הלכות זכיה ומתנה - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות זכיה ומתנה - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

א נִּכְסֵי גֵּר שֶׁאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים. וְנִכְסֵי הַהֶפְקֵר וְשָׂדֶה שֶׁמְּכָרָהּ הָעַכּוּ''ם לְיִשְׂרָאֵל וַעֲדַיִן לֹא הֶחֱזִיק בָּהּ. כֻּלָּם דִּינָם שָׁוֶה. כָּל הַמַּחֲזִיק [א] בָּהֶם בְּדֶרֶךְ מִדַּרְכֵי הַחֲזָקָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְכִירָה קָנָה חוּץ מֵאֲכִילַת הַפֵּרוֹת:

מגיד משנה נכסי הגר שאין לו יורשים וכו'. זה דבר פשוט שכולן אין דעת אחרת מקנה אותן: כל המחזיק בדרך מדרכי החזקה וכו'. נתבאר במשנה שם פרק חזקת (דף מ"ב) דנעל גדר ופרץ הויא חזקה בנכסי הגר, ודין אכילת פירות נתבאר בגמרא שאינו מועיל:

ב כֵּיצַד. הַלּוֹקֵחַ קַרְקַע מֵחֲבֵרוֹ וְהֶחֱזִיק בָּהּ בַּאֲכִילַת פֵּרוֹתֶיהָ קָנָה * כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל בְּנִכְסֵי הֶפְקֵר אוֹ נִכְסֵי הַגֵּר אֲפִלּוּ אָכַל פֵּרוֹת הָאִילָן כַּמָּה שָׁנִים לֹא קָנָה גּוּף הָאִילָן וְלֹא גּוּף הַקַּרְקַע עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּגוּף הָאָרֶץ אוֹ יַעֲבֹד עֲבוֹדָה בָּאִילָן. וּמַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁאָכְלָה פֵּרוֹת דֶּקֶל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וּבָא אֶחָד וְהֶחֱזִיק בָּאִילָן בַּעֲבוֹדָה שֶׁעָבַד בְּגוּף הָאִילָן וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָמְרוּ זֶה הָאַחֲרוֹן קָנָה:

ההראב"ד כמו שביארנו וכו'. א''א כל זה הולך על דרך שכתב למעלה בהל' מכירה פ''א ואינו נכון בעיני עכ''ל:

מגיד משנה כיצד הלוקח קרקע מחבירו וכו'. בהשגות א''א כל זה הולך על הדרך וכו'. חילוק הרב ז''ל לומר דאכילת פירות אינה חזקה אפילו במכר וכבר הארכתי שם בזה: אבל בנכסי הפקר וכו'. זה מפורש שם במעשה דהאשה שכתב: ומעשה באחת וכו'. מעשה פשוט הוא שם (דף נ"ד):

ג יֵשׁ דְּבָרִים רַבִּים שֶׁאִם הֶחֱזִיק בָּהֶן הַלּוֹקֵחַ לֹא קָנָה עֲדַיִן. וְאִם הֶחֱזִיק בְּאֶחָד מֵהֶן בְּנִכְסֵי הַגֵּר אוֹ בְּנִכְסֵי הֶפְקֵר קָנָה. כֵּיצַד. הַמּוֹצֵא פַּלְטְרִים גְּדוֹלִים בְּנוּיִין בְּנִכְסֵי הַגֵּר אוֹ בְּנִכְסֵי הֶפְקֵר וְסִיֵּד בָּהֶן סִיּוּד אֶחָד אוֹ כִּיֵּר בָּהֶן כִּיּוּר אֶחָד כְּגוֹן אַמָּה אוֹ יוֹתֵר כְּנֶגֶד הַפֶּתַח קָנָה:

מגיד משנה יש דברים רבים שאם וכו' כיצד המוצא פלטרין וכו'. מימרא מפורשת שם (דף נ"ג:): ומ''ש כנגד הפתח. מפורש וז''ל רשב''ם ז''ל וכנגד הפתח דרך כניסת פתח הבית בכותל שכנגדו ושם נראה יותר לנוי אבל במקום אחר טפי מאמה בעי עכ''ל:

ד הַצָּר [ב] צוּרָה בְּנִכְסֵי הַגֵּר קָנָה. וְהַמַּצִּיעַ [ג] מַצָּעוֹת בְּנִכְסֵי הַגֵּר קָנָה. הַנָּר אֶת הַשָּׂדֶה בְּנִכְסֵי הַגֵּר קָנָה. הַמְפַצֵּל זְמוֹרוֹת הַגֶּפֶן אוֹ שָׂרִיגֵי אִילָנוֹת וְכַפּוֹת תְּמָרִים בְּנִכְסֵי הַגֵּר. אִם דַּעְתּוֹ לַעֲבֹד הָאִילָן קָנָה. וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַאֲכִיל הָעֵצִים לִבְהֵמָה לֹא [ד] קָנָה:

מגיד משנה הצר צורה בנכסי הגר קנה וכו'. מימרא שם (דף נ"ד) כלשונה וזה לשון רשב''ם הצר צורת חיה או עוף בנכסי הגר בכותלי הבית אבל כיור וסיוד דאמר לעיל אמה כנגד הפתח לאו היינו [צורת בריה אלא ציורים בעלמא מעשה צעצועים ופרחים אבל] צורת חיה ועוף חשיבא ודי באחת ולא בעינן אמה ולא כנגד הפתח עכ''ל: המציע מצעות בנכסי הגר קנה וכו'. מימרא כלשונה שם (דף נ"ג:) ופי' הציע מצעות עליהן ושכב או ישב עליהן קנה לפי שנהנה גופו מגוף הקרקע ואינו דומה לאכילת פירות שאינה חזקה דהתם לא נהנה מגוף הקרקע אלא מפירותיו פעם אחת הציע מצעות שיפה הקרקע במצעתן וה''ז כציור וכיור וצר צורה שקונה בנכסי הגר לפי שמתקנו ומיפהו וזה עיקר ולזה הסכים אבן מיגש ז''ל: הנר את השדה וכו'. בסוגיא שם (דף נ"ז) והרי ניר דבנכסי הגר קונה וכו' וגם שם והרי אכילת פירות דבנכסי חבירו קנה ובנכסי הגר לא קנה ודעת המחבר לפרש דבנכסי חבירו אכילת פירות חזקה לאלתר ויתר המפרשים פירשוה בחזקת ג' שנים שאכילת פירות ראיה שקנה הקרקע כמ''ש פ''א מהלכות מכירה: המפצל זמורות וכו'. מימרא פסוקה שם (דף נ"ד) האי מאן דפשח דיקלא וכו' וכשנתכוון להאכיל העצים לבהמה לא קנה ואפילו נתכוון להחזיק שהרי לא עשה מעשה המועיל:

כסף משנה (ג-ד) יש דברים רבים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה עדיין ואם החזיק באחד מהם בנכסי הגר או בנכסי הפקר קנה כיצד המוצא פלטרין גדולים וכו' הנר את השדה בנכסי הגר קנה. יש לתמוה על זה שהרי כתב בפ''א מהלכות מכירה המוכר קרקע לחבירו ונכנס בה וזרעה או נרה קנה. והנגיד רבינו יהושע מבני בניו של רבינו נשאל על זה והשיב וזה לשונו אמרו ז''ל יש דברים שאם החזיק בהם הלוקח אינו חוזר לדין הלוקח שדה מחבירו והחזיק בה בפניו כי זה יספיקהו חזקה מועטת ואמנם הוא חוזר על הלוקח שהחזיק שלא בפני המוכר ולא א''ל לך חזק וקני כמו דין מי שאכל שדה שני חזקה כי בזה אמרה ואפילו שנה אחר שנה אינה חזקה כמו שביאר זה בהל' טוען ועל זה אמר יש דברים שאם החזיק בהם הלוקח לא קנה ואמנם המחזיק בנכסי הגר ואפילו נר בה דבר מועט קנה כמו שנתבאר בפ' חזקת ואם תעיין תמצא שהמחזיק בפני המוכר מועיל לו חזקה מועטת ולא תועיל בנכסי הגר כמו שיהלך בשביל הכרמים או יעמיד הבהמה בצחיח סלע ומה שדומה לזה וכיון שכן אין הכוונה אלא בחזקה שהיא חמורה מהמחזיק בנכסי הגר ולא ימצא זה אלא במי שאכל השדה שני חזקה עכ''ל:

ה כֵּיצַד. הָיָה כּוֹרֵת מִכָּאן וּמִכָּאן הֲרֵי חֶזְקָתוֹ שֶׁנִּתְכַּוֵּן לַעֲבוֹדַת הָאִילָן. הָיָה כּוֹרֵת מֵרוּחַ אַחַת אֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לָעֵצִים. וְכֵן הַמְלַקֵּט עֵצִים וַעֲשָׂבִים וַאֲבָנִים מִן הַשָּׂדֶה. אִם דַּעְתּוֹ לְתַקֵּן הָאָרֶץ קָנָה. וְאִם לָעֵצִים לֹא קָנָה:

מגיד משנה וכן המלקט עצים וכו'. מימרא שם מאן דזכי זיכיא וכו':

ו כֵּיצַד. לִקֵּט הַגַּס וְהַדַּק הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ. לִקֵּט הַגַּס וְלֹא הַדַּק הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָעֵצִים. וְכֵן הַמַּשְׁוֶה פְּנֵי הָאָרֶץ. אִם דַּעְתּוֹ לְתַקֵּן הָאָרֶץ קָנָה. וְאִם דַּעְתּוֹ לְהַשְׁווֹת מָקוֹם שֶׁיַּעֲמִיד בּוֹ גֹּרֶן לֹא [ה] קָנָה:

מגיד משנה וכן המשוה פני הארץ וכו'. גם זה מימרא שם האי מאן דאתקיל תיקלא וכו':

ז כֵּיצַד. הָיָה לוֹקֵחַ עָפָר מִמָּקוֹם גָּבוֹהַּ וְנוֹתְנוֹ לַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ הֲרֵי זֶה מְתַקֵּן הָאָרֶץ. רְאִינוּהוּ שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עַל זֶה אֶלָּא מַשְׁלִיךְ הֶעָפָר וְהַצְּרוֹרוֹת בְּכָל מָקוֹם בְּלֹא הַקְפָּדָה הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַשְׁווֹת מָקוֹם לְדַיִשׁ. וְכֵן הַפּוֹתֵחַ מַיִם לְתוֹךְ הָאָרֶץ. אִם לְתַקֵּן הָאָרֶץ קָנָה. וְאִם לָצוּד הַדָּגִים לֹא קָנָה:

מגיד משנה וכן הפותח מים וכו'. ג''ז מימרא שם האי מאן דפתח מיא וכו' כל אלו מימרות פסוקות שם בלא תוספת ובלא גרעון:

ח כֵּיצַד. עָשָׂה מָקוֹם שֶׁיִּכָּנְסוּ בּוֹ הַמַּיִם בִּלְבַד הֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לְתַקֵּן הָאָרֶץ. עָשָׂה שְׁנֵי פְּתָחִים אֶחָד לְהַכְנִיס וְאֶחָד לְהוֹצִיא הֲרֵי זֶה מִתְכַּוֵּן לָצוּד דָּגִים:

ט הַבּוֹנֶה פַּלְטֵרִין גְּדוֹלִים בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּבָא אַחֵר וְהֶעֱמִיד לָהֶם דְּלָתוֹת קָנָה [ו] הָאַחֲרוֹן. שֶׁהָרִאשׁוֹן לֹא עָשָׂה בְּגוּף הָאָרֶץ כְּלוּם. וַהֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁעָשָׂה גַּל אֲבָנִים עַל הָאָרֶץ שֶׁאֵינוֹ קוֹנֶה. שֶׁהֲרֵי לֹא הוֹעִיל בְּגָדֵר זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָחָב בְּיוֹתֵר וּמְפֻלָּשׁ. וְאֵין צוּרַת אוֹתוֹ הַבִּנְיָן מוֹעֶלֶת לוֹ [ז] עַד שֶׁיַּעֲמִיד דְּלָתוֹת:

מגיד משנה הבונה פלטרין גדולים וכו'. מימרא שם (דף נ"ג:) הבונה פלטרין גדולים בנכסי הגר ובא אחד והעמיד להם דלתות קנה מ''ט קמא ליבני בעלמא הוא דאפיך ע''כ. וכתב הרשב''א ז''ל נראין דברי הרב יהוסף הלוי אבן מיגש ז''ל שכתב שלא חפר הראשון יסודות שחפירות הקרקע ליסודות כנר את השדה שמתקנה לזריעה ואף על פי שלא זרעה קנה ולא אמרו כאן אלא הבונה על גבי הקרקע שלא תקן כלום בגוף הקרקע וגם לא גמר הבנין שהרי עדיין פרוצין הן וזה שבא והעמיד דלתות גמר את התקון ומיהו אם הראשון עשה מהם מקום גמור ראוי להעמיד שם בהמה או תרנגולין קנה כדתנן במתני' (דף נ"ו) עשה לבהמתו מחיצה גבוהה עשרה טפחים וכן לתנור וכן לכיריים וכו' ועשה מקום לזבלו עמוק שלשה או גבוה ג' קנה ואמר עולא עלה בגמרא דבכי האי בנכסי הגר קנה עכ''ל. וכבר נתבאר זה בדברי המחבר באומרו ואין צורת אותו בנין מועלת וכו' ומ''ש לא נתבאר בדברי המחבר אם השני קונה גוף הקרקע לבד או כל מה שקנה הראשון ואיני יודע במה קנה מה שקנה ראשון אלא אם כן נאמר שכיון שבנה בנכסי הפקר בלא חזקה אף הכל הוא כהפקר כיון שלא הפקיר להחזיק וצריך לי עיון. אחר כך מצאתי לר' יהוסף אבן מיגש ז''ל שכתב היינו טעמא מכיון שבנה הראשון פלטרין אלו נעשו מכלל נכסי הגר שהרי הוא עצמו הוציאו מרשותו משעה שבנאן בנכסי הגר וממילא נעשו מכלל נכסי הגר הילכך כשבא זה האחר והעמיד בהן דלתות קנה עכ''ל. נראה מדבריו שקנה הכל מהטעם שכתבתי:

כסף משנה הבונה פלטרין גדולים וכו'. כתב ה''ה מימרא שם וכו' וכבר מבואר זה בדברי המחבר באומרו ואין צורת אותו בנין מועלת וכו'. לא קאי אלא למ''ש בסוף דבריו אם הראשון עשה מהם מקום גמור ראוי להעמיד שם בהמות או תרנגולים קנה דאילו למ''ש בתחלת דבריו דלא חפר הראשון את היסודות אין לשון זה מוכיח כלום ולא ה''ל להביא אלא ממ''ש הראשון לא עשה בגוף הארץ כלום. וכ''כ הר''ן וז''ל דדוקא כגון שלא חפר הראשון את היסודות [הא אילו חפר הראשון את היסודות] קנה וכך נוטים דברי הרמב''ם ז''ל תלמידו שכתב קנה האחרון שלא עשה הראשון בגוף הארץ עכ''ל:

י הַמֵּפִיץ הַזֶּרַע לְתוֹךְ הַתְּלָמִים לֹא [ח] קָנָה. שֶׁבְּעֵת שֶׁהִשְׁלִיךְ הַזֶּרַע לֹא הִשְׁבִּיחַ כְּלוּם וּבְעֵת שֶׁצָּמַח וְהִשְׁבִּיחַ שֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו הוּא וְאֵינוֹ קוֹנֶה:

מגיד משנה המפיץ זרע לתוך תלמים לא קנה וכו'. מימרא שם (דף נ"ד) האי מאן דשדא ליפתא בי פילי דארעא דגר לא קנה מאי טעמא בעידנא דשדא לא הוה שבחא וכי הוי שבחא ממילא הוי ע''כ. ופרשב''ם דזרע לפת בתוך נקעים של קרקע הגר ולא כסה (כלום) בעפר ולא עשה כלום כי אם זריקת הלפת [בתוך חריץ] לא הויא חזקה שהרי לא עשה שום תקון בקרקע והשלכת הזרע בקרקע אינו מעשה אלא א''כ זרע ואח''כ מכסהו עפר ע''כ:

יא הָיְתָה מְחִצָּה בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּבָא זֶה וְעָשָׂה מְחִצָּה אַחֶרֶת עַל גַּבָּהּ לֹא קָנָה. וַאֲפִלּוּ נִבְלְעָה מְחִצָּה הַתַּחְתּוֹנָה וַהֲרֵי הָעֶלְיוֹנָה קַיֶּמֶת. שֶׁבְּעֵת שֶׁבָּנָה לֹא הוֹעִיל וּבְעֵת שֶׁהוֹעִיל מֵאֵלָיו בָּא הַמַּעֲשֶׂה:

מגיד משנה היתה מחיצה בנכסי הגר וכו'. מימרא בעירובין (דף כ"ה) פרק עושין פסין. ומ''ש ואפי' נבלעה מחיצה התחתונה. שם:

יב הַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר וּבְהֶפְקֵר וְהוּא אֵין [ט] דַּעְתּוֹ לִקְנוֹת. אַף עַל פִּי שֶׁבָּנָה וְגָדַר לֹא קָנָה:

מגיד משנה המחזיק בנכסי הגר וכו'. זה למד מאותה מימרא הסמוכה לה:

יג הָעוֹדֵר בְּנִכְסֵי הַגֵּר וְכַסָּבוּר שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ לֹא קָנָה. עָדַר בְּנִכְסֵי גֵּר זֶה וּכְסָבוּר שֶׁל גֵּר אַחֵר. הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן בְּמַעֲשָׂיו אֵלּוּ לִזְכּוֹת מִן הַהֶפְקֵר הֲרֵי זֶה קָנָה:

מגיד משנה העודר בנכסי הגר. ביבמות פרק כהן גדול (דף נ"ב) א''ר יוסף וכו' עשאוהו כעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הן דלא קני א''ל אביי מי דמי התם לא קא מכוין למקניא וכו' הא לא דמיא אלא לעודר בנכסי הגר וכסבור של גר אחר הוא דקני ע''כ: עדר בנכסי גר זה וכו'. כבר נתבאר זה:

יד הָיָה מַשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַגֵּר וּכְשֶׁמֵּת הַגֵּר בָּא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בְּמַשְׁכּוֹן זֶה. מוֹצִיאִין [י] אוֹתוֹ מִיָּדוֹ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁמֵּת הַגֵּר בָּטֵל שִׁעְבּוּדוֹ:

מגיד משנה היה משכון ישראל ביד הגר וכו'. מימרא פרק הפרה (דף מ"ט:) ופירשוהו אפילו שמשכנו הגר שלא בשעת הלואתו:

טו הָיָה מַשְׁכּוֹן הַגֵּר בְּיַד יִשְׂרָאֵל וּבָא יִשְׂרָאֵל אַחֵר וְהֶחֱזִיק בּוֹ. לוֹקֵחַ מִמֶּנּוּ הָרִאשׁוֹן כְּנֶגֶד מְעוֹתָיו וְהָאַחֲרוֹן קָנָה אֶת הַשְּׁאָר:

טז בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁלֹּא הָיָה הַמַּשְׁכּוֹן בַּחֲצַר הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם הָיָה בַּחֲצֵרוֹ חֲצֵרוֹ קוֹנָה לוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן מְצִיאָה. וְאֵין לְזֶה הָאַחֲרוֹן כְּלוּם:

מגיד משנה (טו-טז) היה משכון הגר ביד ישראל וכו' בד''א בשלא היה משכון בחצר של ראשון וכו'. גם זה מימרא מפורשת שם משכונו של גוי ביד ישראל. ופירוש מ''ש אבל אם היה בחצירו [חצירו] קונה לו. בחצר המשתמרת אבל בחצר שאינה משתמרת בעינן שיהא עומד בצדה וכבר נתבאר חילוק זה פ' ט''ז מהל' גזילה ואבידה בביאור. וכתב בעל העיטור ז''ל ואם ישראל יש לו מלוה בשטר או בעדים על הגר ומת בתוך זמנו הרי הוא כמשכון של גר ביד ישראל ואם בא ישראל אחר והחזיק בנכסיו של גר אינו יכול להחזיק כשיעור החוב עכ''ל. ומ''ש ומת בתוך זמנו. אעדים קאי דאי בשטר אפילו לאחר זמנו וכ''כ הרשב''א ז''ל כדבריו דאמר דאע''ג דכשמת הגר נעשו כל נכסיו הפקר אין שעבודו של זה נפקע דלא עדיף הפקר מהקדש ובהקדש דמים קי''ל בערכין דמוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים הללו וכנ''ל אפי' אין לו אלא מטלטלין והא דקאמר משכונו של גר ביד ישראל משום דקא בעי למימר ובא ישראל אחר והחזיק בו קנה השאר וכו' עכ''ל ועוד האריך ועיקר. עוד כתב בעל העיטור ז''ל והמחזיק בנכסי הגר הרי הוא כיורש והבא ליפרע צריך שבועה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומים ע''כ. ויש לדקדק אם החזיקו שנים זה אחר זה אם יכול הראשון לומר לב''ח הנחתי מקום לגבות ממנו ושיגבה מן האחרון או חולקין ביניהם החוב וצ''ע. אח''כ מצאתי בתוספתא במי שהיה נשוי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ויצאו עליו כתובת אשה וב''ח גובין מן האחרון אין בהן גובין משלפניו וזה מבואר:

יז גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו וְהָיוּ בָּהֶן עֲבָדִים גְּדוֹלִים. קָנוּ עַצְמָן בְּנֵי חוֹרִין. אֲבָל הָעֲבָדִים [כ] הַקְּטַנִּים הֲרֵי הֵן כִּבְהֵמָה וְכָל הַמַּחֲזִיק בָּהֶן זָכָה בָּהֶם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ דַּרְכֵי הַחֲזָקָה שֶׁיִּקְנוּ בָּהֶם אֶת הָעֲבָדִים:

כסף משנה גר שמת וכו'. בפרק קמא דקידושין (דף כ"ג) ובפרק השולח (דף ל"ט) וכאבא שאול וכן פסקו הרי''ף והרא''ש ז''ל:

יח גֵּר שֶׁמֵּת וּבִזְבְּזוּ יִשְׂרָאֵל אֶת נְכָסָיו. וְשָׁמְעוּ שֶׁעֲדַיִן לֹא מֵת אוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּן אוֹ שֶׁאִשְׁתּוֹ מְעֵבֶּרֶת. כֻּלָּן חַיָּבִין לְהַחְזִיר. הֶחְזִירוּ כֻּלָּן וְאַחַר כָּךְ שָׁמְעוּ שֶׁמֵּת שֶׁשְּׁמוּעָה רִאשׁוֹנָה אֱמֶת הָיְתָה וּבָרִאשׁוֹנָה מֵת. אוֹ מֵת בְּנוֹ מִקֹּדֶם אוֹ הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ. כָּל הַמַּחֲזִיק בַּשְּׁנִיָּה קָנָה וּבָרִאשׁוֹנָה לֹא קָנָה:

מגיד משנה גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו וכו' עד כל המחזיק בשנייה קנה ובראשונה לא קנה. זה נמצא בספרי במדבר ובפ' מי שמת (דף קמ"ב) נחלקו אמוראים המזכה לעובר אם קנה ואמר רב ששת קנה ואמר מנא אמינא לה דתניא גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת חייבין להחזיר הכל החזירו את הכל ואח''כ שמעו שמת בנו או הפילה אשתו המחזיק בשנייה קנה בראשונה לא קנה וכו' אלמא דעובר אית ליה זכייה ודחו שם הראיה. גם זה גירסת ספרינו וגירסת רבינו שמואל וגירסת אבן מיגש ז''ל ופירוש המחבר בברייתא כך הוא חייבין להחזיר שלא יחזיקו בנכסי הבן שהוא חי ויהיו גזלנין החזירו ואח''כ שמעו שמת בנו פי' שכבר היה מת כשהחזיקו שאם לומר שמת אחר כך מאי קמ''ל ברייתא דהמחזיק בשניה קנה ובראשונה לא קנה פשיטא שהמחזיק בנכסי גר חי אין חזקתו כלום והמחזיק בהן אחר מיתתו זכה ואם תאמר דלאשמועינן דעובר יש לו זכייה כה''ג ליתא דמרישא שמעת לה מדקתני חייבין להחזיר אלא ודאי בשכבר היה מת מקודם היא וזהו החידוש והטעם שכיון שלא החזיקו אלא מחמת שמועה ולבסוף שמעו שאין מחזקתן כלום ונסתלקו מן הנכסים והחזירו נפקעת חזקתם וזה שאמרה הברייתא אח''כ שמעו שמת ולא אמר אחר כך מת וזה שלא כדברי רשב''ם שפירש בראשונה לא קנה על אותה חזקה שהחזיקו קודם שמת בנו והפילה אשתו ע''כ, ודברי אבן מיג''ש ז''ל נוטין לדבריו שכך כתב בראשונה לא קנה מפני שכשהחזיק בה מעוברת היתה אשתו וכו' אעפ''כ דעת המחבר כך הוא לפי הנמצא בספריו ועיקר וכל הסוגיא תתפרש לפי דרך זה וגירסתו איכא בינייהו דששמעו בו שהפילה ולא הפילה ואח''כ הפילה ופירש שמחזיקים בראשונה שמעו שהפילה אשתו והיו סבורין להחזיק בודאי ונודע שבאותה שעה לא הפילה ואח''כ הפילה והחזיקו אחרים למאן דאמר יש לעובר זכייה בירושה הבאה מאליה הראשונים לא קנו למ''ד שטעם הברייתא משום דרפויי מרפיא בידייהו שכיון שלא שמעו בפירוש שהפילה אשתו מרפיא בידייהו אותה חזקה לפיכך זכו השניים ולא משום שיהיה לעובר שום זכייה אפילו בירושה הבאה מאליה כיון ששמעו שהפילה בודאי אע''פ שלא היה אמת סבורים הן להחזיק בודאי ואין לעובר זכייה למנוע חזקתה כל זמן שלא יצא לאויר העולם והילכך זכו הראשונים, כך נ''ל לדעת המחבר:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן