הלכות גזלה ואבדה - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות גזלה ואבדה - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

א הַגְּזֵלָה שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנֵּית אֶלָּא הֲרֵי הִיא כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁמֵּת הַגַּזְלָן וַהֲרֵי הִיא בְּיַד בָּנָיו הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ [א] בְּעַצְמָהּ. וְאִם נִשְׁתַּנֵּית בְּיַד הַגַּזְלָן אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה קְנָאָהּ בְּשִׁנּוּי וּמְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה:

מגיד משנה הגזילה שלא נשתנית וכו'. זה מפורש פרק הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ד:). ומה שכתב אף על פי שמת הגזלן והרי היא ביד בניו. נתבאר פרק הגוזל ומאכיל דקיימא לן כרבא וכר' אושעיא דאמר רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי וכ''כ בהלכות: ואם נשתנית וכו'. משנה פרק הגוזל עצים (דף צ"ג:) ובפרק זה יתבאר איזה דבר יקרא שינוי:

ב וְדִין זֶה דִּין תּוֹרָה הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה-כג) 'וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ אִם הִיא כְּשֶׁגְּזָלָהּ מְשַׁלֵּם אוֹתָהּ וְאִם נִשְׁתַּנֵּית בְּיָדוֹ מְשַׁלֵּם דָּמֶיהָ. נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית קָנָה הַגַּזְלָן כָּל הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחָה אַחַר יֵאוּשׁ וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. * וְדָבָר זֶה מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים. וּכְשֶׁמַּחְזִיר לוֹ הַגְּזֵלָה שָׁמִין לוֹ הַשֶּׁבַח וְנוֹטֵל מִן הַנִּגְזָל:

ההראב"ד ודבר זה מדבריהם וכו'. א''א יש אומרים נוטל את השבח עצמו ודוקא אמרו שלשה שמין להם את השבח ומעלים אותם בדמים אבל האיך לא עכ''ל:

מגיד משנה ודין זה דין תורה וכו'. מימרא בהגוזל עצים (דף צ"ח:) ובפרק מרובה (דף ס"ו): נתייאשו הבעלים וכו'. דעת הרב ז''ל שאין הגזלן קונה דבר ואף לא השבח קודם יאוש ועל דעת זה כתב דבריו באלו הדינין הבאים. וכ''כ הר''א ז''ל ואמר ויש לדבריו מקצת ראיה וכו' ואיני מכיר ראיה זו דההיא דיאוש דאמור רבנן התם דקני קונה לגמרי אמרו שקנה כל גוף הדבר ולא קי''ל אלא כמ''ד יאוש כדי אינו קונה אפילו מדרבנן. ואדרבה יש לי קושיא על דברי הרב ז''ל משום דהא מ''ד יאוש כדי קונה על כרחך הנך ברייתות דאמרי דשבח הגזלה דגזלן בלפני יאוש מוקי להו דאי לאחר יאוש הכל שלו אלא שיש לתרץ דאין ה''נ אלא שאנו סוברין דאינו קונה ואמרי דשבח דוקא קונה לאחר יאוש ולא הוה תיובתא ולא סייעתא. עוד כתב הר''א ז''ל ועוד הכריחו מה שראה בכאן מכר והוריש וקשיא ליה אם הגזלן וכו' אימא לא ליעבד תקנתא ללוקח וליורשים קמ''ל וזה עיקר ע''כ. כל זה כתב לפנינו בהגוזל והשביח ומכר ודברי תימה הם היאך העמיד ההוא דמכר לאחר יאוש שאם כן מהו מה שהשביח מכר והלא כבר הכל קנוי ללוקח ביאוש ושינוי רשות דליכא מ''ד דלא קני. וגם הר''א ז''ל כתב כן בפירושיו וחזר בו ממ''ש כאן לפי שהיתה כשגגה שיוצא מלפני השליט, ולולא שכתב הר''א ז''ל בהלכות גנבה דמסתברא כדברי רבינו הרב במה שחילק בין קודם יאוש לאחר יאוש הייתי אומר שיש ט''ס בהשגות והיה לו לכתוב ולעולם הא נמי לפני יאוש וחולק עם רבינו בדין זה. סוף דבר דברי הרב רבינו ברורים לפי שיטתו שסבר דאין שבח גזלה דגזלן אלא לאחר יאוש וכשהגיע לזה דמכר בהכרח העמידוה לפני יאוש וכמ''ש. והנראה אצלי שאין חלוק בזה וכל הברייתות סתם הם שנויות והא דמכר שהיא שנויה על דינין אלו בגמרא הוא לפני יאוש וה''ה לכולן ומפני תקנת השבים וכר''י וכדמוכח התם וכדעת הרב אלפסי ז''ל שסתם ולא ראיתי אחד מן המחברים שחלק בזה לולא הרב ז''ל. וכן נ''ל מאותה של ס''פ המפקיד (דף מ"ג) שאמרו בית הלל השולח יד בפקדון והוא הגזלן ששבח הגזלה לנפקד ושם ודאי אין ראוי לומר יאוש שהרי הפקדון ברשות נפקד הוא ובעל לא נתייאש ממנו שהרי אינו יודע הנפקד מה יעשה ממנו: וכשמחזיר הגזלה שמין לו וכו'. וגם בזה כתב הר''א ז''ל י''א נוטל את השבח עצמו וכו'. וכדברי רבינו פירש''י ז''ל והרשב''א ז''ל בחידושיו. ודע שדעת רבינו דכי אמר התם לר''ש וכו' בדמי מסלקין ליה או מבשרא שקיל משום דלר''י פשיטא דדינו בדמים שדי בכך מפני תקנת השבים ושאר המפרשים פירשו הפך מזה דלר''י פשיטא דבגוף השבח מסלקין ליה:

ג מְכָרָהּ הַגַּזְלָן אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנֵּית הַגְּזֵלָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת בְּעַצְמָהּ מִיַּד הַלּוֹקֵחַ הוֹאִיל וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים בֵּין לִפְנֵי מְכִירָה וּנְתִינָה בֵּין לְאַחַר מְכִירָה וּנְתִינָה קְנָאָהּ הַלּוֹקֵחַ בְּיֵאוּשׁ וְשִׁנּוּי רְשׁוּת:

מגיד משנה מכרה הגזלן וכו'. זה מפורש בהרבה מקומות דיאוש ושינוי רשות קני. ומה שכתב בין לאחר מכירה ונתינה שהכוונה ששינוי רשות ואחר כך יאוש קנה כבר העירותי על זה פרק חמישי מהלכות גניבה ויש חולקין:

ד * הַגּוֹזֵל וְהִשְׁבִּיחַ וּמָכַר אוֹ הוֹרִישׁ לִפְנֵי יֵאוּשׁ מַה שֶּׁהִשְׁבִּיחַ הוֹרִישׁ וּמַה שֶּׁהִשְׁבִּיחַ מָכַר וְקָנָה לוֹקֵחַ אוֹ יוֹרֵשׁ אֶת הַשֶּׁבַח. וְנוֹטֵל דְּמֵי הַשֶּׁבַח מִן הַנִּגְזָל וּמַחֲזִיר לוֹ הַגְּזֵלָה. וְחוֹזֵר הַנִּגְזָל וְנוֹטֵל דְּמֵי הַשֶּׁבַח מִן הַגַּזְלָן שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְיָאֵשׁ. וְכֵן אִם הִשְׁבִּיחַ הַלּוֹקֵחַ אוֹ הַיּוֹרֵשׁ נוֹטֵל הַשֶּׁבַח מִן הַנִּגְזָל:

ההראב"ד הגוזל והשביח וכו'. א''א ראיתי זה החכם חולק בשבח שעל גבי גזלה בין לפני יאוש ולאחר יאוש ויש לדבריו מקצת ראיה ממ''ש פ' מרובה יאוש אמור רבנן דקני ולא ידענא אי מדאורייתא וכו' אי מדרבנן משום תקנת השבים אלמא יאוש מיהא בעינן. ועוד הכריחו מה שראה בכאן מכר והוריש וק''ל אם הגזלן בעצמו זוכה בו לל''ל מכר והוריש ומן הדין מוקי לה לפני יאוש ואפ''ה לא נהיר ולעולם הא נמי לאחר יאוש ומכר והוריש איצטריכא ליה סד''א כיון דלית ליה פסידא לגזלן דהא לא קביל עליה אחריות ואי קביל איהו דאפסיד אנפשיה אימא לא לעביד תקנתא ללוקח וזה עיקר. עכ''ל:

מגיד משנה הגוזל והשביח ומכר או וכו'. בדין זה הלך הרב לשיטתו דקודם יאוש אין לגזלן דבר ומפני כך כתב וחוזר הנגזל ונוטל דמי השבח מהגזלן וזו בהכרח היא לפני יאוש וכמו שהוכחתי: וכן אם השביח הלוקח וכו'. אמר בגמרא (דף צ"ו) בעי רבא השביח לוקח מהו בתר דבעי הדר פשטה מה מכר (לו) ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ע''כ. ולפני יאוש הוא ופירושה כשם שאם השביח גזלן השבח שלו כך אם השביח לוקח השבח שלו. ולדעת רבינו כשם שאם השביח גזלן ואח''כ מכר השבח של לוקח כך כשמכר בתחלה ואח''כ השביח לוקח השבח של לוקח:

כסף משנה הגוזל והשביח ומכר או וכו'. כתב הטור על זה והוא הולך לשיטתו שאינו מחשיב לידה וגיזה שינוי מעשה עכ''ל. ואני אומר שאע''פ שכך היא סברת רבינו אינו ענין לכאן שהרי לא הזכיר כאן רבינו גיזה ולידה אלא שבח סתם ואע''פ שסתמו כפירושו שאם הוא שבח שיש בו שינוי מעשה קנויה היא לו הגזלה אפילו בלא יאוש מ''מ יותר נכון לומר דלשיטתיה דקודם יאוש אין לגזלן כלום אזיל וכמ''ש ה''ה מאחר שמפורש שתלה הדבר בלפני יאוש:

ה מָכַר הַגַּזְלָן לְעַכּוּ''ם אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁבִּיחַ הָעַכּוּ''ם חוֹזֶרֶת לִבְעָלֶיהָ. מְכָרָהּ הָעַכּוּ''ם לְיִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁהִשְׁבִּיחַ הוֹאִיל וְהַגַּזְלָן יִשְׂרָאֵל וְזֶה שֶׁהִיא בְּיָדוֹ יִשְׂרָאֵל קָנָה הַשֶּׁבַח. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּגְזָל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ:

מגיד משנה מכר הגזלן וכו'. שם: מכרה העכו''ם לישראל אחר וכו'. בעיא דלא איפשיטא שם:

ו כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַגְּזֵלָה שֶׁהִשְׁבִּיחָה אַחַר יֵאוּשׁ אוֹ אַחַר שֶׁנִּשְׁתַּנֵּית הַשֶּׁבַח לַגַּזְלָן מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַשָּׁבִים אַף עַל פִּי שֶׁהִשְׁבִּיחָה מֵאֵלֶיהָ. כֵּיצַד. גָּזַל פָּרָה וְנִתְעַבְּרָה אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁיָּלְדָה קֹדֶם שֶׁתְּבָעוֹ בְּדִין בֵּין שֶׁעֲדַיִן לֹא יָלְדָה. [ב] גָּזַל רָחֵל וְנִטְעֲנָה אֶצְלוֹ בֵּין שֶׁגְּזָזָהּ קֹדֶם שֶׁתְּבָעוֹ בַּדִּין בֵּין שֶׁעֲדַיִן לֹא גְּזָזָהּ. הוֹאִיל וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְאִם יָלְדָה וּגְזָזָהּ הַגִּזּוֹת וְהַוְּלָדוֹת שֶׁל גַּזְלָן. וְאִם עֲדַיִן לֹא יָלְדָה וְלֹא גְּזָזָהּ שָׁמִין לוֹ וְנוֹטֵל הַשֶּׁבַח מִן הַנִּגְזָל וּמַחֲזִיר הַבְּהֵמָה עַצְמָהּ:

מגיד משנה כבר בארנו וכו'. שם כבר כתבתי כי אין לי ראיה למה הצריך הרב יאוש: כיצד גזל פרה וכו'. זה מחלוקת תנאים בברייתא (דף צ"ה) ודבריו כדברי ההלכות שפסק כר''ש ואליבא דר''י:

ז גָּזַל פָּרָה מְעֵבֶּרֶת וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְאַחַר כָּךְ יָלְדָה. רָחֵל טְעוּנָה וְנִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְאַחַר כָּךְ גְּזָזָהּ. מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָּרָה הָעוֹמֶדֶת לֵילֵד וּדְמֵי רָחֵל הָעוֹמֶדֶת לִגָּזֵז. וְאִם לִפְנֵי יֵאוּשׁ אוֹ קֹדֶם שֶׁנִּשְׁתַּנָּה יָלְדָה אוֹ גְּזָזָהּ הֲרֵי הַגִּזּוֹת וְהַוְּלָדוֹת שֶׁל בְּעָלִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְעַבְּרָה אוֹ נִטְעֲנָה בְּיַד הַגַּזְלָן הוֹאִיל וְלֹא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית הַגְּזֵלָה. בִּרְשׁוּת בְּעָלֶיהָ הִיא עֲדַיִן אַף עַל פִּי שֶׁהַגַּזְלָן * חַיָּב בָּאֳנָסֶיהָ:

ההראב"ד חייב באונסיה. א''א שבוש הוא ואין שינוי יותר גדול מלידה וגזיזה עכ''ל:

מגיד משנה גזל פרה מעוברת וכו'. זה מפורש במשנה (דף צ"ג:): ואם לפני יאוש או קודם שנשתנה ילדה וכו'. כבר כתבתי לעיל שדעת הרב ז''ל לומר שקודם יאוש אין הגנב קונה כלום אפילו בשבח והר''א ז''ל השיג כאן שסובר שאין לך שינוי גדול מלידה וגזיזה וכבר כתבתי למעלה שדבריהם בחלוק היאוש צריך עיון:

ח גָּנַב אוֹ גָּזַל וְהִקְדִּישׁ וְטָבַח אַחַר שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַגַּזְלָן מִשָּׁעָה שֶׁהִקְדִּישָׁהּ בִּלְבַד כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא חוֹטֵא נִשְׂכָּר. וְכָל וַלְדוֹתֶיהָ וְגִזּוֹתֶיהָ מִשְּׁעַת גְּנֵבָה עַד שְׁעַת * הֶקְדֵּשׁ שֶׁל בְּעָלִים:

ההראב"ד הקדש של בעלים וכו'. א''א קטיר קא חזינא הכא דהא אסיקנא דכל שבח שלאחר יאוש אפילו שעל גב גזלה הוא של גזלן מפני תקנת השבים ואיכא למימר כיון דהקדישה הגנב ליכא תקנתא לגזלן הילכך כל מה שהשביחה עד שעה שהקדישה של בעלים הוא. וקשה לי כיון דהקדישה מאי חוטא נשכר איכא הלא הכל של הקדש וא''כ יהיה של הקדש ולא של בעלים ואנן בגזל פרה מעוברת ורחל טעונה מפרשינן להנהו גיזותיה וולדותיה דהאי שמעתא דמסכת גיטין עכ''ל:

מגיד משנה גנב או גזל והקדיש וכו' הרי היא ברשות הגזלן וכו'. זה מבואר בסוגיא דפרק הניזקין (דף נ"ב:) מיהו הרב המשיג פירשה בגזל פרה מעוברת ורחל טעונה הא לאו הכי לא ודבריו מפורשים בהשגות:

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁבַח הַבָּא מֵאֵלָיו כְּגוֹן גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת. אֲבָל אִם הָיְתָה כְּחוּשָׁה וּפִטְּמָהּ אֲפִלּוּ לִפְנֵי יֵאוּשׁ נוֹטֵל מִן הַנִּגְזָל שְׁבַח הַפִּטּוּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה מִשֶּׁבַח שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הוֹצָאָה:

מגיד משנה במה דברים אמורים בשבח וכו' אבל אם היתה כחושה ופטמה וכו'. זה דבר נכון שלא יעשה הגזלן הוצאה לתועלת הנגזל ולא אמרו אלא בגיזות וולדות כדאיתא בגמרא דאתו ממילא והרי הוא כשאר הגזלנין דעד כאן לא אמר לעיל דכיון דהקדיש כל ולדות וגיזות עד שעת ההקדש של בעלים אלא משום דכיון שהקדיש ליכא בזה משום תקנת השבים וכן הר''א ז''ל:

י שִׁנּוּי הַחוֹזֵר לִבְרִיָּתוֹ אֵינוֹ שִׁנּוּי. כֵּיצַד. הַגּוֹזֵל עֵצִים וְדִבְּקָן בְּמַסְמְרִים וְעָשָׂה מֵהֶן תֵּבָה אֵינוֹ שִׁנּוּי שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְפָרְקָן וְחוֹזְרִין לוּחוֹת כְּשֶׁהָיוּ:

מגיד משנה שינוי החוזר לברייתו וכו'. מפורש במימרות הרבה בפרק הגוזל עצים (דף צ"ו): כיצד הגוזל עצים. בראש הפרק (דף צ"ג ע"ב):

יא גָּזַל עָפָר וַעֲשָׂאָהוּ לְבֵנָה לֹא קָנָה שֶׁאִם יָדֹק הַלְּבֵנָה תַּחְזֹר עָפָר כְּשֶׁהָיְתָה. גָּזַל לָשׁוֹן שֶׁל מַתֶּכֶת וַעֲשָׂאָהוּ מַטְבֵּעַ לֹא קָנָה שֶׁאִם יַתִּיךְ הַמַּטְבֵּעַ יַחְזֹר לָשׁוֹן כְּשֶׁהָיְתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה גזל עפר וכו' גזל לשון מתכת. מימרות דרב פפא שם (דף צ"ו:):

כסף משנה גזל לשון של מתכת וכו' או שגזל טווי ועשאו בגד וכו' ה''ז שינוי בידו. תימה דבריש פרק הגוזל (דף צ"ו) משמע דהאי חוזר לברייתו הוא דאמרינן התם חופיא ועבדיה שרשורא לא קנה מ''ט דהדר סתר ליה והוי חופיא וא''כ טווי ועשהו בגד נמי מצי סתר ליה והוי טווי:

יב אֲבָל הַגּוֹזֵל עֵצִים וּשְׂרָפָן וְקִצְּצָן אוֹ חָקַק בָּהֶן וַעֲשָׂאָן כֵּלִים. אוֹ שֶׁגָּזַל צֶמֶר וּצְבָעוֹ אוֹ נִפְּצוֹ וְלִבְּנוֹ. אוֹ שֶׁגָּזַל טָווּי וְעָשָׂהוּ בֶּגֶד. אוֹ שֶׁגָּזַל לְבֵנָה וַעֲשָׂאָהּ עָפָר אוֹ אֲבָנִים וְסִתְּתָן אוֹ מָעוֹת וְהִתִּיכָן. הֲרֵי זֶה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ שֶׁאִם יַעֲשֵׂם מָעוֹת אֲחֵרוֹת פָּנִים חֲדָשׁוֹת הֵן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן:

מגיד משנה אבל הגוזל עצים. מפורש בראש הפרק שם (צ"ג:): או שגזל וכו' עד וכן כל כיוצא בזה. מפורש במימרות דרב פפא ורבא הנזכרות (דף צ"ו):

יג הַגּוֹזֵל מָעוֹת יְשָׁנוֹת וְשָׁפָן וְחִדְּשָׁן לֹא קָנָה שֶׁהֲרֵי מִתְיַשְּׁנִין וְחוֹזְרִין כְּשֶׁהָיוּ. גָּזַל מָעוֹת חֲדָשִׁים וְיִשְּׁנָם קָנָה שֶׁאִם יְחַדְּשֵׁם פָּנִים חֲדָשׁוֹת הֵן. גָּזַל דֶּקֶל מְחֻבָּר וְקִצְּצוֹ לֹא קָנָה וַאֲפִלּוּ כְּרָתוֹ חֻלְיוֹת חֻלְיוֹת. עָשָׂהוּ קוֹרוֹת קָנָה:

מגיד משנה הגוזל מעות ישנות וכו'. גזל מעות וכו'. גזל דקל וכו'. מפורש שם:

יד גָּזַל קוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת וַעֲשָׂאָן קְטַנּוֹת לֹא קָנָה. עֲשָׂאָן לוּחוֹת עַד שֶׁנִּשְׁתַּנָּה שְׁמָם קָנָה. גָּזַל לוּלָב וְהִפְרִיד עָלָיו קָנָה הֶעָלִים. גָּזַל עָלִים וַעֲשָׂאָן חֻפִּיָיה קָנָה. גָּזַל טָלֶה וְנַעֲשָׂה אַיִל עֵגֶל וְנַעֲשָׂה שׁוֹר הֲרֵי זֶה שִׁנּוּי בְּיָדוֹ וְקָנָהוּ וּמְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים:

מגיד משנה גזל קורות גדולות וכו'. מפורש שם: גזל לולב וכו'. שם: גזל עלין ועשאם חופיא קנה. גם זה שם ופירוש חופיא שחלק העלין לשנים ועשה מהן כסוי לכלים שזה שינוי שאינו חוזר לברייתו בשום צד. וטעם לולב שהפריד העלין שקנה ודקל מחובר וקצצו שלא קנה ואלו שניהם אינן חוזרין לברייתן מפני שדקל שמו עליו אף אחר שנפחת מה שאין כן בלולב והכי מפורש שם: גזל טלה ונעשה איל וכו'. מפורש שם בהגוזל ומרובה (דף ס"ו):

טו גָּזַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ אֵין שָׁמִין לוֹ הַפְּחָת [ג] אֶלָּא מְשַׁלֵּם דָּמָיו וְהַכְּלִי הַשָּׁבוּר שֶׁל גַּזְלָן. וְאִם רָצוּ הַבְּעָלִים לִטּל הַכְּלִי הַשָּׁבוּר נוֹטְלִין וּמְשַׁלֵּם הַפְּחָת. שֶׁזּוֹ תַּקָּנָה הִיא לַבְּעָלִים וְאִם לֹא רָצוּ הָרְשׁוּת בְּיָדָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה גזל כלי ושברו. הכי אסיקנא פ''ק דב''ק (דף י"א) והלכתא אין שמין לא לגנב ולא לגזלן וכפי הפירוש הזה פירשו הגאונים ז''ל: ואם רצו וכו'. נראה שדעת הרב ז''ל לומר שבעל כרחו של גזלן מוציאין ממנו השברים דאי מרצונו פשיטא כיון שהם מתרצים. וצ''ע למה לא קנה הגזלן בשינוי מעשה ואולי בששמו עליו:

טז גְּזֵלָה שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנֵּית וְהוּקְרָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה הֲרֵי זוֹ חוֹזֶרֶת לַבְּעָלִים וְאֵין לַגַּזְלָן בָּהּ כְּלוּם. שֶׁלֹּא תִּקְּנוּ לַגַּזְלָן אֶת הַשֶּׁבַח אַחַר יֵאוּשׁ אֶלָּא כְּגוֹן גִּזּוֹת וּוְלָדוֹת. אֲבָל שֶׁבַח הַיֹּקֶר אִם הָיְתָה הַגְּזֵלָה חוֹזֶרֶת בְּעֵינֶיהָ אֵינוֹ זוֹכֶה בָּהּ:

מגיד משנה גזלה שלא נשתנית וכו'. מפורש במרובה (דף ס"ה) ובהמפקיד (דף מ"ג):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן