הלכות גנבה - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות גנבה - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

א אָסוּר לִקְנוֹת מִן הַגַּנָּב הַחֵפֶץ שֶׁגָּנַב. וְעָוֹן גָּדוֹל הוּא שֶׁהֲרֵי מַחֲזִיק יְדֵי עוֹבְרֵי עֲבֵרָה וְגוֹרֵם לוֹ לִגְנֹב גְּנֵבוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁאִם לֹא יִמְצָא לוֹקֵחַ אֵינוֹ גּוֹנֵב וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כט-כד) 'חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ':

מגיד משנה אסור לקנות מן הגנב וכו'. מבואר פרק הגוזל ומאכיל (דף קי"ח קי"ט) ובמקומות אחרים:

ב הַגּוֹנֵב וּמָכַר וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב וּבָאוּ עֵדִים שֶׁזֶּה הַחֵפֶץ שֶׁמְּכָרוֹ פְּלוֹנִי זֶה הוּא גְּנָבוֹ בְּפָנֵינוּ. חוֹזֵר הַחֵפֶץ לִבְעָלָיו וְהַבְּעָלִים נוֹתְנִין לַלּוֹקֵחַ דָּמִים שֶׁשָּׁקַל לַגַּנָּב מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק. וְהַבְּעָלִים [א] חוֹזְרִין וְעוֹשִׂים דִּין עִם הַגַּנָּב. וְאִם גָּנַב מְפֻרְסָם הוּא לֹא עָשׂוּ בּוֹ תַּקָּנַת הַשּׁוּק וְאֵין הַבְּעָלִים נוֹתְנִין לַלּוֹקֵחַ כְּלוּם אֶלָּא חוֹזֵר הַלּוֹקֵחַ וְעוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ דָּמִים שֶּׁשָּׁקַל לוֹ:

מגיד משנה הגונב ומכר וכו'. פסק כר''י משום רבי ינאי דאמר התם הכין פרק הגוזל ומאכיל (דף קט"ו) וכן פסקו ההלכות: ואם גנב מפורסם הוא לא עשו בו תקנת וכו'. גם זה מפורש שם:

ג * נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִן הַגְּנֵבָה בֵּין שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ וְאַחַר כָּךְ מָכַר הַגַּנָּב בֵּין שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ אַחַר שֶׁמָּכַר. קָנָה הַלּוֹקֵחַ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת וְאֵינוֹ מַחְזִיר הַגְּנֵבָה עַצְמָהּ לִבְעָלֶיהָ אֶלָּא נוֹתֵן לָהֶם הַדָּמִים אִם לָקַח מִגַּנָּב מְפֻרְסָם [ב]. אוֹ אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלָל לֹא חֵפֶץ וְלֹא דָּמִים מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק אִם לֹא הָיָה זֶה הַמּוֹכֵר גַּנָּב מְפֻרְסָם:

ההראב"ד נתייאשו כו' תקנת השוק. א''א כל זה אין לו שורש ולא ענף והוא שבוש המעתיק עכ''ל:

מגיד משנה נתיאשו הבעלים מן הגניבה וכו'. זאת הבבא משובשת משבוש המעתיק ספרי הרב ז''ל וכ''כ הר''א ז''ל והלשון מוכיח עליו והשבוש מלשון אלא נותן דמים וכו' ולהלן. והנוסחא הבדוקה אלא נותן דמים אם לקח מגנב מפורסם או אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים אם לא היה זה המוכר גנב מפורסם ואפשר שגם ע''ז תמה הר''א ז''ל שכיון שקנה הלוקח ביאוש ושינוי רשות למה יתן דמים אפילו היה גנב מפורסם וצריך עיון. ומכל מקום מ''ש שנתיאשו אחר המכר הוא תימה דהא באוקימתא דרב זביד ר''י ס''ל דשינוי רשות קודם יאוש לא קני ושמא הוא סובר דכיון דרב פפא דהוא בתרא אוקי באוקימתא אחריתי בשלא נתיאשו כלל הדרינן לכללין דיאוש ושינוי רשות קני אי זה מהם יהיה קודם כ''ש כשיהיו שניהם וקצת נראה כן מן ההיא דמרובה דאמר שנתיאשו הבעלים בי לוקח דהוה ליה יאוש ושינוי רשות:

כסף משנה נתיאשו הבעלים מן הגניבה וכו'. כתב הטור וז''ל כתב הרמב''ם ז''ל נתייאשו הבעלים מהגניבה קנאו הלוקח בשינוי רשות ויאוש ואינו מחזיר הגניבה עצמו לבעלים אלא נותן להם דמיו מפני תקנת השוק אם לא היה המוכר גנב מפורסם ואם לקח מגנב מפורסם אז אינו נותן ללוקח כלום וצריך להחזיר לו הכלי בלא דמים עכ''ל. ואני אומר שספר מוטעה נזדמן לו לטור בדברי רבינו דהיאך כתב נותן להם דמיו אם לא היה המוכר גנב מפורסם דמאחר דאינו מפורסם אין ללוקח ליתן כלום דכשלא נתייאשו הבעלים אמרו דמחזיר הגניבה ונוטל דמים מבעה''ב מפני תקנת השוק והיכא דנתייאשו הבעלים דאינו צריך להחזיר הגניבה עצמה אי אמרת שיתן דמים בטלת תקנת השוק ועוד שנמצא חומר בנתייאשו מבלא נתייאשו דבלא נתייאשו אין לוקח מפסיד כלום ובנתייאשו הוא מפסיד דמי הגניבה שמשלם לבעה''ב וכן מ''ש ואם לקח מגנב מפורסם אינו נותן ללוקח כלום אין לו הבנה כלל דמדקתני אינו נותן ללוקח כלום משמע דבגנב שאינו מפורסם נותנים הבעלים שום דבר ללוקח והא ליתא דכיון דבנתייאשו מיירי אין הלוקח צריך להחזיר הגניבה לבעלים וא''כ מה יתנו לו ועוד מה זה שכתב וצריך להחזיר לו הכלי בלא דמים דכיון שיש כאן שינוי רשות ויאוש קנה ואמאי צריך להחזיר לו הכלי אפילו קנה מגנב מפורסם. ונראה שהנוסחא שנזדמנה לטור היא שנזדמנה להראב''ד ולכן כתב עליה כל זה אין לו שורש וענף והוא שיבוש המעתיק עכ''ל. וכבר כתב ה''ה שהנוסחא הבדוקה היא נותן דמים אם לקח מגנב מפורסם או אינו נותן כלל לא חפץ ולא דמים אם לא היה זה הגנב מפורסם וכך היא גירסת ספרינו והשתא אתי שפיר דכיון דאיכא יאוש ושינוי רשות ודאי קנה מיהו אם קנה מגנב מפורסם אע''פ שקנה לענין שאינו צריך להחזיר הכלי דמים מיהא צריך להחזיר ואם קנה מגנב שאינו מפורסם מן הדין היה צריך להחזיר לו דמים אלא שמפני תקנת השוק אפילו דמים אינו צריך להחזיר:

ד בִּזְמַן שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹשֶׂה דִּין עִם בַּעַל הַבַּיִת. אִם אֵין עֵדִים בְּכַמָּה לָקַח הֲרֵי הַתַּגָּר נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ בְּכַמָּה לָקַח וְנוֹטֵל מִן הַבְּעָלִים. וְכָל הַנִּשְׁבָּע וְנוֹטֵל שְׁבוּעָתוֹ מִדִּבְרֵיהֶם וְנִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ:

מגיד משנה בזמן שהלוקח וכו'. משנה בפרק כל הנשבעין (דף מ"ד מ"ה):

ה בִּזְמַן שֶׁהַלּוֹקֵחַ עוֹשֶׂה דִּין עִם הַגַּנָּב וְהוּא אוֹמֵר בְּכָךְ וְכָךְ לָקַחְתִּי מִמְּךָ וְהוּא אוֹמֵר לֹא מָכַרְתִּי לְךָ אֶלָּא בְּפָחוֹת מִזֶּה. הַתַּגָּר נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְנוֹטֵל מִן הַגַּנָּב. שֶׁאֵין הַגַּנָּב יָכוֹל לִשָּׁבַע מִפְּנֵי שֶׁהוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה:

מגיד משנה בזמן שהלוקח וכו'. זה מבואר בכל הנשבעים בשבועות ושכנגדו חשוד על השבועה כדאיתא התם:

ו [ג] גָּנַב וּפָרַע בְּחוֹבוֹ [ד] גָּנַב וּפָרַע בְּהֶקֵּפוֹ אֵין בָּזֶה תַּקָּנַת הַשּׁוּק אֶלָּא הַבְּעָלִים נוֹטְלִים הַגְּנֵבָה בְּלֹא דָּמִים וְיִשָּׁאֵר חוֹב אֵלּוּ עַל הַגַּנָּב כְּשֶׁהָיָה. מִשְׁכֵּן הַגְּנֵבָה בֵּין שֶׁמִּשְׁכְּנָהּ * בְּיֶתֶר עַל דָּמֶיהָ אוֹ בְּפָחוֹת מִדָּמֶיהָ הַבְּעָלִים נוֹתְנִין לְבַעַל הַמַּשְׁכּוֹן וְחוֹזְרִין וְעוֹשִׂין דִּין עִם הַגַּנָּב אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה הַגַּנָּב מְפֻרְסָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד ביתר על דמיה כו'. א''א אלא בכדי דמיה עכ''ל:

מגיד משנה גנב ופרע וכו'. זה מבואר פרק הגוזל (דף קט"ו): משכן הגניבה בין שמשכן אותה ביותר מדמיה וכו'. כתב עליו הר''א ז''ל בכדי דמיה עכ''ל. ובאמת שבגמרא לא הוזכר אלא שוה במאה אבל אפשר שסובר הרב ז''ל דכיון דאמר בגמרא בתר הכי זביני שוה מאה במאתן וכו' ואסיקנא בכולהו עשו בה תקנת השוק אף משכונא כמכר ויש לחלק:

כסף משנה משכן הגניבה בין שמשכנה ביתר על דמיה וכו'. כתב ה''ה על דברי הראב''ד ובאמת שבגמרא לא הוזכר וכו' עד ויש לחלק. ול''נ דיותר נכון לומר דטעמא דרבינו דכיון דאין דרך להלוות על המשכון שוה בשוה ואפ''ה אסיקנא דעשו בו תקנת השוק א''כ הוא הדין להלוות עליו יותר משיווין וטעמא דמילתא משום דאית לן למימר דמשכון לזכרון דברים נקטיה ולא דמי לדין שכתב בסמוך היה נושה בגנב מאה זוז דהכא שאני שלא הוציא מעות מידו עד שהביא לו המשכון גלי דעתיה שכל סמך שלו אינו אלא המשכון:

ז הַלּוֹקֵחַ מִגַּנָּב שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם בֵּין שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ שְׁוֵה מֵאָה בְּמָאתַיִם אוֹ שְׁוֵה מָאתַיִם בְּמֵאָה הֲרֵי זֶה נוֹטֵל הַדָּמִים מִבַּעַל הַבַּיִת וְאַחַר כָּךְ מַחְזִיר הַגְּנֵבָה מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשּׁוּק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

מגיד משנה הלוקח מגנב וכו'. זה מפורש בגמ' (שם):

ח הָיָה נוֹשֶׁה בְּגַנָּב מֵאָה זוּז וְגָנַב וְהֵבִיא לְבַעַל חוֹבוֹ וְנָתַן לוֹ מֵאָה אַחֶרֶת הֲרֵי הַגְּנֵבָה חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ וְאוֹמְרִין לָזֶה לֵךְ וּתְבַע הַגַּנָּב בְּמָאתַיִם שֶׁלֹּא נָתַתָּ לוֹ הַמֵּאָה הָאַחֶרֶת מִפְּנֵי הַחֵפֶץ שֶׁהֵבִיא לְךָ בִּלְבַד כְּשֵׁם שֶׁהֶאֱמַנְתּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה הֶאֱמַנְתּוֹ בָּאַחֲרוֹנָה:

מגיד משנה היה נושה בגנב וכו'. זה מעשה מבואר שם ודוקא בשלא פירש לומר לו הלוני מאה אחרים על חפץ זה אלא שנתן לו החפץ סתם ואמרינן דאקמאי יהביה ניהליה ולא עדיף מגנב ופרע בחובו אבל אם פירש ואמר הלוני על חפץ זה מאה ודאי זו היא משכונא שעשו בה תקנת השוק והוא פשוט וכן מוכיח בגמרא ובכל כי הא מי שהחפץ בידו נאמן בשבועה:

כסף משנה היה נושה בגנב מאה זוז וכו'. כתב הרב המגיד ודוקא בשלא פירש וכו' ובכי הא מי שהחפץ בידו נאמן בשבועה עכ''ל. איני יודע מה מקום לשבועה כאן שמאחר שאין הלה טוענו ברי אין כאן אלא חרם סתם:

ט לָקַח מִגַּנָּב שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם בְּמֵאָה וּמָכַר לְאַחֵר בְּמֵאָה וְעֶשְׂרִים וְהֻכַּר הַגַּנָּב. בַּעַל הַגְּנֵבָה נוֹתֵן לְזֶה הָאַחֲרוֹן מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְנוֹטֵל גְּנֵבָתוֹ וְחוֹזֵר הַבַּעַל וְנוֹטֵל עֶשְׂרִים שֶׁל שָׂכָר מִן הַמּוֹכֵר וְנוֹטֵל הַמֵּאָה מִן הַגַּנָּב. וְאִם * גַּנָּב מְפֻרְסָם הוּא נוֹטֵל הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים מִן הַתַּגָּר שֶׁלָּקַח מִן הַגַּנָּב וְהוֹלֵךְ הַתַּגָּר וְתוֹבֵעַ הַגַּנָּב בְּמֵאָה שֶׁל קֶרֶן. וְהוּא הַדִּין אִם מָכַר הַשֵּׁנִי לִשְׁלִישִׁי וְהַשְּׁלִישִׁי לִרְבִיעִי אֲפִלּוּ מֵאָה שֶׁהוּא נוֹטֵל מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַה שֶּׁנִּשְׂכַּר וְנוֹטֵל הַקֶּרֶן מִן הַגַּנָּב. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ לִפְנֵי [ה] יֵאוּשׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד גנב מפורסם הוא וכו'. א''א נוטל הלוקח השני עכ''ל:

מגיד משנה לקח מגנב וכו'. ג''ז מעשה שם: ואם גנב מפורסם וכו' נוטל הק''כ מהתגר. כתב הר''א ז''ל נוטל הלוקח שני עכ''ל, פירוש הבעל נוטל החפץ בלא דמים כיון שהגנב שמכרו ראשונה היה מפורסם אע''פ שזה לקח מהתגר אין בזה מפני תקנת השוק ודין זה לא נזכר בגמרא לוקח מלוקח מגנב מפורסם אבל מתוך לשון רבינו ז''ל נראה שהבעל נותן ללוקח מן התגר מאה וכתב וחוזר וגובה אותן מהתגר דע''כ לא קאמרי שלא עשו תקנת השוק בגנב מפורסם אלא בלוקח ממנו בדוקא מפני שלא היה לו ליקח אבל לוקח שני שאינו יודע זה ממי לקחו אינו מחזיר החפץ בלא דמים ואין לי בזה הכרע:

י בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי * לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו וְיָצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר וְהִכִּיר כֵּלָיו וּסְפָרָיו בְּיַד אֲחֵרִים. אוֹ שֶׁהָיָה עָשׂוּי לִמְכֹּר וְהָיוּ כֵּלִים אֵלּוּ שֶׁהִכִּיר מִכֵּלִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר. אִם בָּאוּ עֵדִים [ו] שֶׁזֶּה כֵּלָיו שֶׁל זֶה יִשָּׁבַע זֶה שֶׁהֵן בְּיָדוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ בְּכַמָּה לָקַח וְיִטּל מִבַּעַל הַבַּיִת וְיַחְזִיר לוֹ כֵּלָיו:

ההראב"ד למכור את כליו וכו'. א''א אם היו כלים אלו מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר לא היה צריך לשם גנבה אלא להפטר משבועה שלא השאילן ושלא השכירן ושלא מכרן עכ''ל:

מגיד משנה בעל הבית שאינו עשוי וכו'. זה מבואר שם בגמרא: או שהיה עשוי למכור והיו כלים אלו מכלים העשויין להשאיל ולהשכיר. פי' והוא טוען נגנבו ממנו ויצא לו שם גניבה: אם באו עדים וכו'. כתב עליו הר''א ז''ל א''א אם היו כלים אלו וכו'. וזה אינו מבואר בגמ' אבל סובר רבינו ז''ל דמתוך שחלקו להם בדין הנכנס לתוך ביתו של חבירו וכמו שמתבאר בשבועות וכתב כן פ''ח מהל' טוען ונטען אף בזה יש חילוק והר''א ז''ל סובר שאפי' לא יצא לו שם גניבה נשבע שלא מכרו ונוטל. ונראה שדעתו שכשהוא אומר גנובין נאמן מטעמא שהיה יכול לומר שהן שאולין בידו ומדין מגו נאמן בשבועה ורבינו אינו סובר מגו כי האי אם לא יצא לו שם גניבה אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וכ''כ שם ונכון הוא ושם יתבארו עיקרי העניינים ופירוש דברים העשויין להשכיר ולהשאיל מהו:

כסף משנה בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו וכו'. דברי רבינו מבוארים שהוא מפרש דכי אמר רבא אבל בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו לא צריך לאהדורי עליה כולי האי היינו לומר שא''צ שום תנאי מהתנאים האמורים דאפילו לא באו בני אדם בתוך ביתו כלל מאחר שאינו עשוי למכור כליו ועדים מכירים שאלו הם כליו ביצא לו שם גניבה סגי דרגלים לדבר שלא מכרם אלא נגנבו ממנו וכדמסיק רב אשי הרי יצא לו שם גניבה בעיר דביצא לו שם גניבה בלחוד סגי אפילו לא באו בני אדם בתוך ביתו וכו' ולא כדפירש רש''י דמאי דקאמר לא צריך לאהדורי לא קאי אלא לתנאי דספר פלוני ופלוני הם דמשמע מדבריו שאין חילוק בין בעל הבית העשוי למכור כליו לשאינו עשוי למכור אלא לתנאי זה אבל כל שאר התנאים צריכים הם בשאינו עשוי למכור כשם שהם צריכים בעשוי למכור. ולפי פירוש רבינו אתיא מתני' כפשטא דסתם ותני יצא לו שם גניבה בעיר בלי שום תנאי משום דמיירי בשאינו עשוי למכור כליו. וכן כתב בפירוש המשנה וז''ל זה הדין כשיהיה האיש ההוא אינו ידוע למכור אותם דברים שטוען שנגנבו לו ויצא לו שם גניבה בעיר ואין צריך שנבאר שצריך שני עדים שיעידו שאלו הכלים היו שלו ושאלו הספרים שלו היו לפי שזה מבואר אבל אם דרכו שימכור כליו וספריו לא ידונו לו זה הדין אלא אם לנו עמו בני אדם ומצאו בבקר קירו חתור ואותם אנשים שלנו בביתו יצאו על אותו המחתרת וכליו וספריו של בעל הבית בידיהם באותה שעה ידונו לו זה הדין עכ''ל. וא''ת וכי אקשינן מתני' והלא יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוי ליחוש דילמא זבנינהו וכו' היכי אהדר ליה כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' דהא הנהו תנאים לא צריכי אלא בעשוי למכור כליו והכי ה''ל לאהדורי הכא במאי עסקינן בבעל הבית שאינו עשוי למכור כליו. וי''ל דבעי לגלויי ליה דאפילו בעשוי למכור כליו משכחת לה דישבע כמה הוציא ויטול וכיון שבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' ובתר הכי גלי ליה דה''מ בעשוי למכור אבל בשאינו עשוי למכור לא חיישינן דילמא זבנינהו. ועוד יש לומר דמתני' בכל גוונא מיירי בין בבעל הבית העשוי למכור בין בשאינו עשוי אלא דבעשוי למכור הוי יצא לו שם גניבה בכל הנך תנאים שבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' ובשאינו עשוי למכור הוי יצא לו שם גניבה יציאת שם גניבה בעלמא ואין צריך לתנאים אחרים ומשום הכי כי אקשי ליה ליחוש דילמא זבנינהו לא בעא לאהדורי ליה הכא במאי עסקינן בשאינו עשוי למכור כליו משום דמתני' בכל גוונא מיתניא בין בעשוי למכור בין בשאינו עשוי למכור ולהכי אהדר ליה כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו וכי היכי דלא ליטעי למימר דלעולם צריך הנך תנאים דבאו בני אדם בתוך ביתו וכו' אתא רבא ואמר דע''כ לא צריך לאוקומי מתני' בכל הנך אלא משום בעל הבית העשוי למכור דאילו בשאינו עשוי למכור אתיא מתניתין כפשטא בלא שום תנאי ולהיותו מפרש כן כתב בעל הבית שאינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גניבה בעיר ומכיר כליו וספריו ביד אחרים אם באו עדים שזה כליו של זה ישבע זה וכו' ויחזיר לו כליו, לומר דבאינו עשוי למכור כליו ויצא לו שם גניבה בעלמא סגי ואין צריך לבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו וכו' ואם באו עדים שהן כליו של זה אף על פי שלא נזכר בגמרא הוא מבואר מעצמו שאם אין עדים שזה היו כליו של זה קודם שיצא לו שם גניבה כי יצא לו שם גניבה מאי הוי דילמא מעולם לא היו כלים אלו שלו. והטור כתב וז''ל המכיר כליו וספריו ביד אחר והוא אינו עשוי למכור כליו ויצא לושם גניבה בעיר כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ובלילה עמד וצווח כלי נגנבו ועדים ראו אותם בני אדם שחתרו להם בקיר וכו' כתב הרמב''ם כשאינו עשוי למכור כליו אם יבואו עדים שהן כליו של זה ישבע הלוקח בנקיטת חפץ בכמה לקחו ויטול מהבעל [הבית] ויחזיר לו כליו ע''כ. ור''ל כיון שעדים מכירים שהם כליו א''צ שיעידו שראו אותם האנשים שחתרו ויצאו וחבילות על כתפיהם והכי מסתברא עכ''ל. ויש לתמוה על דבריו שכתב על דברי רבינו ור''ל כיון שהעדים מכירים שהם כליו א''צ שיעידו שראו אותם האנשים שחתרו ויצאו וכו' שנראה מדבריו שאין זה סותר למ''ש תחלה והסתירה מבוארת שתחלת דבריו הם ע''פ פירש''י דכי אמרינן אבל בשאינו עשוי למכור לא צריך לאהדורי עליה כולי האי לא קאי אלא לומר דלא צריך דנימא פלוני ופלוני וכו' אבל כל שאר תנאים צריך ואילו לרבינו א''צ שום תנאי כמו שנתבאר. ויש לתמוה x על ה''ה שקיצר וכתב על דברי רבינו זה מבואר שם בגמרא והיה ראוי לו לכתוב פירוש הסוגיא לדעתו כיון שהוא מוחלק מפירש''י כמו שנתבאר. וכתב עוד הטור כתב עוד (הרמב"ם) שאם הם כלים העשויים להשאיל ולהשכיר אפילו לא יצא לו שם גניבה בעיר נאמן וישבע המחזיק בהם כמה הוציא ויטול ויחזיר לזה כליו עכ''ל. ומ''ש בשם רבינו אפילו לא יצא לו שם גניבה בעיר טעות הוא שהרי מבואר בלשון רבינו דאיצא לו שם גניבה בעיר שכתב ברישא קאי וכן פירשו דבריו הראב''ד וה''ה ז''ל:

יא הָיָה בַּעַל הַבַּיִת עָשׂוּי לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו וְלֹא הָיוּ מִדְּבָרִים הָעֲשׂוּיִין לְהַשְׁאִיל וּלְהַשְׂכִּיר אַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא לוֹ שֵׁם גְּנֵבָה בָּעִיר וְהֻכְּרוּ כֵּלָיו אֵינוֹ מַחֲזִירָן מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת שֶׁמָּא הוּא מְכָרָן לַאֲחֵרִים. אֲבָל אִם בָּאוּ בְּנֵי אָדָם וְלָנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעָמַד וְזָעַק בַּלַּיְלָה נִגְנְבוּ כֵּלַי וּסְפָרַי וּבָאוּ בְּנֵי אָדָם וּמָצְאוּ מַחְתֶּרֶת חֲתוּרָה וּבְנֵי אָדָם שֶׁלָּנוּ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ יוֹצְאִין וּצְרוֹרוֹת שֶׁל כֵּלִים עַל כִּתְפֵיהֶם וְהַכּל אוֹמְרִים הַלָּלוּ כֵּלָיו וּסְפָרָיו שֶׁל פְּלוֹנִי הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. וְיִשָּׁבַע זֶה שֶׁהַכֵּלִים בְּיָדוֹ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא וְיִטּל מִבַּעַל הַגְּנֵבָה וְיַחְזִיר לוֹ כֵּלָיו:

מגיד משנה היה בעל הבית עשוי למכור את כליו וכו'. זה מבואר שם פרק הגוזל דכיון דאיכא כל הני אמתלי ודאי קושטא קא טעין ומפני תקנת השוק נותן דמים:

יב גָּנַב שֶׁהֻחְזַק וְנִתְפַּרְסֵם שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ בֵּית חֲבֵרוֹ וְעֵדִים מְעִידִים שֶׁיָּצָא וְכֵלִים טְמוּנִים לוֹ תַּחַת כְּנָפָיו אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה שָׁם בַּעַל הַבַּיִת וְטָעַן וְאָמַר לְקוּחִין הֵן בְּיָדִי וּבַעַל הַבַּיִת אוֹמֵר גְּנוּבִים הֵם. אִם הָיָה בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִמְכֹּר אֶת כֵּלָיו וְאוֹתָם כֵּלִים אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַטְמִינָן וְאֵין דֶּרֶךְ אוֹתוֹ הַמֻּחְזָק לְהַצְנִיעַ כֵּלָיו תַּחַת כְּנָפָיו. הֲרֵי בַּעַל הַבַּיִת נֶאֱמָן וְיִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ * וְנוֹטֵל כֵּלָיו. וְאִם אֵין אָדָם זֶה מֻחְזָק בִּגְנֵבָה אֵין בַּעַל הַבַּיִת נֶאֱמָן אֶלָּא נִשְׁבָּע זֶה שֶׁהַכֵּלִים בְּיָדוֹ שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁהַכֵּלִים הָאֵלּוּ לְקוּחִים בְּיָדוֹ וְהוֹלֵךְ:

ההראב"ד ונוטל כליו וכו'. א''א הפך וקיצר וקלקל שהיה לו לפרש אם לא הוחזק זה בגניבה לא בכל ענין הלוקח נאמן שהרי יש בגמרא דרך אחד שאינו נאמן או בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו או בדברים שאין דרכו להטמין או באדם שאינו צנוע. ואית דגרסי לקולא דלעולם הלוקח נאמן עד דאיתנהו לכולהו מ''מ כי איתנהו לכולהו אינו נאמן. עכ''ל:

מגיד משנה גנב שהוחזק ונתפרסם וכו'. דעת הרב ז''ל דכל היכא דבעל הבית טוען גנובים הם אע''פ שאין דרכו למכור את כליו וזה הוציא הכלים טמונים ואינן כלים שדרכן להטמינן ואין המוציאן איש צנוע אם אינו מוחזק בגניבה נאמן לומר לקוחים הם בידי דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אלא אם היה כבר מוחזק מתחלה. ודעת הר''א ז''ל שאע''פ שאינו מוחזק בגניבה אי איתנהו לכולהו גווני אינו נאמן לומר לקוחין הן בידי וכדברי רבינו עיקר וכן דעת האלפס ז''ל בשבועות וכן גרסתו מפורשת שם ולזה הסכימו רובי המפרשים ז''ל. ומ''ש רבינו שאם היה כבר מוחזק בגנב אינו נאמן יצא לו מדאמר בגמרא אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וזה כבר מוחזק ועומד ופשוט הוא וכ''כ הרב ר''מ הלוי ז''ל וכ''כ בהלכות ותימה מהר''א ז''ל שכתב על רבינו הפך וקלקל והוא דבריו במשפט כלכל בדעת ובהשכל:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן