הלכות יסודי התורה - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות יסודי התורה - פרק רביעי - היד החזקה לרמב"ם

א אַרְבָּעָה גּוּפִים הַלָּלוּ שֶׁהֵם אֵשׁ וְרוּחַ וּמַיִם וְאֶרֶץ הֵם יְסוֹדוֹת כָּל הַנִּבְרָאִים לְמַטָּה מִן הָרָקִיעַ. וְכָל שֶׁיִּהְיֶה מֵאָדָם וּמִבְּהֵמָה וְעוֹף וְרֶמֶשׂ וְדָג וְצֶמַח וּמַתֶּכֶת וַאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת וּשְׁאָר אַבְנֵי בִּנְיָן וְהָרִים וְגוּשֵׁי עָפָר הַכּל גָּלְמָן מְחֻבָּר מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַלָּלוּ. נִמְצְאוּ כָּל הַגּוּפִים שֶׁלְּמַטָּה מִן הָרָקִיעַ חוּץ מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הָאֵלּוּ מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה. וְגלֶם שֶׁלָּהֶם מְחֻבָּר מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הָאֵלּוּ. אֲבָל כָּל אֶחָד מֵאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת אֵינוֹ מְחֻבָּר אֶלָּא מִגּלֶם וְצוּרָה בִּלְבַד:

פירוש ארבעה גופים האלו שהן אש ורוח ומים וארץ וכו'. כבר הקדים שהאל ברא גולם אחד וקבל ארבע צורות אלו לפיכך ארבעה יסודות אלו גלמם פשוט ומה שיתחבר מהם גלמם מורכב מארבעה יסודות אלו. וזה שאמר שכל הגופים חוץ מארבעה יסודות אלו הוא מחובר מארבעתן ר''ל רוב הגופים מפני שיש גופים מורכבים משנים מהם בלבד כמו העשן שהוא מורכב מהארץ והאש. והאבק שהוא מורכב מן הארץ והרוח. והאד שהוא מן המים והרוח. וכן מי שיאמר שהשדים מצויין יאמר שגופם מורכב מאש ורוח ומפני זה לא יראו לזכות עינם:

ב דֶּרֶךְ הָאֵשׁ וְהָרוּחַ לִהְיוֹת מַהֲלָכָם מִמַּטָּה מִטַּבּוּר הָאָרֶץ לְמַעְלָה כְּלַפֵּי הָרָקִיעַ. וְדֶרֶךְ הַמַּיִם וְהָאָרֶץ לִהְיוֹת מַהֲלָכָם מִתַּחַת הָרָקִיעַ לְמַטָּה עַד לָאֶמְצַע. שֶׁאֶמְצַע הָרָקִיעַ הוּא הַמַּטָּה שֶׁאֵין לְמַטָּה מִמֶּנּוּ. וְאֵין הִלּוּכָם לֹא בְּדַעְתָּם וְלֹא בְּחֶפְצָם אֶלָּא מִנְהָג שֶׁנִּקְבַּע בָּהֶן וְטֶבַע שֶׁנִּטְבַּע בָּהֶן. טֶבַע הָאֵשׁ חַם וְיָבֵשׁ וְהוּא קַל מִכֻּלָּם. וְהָרוּחַ חַם וְלַח. וְהַמַּיִם קָרִים וְלַחִים. וְהָאָרֶץ יְבֵשָׁה וְקָרָה. וְהִיא כְּבֵדָה מִכֻּלָּם וְהַמַּיִם קַלִּים מִמֶּנָּה לְפִיכָךְ נִמְצָאִים לְמַעְלָה עַל הָאָרֶץ. וְהָרוּחַ קַל מִן הַמַּיִם לְפִיכָךְ הוּא מְרַחֵף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וְהָאֵשׁ קַל מִן הָרוּחַ. וּמִפְּנֵי שֶׁהֵם יְסוֹדוֹת לְכָל גּוּפִים שֶׁתַּחַת הָרָקִיעַ יִמָּצֵא כָּל גּוּף וְגוּף מֵאָדָם וּבְהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף וְדַג וְצֶמַח וּמַתֶּכֶת וְאֶבֶן גָּלְמוֹ מְחֻבָּר מֵאֵשׁ וְרוּחַ וּמַיִם וְעָפָר. וְאַרְבַּעְתָּן יִתְעָרְבוּ בְּיַחַד וְיִשְׁתַּנּוּ כָּל אֶחָד מֵהֶם בְּעֵת הָעֵרוּב עַד שֶׁיִּמָּצֵא הַמְחֻבָּר מֵאַרְבַּעְתָּן אֵינוֹ דּוֹמֶה לְאֶחָד מֵהֶן כְּשֶׁהוּא לְבַדּוֹ. וְאֵין בַּמְעֹרָב מֵהֶן אֲפִלּוּ חֵלֶק אֶחָד שֶׁהוּא אֵשׁ בִּפְנֵי עַצְמוֹ אוֹ מַיִם בִּפְנֵי עַצְמָן אוֹ אֶרֶץ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אוֹ רוּחַ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֶלָּא הַכּל נִשְׁתַּנּוּ וְנַעֲשׂוּ גּוּף אֶחָד. וְכָל גּוּף וְגוּף הַמְחֻבָּר מֵאַרְבַּעְתָּן יִמָּצֵא בּוֹ קֹר וְחֹם לַח וְיָבֵשׁ כְּאֶחָד. אֲבָל יֵשׁ מֵהֶם גּוּפִים שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶם חָזְקָה מִיסוֹד הָאֵשׁ כְּמוֹ בַּעֲלֵי נֶפֶשׁ חַיָּה. לְפִיכָךְ יֵרָאֶה בָּהֶם הַחֹם יָתֵר. וְיֵשׁ מֵהֶן גּוּפִין שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן חָזְקָה מִיסוֹד הָאָרֶץ כְּמוֹ הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ יֵרָאֶה בָּהֶם הַיֹּבֶשׁ הַרְבֵּה. וְיֵשׁ מֵהֶן גּוּפִין שֶׁיִּהְיֶה בָּהֶן חָזְקָה מִיסוֹד הַמַּיִם. לְפִיכָךְ יֵרָאֶה בָּהֶם הַלַּח יָתֵר. וְעַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה יִמָּצֵא גּוּף חַם יֶתֶר מִגּוּף אַחֵר חַם. וְגוּף יָבֵשׁ יֶתֶר מִגּוּף אַחֵר יָבֵשׁ. וְכֵן יִמָּצְאוּ גּוּפִים שֶׁיֵּרָאֶה בָּהֶן הַקֹּר בִּלְבַד. וְגוּפִים יֵרָאֶה בָּהֶן הַלַּח בִּלְבַד. וְגוּפִים יֵרָאֶה בָּהֶן הַקֹּר וְהַיֹּבֶשׁ כְּאֶחָד בְּשָׁוֶה. אוֹ הַקֹּר וְהַלַּח כְּאֶחָד בְּשָׁוֶה. אוֹ הַחֹם וְהַיֹּבֶשׁ כְּאֶחָד בְּשָׁוֶה. אוֹ הַחֹם וְהַלַּח כְּאֶחָד בְּשָׁוֶה. לְפִי רֹב הַיְסוֹד שֶׁהָיָה בְּעִקַּר הַתַּעֲרֹבֶת יֵרָאֶה מַעֲשֵׂה אוֹתוֹ הַיְסוֹד וְטִבְעוֹ בַּגּוּף הַמְעֹרָב:

פירוש דרך האש והרוח וכו'. כבר זכרנו שתנועתם תנועה טבעית והיא מן האמצע למעלה והמים והארץ מלמעלה לאמצעי וזה לפי טבעם: ומפני שהם יסודות לכל גופים כו'. ערובם יחד יקרא אמתזאג. ובעת שיתערבו לא ישאר אחד מהם בצורתו:

ג וְכָל הַמְחֻבָּר מֵאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת אֵלּוּ הוּא נִפְרָד בַּסּוֹף. יֵשׁ שֶׁהוּא נִפְרָד לְאַחַר יָמִים אֲחָדִים. וְיֵשׁ שֶׁהוּא נִפְרָד לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת. וְכָל שֶׁנִּתְחַבֵּר מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִפָּרֵד לָהֶן. אֲפִלּוּ הַזָּהָב וְהָאֹדֶם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִפָּסֵד וְיַחֲזֹר לִיסוֹדוֹתָיו. וְיָשׁוּב מִקְצָתוֹ לָאֵשׁ. וּמִקְצָתוֹ לַמַּיִם. וּמִקְצָתוֹ לָרוּחַ. וּמִקְצָתוֹ לָאָרֶץ:

ד הוֹאִיל וְכָל הַנִּפְסָד יִפָּרֵד לִיסוֹדוֹת אֵלּוּ לָמָּה נֶאֱמַר לָאָדָם (בראשית ג-יט) 'וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב'. לְפִי שֶׁרֹב בִּנְיָנוֹ מִן הֶעָפָר. וְלֹא כָּל הַנִּפְסָד כְּשֶׁיִּפָּסֵד מִיָּד יַחֲזֹר לְאַרְבָּעָה הַיְסוֹדוֹת. אֶלָּא יִפָּסֵד וְיַחֲזֹר לְדָבָר אַחֵר וְדָבָר אַחֵר לְדָבָר אַחֵר וְסוֹף הַדְּבָרִים יַחֲזֹר לַיְסוֹדוֹת וְנִמְצְאוּ כָּל הַדְּבָרִים חוֹזְרִין חֲלִילָה:

ה אַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הָאֵלּוּ מִשְׁתַּנִּים זֶה לָזֶה תָּמִיד בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה מִקְצָתָן לֹא כָּל גּוּפָן. כֵּיצַד. מִקְצָת הָאָרֶץ הַקְּרוֹבָה מִן הַמַּיִם מִשְׁתַּנֵּית וּמִתְפּוֹרֶרֶת וְנַעֲשֵׂית מַיִם. וְכֵן מִקְצָת הַמַּיִם הַסְּמוּכִים לָרוּחַ מִשְׁתַּנִּין וּמִתְמַסְמְסִין וְהֹוִין רוּחַ. וְכֵן הָרוּחַ מִקְצָתוֹ הַסָּמוּךְ לָאֵשׁ מִשְׁתַּנֶּה וּמִתְחוֹלֵל וְנַעֲשֶׂה אֵשׁ. וְכֵן הָאֵשׁ מִקְצָתָהּ הַסָּמוּךְ לָרוּחַ מִתְחוֹלֵל מִשְׁתַּנֶּה וּמִתְכַּנֵּס וְנַעֲשֶׂה רוּחַ. וְכֵן הָרוּחַ מִקְצָתוֹ הַסָּמוּךְ לַמַּיִם מִשְׁתַּנֶּה וּמִתְכַּנֵּס וְנַעֲשֶׂה מַיִם. וְכֵן הַמַּיִם מִקְצָתוֹ הַסָּמוּךְ לָאָרֶץ מִשְׁתַּנֶּה וּמִתְכַּנֵּס וְנַעֲשֶׂה אֶרֶץ. וְשִׁנּוּי זֶה מְעַט מְעַט וּלְפִי אֹרֶךְ הַיָּמִים. וְאֵין כָּל הַיְסוֹד מִשְׁתַּנֶּה עַד שֶׁיֵּעָשֶׂה כָּל הַמַּיִם רוּחַ אוֹ כָּל הָרוּחַ אֵשׁ. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּבָּטֵל אֶחָד מִן הַיְסוֹדוֹת הָאַרְבָּעָה. אֶלָּא מִקְצָת יִשְׁתַּנֶּה מֵאֵשׁ לְרוּחַ וּמִקְצָת יִשְׁתַּנֶּה מֵרוּחַ לְאֵשׁ. וְכֵן בֵּין כָּל אֶחָד וַחֲבֵרוֹ יִמָּצֵא הַשִּׁנּוּי בֵּין אַרְבַּעְתָּן וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה לְעוֹלָם:

ו וְשִׁנּוּי זֶה יִהְיֶה בִּסְבִיבַת הַגַּלְגַּל וּמִסְּבִיבָתוֹ יִתְחַבְּרוּ אַרְבַּעְתָּן וְיִהְיֶה מֵהֶן שְׁאָר גָּלְמֵי בְּנֵי אָדָם וְנֶפֶשׁ חַיָּה צֶמַח וְאֶבֶן וּמַתֶּכֶת. וְהָאֵל נוֹתֵן לְכָל גּלֶם וְגלֶם צוּרָה רְאוּיָה לוֹ עַל יְדֵי מַלְאָךְ הָעֲשִׂירִי שֶׁהִיא הַצּוּרָה הַנִּקְרֵאת אִישִׁים:

פירוש ושינוי זה יהיה בסביבת הגלגל וכו'. כשיסוב הגלגל יסבב אותם בהכרח מפני שהם בתוכו כשיסובו יתערבו זע''ז ויתהוה מהם כל הגופים:

ז לְעוֹלָם אֵין אַתָּה רוֹאֶה גּלֶם בְּלֹא צוּרָה אוֹ צוּרָה בְּלֹא גּלֶם. אֶלָּא לֵב הָאָדָם הוּא שֶׁמְּחַלֵּק גּוּף הַנִּמְצָא בְּדַעְתּוֹ וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְחֻבָּר מִגּלֶם וְצוּרָה. וְיוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ שָׁם גּוּפִים שֶׁגָּלְמָם מְחֻבָּר מֵאַרְבַּעַת הַיְסוֹדוֹת. וְגוּפִים שֶׁגָּלְמָם פָּשׁוּט וְאֵינוֹ מְחֻבָּר רַק מִגּלֶם אֶחָד. וְהַצּוּרוֹת שֶׁאֵין לָהֶם גּלֶם אֵינָן נִרְאִין לָעַיִן אֶלָּא בְּעֵין הַלֵּב הֵן יְדוּעִין. כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ אֲדוֹן הַכּל בְּלֹא רְאִיַּת עַיִן:

פירוש לעולם אי אתה רואה גולם בלא צורה וכו'. לא יראה לעין אלא שיש לו עין והגוף מורכב מגולם לפיכך לא תראה הצורה לבדה ולא הגולם לבדו: אלא לב האדם. כלומר מדעו הוא שישיג הגולם לבדו והצורה לבדה:

ח נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר הִיא צוּרָתוֹ שֶׁנָּתַן לוֹ הָאֵל וְהַדַּעַת הַיְתֵרָה הַמְּצוּיָה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הִיא צוּרַת הָאָדָם הַשָּׁלֵם בְּדַעְתּוֹ. וְעַל צוּרָה זוֹ נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ כְּלוֹמַר שֶׁתִּהְיֶה לוֹ צוּרָה הַיּוֹדַעַת וּמַשֶּׂגֶת הַדֵּעוֹת שֶׁאֵין לָהֶם גּלֶם כְּמוֹ הַמַּלְאָכִים שֶׁהֵם צוּרָה בְּלֹא גּלֶם עַד שֶׁיִּדְמֶה לָהֶן. וְאֵינוֹ אוֹמֵר עַל צוּרָה זוֹ הַנִּכֶּרֶת לָעֵינַיִם שֶׁהִיא הַפֶּה וְהַחֹטֶם וְהַלְּסָתוֹת וּשְׁאָר רשֶׁם הַגּוּף שֶׁזּוֹ תֹּאַר שְׁמָהּ. וְאֵינָהּ הַנֶּפֶשׁ הַמְּצוּיָה לְכָל נֶפֶשׁ חַיָּה שֶׁבָּהּ אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וּמוֹלִיד וּמַרְגִּישׁ וּמְהַרְהֵר. אֶלָּא הַדֵּעָה שֶׁהִיא צוּרַת הַנֶּפֶשׁ וּבְצוּרַת הַנֶּפֶשׁ הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ. וּפְעָמִים רַבּוֹת תִּקָּרֵא זֹאת הַצּוּרָה נֶפֶשׁ וְרוּחַ. וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בִּשְׁמוֹתָן שֶׁלֹּא יִטְעֶה אָדָם בָּהֶן. וְכָל שֵׁם וְשֵׁם יִלָּמֵד מֵעִנְיָנוֹ:

פירוש נפש כל בשר היא צורתו וכו'. הצורה תאמר על שני ענינים. האחד על תואר הדבר הנקרא שכ''ל ותכשי''ט כמו שתאמר צורת הכסא צורת המטה צורת האדם שהוא עומד על רגליו וצורת פניו שיש לו עינים ואף ולסתות וזקן מה שאין כן לשאר החי. והענין השני הוא הענין שבו יפרד אותו דבר מזולתו כמו שתאמר צורת האש והוא החלק מן הגולם הראשון שקבל זו הצורה ונפרד בה משאר החלקים וזו הצורה נקראת בחי נפש שבה נפרד מן הצומח ומן הדומם. ויש באדם ענין אחר יתר שבו נפרד מכל החי ונקרא הנפש המדברת והוא שנתן לו השם כח לקבל השפע ממעלת אישים ובה ידע כל הדברים וזו היא צורתו. ובתחילה יהיה האדם יודע כל הדברים בכח וכשיתבונן מעט מעט וידע מה שלא היה יודע ידע הדברים בפועל. ואז תהיה לו הצורה השלימה שנקראת צלם אלהים ודמותו כמו שאמר נעשה אדם בצלמנו כלומר נעשה אדם שיהיה בו צורה שידע הדעות שאין להם גולם. וחלילה שתהיה דעת האדם דומה לדעת יוצרו. אלא ענין הדברים שיהיה בו כח להדמות ליוצרו בדרכיו ודעותיו. על זה נאמר הן האדם היה כאחד ממנו וכו' וזה שאמר נעשה אדם בצלמנו אינו אומר על זו הצורה הנכרת לעינים שאמרנו עליה בענין הראשון שהיא נקראת תואר שיתחייב מזה שיהיה לבורא תואר כתארנו זה, מפני שכבר נתבאר בראיות ובמופתים שאין הבורא גוף וגויה וזה התואר לא ימצא אלא לגוף: ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה וכו'. כבר הקדמנו שיש באדם ענין שהוא משותף בו לכל החי והוא שנפרד בו החי מן הצומח ומן הדומם ונקראת הנפש החיונית, זאת הנפש יש לה חלקים ונקראים כחות. והם הנפש הטבעית והנפש החיונית והנפש הנפשיית. והנפש הטבעית היא שבה אוכל ושותה ומוליד. והחיונית היא המכינה האברים לקבל ההרגשה והתנועה והיא השומרת צורת האברים וכשתבטל מיד ימות האבר ולא ירגיש ולא ינוע. והנפשיית שבה מרגיש ומהרהר ומתנועע. וכל אלו הענינים שקראנו אותם נפשות או כחות אינם הענין שקראנו אותו הנפש המדברת שבו נפרד האדם מכל מין החי. מפני שאלו הענינים מצויין לבהמה ולחיה ולעוף והנפש המדברת לא תמצא אלא באדם, ולפי שמלת נפש ורוח תאמר על ענינים רבים כמו שהקדמנו הוצרכנו להסגיל לנפש המדברת שם שלא ישתתף בו זולתו. והוא שנקרא אותה צורת האדם. ואין אנו קוראים לאדם מדבר מפני שיש בו זה הדיבור שהוא בשפה וגרון שזה הענין אפשר שימצא לזולתו כמו שנמצא מקצת העופות ידברו כמו האדם. אלא ענין הדעת בלבד והדעת היא צורת הנפש המדברת שהנפש לדעת כמו גולם לצורה. ולפיכך אדם שאין בו דעת הוא כמו הבהמה ואע''פ שהוא מדבר מפני שהוא גולם בלא צורה לפי שלא יצאה נפשו מן הכח אל הפועל. כמו שתאמר כל אדם כותב בכח כלומר יש לו כח לכתוב וכל זמן שלא יכתוב בפועל אינו כותב. כך כל אדם יודע בכח ואם לא יודע בפועל אינו אדם הוא שאמר שלמה גם בלא דעת נפש לא טוב וארז''ל דעה חסרת מה קנית: ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח וכו'. נפש מדכתיב מי יודע נפש האדם העולה היא וכו' ורוח מדכתיב והרוח תשוב אל האלהים וכו'. ופעמים יאמר נפש על הנפש החיונית כדכתיב תוצא הארץ נפש חיה, ורוח כדכתיב ורוח הבהמה: לפיכך צריך להזהר בשמות. כלומר ישתדל בשמות המשותפין כדי שילמד כל דבר מענינו ולא יטעה מענין לענין:

ט אֵין צוּרַת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת מְחֻבֶּרֶת מִן הַיְסוֹדוֹת כְּדֵי שֶׁתִּפָּרֵד לָהֶם, וְאֵינָהּ מִכֹּחַ הַנְּשָׁמָה עַד שֶׁתְּהֵא צְרִיכָה לַנְּשָׁמָה כְּמוֹ שֶׁהַנְּשָׁמָה צְרִיכָה לַגּוּף. אֶלָּא מֵאֵת ה' מִן הַשָּׁמַיִם הִיא. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּפָּרֵד הַגּלֶם שֶׁהוּא מְחֻבָּר מִן הַיְסוֹדוֹת וְתֹאבַד הַנְּשָׁמָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה אֶלָּא עִם הַגּוּף וּצְרִיכָה לַגּוּף בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ לֹא תִּכָּרֵת הַצּוּרָה הַזֹּאת. לְפִי שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לַנְּשָׁמָה בְּמַעֲשֶׂיהָ. אֶלָּא יוֹדַעַת וּמַשֶּׂגֶת הַדֵּעוֹת הַפְּרוּדוֹת מִן הַגְּלָמִים וְיוֹדַעַת בּוֹרֵא הַכּל וְעוֹמֶדֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. הוּא שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ (קהלת יב-ז) 'וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ':

פירוש אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם וכו'. כונת הגאון הנה להודיענו שנפש האדם שהוא צורתו אינה אובדת באבדן הגוף. וזה יודע משני דרכים. האחד במופת שאין זו הנפש מכלל גוף האדם. מפני שגוף האדם מחובר מארבעה היסודות וזו אינה מחוברת מהם עד שתפרד להם. ואינה מכח הנשמה מפני שכח הנשמה צריך לנשמה וזו אינה צריכה לנשמה. והנשמה שאמר עליה הנה היא הנפש החיונית שנקראת נשמה שנאמר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. והנפש החיונית היא צריכה לגוף מפני שהרוח הנושאה מתילד מן אד הדם וזכותו לפיכך כשיתמעט הדם או יפסד תאבד זו הנשמה ומיד ימות החי. אבל צורת האדם אינה צריכה לנשמה ולא לגוף מפני שהיא ענין תלוי בגוף תליית הנהגה לבד. וידיעת זה הדבר על בוריו קשה הרבה. לפי שכשתאבד הנשמה לא תאבד זו הנפש מפני שהגוף והנשמה צריכים לה והיא אינה צריכה להם. כמו המלך המנהיג כשתאבד המדינה לא יאבד המלך אם אינו בה. והדרך השנית מדרך הקבלה שהב''ה צונו במצות ואמר לנו שאם נעשה אותם נזכה לחיי העוה''ב כדכתיב למען ייטב לך והארכת ימים וארז''ל למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך ואילו היתה הנפש אובדת באבדן הגוף לא היה לה חיים לעוה''ב ואילולא ידעו הנביאים שיש לנפשם חיים לעוה''ב לא מסרו עצמם להריגה על קדושת השם כגון חנניה מישאל ועזריה ועשרה הרוגי מלכות. הרי נתבאר בשני דרכים אלו שיש לנפש האדם חיים בעולם הבא ואינה אובדת באבדן הגוף וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך: אלא יודעת ומשגת הדעות וכו'. בידיעת זה תהיה צורת האדם שלימה לפני בוראה:

י כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ שֶׁדִּבַּרְנוּ בְּעִנְיָן זֶה כְּמַר מִדְּלִי הֵם וּדְבָרִים עֲמֻקִּים הֵם. אֲבָל אֵינָם כְּעִנְיַן עֹמֶק פֶּרֶק רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי. וּבֵאוּר כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁבְּפֶרֶק שְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי הוּא הַנִּקְרָא מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. וְכָךְ צִוּוּ הַחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאֵין דּוֹרְשִׁין בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ בָּרַבִּים אֶלָּא לְאָדָם אֶחָד מוֹדִיעִין דְּבָרִים אֵלּוּ וּמְלַמְּדִין אוֹתָן:

פירוש כל הדברים האלה שדברנו בענין זה וכו'. פי' מר טיפה שנוטפת מן הדלי שאינה דבר נחשב כלל: ודברים עמוקים הם וכו'. סיבת עומקם לפי שהם צריכין הקדמות ומופתים. וכל דבר שהוא תלוי בידיעת הבורא וידיעת הצורות הנפרדות קראוה מעשה מרכבה לפי שנדמית ליחזקאל במרכבה. וידיעת הגופות הנפרדות וטבעם וצורתם ומהלך הגלגלים כל זה נקרא מעשה בראשית לפי שנתבאר בתורה צורת בריאתן וכיצד נתחדשו במעשה בראשית. וזה הענין יוכל כל אדם לידע אותו מפני שהם גופים או מקרים לגופים. וענין מעשה המרכבה דבר רוחני פשוט וא''א לאדם להשיגו על בוריו ולפיכך היודע ממנו שום דבר לא ילמדנו לכל אדם לפי שאין כל אדם יכול להשיג ולידע הצורות הנפרדות והענינים הפשוטים:

יא וּמָה בֵּין עִנְיַן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה לְעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. שֶׁעִנְיַן מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה אֲפִלּוּ לְאֶחָד אֵין דּוֹרְשִׁים בּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ מוֹסְרִין לוֹ רָאשֵׁי הַפְּרָקִים. וְעִנְיַן מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית מְלַמְּדִין אוֹתוֹ לְיָחִיד אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ וּמוֹדִיעִים אוֹתוֹ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לֵידַע מִדְּבָרִים אֵלּוּ. וְלָמָּה אֵין מְלַמְּדִין אוֹתוֹ לָרַבִּים. לְפִי שֶׁאֵין כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ דַּעַת רְחָבָה לְהַשִּׂיג פֵּרוּשׁ וּבֵאוּר כָּל הַדְּבָרִים עַל בֻּרְיָן:

יב בִּזְמַן שֶׁאָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ וּמַכִּיר כָּל הַבְּרוּאִים מִמַּלְאָךְ וְגַלְגַּל וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בּוֹ וְיִרְאֶה חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל הַיְצוּרִים וְכָל הַבְּרוּאִים. מוֹסִיף אַהֲבָה לַמָּקוֹם וְתִצְמָא נַפְשׁוֹ וְיִכְמַהּ בְּשָׂרוֹ לֶאֱהֹב הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. וְיִירָא וְיִפְחַד מִשִּׁפְלוּתוֹ וְדַלּוּתוֹ וְקַלּוּתוֹ כְּשֶׁיַּעֲרִיךְ עַצְמוֹ לְאֶחָד מֵהַגּוּפוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַגְּדוֹלִים. וְכָל שֶׁכֵּן לְאַחַת מֵהַצּוּרוֹת הַטְּהוֹרוֹת הַנִּפְרָדוֹת מִן הַגְּלָמִים שֶׁלֹּא נִתְחַבְּרוּ בַּגּלֶם כְּלָל. וְיִמְצָא עַצְמוֹ שֶׁהוּא כִּכְלִי מָלֵא בּוּשָׁה וּכְלִמָּה רֵיק וְחָסֵר:

פירוש בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים וכו'. כלומר אם תאמר מה הנאה יש לאדם בידיעת הגלגלים והיסודות ומה שנתחבר מהם. דע שיש בידיעתם שני תועליות. האחד שמידיעתם תעתק המחשבה להשיג הצורות הנפרדות ובורא הכל. שהקב''ה אין לו תחלה ולא עילה שיודע ממנה ולא יודע אלא ממעשיו ומדותיו. והענין השני הוא שזכרו הגאון הנה והוא כשיערוך האדם נפשו לגלגלים וצורתם ידע שפלותו וקלותו ושהוא נחשב לאין. ועוד שבעת שיתבונן באלו הגלגלים והיסודות ומה שנתחבר מהם ידע חכמתו וגבורתו של בורא ומיד תצמא נפשו להדבק בבורא ויאהב אותו אהבה רבה ויירא ויפחד פחד גדול. שהרי כשיערוך נפשו לחכמים שהיו לפניו ידע שאינו נחשב לכלום לנגדם ואותם החכמים אינם נחשבים לכלום לגבי גוף הגלגלים והכוכבים שהם גופות קדושים. והגופות האלו אינם נחשבים לכלום לגבי הצורות הנפרדות. והצורות הנפרדות אע''פ שהם קדושים אינם קיימים בעצמם ולולא עילתם שהוא הבורא לא היה להם חיים כדכתיב הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו פי' אינם קיימים וחזקים כקיום הבורא כדכתיב ותקעתיו יתד במקום נאמן שפירושו חזק וקיים לפיכך כשיערוך נפשו לגבי כל אלו ידע שהוא אינו נחשב לכלום. כמו שאמר אדון הנביאים ונחנו מה. ולפי שהשיג כל אלו הענינים על בוריין היה עניו מאד מכל האדם:

יג וְעִנְיְנֵי אַרְבָּעָה פְּרָקִים אֵלּוּ שֶׁבְּחָמֵשׁ מִצְוֹת הָאֵלּוּ הֵם שֶׁחֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים קוֹרְאִין אוֹתוֹ [א] פַּרְדֵּס כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ אַרְבָּעָה נִכְנְסוּ לַפַּרְדֵּס. וְאַף עַל פִּי שֶׁגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים הָיוּ לֹא כֻּלָּם הָיָה בָּהֶן כֹּחַ לֵידַע וּלְהַשִּׂיג כָּל הַדְּבָרִים עַל בֻּרְיָן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין רָאוּי לְטַיֵּל בַּפַּרְדֵּס אֶלָּא מִי שֶׁנִּתְמַלֵּא כְּרֵסוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר. וְלֶחֶם וּבָשָׂר הוּא לֵידַע הָאָסוּר וְהַמֻּתָּר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם מִשְּׁאָר הַמִּצְוֹת. וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ דָּבָר קָטָן קָרְאוּ אוֹתָן חֲכָמִים שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים דָּבָר גָּדוֹל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וְדָבָר קָטָן הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא. אַף עַל פִּי כֵן רְאוּיִין הֵן לְהַקְדִּימָן. שֶׁהֵן מְיַשְּׁבִין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם תְּחִלָּה. וְעוֹד שֶׁהֵם הַטּוֹבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהִשְׁפִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשּׁוּב הָעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לִנְחל חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּדָעֵם הַכּל קָטָן וְגָדוֹל אִישׁ וְאִשָּׁה בַּעַל לֵב רָחָב וּבַעַל לֵב קָצָר:

פירוש ועניני ארבעה פרקים אלו שבחמש מצות וכו'. חמש המצות הם. לידע שיש שם אלוה. ושלא לעלות במחשבה שיש אלוה זולתו. וליחדו. ולאהבו. וליראה ממנו: הם שחכמים קורין אותו פרדס. כדגרסינן בחגיגה פרק ב' ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי אחר ובן זומא ור''ע בן עזאי הציץ ומת. בן זומא הציץ ונפגע. אחר קצץ בנטיעות. ר''ע נכנס בשלום ויצא בשלום. ונקרא זה הענין פרדס בשביל שני ענינים. הא' כמו שהפרדס יש בו מיני מגדים שהם תאוה לעינים ונחמדים למראה ועינות מים חיים שהם משמחי לב ומרחיבים הנפשות כך אלו הענינים. ועוד שהפרדס כשיכנס לו האדם ימצא אילנות רבות ובתחלה לא ידע מה הוא הפרי שלהם ומה תועלת כל פרי וכשיתבונן בהם מעט מעט יתגלה לו סוד כל אחד ואחד מהם וטעמו והנאתו, ואע''פ שהוא טוב ונאה אם יאכל ממנו הרבה יחלה ויזיק לו. כך אלו הענינים בתחלה לא ידע הנאתם ותועלתם וכשיתבונן מעט מעט וידע הקדמות וירגיל עצמו בלימוד מיד יעלה למדרגה העליונה וידע מה שיוכל להשיג: ולפיכך אין ראוי לטייל בפרדס וכו'. כלומר ירגיל עצמו בתחלה בחכמות שאין בהם קושי והם האסור והמותר ושאר משפטי התורה והם הנקראים הוויות דאביי ורבא כלומר שנהיה ביניהם משא ומתן בו, וחכמים קראו לענינים אלו דבר קטן מפני שהם קטנים לגבי מעשה בראשית ומעשה מרכבה. וכן אמרו חכמים שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו ושלשים ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע ועשרים בינונים גדול שבהם יונתן בן עוזיאל קטן שבהם רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על ריב''ז שלא הניח מקרא משנה גמרא וכו' עד דבר קטן ודבר גדול ואמרו דבר קטן הוויות דאביי ורבא דבר גדול מעשה מרכבה: אעפ''כ ראויין הם להקדימן וכו'. שמשפטיהם מביאים לידי הטובה הגדולה שהקב''ה צוה על הגזל ועל החמס והגנבה והדינים. וכל אלו הם לישובו של עולם שבעשייתם יהיה השלום בעולם ויסור הנזק ויוכל אדם להשיג בוראו ויגיע לחיי העוה''ב. השם יעזרנו על דבר כבוד שמו:

כסף משנה ואף על פי שדברים אלו דבר קטן קראו אותן חכמים שהרי אמרו דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הוויות דאביי ורבא אעפ''כ ראוי להקדימם וכו'. בסוכה סוף פ' הישן אמרו על ריב''ז שלא הניח מקרא ומשנה וכו' דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הוויות דאביי ורבא: וכתב הר''ן דבר קטן הוויות דאביי ורבא פי' משום דמעיקרא אמר שלא הניח מקרא ומשנה וכו' קרי להוויות דאביי ורבא דבר קטן. לפי שאין ספק שהתנאים הראשונים היו יודעים המשנה על בוריה הוויות דהוו בתר הכי אביי ורבא לדבר קטן חשבינן להו, והרמב''ם כתב מה שרצה והלואי שלא נכתב. וכן פירש הריטב''א וסיים אבל דבר גדול הוא מכל חכמות העולם. וזה הפירוש אמת הוא ולא כמו שפירשו אחרים והאלהים יכפר בעד עכ''ל: ובשם הרב אליהו מזרחי ז''ל מצאתי כתוב וז''ל מן המבואר ששם גדול נאמר על שני פנים. אם בכמות. אם באיכות. ושהגדול באיכות יחלק עוד לשנים. האחד מהם על גודל הדרוש ומעלתו. וזה עוד יחלק לשני פנים אם מצד גודל נושא הדרוש ואם מצד עומק מושגו. והשני על גודל שכרו. ומעתה אין טענה משם גדול הנאמר על מעשה מרכבה. כי מעשה מרכבה אם נקרא גדול מהחכמה התלמודית הנה הוא גדול מצד גודל הדרוש ומעלתו בשני האופנים יחד שהם גודל נושא הדרוש ועומק מושגו. ואולם החכמה התלמודית אע''פ שאינה חוקרת על נושא גדול כגודל חכמת מעשה מרכבה שהרי הדרוש של מעשה מרכבה הוא הבורא יתעלה בין לדעת חכמי הקבלה בין לדעת חכמי המחקר ונושא החכמה התלמודית הם מעשה מצותיו יתברך. מ''מ כאשר לא יודע הענין בה מצד גודל נושא הדרוש וקשיו רק מצד גודל השכר ומיעוטו הנה בלי ספק שהחכמה התלמודית היא השורש והעיקר אשר בה נזכה לחיי העוה''ב משאר מיני החכמות והיא החכמה היותר גדולה מזה הצד מכל מה שזולתה והביא ראיות על זה: ואני אומר שע''פ דרך זה יתבאר הא דתנן ר''א (בן) חסמא אומר קינין ופתחי נדה הן גופי הלכות וכו' לומר שאע''פ שתקופות וגימטריאות עסקם בדברים מעולים שהם הגרמים השמימיים וקינים הם דבר קל הערך. ופתחי נדה נושאם דבר מכוער. אעפ''כ אלו הן גופי הלכות כלומר עיקרי תורה מצד השכר הגדול הצפון לעוסקים בהם. ותקופות וגימטריאות אע''פ שנושאם דברים מעולים מאד אינם עיקרים אלא כמו פרפראות לחכמה התלמודית שהיא ראויה להקרא חכמה סתם להיות עסקה בפירוש מצותיו יתברך ולגודל השכר הניתן לעוסקים בה ומקיימין מצותיה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן