הלכות טומאת אוכלין - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות טומאת אוכלין - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א הַשֶׁמֶן אוֹ הַדְּבַשׁ שֶׁנִּטְמְאוּ וְאַחַר כָּךְ קָרְשׁוּ וְאַחַר כָּךְ נִמּוֹחוּ הֲרֵי הֵן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה לְעוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּמַשְׁקִין וְאַף עַל פִּי שֶׁקָּפְאוּ אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ:

כסף משנה השמן או הדבש וכו'. פרק ג' דטהרות רבי מאיר אומר השמן תחלה לעולם וחכמים אומרים אף הדבש רבי שמעון שזורי אומר אף היין ופסק כחכמים ואע''ג דבפרק הקומץ (דף ל' ע"ב) אמרינן דהלכה כר''ש שזורי לא סמך רבינו על זה משום דבפרק בהמה המקשה (דף ע"ה ע"ב) סבר רב אשי שאין הלכה כמותו אלא במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי וכתב רבינו בפירוש המשנה כוונת אומרו תחלה לעולם שאם נטמא ואחר נקפה (אחר זה) ואחר נמחה ואחר נקפה אפילו היה זה אלף פעמים הנה הוא תחלה אפילו בעת הקפותו לפי שהקפאתו אינה הקפאה לפי שלא יקפאו באמת ומשקה יחשב ואפילו בעת ההקפאה ואף על פי שמלשונו כאן היה נראה לומר שהם כמשקה בעת שנימוחו דוקא לא בעת הקפאתם כבר אפשר לפרש דאפילו בשעת הקפאתם קאמר כמו שכתב בפירוש המשנה:

ב הָרֹטֶב וְהַגְּרִיסִין וְהֶחָלָב שֶׁקָּרְשׁוּ הֲרֵי הֵן כָּאֳכָלִין וּצְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. וְאִם נָגַע בָּהֶן אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ מַשְׁקֶה נַעֲשׂוּ שְׁנִיִּים. הָיָה בָּהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי הֵן כְּמַשְׁקִין וְהֵן תְּחִלָּה לְטֻמְאָה. נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן מַשְׁקִין וְקָפְאוּ אַחַר כֵּן וְקָרְשׁוּ הֲרֵי הֵן שְׁנִיִּים כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא מִמַּשְׁקִין טְמֵאִין. נִטְמְאוּ כְּשֶׁהֵן קְפוּיִים וְנִמּוֹחוּ וְנַעֲשׂוּ מַשְׁקִין אִם הָיוּ כְּבֵיצָה מְכֻוָּן הֲרֵי הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין. הָיוּ יוֹתֵר מִכְּבֵיצָה הַמַּשְׁקִין טְמֵאִין שֶׁכְּשֶׁנִּמּוֹחָה טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה אֹכֶל טָמֵא שֶׁנִּמּוֹחָה מִמֶּנּוּ וְאוֹתָהּ הַטִּפָּה תְּטַמֵּא כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁנִּמּוֹחוּ אַחֲרֶיהָ. וְכֵן טְמֵא מֵת שֶׁסָּחַט זֵיתִים וַעֲנָבִים שֶׁהֻכְשְׁרוּ אִם הָיוּ כְּבֵיצָה הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְהוֹרִין. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגַּע בִּמְקוֹם הַמַּשְׁקֶה שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּמֻפְקָד בָּאֹכֶל וּכְאִלּוּ הִיא גּוּף אַחֵר. הָיוּ אוֹתָן זֵיתִים וַעֲנָבִים יֶתֶר מִכְּבֵיצָה הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן טְמֵאִין שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה וְטִמְּאָה כָּל הַמַּשְׁקִין. וְאִם הָיָה הַסּוֹחֵט זָב וְזָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֲפִלּוּ סָחַט גַּרְגֵּר אֶחָד יְחִידִי שֶׁלֹּא הֻכְשַׁר וְלֹא נָגַע בַּמַּשְׁקֶה הַמַּשְׁקֶה טָמֵא שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב שֶׁהַזָּב שֶׁנָּשָׂא אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן זָב שֶׁחָלַב אֶת הָעֵז הֶחָלָב טָמֵא שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה הָרִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בְּמַשָּׂא הַזָּב:

כסף משנה הרוטב והגריסין והחלב וכו'. משנה ריש פרק ג' דטהרות הרוטב והגריסין והחלב בזמן שהם משקה טופח הרי אלו תחלה קרשו הרי אלו שניים חזרו ונמוחו כביצה מכוון טהור יתר מכביצה טמא שכיון שיצאת טיפה הראשונה נטמאת מכביצה ופירש שם רבינו כבר ביארנו פעמים רבות שהמשקים תחלה לעולם וכו': וכן טמא מת שסחט זיתים וענבים וכו' עד במשא הזב. שם. ומה שכתב שהמשקה כמופקד באוכל וכאילו הוא גוף אחר ברי''ש גרסינן וכדאמרינן בפרק כל שעה (דף ל"ג ע"ב) רב אחא בשם רבי יוחנן ומשמע דרבא נמי סבר כוותיה:

ג קְדֵרָה שֶׁמְּלֵאָה כְּבָשִׁין שֶׁל חֻלִּין וְיָצְאוּ עֲלֵיהֶם חוּץ לַקְּדֵרָה וְנָגַע אַב הַטֻּמְאָה אוֹ רִאשׁוֹן בֶּעָלֶה שֶׁחוּץ לַקְּדֵרָה בִּמְקוֹם הַנָּגוּב אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בֶּעָלֶה כְּבֵיצָה הוּא טָמֵא וְהַכּל טָהוֹר. חָזַר לַקְּדֵרָה טִמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּהּ וְנִטְמֵאת הַקְּדֵרָה וְכָל הַכְּבָשִׁין. נָגַע בֶּעָלֶה שֶׁחוּץ לַקְּדֵרָה וְהָיָה בּוֹ מַשְׁקֶה אִם יֵשׁ בֶּעָלֶה כְּבֵיצָה הַכּל טָמֵא שֶׁהֶעָלֶה מְטַמֵּא מַשְׁקֶה שֶׁעָלָיו וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁבַּקְּדֵרָה וּמְטַמֵּא אֶת הַקְּדֵרָה. הָיְתָה הַקְּדֵרָה מְלֵאָה כְּבָשִׁים שֶׁל תְּרוּמָה וְנִעֵר אוֹתָהּ טְבוּל יוֹם וְרָאָה מַשְׁקִין עַל יָדוֹ סָפֵק מִן הַקְּדֵרָה נִתְּזוּ סָפֵק שֶׁהַקֶּלַח נָגַע בְּיָדוֹ הַיָּרָק פָּסוּל וְהַקְּדֵרָה טְהוֹרָה:

כסף משנה קדירה שמלאה וכו' עד והקדירה טהורה. פ''ב דטהרות:

ד טָמֵא שֶׁהָיָה אוֹכֵל עֲנָבִים מֻכְשָׁרִים וְנָפַל מִמֶּנּוּ גַּרְגֵּר יְחִידִי לַגַּת אִם הָיָה שָׁלֵם * וְלֹא נִשְׁמַט מִמֶּנּוּ עֵקְצוֹ הַגַּת טָהוֹר. וְאִם נִטַּל עֵקְצוֹ וְהָיוּ עֲנָבִים מוּכָנִים בַּעֲבִיט וְכַיּוֹצֵא בּוֹ לְדָרְכָן שֶׁהֲרֵי רוֹצֶה בַּמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן נִטְמָא הַגַּת בְּטִפַּת מַשְׁקֶה שֶׁבְּרֹאשׁ הַגַּרְגֵּר בִּמְקוֹם הָעֹקֶץ. נָפְלוּ מִמֶּנּוּ עֲנָבִים וּדְרָכָן בְּמָקוֹם מוּפְנֶה אִם הָיוּ כְּבֵיצָה מְכֻוָּן הֲרֵי הַמַּשְׁקִין הַיּוֹצְאִין מֵהֶן * טְהוֹרִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיוּ יֶתֶר מִכְּבֵיצָה הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָמֵא שֶׁכֵּיוָן שֶׁיָּצָאת טִפָּה רִאשׁוֹנָה נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה וּמְטַמֵּאת אֶת כָּל הַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא אַחֲרֶיהָ:

ההראב"ד ולא נשמט. א''א לשון המשנה נפל ממנו גרגיר יחידי יש לו חותם טהור אין לו חותם טמא חותם האמור במשנה הוא העוקץ שכתב בתוספתא בד''א שנגע הטמא במקום חותם לא נגע הטמא במקום חותם טהור: טהורין כמו שביארנו וכו'. א''א והוא שלא נגע במשקה:

כסף משנה טמא שהיה אוכל ענבים וכו'. בפרק י' דטהרות. וכתב הראב''ד ולא נשמט ממנו עוקצו אמר אברהם לשון המשנה נפל ממנו גרגיר יחידי וכו'. פשוט הוא. ומ''ש בתוספתא בד''א שנגע הטמא במקום חותם וכו'. בפרק י''א דטהרות אלא שכתוב שם בשיבוש ובתוספתא שביד הראב''ד היה כתובה כתיקנה והעתיקה ופירשה ורבינו השמיטה אפשר דמשום דמילתא דפשיטא היא: כתב הראב''ד כמו שביארנו א''א והוא שלא נגע במשקה. ופשוט הוא:

ה גּוּשׁ שֶׁל זֵיתִים טְמֵאִין שֶׁהָיָה מְקֻבָּץ וּמְחֻבָּר וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹךְ תַּנּוּר וְהֻסַּק אִם הָיָה כְּבֵיצָה מְכֻוָּן הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁאֵין הָאֳכָלִין מְטַמְּאִין כֵּלִים וְהַמַּשְׁקֶה הַיּוֹצֵא מֵהֶן טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הָיָה הַגּוּשׁ יֶתֶר מִכְּבֵיצָה נִטְמָא הַתַּנּוּר שֶׁכְּשֶׁיָּצְאָה טִפָּה אַחַת נִטְמֵאת בִּכְבֵיצָה וְטִמְּאָה אֶת הַתַּנּוּר. לְפִיכָךְ אִם הַזֵּיתִים הַטְּמֵאִין פֵּרוּרִין וְאֵינָן גּוּשׁ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה הַתַּנּוּר טָהוֹר:

כסף משנה גוש של זיתים טמאים וכו'. פרק שלישי דטהרות:

ו עֵצִים שֶׁנִּבְלְעוּ בָּהֶם מַשְׁקִין טְמֵאִין וְהִסִּיקָן הַתַּנּוּר טָהוֹר שֶׁהֲרֵי בָּטְלוּ בָּעֵצִים. וַאֲפִלּוּ הוֹצִיא הָעֵצִים שֶׁנָּפְלוּ עֲלֵיהֶן גְּשָׁמִים וְנָפְלוּ לִרְצוֹנוֹ וְהִסִּיקָן הַתַּנּוּר טָהוֹר וְאֵין הַמַּיִם שֶׁעֲלֵיהֶן מִתְטַמְּאִין מִן הַמַּשְׁקִין הַבְּלוּעִין בָּהֶם. וְלֹא יַסִּיקֵם אֶלָּא בְּיָדַיִם טְהוֹרוֹת גְּזֵרָה שֶׁלֹּא יַסִּיקֵם הַטָּמֵא וְנִמְצְאוּ הַמַּשְׁקִין שֶׁעֲלֵיהֶם מְטַמְּאִין אֶת הַתַּנּוּר:

כסף משנה עצים שנבלעו בהם משקים טמאים וכו'. סוף פ''ד דמכשירין עצים שנפלו עליהם משקין וכו':

ז שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּרֵחַיִם שֶׁל זֵיתִים אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. אִם הָיָה מַשְׁקֶה מְהַלֵּךְ הַכּל טָמֵא. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּטְמָא מִקְצָת הַמַּשְׁקֶה נִטְמָא כֻּלּוֹ וְהַשֶּׁמֶן מְטַמֵּא אֶת כָּל הַזֵּיתִים. נִמְצָא עַל גַּבֵּי הֶעָלִין לְמַעְלָה מִן הַזֵּיתִים יִשְׁאֲלוּ מִן הַבַּדָּדִין אִם אָמְרוּ לֹא נָגַעְנוּ נֶאֱמָנִין. נִמְצָא עַל אוֹם שֶׁל זֵיתִים נִטְמָא כָּל הַגּוּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. נִמְצָא עַל גַּבֵּי זֵיתִים פֵּרוּרִין וְהוּא נוֹגֵעַ בִּכְבֵיצָה הַכּל טָמֵא שֶׁהָאוֹכֵל שֶׁהוּא כְּבֵיצָה מְטַמֵּא הַמַּשְׁקֶה הַמְעֹרָב בָּהֶן וְהַמַּשְׁקֶה מְטַמֵּא שְׁאָר הַזֵּיתִים. הָיוּ פֵּרוּרִין עַל גַּבֵּי פֵּרוּרִין וְהַמַּשְׁקֶה מִלְּמַטָּה אַף עַל פִּי שֶׁנָּגַע בִּכְבֵיצָה אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ:

כסף משנה שרץ שנמצא בריחים וכו'. ספ''ט דטהרות:

ח עַם הָאָרֶץ שֶׁהוֹשִׁיט יָדָיו לַגַּת וְנָגַע בְּאֶשְׁכּוֹלוֹת אֶשְׁכּוֹל וְכָל סְבִיבוֹתָיו טְמֵאִין וְהַגַּת כֻּלָּהּ טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיקִין הָאֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁסְּבִיבוֹת זֶה הָאֶשְׁכּוֹל בֵּינוֹ וּבֵין שְׁאָר הַגַּת:

כסף משנה עם הארץ שהושיט ידיו וכו'. בשילהי ע''ז (דף ע"ה ע"ב) וכדאורו ליה רבנן לר' ירמיה:

ט הַגֶּפֶת וְהַזַּגִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה וְהָלְכוּ עֲלֵיהֶן טְמֵאִין וְאַחַר כָּךְ יָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין שֶׁמִּתְחִלָּה נַעֲשׂוּ בְּטָהֳרָה. וְאִם נַעֲשׂוּ מִתְּחִלָּה בְּטֻמְאָה וְיָצְאוּ מֵהֶן מַשְׁקִין טְמֵאִין:

כסף משנה הגפת והזגין וכו'. פ''ט דכלים:

י הַבַּדָּדִין שֶׁנִּכְנָסִין וְיוֹצְאִין וּמַשְׁקִין טְמֵאִין בְּתוֹךְ בֵּית הַבַּד אִם יֵשׁ בֵּין מַשְׁקִין לַזֵּיתִים כְּדֵי שֶׁיְּנַגְּבוּ אֶת רַגְלֵיהֶן בָּאָרֶץ הֲרֵי הַזֵּיתִים טְהוֹרִין שֶׁהַנּוֹגֵעַ בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁלֹּא בְּיָדָיו טָהוֹר וַאֲפִלּוּ לְקֹדֶשׁ. כִּכְּרוֹת הֶקְדֵּשׁ שֶׁהָיוּ בָּהֶן גּוּמוֹת וּבְתוֹךְ הַגּוּמוֹת הָיוּ מַשְׁקִין שֶׁל קֹדֶשׁ וְנָגַע הַשֶּׁרֶץ בְּאַחַת מֵהֶן וְנָגְעָה רִאשׁוֹנָה בַּשְּׁנִיָּה וּשְׁנִיָּה בַּשְּׁלִישִׁית אֲפִלּוּ מֵאָה כֻּלָּן רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה. מִפְּנֵי הַמַּשְׁקֶה שֶׁבַּגֻּמּוֹת וְחִבַּת הַקֹּדֶשׁ הֲרֵי הֵן כֻּלָּן כְּמַשְׁקִין שֶׁאֵין מוֹנִין בָּהֶן. אֲבָל אִם הָיוּ כִּכְּרוֹת תְּרוּמָה הֲרֵי הַכִּכָּר הַשְּׁלִישִׁית בִּלְבַד פְּסוּלָה וּמִשְּׁלִישִׁית וָהָלְאָה טָהוֹר. וְאִם הָיָה מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ עַל כָּל הַכִּכָּרוֹת אַף בִּתְרוּמָה הַכּל טְמֵאוֹת וְכֻלָּן שְׁנִיּוֹת חוּץ מִן הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנָּגַע בָּהּ הַשֶּׁרֶץ שֶׁהִיא רִאשׁוֹן:

כסף משנה הבדדים שהיו נכנסים ויוצאים וכו'. בפ''י דטהרות: ככרות הקדש שהיו בהם גומות וכו'. ספ''ק דטהרות:

יא אֲבַעְבּוּעַ הַנַּעֲשֶׂה בָּעֳבִי הֶחָבִית וַהֲרֵי הוּא כְּמוֹ כְּלִי אַחֵר בְּצִדָּהּ אִם נִקַּב הָאֲבַעְבּוּעַ לַאֲוִיר הֶחָבִית וְנִקַּב נֶקֶב אַחֵר לַחוּץ זֶה כְּנֶגֶד זֶה. אוֹ שֶׁהָיָה הַנֶּקֶב הַפְּנִימִי מִלְּמַטָּה וְהַחִיצוֹן מִלְּמַעְלָה וְהָיָה הָאֲבַעְבּוּעַ וְהֶחָבִית מְלֵאִים מַשְׁקִין. * אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בַּמַּשְׁקֶה שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעוֹת נִטְמְאוּ כָּל הַמַּשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית. הָיְתָה הֶחָבִית מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל וּנְתוּנָה בְּאֹהֶל הַמֵּת נִטְמֵאת מִפְּנֵי הַנֶּקֶב שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעַ זֶה שֶׁהֲרֵי הוּא מְפֻלָּשׁ לַאֲוִירָהּ. וְכֵן אִם הָיָה הַנֶּקֶב שֶׁבָּאֲבַעְבּוּעַ שֶׁבִּפְנִים מִלְּמַעְלָה וְהַחִיצוֹן מִלְּמַטָּה הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ נִצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל. אֲבָל אִם נָגַע אַב הַטֻּמְאָה בָּאֲבַעְבּוּעַ לֹא נִטְמְאוּ מַשְׁקִין שֶׁבֶּחָבִית וְהִנָּם כְּמֻבְדָּלִין מֵהֶן:

ההראב"ד אם נגע אב הטומאה במשקה. א''א ואם לנגיעת המשקין דברה המשנה מה צורך להיותו אב הטומאה והלא אף טבול יום פוסל אותם ופוסל לכל מה שבחבית אלא לא בא המשנה כי אם ללמד על אויר האבעבוע כשיכנס השרץ באוירו דרך הנקב אם נחשוב אותו כאילו נכנס באויר החבית וי''ל שעל אבעבוע עצמו אמר שאם הנקב החיצון הוא מלמעלה והפנימי מלמטה שהאבעבוע טמא מאוירו כי הוא חשוב לו כפתח לפי שהמשקים באין לאבעבוע דרך העליון לתחתון ואפשר שגם החבית טמאה אבל כשהנקב החיצון למטה שאין המשקין שנכנסים שם נשארים בו ואין נכנסים לחבית עד שעולין למעלה אין זה הנקב חשוב להיותו פתח לא לחבית ואף לא לעצמו ואינו מיטמא מאוירו דרך אותו הנקב והתורה אמרה כל כלי פתוח שהטומאה קודמת לפתחו וזה אינו פתחו ומפני שראיתי לשון המשנה טמא וטהור לא אמרו טמאה וטהורה למדתי שעל האבעבוע עצמו אמרו:

כסף משנה אבעבוע הנעשה בעובי החבית וכו'. בספ''ב דטבול יום. כתב הראב''ד אם נגע אב הטומאה במשקה א''א ואם לנגיעת המשקים דברה המשנה וכו'. מה שכתב אם לנגיעת המשקים דברה המשנה מה צורך להיותו אב הטומאה והלא אף טבול יום פוסל אותה וכו' י''ל דלרבותא דסיפא נקטיה שאף על פי שהוא אב הטומאה אם נגע באבעבוע לא נטמאו משקים שבחבית:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן