הלכות טומאת אוכלין - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות טומאת אוכלין - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

א יְדוֹת הָאֳכָלִים הֵן הָעֵצִים הָרַכִּין הַסְּמוּכִין לָאֹכֶל שֶׁהָאֹכֶל נִתְלֶה בָּהֶן מִן הָאִילָן. כְּמוֹ עֵקְצֵי הַתְּאֵנִים וְהָאֲגַסִּים וּקְצָת הָאֶשְׁכּוֹל. וְכֵן הַגַּרְעִינִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהָאֹכֶל צָרִיךְ לָהֶן. וְשׁוֹמְרֵי הָאֳכָלִין הֵן הַקְּלִפָּה שֶׁעַל הָאֹכֶל שֶׁהִיא שׁוֹמַרְתּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

כסף משנה ידות האוכלים וכו'. בפ''א דעוקצין:

ב כָּל שֶׁהוּא יָד וְאֵינוֹ שׁוֹמֵר מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא וְלֹא מִצְטָרֵף. וְכָל שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָד מְטַמֵּא וּמִתְטַמֵּא וּמִצְטָרֵף. וְכָל שֶׁאֵינוֹ לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא יָד אֵינוֹ מִתְטַמֵּא וְלֹא מְטַמֵּא וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ מִצְטָרֵף. כֵּיצַד מִתְטַמֵּא וּמְטַמֵּא וְאֵינוֹ מִצְטָרֵף. שֶׁאִם נָגְעָה טֻמְאָה בַּיָּד נִטְמָא הָאֹכֶל הַתָּלוּי בּוֹ. וְאִם נָגְעָה טֻמְאָה בָּאֹכֶל נִטְמָא הַיָּד. וְאֵין הַיָּד מִצְטָרֶפֶת עִם הָאֹכֶל לְהַשְׁלִימוֹ לִכְבֵיצָה אוֹ לְכַחֲצִי פְּרָס. אֲבָל אִם הָיָה שׁוֹמֵר הֲרֵי זֶה מִצְטָרֵף לִכְבֵיצָה וְלִכַחֲצִי פְּרָס:

כסף משנה כל שהוא יד ואינו שומר וכו'. בריש פ''א דעוקצין:

ג כְּשֵׁם שֶׁיָּד לְטֻמְאָה כָּךְ יֵשׁ יָד לְהֶכְשֵׁר. שֶׁאִם הֻכְשַׁר הַיָּד הֻכְשַׁר כָּל הָאֹכֶל הַתָּלוּי בּוֹ. וְיֵשׁ יָד לְפָחוֹת מִכְּזַיִת. וְיֵשׁ שׁוֹמֵר לְפָחוֹת מִכְּפוֹל. וְשׁוֹמֵר שֶׁחִלְּקוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף עִם הָאֹכֶל:

כסף משנה כשם שיד לטומאה כך יד להכשר וכו'. בריש פרק העור והרוטב (דף קי"ז קי"ח) וכר''י: ויש יד לפחות מכזית ויש שומר לפחות מכפול. שם (קי"ח ע"ב) אמר רב אין יד לפחות לכזית ואין שומר לפחות מכפול ור''י אמר יש יד לפחות מכזית ויש שומר לפחות מכפול וידוע דהלכה כר''י ופירש''י אין יד לפחות מכזית וכו' ונגעה טומאה ביד הואיל ואין עיקרו כזית וכו': ושומר שחלקו אינו מצטרף עם האוכל. בא''פ העור והרוטב עלה קי''ט:

ד וּמִנַּיִן לְשׁוֹמְרֵי אֳכָלִין שֶׁהֵן מִתְטַמְּאִין עִם הָאֹכֶל כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין בָּהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא-לז) 'עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ' כְּדֶרֶךְ שֶׁבְּנֵי אָדָם מוֹצִיאִין לִזְרִיעָה. חִטִּים בְּשִׁעוּרֵיהֶן וּשְׂעוֹרִים בִּקְלִפֵּיהֶן וַעֲדָשִׁים בִּקְלִפֵּיהֶן. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַשּׁוֹמְרִין:

כסף משנה ומנין לשומרי אוכלים וכו'. שם (דף קי"ז:):

ה וּמִנַּיִן לִידוֹת הָאֳכָלִין שֶׁהֵן מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין עִם הָאֳכָלִין שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא-לח) 'טָמֵא הוּא לָכֶם' לְכָל שֶׁבְּצָרְכֵיכֶם:

כסף משנה ומנין לידות האוכלין וכו'. בר''פ העור והרוטב (דף קי"ח):

ו הַבּוֹצֵר לַגַּת אֵין לוֹ יָדוֹת שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ צֹרֶךְ בְּיָד מִפְּנֵי שֶׁמּוֹצֵץ אֶת הַמַּשְׁקֶה:

כסף משנה הבוצר לגת וכו'. בפ''ק דסוכה עלה י''ג ע''ב וכתוב בספרים מפני שמוציא את המשקה וט''ס הוא וצריך למחוק תיבת שמוציא ולכתוב במקומו שמוצץ וכך מצאתי בספר מוגה והוא לשון הגמרא דלא ניחא ליה דלא נמצייה לחמריה ופירש''י מוצצות את היין ומפסידות:

ז הַקּוֹצֵר לְסִכּוּךְ אֵין לוֹ יָדוֹת שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ צָרִיךְ לַיָּד:

כסף משנה הקוצר לסיכוך וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כמאן דמיקל וצריך טעם למה. וכתב הר''י קורקוס דטעמא משום דלמאי דבעי לאוקומי דרב מנשיא כתנאי מיתוקם כת''ק וטענה חלושה היא. ומ''ש שהרי אינו צריך ליד. כלומר שא''צ שיהיה יד לאוכל כיון שאין צריך לאוכל:

ח כָּל יְדוֹת הָאֳכָלִין שֶׁבִּסְּסָן בְּגֹרֶן טְהוֹרִין:

כסף משנה כל ידות האוכלין שבססן בגורן טהורים. בפ''ק דעוקצים וכת''ק ומייתי לה בפ''ק דסוכה עלה י''ד:

ט פְּסִיגָה שֶׁל אֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנָהּ טְהוֹרָה. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ גַּרְגֵּר אֶחָד הֲרֵי זֶה יָד לְאוֹתוֹ גַּרְגֵּר וּמְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וְכֵן שַׁרְבִיט תְּמָרָה שֶׁרִקְּנוֹ טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ תְּמָרָה אַחַת טָמֵא. וְכֵן שַׁרְבִיט קִטְנִיּוֹת שֶׁרִקְּנוֹ טָהוֹר. שִׁיֵּר בּוֹ גַּרְגֵּר אֶחָד מְקַבֵּל טֻמְאָה:

כסף משנה פסיגה של אשכול וכו' וכן שרביט תמרה וכו' וכן שרביט קטניות וכו'. בפרק קמא דעוקצין שם:

י לְעוֹלָם אֵין שׁוֹמֵר עַל גַּבֵּי שׁוֹמֵר אֶלָּא שׁוֹמֵר אֶחָד בִּלְבַד הַסָּמוּךְ לָאֹכֶל הוּא הַנֶּחְשָׁב עִמּוֹ:

כסף משנה לעולם אין שומר על גבי שומר וכו'. בריש פרק העור והרוטב עלה קי''ט:

יא שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת בַּבָּצָל. פְּנִימִית בֵּין שְׁלֵמָה בֵּין קְדוּרָה מִצְטָרֶפֶת. אֶמְצָעִית שְׁלֵמָה מִצְטָרֶפֶת קְדוּרָה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת. הַחִיצוֹנָה בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ טְהוֹרָה:

כסף משנה שלש קליפות בבצל וכו'. בפ''ב דעוקצין ואע''ג דר' יהודה קאמר לה פסק רבינו כוותיה משום דבר''פ העור והרוטב (דף קי"ט ע"ב) מייתי ראיה מיניה א''נ שסובר רבינו דר''י הוא מפרש דברי ת''ק:

יב כָּל הַקְּלִפִּין מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וּמִצְטָרְפוֹת מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוֹמֵר. קְלִפֵּי פּוֹלִין וְתוּרְמוּסִין זְרָקָן אֵינָן מִתְטַמְּאוֹת כְּנָסָן לָאֳכָלִין מִתְטַמְּאִין. וְאִם נִשְׁאַר בָּהֶן אֹכֶל בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ מִתְטַמְּאִין. קְלִפַּת מְלָפְפוֹן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן מִתּוֹךְ הַמְּלָפְפוֹן מִתְטַמְּאוֹת טֻמְאַת אֳכָלִין. הַשְּׂעוֹרִים בִּזְמַן שֶׁהֵן יְבֵשִׁין קְלִפָּתָן מִצְטָרֶפֶת עִמָּהֶן וּבִזְמַן שֶׁהֵן לַחִין אֵין מִצְטָרְפִין. אֲבָל הַחִטָּה בֵּין לֶחָה בֵּין יְבֵשָׁה קְלִפָּתָהּ מִצְטָרֶפֶת:

כסף משנה כל הקליפין מתטמאות וכו'. בפרק שני דעוקצין: קליפי פולין ותורמסין וכו' קליפת מלפפון וכו'. תוספתא בפרק רביעי דטבול יום: השעורים בזמן שהם יבשים וכו'. מנחות פ' ר' ישמעאל (דף ע' ע"ב) חטה בין קלופה בין שאינה קלופה מצטרפת שעורה קלופה מצטרפת שאינה קלופה אינה מצטרפת ומקשה עליו מדתנא דבי רבי ישמעאל על כל זרע זרוע אשר יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה וכו' ותירצו הא בלחות הא ביבשות ומפרש רבינו דיבשות מצטרפות שכך דרך להוציא לזריעה יבשות ולחות אין מצטרפות ודלא כפירש''י:

יג כָּל הַגַּרְעִינִין מִתְטַמְּאוֹת וּמְטַמְּאוֹת וְלֹא מִצְטָרְפוֹת * חוּץ מִגַּרְעִינוֹת הָרֹטֶב. אֲבָל שֶׁל תְּמָרָה יָבֵשָׁה אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת:

ההראב"ד חוץ מגרעינות הרוטב. א''א לשון המשנה גרעינה של רוטב אף על פי שיוצאה מצטרפת:

יד * הַחֹתֶל שֶׁעַל הַגַּרְעִינָה שֶׁל רֹטֶב אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת וְשֶׁעַל גַּרְעִינַת הַיְּבֵשָׁה מִצְטָרֶפֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא דָּבוּק בָּאֹכֶל נֶחְשָׁב כְּאֹכֶל:

ההראב"ד החותל של גרעינה. א''א אינו נראה כן מן המשנה אלא חותל של תמרה רוטב ונראה לי שהיא קליפה שעל התמרה וכשהתמרה רוטב הקליפה מרה ואינה אוכל אבל כשהיא יבשה הקליפה היא מתוקה ונאכלת עמה לפיכך מצטרפת ובתוספתא דכלים פ' כלי עור מצאתי חותל שהוא עתיד לאכול תמרה ולזרקו טהור חישב להכניס ולהוציא בו מן הבית ומן השדה טמא ובמשנת כלים פט''ז חותל שהוא נותן לתוכו ונוטל מתוכו טמא ואם אינו כו' עד שיקרענו או עד שיתירנו טהור עתה לפי זה הענין החותל אינו קליפה אלא כעין כיס או מבגד או מן החריות אבל חותל שבעוקצין אינו לא מבגד ולא מחריות אלא או עלה שעליהם או קליפה שלא מצאנו מעולם שומר הנעשה בידי אדם מצטרף עם האוכל:

טו * גַּרְעִינָה שֶׁל רֹטֶב שֶׁיָּצָאת מִקְּצָתָהּ כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הָאֹכֶל מִצְטָרֵף וְהַיּוֹצֵא אֵינוֹ מִצְטָרֵף. וְכֵן עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בָּשָׂר כָּל שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר מִצְטָרֵף. הָיָה עָלָיו הַבָּשָׂר מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ מִצְטָרֵף מִמֶּנּוּ אֶלָּא הָעֶצֶם שֶׁתַּחַת הַבָּשָׂר עַד חֲלַל הָעֶצֶם. וְאִם לֹא הָיָה לָעֶצֶם חָלָל רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא כָּעֳבִי הָאֵזוֹב * וּשְׁאָר הָעֶצֶם אֵין מִצְטָרֵף שֶׁהָעֲצָמוֹת לַבָּשָׂר כְּשׁוֹמֵר הֵן חֲשׁוּבִין:

ההראב"ד גרעינה של רוטב. א''א כל זה שיבוש ולשון התוספתא הרוטב הנאכל חציו וחציו קיים כנגד האוכל מצטרף שלא כנגד האוכל אין מצטרף ביבשה כנגד האוכל טמא שלא כנגד האוכל טהור דברי ר''מ וחכ''א ביבשה הכל טהור ולפי זו התוספתא מה שאמרה המשנה גרעינה שמקצתה יוצאת כנגד האוכל מצטרף בשנאכל חצי תמרה רוטב קאמר אבל כשהתמרה קיימת אף מה שיוצא מצטרף כמו שכתבתי למעלה: ושאר העצם אין מצטרף. א''א כל זה שיבוש מפני שהם דברי יחידים אבל חכמים חולקים בסוף ואומרים שאע''פ שאין עליו בשר אלא כפול גורר את כולה לטומאה והוא כולל ומפסיד הכל:

כסף משנה (יג-טו) כל הגרעינין מתטמאות וכו' עד כל שכנגד הבשר מצטרף. פרק שני דעוקצין: וכתב הראב''ד חוץ מגרעינות הרוטב א''א לשון המשנה גרעינה של רוטב אע''פ שיוצאת מצטרפת עכ''ל. כלומר משיג על רבינו שלא ה''ל לסתום דבריו אלא לפרש אע''פ שיוצאת מצטרפת ואני אומר שמתוך דבריו של רבינו מתבארים הדברים שמה שכתב חוץ מגרעינת הרוטב קאי למאי דסמיך ליה דקתני ולא מצטרפות ולא הוצרך לכתוב אע''פ שיוצאת דמדסתים לה סתומי ממילא משמע דבכל גווני מצטרפת אע''פ שיוצאת: כתב עוד הראב''ד החותל של גרעינה א''א אינו נראה כן מן המשנה וכו'. ומ''ש שלשון של המשנה חותל של תמרה רוטב ועל פי לשון זה טרח לפרש שהוא קליפה או עלה שעל התמרה אני אומר שנוסחא משובשת נזדמנה לו במשנה ונוסחא דידן גרעינה של רוטב אף ע''פ שיוצאת מצטרפת ושל יבשה אינה מצטרפת לפיכך חותל של יבשה מצטרף ושל רוטב אינו מצטרף ופירש רבינו שם חותל לפוף כמו והחתל לא חותלת ופירוש רוטב תמרה לחה וכן נקרא בערבי וכל הגרעינין של פירות היבשים הם יד ולא שומר ולכך אין מצטרפין אמנם של רוטב הוא שומר כי אם תוסר הגרעין תתחלחל התמרה הלחה ותפסד כי הגרעינה הוא המעמידה והמקיימה כראוי ולכך מצטרף כדין כל שומר אבל היבשה אף אם תוסר הגרעין לא תפסד התמרה כלל ולכך אינו שומר ואינו כדין יד ופירוש חותל הוא קרום דק של התמרה וכשהתמרה לחה אותו הקרום אינו שומר כלל רק הגרעין הוא השומר ואותו הקרום הוא נפרד מעצם התמרה הלחה אמנם כשהתמרה יבשה אותו הקרום דבוק בעצם התמרה והוא שומר לה לא הגרעין ואילו יוסר הגרעין ונשאר הקרום לא תפסד התמרה ולכך הקרום מצטרף והגרעין אינו מצטרף. ועל מה שפירש הראב''ד שהוא קליפה או עלה שעל התמרה הוא דבר תימה שלא מצינו לתמרה עלה או קליפה שיזרקו אותה גם מה שעלה בדעתו לפרש שהוא כיס מבגד או מחריות כבר דחהו הוא ז''ל בעצמו הילכך נוסחת רבינו ופירושו עיקר: כתב הראב''ד גרעינה של רוטב א''א כל זה שיבוש וכו'. ואיני יודע מה שיבוש יש כאן מאחר שרבינו העתיק לשון המשנה ומה שיתפרש בלשון המשנה יתפרש בדבריו. ומ''ש ולפ''ז התוספתא מה שאמרה המשנה גרעינה שמקצתה יוצאת וכו' אפשר לומר שרבינו סובר שאין זה דיוק דאף אם התמרה קיימת אינו מצטרף מה שיוצא והתוספתא דקתני הנאכל חציו אורחא דמילתא נקט ולאו דוקא. ומ''ש כמו שכתבתי למעלה איני רואה היכן כתב כן ובספר כ''י נמצא כמו שכתב למעלה וגם זה אינו מתיישב שרבינו לא כתב כן והר''י קורקוס ז''ל כתב נראה שהכוונה כמו שהוזכר ברישא דמתניתין דהיינו מאי דקתני אע''פ שיוצא מצטרף דמשמע אפילו היוצא עצמו מצטרף ומיירי ע''כ בתמרה קיימת וסיפא בנאכלת עכ''ל. ומ''ש היה עליו הבשר מצד אחד וכו'. שם היה עליו הבשר מצד אחד ר' ישמעאל אומר רואין אותו כאילו מקיפו בטבעת וחכ''א שכנגד האוכל מצטרף כגון הסיאה והאזוב והקורנית ופי' שם רבינו דברי חכמים אנו רואים כאילו כבר נחתך מה שתחת הבשר יצטרף כל מה שתחת הבשר לבשר אע''פ שהבשר אינו סובב בעצם אנו רואים אותו שכבר סר עד שלא ישאר מגוף העצם אלא שיעור דק מדובק בבשר כדקות שבט האזוב אשר עם דקותו כבר מצאנוהו שומר למה שעליו מן העלין עכ''ל. ומ''ש רבינו אינו מצטרף אלא העצם שתחת הבשר עד חלל העצם. תוספתא רפ''ד דטבול יום: כתב הראב''ד ושאר העצם אין מצטרף א''א כל זה שיבוש וכו'. דעתו ז''ל שכל החכמים שנזכרו בתוספתא כולם בחדא מילתא פליגי ואין כאן דעת רבינו אלא פלוגתא דר' יהודה וחכמים דסיפא פלוגתא באפי נפשה היא ולא לאפלוגי את''ק אתו ופשטא דתוספתא הכי מוכחא ולהראב''ד דשביק מתניתין ועביד כברייתא קשה איך כתב שהם כדברי יחידים והם סתם וחכמים וגם רישא דתוספתא סתמא היא ואדרבה דברי אותם חכמים דתוספתא תני להו בפרק העור והרוטב (דף קי"ט) בלשון אחרים אומרים:

טז קוּלִית שֶׁהָיָה עָלֶיהָ בָּשָׂר אֲפִלּוּ כְּפוֹל גּוֹרֵר אֶת כֻּלָּהּ לְטֻמְאָה:

כסף משנה קולית שהיה עליו בשר וכו'. שם בתוספתא וכחכמים ומייתי לה בפרק העור והרוטב וכבר כתבתי בסמוך דפלוגתא באנפי נפשה היא דפליגי ר''י וחכמים דפליגי בקולית שיש עליה בשר והלכה כחכמים:

יז גַּרְעִינֵי זֵיתִים וּתְמָרָה אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁלָקָן לָאֳכָלִין אֵין מִתְטַמְּאִין:

יח גַּרְעִינֵי חָרוּבִין אַף עַל פִּי שֶׁכְּנָסָן לָאֳכָלִין אֵין מִתְטַמְּאִין. שְׁלָקָן לָאֳכָלִין מִתְטַמְּאִין:

כסף משנה (יז-יח) גרעיני זיתים וכו' עד מתטמאין. תוספתא פ''ד דטבול יום וגירסת רבינו נכונה:

יט וְאֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וּמִצְטָרְפִין. שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין. וְהַפִּטְמָה שֶׁלָּהֶן בֵּין לֶחָה בֵּין יְבֵשָׁה. וְהָעַמּוּד שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל. וְשָׁרְשֵׁי הַחֲזָרִין וְהַנָּפוּס. וְשֹׁרֶשׁ צְנוֹן גָּדוֹל מִצְטָרֵף. וְהַסִּיב שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף. וְשָׁרְשֵׁי הַמִּנְתָּא וְהַפֵּיגָם. וְשָׁרְשֵׁי יַרְקוֹת שָׂדֶה וְיַרְקוֹת גִּנָּה שֶׁעִקָּרָן לִשְׁתָלִים. וְהַשּׁוּרָה שֶׁל שִׁבּלֶת וְהַלְּבוּשׁ שֶׁלָּהּ. וְעֻקְצֵי תְּאֵנִים וּגְרוֹגָרוֹת. וְהַכְּלֻסִּים וְהֶחָרוּבִין:

כ וְאֵלּוּ מִתְטַמְּאִים וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין. שָׁרְשֵׁי הַשּׁוּם וְהַבְּצָלִים וְהַקַּפְלוֹטוֹת בִּזְמַן שֶׁהֵן יְבֵשִׁין. וְהָעַמּוּד שֶׁאֵינוֹ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הָאֹכֶל. וּמַלָעִין שֶׁל שִׁבֳּלִים וְהֵן הַשְּׂעָרוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת שֶׁבְּרֹאשׁ הַשִּׁבּלֶת שֶׁדּוֹמִין כְּמוֹ מַסָּר. וְעֵקְצֵי הָאֲגַסִּים וְהַקְּרוּסְטְמָלִין וְהַפְּרִישִׁין וְהָעוּזְרָדִין. וְעֹקֶץ דְּלַעַת טֶפַח הַסָּמוּךְ לָאֹכֶל. וְעֹקֶץ קֻנְדָּס טֶפַח. וְכֵן יַד הַפַּרְכִּיל טֶפַח מִכָּאן וְטֶפַח מִכָּאן. וְהַפַּרְכִּיל הוּא הַשָּׂרִיג שֶׁהָאֶשְׁכְּלוֹת תְּלוּיִין בּוֹ. וְיַד הָאֶשְׁכּוֹל כָּל שֶׁהוּא. וּזְנַב הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁרִקְּנוֹ. וְיַד הַמִּכְבָּד שֶׁל תְּמָרָה אַרְבָּעָה טְפָחִים. וְהַמִּכְבָּד הוּא הָעֵץ הָאָדֹם שֶׁהַשַּׁרְבִיטִין תְּלוּיִין בּוֹ וְהַתְּמָרִין דְּבוּקוֹת בַּשַּׁרְבִיטִין. וּקְנֵה הַשִּׁבּלֶת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְיַד כָּל הַנִּקְצָרִין שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְשֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִקָּצֵר יְדֵיהֶם וְשָׁרְשֵׁיהֶן כָּל שֶׁהֵן. כָּל אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין וּמְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן יְדוֹת אֳכָלִין:

כא וְאֵלּוּ לֹא מִתְטַמְּאִין וְלֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מִצְטָרְפִין. שְׁאָר כָּל הָעֳקָצִים. וְשָׁרְשֵׁי קִלְחֵי הַכְּרוּב. וְחַלְפֵי תְּרָדִים וְחַלְפֵי הַלֶּפֶת וְהֵן הָעִקָּרִין שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּקַּרְקַע כְּשֶׁלָּקְטוּ הַכְּרוּב וְהַלֶּפֶת וְחָזְרוּ וְהֶחְלִיפוּ. וְכָל הַשָּׁרָשִׁין שֶׁדַּרְכָּן לְהִגָּזֵז שֶׁנֶּעֶקְרוּ עִם הָאֹכֶל. הַפִּטְמָה שֶׁל רִמּוֹן מִצְטָרֶפֶת וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מִצְטָרֵף:

כב הָרִמּוֹן וְהָאֲבַטִּיחַ שֶׁנִּמּוֹק מִקְצָתוֹ אֵין הַנִּשְׁאָר חִבּוּר לְאוֹתוֹ שֶׁנִּמּוֹק. וְאֵין הַנִּשְׁאָר מִן הַקְּלִפָּה מִצְטָרֵף שֶׁהֲרֵי אֵין שְׁמִירָתוֹ מוֹעֶלֶת כְּלוּם. וְכֵן אִם הָיָה שָׁלֵם מִכָּאן וּמִכָּאן וְנִמּוֹק בָּאֶמְצַע אֵין הַצְּדָדִין חִבּוּר זֶה לָזֶה וְאֵין קְלִפָּתוֹ מִצְטָרֶפֶת. עֲלֵי יְרָקוֹת יְרֻקִּין מִצְטָרְפִין וּלְבָנִים אֵינָם מִצְטָרְפִין שֶׁהֲרֵי אֵינָן כְּלוּם:

כסף משנה (יט-כב) ואלו מתטמאים וכו' עד סוף הפרק. בפרק קמא דעוצקין וביארו רבינו בפיהמ''ש:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן