הלכות כלאים - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות כלאים - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

א הַבָּא לִזְרֹעַ בְּצַד הַכֶּרֶם מַרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקְּרֵי הַגְּפָנִים וְזוֹרֵעַ. וְאִם גֶּפֶן יְחִידִית הִיא מַרְחִיק מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה טְפָחִים וְזוֹרֵעַ. הָיְתָה שׁוּרָה אַחַת שֶׁל גְּפָנִים זוֹ בְּצַד זוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה אֵין זֶה כֶּרֶם אֶלָּא כְּגֶפֶן יְחִידִית וּמַרְחִיק מִן הַשּׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים וְזוֹרֵעַ. הָיוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הֲרֵי אֵלּוּ כֶּרֶם וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִכָּל צַד וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע:

כסף משנה הבא לזרוע בצד הכרם וכו'. משנה בפרק ד'. ומה שכתב ואם גפן יחידית היא מרחיק ממנה ו' טפחים וזורע. משנה בפ''ג ובפ''ו וכת''ק: היתה שורה אחת של גפנים וכו'. בפ''ד הנוטע שורה של ה' גפנים ב''ש אומרים כרם ובה''א אינו כרם עד שיהיו שתי שורות וידוע דהלכה כב''ה. ומה שכתב וכמה יהיה בכל שורה שלש גפנים או יותר. שם בירושלמי אמרו זרע כנגד האמצעי על דעתיה דב''ה אוסר שלש כנגד שלש ומשמע לרבינו מירושלמי זה דשלש כנגד שלש הוו שני שורות דג' הוי שורה וכההיא דאמרינן פרק קמא דיו''ט גבי מנות ובפרק יום הכפורים גבי ישור על אנשים וכן מבואר עוד בירושלמי בפרק הנזכר גבי מחול הכרם איזהו כרם קטן שלש כנגד שלש:

ב וְכַמָּה יִהְיֶה בְּכָל שׁוּרָה שָׁלֹשׁ גְּפָנִים אוֹ יוֹתֵר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה בֵּין כָּל גֶּפֶן וְגֶפֶן מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַד שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת. אֲבָל אִם הָיָה בֵּין שְׁתֵּי הַשּׁוּרוֹת שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת חוּץ מִמְּקוֹם הַגְּפָנִים עַצְמָן הֲרֵי אֵלּוּ כְּמֻבְדָּלוֹת זוֹ מִזּוֹ וְאֵינָן כֶּרֶם אֶחָד וְאֵינוֹ מַרְחִיק אֶלָּא שִׁשָּׁה טְפָחִים מִכָּל שׁוּרָה. וְכֵן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבַּע הֲרֵי אֵלּוּ כְּגֶפֶן אַחַת וּמַרְחִיק שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ:

ג הָיוּ שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶן פָּחוֹת מֵאַרְבַּע הֲרֵי אֵלּוּ כֶּרֶם וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּאִלּוּ אֵינָם. * וְכֵן אִם הָיוּ שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת וּבֵין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר הֲרֵי זֶה זוֹרֵעַ בֵּין הַשּׁוּרוֹת:

ההראב"ד וכן אם היו שלש שורות וכו'. א''א לפי המשנה נראה לי שהיה לו לומר בכאן שאם היה בין שורה ושורה שש עשרה אמות או יותר הרי זה זורע בין השורות לפי שראיתי הפרש בין שתי שורות לשלש שהשתים אין לה תבנית כרם כמו השלש ובח' אמות היא יוצאה מכלל כרם אבל השלש יש להן תבנית כרם ואינו יוצא מתורת כרם אלא ברחוק ט''ז אמה:

ד לְפִיכָךְ הַנּוֹטֵעַ אֶת כַּרְמוֹ מִתְּחִלָּה וְהִרְחִיק בֵּין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת מֻתָּר לְהָבִיא זֶרַע בְּתוֹכוֹ. וּמַרְחִיק מִכָּל שׁוּרָה שִׁשָּׁה טְפָחִים בִּלְבַד. * אֲבָל אִם זָרַע חוּצָה לוֹ צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִשּׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַרְבַּע אַמּוֹת כִּשְׁאָר הַכְּרָמִים וְאֵין דִּין בֵּין הַשּׁוּרוֹת שֶׁל זֶה הַכֶּרֶם כְּכֶרֶם שֶׁחָרַב בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁהֲרֵי מִתְּחִלָּה נְטָעָן מְרֻחָקִין:

ההראב"ד אבל אם זרע חוצה לו וכו'. א''א לא מצאתי לזה עיקר בירושלמי ואם אמר מפני מראית העין כ''ש בתוכו:

כסף משנה (ב-ד) בד''א כשהיה בין כל גפן וגפן וכו'. היו שלש שורות וכו'. בפרק ד' הנוטע שתי שורות אם אין ביניהם ח' אמות לא יביא זרע לשם. ומ''ש חוץ ממקום גפנים עצמם שם בירושלמי א''ר זעירא שמנה חוץ ממקום כורתין פי' גזע הגפן נקרא כורתי. ומ''ש וכן אם היה ביניהם פחות מד' וכו' בפרק ה' כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות ר''ש אומר אינו כרם וחכמים אומרים רואים את האמצעיות כאילו אינם. ובירושלמי אמר ר' חנניה הדא אמרה בשהיו שש כנגד שש אבל אם היו חמש כנגד חמש כל עמא מודו שהם רואים האמצעיות כאילו אינם. ורבינו נראה שהיה גורס הדא אמרה כשהיו שתים אבל אם היו שלש כל עמא מודו שהם רואים האמצעיות כאילו אינם וצ''ע. וכן צ''ע למה פסק כר''ש. ואפשר שטעמו משום דהא דאמר רבי חנניה דבסמוך לפרושי דברי ר''ש איצטריך ומאחר דאמורא מפרש דבריו משמע דסבירא ליה דהלכתא כוותיה: וכן אם היו שלש שורות וכו'. ולפיכך הנוטע כרמו מתחילה וכו'. שם (דף כ"ז) הנוטע שתי שורות אם אין ביניהם ח' אמות לא יביא זרע לשם היו ג' אם אין בין שורה לחבירתה ט''ז אמה לא יביא זרע לשם ראב''י אומר משום חנינא בן חכינאי אפי' חרבה האמצעית ואין בין שורה לחבירתה ט''ז אמה לא יביא זרע לשם שאילו מתחלה נטען היה מותר בשמונה אמות הנוטע את כרמו (ט"ז אמה) על ט''ז אמה מותר להביא זרע לשם וכו' ר''מ ור''ש אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה אמות מותר ופסק בירושלמי הלכה כר''מ ור''ש ומתוך כך משמע דלית הלכתא כהא דתנן היו שלש שורות אם אין בין שורה לחבירתה ט''ז לא יביא זרע לשם ואע''ג דראב''י סבר הכי לא קיי''ל כוותיה ואף על גב דמשנתו קב ונקי איכא למימר דשאני הכא דמשום חנינא בן חכינאי קאמר לה ואפשר דליה לא ס''ל ועוד דקאמר בירושלמי דראב''י ס''ל כב''ש דשורה אחת הוי כרם: וכתב הראב''ד לפי המשנה נ''ל וכו'. וטעמו לפי שהוא סבור דהלכה כת''ק כמו שהוא דרך בשאר מקומות לפסוק כת''ק וכל שכן דאיכא כמה תנאי דמסייעי ליה. ורבינו תפס כדברי הירושלמי שפסק כר''מ ור''ש. ומ''ש אבל אם זרע חוצה לו צריך להרחיק משורה החיצונה ארבע אמות כשאר הכרמים: כתב הראב''ד א''א לא מצאתי לזה עיקר בירושלמי וכו'. ולדעת רבינו אפשר לומר דמשמע ליה איפכא שהרואה מבחוץ שלש שורות נטועות אינו מבחין שיש ביניהם שמונה אמות ונראה לו שהוא כרם גמור אבל בתוכו ניכר הוא שיש ביניהם מרחק רב. ומ''מ צ''ע מנין לנו לחלק בדבר:

ה * הָיְתָה בְּשָׂדֶה זוֹ שׁוּרָה אַחַת שֶׁל גְּפָנִים וּבִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ שׁוּרָה אַחֶרֶת כְּנֶגְדָּהּ קְרוֹבָה לָהּ. אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיק בֵּינֵיהֶן דֶּרֶךְ הַיָּחִיד אוֹ דֶּרֶךְ הָרַבִּים אוֹ גָּדֵר שֶׁהוּא נָמוּךְ מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת לִהְיוֹת שְׁתֵּיהֶן כֶּרֶם וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּינֵיהֶן פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנֶה:

ההראב"ד היתה בשדה זו שורה אחת של גפנים וכו'. א''א לא ט''ז אמה כדרך הרבים אלא שהוא שביל הדרכים לרבים:

כסף משנה היתה בשדה זו שורה של גפנים וכו'. משנה בפ''ד: כתב הראב''ד לא ט''ז אמה כדרך הרבים אלא שהוא שביל הדרכים לרבים עכ''ל. טעמו משום דהא תנן שאם יש ביניהם שמונה אמות מותר להביא זרע לשם ופשוט הוא וכך מבואר בדברי רבינו והוא שיהא ביניהם פחות מח' אמות:

ו נָטַע שׁוּרָה אַחַת בָּאָרֶץ וְשׁוּרָה אַחַת בְּמַדְרֵגָה. אִם גְּבוֹהָה הַמַּדְרֵגָה מִן הָאָרֶץ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵינָם מִצְטָרְפִין. פָּחוֹת מִיכַּן מִצְטָרְפִין:

כסף משנה נטע שורה אחת בארץ וכו'. משנה בפרק ששי בשם רבי אליעזר ואין עליו חולק:

ז הַנּוֹטֵעַ חָמֵשׁ גְּפָנִים שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵאת זָנָב הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם קָטָן וְצָרִיךְ לְהַרְחִיק מֵהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ. אֲבָל אִם נְטָעָן שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת בָּאֶמְצַע אוֹ שָׁלֹשׁ בְּשׁוּרָה זוֹ וּשְׁתַּיִם כְּנֶגְדָּן בְּשׁוּרָה שְׁנִיָּה אֵינָם כֶּרֶם וְאֵינוֹ מַרְחִיק מֵהֶן אֶלָּא שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ:

כסף משנה הנוטע חמש גפנים שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב וכו'. משנה בפ''ד. ומדברי רבינו נראה שהוא מפרש שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב כזה (ציור) ושתים כנגד שתים ואחת באמצע כזה (ציור) ושתים כנגד ואחת בינתים כזה (ציור):

ח כֶּרֶם שֶׁחָרַב אִם יֵשׁ בּוֹ לְלַקֵּט עֶשֶׂר גְּפָנִים לְכָל בֵּית סְאָה וְיִהְיוּ נְטוּעוֹת שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצְאָה זָנָב. אוֹ יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּן שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ הֲרֵי זֶה נִקְרָא כֶּרֶם דַּל וְאָסוּר לִזְרֹעַ בְּכֻלּוֹ:

כסף משנה כרם שחרב וכו'. משנה רפ''ה כרם שחרב אם יש בו ללקט י' גפנים לבית סאה ונטועות כהלכתן ה''ז נקרא כרם דל. ונטועות כהלכתן היינו שתים כנגד שתים ואחת יוצאת זנב כמו שנתבאר: ומה שכתב או יש בו לכוין שלש כנגד שלש. זה על פי מה שכתב בתחלת פרק זה היו שתי שורות הרי אלו כרם וכמה יהא בכל שורה שלש גפנים או יותר:

ט כֶּרֶם שֶׁאֵינוֹ נָטוּעַ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת אֶלָּא מְעֵרְבָּב. אִם יֵשׁ בּוֹ לְכַוֵּן שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ הֲרֵי זֶה כֶּרֶם וְאִם לָאו אֵינוֹ כֶּרֶם. אֶלָּא דַּיּוֹ לְהַרְחִיק שִׁשָּׁה טְפָחִים מִכָּל גֶּפֶן וְגֶפֶן וְזוֹרֵעַ:

כסף משנה כרם שאינו נטוע שורות שורות וכו'. משנה שם וכת''ק:

י הָיוּ הָעִקָּרִים מְכֻוָּנִין וְהַנּוֹף אֵינוֹ מְכֻוָּן הֲרֵי זֶה כֶּרֶם. הַנּוֹף מְכֻוָּן וְהָעִקָּר אֵינוֹ מְכֻוָּן אֵינוֹ כֶּרֶם. הָיוּ דַּקּוֹת וְאֵינָן מְכֻוָּנוֹת הֶעֱבוּ וַהֲרֵי הֵן מְכֻוָּנוֹת הֲרֵי זֶה כֶּרֶם. כֵּיצַד הוּא יוֹדֵעַ אִם הֵן מְכֻוָּנוֹת. מֵבִיא חוּט הַמִּדָּה וּמוֹתֵחַ מִזּוֹ לְזוֹ:

כסף משנה ומ''ש היו העיקרים מכוונים וכו' עד ומותח מזו לזו. ירושלמי שם:

יא כֶּרֶם שֶׁחָרַב בְּאֶמְצָעוֹ וְנִשְׁאָר שָׁלֵם מִכָּל סְבִיבָיו. אִם יֵשׁ בַּקָּרַחַת שֶׁבְּאֶמְצָעוֹ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הֲרֵי זֶה מַרְחִיק מֵעִקְּרֵי הַגְּפָנִים אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ וְזוֹרֵעַ בְּאֶמְצַע הַקָּרַחַת. וְאִם אֵין בָּהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה הֲרֵי זֶה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְאִם הֵבִיא הוֹאִיל וְהִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ מִן הַגְּפָנִים שֶׁל כֶּרֶם הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ:

כסף משנה כרם שחרב באמצעו וכו'. משנה בפרק ד' וכב''ה. ומ''ש ואם הביא הואיל והרחיק ארבע אמות לכל רוח וכו'. זהו פירוש מה ששנינו בפרק שביעי אלו אוסרים ולא מקדשים מותר חרבן הכרם:

יב וְכֵן מָקוֹם שֶׁנִּשְׁאַר פָּנוּי בְּלֹא גְּפָנִים בֵּין סוֹף הַכֶּרֶם וּבֵין הַגָּדֵר שֶׁלּוֹ וְהוּא הַנִּקְרָא מְחוֹל הַכֶּרֶם אִם יֵשׁ בּוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה מַרְחִיק מִן הַגְּפָנִים אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ אֶת הִשָּׁאֵר:

כסף משנה וכן מקום שנשאר פנוי בלא גפנים וכו' והוא הנקרא מחול הכרם וכו'. גם זה משנה בפרק ד' וכב''ה ואיתיה בפרק כל גגות:

יג הָיָה בּוֹ פָּחוֹת מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. וְאִם הֵבִיא הוֹאִיל וְהִרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת הֲרֵי זֶה לֹא קִדֵּשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכֶרֶם גָּדוֹל. אֲבָל בְּקָטָן אֵין לוֹ מָחוֹל אֶלָּא מַרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת מִסּוֹף הַגְּפָנִים וְזוֹרֵעַ עַד הַגָּדֵר. וְכֵן כֶּרֶם גָּדוֹל שֶׁהָיָה בֵּין כָּל שׁוּרָה וְשׁוּרָה שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת אוֹ יֶתֶר אֵין לוֹ מָחוֹל:

כסף משנה ומ''ש ואם הביא הואיל והרחיק ארבע אמות ה''ז לא קידש. גם זה משנה בפ''ז אלו אסורים ואינם מקדשים מותר חרבן הכרם מותר מחול הכרם: בד''א בכרם גדול וכו'. ירושלמי שם ואמרו עוד שם איזהו כרם קטן שלש כנגד שלש הא שלש כנגד שלש כנגד שלש יש לו מחול, ואיני יודע למה השמיטו רבינו: וכן כרם גדול וכו'. ירושלמי פרק ז':

יד הָיָה הַגָּדֵר הַמַּקִּיף אֶת הַכֶּרֶם פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. אוֹ שֶׁהָיָה גָּבְהוֹ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְאֵין בּוֹ רֹחַב אַרְבָּעָה טְפָחִים. אֵין לוֹ מָחוֹל. אֶלָּא מַרְחִיק מִסּוֹף הַגְּפָנִים אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ עַד הַמְּחִצָּה. אֲפִלּוּ הָיָה בֵּין הַגְּפָנִים וּבֵין הַמְּחִצָּה אַרְבַּע אַמּוֹת וּמֶחֱצָה זוֹרֵעַ אֶת חֲצִי הָאַמָּה:

כסף משנה היה הגדר המקיף את הכרם וכו'. אפשר דהיינו מדתניא בתוספתא פרק ג' העושה מחיצה לכרם גבוה י' ורחב ד' בטל ד' אמות שבכרם. ומפרש רבינו בטל ארבע אמות שנתבטל ממנו דין ארבע אמות ונותנין לו מחול ומשמע הא אם פחותה מגובה י' ומרוחב ארבעה סגי בארבע אמות:

טו גָּדֵר שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים וְכֵן חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבַּע הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִטַּע כֶּרֶם בְּצִדּוֹ מִכָּאן וִירָקוֹת בְּצִדּוֹ מִכָּאן. אֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל קָנִים אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי זוֹ מֻבְדֶּלֶת בֵּין הַכֶּרֶם וְהַיָּרָק בְּגָדֵר:

כסף משנה ומ''ש גדר שהוא גבוה י' טפחים וכו'. משנה בפ''ד אצל מחול הכרם איזהו גדר שהוא גבוה י' טפחים וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבע מחיצות הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים כדי שיכנס הגדי הרי זה כמחיצה. ואפשר שסבור רבינו שדברים אלו גם לענין מחול הכרם הם אמורים:

טז גָּדֵר הַמַּבְדִּיל בֵּין כֶּרֶם וְיָרָק שֶׁנִּפְרַץ עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת הֲרֵי זֶה כְּפֶתַח וּמֻתָּר. הָיְתָה פְּרוּצָה יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר כְּנֶגֶד הַפִּרְצָה אָסוּר עַד שֶׁיַּרְחִיק מִן הַגְּפָנִים כַּשִּׁעוּר. נִפְרְצוּ בּוֹ פְּרָצוֹת רַבּוֹת אִם הָיָה הָעוֹמֵד כְּפָרוּץ הֲרֵי זֶה מֻתָּר כְּאִלּוּ אֵין שָׁם פִּרְצָה. הָיָה פָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד לֹא יִזְרַע כְּנֶגֶד כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַפְּרוּצִים עַד שֶׁיַּרְחִיק כַּשִּׁעוּר:

כסף משנה גדר המבדיל בין כרם וירק שנפרץ וכו' עד שירחיק כשיעור. משנה בפרק רביעי ואף על פי שבמשנה שנינו אם העומד מרובה על הפרוץ מותר משמע דדוקא בעומד מרובה על הפרוץ הוא דשרי בפרק קמא דעירובין מסיק דהלכה כרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר:

יז מְחִצַּת הַכֶּרֶם שֶׁנִּפְרְצָה אוֹמְרִים לוֹ גְדֹר. גְּדָרָהּ וְנִפְרְצָה אוֹמְרִים לוֹ גְדֹר. נִתְיָאֵשׁ מִמֶּנָּה וְלֹא גְּדָרָהּ הֲרֵי זֶה קִדֵּשׁ:

כסף משנה מחיצת הכרם שנפרצה וכו'. בפרק הגוזל עצים (דף ק') ובריש בתרא (דף ב'):

יח בַּיִת שֶׁחֶצְיוֹ מְקֹרֶה וְחֶצְיוֹ אֵינוֹ מְקֹרֶה וּגְפָנִים נְטוּעוֹת בְּצַד זֶה מֻתָּר לִזְרֹעַ יְרָקוֹת בַּצַּד הָאַחֵר. שֶׁהֲרֵי פִּי תִּקְרָה כְּאִלּוּ יָרַד וְסָתַם וְנַעֲשָׂה בֵּינֵיהֶן כִּמְחִצָּה. וְאִם הִשְׁוָה אֶת קֵרוּיוֹ אָסוּר:

כסף משנה בית שחציו מקורה וכו'. בפרק כל גגות ופירוש השוה את קירויו שקירה כל הבית שעכשיו נסתלק מכאן פי תקרה:

יט חָצֵר קְטַנָּה שֶׁנִּפְרְצָה בִּמְלוֹאָהּ לִגְדוֹלָה וְהָיוּ הַגְּפָנִים בַּגְּדוֹלָה אָסוּר לִזְרֹעַ בַּקְּטַנָּה. וְאִם זָרַע הַזְּרָעִים אֲסוּרִין וְהַגְּפָנִים מֻתָּרִין. הָיוּ הַגְּפָנִים בַּקְּטַנָּה מֻתָּר לִזְרֹעַ בַּגְּדוֹלָה הוֹאִיל וְיֵשׁ בַּגְּדוֹלָה פַּסִּין מִכָּאן וּמִכָּאן הֲרֵי הִיא כְּמֻבְדֶּלֶת מִן הַקְּטַנָּה וְאֵין הַקְּטַנָּה מֻבְדֶּלֶת מִן הַגְּדוֹלָה:

כסף משנה חצר קטנה שנפרצה וכו' עד ואין הקטנה מובדלת מן הגדולה. שם:

כ חָרִיץ שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּכֶּרֶם עָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה אִם הָיָה מְפֻלָּשׁ מֵרֹאשׁ הַכֶּרֶם וְעַד סוֹפוֹ הֲרֵי זֶה נִרְאֶה כְּבֵין שְׁנֵי הַכְּרָמִים וּמֻתָּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַגְּפָנִים מְסַכְּכִין עָלָיו כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאִם לֹא הָיָה מְפֻלָּשׁ הֲרֵי הוּא כְּגַת שֶׁבְּאֶמְצַע הַכֶּרֶם שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֲמֻקָּה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה אוֹ יֶתֶר אָסוּר לוֹ לִזְרֹעַ בְּתוֹכָהּ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בַּקָּרַחַת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה:

כסף משנה חריץ שהוא עובר בכרם וכו'. משנה פ''ה דכלאים: ומ''ש ובלבד שלא יהיו הגפנים מסככים עליו כמו שביארנו. הוא בפרק ששי כל הזורע תחת השריגים והעלים וכו': ומ''ש הרי הוא כגת שבאמצע הכרם שאע''פ שהיא עמוקה עשרה ורחבה ד' וכו'. שם במשנה הנזכרת וכחכמים:

כא שְׁבִיל שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַכְּרָמִים הֲרֵי הוּא כְּכֶרֶם שֶׁחָרַב מֵאֶמְצָעוֹ. אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מַרְחִיק מִזֶּה אַרְבַּע אַמּוֹת וּמִזֶּה אַרְבַּע אַמּוֹת וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִכָּאן לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם:

כסף משנה שביל שבין ב' הכרמים וכו':

כב שׁוֹמֵרָה שֶׁבַּכֶּרֶם אִם גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה מֻתָּר לִזְרֹעַ בְּרֹאשָׁהּ יָרָק. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ הַשָּׂרִיגִין נוֹגְעִין בָּהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה יָרָק בְּתוֹךְ הַכֶּרֶם מִלְּמַעְלָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּמְרֻבַּעַת. אֲבָל אִם הָיְתָה הַשּׁוֹמֵרָה עֲגֻלָּה צְרִיכָה שֶׁיִּהְיֶה בְּתוֹכָהּ חָלָל אַרְבָּעָה טְפָחִים כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה מֻפְלֶגֶת מִן הָאָרֶץ. וּצְרִיכָה עָפָר עַל רֹאשָׁהּ מִלְּמַעְלָה שְׁלֹשָׁה טְפָחִים:

כסף משנה שומרה שבכרם וכו'. משנה פ''ה. ומ''ש ובלבד שלא יהיו השריגים נוגעים בה. זהו מה ששנינו שם ואם היה שער כותש אסור: ומ''ש בד''א במרובעת וכו' עד ג' טפחים. ירושלמי שם:

כג הַבַּיִת שֶׁבַּכֶּרֶם אִם הָיָה יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים עַל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים עַד אַרְבָּעָה זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ יָרָק. וְאִם הָיָה פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה עַל שְׁלֹשָׁה הֲרֵי הוּא כְּסָתוּם וְאֵין זוֹרְעִין בְּתוֹכוֹ:

כסף משנה הבית שבכרם אם היה יתר וכו'. משנה וירושלמי בפרק חמישי וסובר רבינו דירושלמי קאי אבית שבכרם:

כד גֶּפֶן יְחִידִית שֶׁהָיְתָה נְטוּעָה בְּתוֹךְ הַנֶּקַע אוֹ בְּתוֹךְ הֶחָרִיץ מַרְחִיק מִמֶּנָּה שִׁשָּׁה טְפָחִים לְכָל רוּחַ וְזוֹרֵעַ אֶת כָּל הֶחָרִיץ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַּמִּישׁוֹר. וְאִם הָיָה עָמֹק עֲשָׂרָה וְהָיָה רֹחַב שְׂפַת הֶחָרִיץ לְמַעְלָה אַרְבָּעָה אָסוּר לִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִרְחִיק שִׁשָּׁה:

כה וְכֵן גֶּפֶן יְחִידִית שֶׁהָיְתָה מֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה לֹא יִזְרַע בְּכָל הַמְּחִצָּה וְאַף עַל פִּי שֶּׁהִרְחִיק שִׁשָּׁה. וְאִם הִרְחִיק שִׁשָּׁה וְזָרַע לֹא קִדֵּשׁ. וְכַמָּה יַרְחִיק לְכַתְּחִלָּה וְיִזְרַע אַרְבַּע אַמּוֹת לְכָל רוּחַ וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע שְׁאָר הֶחָרִיץ אוֹ שְׁאָר הַמָּקוֹם הַמֻּקָּף גָּדֵר:

כסף משנה (כד-כה) גפן יחידית וכו'. משנה בפ''ה גפן שהיא נטועה בגת או בנקע נותנים לה עבודתה וזורע את המותר וכבר נתבאר שעבודת גפן יחידית ששה טפחים. ומ''ש ואם היה עמוק עשרה והיה רחב שפת החריץ למעלה ארבעה וכו'. נראה שכתב כן ממה ששנינו שם הגת שבכרם עמוקה עשרה ורחבה ארבעה ר' אליעזר אומר זורעים בתוכה וחכמים אוסרים וידוע דהלכה כחכמים. ומה שכתב וכן גפן יחידית שהיתה מוקפת גדר וכו'. תוספתא פ' ד' העושה מחיצה לגפן עמוקה עשרה ורחבה ארבעה ביטל ששה טפחים שבגפן העושה מחיצה לגפן גבוהה עשרה ואינה רחבה ארבעה לא ביטל ששה טפחים שבגפן. ומ''ש ואם הרחיק ששה וזרע לא קידש. ומה שכתב וכמה ירחיק לכתחילה יזרע ארבע אמות לכל רוח. בתוספתא פ''ד רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהיו מרחיקין ארבע אמות מעיקר גפנים לגדר וכן משמע במתני' גבי גפן שהיה נטוע בנקע או בגת דפליג ר' יוסי ואמר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם ומינה נשמע לרבנן היכא דעמוק עשרה ורחב ארבעה וכן בדין דמסתייה דנחמיר ביה כאילו היה כרם:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן