הלכות כלאים - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות כלאים - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א הַמַּרְכִּיב זָכָר עַל נְקֵבָה שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בֵּין בִּבְהֵמָה בֵּין בְּחַיָּה וּבְעוֹף וַאֲפִלּוּ בְּמִינֵי חַיָּה שֶׁבַּיָּם הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה בְּכָל מָקוֹם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-יט) 'בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם'. וְאֶחָד בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַד שֶׁיַּכְנִיס בְּיָדוֹ כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת. אֲבָל אִם הֶעֱלָם זֶה עַל זֶה בִּלְבַד אוֹ שֶׁעוֹרְרָן בְּקוֹל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

כסף משנה המרכיב זכר על נקבה וכו'. משנה בס''פ הפרה (ב"ק נ"ה). ומ''ש ואפי' במיני חיה שבים. שם: ומ''ש בין בארץ בין בח''ל. פשוט הוא שהרי אין מצוה זו תלויה בארץ. ומה שכתב ואחד בהמה חיה ועוף שלו או של חבירו. בתורת כהנים פרשת קדושים: ומ''ש אבל אם העלם זה על זה בלבד וכו' מכין אותו מכת מרדות. דאע''ג דאינו לוקה מ''מ משמע לרבינו דאסור מדרבנן: ואינו לוקה עד שיכניס וכו'. בפרק הפועלים (ב"מ צ"א:) מימרא דשמואל:

ב מֻתָּר לְהַכְנִיס שְׁנֵי מִינִין לְסַהַר אֶחָד. וְאִם רָאָה אוֹתָם רוֹבְעִים זֶה אֶת זֶה אֵינוֹ זָקוּק לְהַפְרִישָׁן. וְאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִתֵּן בְּהֶמְתּוֹ לְעַכּוּ''ם לְהַרְבִּיעָהּ לוֹ:

כסף משנה ומ''ש ואסור ליתן בהמתו לעכו''ם להרביעה לו. בפרק הפועלים איבעיא אמירה לעכו''ם באיסור לאו אי שרי ולא איפשיטא: מותר להכניס שני מינים וכו'. שם:

ג מִי שֶׁעָבַר וְהִרְכִּיב בְּהֶמְתּוֹ כִּלְאַיִם הֲרֵי הַנּוֹלָד מֵהֶם מֻתָּר בַּהֲנָאָה. וְאִם הָיָה מִין טְהוֹרָה עִם מִין טְהוֹרָה מֻתָּר בַּאֲכִילָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת:

כסף משנה מי שעבר והרכיב בהמתו כלאים וכו'. משנה ריש פרק ח' כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינם אסורים אלא מלהרביע. ומ''ש ואם היה מין טהורה עם מין טהורה מותר באכילה כמו שביארנו במאכלות אסורות, בפ''א:

ד שְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה שֶׁדּוֹמִין זֶה לְזֶה אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַבְּרִין זֶה מִזֶּה וְדוֹמִין זֶה לָזֶה הוֹאִיל וְהֵם שְׁנֵי מִינִין הֲרֵי הֵם כִּלְאַיִם וְאָסוּר לְהַרְכִּיבָן. כֵּיצַד. הַזְּאֵב עִם הַכֶּלֶב וְהַכֶּלֶב הַכּוּפְרִי עִם הַשּׁוּעָל וְהַצְּבָאִים עִם הָעִזִּים וְהַיְעֵלִים עִם הָרְחֵלִים וְהַסּוּס עִם הַפֶּרֶד וְהַפֶּרֶד עִם הַחֲמוֹר וְהַחֲמוֹר עִם הֶעָרוֹד אַף עַל פִּי שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה הֲרֵי הֵן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה:

כסף משנה שני מיני בהמה או חיה שדומים זה לזה וכו' כיצד הזאב עם הכלב וכו'. משנה בפ''ק:

ה מִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדְבָּרִי וְיִשּׁוּבִי כְּגוֹן שׁוֹר הַבָּר עִם הַשּׁוֹר וְהָרַמָּךְ עִם הַסּוּס מֻתָּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עִם זֶה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִין אֶחָד. אֲבָל אַוָּז עִם אַוָּז בַּר כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה מִפְּנֵי שֶׁהָאַוָּז (בֵּיתִּיִי) בֵּיצָיו מִבִּפְנִים וְאַוָּז בַּר בֵּיצָיו מִבַּחוּץ מִכְלָל שֶׁהֵם שְׁנֵי מִינִין. וְהַכְּוִי כִּלְאַיִם עִם הַחַיָּה וְעִם הַבְּהֵמָה וְאֵין לוֹקִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק:

כסף משנה מין שיש לו מדברי וישובי כגון שור הבר עם השור וכו'. משנה בפ''ח: ומ''ש אבל אווז עם אווז בר כלאים זה בזה וכו'. בס''פ הפרה (ב"ק דף נ"ה): והכוי כלאים עם החיה וכו'. בפ''ב דבכורים:

ו הַיְלוּדִים מִן הַכִּלְאַיִם אִם הָיוּ אִמּוֹתֵיהֶן מִין אֶחָד מֻתָּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה. וְאִם הָיוּ שְׁנֵי מִינִין אָסוּר לְהַרְכִּיבָן זֶה עַל זֶה וְאִם הִרְכִּיב לוֹקֶה. וְכֵן אִם הִרְכִּיב זֶה הַנּוֹלָד אֲפִלּוּ עַל מִין אִמּוֹ לוֹקֶה. כֵּיצַד. פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ חֲמוֹר מֻתָּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פְּרֵדָה שֶׁאִמָּהּ חֲמוֹר. וְאָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ אֲפִלּוּ עַל הַחֲמוֹר. אֲבָל פֶּרֶד שֶׁאִמּוֹ סוּס אָסוּר לְהַרְכִּיבוֹ עַל פְּרֵדָה שֶׁאִמּוֹ חֲמוֹר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. לְפִיכָךְ הָרוֹצֶה לְהַרְכִּיב פֶּרֶד עַל פְּרֵדָה אוֹ לִמְשֹׁךְ בִּשְׁתֵּי פְּרֵדוֹת בּוֹדֵק בְּסִימָנֵי אָזְנַיִם וְזָנָב וְקוֹל אִם דּוֹמִין זֶה לָזֶה בְּיָדוּעַ שֶׁאִמָּן מִמִּין אֶחָד וּמֻתָּרִין:

כסף משנה הילודים מן הכלאים וכו'. בפ''ח דכלאים תנן ר' יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס אע''פ שאביהם חמור מותרים זה עם זה וכן הנולדים מן החמור אע''פ שאביהם סוס מותרים זה עם זה אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדים מן החמור אסורים זה עם זה. ובפרק אותו ואת בנו (דף ע"ט) איבעיא להו מי פשיט ליה לר' יהודה דאין חוששין לזרע האב או דילמא ספוקי מספקא ליה למאי נ''מ למשרי פרי עם האם אי אמרת פשיטא ליה פרי עם האם שרי אלא אי אמרת מספקא ליה פרי עם האם אסור מאי וכו' ת''ש דאמר רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים בפרי עם האם שאסור שמע מיניה ספוקי מספקא ליה ואע''ג דחנניא פליג ואמר חוששין לזרע האב ולדבריו כל מין פרדות מותרים שבכולם יש שני צדדים ופסק התם שמואל כוותיה פסקו הפוסקים הלכה כר''י משום שבפרק שני דייני גזירות (דף קי"א) פסיק הלכתא כוותיה ועובדא דר' אבא בפ' אותו ואת בנו כוותיה אתיא. והרא''ש תמה על רבינו שכתב אם היו אמותיהם משני מינים אסור להרכיבם זה על זה ואם הרכיבן לוקה וכן אם הרכיב זה הנולד אפי' על מין אמו לוקה דמדקאמר אם היו אמותיהם משני מינים לוקה אלמא פשיטא ליה דאין חוששין לזרע האב והדר קאמר אם הרכיב זה הנולד אפילו על מין אמו לוקה אלמא פשיטא ליה דחוששין לזרע האב ואם היה מזכיר בשניהם אסור או לוקה מכת מרדות הוה ניחא עכ''ל. ואני מצאתי בספר אחר שעבר הקולמוס על ואם הרכיבן לוקה, ואין אותה נוסחא נוחה דא''כ מ''ש וכן אם הרכיב זה הנולד אפילו על מין אמו לוקה קשה מאי וכן כיון שהם מוחלקים זה מזה דבזה לוקה ובזה אינו לוקה ועוד (דבלא כן) אכתי קשה למה בהרכיב זה הנולד על מין אמו לוקה דהא ספיקא הוא ואפשר דלוקה דקאמר היינו מכת מרדות וכדאמרינן בכמה דוכתי בגמרא ולפ''ז שפיר גרסינן בתרווייהו לוקה אלא שקשה שאין דרך רבינו להוציא מכת מרדות בלשון מלקות ועוד (דאף מכות מרדות אין מלקין על הספק) ויותר נכון היה לגרוס בשניהם אינו לוקה. ומה שכתב רבינו לפיכך הרוצה להרכיב פרד על פרדה או למשוך וכו' בפ' אותו ואת בנו (דף ע"ט):

ז כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּשְׁנֵי מִינֵי בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן מִין טְהוֹרָה וְהַשֵּׁנִי מִיִן טְמֵאָה הֲרֵי זֶה לוֹקֶה בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב-י) 'לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו'. אֶחָד הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַזּוֹרֵעַ אוֹ הַמּוֹשֵׁךְ בָּהֶם עֲגָלָה אוֹ אֶבֶן כְּאֶחָד אוֹ הִנְהִיגָם כְּאֶחָד וַאֲפִלּוּ בְּקוֹל לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר יַחְדָּו מִכָּל מָקוֹם. אֲבָל הַמְזַוְּגָן פָּטוּר עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ אוֹ יַנְהִיג:

כסף משנה כל העושה מלאכה וכו'. משנה בס''פ הפרה (דף נ"ד:) אחד שור ואחד כל בהמה וכו' לכלאים וכו' א''כ למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהוה. ומ''ש אחד החורש או המושך וכו' או הנהיגם כאחד. משנה פ''ח דכלאים. ומ''ש ואפילו בקול לוקה. שם בירושלמי ובגמרא פרק הפועלים (דף צ':) פלוגתא דר''י וריש לקיש ופסק כרבי יוחנן: ומדברי הטור נראה שהוא מפרש שרבינו מחייב אפילו אינם קשורים יחד אם הנהיגם בקול ואע''פ שבחבורי בית יוסף הראיתי פנים לסברא זו לדעת רבינו לפי האמת אינו נראה לי אלא אם אינם קשורים יחד והנהיגם בקול רבינו נמי פטר ולא בא לומר אלא שאף ע''פ שלא משך ולא הנהיגם ביד חייב אם הנהיג בקול והוא שיהיו קשורים יחד, זה הוא הנראה בפשט דברי רבינו. ועוד אני אומר שאותה סברא א''א להעלותה על הדעת דהא מושך ומנהיג ביד אין לחייב אלא א''כ קשורים יחד דאל''כ לא קרינן בהו יחדיו והיאך אפשר להחמיר במנהיג בקול יותר מבמושך ומנהיג וזה פשוט. ומ''ש אבל המזווגן פטור עד שימשוך או ינהיג. ברייתא פרק הפועלים (דף צ"ח:):

ח אֶחָד שׁוֹר וַחֲמוֹר וְאֶחָד כָּל שְׁנֵי מִינִין שֶׁאֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר בֵּין בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה כַּחֲזִיר עִם הַכֶּבֶשׂ. אוֹ חַיָּה עִם חַיָּה כְּיַחְמוּר עִם הַפִּיל. אוֹ חַיָּה עִם בְּהֵמָה כְּכֶלֶב עִם הָעֵז אוֹ צְבִי עִם הַחֲזִיר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם עַל כָּל אֵלּוּ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה שֶׁחַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שְׁנֵי מִינִין שֶׁהֵן כִּלְאַיִם בְּהַרְבָּעָה אֲסוּרִים לַחֲרשׁ בָּהֶן כְּאֶחָד וּלְמָשְׁכָן וּלְהַנְהִיגָן. וְאִם עָשָׂה בָּהֶן מְלָאכָה כְּאֶחָד אוֹ מָשַׁךְ אוֹ הִנְהִיג מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאָסוּר לְהַנְהִיג בְּהֵמָה מִן הַיַּבָּשָׁה עִם חַיָּה שֶׁבַּיָּם כְּגוֹן עֵז עִם שִׁבּוּט וְאִם עָשָׂה פָּטוּר:

כסף משנה אחד שור וחמור וכו'. בפ' שמיני דכלאים תנן כלאי בהמה מותרים לגדל ולקיים ואינם אסורים אלא מלהרביע וכו' בהמה עם בהמה חיה עם חיה בהמה עם חיה חיה עם בהמה טמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה טמאה עם טהורה טהורה עם טמאה אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג. וכתב רבינו בפירוש המשנה שעל מה ששנה אינם אסורים אלא מלהרביע שנה דהני מילי בהמה עם בהמה או חיה עם חיה או טמאה עם טמאה או טהורה עם טהורה אבל טמאה עם טהורה יש בה תוספת על איסור ההרבעה והוא שהם אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג זהו מדין תורה אבל מד''ס בכולם אסור והכי תניא בתוספתא פ' בתרא דכלאים לא יקשור סוס לפרד ופרד לחמור וחמור לערוד מפני שמנהיגין זה את זה ואם עשה כן רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים. וכתב סמ''ג פוטרים פי' ממלקות אבל אסור הוא שהרי לא יקשור דרישא דברי הכל הוא. והרא''ש כתב שאין נראה לו דברי רבינו אלא כל שני מיני בהמות לוקה עליהן מן התורה. ומה שכתב רבינו שהחזיר מין בהמה והפיל והכלב מין חיה משנה בפ''ח דכלאים וכת''ק. וכתוב בספרי רבינו או חיה עם חיה כחמור עם הפיל וט''ס הוא דחמור מין בהמה הוא וצריך להגיה ולכתוב כיחמור וכן מצאתי בספר מוגה. ומה שכתב ואסור להנהיג בהמה מן היבשה עם חיה שבים. בס''פ הפרה (דף נ"ה) בעיא דלא איפשיטא:

ט עֲגָלָה שֶׁהָיוּ מוֹשְׁכִין אוֹתָהּ כִּלְאַיִם הַיּוֹשֵׁב בַּעֲגָלָה לוֹקֶה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִנְהִיג. שֶׁיְּשִׁיבָתוֹ גּוֹרֶמֶת לַבְּהֵמָה שֶׁתִּמְשֹׁךְ הָעֲגָלָה. וְכֵן אִם הָיָה יוֹשֵׁב אֶחָד בַּעֲגָלָה וְאֶחָד מַנְהִיג שְׁנֵיהֶן לוֹקִין. וַאֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁהִנְהִיגוּ כִּלְאַיִם כְּאֶחָד כֻּלָּן לוֹקִין:

כסף משנה עגלה שהיו מושכים אותה וכו' וכן אם היה אחד יושב בעגלה וכו'. משנה בפ''ח המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים ר''מ פוטר (היושב בקרון) ופסק כת''ק. וקשה דאמרינן בריש מציעא (דף ח' ע"ב) דשמואל מפיך ותני דחכמים פוטרים את היושב בקרון ואפשר דמשמע לרבינו דשמואל בלחוד הוא דהוה מפיך אבל שאר רבנן כולהו לא הוו מפכי וקי''ל כוותייהו. והרא''ש כתב וז''ל רבי יצחק פסק כשמואל דלא אשכחן אמורא דפליג עליה ואע''ג דפריך ליה טובא הא שני לכולהו ומתניתין דהיו שנים רוכבים על גבי בהמה מוקי לה שמואל במנהיג ברגליו והרי''ף לא הביא דברי שמואל כלל אלא הביא המשנה כצורתה משמע דליתא להך משום דפריך ליה טובא ואע''ג דשנינהו נראה להר''י אלפס דשינויי דחיקי נינהו ולא מפכינן למתני' והיושב בקרון לוקה משום דאזלא מחמתיה משום דלא גרע ממנהיגה בקול ולוקה משום דבדיבור קא עביד מעשה עכ''ל. ומ''ש וכן אם היה יושב אחד בעגלה ואחד מנהיג שניהם לוקין וכו'. פשוט הוא: ודע דתנן במתני' והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה ורבינו השמיט דין זה ונראה לי שטעמו מפני שהיה מפרש המשנה דהיינו שהעגלה השלישית הקשורה עם הקרון אסור לשבת בה כשימשכו העגלות ההם בהמות כלאים ולא הוצרך לכתוב זה שמאחר שכתב שהיושב בעגלה לוקה מפני שישיבתו גורמת לבהמה שתמשוך ממילא משמע דאפילו לישב בעגלה שלישית אסור דהא ודאי ישיבתו גורמת בבהמה שתמשוך העגלה:

י מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאָדָם וּבַבְּהֵמָה אוֹ חַיָּה כְּאֶחָד. כְּגוֹן אָדָם שֶׁחוֹרֵשׁ עִם הַשּׁוֹר אוֹ מוֹשֵׁךְ עֲגָלָה עִם חֲמוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב-י) 'בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו' לֹא בְּאָדָם וַחֲמוֹר אוֹ בְּאָדָם וְשׁוֹר:

כסף משנה מותר לעשות מלאכה באדם ובבהמה וכו'. משנה בספ''ח דכלאים ואדם מותר עם כולם למשוך ולחרוש ולהנהיג:

יא * בֶּהֱמַת פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אַף עַל פִּי שֶׁהִיא גּוּף אֶחָד עֲשָׂאָהּ הַכָּתוּב כִּשְׁנֵי גּוּפִין. מִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה קֹדֶשׁ וְנַעֲשֵׂית כְּקֹדֶשׁ וּכְחל מְעֹרָבִין זֶה בְּזֶה וְנִמְצֵאת בְּהֵמָה זוֹ כִּבְהֵמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה הַמְעֹרָבִין כְּאֶחָד. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ויקרא כז-יא) 'וְאִם כָּל בְּהֵמָה טְמֵאָה אֲשֶׁר לֹא יַקְרִיבוּ מִמֶּנָּה קָרְבָּן לַה''. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בִּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. לְפִיכָךְ הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין אוֹ הַמַּרְבִּיעַ הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִשּׁוּם כִּלְאַיִם. וְאִסּוּר זֶה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה:

ההראב"ד בהמת פסולי המקודשין וכו'. א''א אנו אין בידינו אלא כחיה עם בהמה שהרי עשאה כצבי ואיל והכי איתא בבכורות:

כסף משנה בהמת פסולי המוקדשין וכו' לפיכך החורש בשור פסולי המוקדשים או המרביע הרי זה לוקה משום כלאים. מימרות בסוף מכות (דף כ"א:): וכתב הראב''ד אנו אין בידינו וכו'. ודברי רבינו כפירוש רש''י ודברי הראב''ד כפי' ר''ת:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן