הלכות גזלה ואבדה - פרק שנים עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות גזלה ואבדה - פרק שנים עשר - היד החזקה לרמב"ם

א מִי שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה וּפָגַע בַּאֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת חֲבֵרוֹ אִם יָכוֹל לְהַחְזִיר שְׁתֵּיהֶן חַיָּב לְהַחְזִיר שְׁתֵּיהֶן וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִיר אֶלָּא אַחַת מֵהֶן אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת וַאֲפִלּוּ לַאֲבֵדַת אָבִיו אוֹ שֶׁל רַבּוֹ שֶׁלּוֹ קוֹדֵם לְכָל אָדָם:

מגיד משנה מי שאבד לו אבידה ופגע וכו' אם יכול להחזיר וכו'. פירוש שלא אמרו אבידתו קודמת כיון שהוא יכול להשיב שניהם. ופשוט הוא: ואם אינו יכול וכו'. משנה שם (דף ל':):

כסף משנה מי שאבדה לו אבידה וכו' אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת וכו'. מה שקשה על זה ממ''ש בפ''ה מהל' ת''ת יישבתי שם:

ב פָּגַע בַּאֲבֵדַת רַבּוֹ עִם אֲבֵדַת אָבִיו [א] אִם הָיָה אָבִיו שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת וְאִם לָאו שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה רַבּוֹ מֻבְהָק [ב] שֶׁרֹב חָכְמָתוֹ שֶׁל תּוֹרָה מִמֶּנּוּ לָמַד:

מגיד משנה ופגע באבידת רבו או אבידת אביו וכו'. משנה שם (דף ל"ג:): והוא שיהיה וכו'. כעולא דאמר הכי בגמ':

ג הֵנִיחַ אֲבֵדָתוֹ וְהֶחְזִיר אֲבֵדַת חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא שָׂכָר הָרָאוּי לוֹ. כֵּיצַד. שָׁטַף נָהָר חֲמוֹרוֹ וַחֲמוֹר חֲבֵרוֹ שֶׁלּוֹ יָפֶה מָנֶה וְשֶׁל חֲבֵרוֹ מָאתַיִם. הִנִּיחַ אֶת שֶׁלּוֹ וְהִצִּיל אֶת שֶׁל חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְאִם אָמַר לוֹ אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דְּמֵי שֶׁלִּי אוֹ שֶׁהִתְנָה בִּפְנֵי בֵּית דִּין חַיָּב לִתֵּן לוֹ דְּמֵי שֶׁלּוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁחֲמוֹרוֹ עָלָה מֵאֵלָיו. הוֹאִיל וְלֹא נִתְעַסֵּק בּוֹ זָכָה בְּמַה שֶּׁהִתְנָה עִמּוֹ:

מגיד משנה הניח אבדתו והחזיר וכו' כיצד שטף נהר חמורו וכו'. משנה פרק הגוזל ומאכיל (דף קט"ו). ומ''ש או שהתנה בפני ב''ד אע''פ שאינו שם יצא לו לרב ז''ל ממה ששנינו באלו מציאות (דף ל':) מתנה בפני בית דין כאותה שיתבאר למטה וכתב הר''א ז''ל בפירושיו בב''ק מתניתין ביכול להציל דאי לא מצי אמר ליה מהפקרא זכינא עכ''ל: ואע''פ שחמורו עלה מאליו וכו'. בעיא דאיפשיטא בגמרא פרק הגוזל (דף קי"ו) ואיתא בהלכות:

ד יָרַד לְהַצִּיל וְלֹא הִצִּיל [ג] אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְכֵן אִם הָיָה עוֹסֵק בִּמְלָאכָה וּבִטֵּל מִמְּלַאכְתּוֹ שֶׁשָּׁוָה דִּינָר וְהֶחְזִיר אֲבֵדָה שֶׁשָּׁוָה מֵאָה דִּינָר לֹא יֹאמַר לוֹ תֵּן לִי דִּינָר שֶׁהִפְסַדְתִּי אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל שֶׁיִּבָּטֵל מֵאוֹתָהּ מְלָאכָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּהּ. וְאִם הִתְנָה עִם הַבְּעָלִים אוֹ [ד] בִּפְנֵי בֵּית דִּין שֶׁיִּטּל מַה שֶּׁיַּפְסִיד וְהִרְשׁוּהוּ הֲרֵי זֶה נוֹטֵל. וְאִם אֵין שָׁם בְּעָלִים וְלֹא בֵּית דִּין שֶׁלּוֹ קוֹדֵם:

מגיד משנה ירד להציל ולא הציל וכו'. בעיא דאיפשיטא שם: וכן אם היה עוסק וכו'. משנה באלו מציאות. ומה שכתב כפועל בטל שיבטל מאותה מלאכה וכו' מפורש בגמרא (דף ל"א:) בזה הלשון כפועל בטל מאותה מלאכה וכו' ופירוש פעמים שהמלאכה מרובה והיא ביוקר ופעמים שהמלאכה מועטת והפועלים בטלים ואותה שעה משתכרים בזול כדי שלא ישבו בטלים ואם החזיר זה את האבדה בשעה שהמלאכה מרובה ונשתהה בחזרתה כדי שיהא מרויח סלע לא יאמר תן לי סלע שהפסדתי בחזרתה אלא נותן לו כשעה שהמלאכה מועטת והוא יושב ובטל שהיה משתכר חצי סלע כדי שלא יהא יושב ובטל כך פירש ר''ח והר''א והרב אלפסי ז''ל עכ''ל הרשב''א ולזה הסכים הרמב''ן. ורבינו ז''ל פירש פירוש אחר יתבאר בסוף הלכות אלו: ואם התנה וכו'. מפורש במשנה (שם דף ל':):

ה וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ בָּאִים בְּדֶרֶךְ זֶה בְּחָבִית שֶׁל יַיִן וְזֶה בְּכַד [ה] שֶׁל דְּבַשׁ וְנִסְדַּק הַכַּד שֶׁל דְּבַשׁ וְקֹדֶם שֶׁיִּשָּׁפֵךְ הַדְּבַשׁ לָאָרֶץ שָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹךְ הֶחָבִית אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ. וְאִם אָמַר אַצִּיל אֶת שֶׁלְּךָ וְאַתָּה נוֹתֵן לִי דָּמִי שֶׁלִּי אוֹ שֶׁהִתְנָה בִּפְנֵי בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה חַיָּב לִתֵּן לוֹ. וְאִם נִשְׁפַּךְ הַדְּבַשׁ לָאָרֶץ הֲרֵי זֶה הֶפְקֵר וְכָל הַמַּצִּיל לְעַצְמוֹ מַצִּיל:

מגיד משנה וכן שנים שהיו באים בדרך וכו'. משנה בהגוזל ומאכיל (דף קט"ו). ומ''ש וקודם שישפך הדבש וכו' שחילק הרב ז''ל בין קודם שפיכה לאחר שפיכה יצא לו מדאמר בגמרא על משנה זו אמאי נימא ליה מהפקרא קא זכינא ותירצו כשעקל בית הבד כרוך עליה ע''כ. ופירש הרב בשעקל בית הבד וכו' ועדיין לא נשפך לארץ. ונראה לפי זה שאע''פ שלא יוכל להציל אמרינן הכי כיון שעדיין לא נשפך אף על פי שעתיד להשפך וזה שסתם רבינו ז''ל אבל רש''י ז''ל פירש חבית של דבש קשורה בעקל ולא ישפך הכל אלא מנטף מעט מעט וליכא הפקר עד כאן לשונו וזה עיקר:

ו הָיָה זֶה בָּא בְּכַד שֶׁל דְּבַשׁ וְזֶה בָּא בְּקַנְקַנִּים רֵיקָנִים וְנִסְדְּקָה כַּד הַדְּבַשׁ וְאָמַר לוֹ בַּעַל הַקַּנְקַנִּים אֵינִי מַצִּיל לְךָ דְּבַשׁ זֶה בְּקַנְקַנַּי עַד שֶׁתִּתֵּן לִי חֶצְיוֹ אוֹ שְׁלִישׁוֹ אוֹ כָּךְ וְכָךְ דִּינָרִין וְקִבֵּל עָלָיו בַּעַל הַדְּבַשׁ וְאָמַר לוֹ הֵן הֲרֵי זֶה שָׂחַק בּוֹ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ הָרָאוּי לוֹ שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְסִידוֹ [ו] כְּלוּם:

מגיד משנה היה זה בא בכד של דבש וכו'. זה מפורש בסוגיא שם (דף קי"ו) דאקשי אמתניתין דתניא ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן דמי שלי חייב ליתן לו מהא דמי שברח הנזכרת למטה בסמוך מרישא דתניא אין לו אלא שכרו הראוי לו ופרקינן דטעמא דמתני' משום דאפסדיה אבל לא אפסדיה לא וזה מבואר:

ז וְכֵן מִי שֶׁבָּרַח מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְהָיְתָה מַעְבֹּרֶת לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ הַעֲבִירֵנִי וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ דִּינָר וְהֶעֱבִירוֹ אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ [ז] הָרָאוּי לוֹ. וְאִם הָיָה צַיָּד וְאָמַר לוֹ בַּטֵּל מְצוּדָתְךָ וְהַעֲבִירֵנִי נוֹתֵן לוֹ כָּל מַה שֶּׁהִתְנָה עִמּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה וכן מי שברח מבית האסורין וכו'. ברייתא והובאה שם (דף ק"ו) ופרק מצות חליצה (דף קט"ז) ואיתא בהלכות. וכתב הרשב''א ז''ל ביבמות וז''ל כתב הרמב''ן ז''ל דמהא שמעינן דמי שהוא חולה וסמנין ביד חבירו שוים כ' והתנה עליו ליתן בדמיהם הרבה מחמת אונס חוליו אין לו אלא דמיהם אבל רפואתו יש לו לשלם שחכמתו מכר לו והיא שוה דמים הרבה:

ח שַׁיָּרָא שֶׁהָיְתָה הוֹלֶכֶת בַּמִּדְבָּר וְעָמַד עָלֶיהָ גַּיִס וּטְרָפָהּ אִם אֵינָן יְכוֹלִין לְהַצִּיל מִיָּדָם וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְהִצִּיל הִצִּיל לְעַצְמוֹ. וְאִם יְכוֹלִין הֵן לְהַצִּיל מִיָּדָם וְקָדַם אֶחָד מֵהֶן וְהִצִּיל אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל הִצִּיל לָאֶמְצַע:

מגיד משנה שיירא שהיתה הולכת וכו'. אלו החלוקים ביכולים להציל ואין יכולין ועל ידי הדחק מפורשים בברייתא באוקימתא דרב אשי שם:

ט הָיוּ יְכוֹלִין לְהַצִּיל עַל יְדֵי הַדְּחָק כָּל הַמַּצִּיל מַצִּיל לָאֶמְצַע אֶלָּא אִם כֵּן אָמַר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל הֲרֵי זֶה מַצִּיל לְעַצְמוֹ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁשְּׁמָעוּהוּ אוֹמֵר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל הָיָה לָהֶן לִדְחֹק עַצְמָן וּלְהַצִּיל וְכֵיוָן שֶׁיָּשְׁבוּ וְלֹא הִצִּילוּ הֲרֵי נִתְיָאֲשׁוּ מִן הַכּל:

מגיד משנה ומ''ש שכיון ששמעוהו וכו'. מפורש בהלכות:

י * הָיוּ שְׁנֵי שֻׁתָּפִין וְהִצִּיל אֶחָד מֵהֶן הִצִּיל לָאֶמְצַע. וְאִם אָמַר [ח] לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל הֲרֵי זֶה חָלַק מֵחֲבֵרוֹ וְהִצִּיל לְעַצְמוֹ. וְכֵן הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לְהַצִּיל כָּל שֶׁיַּצִּיל הֲרֵי הוּא לַמַּשְׂכִּיר וְאִם אָמַר לְעַצְמִי אֲנִי מַצִּיל הֲרֵי זֶה חוֹזֵר בּוֹ מִן הַשְּׂכִירוּת וְכָל שֶׁיַּצִּיל אַחַר שֶׁאָמַר כֵּן הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ:

ההראב"ד היו שני שותפין וכו'. א''א אע''פ שאין יכולין להציל עכ''ל:

מגיד משנה היו שני שותפין וכו'. אוקימתא דרמי בר חמא ופירש בדין זה אין חילוק בין יכולין להציל בין אין יכולין להציל דכל כי האי גוונא שותף חולק שלא מדעת חבירו ואם לא אמר לעצמי אני מציל בכל גוונא הציל לאמצע וזה עיקר: וכן השוכר את הפועל וכו'. אוקימתא דרבא שם. ומ''ש הרי הוא שלו לאו ביכולים להציל דביכולים להציל ודאי לאו כל כמיניה וכן פירש''י ז''ל בפועל שהיה שכיר לאותה שיירא x וכשאין יכולין להציל הדר ביה וזכי מהפקרא עכ''ל. ועיקר תוספתא שיירא שמחלו להם מנכסים מחלו לאמצע ואם אמרו משום פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו ע''כ והיא כתובה שם בהלכות ורבינו ז''ל ג''כ הביאה בפ''ה מהלכות שלוחין ושותפין:

יא שַׁיָּרָא שֶׁחָנְתָה בַּמִּדְבָּר וְעָמַד עָלֶיהָ גַּיִס [ט] לְטָרְפָהּ וּפָסְקוּ עִם הַגַּיִס מָמוֹן וְנָתְנוּ לוֹ. מְחַשְּׁבִין לְפִי מָמוֹנָם וְאֵין מְחַשְּׁבִין לְפִי נְפָשׁוֹת. וְאִם שָׂכְרוּ תַּיָּר לִפְנֵיהֶם לְהוֹדִיעָם הַדֶּרֶךְ מְחַשְּׁבִין שְׂכָרוֹ לְפִי מָמוֹן וּלְפִי נְפָשׁוֹת. וְאַל יְשַׁנּוּ מִמִּנְהַג הַחַמָּרִים:

מגיד משנה שיירא שחנתה במדבר וכו'. ברייתא שם בהגוזל ומאכיל:

יב רַשָּׁאִין הַחַמָּרִים לְהַתְנוֹת [י] בֵּינֵיהֶן כָּל מִי שֶׁתֹּאבַד מִמֶּנּוּ חֲמוֹר מִבְּנֵי הַשַּׁיָּרָא מַעֲמִידִין לוֹ חֲמוֹר אַחֶרֶת. וְאִם פָּשַׁע בָּהּ הוּא וְאָבְדָה אֵין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד לוֹ:

מגיד משנה רשאין החמרין להתנות וכו'. פירוש ותנאן תנאי. באותה ברייתא שם:

יג אָבְדָה חֲמוֹרוֹ וְאָמַר תְּנוּ לִי דָּמֶיהָ וְאֵינִי רוֹצֶה לִקַּח חֲמוֹר וַהֲרֵינִי שׁוֹמֵר עִמָּכֶם אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אֶלָּא מַעֲמִידִין לוֹ חֲמוֹר אַחֶרֶת כְּדֵי שֶׁיִּזְדָּרֵז עַצְמוֹ וְיִשְׁמֹר בְּהֶמְתּוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה אַחֶרֶת בַּשַּׁיָּרָא אֵינוֹ דּוֹמֶה שׁוֹמֵר אַחַת לְשׁוֹמֵר שְׁתַּיִם:

יד סְפִינָה שֶׁהָיְתָה מְהַלֶּכֶת בַּיָּם וְעָמַד עָלֶיהָ נַחְשׁוֹל לְטַבְּעָהּ וְהֵקֵלּוּ מִמַּשָּׂאָהּ. מְחַשְּׁבִין לְפִי מַשּׂאוֹי וְאֵין מְחַשְּׁבִין לְפִי מָמוֹן. וְאַל יְשַׁנּוּ מִמִּנְהַג הַסַּפָּנִים:

מגיד משנה ספינה שהיתה מהלכת וכו' מחשבין לפי משאוי. שם (קט"ז:) ופירש''י ז''ל אם השליך שם זה מאה ליטרין זהב ישליך זה ק' ליטרין ברזל ע''כ. כלומר וכגון שהיה לזה אלף ליטרין זהב וזה אלף ליטרין ברזל שהם שוים במשקל ולא בשויו:

טו רַשָּׁאִין הַסַּפָּנִים לְהַתְנוֹת בֵּינֵיהֶן כָּל מִי שֶׁתֹּאבַד לוֹ סְפִינָה מַעֲמִידִים לוֹ סְפִינָה אַחֶרֶת. פָּשַׁע בָּהּ וְאָבְדָה אוֹ שֶׁפֵּרַשׁ לְמָקוֹם שֶׁאֵין הַסְּפִינוֹת הוֹלְכוֹת בּוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן אֵין חַיָּבִין לְהַעֲמִיד לוֹ:

מגיד משנה רשאין הספנים להתנות וכו'. ברייתא שם:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן