בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה (ויקרא טז-ד) 'עַל בְּשָׂרוֹ' (ויקרא טז-ד) 'וּלְבֵשָׁם'. מְלַמֵּד שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּין בְּשָׂרוֹ לַבְּגָדִים. אֲפִלּוּ נִימָא אַחַת אוֹ עָפָר אוֹ כִּנָּה מֵתָה אִם הָיְתָה בֵּין בָּשָׂר לַבֶּגֶד הֲרֵי זוֹ חֲצִיצָה וַעֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. לְפִיכָךְ אֵין הַכֹּהֵן יָכוֹל לַעֲבֹד בִּתְפִלִּין שֶׁל יָד שֶׁהֲרֵי חוֹצֶצֶת. אֲבָל שֶׁל רֹאשׁ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת. וְאִם רָצָה לַהֲנִיחָם בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה מֵנִיחַ:

כסף משנה נאמר בבגדי כהונה על בשרו ולבשם וכו'. בפרק שני דזבחים (דף י"ט). ומה שכתב לפיכך אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד וכו'. שם אמר ר' אמי [למוד ערוך הוא בידינו] תפילין חוצצות וכו' והתניא [אם הניחן] אינם חוצצות ל''ק הא דיד הא דראש הא דיד דכתיב ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו דראש נמי כתיב ושמת המצנפת על ראשו תנא שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין ופירש''י הילכך ליכא חציצה ותנא דאיצטריך לאשמועינן אם הניחן אינם חוצצות משום יתור בגדים הוא דאיצטריך לאשמועינן דלאו בגד הוא עכ''ל. ונראה שלזה כיון רבינו במה שהאריך וכתב ואם רצה להניחן בשעת העבודה מניח:

ז וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁעָה שֶׁלּוֹבֵשׁ שֶׁלֹּא יִהְיֶה אָבָק בֵּין בִּגְדוֹ לִבְשָׂרוֹ וְלֹא כִּנָּה אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בַּחַיִּים. וְשֶׁלֹּא תִּכָּנֵס הָרוּחַ בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה בֵּין בְּשָׂרוֹ לְבִגְדוֹ עַד שֶׁיִּתְרַחֵק הַבֶּגֶד מֵעָלָיו. וְלֹא יַכְנִיס יָדוֹ תַּחַת חֲלוּקוֹ לַחֵיק. וְלֹא יֵצֵא שְׂעָרוֹ מִן הַבֶּגֶד. וְלֹא יִהְיֶה בַּבֶּגֶד נִימָא מְדֻלְדֶּלֶת. וְאִם הָיָה שָׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה:

כסף משנה וצריך להזהר בשעה שלובש וכו'. שם בעי רבא נכנסה לו רוח בבגדו מהו על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא דרך לבישה בכך כינה מהו שתחוץ מתה לא תיבעי לך דודאי חייצא חיה מאי מי אמרינן כיון דאתא ואזלא רביתא היא ולא חייצא או דילמא כיון דקפיד עלה חייצא עפר מהו שיחוץ עפר ודאי חייץ אלא אבק עפר מהו בית השחי מהו שיחוץ על בשרו בעינן והא ליכא או דילמא דרך לבישה בכך הכניס ידו לתוך חיקו מהו גופו מי חייץ או לא נימא מהו שתחוץ נימא ודאי חייצא אלא נימא מדולדלת מהו בעי מר בר רב אשי יצא שערו בבגדו מהו שערו כגופו דמי או לאו כגופו דמי ופירש''י נכנסה לו רוח בבגדו והבדילתו מבשרו בשעת עבודה. רביתא היא הרי היא כבשרו. כיון דקפיד עלה ברצונו לא תהא כבשרו. אבק עפר דק ואינו מרגיש בו. בית השחי מהו שיחוץ כגון בית יד של חלוקין שהוא רחב ואינו נוגע בבית השחי מהו שיחוץ וצריך שיהיו בתי זרועותיו דחוקים ונוגעים בבשר גופו. ידו שהיא גופו. נימא משמע דאתיא מעלמא. נימא מדולדלת מן הבגד מגורדין ותחובה בו קצת אלא שנתקה מעיקרה. יצא שערו מראשו למטה עד שנכנס בין כתנתו לבשרו מהו את''ל ידו לא חייצא שערו מאי עכ''ל. ולא איפשיטו כל הני בעיי ולפיכך פסק בהם רבינו דלכתחלה להזהר ומיהו בדיעבד אין לנו כח לפסול העבודה בכך ולומר יביא קרבן אחר דאיכא למיחש שמביא חולין בעזרה ואין לומר יביא קרבן אחר ויתנה דמאחר שיש קרבנות דלא שייך בהם להתנות דהיינו חטאות ואשמות וקרבנות הצבור לא מפליג בינייהו ונראה שרבינו לא היה גורס בית השחי מהו וביצא שערו בבגדו נראה שמפרש דלא כפירוש רש''י:

ח כָּרַךְ עַל בְּשָׂרוֹ בֶּגֶד שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם בְּגָדִים כְּגוֹן שֶׁכְּרָכוֹ עַל אֶצְבָּעוֹ אוֹ עַל עֲקֵבוֹ אִם הָיָה בּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת עַל שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ וּפוֹסֵל. פָּחוֹת מִכָּאן אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְאִם הָיָה צִלְצוּל קָטָן הוֹאִיל וְהוּא חָשׁוּב בֶּגֶד בִּפְנֵי עַצְמוֹ הֲרֵי זֶה פּוֹסֵל וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ:

כסף משנה כרך על בשרו בגד שלא במקום בגדים. בפ''ב דזבחים (דף י"ט) ופ''י דעירובין (דף ק"ג) אהא דתנן כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש אמר רבי יהודה ברי' דרבי חייא לא שאנו אלא גמי אבל צלצול קטן הוי ייתור בגדים ורבי יוחנן אמר לא אמרו ייתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים לא הוי ייתור ותיפוק לי' משום חציצה בשמאל אי נמי שלא במקום עבודה ופליגא דרבא דאמר רבא וכו' במקום בגדים אפילו נימא אחת חוצצת שלא במקום בגדים ג' על ג' חוצצות פחות מכאן אינן חוצצות אדרבי יוחנן ודאי פליגא אדרבי יהודה ברי' דרבי חייא מי לימא דפליגא שאני צלצול קטן דחשוב ע''כ x כלישנא בתרא ופירש רש''י צלצול קטן אזור קטן שלש על שלש חוצצות כלומר הוי ייתור בגדים ואיידי דנקט במקום בגדים לישנא דחציצה דשייכא בה נקט נמי במסקנא לישנא דחציצה. ודאי פליגא דהא אמר לא הוי ייתור בגדים ואפילו ג' על ג' במשמע. מי לימא דפליגא דאמר צלצול קטן חוצץ ורבא אמר פחות מג' אינו חוצץ. דחשוב לפי שעשוי לנוי והוי בגד עכ''ל. ופסק רבינו כרבא דבתרא הוא:

ט כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְּאֶצְבָּעוֹ מֻתָּר לִכְרֹךְ עָלֶיהָ גֶּמִי בְּשַׁבָּת אוֹ בֶּגֶד שֶׁאֵין בּוֹ שָׁלֹשׁ עַל שָׁלֹשׁ וְעוֹבֵד. וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא דָּם אָסוּר. * וְהוּא שֶׁלֹּא יָחֹץ הַגֶּמִי אוֹ הַבֶּגֶד בֵּין בְּשָׂרוֹ לַכְּלִי בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה:

ההראב"ד והוא שלא יחוץ הגמי. א''א דבריו סותרים זה את זה הלא אמר שלא במקום בגדים פחות משלש אינו חוצץ בין היד לכלי וכן הוא בעירובין ובזבחים:

כסף משנה כהן שלקה באצבעו וכו'. משנה בפרק י' דעירובין. ומה שכתב או בגד שאין בו שלש על שלש ועובד. נתבאר בסמוך. ומה שכתב ואם נתכוון להוציא דם אסור. שם במשנה אם להוציא דם כאן וכאן אסור ופרש''י אם להוציא דם שמהדקה בגמי כדי להוציא דם וכו' אסור שאין זה צורך עבודה ועוד דה''ל חובל. ומה שכתב והוא שלא יחוץ הגמי או הבגד בין בשרו לכלי בשעת העבודה כתוב בהשגות א''א דבריו סותרים זה את זה וכו': ואני אומר נראה שהראב''ד מפרש דהא דאמר רבא שלא במקום בגדים שלש על שלש חוצצות פחות משלש על שלש אינן חוצצות דחוצצות ואינן חוצצות לענין חציצה בין יד לכלי איתמר ומש''ה השיג וכתב שדבריו סותרים את דבריו אבל לפי האמת דעת רבינו כפירוש רש''י דחוצצות ואינן חוצצות לא לענין חציצה איתמר אלא לענין ייתור בגדים והריטב''א הכריע כפרש''י דאי חציצה כפשטה למה חלקו בין במקום בגדים לשלא במקום בגדים והא כולה עבודה בגופו של כהן בעינן וראוי שיחוץ אפילו נימא אחת בכל מקום ועוד דאם איתא דלהדיא אמר רב חסדא פחות מג' אינן חוצצות היכי אקשי לעיל להדיא ותיפוק לי' משום חציצה דמשמע דמילתא דפשיטא היא דאפילו גמי וצלצול קטן חוצצין והא רבא ורב חסדא פליגי לפי שיטה זו ותו כשתירץ בשמאל אי נמי בימין ושלא במקום בגדים אמאי לא אמר דכרבא אמר רב חסדא ס''ל:

י עָשׂוּ בְּבַיִת שֵׁנִי אוּרִים וְתֻמִּים כְּדֵי לְהַשְׁלִים שְׁמוֹנָה בְּגָדִים וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ נִשְׁאָלִין בָּהֶן. וּמִפְּנֵי מָה לֹא הָיוּ שׁוֹאֲלִין בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְכָל כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאֵין שְׁכִינָה שׁוֹרָה עָלָיו אֵין נִשְׁאָלִין בּוֹ:

כסף משנה עשו בבית שני אורים וכו'. הכי משמע מדאמרינן בפ''ק דקידושין (דף ל"א) דבימי בית שני בקשו חכמים אבנים לאפוד וז''ל סמ''ג בבית שני היה החשן שא''א להיות כ''ג מחוסר בגדים אבל אותו השם לא היה שם. ומ''ש וכל כהן שאינו מדבר ברוח הקדש ואין השכינה שורה עליו אין נשאלין. בריייתא בס''פ בא לו (דף עג:) ומייתי לה מקרא:

יא וְכֵיצַד שׁוֹאֲלִין. עוֹמֵד הַכֹּהֵן וּפָנָיו לִפְנֵי הָאָרוֹן וְהַשּׁוֹאֵל מֵאַחֲרָיו. פָּנָיו לְאַחֲרֵי הַכֹּהֵן. וְאוֹמֵר הַשּׁוֹאֵל אֶעֱלֶה אוֹ לֹא אֶעֱלֶה. וְאֵינוֹ שׁוֹאֵל בְּקוֹל רָם וְלֹא מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ אֶלָּא בְּקוֹל נָמוּךְ כְּמִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ. וּמִיָּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לוֹבֵשׁ אֶת הַכֹּהֵן וּמַבִּיט בַּחשֶׁן וְרוֹאֶה בּוֹ בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה עֲלֵה אוֹ לֹא תַּעֲלֶה בָּאוֹתִיּוֹת שֶׁבּוֹלְטוֹת מִן הַחשֶׁן כְּנֶגֶד פָּנָיו. וְהַכֹּהֵן מְשִׁיבוֹ וְאוֹמֵר לוֹ עֲלֵה אוֹ לֹא תַּעֲלֶה:

כסף משנה וכיצד שואלין עומד וכו'. בסוף פרק בא לו (שם ע"ג) ת''ר כיצד שואלין השואל פניו כלפי נשאל והנשאל פניו כלפי שכינה ופרש''י פניו כלפי נשאל כלפי כהן. כלפי שכינה כלפי אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החשן עכ''ל. ורבינו לא בחר בפירוש רש''י משום דאם כן מאי והנשאל פניו כלפי שכינה דקתני כיון דלאורים ותומים קרי שכינה הרי האורים ותומים היו על לבו ולא שייך למיתני פניו כלפי שכינה דמשמע דאפשר שלא יהיו פניו כלפי החשן ועוד שאם השואל פניו כלפי הנשאל קאמר הל''ל השואל פניו כלפי שכינה מאחר דלאורים ותומים קרי שכינה ולפיכך פירש דלארון קרי שכינה וע''פ זה הוכרח לפרש דהשואל פניו כלפי נשאל דקתני שפניו פונות למקום שפונים פני הנשאל נמצא שהשואל לאחורי נשאל דאילו כלפי פני נשאל הל''ל השואל והנשאל פניהם כלפי שכינה: ואינו שואל בקול רם וכו'. שם. ומ''ש ומיד רוח הקדש לובש את הכהן וכו' באותיות שבולטות מן החשן כנגד פניו וכו'. שם רבי יוחנן אמר בולטות ר''ל אמר מצטרפות ופרש''י האותיות בולטות כגון עי''ן משמעון למ''ד מלוי ה''א מיהודה לומר עלה וכל אחת אינה זזה ממקומה אלא בולטת במקומה והוא מצרפן:

יב ואֵין שׁוֹאֲלִין עַל שְׁנֵי דְּבָרִים כְּאֶחָד. וְאִם שָׁאַל מְשִׁיבִין עַל הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. וְאֵין נִשְׁאָלִין בָּהֶן לְהֶדְיוֹט אֶלָּא אוֹ לְמֶלֶךְ אוֹ לְבֵית דִּין אוֹ לְמִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז-כא) 'וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְגוֹ'. 'הוּא' זֶה הַמֶּלֶךְ. 'וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' זֶה הוּא מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אוֹ מִי שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בִּשְׁאֵלָתוֹ. 'וְכָל הָעֵדָה' אֵלּוּ בֵּית דִּין הַגָּדוֹל:

כסף משנה ומ''ש אין שואלין על שני דברים כאחד ואם שאל משיבין על הראשון בלבד. ברייתא שם: ואין נשאלין בהם להדיוט וכו' עד אלו ב''ד הגדול.משנה וגמרא שם:

יג זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בְּדִבְרֵי נְבִיאִים שֶׁהַכֹּהֲנִים הָיוּ חוֹגְרִין אֵפוֹד בַּד לֹא הָיוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים. שֶׁאֵין הָאֵפוֹד שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל אֵפוֹד בַּד. וְאַף הַלְוִיִּם הָיוּ חוֹגְרִין אוֹתוֹ שֶׁהֲרֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא לֵוִי הָיָה וְנֶאֱמַר בּוֹ (שמואל א ב-יח) 'נַעַר חָגוּר אֵפוֹד בָּד'. אֶלָּא אֵפוֹד זֶה הָיוּ חוֹגְרִים אוֹתוֹ בְּנֵי הַנְּבִיאִים וּמִי שֶׁהוּא רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְהוֹדִיעַ כִּי הִגִּיעַ זֶה לְמַעֲלַת כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁמְּדַבֵּר עַל פִּי הָאֵפוֹד וְהַחשֶׁן בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ:

כסף משנה זה שאתה מוצא בדברי נביאים שהכהנים היו חוגרים אפוד בד וכו'. כתב כן כי היכי דלא תיקשי לן היאך כתוב גבי אחימלך בן אחיטוב פ''ה כהנים חגורים אפוד בד: סליק להו הלכות כלי המקדש:

סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ בְּסַ''ד

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן