הלכות גנבה - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות גנבה - פרק שמיני - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה לְצַדֵּק הַמֹּאזְנַיִם וְהַמִּשְׁקָלוֹת וְהַמִּדּוֹת יָפֶה יָפֶה וּלְדַקְדֵּק בְּחֶשְׁבּוֹנָן בִּשְׁעַת עֲשִׂיָּתָן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-לו) 'מֹאזְנֵי צֶדֶק' וְגוֹ'. וְכֵן בְּמִדַּת הַקַּרְקַע צָרִיךְ לְדַקְדֵּק בְּחֶשְׁבּוֹן מְשִׁיחַת הַקַּרְקַע עַל פִּי הָעִקָּרִים הַמִּתְבָּאֲרִים בְּכִתְבֵי הַגִּימָטְרִיָּא. שֶׁאֲפִילוּ מְלוֹא אֶצְבַּע מִן הַקַּרְקַע רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה כַּרְכּוֹם:

מגיד משנה מצות עשה לדקדק וכו'. זה מפורש בכתוב ופשוט הוא: וכן במדת הקרקע וכו'. פירוש כתבי הגמטריא היא חכמת השיעור והתשבורת ועליהן אמרו תקופות שהוא חכמת החשבון כמו שאמרו לחשב תקופות וגמטריאות חכמת השיעור פרפריות לחכמה פירוש לחכמת התכונה הקרויה חכמה ובינה: שאפילו מלא אצבע וכו'. מימרא פרק המקבל (בבא מציעא דף ק"ז:):

ב אַרְבַּע אַמּוֹת הַסְּמוּכִין לֶחָרִיץ מְזַלְזְלִין בִּמְשִׁיחָתָן וְהַסְּמוּכִים לִשְׂפַת הַנָּהָר אֵין מוֹשְׁחִין אוֹתָן כְּלָל מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל בְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים:

מגיד משנה ארבע אמות הסמוכין לחריץ וכו'. גם זה מימרא שם ושתיהן רב יהודה אמרן:

ג וְהַמּוֹדֵד אֶת הַקַּרְקַע לֹא יָמֹד לְאֶחָד בִּימוֹת הַחַמָּה וּלְאֶחָד בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים מִפְּנֵי שֶׁהַחֶבֶל מִתְקַצֵּר בִּימוֹת הַחַמָּה. לְפִיכָךְ אִם מָדַד בְּקָנֶה אוֹ בְּשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל בַּרְזֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם אֵין בְּכָךְ כְּלוּם:

מגיד משנה והמודד את הקרקע וכו'. זה מבואר בברייתא פרק איזהו נשך (דף ס"א:) ובהמוכר את הספינה (דף פ"ט:) ואין שם טעם הנזכר אלא זה הלשון שלא ימדוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים והרב ז''ל פירש הטעם שמדידה זו בחבל וכן פירש''י ז''ל ומכאן יצא לו שאם מדד בשלשלת של ברזל שאין בכך כלום וכן עיקר וכן כתבו הגאונים ז''ל:

ד אֵין עוֹשִׂין מִשְׁקָלוֹת לֹא שֶׁל בַּרְזֶל וְלֹא שֶׁל עוֹפֶרֶת וְלֹא שֶׁל שְׁאָר מִינֵי מַתָּכוֹת כָּאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲלִין [א] חֲלוּדָה וּמִתְחַסְּרִין. אֲבָל עוֹשִׂין שֶׁל צְחִיחַ סֶלַע וְשֶׁל זְכוּכִית וְשֶׁל אֶבֶן שֹׁהַם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:

מגיד משנה אין עושין משקלות וכו'. ברייתא מפורשת בפרק המוכר את הספינה (דף פ"ט:):

ה אֵין עוֹשִׂין אֶת הַמַּחַק לֹא שֶׁל דְּלַעַת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֵקֵל וְלֹא שֶׁל מַתֶּכֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַכְבִּיד. אֲבָל עוֹשֵׂהוּ שֶׁל זַיִת וְשֶׁל אֱגוֹזִים וְשֶׁל שִׁקְמָה וְשֶׁל אֶשְׁכְּרוֹעַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:

מגיד משנה אין עושין את המחק וכו'. פירוש מחק שמוחקין בו את המדה. ופירוש אשכרוע העץ שקורין בויי''ש וגם זה ברייתא מפורשת שם:

ו אֵין עוֹשִׂין אֶת הַמַּחַק צִדּוֹ אֶחָד קָצָר וְצִדּוֹ אֶחָד עָבֶה. וְלֹא יִמְחֹק מְעַט מְעַט מִפְּנֵי שֶׁמַּפְחִיתוֹ לַמּוֹכֵר. וְלֹא יִמְחֹק בְּבַת אַחַת מִפְּנֵי שֶׁמַּפְחִיתוֹ לַלּוֹקֵחַ:

מגיד משנה אין עושין את המחק צדו וכו'. גם זה ברייתא מפורשת שם. ויש מי שפירש הטעם כשלוקח מוחק בצדו עבה שאינו מוחק כל כך וכשמוכר מוחק בצדו קצר:

ז אֵין טוֹמְנִין אֶת הַמִּשְׁקָלוֹת בְּמֶלַח כְּדֵי [ב] שֶׁיִּפְחֲתוּ. וְלֹא יַרְתִּיחַ בְּמִדַּת הַלַּח בְּעֵת שֶׁמּוֹדֵד. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה הַמִּדָּה קְטַנָּה בְּיוֹתֵר. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל הַמִּדּוֹת בְּכָל שֶׁהוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-לה) 'וּבַמְּשׂוּרָה' וְהִיא מִדָּה אַחַת קְטַנָּה מִשְּׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשָׁה בְּלוֹג:

מגיד משנה אין טומנין וכו'. ברייתא שם (דף ס"א:) ובאיזהו נשך. ופירוש לא ירתיח שלא לשפוך במהרה ויעלה רתיחה כלומר קצף שקורין אשקומ''א ונראה המדה כאילו מלאה והיא אינה מלאה:

ח מוֹכְרֵי עֲשָׁשִׁיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן צָרִיךְ לִהְיוֹת חוּטֵי הַמֹּאזְנַיִם שֶׁאוֹחֵז הַשּׁוֹקֵל בְּיָדוֹ תָּלוּי בַּאֲוִיר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וּגְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים וְאֹרֶךְ קְנֵי הַמֹּאזְנַיִם וְאֹרֶךְ הַחוּטִים שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח:

ט מֹאזְנַיִם שֶׁל מוֹכְרֵי צֶמֶר וְשֶׁל מוֹכְרֵי זְכוּכִית יִהְיֶה אֹרֶךְ הַחוּטִים שֶׁהֵן תְּלוּיִין בּוֹ שְׁנֵי טְפָחִים וּגְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁנֵי טְפָחִים וְהַקָּנֶה וְהַחוּטִין אָרְכָּן תִּשְׁעָה טְפָחִים:

י מֹאזְנַיִם שֶׁל חֶנְוָנִי וְשֶׁל בַּעַל הַבַּיִת יִהְיֶה אֹרֶךְ הַחוּט שֶׁהֵן תְּלוּיִים בּוֹ טֶפַח וּגְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ טֶפַח וְהַקָּנֶה וְהַחוּטִין אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים:

יא הַחוּט שֶׁתּוֹלִין בּוֹ הַפֶּלֶס וְכֵן חוּט מֹאזְנַיִם שֶׁל זָהָב וְשֶׁל מוֹכְרֵי אַרְגָּמָן טוֹב אָרְכּוֹ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּגְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְאֹרֶךְ הַפֶּלֶס וְאֹרֶךְ הַשַּׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁלּוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה:

מגיד משנה (ח-יא) מוכרי עששיות של ברזל וכו' מאזני חנוני וכו' החוט שתולין בו הפלס וכו' מאזנים של מוכרי צמר וכו' וכן חוט מאזנים של זהב וכו' עד כפי שהוא רוצה. הכל מבואר בברייתא בפ' המוכר את הספינה (דף פ"ט) במלות שונות אבל זהו פירושן. וטעם אלו הדברים לפי גודל המשקל ומיעוטו. ומ''ש במאזנים של זהב כפי מה שהוא רוצה. לפי שהביא שם בברייתא בשל זהב וקנה ומיתנה שלה איני יודע ולפיכך כתב כן הרב:

יב מִנַּיִן שֶׁחַיָּב הַמּוֹכֵר לְהַכְרִיעַ לַלּוֹקֵחַ בְּעֵת שֶׁשּׁוֹקֵל לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה-טו) 'אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ' אָמְרָה תּוֹרָה צַדֵּק מִשֶּׁלְּךָ וְתֵן לוֹ:

יג וְכַמָּה בְּלַח אֶחָד לְמֵאָה וּבְיָבֵשׁ אֶחָד לְאַרְבַּע מֵאוֹת. כֵּיצַד. מָכַר לוֹ [ג] עֶשֶׂר לִיטְרָא לַח נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמִין אֶחָד מֵעֲשָׂרָה בְּלִיטְרָא. וְאִם מָכַר לוֹ עֶשְׂרִים לִיטְרִין יָבֵשׁ נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמָיו אֶחָד מֵעֶשְׂרִים בְּלִיטְרָא. וְכֵן לְפִי חֶשְׁבּוֹן זֶה בֵּין רַב בֵּין מְעַט:

מגיד משנה (יב-יג) מנין שחייב המוכר וכו'. זה מבואר בגמרא ומשנה שם ושיעור גרומי הלח והיבש מפורשים שם וכן כתב בהלכות אע''ג דבגמרא בעיא ולא איפשיטה בגרומי היבש אם הוא חלק אחד ממאתים או מארבע מאות מספיקא אינו חייב. ויש מי שכתב שהטעם שהכרע הלח מרובה על היבש מפני שמן הלח ישאר בכלי ואין כן מן היבש וטעם נכון הוא:

יד בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִמְכֹּר עַיִן בְּעַיִן. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַכְרִיעַ חַיָּב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח:

מגיד משנה במה דברים אמורים וכו'. גם זה מבואר שם:

טו הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עֶשֶׂר לִיטְרִין לֹא יֹאמַר לוֹ שְׁקל אַחַת אַחַת וְהַכְרַע אֶלָּא שׁוֹקֵל לוֹ עֲשָׂרָה בְּבַת אַחַת וְהֶכְרֵעַ אֶחָד לְכֻלָּן:

מגיד משנה היה שוקל וכו' לא יאמר וכו'. פ' הלוקח וברייתא שם:

טז מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמֹד בְּדַקָּה לֹא יָמֹד בְּגַסָּה. בְּגַסָּה לֹא יָמֹד בְּדַקָּה. לִמְחֹק לֹא יִגְדּשׁ וְיוֹסִיף בְּדָמִים. וְכֵן אִם נָהֲגוּ לִגְדּשׁ לֹא יִמְחֹק וְיִפְחֹת מִן הַדָּמִים. אֶלָּא מוֹדֵד כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:

מגיד משנה מקום שנהגו וכו'. משנה שם (דף פ"ח:) ויש מי שפירש דקה כגון מדת הקב. גסה כגון מדת הסאה. והענין הוא מפני שיהיה העודף על המדה יותר במדות מרובות ומיעט במדה אחת: למחוק וכו'. ברייתא שם (דף פ"ט) וכן הדין במקום ששוקלים עין בעין או מכריעין שא''א לשנות אפילו בתוספת דמים או בפחיתתן וכן הוא מבואר שם ובספרי. והרב ז''ל כתב אחד והוא הדין לחבירו:

יז בְּנֵי מְדִינָה שֶׁרָצוּ לְהוֹסִיף עַל הַמִּדּוֹת אוֹ עַל הַמִּשְׁקָלוֹת לֹא יוֹסִיפוּ יֶתֶר עַל שְׁתוּת. שֶׁאִם הָיָה הַקַּב מֵכִיל חֲמִשָּׁה וַעֲשָׂאוּהוּ מֵכִיל שִׁשָּׁה הָרְשׁוּת בְּיָדָן. יֶתֶר עַל שִׁשָּׁה לֹא יַעֲשׂוּ:

מגיד משנה בני מדינה וכו'. מימרא דשמואל שם (דף צ'):

יח הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ אֶת מִדּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם [ד]. וּבַעַל הַבַּיִת אַחַת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וְהַחֶנְוָנִי מְקַנְּחָן פַּעֲמַיִם בְּשַׁבָּת. וּמְמַחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בְּשַׁבָּת וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְלִידוּ:

מגיד משנה הסיטון וכו'. פירוש זו המלה כתב הרב ז''ל במשנת דמאי פ''ב המוכר מאכלים רבים במדה גסה עכ''ל. והוא מוכר יותר במדה גסה מן החנונים ואינו מוכר בתדירות כל כך, וזה משנה בהספינה (דף פ"ט) ופסק דלא כרשב''ג:

כסף משנה הסיטון מקנח מדותיו אחת לשלשים יום וכו'. כתב ה''ה פסק דלא כרשב''ג. ויש לתמוה למה דהא קי''ל כל מקום ששנה ר' שמעון בן גמליאל הלכה כמותו. [ועי' בב''י ח''מ סי' רל''א וב''ח ודרישה ישוב על זה וע''ע בתויו''ט]:

יט הַמְבַקֵּשׁ לִשְׁקל שְׁלֹשָׁה רְבִיעֵי לִיטְרָא נוֹתֵן לִיטְרָא בְּכַף מֹאזְנַיִם וְהַבָּשָׂר וּרְבִיעַ לִיטְרָא בְּכַף שְׁנִיָּה שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר נוֹתֵן חֲצִי לִיטְרָא וּרְבִיעַ לִיטְרָא בְּכַף אַחַת שֶׁמָּא יִפּל רְבִיעַ הַלִּיטְרָא וְאֵין הַלּוֹקֵחַ רוֹאֵהוּ:

מגיד משנה המבקש לשקול וכו'. שם (דף פ"ט) וגרסתו כגרסת האלפסי ז''ל והיא נכונה מן הגרסאות שלנו:

כ חַיָּבִין בֵּית דִּין [ה] לְהַעֲמִיד שׁוֹטְרִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ שֶׁיִּהְיוּ מְחַזְּרִין עַל הַחֲנֻיּוֹת וּמְצַדְּקִין אֶת הַמֹּאזְנַיִם וְאֶת הַמִּדּוֹת וּפוֹסְקִין הַשְּׁעָרִים. וְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא עִמּוֹ מִשְׁקָל חָסֵר אוֹ מִדָּה חֲסֵרָה אוֹ מֹאזְנַיִם מְקֻלְקָלִין יֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת לְהַכּוֹתוֹ כְּפִי כֹּחוֹ וּלְקָנְסוֹ כְּפִי רְאוֹת בֵּית דִּין לְחַזֵּק הַדָּבָר. וְכָל מִי שֶׁמַּפְקִיעַ אֶת הַשַּׁעַר וּמוֹכֵר בְּיֹקֶר מַכִּין אוֹתוֹ וְכוֹפִין אוֹתוֹ וּמוֹכֵר כְּשַׁעַר הַשּׁוּק:

מגיד משנה חייבין בית דין וכו'. ברייתא שם יהיה לך מלמד שמעמידין וכו' ופסק כפסק ההלכות: וכל מי שנמצא וכו'. זהו אגרדמים הנזכר בברייתא ממונה להלקות ולענוש מעוות המדות ומפקיע שערים וכן פירש''י ז''ל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן