הלכות חגיגה - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות חגיגה - פרק ראשון - היד החזקה לרמב"ם

א שָׁלֹשׁ מִצְוֹת עֲשֵׂה נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל רֶגֶל מִשָּׁלֹשׁ רְגָלִים וְאֵלּוּ הֵן. הָרְאִיָּה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-יז) (שמות לד-כג) (דברים טז-טז) 'יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ'. וְהַחֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-טו) 'תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ'. וְהַשִּׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-יד) 'וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ'. הָרְאִיָּה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁנִּרְאֶה פָּנָיו בָּעֲזָרָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג וְיָבִיא עִמּוֹ קָרְבַּן עוֹלָה בֵּין מִן הָעוֹף בֵּין מִן הַבְּהֵמָה. וּמִי שֶׁבָּא לָעֲזָרָה בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְלֹא הֵבִיא עוֹלָה לֹא דַּיּוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה מִצְוַת עֲשֵׂה אֶלָּא עוֹבֵר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-טו) (שמות לד-כ) 'לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם'. וְאֵינוֹ לוֹקֶה עַל לָאו זֶה שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. הַחֲגִיגָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג בְּבוֹאוֹ לְהֵרָאוֹת. וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַשְּׁלָמִים בָּאִים אֶלָּא מִן הַבְּהֵמָה. וּשְׁתֵּי מִצְוֹת אֵלּוּ שֶׁהֵן הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בָּהֶן. וְהַשִּׂמְחָה הָאֲמוּרָה בָּרְגָלִים הִיא שֶׁיַּקְרִיב שְׁלָמִים יֶתֶר עַל שַׁלְמֵי חֲגִיגָה. וְאֵלּוּ הֵם הַנִּקְרָאִים שַׁלְמֵי שִׂמְחַת חֲגִיגָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כז-ז) 'וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ'. * וְנָשִׁים חַיָּבוֹת בְּמִצְוָה זוֹ:

ההראב"ד ונשים חייבות במצוה זו. א''א לא בקרבן אלא בשמחה שתשמח עם בעלה שתעלה עמו והוא ישמח אותה:

כסף משנה שלש מצות עשה נצטוו ישראל בכל רגל וכו'. בפ''ק דחגיגה (דף ו':): הראייה האמורה בתורה וכו'. בפ''ק דחגיגה (דף ז') מאי הראיון ר''י אמר ראיית פנים בעזרה ור''ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל כ''ע לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל. ופירש''י עיקר הרגל ביו''ט ראשון. ומ''ש ויביא עמו קרבן עולה. מבואר שם. ומ''ש בין מן העוף בין מן הבהמה. יש לתמוה על זה דהא תניא בפ''ק דחגיגה (דף ו') לא יראו פני ריקם בזבחים אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות ודין הוא וכו' אף ראייה האמורה לגבוה זבחים ומה הן זבחים עולות. ופירש''י בזבחים צריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת עוף שהיא נמלקת מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים של בהמה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב הקרב לגבוה קאמר עכ''ל. והיאך כתב רבינו בין מן העוף. וכתב הר''י קורקוס ז''ל שבמקום או אינו אלא בעופות היה גורס רבינו או אינו אלא במנחות או היה גורס או אינו אלא בכספים כמו שהיא שנויה במכילתא ומשמע ליה דעופות בכלל זבחים הם: ומי שבא לעזרה ולא הביא וכו': החגיגה האמורה בתורה וכו'. מבואר בפ''ק דחגיגה שם. ומ''ש והדבר ידוע שאין שלמים באים אלא מן הבהמה. פשוט הוא: ושתי מצוות אלו וכו'. פשוט הוא דמ''ע שהזמן גרמא הן ועוד דבראייה כתיב יראה כל זכורך. ובפ''ק דחגיגה (דף ו':) תניא ג' מצוות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראייה וחגיגה ושמחה וכו' יש בשמחה מה שאין בשתיהם שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים משא''כ בשתיהן. ופירש''י השמחה נוהגת בנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך. משא''כ בשתיהם דמ''ע שהזמן גרמא הן והכתוב לא ריבה אותן: והשמחה האמורה ברגלים וכו' שנאמר וזבחת שלמים וכו'. פסוק זה אינו כתוב בחג אלא על גבי הר עיבל בפרשת כי תבא ולא כתבו רבינו אלא ללמוד משם דסתם שמחה הוי בזביחת שלמים ומינה דושמחת בחגך היינו בזביחת שלמים וכו'. ובגמ' פ' ע''פ (דף ק"ט) תניא בזמן שב''ה קיים אין שמחה אלא בבשר שנאמר וזבחת שלמים וכו'. ומ''ש ונשים חייבות במצוה זו. נתבאר בסמוך ואיתא נמי בפ''ק דקידושין (דף ל"ד:): וכתב הראב''ד ונשים חייבות במצוה זו א''א לא בקרבן וכו'. ודבריו מבוארים בפ''ק דקידושין דמקשה דנילף למ''ע שהזמן גרמא לחיובא באשה משמחה ומשני אביי אשה בעלה משמחה אלמנה מאי איכא למימר בשרויה אצלו. ופירש''י בעלה משמחה אין חובת השמחה תלויה בה אלא על בעלה שישמחנה קרי ביה ושימחת. אלמנה מאי איכא למימר הא כתיב בה שמחה דכתיב והגר והיתום והאלמנה. בשרויה אצלו לא נצטוית היא אלא בעניה הכתוב מדבר ונצטוה מי שהיא שרויה אצלו לשמחה משלו. וכתבו התוס' מפר''ת אשה בעלה משמחה בשלמי שמחה שלו שהחובה מוטלת על בעלה ובאלמנה על ששרויה אצלו אבל היא גופא לא מיחייבא לאיתויי שלמי שמחה עכ''ל. ואין תפיסה על רבינו למה לא האריך לבאר זה:

ב הָרְאִיָּה וְהַחֲגִיגָה אֵין לָהֶן שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-יז) 'אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ' וְגוֹ'. אֲבָל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבַּן עוֹלַת רְאִיָּה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה מָעָה כֶּסֶף וְלֹא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה פָּחוֹת מִשְּׁוֵה שְׁתֵּי כֶּסֶף. וּמִצְוָה לְהָבִיא כְּפִי עָשְׁרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כְּמַתְּנַת יָדוֹ:

כסף משנה הראייה והחגיגה אין להם שיעור מן התורה. הראייה משנה בראש מס' פאה ומייתי לה פ''ק דחגיגה. ומ''ש אבל מד''ס שלא יהא קרבן עולת ראייה פחות משוה מעה כסף ולא שלמי חגיגה פחות משוה שתי כסף. שם בברייתא (דף ז') ואיתא נמי בפ' הנזכר במשנה פלוגתא דב''ש וב''ה ופסק כב''ה. ומ''ש ומצוה להביא כפי עשרו וכו'. משנה שם (דף ח':):

ג שַׁלְמֵי שִׂמְחָה לֹא נָתְנוּ בָּהֶן חֲכָמִים שִׁעוּר. בְּעֵת שֶׁיַּעֲלֶה אָדָם לִירוּשָׁלַיִם לָחֹג אִם הָיוּ בְּיָדוֹ קָרְבְּנוֹת הָרְאִיָּה יְבִיאֵם אוֹ יַעֲלֶה עִמּוֹ כֶּסֶף לִקְנוֹת בּוֹ הַקָּרְבָּן. וְאִם אֵין בְּיָדוֹ כֶּסֶף לֹא יָבִיא שְׁוֵה כֶּסֶף אֲפִלּוּ הָיָה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כַּמָּה זְהוּבִים אָסוּר לוֹ לַעֲלוֹת רֵיקָם בְּלֹא כֶּסֶף וְלֹא קָרְבָּן. וְלָמָּה אָסְרוּ שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ שְׁוֵה כֶּסֶף גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לִמְכֹּר אוֹ שֶׁמָּא יִמָּצְאוּ הַמָּעוֹת סִיגִים:

כסף משנה שלמי שמחה לא נתנו להם חכמים שיעור וכו'. בעת שיעלה אדם לירושלים לחוג וכו' לא יביא שוה כסף וכו'. בפרק יש בכור (דף נ"א) וכפירוש התוספות:

ד מִי שֶׁלֹּא הִקְרִיב בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְּמִי חֲגִיגָתוֹ הֲרֵי זֶה מַקְרִיבָן בִּשְׁאָר יְמוֹת הָרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז-טו) 'שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג לַה' אֱלֹהֶיךָ' מְלַמֵּד שֶׁכֻּלָּן רְאוּיִין לַחֲגִיגָה וְכֻלָּן תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הֵם:

כסף משנה מי שלא הקריב ביו''ט הראשון וכו'. בפ''ק דחגיגה (דף ט'). ומ''ש וכולם תשלומי ראשון הם. שם ופסק כרבי יוחנן לגבי רבי אושעיא ויש לתמוה על זה דהא רבי אושעיא גדול מר''י דרביה הוה:

ה וּמִצְוָה לְהַקְדִּים וּלְהַקְרִיב בָּרִאשׁוֹן. לֹא הִקְרִיב בָּרִאשׁוֹן בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַקְרִיב בַּשֵּׁנִי. וְכָל הַמְּאֻחָר הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה וְעָלָיו נֶאֱמַר (צפניה ג-יח) 'נוּגֵי מִמּוֹעֵד אָסַפְתִּי':

כסף משנה ומ''ש ומצוה להקדים ולהקריב בראשון וכו'. פשוט הוא ממה שנתבאר בסמוך. ומ''ש וכל המאחר הרי זה מגונה ועליו נאמר נוגי ממועד אספתי:

ו עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ וְעַל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ נֶאֱמַר (קהלת א-טו) 'מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן':

כסף משנה ומ''ש עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה וכיוצא בו נאמר מעוות לא יוכל לתקון. משנה פ''ק דחגיגה שם:

ז מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג הַסֻּכּוֹת חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וּבַיּוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא שְׁמִינִי וְאַף הַשְּׁמִינִי תַּשְׁלוּמֵי רִאשׁוֹן הוּא. וְכֵן מִי שֶׁלֹּא חַג בְּיוֹם חַג הַשָּׁבוּעוֹת חוֹגֵג כָּל שִׁבְעָה וְיֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין כָּל שֵׁשֶׁת יָמִים שֶׁלְּאַחַר חַג הַשָּׁבוּעוֹת. וְדָבָר זֶה מִפִּי הַשְּׁמוּעָה נֶאֱמַר שֶׁחַג הַשָּׁבוּעוֹת כְּחַג הַמַּצּוֹת לְתַשְׁלוּמִין:

כסף משנה מי שלא חג ביום טוב הראשון וכו'. שם במשנה. ומה שכתב וכן מי שלא חג ביום חג השבועות חוגג כל שבעה וכו'. בפרק אלו מגלחין (דף כ"ד:) ובפ''ב דחגיגה (דף כ"ז):

ח עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה אֵינָן דּוֹחִין לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה לְפִי שֶׁאֵין לָהֶן זְמַן קָבוּעַ כְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר. שֶׁאִם אֵינוֹ חוֹגֵג הַיּוֹם חוֹגֵג לְמָחָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל דּוֹחִין אֶת יוֹם טוֹב וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַקְרִיבִין בְּיוֹם טוֹב נְדָרִים וּנְדָבוֹת מַקְרִיבִין עוֹלַת רְאִיָּה וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה וְשַׁלְמֵי שִׂמְחָה שֶׁאֵין אֵלּוּ נְדָרִים וּנְדָבוֹת אֶלָּא חוֹבוֹת:

כסף משנה עולת ראיה ושלמי חגיגה וכו'. דין חגיגה משנה בפרק אלו דברים (דף ס"ט ע"ב) ובפרק כיצד צולין (דף ע"ז ע"ב) ועולת ראייה ילפא מינה כיון דשייך בה טעמא דידה: ואף על פי שאין מקריבין ביום טוב וכו'. בפרק ב' דביצה (דף י"ט) ובפ''ב דחגיגה (דף י"ז) פלוגתא דב''ש וב''ה ופסק כב''ה:

ט כְּשֶׁמַּקְרִיב הַמַּקְרִיב עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ בְּיוֹם טוֹב. סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן בְּכָל כֹּחוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בִּשְׁאָר הַיָּמִים. אַף עַל פִּי שֶׁסְּמִיכָה אֵינָהּ מְעַכֶּבֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַעֲשֵׂה הַקָּרְבָּנוֹת לֹא גָּזְרוּ עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁבוּת:

כסף משנה ומ''ש כשמקריב המקריב עולת ראייתו וכו' סומך עליה. שם כב''ה. ומ''ש בכל כחו. בפ''ב דחגיגה (דף ט"ז:):

י הַמַּפְרִישׁ עוֹלַת רְאִיָּתוֹ וּמֵת. הַיּוֹרְשִׁין חַיָּבִין לַהֲבִיאָהּ. מֻתָּר לְהַקְרִיב בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד נְדָרִים וּנְדָבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט-לט) 'אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַה' בְּמוֹעֲדֵיכֶם לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם' מִכְּלַל שֶׁקְּרֵבִין בָּרֶגֶל. (במדבר כט-לט) 'לְעלֹתֵיכֶם' כְּמוֹ עוֹלַת מְצֹרָע וְעוֹלַת יוֹלֶדֶת. (במדבר כט-לט) 'וּלְמִנְחֹתֵיכֶם' לְהָבִיא מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת. (במדבר כט-לט) 'וּלְשַׁלְמֵיכֶם' לְרַבּוֹת שַׁלְמֵי נָזִיר הַכּל קְרֵבִין בַּמּוֹעֵד וְאֵין קְרֵבִין בְּיוֹם טוֹב:

כסף משנה המפריש עולת ראייתו וכו'. פרק יש בכור נקיט לה בפשיטות על מתניתין דמת לאחר שלשים יום ואיתא בירושלמי בפרק קמא דחגיגה אלא ששם אמרו שאם ירשו קרקע אפילו לא הפרישה חייבים יורשים להביאה ולא ידעתי למה השמיטו רבינו: מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות וכו'. ריש פרק ב' דתמורה (דף י"ד) ובפרק קמא דחגיגה (דף ז'):

יא וּמִי שֶׁהָיָה לוֹ אוֹכְלִים מְרֻבִּים וּנְכָסִים מוּעָטִין מֵבִיא שַׁלְמֵי חֲגִיגָה מְרֻבִּין וְעוֹלוֹת רְאִיָּה מוּעָטִין. הָיוּ לוֹ אוֹכְלִין מוּעָטִין וּנְכָסִים מְרֻבִּין מֵבִיא עוֹלוֹת רְאִיָּה מְרֻבּוֹת וְשַׁלְמֵי חֲגִיגָה מוּעָטוֹת. הָיוּ זֶה וְזֶה מוּעָט עַל זֶה אָמְרוּ לֹא יִפְחֹת מִמָּעָה לְעוֹלָה וּשְׁתֵּי כֶּסֶף לִשְׁלָמִים. זֶה וְזֶה מְרֻבֶּה עַל זֶה נֶאֱמַר (דברים טז-יז) 'כְּבִרְכַּת ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ':

כסף משנה מי שהיו לו אוכלים מרובין וכו' עד סוף הפרק. משנה פ''ק דחגיגה (דף ח':):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן