הלכות יסודי התורה - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות יסודי התורה - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַמְאַבֵּד [א] שֵׁם מִן הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַטְּהוֹרִים שֶׁנִּקְרָא בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (גמרא שבת קכ-ב) 'וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם' [ב]:

כסף משנה כל המאבד וכו'. כך פשוט פרק הקומץ רבה (מנחות דף ל') ובסוף מכות (דף כ"ב) ובספרי פרשת ראה:

לחם משנה כל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לוקה, ושבעה שמות הם השם הנכתב יו''ד ה''א וא''ו ה''א והוא השם המפורש או הנכתב אדני אלוה אלהים אהיה שדי צבאות כל המוחק אפילו אות אחת משבעה שמות אלו לוקה. מכאן משמע בהדיא דאם היה צבאות כתוב ומחק אות אחת ממנו שלוקה א''כ לדברי הרב מהר''ם אלשקר שכתב הרב''י שמה שהשיג עליו הר''א למטה הוא דלמה כתב רבינו הכותב שי''ן דלי''ת משד''י צד''י בי''ת מצבאות דמשמע דוקא כותב צ''ב הוא דנמחק אבל אם היה כתוב כל השם אינו נמחק דאינו כן שלא אמרו בברייתא כתב אלא באל''ף למ''ד כו'. דלמה דייק הר''א ז''ל מדברי רבינו דין זה מלשון הכותב צד''י בי''ת היה לו לדייק מכאן ולהשיגו דכאן נראה בהדיא דאם היה כתוב כל השם אינו נמחק. ואולי י''ל לדעתו דמשום דהברייתא דכתב אל''ף למ''ד וכו' הוא תיובתא דרבינו כמ''ש הרב אלשקר השיגו הר''א ז''ל במקומו של אותו הדין כאשר הביאו ומ''מ דברי הרב אלשקר דחוקים:

ב וְשִׁבְעָה שֵׁמוֹת הֵם. הַשֵּׁם הַנִּכְתָּב יוּ''ד הֵ''א וָא''ו הֵ''א וְהוּא הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. אוֹ הַנִּכְתָּב אֲדֹנָי. וְאֵל. אֱלוֹהַּ. וֵאלֹהִים. וֵאלֹהֵי. וְשַׁדַּי. וּצְבָאוֹת. כָּל הַמּוֹחֵק אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת מִשִּׁבְעָה אֵלּוּ לוֹקֶה:

כסף משנה ושבעה שמות הם וכו'. ברייתא סוף פ' שבועת העדות (דף ל"ה) אלו הן שמות שאין נמחקין כגון א''ל אלהי''ך אלהי''ם אלהיכ''ם אהי''ה אשר אהי''ה אדנ''י וי''ה שד''י צבאו''ת הרי אלו אין נמחקין, ונראה שגירסת רבינו א''ל אלו''ה אלה''י אלהי''ם וגירסא נכונה היא דאשמעינן דו''ה דאלו''ה וה''י דאלה''י והי''ם דאלהי''ם הוו מעצם השם ולא דמו לכ''ם דאלהיכ''ם דאינו מעצם השם אלא דהשם קדשו. ואע''ג דאשמעינן דהי''ם מאלהי''ם הוי מעצם השם מכל מקום איצטריך לאשמועינן בה''י דאלה''י דאיכא למימר כיון דאלה''י הוא סמוך לעולם הוה ה''י דידיה ככ''ם דאלהיכ''ם. וטעמא דלא דמי לכ''ם דאלהיכ''ם היינו משום דכיון דאשכחן ה''י שהוא מעצם השם באלהי''ם כל היכא דאשכחן אלה''י הוי קדוש מעצמו משא''כ בכ''ם דאלהיכ''ם. ונראה שלא היה בגירסת רבינו אהי''ה אשר אהי''ה. ומ''ש רבינו שהם שבעה שמות ובפרטן אתה מוצא שמונה היינו משום דאדנ''י וי''ה שם אחד ולא דמו לא''ל אלו''ה דהכא אדנ''י הוא נקרא אף כשהוא נכתב יהו''ה. ובנוסחא אחרת מספרי רבינו מצאתי שלא היה כתוב אלהי ולפי אותה גירסא הוו שפיר שבעה שמות אף אם נמנה שם הוי''ה ושם אדנות בשנים. ובנוסחא שנדפסה בווניציאה כתוב ושבעה שמות הם, שהם הנכתב יו''ד ה''א וא''ו ה''א והוא השם המפורש או הנכתב אדנ''י ואלו''ה ואלהי''ם ואהי''ה ושד''י וצבאו''ת. ונוסחא נכונה היא דמני שם אהי''ה בכלל השבעה שמות ואין אנו צריכים לידחק למנות שם ההויה ושם אדנות באחד. ושפיר עבד דלא מני אל ולא אלהי משום דבכלל אלו''ה ואלהי''ם הוו אלא דאכתי קשה אמאי איצטריך למנות אלוה הא בכלל אלהי''ם הוא:

ג כָּל הַנִּטְפָּל לַשֵּׁם מִלְּפָנָיו מֻתָּר לְמָחֳקוֹ כְּגוֹן לָמֶ''ד מִלַּיהוָֹה וּבֵי''ת מִבֵּאלֹהִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָן כִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. וְכָל הַנִּטְפָּל לַשֵּׁם מֵאַחֲרָיו כְּגוֹן ךְ' שֶׁל אֱלֹהֶיךָ וְכֶ''ם שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֵינָם נִמְחָקִים וַהֲרֵי הֵם כִּשְׁאָר אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם מִפְּנֵי שֶׁהַשֵּׁם מְקַדְּשָׁם. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ וְאָסוּר לְמָחֳקָם הַמּוֹחֵק אֵלּוּ הָאוֹתִיּוֹת הַנִּטְפָּלוֹת אֵינוֹ לוֹקֶה. אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

כסף משנה כל הנטפל לשם מלפניו וכו'. שם בברייתא (שבועות ל"ה) פלוגתא דתנאי דאיכא מ''ד בין מלפניו בין מלאחריו נמחק ואחרים אומרים לאחריו אינו נמחק שכבר קדשו השם אמר רב הונא הלכה כאחרים: ואע''פ שנתקדשו ואסור למוחקם וכו'. הוא אשר דברתי דשאני לן בין האותיות שהם קדושות לפי שהם מעצם השם לאותיות שאינם מעצם השם רק שהשם קדשם:

ד * כָּתַב אָלֶ''ף לָמֶ''ד מֵאלֹהִים, [ג] יוּ''ד הֵ''א מֵיְהוָֹה, אֵינוֹ נִמְחָק. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר יָהּ שֶׁהוּא שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. מִפְּנֵי שֶׁזֶּה הַשֵּׁם מִקְצָת שֵׁם הַמְפֹרָשׁ הוּא. אֲבָל הַכּוֹתֵב שִׁי''ן דָּלֶ''ת מִשַּׁדַּי, צַדִּ''י בֵּי''ת מִצְּבָאוֹת, הֲרֵי זֶה נִמְחָק:

ההראב"ד כתב אל''ף למ''ד מאלהים. א''א זה אינו כלום שלא אמרו אלא באל''ף למ''ד מאלהים ויה מיהוה אבל ש' וד' משדי וצ''ב מצבאות הרי אלו נמחקים:

כסף משנה כתב אל''ף למ''ד מאלהי''ם וכו'. ברייתא שם כתב א''ל מאלהי''ם י''ה מיהו''ה אינו נמחק ש''ד משד''י צ''ב מצבאות הרי זה נמחק ופסק שם שמואל הלכה כן: וכתב הראב''ד א''א זה אינו כלום וכו' הרי אלו נמחקין עכ''ל. ויש לתמוה שדברי הראב''ד הם דברי רבינו אות באות והיאך כתב עליו זה אינו כלום. וי''ל שכוונת הראב''ד לומר שלא הוזכר בגמרא אלא י''ה מיהו''ה, כלומר דוקא כשנתכוין לכתוב השם שלם וכתב י''ה למעלת שם המיוחד אבל כשלא נתכוין רק לכתוב י''ה לכוונת שם בפני עצמו לא אמרו שאינו נמחק. וא''ל מאלהי''ם דאינו נמחק היינו משום שאף אם נתכוין לכתבו שם בפני עצמו אינו נמחק ולא גרע מפני שנתכוין לכתוב אלהי''ם משא''כ בשם י''ה והביא כל לשון הברייתא כלומר אין עוד מלבדו וא''כ מהיכא תיתי לן. והמדקדק בלשון רבינו יראה שאין מקום להשגתו שדעתו ז''ל לומר די''ה הוא מקצת שם המפורש ומצד זה חלה עליו הקדושה ולכן לא מנו אותו בשמות שאינן נמחקים משא''כ באל ואלהים דאל הוי שם בפני עצמו ולא מפני שהוא מקצת שם אלהים וכיון שהכותב מקצת שם המפורש אינו נמחק כל שכן הכותב י''ה לכוונת שם בפני עצמו שיש לו שתי קדושות קדושת שם המפורש וקדושתו שהוא שם בפני עצמו. וכן מפורש במסכת סופרים ובירושלמי פ''ק דמגילה הכותב א''ל מד' אותיות י''ה מד' אותיות אינם נמחקין מפני שיש שמות כיוצא בהם, עכ''ל. וזה מבואר בדברי רבינו שהכותב י''ה לכוונת שם בפני עצמו אינו נמחק ודלא כדמשמע מהראב''ד שהוא נמחק. ואפשר שנזדמנה להראב''ד בדברי רבינו נוסחא זו ענינה. כתב אל''ף למ''ד מאלהי''ם ו''ה מיהו''ה אינו נמחק. וכך נראה שהיתה נוסחת ההגהות שכתבו י''ה מיהו''ה לא דמי וכו'. ועל זה אומר דלא אמרו אלא י''ה אבל צ''ב וש''ד נמחקין והוא הדין לו''ה כיון שאינו שם בפני עצמו: והרב הר''ם אלשקאר ז''ל כתב בתשובה שכוונת הראב''ד להשיג על רבינו במ''ש שאם כתב ש''ד משד''י וצ''ב מצבאות ולא השלים השם הרי זה נמחק דמשמע שאם היה כתוב השם כולו אינו יכול למחוק ממנו לא ש''ד ולא צ''ב שהרי לא אמרו בברייתא כתב אלא בא''ל מאלהי''ם י''ה מיהו''ה בהני הוא שאמרו כתב ואפילו שלא היה כל השם כתוב אבל גבי ש''ד משד''י וצ''ב מצבאות לא אמרו כתב אלא אפילו שיהא כל השם כתוב יכול למחוק ממנו ש''ד וצ''ב עכ''ל. ודבר תימה הוא להעלות על הדעת שאחר שיהא כל השם כתוב יהיה מותר למחוק ממנו אפילו אות אחת כ''ש רוב אותיותיו. ומה שרצה להכריע מדלא קתני בברייתא גבי ש''ד וצ''ב כתב אינו הכרע דהא פשיטא דאכתב דקתני ברישא קאי. ועוד שא''א לומר שיהא זו כוונת הראב''ד שא''כ כך ה''ל לכתוב לא אמרו אלא כתב א''ל מאלהי''ם ולא ה''ל להשמיט תיבת כתב מהשגתו מאחר שהיא עיקר השגתו:

ה שְׁאָר הַכִּנּוּיִין שֶׁמְּשַׁבְּחִין בָּהֶן אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּגוֹן חַנּוּן וְרַחוּם הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא הַנֶּאֱמָן קַנֹּא וְחָזָק וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ וּמֻתָּר לְמָחֳקָן:

כסף משנה שאר הכנויים שמשבחים בהם את הקב''ה וכו'. שם בברייתא:

ו כְּלִי שֶׁהָיָה שֵׁם כָּתוּב עָלָיו קוֹצֵץ אֶת מְקוֹם הַשֵּׁם וְגוֹנְזוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה הַשֵּׁם חָקוּק בִּכְלֵי מַתָּכוֹת אוֹ בִּכְלֵי זְכוּכִית וְהִתִּיךְ הַכְּלִי הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אֶלָּא חוֹתֵךְ אֶת מְקוֹמוֹ וְגוֹנְזוֹ. וְכֵן אִם הָיָה שֵׁם כָּתוּב עַל בְּשָׂרוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יִרְחַץ וְלֹא יָסוּךְ וְלֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת. נִזְדַּמְּנָה לוֹ טְבִילָה שֶׁל מִצְוָה כּוֹרֵךְ עָלָיו גֶּמִי וְטוֹבֵל. וְאִם לֹא מָצָא גֶּמִי מְסַבֵּב בִּבְגָדָיו וְלֹא יְהַדֵּק כְּדֵי שֶׁלֹּא יָחֹץ. שֶׁלֹּא אָמְרוּ לִכְרֹךְ עָלָיו אֶלָּא מִפְּנֵי [ד] שֶׁאָסוּר לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַשֵּׁם כְּשֶׁהוּא עָרֹם:

כסף משנה כלי שהיה שם כתוב עליו וכו'. פ''ק דערכין (דף ו'): וכן אם היה שם כתוב וכו'. ברייתא פרק כל כתבי (שבת ק"כ) הרי שהיה שם כתוב לו על בשרו הרי זה לא ירחוץ ולא יסוך ולא יעמוד במקום הטנופת נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליה גמי ויורד וטובל רבי יוסי אומר לעולם יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף ופסק כתנא קמא ושם אמרו האי גמי היכי דמי אי מיהדק הוי חציצה ואי לא מיהדק עיילי ביה מיא. חציצה תיפוק ליה משום דיו בלחה מ''מ קשיא אלא אמר רבה בר שילא היינו טעמייהו דרבנן דקא סברי אסור לעמוד לפני השם ערום כלומר דמטעם מחיקת השם אינו אסור דכתיב לא תעשון כן לה' אלהיכם עשייה הוא דאסור גרמא שרי ולא חש רבינו לכתוב דדוקא בדיו לחה לפי שזה אינו מענין הלכות אלו אלא מענין הלכות מקואות. ומה שאמר ואם לא מצא גמי וכו'. פשוט הוא:

לחם משנה נזדמנה לו טבילה של מצוה כורך עליו גמי ויורד וטובל. בפרק כל כתבי (דף ק"כ) איפליגו רבנן ור' יוסי דרבנן אית להו כורך עליה גמי וכו' ור' יוסי סבר לעולם יורד וטובל כדרכו. ואמרו בגמרא דפליגי לאהדורי רבנן ס''ל טבילה בזמנה לאו מצוה היא ור' יוסי סבר טבילה בזמנה מצוה ולא מהדרינן. ורבינו נראה שהביא לשון ת''ק ומשמע לכאורה שפוסק טבילה בזמנה לאו מצוה היא. וקשה שרבינו פסק בפ''ג מהל' שביתת עשור דכל חייבי טבילות טובלים כדרכן בין בתשעה באב בין ביוה''כ. ובסוף פ''ק דתעניות (דף י"ג) מוכח דהיינו דוקא למ''ד טבילה בזמנה מצוה דאמרינן שם חייבי טבילות אין איניש אחרינא לא ופירש''י משום דטבילה בזמנה מצוה שממהר לטהר עצמו וכ''כ הטור באו''ח סימן תרי''ג וז''ל ור''ת כתב דאין טובלין והא דתניא כל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביוה''כ היינו דוקא למ''ד טבילה בזמנה מצוה ע''כ. וי''ל דרבינו סובר כדכתבו התוס' פ''ב דביצה (דף י"ח) דאפילו מ''ד טבילה בזמנה לאו מצוה מותר לטבול ביוה''כ והביאו ראיה מסוף יומא (דף פ"ח) דאמרו שם דנדות ויולדות וזב וזבות טובלות ובעל קרי עד המנחה משום דטבילה בזמנה לאו מצוה משמע דאע''ג דאינה מצוה מ''מ עושה אותה ביוה''כ אם ירצה וכן כתבו בפ' כל כתבי (דף קכ"א) ואע''ג דבתעניות אמרו חייבי כריתות אין אבל אחריני לא אולי הטעם לקרב טהרתה אע''ג שאינה מצוה, אבל קשה דבפ''ק דיומא (דף ח') איפליגו תנאי גבי כהן השורף את הפרה וכ''ג ביוה''כ דר''מ סבר אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה ור' יוסי סבר אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי ור' חנינא סגן הכהנים סבר כהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעה וכה''ג ביוה''כ אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי ואמרו שם בגמרא דכ''ע ס''ל טבילה בזמנה מצוה ופליגי אי מקשינן הזאה לטבילה דר''מ סבר מקשינן ולהכי מזין כל שבעה דדילמא כל יומא זמנא הוא ורבי יוסי ורבי חנינא תרוייהון סברי לא מקשינן אבל בכהן השורף את הפרה מזין כל שבעה דמעלה עשו בו. ורבינו פסק בפ''ג מהלכות עבודת יוה''כ דמזין עליו בשלישי ובשביעי ובפ''ב מהלכות פרה פסק דמזין עליו כל שבעה ימים והיינו כר' חנינא וכיון דבגמרא אוקימו דאיהו סבר דטבילה בזמנה מצוה היכי פסק כותיה. וי''ל שבגמרא לא אוקימו הכי אלא משום ר''מ ור' יוסי דר''מ ע''כ סבר דטבילה בזמנה מצוה ויליף מיניה הזאה דאל''כ מנא ליה דהזאה כל שבעה וכן ר' יוסי כי היכי דלא תקשי מדידיה אדידיה כדאמרו שם אבל רבי חנינא מצי סבר דאפילו מקשינן הזאה לטבילה טבילה בזמנה לאו מצוה ומעלה עשו בכהן השורף את הפרה אע''ג דלאו מצוה היא לא טבילה בזמנו ולא הזאה בזמנה ובכהן השורף את הפרה בעינן כל שבעה ואתי שפיר דרבינו לא הזכיר בהלכות נדה דין דפרק המפלת דהאשה שיצאה מלאה ובאה ריקנית דפליגי ב''ש וב''ה בטבילות ור' יוסי בר יהודה אומר דיה לטבילה באחרונה דכיון דאיהו סבר דטבילה בזמנה לאו מצוה הוי הלכתא התם כר' יוסי בר''י ולכך לא הזכיר בהלכות נדה הדין ההוא דממילא ידעינן ליה אבל אם היה סובר דטבילה בזמנה מצוה היה לו להזכיר הדין ההוא לעשות מנין הטבילות כב''ה. ומ''ש רבינו שאם לא מצא גמי מסבב בבגדיו סברא דנפשיה קאמר וכ''ת א''כ אפילו טבילה בזמנה מצוה למה אמר ר' יוסי דלא מהדרינן אגמי משום דלא יעבור זמן הטבילה הא מצי לסבב בבגדיו. וי''ל דהאי תיקון דחוק הוא. ומה שלא הזכיר רבינו כאן דיו לחה כתב הרב כסף משנה שאינו מענין הלכות אלו. ואם כדבריו למה כתב ולא יהדק כדי שלא יחוץ הא אינו מענין הלכות אלו. ונראה לומר דכיון דהוצרך להזכיר הכריכה משום שלא יהא בפני השם ערום אמר ענין הכריכה באיזה אופן תהיה דלא מיהדק, ומה שכתבתי נ''ל נכון בדעת רבינו דאין לומר דפסק כר' יוסי דטבילה בזמנה מצוה ומה שכתב כאן גמי היכא דאיכא גמי דלא משמע מדבריו אלא דמהדרינן וכרבנן ופשוט כמו שכתבתי:

ז הַסּוֹתֵר אֲפִלּוּ אֶבֶן אַחַת דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה מִן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ מִן הַהֵיכָל אוֹ מִשְּׁאָר הָעֲזָרָה לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (שמות לד-יג) 'כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן' וְכָתוּב (דברים יב-ד) 'לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם'. וְכֵן הַשּׂוֹרֵף עֲצֵי הַקֹּדֶשׁ דֶּרֶךְ הַשְׁחָתָה לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב-ג) 'וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ' וּכְתִיב לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם:

כסף משנה הסותר אפילו אבן אחת וכו'. בספרי פרשת ראה אנכי: וכן השורף עצי הקדש וכו'. הכי מפורש בסוף מכות (דף כ"ב):

ח כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ כֻּלָּן וּפֵרוּשֵׁיהֶן וּבֵאוּרֵיהֶן אָסוּר לְשָׂרְפָם אוֹ לְאַבְּדָם בַּיָּד וְהַמְאַבְּדָן בַּיָּד מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁכְּתָבָם יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁה אֲבָל אֶפִּיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל שֶׁכָּתַב סֵפֶר תּוֹרָה שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ עִם הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בִּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם וְלֹא כְּתָבוֹ לִשְׁמוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁזֶּה כִּשְׁאָר הַדְּבָרִים וְהוֹאִיל וְדַעְתּוֹ כֵּן לֹא נִתְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם. וּמִצְוָה לְשָׂרְפוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ שֵׁם לָאֶפִּיקוֹרוֹסִים וְלֹא לְמַעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁכָּתַב אֶת הַשֵּׁם גּוֹנְזִין אוֹתוֹ. וְכֵן כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁבָּלוּ אוֹ שֶׁכְּתָבָן עוֹבֵד כּוֹכָבִים יִגָּנְזוּ:

כסף משנה כתבי הקדש כולן ופירושיהן וביאוריהן וכו'. כך פשוט בריש פרק כל כתבי (שבת דף קט"ז): והמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות. ככל עובר על דברי חכמים: אבל אפיקורוס שכתב ספר תורה וכו'. גיטין פרק השולח (דף מ"ה ע"ב) אמר רב נחמן נקטינן ס''ת שכתב אפיקורוס ישרף ובפ' כל כתבי (שבת שם) אמרינן אספרים שכתבם אפיקורוס א''ר טרפון אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם ואת האזכרות שבהם ור' ישמעאל אמר ק''ו ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים הללו שמטילים איבה בין ישראל לאביהם שבשמים עאכ''ו: אבל עובד כוכבים שכתב את השם וכו'. פרק השולח (גיטין מ"ה) ס''ת שכתבו עובד כוכבים יגנז:

ט כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּאַבְרָהָם קֹדֶשׁ אַף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח-ג) 'אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן' הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּלוֹט חֹל חוּץ מִזֶּה (גמרא שבועות לה-ב) 'אַל נָא אֲדֹנָי הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן'. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין קֹדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּמִיכָה חֹל. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּנָבוֹת קֹדֶשׁ. כָּל שְׁלֹמֹה הָאָמוּר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין חוּץ מִזֶּה (שיר השירים ח-יב) 'הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה'. כָּל מַלְכַיָּא הָאָמוּר בְּדָנִיֵּאל חֹל חוּץ מִזֶּה (דניאל ב-לז) 'אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא' וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין:

כסף משנה כל השמות האמורים באברהם וכו'. עד סוף הפרק. הכל סוף פרק שבועת העדות (דף ל"ה) ומ''ש אף זה שנאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך לפי יש אומרים שהוא חול שהיה מדבר עם המלאכים ואיפסקא הלכתא דאף זה קודש דכתיב לעיל מיניה וירא אליו ה' ואמר להקב''ה אל נא תעבור מעל עבדך המתן לי כאן עד שאכניס האורחים: כל השמות האמורים בלוט וכו' חוץ מזה וכו'. ונתנו טעם בגמרא משום להחיות את נפשי מי שיש בידו להמית ולהחיות זה הקב''ה. וכתב הריטב''א הא ודאי ליכא אלא אחד שהוא חול הנה נא אדני סורו נא והא דנקט כל שמות אגב ריהטיה נקט הכי. וכתב עוד מי שיש בידו להמית ולהחיות והא דכתיב ויאמר אליהם פירוש בפניהם: כל השמות האמורים בגבעת בנימין וכו'. פלוגתא דר''א ורבי יהושע ופסק כר' יהושע. ומ''ש האמורים במיכה חול וכו' אע''ג דפליג התם ר''א את''ק דיהו''ה קדש פסק כת''ק. ומה שכתב בנבות קדש מוסכם: כל שלמה האמור בשיר השירים וכו'. בגמרא הכי איתא כל שלמה האמור בשה''ש קדש. שיר למי שהשלום שלו חוץ מזה כרמי שלי לפני האלף לך שלמה כלומר לדידיה ומאתים לנוטרים את פריו רבנן. כלומר הניחם ויעסקו בתורה אחד מששה שבהם. וי''א אף זה הנה מטתו שלשלמה שהיה נבעת מאשמדאי כדאמרינן בגיטין. וי''א אף זה ולא מיבעיא האיך אלא הא דאמר שמואל כל מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא כלומר באנגריא לא מיענשה שנאמר האלף לך מלכותא דרקיעא ומאתים לנוטרים את פריו מלכותא דארעא כמאן לא כת''ק ולא כי''א אלא ה''ק אף זה קודש וזהו חול דמטתו ושמואל דאמר כיש אומרים וכיון דשמואל כי''א משמע דהכי אית לן למפסק. והר''ן תמה על רבינו שפסק כת''ק. ולי נראה דהיינו טעמא דכיון דלשמואל אנו צריכין להגיה לשון וי''א לא נקטינן כותיה אלא נקטינן במאי דמשמע פשט לשון י''א אף זה חול דמשמע ולא מיבעיא האיך וכיון שאנו תופשים הברייתא כפשטה פסקינן כת''ק: והרי הוא כשאר הכנויים. דעת רבינו לומר דכשאמרו דשלמה האמור בשה''ש ומלך מלכיא שבדניאל הם קודש לא אמרו לענין שאין נמחקים אלא הרי הם כשאר הכנויין לכל דבריהם ונאמר דהוו קדש שאם השביע את העדים בהם וכפרו חייבים וכ''כ הריטב''א והר''ן ז''ל. וכ''כ הרא''ש ז''ל בתשובות סוף כלל ג' וז''ל ומ''ש רבי מצליח דשלמה האמור בשה''ש אינו נמחק לפי שהוא קדש לא כיון יפה וכו' עד וכ''ש שלמה שאינו קדוש אלא בשביל שהשלום שלו והוא נמחק: כל מלכיא האמור בדניאל וכו'. ברייתא שם כלשון רבינו (שם בשבועות) ואי אפשר לומר שהכוונה כל מקום שכתוב מלכיא שבדקו בספר דניאל ולא מצאו (כי) אלא תרי מלכיא אנת מלכא מלך מלכיא ועוד אחר וביומיהון די מלכיא אינון ולא יצדק לומר כל על שנים בלבד. ועוד שמלכיא שבאנת מלכא אינו קדוש אלא ודאי על מלך האמור במלך מלכים אמרו שהוא קדוש וכן פירש''י כל מקום שנאמר שם מלך. ואפ''ה קשה דהא אשכחן מלך שהוא קדש לבד מזה והוא שכתוב כען אנא נבוכדנצר משבח וכו' למלך שמיא. ולכן אני אומר דמאי דקאמר כל מלכיא האמור בדניאל אין הכוונה על ספר דניאל אלא הכונה על דברי דניאל שכל מלך שהזכיר דניאל הוא חול חוץ מזה שהוא קודש:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן