הלכות טומאת אוכלין - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות טומאת אוכלין - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א חַלוֹת אוֹ כִּכָּרִים שֶׁכְּנָסָן וְהָיוּ נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ וְדַעְתּוֹ לְהַפְרִישָׁן אוֹ שֶׁאָפָה חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה בַּתַּנּוּר וַעֲדַיִן לֹא קָרְמוּ פָּנֶיהָ וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּאַחַת מֵהֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא הַחַלָּה שֶׁנָּגַע בָּהּ. * וְכֵן הַמַּיִם שֶׁהִרְתִּיחוּ וְנַעֲשׂוּ כְּקוּבָּה. וְהַגְּרִיסִין שֶׁהִרְתִּיחוּ רְתִיחָה רִאשׁוֹנָה. וְיַיִן חָדָשׁ וְאֹרֶז שֶׁהִרְתִּיחוּ. וְנָגַע טְבוּל יוֹם בָּרְתִיחָה אֵינוֹ חִבּוּר וְלֹא פָּסַל אֶלָּא הָרְתִיחָה בִּלְבַד. וּבִשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת בֵּין קַלּוֹת בֵּין חֲמוּרוֹת הַכּל חִבּוּר. אֲבָל חַלּוֹת שֶׁהָיוּ נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְהַפְרִישׁ. אוֹ שֶׁאָפָה חַלָּה עַל גַּבֵּי חַלָּה וְנָשְׁכוּ וְקָרְמוּ בַּתַּנּוּר. וּרְתִיחַת הַמַּיִם שֶׁאֵינָהּ מְחֻלְחֶלֶת כְּקוּבָּה. וּרְתִיחַת הַגְּרִיסִין שְׁנִיָּה. וּרְתִיחַת יַיִן יָשָׁן. וּרְתִיחַת הַשֶּׁמֶן בֵּין יָשָׁן בֵּין חָדָשׁ. וּרְתִיחַת עֲדָשִׁים. הֲרֵי אֵלּוּ חִבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת:

ההראב"ד וכן המים שהרתיחו. א''א זה כתב במקום קולית של מים המחולחלת והוא האופיא שעל פני המים ועל שם קלותה נקראת קולית ואני הייתי מפרש קולית כד ששואבין בו מים ויש בה נקב בשולים שהרוח נכנס בו ומבעבע את המים ובטבול יום שנגע באותו בעבוע אינו חיבור למים:

כסף משנה חלות או ככרים וכו'. בריש מס' טבול יום. כתב הראב''ד וכן המים שהרתיחו א''א זה כתב במקום קולית של מים וכו'. ור''ש פירש כפי' רבינו. ומה שכתב ואורז. שם כרבי יהודה ויש לתמוה למה פסק כיחידאה ודוחק לומר דסבר רבינו דרבי יהודה מסיים דברי ת''ק הוא:

ב בָּצֵק שֶׁיָּצָא בִּשְׁעַת אֲפִיָּה וְנִמְצָא בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר כְּמוֹ מַסְמֵר יוֹצֵא. וְכֵן קְצָת הַבָּצֵק שֶׁנִּמְשַׁךְ וְנֶחְרַךְ בְּעֵת אֲפִיָּה וְהוּא הַנִּקְרָא חַרְחוּר. אִם הָיוּ פְּחוּתִים מִכְּאֶצְבַּע וְנָגַע טְבוּל יוֹם בָּהֶן פָּסַל כָּל הַכִּכָּר. וְכֵן אִם נָגַע בְּגַרְגֵר מֶלַח קָטָן שֶׁבַּכִּכָּר נִפְסַל כָּל הַכִּכָּר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּכָל הַטֻּמְאוֹת. אֲבָל צְרוֹר שֶׁבַּכִּכָּר אוֹ תּוּרְמוּס וְגַרְגֵּר מֶלַח גָּדוֹל וְחַרְחוּר יֶתֶר מִכְּאֶצְבַּע שֶׁנָּגַע בָּהֶן אֲפִלּוּ אַב הַטֻּמְאָה הַכִּכָּר טָהוֹר וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם:

כסף משנה ומ''ש בצק שיצא וכו'. שם:

ג * רָקִיק שֶׁנֶּחְרַךְ חֶצְיָהּ וְחֶצְיָהּ קַיָּם הֲרֵי זוֹ אֵינוֹ חִבּוּר. נֶחְרַךְ הָאֶמְצַע וְהַצְּדָדִין קַיָּמִין אֵינָן חִבּוּר זֶה לָזֶה אֲפִלּוּ בְּאַב הַטֻּמְאָה וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּטְבוּל יוֹם. בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַמָּרָק וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִיפָה הַחֲתִיכוֹת מֻתָּרוֹת. נָגַע בַּחֲתִיכָה הַחֲתִיכָה וְכָל הָעוֹלִין עִמָּהּ חִבּוּר. וְכֵן בְּתַבְשִׁיל קִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרַם עַל גַּבֵּי פְּרוּסוֹת. שֶׁמֶן שֶׁצָּף עַל גַּבֵּי יַיִן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן:

ההראב"ד רקיק שנחרך חציה. א''א מצאתי זו המלה משובשת בתוספתא ולא כתבתיה למעלה וסוף בתוספתא וכן רמון שנמוק חציו וחציו קיים אינו חיבור נמוק באמצע והצדדין קיימין אינו חיבור זה לזה:

כסף משנה רקיק שנחרך וכו'. תוספתא פרק טבול יום אלא שכתובה בשיבוש. וכן כתב הראב''ד א''א מצאתי זו המלה משובשת בתוספתא וכו'. ומה שכתב וסוף התוספתא וכן רימון שנימוק וכו' כלומר ומסופה נלמד לרישא שהיא כמו שכתב רבינו: בשר הקדש וכו'. פרק ב' דטבול יום (דף קנ"א) וכת''ק: שמן שצף וכו'. גם זה שם וכתנא קמא:

ד יָרָק תְּרוּמָה וּבֵיצָה טְרוּפָה נְתוּנָה עַל גַּבָּיו וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּבֵּיצָה לֹא פָּסַל אֶלָּא קֶלַח שֶׁכְּנֶגְדוֹ. וְאִם הָיְתָה כְּמִין כּוֹבַע אֵינוֹ חִבּוּר:

כסף משנה ירק תרומה וכו'. פרק ג' דטבול יום וכת''ק:

ה חוּט שֶׁל בֵּיצָה שֶׁקָּרַם עַל דָּפְנָהּ שֶׁל אִלְפָּס וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם. מִן הַשָּׂפָה וּלְפָנִים חִבּוּר מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר. וְכֵן בְּקִטְנִיּוֹת שֶׁקָּרְמוּ עַל שְׂפַת הַקְּדֵרָה:

כסף משנה חוט של ביצה. ג''ז שם וכת''ק:

ו חָבִית שֶׁנִּקְּבָה בֵּין מִשּׁוּלֶיהָ בֵּין מִצִּדֶּיהָ וְסָתַם טְבוּל יוֹם הַנֶּקֶב בְּיָדָיו נִפְסְלָה כֻּלָּהּ:

כסף משנה חבית שניקבה וכו'. פרק ב' דטבול יום וכתנא קמא ואף על גב דבעבודה זרה פרק רבי ישמעאל (דף ס') אמרינן דר''פ כרבי יהודה ורבינו בפי''ב מהמ''א פסק כרב פפא תירץ הר''י קורקוס ז''ל שסובר רבינו דרב יימר הוא דמוקים לר''פ כיחידאה ואתא לאפלוגי עליה אבל ר''פ ודאי שמיע ליה ואי הוה אמר מלתיה כיחידאה הוה מפרש בהדיא שפוסק כר''י הילכך אמרינן דלכ''ע אמרה למלתיה וסובר דלגבי טומאה הוי חיבור טפי מלענין יי''נ וכדאמרינן התם השתא טהרותיו טהורות יי''נ מיבעיא וכן כתב הרשב''א דלרבנן לענין טהרות הוי חיבור דחמירי להו טפי:

ז הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ מְשַׁעֲרִין זֶה שֶׁנָּגַע בּוֹ בְּאֶחָד וּמֵאָה. שֶׁתְּרוּמָה טְמֵאָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּאֶחָד וּמֵאָה בָּטְלָה בְּמִעוּטָהּ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת תְּרוּמוֹת:

ח טְבוּל יוֹם שֶׁהָיָה תּוֹרֵם אֶת הַבּוֹר וְנָפְלָה מִמֶּנּוּ חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה וְשָׁקְעָה בְּבוֹר שֶׁל יַיִן וְנָגַע בַּיַּיִן שֶׁבַּבּוֹר. מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֵינוֹ חִבּוּר מִן הַשָּׂפָה וּלְפָנִים חִבּוּר. * וְאִם הָיָה הַבּוֹר פִּיטַס אֲפִלּוּ הָיָה כְּלִי גָּדוֹל שֶׁמַּחְזִיק מֵאָה כּוֹר כֻּלּוֹ חִבּוּר וְאִם נָגַע בְּמִקְצָת הַיַּיִן פָּסַל הַתְּרוּמָה שֶּׁבֶּחָבִית שֶׁבְּקַרְקַע הַכְּלִי:

ההראב"ד ואם היה הבור פיטס. א''א לשון התוספתא ואם היה פיטס אפילו כלי שיש בו מאה כור כולו חיבור ופירושו שלא היה שם בור אבל (אם) היה (שם) תורם היין שבפיטס ונפלה החבית לתוך הפיטס ואפשר מפני שכבר נתבטל בכניסתו לפיטס מה שאין כן בבור:

כסף משנה טבול יום שהיה תורם וכו'. גם זה שם וכת''ק. ומה שכתב ואם היה בבור פיטס וכו'. תוספתא פ''ב דטבול יום. וכתב הראב''ד א''א לשון התוספתא ואם היה פיטס וכו'. כלומר שבתוספתא אינו כתוב ואם היה בבור פיטס אלא ואם היה פיטס ופירושו שלא היה שם בור אלא פיטס ונפלה החבית לתוך הפיטס ותיקון לשון הראב''ד כך הוא שלא היה שם בור אבל היה תורם היין שבפיטס ותיבת אם ותיבת שם צריך למחקם ונראה שגם רבינו היה מפרש כן. ומ''ש בספרי רבינו ואם היה הבור קטן ט''ס הוא וצריך למחוק תיבת קטן ולכתוב במקומה פיטס וכן מצאתי בספר מוגה והיינו לומר שבמקום בור היה פיטס וטעם דין זה מפני שהחבית והפיטס שניהם כלי והכל אחד ונראה שזו היא כוונת הראב''ד במה שכתב ואפשר מפני שכבר נתבטל בכניסתו לפיטס:

ט הַסּלֶת שֶׁל מְנָחוֹת וְהַלְּבוֹנָה וְהַקְּטֹרֶת וְהַגֶּחָלִים שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן פָּסַל אֶת כֻּלָּן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּגֶחָלִים שֶׁחוֹתֶה בְּמַחְתָּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁהַמַּחְתָּה שֶׁחוֹתֶה בָּהּ נִכְנָס לַהֵיכָל. אֲבָל גֶּחָלִים שֶׁחוֹתֶה בְּכָל יוֹם כְּשֶׁהוּא מְעָרֶה בְּמַחְתָּה שֶׁל כֶּסֶף לְשֶׁל זָהָב אִם נִתְפַּזְּרוּ מִן הַגֶּחָלִים אֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה אֶלָּא * מְכַבְּדָן לָאַמָּה:

ההראב"ד מכבדן לאמה. א''א אמת הוא שכך אמרו בירושלמי במסכת חגיגה אבל סוף השמועה עלתה אפילו בגחלים דכל יום מפני שנזקקו לכלים מתחלה קודם שעירה אותן וכל זמן שלא עירה אותן אם נגע במקצתן פסל את כולן:

כסף משנה הסולת של מנחות וכו'. ריש פרק ח' דעדיות ומייתי לה פרק קמא דפסחים (דף י"ט) ופ''ה דיומא (דף מ"ח) ופ' בתרא דחגיגה (דף כ"ג ע"ב). ומה שכתב במה דברים אמורים בגחלים שחותה וכו'. בירושלמי פרק חומר בקדש אהא דתנן הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש תמן תנינן הוסיף ר''ע הסולת והקטורת והלבונה והגחלים שנגע טבול יום במקצתן שפסל את כולן וכו' מאי גחלים אמר רבי בון בר כהנא תפתר בגחלים של יום הכיפורים שבמה שהוא חותה הוא מכניס אבל בגחלים שבכל יום לא כההיא דתנינן נתפזר ממנו כקב גחלים היה מכבדן לאמה: כתב הראב''ד א''א אמת הוא שכך אמרו בירושלמי פרק בתרא דחגיגה אבל סוף השמועה עלתה וכו'. טעמו משום דהתם מסיים בה אמר ר' מתניה וכי סלת וקטורת וכו' יש לומר שרבינו יפרש שאינו מסקנא אלא פלוגתא ופסק כמאן דמיקל בדרבנן דהא דרבי מתניה לא מכרעא שיאמר רבי בון דגחלים של כל יום אע''פ שנזקקו לכליין מאחר שמתפזר מהם ואינם משמשות אין לומר בהם מצרפן שא''כ נתקדשו כולם ואיך ישליכו המתפזר מהם לאמה. והתוספות כתבו בשם רבינו ניסים גאון ז''ל כדברי רבי בון וכדברי רבינו:

י מִקְפָּה שֶׁל חֻלִּין אוֹ רָקִיק שֶׁל חֻלִּין וְשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה צָף עַל גַּבֵּיהֶן וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּשֶּׁמֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא הַשֶּׁמֶן בִּלְבַד. וְאִם חִבֵּץ כָּל מָקוֹם שֶׁהָלַךְ בּוֹ הַשֶּׁמֶן פָּסַל:

כסף משנה מקפה או רקיק וכו'. פרק שני דטבול יום:

יא יָרָק שֶׁל חֻלִּין שֶׁבִּשְּׁלוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ:

כסף משנה ירק של חולין וכו'. פרק שלישי דטבול יום וכרבי עקיבא מחבירו:

יב הַמִּקְפָּה שֶׁל תְּרוּמָה וְהַשּׁוּם וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל חֻלִּין שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן פָּסַל אֶת כֻּלָּן:

יג הַמִּקְפָּה שֶׁל חֻלִּין וְהַשֶּׁמֶן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָתָן לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. אִם הָיָה הַשּׁוּם מְרֻבֶּה הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהוּא גּוּשׁ בִּקְעָרָה אֲבָל אִם הָיָה מְפֻזָּר בִּמְדוֹכָה וְנָגַע בְּמִקְצָתוֹ לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא רוֹצֶה בְּפִזּוּרוֹ. וּשְׁאָר כָּל * הַנִּדּוֹכִין שֶׁדַּרְכָּן לְדוּכָן בְּמַשְׁקִין כְּגוֹן הַשּׁוּם בְּשֶׁמֶן אִם דָּכָן שֶׁלֹּא בְּמַשְׁקִין וְקִבְּצָן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן גּוּשׁ בִּקְעָרָה וְנָגַע בָּהֶן לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ. שֶׁהֲרֵי הֵם כְּעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה שֶׁאִם נִטְמָא מִקְצָתוֹ לֹא נִטְמָא כֻּלּוֹ:

ההראב"ד הנדוכין שדרכן וכו'. א''א לשון המשנה ושאר הנידוכין שדרכן במשקין אבל שדרכן לדוך במשקין ודכן שלא במשקין וכו' משמע שהגוש אינו מחובר משני נימין אלא א''כ נדוכו במשקין אבל אם לא נדוכו במשקין אע''פ שדרכן לדוך במשקין והן גוש בקערה אינו חיבור:

כסף משנה (יב-יג) המקפה של תרומה וכו' עד בעיגול של דבילה. פ''ב דטבול יום. כתב הראב''ד א''א לשון המשנה וכו'. טעמו שחסר בלשון רבינו מלשון המשנה. ויש לומר שרבינו קיצר הלשון ופירושו כפי' המשנה וכך פירוש לשונו ושאר כל הנדוכין שדרכן לדוכן במשקין כלומר ודכן במשקים כך דינם ואם דכן שלא במשקין אף על פי שהם גוש בקערה וכו':

יד עִסָּה שֶׁקָּרָא שֵׁם חַלָּתָהּ בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ. וְכֵן הַקִּשּׁוּת שֶׁקָּרָא שֵׁם תְּרוּמָה בִּצְפוֹנָהּ אוֹ בִּדְרוֹמָהּ הֲרֵי זֶה חִבּוּר. וְאִם נָגַע טְבוּל יוֹם בְּמִקְצָת הָעִסָּה נִפְסְלָה הַחַלָּה. נִטְּלָה חַלָּתָהּ מִתּוֹכָהּ וְחָזְרָה לְתוֹכָהּ אֵינוֹ חִבּוּר:

כסף משנה עיסה שקרא שם וכו'. תוספתא רפ''ב דטבול יום:

טו עִסָּה שֶׁנִּדְמְעָה אוֹ שֶׁנִּתְחַמְּצָה בִּשְׂאוֹר שֶׁל תְּרוּמָה אֵינָהּ נִפְסֶלֶת בִּטְבוּל יוֹם:

כסף משנה עיסה שנדמעה וכו'. משנה פ''ג דטבול יום וכתנא קמא ומייתי לה בפרק יוצא דופן (דף מ"ו מ"ז):

טז עִסָּה שֶׁהֻכְשְׁרָה בְּמַשְׁקִין וְנִלּוֹשָׁה בְּמֵי פֵּרוֹת וְנָגַע בָּהּ טְבוּל יוֹם לֹא פָּסַל אֶלָּא מְקוֹם מַגָּעוֹ בִּלְבַד:

כסף משנה עיסה שהוכשרה במשקין וכו'. שם כרבי עקיבא מחבירו:

יז מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהֻכְשַׁר וְנָגַע בּוֹ טְבוּל יוֹם אוֹ יָדַיִם מְסֹאָבוֹת מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר בְּטָהֳרָה. מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן כְּחֻלִּין וּטְבוּל יוֹם וְיָדַיִם מְסֹאָבוֹת אֵינָם פּוֹסְלִין אֶת הַחֻלִּין שֶׁהַשְּׁלִישִׁי בְּחֻלִּין טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם לָשָׁה אֶת הָעִסָּה וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה וּמַפְרִישָׁתָהּ וּמַנִּיחָתָהּ בְּכֵלִים וְנוֹתַנְתּוֹ עִם שְׁאָר הָעִסָּה כְּאַחַת. וּמַקֶּפֶת עַל הַכּל כְּדֵי לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף וְאַחַר כָּךְ קוֹרְאָה לָהּ שֵׁם וְאוֹמֶרֶת הֲרֵי זוֹ חַלָּה. וּמִשֶּׁתִּקְרָא לָהּ שֵׁם לֹא תִּגַּע בָּהּ שֶׁלֹּא תִּפְסְלֶנָּהּ. וְכָךְ הִיא עוֹשָׂה אִם לָשָׁה בַּעֲרֵבָה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם:

יח לָגִין שֶׁהוּא טְבוּל יוֹם שֶׁמִּלְּאָהוּ מֵחָבִית מַעֲשֵׂר שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ וְאָמַר הֲרֵי זוֹ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מַה שֶּׁבֶּחָבִית אַחַר שֶׁתֶּחֱשַׁךְ הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה טְהוֹרָה. לְפִי שֶׁאֵינָהּ נַעֲשֵׂית תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עַד שֶׁתֶּחֱשַׁךְ כְּפִי תְּנָאוֹ וְאַחַר שֶׁתֶּחֱשַׁךְ יַעֲרִיב שִׁמְשׁוֹ שֶׁל לָגִין וְיִטְהַר. נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית קֹדֶם שֶׁתֶּחֱשַׁךְ הַלָּגִין בְּטִבְלוֹ. נִשְׁבַּר הַלָּגִין הֶחָבִית בְּטִבְלָהּ:

כסף משנה (יז-יח) מעשר ראשון שהוכשר וכו'. רפ''ד דטבול יום: וכן האשה שהיא טבולת יום וכו' עד החבית בטבלה. שם ומייתי לה בפ''ק דנדה (דף ז'):

יט טְבוּל יוֹם מִטֻּמְאַת מֵת וּמִבְּעִילַת נִדָּה עוֹשֶׂה בְּבֵית הַבַּד. וְכֵן שְׁאָר הַטְּמֵאִים שֶׁטָּבְלוּ עוֹשִׂין בְּטָהֳרוֹת. חוּץ מִזָּב וְזָבָה בַּשְּׁבִיעִי שֶׁלָּהֶן שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁטָּבְלוּ לֹא יַעֲשׂוּ בְּבֵית הַבַּד וְלֹא יִתְעַסְּקוּ בְּטָהֳרוֹת שֶׁמָּא יִרְאוּ וְנִמְצְאוּ טְמֵאִים לְמַפְרֵעַ שֶׁהֲרֵי סוֹתְרִין הַכּל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה טבול יום מטומאת מת וכו' חוץ מזב וזבה בשביעי שלהם. פרק תינוקת (דף ס"ז ע"ב) וברייתא בתורת כהנים:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן