הלכות כלים - פרק שבעה ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות כלים - פרק שבעה ועשרים - היד החזקה לרמב"ם

א שָׁלֹשׁ תֵּבוֹת הֵן. תֵּבָה שֶׁנִּפְחֲתָה מִצִּדָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס. מִלְּמַעְלָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַבָּאָה בְּמִדָּה טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

כסף משנה שלש תיבות הן וכו' עד (הלכה ט"ו) ושעושין לשחק בה לשותי שכר טהורה מכלום. הכל בפרק כ''ד וכתב שם רבינו לא יעלם ממך בכל זה הפרק השרש שקדם זכרו והוא אמרם כל הטמא מדרס מיטמא טמא מת [וכאשר יאמר טמא טמא מת הכוונה שלא יטמא מדרס] וכו' אבל יטמא במת ובשאר טומאות וכן פירש''י בפרק רבי עקיבא. ופירש עוד בקתדרא קצרה ומוקפת מג' צדדין טמא מדרס שלישיבה היא מיוחדת. כמטה שהיא ארוכה ומתחתיה מקבלת גמעה של עור שאין בה שום נקב ואינה מיוחדת לישיבה. ושל אבנים העשויה להוליך בה אבנים טהורה מכלום אינה מקבלת שום טומאה לפי שפרוצה מתחתיה נקבים גדולים ולאו כלי הוא דכל הכלים שיעורן ברמונים עכ''ל: והבאה במדה היינו שמחזקת ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש כדאיתא בפרק ט''ו ממסכת כלים. ודין תיבה שנפחתה מצדה טמאה אף מדרס שהרי ראויה לשכב עליה. מלמעלה טמאה טמא מת ולא מדרס לפי שאם בא לישב עליה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:

ב שָׁלֹשׁ עֲרֵבוֹת הֵן. עֲרֵבָה מִשְּׁנֵי לוֹגִין וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין * שֶׁנִּסְדְּקָה טְמֵאָה מִדְרָס. שְׁלֵמָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַבָּאָה בְּמִדָּה טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

ההראב"ד שנסדקה טמאה. א''א והוא שחשב עליה לישיבה כדעת רבי דפליג עליה דרבי יוסי בר''י כדכתבינן לעיל:

ג שָׁלֹשׁ עֲגָלוֹת הֵן. הָעֲשׂוּיָה כְּקָתֵדְרָה טְמֵאָה מִדְרָס. כְּמִטָּה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְשֶׁל אֲבָנִים טְהוֹרָה מִכְּלוּם:

ד שְׁלֹשָׁה תְּרִיסִין הֵן. תְּרִיס הַכָּפוּף טָמֵא מִדְרָס. וְשֶׁמְּשַׂחֲקִין בּוֹ בְּקֻמְפּוֹן טָמֵא טְמֵא מֵת. וְדִיצַת הָעַרְבִיִּים טְהוֹרָה מִכְּלוּם. לְפִי שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה לְצוּרָה בִּלְבַד וְאֵינָהּ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם וְכָל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כָּל עִקֵּר:

כסף משנה ודין תריס הכפוף הוא תריס גדול שמקיף את האדם משלש רוחותיו טמא מדרס מפני ששוכבים עליו במלחמה. שמשחקים בו בקונפין כלומר פארה אישגר''יימיר והוא קטן ואינו ראוי לשכב עליו. דיצת הערביים הוא קטן ביותר והערביים עושים לדיצה ושמחה ואינו כלי של תשמיש וזהו שכתב רבינו לפי שהיא עשויה לצורה:

ה שְׁלֹשָׁה תַּרְבּוּסִין שֶׁל עוֹר הֵן. שֶׁל סְפָרִים טָמֵא מִדְרָס. וְשֶׁאוֹכְלִין עָלָיו טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁשּׁוֹטְחִים עָלָיו אֶת הַזֵּיתִים טָהוֹר מִכְּלוּם * לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם:

ההראב"ד לפי שאינו ממשמשי אדם. א''א זה הטעם מצא חן בעיניו ותולה בו כל הדברים ובכאן אינו אלא מפני שאינו עשוי אלא כדי שלא יתלכלכו אצבעותיו בשמן העורות ודומה לו קסיה של צבעים ושל נפחים שהיא טהורה מפני שהוא לקבל את הזיעה ולא לקבלה אחרת:

כסף משנה ותרבוסים הם כלים של עור כעין ארגזים ושל ספרים והם מקיזי דם הם גדולים והם לישב או למזגא עלייהו והבאים להקיז ושאוכלין עליו אינו ראוי לישב מפני שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו:

ו שְׁלֹשָׁה בְּסִיסָאוֹת הֵן. שֶׁלִּפְנֵי הַמִּטָּה וְשֶׁלִּפְנֵי הַסּוֹפְרִים טָמֵא מִדְרָס. שֶׁל שֻׁלְחָן טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל מִגְדָּל טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁהוּא מִקְצָת מִגְדָּל וְצוּרָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו:

כסף משנה בססיות הם מושבות תרגום כנו בסיסיה ושלפני מטה ושלפני סופרים הם לישב עליהם ושל דלפקי אינו עשוי לישיבה שאין דרך לישב לפני הדלפקי ואין הבסיס שלפניו אלא לסדר עליו התבשילין כמו על הדלפקי:

ז שָׁלֹשׁ מִטּוֹת הֵן. הָעֲשׂוּיָה לִשְׁכִיבָה טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל זַגָּגִים שֶּׁנּוֹתְנִין בָּהּ כְּלֵי זְכוּכִית טְמֵאָה טֻמְאַת מֵת. וְשֶׁל סָרָגִין שֶׁמְּסָרְגִין עָלֶיהָ אֶת הַסְּבָכוֹת טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם:

כסף משנה ומטות של זגגין שנותנין בה כלי זכוכית תמיהא לי אמאי טמאה טמא מת מאי שנא מתרבוסין ששוטחין עליו זיתים דטהור מכלום מפני שאינו ממשמשי אדם:

ח שָׁלֹשׁ מִשְׁפָּלוֹת הֵן. שֶׁל זֶבֶל טְמֵאָה מִדְרָס. שֶׁל תֶּבֶן טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְהַפֻּחְלָץ שֶׁל גְּמַלִּים טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁהַחֲבָלִים שֶׁלּוֹ קָשִׁים בְּיוֹתֵר וְעָבִים וְאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל תֶּבֶן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ וְנִמְצָא שֶׁאֵין עָלָיו תּוֹרַת כְּלֵי אֶלָּא חֲבָלִים בִּלְבַד:

כסף משנה ומשפלות הם קופות והיה דרכן לישב על של זבל ולא על של תבן. ופוחלץ של גמלים סבכה שטוענים על הגמלים מליאה וטהורה מכלום מפני שנקביה רחבים ביותר:

ט שְׁלֹשָׁה מַפָּצִין הֵן. הֶעָשׂוּי לִישִׁיבָה טָמֵא מִדְרָס. וְשֶׁל צַבָּעִים שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הַכֵּלִים טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל גִּתּוֹת שֶׁנּוֹתְנִין עָלָיו עֲנָבִים וּמְחַפִּין בּוֹ טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם:

כסף משנה ומפצין של צבעין תמיהא לי אמאי טמא טמא מת ומ''ש מתרבוסין ששוטחין עליו זיתים וממפץ של גתות שהם טהורים לפי שאינם ממשמשי אדם: כתב הראב''ד [לעיל ה''ב] עריבה מב' לוגין ועד תשעה קבין שנסדקה טמאה מדרס א''א והוא שחשב עליה לישיבה וכו'. כבר כתבתי בפרק שקודם זה שרבינו לא חשש לכתוב התוספתא מפני שהיא כמעורבבת: כתב הראב''ד לפי שאינו ממשמשי אדם א''א זה הטעם מצא חן בעיניו וכו'. ואני אומר שמאחר שהטעם שנתן רבינו הוא צודק אם יש טעם אחר בדבר אין בכך כלום. ומה שכתב הראב''ד כדי שלא יתלכלכו אצבעותיו בשמן העורות. איני יודע מהו וצ''ע:

י שָׁלֹשׁ חֲמָתוֹת הֵן וּשְׁלֹשָׁה תּוּרְמְלִין הֵן. הַמְקַבְּלִין כְּשִׁעוּר טְמֵאִין מִדְרָס. וְכַמָּה שִׁעוּרָן הַחֵמֶת אַרְבָּעָה קַבִּין וְהַתּוּרְמִיל חֲמִשָּׁה. וְשֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין כְּשִׁעוּר טְמֵאִים טְמֵא מֵת. וְשֶׁל עוֹרוֹת הַדָּג טָהוֹר מִכְּלוּם:

כסף משנה ומ''ש שלש חמתות וכו'. שם. ומ''ש וכמה שיעורן החמת ד' קבין והתורמיל ה'. ברפ''כ דכלים והטעם שכשהם גדולים כשיעור הזה או יותר הם משמשים מדרס עם מלאכתן אבל פחות לא. ושל עורות הדג טהור מכלום. מפני שכל כלי שנעשה מדבר הגדל בים אינו מקבל שום טומאה כדאיתא בפי''ו דכלים:

יא שְׁלֹשָׁה עוֹרוֹת הֵן. הֶעָשׂוּי לְשָׁטִיחַ טְמֵא מִדְרָס. וְהֶעָשׂוּי לְתַכְרִיךְ כֵּלִים טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל רְצוּעוֹת וְשֶׁל סַנְדָּלִין טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי:

יב שְׁלֹשָׁה סְדִינִין הֵן. הֶעָשׂוּי לִשְׁכִיבָה טָמֵא מִדְרָס. וְהֶעָשׂוּי לְפָרֹכֶת טָמֵא טְמֵא מֵת. וְשֶׁל צוּרוֹת שֶׁעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּתְלַמֵּד מִמֶּנּוּ הָרוֹקֵם טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם:

כסף משנה ומ''ש גבי שלשה סדינין העשוי לפרוכת טמא טמא מת. בסוף פירקא קמא דיום טוב (דף ד') מפרש טעמא מפני שהשמש מתחמם בו שמתעטף בשוליו יש לו תורת כלי:

יג שָׁלֹשׁ מִטְפָּחוֹת הֵן. שֶׁל יָדַיִם טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל סְפָרִים טְמֵאָה טְמֵא מֵת. וְשֶׁל תַּכְרִיכֵי הַמֵּת וְשֶׁל נִבְלֵי בְּנֵי לֵוִי טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינָן מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם:

כסף משנה ומ''ש גבי ג' מטפחות של ידים טמאה מדרס. בירוש' פ''ח דכלאים מפרש טעמא מפני שנותנה על פי הכסת וישן עליה ושל ספרים טמאה טמא מת ואינה טמאה מדרס מפני שאין משתמשים בהם ומ''מ טמא טמא מת מפני שפעמים עושין אותה כמין תיק ונותנה בחיקו ומתחמם בה וכדרך שאמרו לענין איסור כלאים בירושלמי:

יד עוֹר הֶעָשׂוּי כְּמוֹ יָד שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ הַיָּד וְהָאֶצְבָּעוֹת מִפְּנֵי הַצִּנָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הוּא הַנִּקְרָא פְּרַקְלִינִין. וּשְׁלֹשָׁה פְּרַקְלִינִין הֵן. שֶׁל צַיָּדֵי חַיָּה וְעוֹף טָמֵא מִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלָיו. וְשֶׁל חֲגָבִים טָמֵא טְמֵא מֵת שֶּׁנּוֹתְנִין בּוֹ הַחֲגָבִים. וְשֶׁל קַיָיצִים שֶׁבּוֹ מְקַיְּצִין פֵּרוֹת טָהוֹר מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם:

כסף משנה ומ''ש גבי ג' פרקלינין של ציידי חיה ועוף טמא מדרס שהרי נשען עליו. איני יודע מה צורך לו להשען עליו:

טו שָׁלֹשׁ סְבָכוֹת הֵן. שֶׁל יַלְדָּה טְמֵאָה מִדְרָס. וְשֶׁל זְקֵנָה טְמֵאָה טְמֵא מֵת. * וְשֶׁעוֹשִׂין לְשַׂחֵק בָּהּ לְשׁוֹתֵי שֵׁכָר טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִמְּשַׁמְּשֵׁי אָדָם:

ההראב"ד ושעושין לשחק בה. א''א לשון המשנה ושל יוצאת החוץ טהורה מכלום והם הזונות שמראות את שערן והנקבים גדולים מאד ואין עליהם תורת בגד שאינה ראויה אלא לזונות והרי היא כמי שנקרעה ואינה מקבלת רוב השער והכי איתא בתוספתא:

כסף משנה ומ''ש גבי ג' סבכות הן של ילדה טמאה מדרס. אפשר שהיו באותו זמן הילדות נותנות סבכה שלהן על פי כסת וישינות עליה והזקנות לא היו נוהגות כן: כתב הראב''ד ושעושין לשחק בה א''א לשון המשנה ושל יוצאות החוץ טהורה מכלום וכו'. ורבינו נראה שמפרש של יוצאת החוץ (לאנשים) היוצאים מן השורה שהם שותי שכר ומשחקין קרי יוצאת החוץ וסבכה זו עשויה לשחק בה הליצנים לפני שותי שכרx:

טז שְׁלֹשָׁה סַנְדָּלִין הֵן. שֶׁל אָדָם טָמֵא מִדְרָס. שֶׁל מַתָּכוֹת שֶׁל בְּהֵמָה טָמֵא טְמֵא מֵת. שֶׁל שַׁעַם וְשֶׁל צְפִירָה טְהוֹרָה מִכְּלוּם. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל כְּלִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמִשְׁכָּב אוֹ לְמֶרְכָּב אוֹ שֶׁהוּא רָאוּי וְלֹא נַעֲשָׂה [לְכָךְ] אֶלָּא לִמְלָאכָה אַחֶרֶת הֲרֵי הוּא טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס. נַעֲשָׂה לִמְלָאכָה אַחֶרֶת וּמְשַׁמֵּשׁ עִמָּהּ אֶת הַיְשִׁיבָה כְּגוֹן הַטַּלִּית וְהָרְדִיד מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וְכָל הַמִּתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִתְטַמֵּא בְּמֵת וְיֵשׁ מִתְטַמֵּא בְּמֵת וְאֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכָל הַמִּתְטַמֵּא בְּמֵת מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר אֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת בֵּין אָבוֹת שֶׁל תּוֹרָה בֵּין שֶׁל דִּבְרֵיהֶם וּמִתְטַמְּאִין בְּמַשְׁקִין:

כסף משנה שלשה סנדלין הם וכו'. תוספתא דכלים פרק ב' דב''ב והגירסא הנכונה של מתכת של בהמה בלא וי''ו בפי''ד דמסכת כלים ומייתי לה בפרק במה אשה (דף נ"ט) ומקשי גמרא למאי חזי ופרש''י אי [משום בהמה הא] אין תכשיט לבהמה ומשני אמר רב ראוי לשתות בו מים במלחמה ורבי חנינא אמר ראוי לסוך בו שמן במלחמה ור''י אמר בשעה שבורח מן הקרב מניחו ברגליו ורץ על הקוצים ועל הברקנים ותמהו התוספות לר''י יטמא מדרס וצ''ל דכיון שאינו נוטלו לשום מנעל אלא להנצל מן הקוצים ומן הברקנים לא חשיב מנעל. ומ''ש של שעם ושל צפירה טהור מכלום. נראה דחדא מילתא היא של שעם שגודלים אותו בסיבוב דצפירה לשון סיבוב הוא א''נ צפירה שם מין גמי הוא וא''ת אמאי טהורה מכלום וי''ל דבשל בהמה מיירי וה''ק של אדם בכל גווני טמא מדרס בין של עור בין של מתכת בין של שעם אבל של בהמה אם הוא של מתכת טמא טמא מת מטעמי דאמרינן בגמרא ואם הוא של שעם טהור מכלום דכלי בהמה טהורים: כללו של דבר וכו'. ת''כ. ומ''ש וכל המתטמא מדרס וכו'. משנה פרק בא סימן (עלה מ"ט) וסוכה (עלה כ'):

יז שָׁלֹשׁ קֻפּוֹת הֵן. מְהוּהָה שֶׁטְּלָאָהּ עַל הַבְּרִיאָה הוֹלְכִין אַחַר הַבְּרִיאָה. קְטַנָּה עַל הַגְּדוֹלָה הוֹלְכִין אַחַר הַגְּדוֹלָה. הָיוּ שָׁווֹת הוֹלְכִין אַחַר הַפְּנִימִית. כֵּיצַד הוֹלְכִין אַחֲרֶיהָ. שֶׁאִם נִקְּבָה * בְּמוֹצִיא רִמּוֹן שְׁתֵּיהֶן טְהוֹרוֹת:

ההראב"ד במוציא רמון שתיהן טהורות. א''א ולא נתחוור אצלי זה הטעם למה שתיהן טהורות והלא תיקנה בשטלאה עליה ונראין דברי הרב היוני ז''ל שפירש הולכין אחר הבריא שאם הוא טמא אף המהוהה טמא וכן כולן וכן דרך התוספתא ואי קשיא לך הא דתנן פי''ח כרע שהיתה טמאה מדרס וחיברה למטה כולה טמאה מדרס הרי שנוסף מביא טומאה על העיקר וכאן אמרו שהולכין אחר העיקר לא דמי התם הכרע צורך המטה שאין תשמיש למטה בלא הכרע אבל הכא טלאי על גבי כלי ואחר עיקר הכלי הולכין בין שהניח הטלאי מבפנים או מבחוץ אבל שתיהן שוות הולכין אחר הפנימית:

כסף משנה שלש קופות הן וכו'. משנה פרק כ''ד. כתב הראב''ד שלש קופות הן וכו' שאם ניקבה במוציא רמון שתיהן טהורות א''א לא נתחוור אצלי זה הטעם ולמה שתיהן טהורות וכו'. ואפשר לפרש דברי רבינו כאן דאין הכי נמי שאם היתה נקובה במוציא רמון ואחר כך תיקנה וטלה עליה שהיא טמאה והכא במאי עסקינן כשטלה על נקב קטן שהיה בה ואחר כך ניקבה הגדולה כמוציא רמון טהורה אף הקטנה אף על פי שהיא שלימה ועי''ל דבניקבה הגדולה כמוציא רמון טהרה מטומאתה וכשטלה עליה הקטנה לא חזרה לטומאתה ואף על פי שהיתה זו הקטנה טמאה הרי היא כחלק מהגדולה וגם היא טהורה:

יח שְׁלֹשָׁה פִּנְקָסוֹת הֵן. הָאַפִּיפְיוֹרִין שֶׁמַּנִּיחִין עָלָיו הַסְּפָרִים טְמֵא מִדְרָס. וְשֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל שַׁעֲוָה טָמֵא טְמֵא מֵת. חִלְּקָהּ טְהוֹרָה מִכְּלוּם לְפִי שֶׁאֵין עָלָיו צוּרַת כְּלִי וְאֵינוֹ רָאוּי לְמִדְרָס:

כסף משנה שלשה פנקסות הן וכו'. שם ופי' רבינו פנקסאות הן כל שתי לוחות מזדווגות יהיו לסופר או לזולתו וכו'. ואפיפירין הוא כסא של פרקים כאשר יתפשט יהיו שני לוחות וישב הסופר עליו וכאשר יתקבץ ישוב לוח אחד וכו'. וחלקה הוא לוח פשוט אין לה בית קיבול ולא כלי קיבול והוא מפשוטי כלי עץ:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן