הלכות טומאת צרעת - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות טומאת צרעת - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א נִגְעֵי הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן הוּא שֶׁיִּפּל הַשֵּׂעָר שֶׁבָּהֶן מֵעִקָּרוֹ * וְיִשָּׁאֵר מְקוֹם הַשֵּׂעָר פָּנוּי וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא נֶתֶק. וְאֵין נֶתֶק פָּחוֹת מִכִּגְרִיס הַמְרֻבָּע בֵּין שֶׁהָיָה מַרְאֵהוּ עָמֹק בֵּין שֶׁלֹּא הָיָה עָמֹק. וְלֹא נֶאֱמַר עָמֹק בִּנְתָקִין אֶלָּא לוֹמַר לְךָ מַה מַּרְאֶה עָמֹק בִּידֵי שָׁמַיִם אַף נֶתֶק הַמְטַמֵּא בִּידֵי שָׁמַיִם לְהוֹצִיא שֶׁנִּתְּקוֹ אָדָם שֶׁהוּא טָהוֹר. וְהָאִשָּׁה וְהַסָּרִיס שֶׁהֶעֱלָה זְקָנָם שֵׂעָר הֲרֵי זֶה מִטַּמֵּא בִּנְתָקִים:

ההראב"ד וישאר מקום השיער פנוי. א''א מהתוספתא נראה שיש שינוי בעור הנתק אבל ממדרש ת''כ נראה שאינו צריך שינוי העור כלל:

כסף משנה נגעי הראש והזקן הוא שיפול השיער וכו'. כתב הראב''ד א''א מהתוספתא נראה וכו'. ופשט דברי רבינו כת''כ שהוא יותר סמכא מהתוספתא וכך נראה מדבריו עוד בסוף הלכות אלו שכתב הצרעת הוא שם האמור בשותפות וכו' ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת ולפי זה קרחת וגבחת ונתק אחד הוא x אלא כשיש בו בהרת נידון כדין הנזכר שם וכשאין בו בהרת נידון בשיער צהוב דק ופשיון: ואין נתק פחות מכגריס המרובע. בתוספתא פ''ד ובת''כ. ומ''ש ולא נאמר עמוק בנתקים וכו'. בת''כ: והאשה והסריס שהעלה זקנם וכו'. תוספתא פ''ד זקן האשה וזקן הסריס וכו' משהעלו שיער הרי הם כזקן לכל דבר ואיתא בפ''ק דקידושין ברייתא וגמרא:

ב הַנְּתָקִין מְטַמְּאִין בִּשְׁנֵי סִימָנִים בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּבְפִשְׂיוֹן וְיֵשׁ בָּהֶן הֶסְגֵּר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְכָל זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁנּוֹלַד לוֹ נֶתֶק בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בִּזְקָנוֹ אִם הָיוּ בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת צְהֻבּוֹת דַּקּוֹת וְלֹא יוֹתֵר וְאֵין שָׁם בַּנֶּתֶק שֵׂעָר שָׁחֹר כְּלָל יַחְלִיט. לֹא הָיָה בּוֹ שֵׂעָר לֹא שָׁחֹר וְלֹא צָהֹב יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד וּבַשְּׁבִיעִי רוֹאֵהוּ אִם נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק אוֹ שֶׁפָּשָׂה הַנֶּתֶק יַחְלִיט נוֹלְדוּ בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת יִפְטֹר אוֹתוֹ. לֹא פָּשָׂה וְלֹא נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב וְלֹא שֵׂעָר שָׁחֹר יְגַלֵּחַ סְבִיבוֹת הַנֶּתֶק וְלֹא יְגַלֵּחַ הַנֶּתֶק וְיַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי וְחוֹזֵר וְרוֹאֵהוּ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי. אִם פָּשָׂה הַנֶּתֶק אוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק יַחְלִיט. לֹא נוֹלַד בּוֹ כְּלוּם יִפְטֹר שֶׁאֵין הֶסְגֵּר בִּנְתָקִין יֶתֶר עַל שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת. וְאִם אַחַר שֶׁפְּטָרוֹ נוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אוֹ פָּשָׂה יַחְלִיט:

כסף משנה הנתקים מטמאין בב' סימנין וכו'. משנה בפ''י. ומה שכתב ששיער צהוב האמור בתורה הם שתי שערות. בת''כ. ומה שכתב ואין שם בנתק שיער שחור כלל יחליט. כלומר שאם היה שם שיער שחור לא יחליט כמו שיתבאר. ומ''ש לא היה בו שיער לא שחור ולא צהוב יסגיר שבוע אחד. מפורש בתורה וכי יראה הכהן את נגע הנתק וכו' ושער שחור אין בו והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים. ומ''ש ובשביעי רואהו אם נולד בו שער צהוב דק או שפשה הנתק יחליט. ג''ז מפורש בתורה וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שיער צהוב וכו' והתגלח ותניא בת''כ מנין לשיער הצהוב שיטמא שלא בפסיון והפסיון שיטמא שלא בשיער צהוב ת''ל לא יבקר לשיער הצהוב טמא הוא: ומ''ש נולדו בו שתי שערות יפטור אותו. מפורש בתורה ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא ונתבאר בת''כ דשיער היינו שתי שערות. ומ''ש לא פשה ולא נולד בו שיער צהוב ולא שיער שחור יגלח סביבות הנתק וכו'. מפורש בתורה והתגלח ואת הנתק לא יגלח ושנינו בת''כ וכי מה יש בנתק לגלח אלא מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר כשיפשה וכן תרגם אונקלוס וכך שנינו במשנה פ''י:

ג כֵּיצַד מְגַלְּחִין אֶת הַנֶּתֶק. מְגַלֵּחַ חוּצָה לוֹ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָמוּךְ לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכָּר הַפִּשְׂיוֹן. וְתִגְלַחְתּוֹ כְּשֵׁרָה בְּכָל אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג-לג) 'וְהִתְגַּלָּח' וְכֵן כְּשֵׁרָה בְּכָל דָּבָר וַאֲפִלּוּ הָיָה נָזִיר הֲרֵי זֶה מְגַלֵּחַ. הִסְגִּירוֹ וְלֹא גִּלְּחוֹ הֲרֵי זֶה מֻסְגָּר:

כסף משנה כיצד מגלחין את הנתק וכו'. בפ''י. ומ''ש ותגלחתו כשירה בכל אדם וכו'. בתורת כהנים והתגלח בכל אדם לפי שמצינו שתגלחת האחרונה בכהן ת''ל והתגלח בכל אדם והתגלח בכל דבר לפי שמצינו שתגלחת אחרונה בתער תלמוד לומר והתגלח בכל דבר והתגלח אפילו נזיר לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אפילו מנוגע ת''ל והתגלח אע''פ שהוא נזיר: הסגירו ולא גילחו וכו'. בתוספתא [פרק רביעי] דנגעים:

ד (ויקרא יג-ל) 'שֵׂעָר צָהֹב' הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה כְּתַבְנִית הַזָּהָב. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג-ל) 'דַּק' הוּא שֶׁיִּהְיֶה קָצָר אֲבָל אִם הָיָה אָרֹךְ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא צָהֹב כְּתַבְנִית הַזָּהָב אֵינוֹ סִימַן טֻמְאָה:

כסף משנה שיער צהוב האמור בתורה וכו'. בספרי. ומ''ש וזה שנאמר דק הוא שיהיה קצר וכו'. ברפ''י וכר''ע וכמה שיעור קצר זה כתב ר''ש:

ה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הַצְּהֻבּוֹת הַדַּקּוֹת סִימַן טֻמְאָה. בֵּין שֶׁהָיוּ זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ מְרֻחָקוֹת זוֹ מִזּוֹ. בֵּין שֶׁהָיוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק בֵּין שֶׁהָיוּ בְּסוֹף הַנֶּתֶק. בֵּין שֶׁקָּדַם הַנֶּתֶק אֶת הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב בֵּין שֶׁקָּדַם הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב אֶת הַנֶּתֶק. הֲרֵי הוּא סִימַן טֻמְאָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נִטָּלוֹת בְּזוּג כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בַּשֵּׂעָר הַלָּבָן:

כסף משנה שתי שערות הצהובות הדקות סימן טומאה בין שהיו זו וכו'. בפ''י שיער צהוב דק מטמא במכונס ובמפוזר מבוצר ושלא מבוצר הפוך ושלא הפוך דברי רבי יהודה ר''ש אומר אינו מטמא אלא הפוך פי' הפוך שקדם הנתק לשיער צהוב שלא הפוך שהשיער צהוב קדם לנתק. וידוע דהלכה כר' יהודה לגבי ר''ש. ומ''ש והוא שיהיו ניטלות בזוג. בפ''ו דנדה (דף נ"ב ע"ב) איפליגו תנאי בשיעור שתי שערות האמורות בכל מקום ואמרינן בגמרא דהלכה כדברי כולם להחמיר ושיעור כדי שיהיו ניטלות בזוג הוי שיעור מועט שבכולן והוי להחמיר וכבר כתבתי כן בפרק ב' מהלכות אלו גבי שיער לבן:

ו הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר הַמַּצִּיל בִּנְתָקִין אֵין פָּחוֹת מִשְּׁתֵי שְׂעָרוֹת. וְאֵינָן מַצִּילוֹת עַד שֶׁיִּהְיוּ אָרְכָּן כְּדֵי לָכֹף רֹאשָׁן לְעִקָּרָן. בֵּין שֶׁהָיוּ זוֹ בְּצַד זוֹ בֵּין שֶׁהָיוּ מְפֻזָּרוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק וְיִשָּׁאֵר מִן הַנֶּתֶק פָּנוּי בֵּין הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר שֶׁבְּתוֹכוֹ וּבֵין הַשֵּׂעָר שֶׁחוּצָה לוֹ כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. אֲבָל אִם נִשְׁאֲרוּ הַשְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת הַשְּׁחֹרוֹת בְּצַד הַנֶּתֶק בְּסוֹפוֹ אֵינָן מַצִּילוֹת. כֵּיצַד מַצִּילוֹת. שֶׁאִם נִשְׁאַר בְּתוֹךְ הַנֶּתֶק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹלְדָה בַּנֶּתֶק שֵׂעָר צָהֹב דַּק אוֹ שֶׁפָּשָׂה הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב אוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְצָמַח בַּנֶּתֶק שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחֹרוֹת טִהֵר הַנֶּתֶק וּמַצִּילוֹת מִיַּד הַפִּשְׂיוֹן וּמִיַּד הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב. בֵּין שֶׁצָּמְחוּ בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק בֵּין שֶׁצָּמְחוּ בְּסוֹפוֹ. שֶׁהַצּוֹמֵחַ מַצִּיל בְּכָל מָקוֹם וְהַנִּשְׁאָר אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק מִן הַקָּמָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת:

כסף משנה השיער השחור וכו'. בתורת כהנים: ומה שכתב ואינן מצילות עד שיהיה אורכן כדי לכוף ראשן לעיקרן. על פי מה שנתבאר שהלכה כדברי כולם להחמיר ושיער שחור שהוא בא לטהר צריך שיעור הגדול שהוא כדי לכוף ראשן לעיקרן שזה הוא להחמיר ומה שיש לדקדק על דברי רבינו בפ''א מהלכות פרה כתבתי שם. ומ''ש בין שהיו זו בצד זו בין שהיו מפוזרות וכו' עד רחוק מן הקמה שתי שערות. בפ''י הצומח מציל מיד השיער צהוב דק ומיד הפסיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר והמשואר מציל מיד שיער צהוב [דק] ומיד פסיון מכונס [ומפוזר] ומבוצר ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות פי' נתק כגריס שהוחלט בשער צהוב או בפסיון וצמחו בנתק שתי שערות שחורות מצילות. בין מכונס דשתיהן במקום אחד בין מפוזר זה ברוח זה וזה ברוח זה. מבוצר באמצע הנתק. ושלא מבוצר דקיימי בנתק מן הצד. והמשואר שקדמו שתי שערות שחורות הללו לנתק דכשניתק שיער ראשו או זקנו כגריס נשארו מהם שתים בתוך הנתק ואם הם מבוצרות באמצע הנתק מצילות אבל אם עומדות מן הצד אינן מצילות אא''כ רחוקות מסוף הנתק המוקף שערות כשיעור מקום שתי שערות ולשערות המקיפות את הנתק קמה קרי להו וכששערות הללו רחוקות מקום שתי שערות מן הקמה היינו נמי מבוצר:

ז שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שֶׁצָּמְחוּ אַחַת שְׁחוֹרָה וְאַחַת לְבָנָה אוֹ צְהֻבָּה אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה אֵינָן מַצִּילוֹת:

כסף משנה שתי שערות שצמחו וכו'. שם וכתב הר''י קורקוס ז''ל דלהציל מיד הפסיון קאמר דסד''א יצטרף עם השחור להציל כיון דבפני עצמו לא הוי סימן טומאה:

ח נֶתֶק שֶׁהֻחְלַט בְּשֵׂעָר צָהֹב אוֹ בְּפִשְׂיוֹן וְנוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר וְטִהֵר. אַף עַל פִּי שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר עַד שֶׁיִּוָּלֵד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אַחֵר אוֹ יִפְשֶׂה פִּשְׂיוֹן אַחֵר מֵאַחַר שֶׁהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג-לז) 'נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא' כֵּיוָן שֶׁנִּתְרַפֵּא טָהוֹר הוּא אַף עַל פִּי שֶׁסִּימָנֵי טֻמְאָה בִּמְקוֹמָן:

ט הֶחְלִיטוֹ בְּשֵׂעָר צָהֹב בֵּין שֶׁהֶחְלִיטוֹ בַּתְּחִלָּה בֵּין שֶׁהֶחְלִיטוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ שֶׁהֶחְלִיטוֹ אַחַר הַפִּטּוּר וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר הַצָּהֹב וְנוֹלַד בּוֹ שֵׂעָר צָהֹב אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ פִּשְׂיוֹן הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה. וְכֵן אִם הֶחְלִיטוֹ בְּפִשְׂיוֹן בֵּין בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן אוֹ בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר וְהָלַךְ הַפִּשְׂיוֹן וְחָזַר פִּשְׂיוֹן אַחֵר אוֹ שֶׁנּוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב הֲרֵי זֶה מֻחְלָט כְּשֶׁהָיָה עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר סִימַן טֻמְאָה אוֹ עַד שֶׁיַּצְמִיחַ בּוֹ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שְׁחוֹרוֹת:

י שְׁנֵי נְתָקִים זֶה בְּצַד זֶה וְשִׁיטָה שֶׁל שֵׂעָר שָׁחוֹר מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶן וְנִפְרַץ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר ( וְנִתַּק) מִמָּקוֹם אֶחָד הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר הַנִּשְׁאָר בֵּינֵיהֶן הֲרֵי הוּא בְּצַד הַנֶּתֶק. נִפְרְצָה הַשִּׁטָּה מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת טָהוֹר שֶׁהֲרֵי הַנִּשְׁאָר מִן הַשִּׁטָּה בְּאֶמְצַע הַנֶּתֶק. וְכַמָּה יִהְיֶה בְּכָל פִּרְצָה מֵהֶן. אֵין פָּחוֹת מִמְּקוֹם צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. וְאִם הָיְתָה פִּרְצָה * מִמָּקוֹם אֶחָד כִּגְרִיס הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁהַפִּרְצָה עַצְמָהּ נֶתֶק אַחֵר. וַהֲרֵי שֵׂעָר שָׁחוֹר בְּצִדּוֹ וְאֵינוֹ כָּנוּס לְתוֹכוֹ. נֶתֶק שֶׁהַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר מַקִּיפוֹ וְנֶתֶק אַחֵר מַקִּיף אֶת הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר. נִפְרַץ הַשֵּׂעָר שֶׁבֵּינֵיהֶן מִמָּקוֹם אֶחָד טָמֵא שֶׁהַנֶּתֶק הַפְּנִימִי לֹא נִצַּל שֶׁהֲרֵי הַשֵּׂעָר הַשָּׁחֹר בְּצִדּוֹ לֹא בְּתוֹכוֹ. נִפְרָץ הַשֵּׂעָר מִשְּׁנֵי מְקוֹמוֹת טָהוֹר וַאֲפִלּוּ הָיְתָה פִּרְצָה כִּגְרִיס. שֶׁהֲרֵי הַנֶּתֶק הַפְּנִימִי וְהַחִיצוֹן נַעֲשׂוּ נֶתֶק אֶחָד וְשֵׂעָר שָׁחוֹר בָּאֶמְצַע. וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה הַפִּרְצָה כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת אוֹ יֶתֶר:

ההראב"ד ממקום אחד כגריס הרי זה טמא. א''א אפילו נתפרץ משני מקומות:

כסף משנה שני נתקים זה בצד זה. גם זה בפ''י שני נתקים זה בצד זה ושטה של שיער מפסקת ביניהם נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור כמה תהיה הפרצה מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טמא ומפרש רבינו דשיטה של שיער מפסקת ביניהם דקתני היינו שיטה של שיער שחור ומפרש דטמא דקתני רישא היינו לומר דאינו טהור על ידי השיער שחור שהרי הוא כמות שהיה דאכתי לאו מבוצרות הן. ומה ששנינו נפרץ במקום אחד כגריס טמא היינו אפילו נפרץ משני מקומות כמ''ש הראב''ד וכמו שמבואר הטעם בדברי רבינו: ומ''ש רבינו נתק שהשיער השחור מקיפו. גם זה שם שני נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שיער מפסקת ביניהם נפרץ ממקום א' טמא משני מקומות טהור כמה תהא הפרצה מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טהור ופירושה מבואר בדברי רבינו:

יא נֶתֶק שֶׁהָיָה חוּט יוֹצֵא מִמֶּנּוּ וְכֵן שְׁנֵי נְתָקִין שֶׁחוּט יוֹצֵא מִזֶּה לָזֶה. אִם יֵשׁ בְּרֹחַב הַחוּט הַנָּתוּק כְּדֵי צְמִיחַת שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת זוֹקְקִין לִטַּמֵּא בְּשֵׂעָר צָהֹב דַּק וּפִשְׂיוֹן וּמַצִּילִין בַּצּוֹמֵחַ בּוֹ. אֲבָל שֵׂעָר שָׁחוֹר הַנִּשְׁאָר בְּאוֹתוֹ הַחוּט אֵינוֹ מַצִּיל עַד שֶׁיִּהְיֶה רֹחַב הַחוּט כִּגְרִיס:

כסף משנה נתק שהיה חוט יוצא ממנו וכו'. תוספתא בפ''ד וה''פ שאם יש בחוט רוחב ב' שערות נתק זוקק לטמא שאר נתקים בשיער צהוב ובפסיון שאם השיער צהוב בחוט הוי כאילו הוא בנתקים האחרים וכן אם פשה החוט הוי כאילו פשו השתי נתקים. ומ''ש ומצילים בצומח בו, כלומר שאם צמח שיער שחור בחוט הוי כצומח בשתי הנתקים ומציל מיד שיער צהוב או פסיון שבנתקים אבל במשוייר אינו מציל עד שיהא בחוט כגריס דמשוייר אינו מציל אלא מבוצר כמו שנתבאר בפרק זה ואי אפשר להיות מבוצר אא''כ יש בו כגריס כמו שנתבאר גבי בהרת:

יב מִי שֶׁהָיָה בְּרֹאשׁוֹ נֶתֶק כִּגְרִיס וּפָשָׂה הַנֶּתֶק [עַל] כָּל רֹאשׁוֹ וְלֹא נִשְׁאַר שָׁם שֵׂעָר כְּלָל אֶלָּא פָּחוֹת מִשְּׁתֵי שְׂעָרוֹת הֲרֵי זֶה טָהוֹר. בֵּין שֶׁנִּתַּק כֻּלּוֹ מִתּוֹךְ הֶסְגֵּר אוֹ מִתּוֹךְ הֶחְלֵט אוֹ אַחַר הַפִּטּוּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג-מ) 'קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא'. וְכֵן אִם הָיָה הַנֶּתֶק בִּזְקָנוֹ וְנִתַּק כָּל זְקָנוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב קַבָּלָה הִיא שֶׁאִם הָלַךְ כָּל שֵׂעָר הַזָּקָן טָהוֹר הוּא. וְיִתְטַמֵּא עוֹר הַזָּקָן שֶׁקָּרַח בְּנִגְעֵי עוֹר הַבָּשָׂר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה מי שהיה בראשו נתק וכו'. בפ''י מי שהיה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור ותניא בתורת כהנים מנין שאם היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור ת''ל ואיש כי ימרט ראשו וכו' יכול הזקן מעכבו ודין הוא וכו' ת''ל ראשו טהור הוא אין הזקן מעכב או אינו אלא ניתק ראשו טהור ניתק זקנו לא יהיה טהור ת''ל ואיש להביא את הזקן ומשמע לרבינו שאין דרשה זו מבוררת כ''כ ולפיכך כתב ואע''פ שאין זה מפורש בתורה שבכתב וכו': ומה שכתב או אחר הפיטור. תוספתא הביאה ר''ש בפ''י ניתק ראשו וזקנו כולו כאחד בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפיטור טהור משום פריחה. ופי' ר''ש ניתק ראשו וזקנו כלומר או זקנו. בין מתוך הפיטור טהור משום פריחה כלומר אם פטרו ואח''כ פרחה בכולו טהור עכ''ל. ויש לשאול מ''ש מבהרת דפורח בכולו אחר הפיטור טמא. וי''ל דשאני התם דקרא מוכח שאין הפריחה מטהרת אלא פורח מן הטמא ואילו הכא כתיב ואיש כי ימרט ראשו וגו' משמע בכל גוונא ואין טעם להחמיר כל אחר הפטור כיון דליכא לאוכוחי הכי מקרא ולא מטמאינן אלא בבא כן בתחלה דלא מיקרי פריחה ואין להקל בכולו יותר מבקצתו ומדמינן ליה לנגע עכ''ל הר''י קורקוס ז''ל:

יג הַבָּא בַּתְּחִלָּה וְכָל רֹאשׁוֹ נָתוּק אוֹ כָּל זְקָנוֹ נָתוּק יַסְגִּיר שָׁבוּעַ אֶחָד. אִם לֹא נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב יַסְגִּיר שָׁבוּעַ שֵׁנִי. אִם נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר צָהֹב דַּק טָמֵא. לֹא נוֹלַד לוֹ יִפָּטֵר. נוֹלַד לוֹ אַחַר הַפִּטּוּר שֵׂעָר צָהֹב הֲרֵי זֶה מֻחְלָט. * נוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר הֲרֵי זֶה טָהוֹר. הַבָּא כֻּלּוֹ נָתוּק רֹאשׁ אוֹ זָקָן וְנוֹלַד לוֹ שֵׂעָר שָׁחוֹר טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָלַךְ הַשֵּׂעָר הַשָּׁחוֹר טָמֵא מִשּׁוּם פִּשְׂיוֹן:

ההראב"ד נולד לו שיער שחור ה''ז טהור. א''א ואפילו הלך השחור והצהוב עמד במקומו ודוקא אחר הפיטור ואחר החלט הפיטור אבל בסוף הסגר צמח והלך מטמא משום פשיון כמ''ש בסמוך והכי איתא בתוספתא:

כסף משנה הבא בתחלה וכל ראשו נתוק וכו'. תוספתא פ''ד והביאה ר''ש בפ''י הבא כולו נתק יסגיר בסוף שבוע א' ובסוף שבוע ב' נולד לו שיער שחור מן הצד טהור חזר וניתק טמא משום פשיון ופירש ר''ש הבא כולו וכו' אין פריחה בתחלה טהורה בנתק כמו שאינה טהורה בבא כולו לבן אלא שמציל וחשיב כשחור משוייר. טמא משום פסיון ומש''ה נקט מן הצד דבאמצע אין טמא משום פשיון דאין הנתק פושה לתוכו כדאמרן גבי בהרת אבל לענין הצלה מציל בין באמצע בין מן הצד עכ''ל: כתב הראב''ד נולד לו שיער שחור טהור א''א ואפילו הלך השחור וכו'. וי''ל שרבינו סמך על מ''ש למעלה נתק שהוחלט וכו' ונולד בו שיער שחור וטיהר אע''פ שהלך השיער השחור ה''ז טהור שנאמר נרפא הנתק שסימני טומאה עומדים: וכתב הר''י קורקוס ז''ל ואיכא למידק מ''ט דהא בשחור מטמא משום פסיון קרי כאן נרפא הנתק טהור הוא ומה לי צמח אחר החלט או אחר הסגר כי היכי דהתם לא חשבינן ניתוק השיער השחור לפשיון עד שיפשה פשיון אחר גם בזה לא יחשב לפשיון ונראה דכשהיה שם סימן טומאה ובא השחור וביטלו וטיהר אז אנו אומרים נרפא טהור אבל כשטיהר מתוך הסגר לא קרינן ביה נרפא דגם בלא שיער שחור היה אפשר להיות טהור אם עמד בין שני הסגרים הילכך כל שנולד בסוף ההסגר שיער שחור חשבינן כאילו תחלתו כן היה וכשניתק הרי פשה הנתק ועדיין צריך בירור עכ''ל: הבא כולו נתוק וכו' הלך השיער שחור טמא משום פשיון. תוספתא כתבתיה בסמוך:

יד הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן אֵינָן מְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וְאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵין פּוֹשִׂין מִזֶּה לָזֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יג-ל) 'צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן' מְלַמֵּד שֶׁהֵן חֲשׁוּבִין שְׁנַיִם. וְאֵי זֶהוּ זָקָן. מֵהַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי הָעֶלְיוֹן עַד פִּיקָה שֶׁל גְּרֹגֶרֶת. מוֹתֵחַ אֶת הַחוּט מֵאֹזֶן לְאֹזֶן. כָּל שֶׁמִּן הַחוּט וּלְמַעְלָה הֲרֵי הוּא מִכְּלַל הָרֹאשׁ. וּמִן הַחוּט וּלְמַטָּה מִכְּלַל הַזָּקָן:

כסף משנה הראש והזקן אין מעכבין זה את זה. משנה פ''י ופסק כר' יהודה לגבי ר''ש. ומ''ש ואין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה. שם. ומ''ש ואי זהו זקן וכו'. שם. ומה שכתב מותח את החוט וכו'. בתוספתא [פ' רביעי]:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן