הלכות כלים - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות כלים - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

א הָעוֹשֶׂה כְּלִי קִבּוּל מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה בְּכָל שֶׁהוּא מִן הַתּוֹרָה. וְאֵין לִכְלִי קִבּוּל שִׁעוּר. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּבָר שֶׁל קַיָּמָא שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד. כֵּיצַד. הָעוֹשֶׂה כְּלִי מִן הָעוֹר הַמַּצָּה שֶׁלֹּא נִתְעַבֵּד כְּלָל. אוֹ מִן הַנְּיָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַנְּיָר מְקַבֵּל טֻמְאָה. אוֹ מִקְּלִפַּת הָרִמּוֹן וְהָאֱגוֹז וְהָאַלּוֹן אֲפִלּוּ חֲקָקוּם הַתִּינוֹקוֹת לָמֹד בָּהֶן אֶת הֶעָפָר. אוֹ שֶׁהִתְקִינוּם לְכַף מֹאזְנַיִם. הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה. שֶׁתִּינוֹק חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן יֵשׁ לָהֶן מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה. אֲבָל הָעוֹשֶׂה כֵּלִים מִן הַלֶּפֶת וְהָאֶתְרוֹג וְהַדְּלַעַת הַיְבֵשִׁים שֶׁחֲקָקָן לָמֹד בָּהֶן וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּעַמְדוּ אֶלָּא זְמַן מוּעָט:

כסף משנה העושה כלי קיבול וכו'. בפ' י''ז דכלים. ומ''ש אבל העושה כלים מן הלפת כו'. תוספתא פ''ז דכלים ב''מ:

ב קְנֵה מֹאזְנַיִם וְהַמַּחַק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתֶּכֶת. וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת. וְקָנֶה שֶׁל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מַיִם. וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה אוֹ מְקוֹם מַרְגָּלִית. וּמַשְׁחֶזֶת שֶׁל עֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שֶׁמֶן. וְלוּחַ פִּנְקָס שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה. כָּל אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הוֹאִיל וְיֵשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל כָּל שֶׁהוּא מְקַבְּלִין טֻמְאָה דִּין תּוֹרָה. וְאֵין טָמֵא מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בֵּית קִבּוּל לְבַדּוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן וְהַמְשַׁמֵּשׁ אֶת בֵּית הַקִּבּוּל מִשְּׁאָר הַכְּלִי שֶׁבֵּית הַקִּבּוּל צָרִיךְ לוֹ. אֲבָל הַיָּתֵר עַל הַצֹּרֶךְ מִשְּׁאָר הַכְּלִי הַפָּשׁוּט טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה וְטָמֵא מִדִּבְרֵיהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה קנה מאזנים וכו'. שם. ומה שכתב ואין טמא וכו' והמשמש את בית הקיבול וכו'. בתוספתא פרק ז' דכלים בבא מציעא:

ג בֵּית קִבּוּל הֶעָשׂוּי לְמַלְּאוֹתוֹ אֵינוֹ בֵּית קִבּוּל. כֵּיצַד. בְּקַעַת שֶׁל עֵץ שֶׁחוֹקְקִין בָּהּ בֵּית קִבּוּל * וְתוֹקְעִין בּוֹ הַסַּדָּן שֶׁל בַּרְזֶל. אִם שֶׁל נַפָּחִים הִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל לֹא נַעֲשָׂה אֶלָּא לְמַלְּאוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. * וְאִם הָיְתָה שֶׁל צוֹרְפִין הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַגְבִּיהִין אֶת הַבַּרְזֶל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וּמְקַבְּצִין אֶת שְׂפוֹת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף הַמִּתְקַבֶּצֶת שָׁם תַּחַת הַסַּדָּן וַהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ:

ההראב"ד ותוקעין בו הסדן. א''א לשון המשנה תחתית הצורפים טמאה ושל נפחים טהורה: ואם היתה של צורפים. א''א תוספתא מפני מה תחתית של צורפים ושל זהבים טמאה מפני שמכניס לתוכה גרוטאות ושל נפחים טהורה ואם התקינה להכניס לתוכה גרוטאות טמאה:

כסף משנה בית קיבול העשוי למלאות וכו'. שם מפני מה תחתית הצורפים טמאה ושל נפחים טהורה. ומ''ש מפני שהם מגביהים את הברזל וכו'. תוספתא שם: וכתב הראב''ד א''א לשון המשנה תחתית הצורפין טמאה וכו'. ואם כוונתו לומר ששינה לשון המשנה זה שינוי לטובה הוא כי ביאר דבריה: כתב עוד הראב''ד ואם היתה של צורפים א''א תוספתא מפני מה תחתית של צורפים וכו'. משיג על רבינו למה השמיט סוף לשון התוספתא וי''ל דממילא משמע דזיל בתר טעמא:

ד הַכַּף הֶחָקוּק שֶׁתַּחַת רַגְלֵי הַמִּטּוֹת וְהַמִּגְדָּלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְקַבֵּל טָהוֹר וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל לְפִי שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי לְקִבּוּל אֶלָּא לִסְמֹךְ בּוֹ בִּלְבַד. שְׁפוֹפֶרֶת הַקַּשׁ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה כְּכָל כְּלֵי הָעֵץ שֶׁמְּקַבְּלִין טֻמְאָה אֲפִלּוּ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְקַבֵּל אֶלָּא טִפָּה אַחַת. וּשְׁפוֹפֶרֶת הַקָּנֶה שֶׁחֲתָכָהּ לְקַבָּלָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַלָּבָן שֶׁבְּתוֹכָהּ. וְאִם לֹא נֶחְתְכָה לְקַבָּלָה הֲרֵי הִיא כִּפְשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ. אֲבָל שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל פָּקוּעוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן כֵּלִים אֶלָּא כָּאֳכָלִין הֵן חֲשׁוּבִין:

כסף משנה הכף החקוק וכו'. בתוספתא דכלים ב''מ פ''ח חמור שתחת המלבן והספסלים שתחת הרגלים טהורים כפותין שתחת הרגלים אע''פ שחקוקים ומקבלים טהורים ואין בהם משום קיבול: שפופרת הקש וכו'. משנה סוף פרק י''ז דכלים וכר''ע מחבירו. ומ''ש אפילו אינה יכולה לקבל אלא טיפה אחת. פשוט הוא דשפופרת הקש הכי הויא:

ה * שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁחֲתָכָהּ וְנָתַן בָּהּ אֶת הַמְּזוּזָה וְאַחַר כָּךְ נְתָנָהּ בְּכֹתֶל אֲפִלּוּ נָתְנָה שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל אִם קְבָעָהּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה. נָתַן הַשְּׁפוֹפֶרֶת בַּכֹּתֶל וְאַחַר כָּךְ נָתַן בָּהּ הַמְּזוּזָה אִם הָיְתָה כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה. קְבָעָהּ בַּכֹּתֶל אֲפִלּוּ כְּדֶרֶךְ קַבָּלָתָהּ טְהוֹרָה:

ההראב"ד שפופרת שחתכה. א''א קשיא לי מה ששנינו בכלים פט''ז בית הנגר בית המנעול בית המזוזה הרי אלו טהורין ואולי כשאין להם קיבול קאמר אבל שפופרת יש לה בית קיבול ובכלי קיבול לא חילקו זה החילוק האמור באותה משנה וכן כתבתי בפירוש תורת כהנים:

כסף משנה שפופרת (הקנה) שחתכה וכו'. תוספתא פי''ד דכלים אלא שיש בה חסרון וגם היא כתובה בשיבוש: וכתב הראב''ד קשיא לי מה ששנינו בכלים פי''ו וכו' והר''י קורקוס ז''ל תירץ דבית המזוזה דתנן התם מיירי שאינה ראויה לקיבול שום דבר כ''א לשום בו מזוזה:

ו כְּלִי שֶׁאוֹרְגִין אוֹתוֹ מִן הַנְּסָרִים אוֹ מִן הַשַּׁעַם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁטְחוּ עָלָיו הַבְּגָדִים וְהַמֻּגְמָר מִלְּמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּסְּמוּ אִם הָיָה עָשׂוּי כְּכַוֶּרֶת שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע טָהוֹר וְאִם הָיָה בּוֹ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה:

כסף משנה כלי שאורגים אותו וכו'. משנה ס''פ כ''ב דכלים קנקילון שיש בה בית קיבול כסות טמאה העשויה ככוורת טהורה:

ז סַנְדָּל שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁל מַתֶּכֶת טָמֵא וְשֶׁל שַׁעַם טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה חָשׁוּב מִכְּלֵי הַקַּבָּלָה:

כסף משנה סנדל של בהמה וכו'. שם פי''ד ואיתא בפרק במה אשה (דף נ"ט):

ח הַצּוֹרֵר מַרְגָּלִית בָּעוֹר וְהוֹצִיאָהּ וְנִשְׁאַר מְקוֹמָהּ עָמֹק הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּפְשֹׁט. שֶׁכָּל כְּלֵי קִבּוּל מְקַבְּלִין בְּכָל שֶׁהֵן וַהֲרֵי מְקוֹמָן כְּמוֹ כִּיס קָטָן. אֲבָל צְרוֹר הַמָּעוֹת אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה * שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי:

ההראב"ד שאין עליו צורת כלי. א''א תוספתא צרור המרגלית בזמן שתוכו טמא פשוטו טהור מיטמא ומיטהר אפילו י' פעמים ביום נראה מן הענין הטעם מפני שהוא מקפיד על צרור המרגלית שלא תתפשט כדי שתהא מזומנת להחזירה לתוכה והרי היא ככיס אבל אינו מקפיד על צרור המעות לפיכך אינו ככיס אפילו בזמן שהמעות בתוכו:

כסף משנה הצורר מרגלית וכו'. שם פרק כ''ו. ומה שכתב אבל צרור המעות. שם וכתנא קמא ואיתא בסוף פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס"ה) וכתב רבינו בפירוש המשנה אולם כאשר כיס מעות בעור זה הנה מקומו (ואע"פ) בית קיבול אין עליו תמונת כיס מטעם פירוד המעות: וכתב הראב''ד א''א תוספתא צרור מרגלית בזמן שתוכו טמא וכו'. נ''ל שפי' התוספתא כשנוטל ממנו המרגלית אם ניכר שיש לו תוך טמא ואם אינו ניכר לו תוך אלא הוא פשוט טהור. ומה שכתב נראה מן הענין הטעם וכו'. זהו טעם לדברי המשנה שטימאה בצרור המרגלית וטיהרה בצרור המעות:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן