הלכות גזלה ואבדה - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות גזלה ואבדה - פרק שלישי - היד החזקה לרמב"ם

א הַגּוֹזֵל חָבִית שֶׁל יַיִן מֵחֲבֵרוֹ וַהֲרֵי הִיא שָׁוָה דִּינָר בִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה וְהוּקְרָה אֶצְלוֹ וְעָמְדָה [א] בְּאַרְבָּעָה. אִם שָׁבַר הֶחָבִית אוֹ שָׁתָה אוֹתָהּ אוֹ מְכָרָהּ אוֹ נְתָנָהּ בְּמַתָּנָה אַחַר שֶׁהוּקְרָה מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה כִּשְׁעַת הוֹצָאָה מִן הָעוֹלָם שֶׁאִלּוּ הִנִּיחָהּ הָיְתָה חוֹזֶרֶת בְּעַצְמָהּ. נִשְׁבְּרָה מֵאֵלֶיהָ אוֹ אָבְדָה מְשַׁלֵּם דִּינָר כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה:

מגיד משנה הגוזל חבית של יין מחברו וכו'. מימרא מפורשת במרובה (דף ס"ה) ובהמפקיד (דף מ"ג): נשברה מאליה. מפורש שם:

ב הָיְתָה שָׁוָה בִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה אַרְבָּעָה וּבִשְׁעַת הוֹצָאָה מִן הָעוֹלָם דִּינָר. מְשַׁלֵּם אַרְבָּעָה כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. בֵּין שֶׁשְּׁבָרָהּ אוֹ שְׁתָאָהּ בֵּין שֶׁנִּשְׁבְּרָה אוֹ אָבְדָה מֵאֵלֶיהָ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה היתה שוה בשעת הגזלה וכו'. מפורש שם במרובה ובמשנתנו דכל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה כדמוכח בפרק המפקיד (דף מ"ג):

ג הַגּוֹזֵל חֹתֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשִּׁים תְּמָרִים וּכְשֶׁיִּמְכֹּר הַחֹתֶל כֻּלּוֹ כְּאַחַת יִמְכֹּר בְּתִשְׁעָה וּכְשֶׁיִּמְכֹּר אַחַת אַחַת יִמְכֹּר בַּעֲשָׂרָה. אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא תִּשְׁעָה. וְאֵין הַנִּגְזָל יָכוֹל לוֹמַר לוֹ אֲנִי אַחַת אַחַת הָיִיתִי מוֹכֵר. וְכֵן הַדִּין בְּמַזִּיק. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּנִכְסֵי הֶדְיוֹט. אֲבָל בְּהֶקְדֵּשׁ אֵינוֹ כֵּן אֶלָּא מְשַׁלֵּם עֲשָׂרָה:

מגיד משנה הגוזל חותל וכו'. מימרא שם מפורשת בהשואל במציעא (דף צ"ט:) בשם שמואל. ומ''ש אבל בהקדיש וכו'. מפורש ג''כ שם:

ד גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה אוֹ כָּחֲשָׁה כַּחַשׁ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר כְּגוֹן חֳלָאִים שֶׁאֵין לָהֶם רְפוּאַת תְּעָלָה. אוֹ שֶׁגָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִסְדַּק אוֹ פְּסָלוֹ הַמֶּלֶךְ. אוֹ שֶׁגָּזַל פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ כֻּלָּן. אוֹ שֶׁגָּזַל יַיִן וְהֶחְמִיץ. הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁגָּזַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ וּמְשַׁלֵּם כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. אֲבָל אִם גָּזַל בְּהֵמוֹת וְכָחֲשׁוּ כַּחַשׁ שֶׁאֶפְשָׁר לַחְזֹר. אוֹ שֶׁגָּזַל עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ. אוֹ שֶׁגָּזַל מַטְבֵּעַ וְנִפְסַל בִּמְדִינָה זוֹ וַהֲרֵי הִיא יוֹצֵא בִּמְדִינָה אַחֶרֶת. אוֹ שֶׁגָּזַל פֵּרוֹת וְהִרְקִיבוּ מִקְצָתָם. אוֹ תְּרוּמָה וְנִטְמֵאת. אוֹ שֶׁגָּזַל חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח. אוֹ בְּהֵמָה וְנֶעֶבְדָה בָּהּ עֲבֵרָה. אוֹ נִפְסְלָה מִלִּקָּרֵב. אוֹ שֶׁהָיְתָה יוֹצְאָה לְהִסָּקֵל. אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ וּמַחֲזִיר אוֹתָהּ בְּעַצְמָהּ:

מגיד משנה גזל בהמה והזקינה וכו'. במשנה בהגוזל (דף צ"ו:) מפורש: או כחשה וכו'. מפורש בגמרא: או שגזל מטבע ונסדק. מפורש בגמ': או פסלו המלך. בגמ' (דף צ"ז) מחלוקת ופסק כרב יהודה: או שגזל פירות והרקיבו כולן. מפורש בגמ' (דף צ"ח:) ודוקא כולן כדאיתא בגמרא וכמ''ש רבינו בסמוך: אבל אם גזל בהמות וכו'. מפורש בגמרא: או שגזל עבדים וכו'. טעם העבדים מפני שדינן כדין הקרקע שאינה נגזלת והכי פסק רב בגמרא (דף צ"ו:) וכן עיקר. וכבר כתבו המפרשים דבכל דין תורה דינם כקרקע: או שגזל מטבע. משנה שם: והרקיבו מקצתם. מפורש בגמרא: תרומה ונטמאת וכו' גזל חמץ ועבר וכו'. מפורש במשנה: בהמה שנעבדה בה עבירה וכו'. פירוש שנרבעה ופסולה ליקרב על גבי המזבח או שנפסלה ע''י מום: ומ''ש או שהיתה יוצאת וכו'. מפורש במשנה:

כסף משנה גזל בהמה והזקינה וכו' אבל אם גזל בהמות וכחשו וכו' או עבדים והזקינו וכו' אומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר הגזילה בעצמה. הטור כתב וז''ל ובגוזל עבדים וכחשו כחשא דלא הדר כתב רב אלפס דמשלם כשעת הגזילה דעבדי כמטלטלי דמו וכ''כ הרמב''ם עכ''ל. ונוסחא משובשת נזדמנה לו בדברי רבינו:

ה בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהֶחֱזִיר הַגְּזֵלָה. אֲבָל אִם נִשְׂרְפָה הַגְּזֵלָה אוֹ אָבְדָה אַחַר שֶׁנֶּאֶסְרָה בַּהֲנָאָה חַיָּב לְהַחְזִיר לוֹ דָּמֶיהָ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. לְפִיכָךְ אִם כָּפַר בּוֹ אַחַר שֶׁנֶּאֶסְרָה בַּהֲנָאָה וְנִשְׁבַּע חַיָּב לְשַׁלֵּם קֶרֶן * וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם:

ההראב"ד וחמש ואשם וכו'. א''א דוקא דקאי ההוא מידי דכפר ביה באגם דאפשר דמיגניב מהתם וממונא מעליא בעי לשלומי הילכך ממונא קא כפר ליה אבל איתיה לההוא מידי תותי ידיה דמצי לאהדורי לאלתר פטור דלאו ממונא קא כפר ליה והכי איתא בגמ' עכ''ל:

מגיד משנה במה דברים אמורים כשהחזיר וכו'. זה יוצא מן המשנה ומפורש בגמרא (דף צ"ח): לפיכך וכו'. בעיא דאיפשיטא שם בהגוזל (דף ק"ה בסוף). ומה שכתב הרב המשיג ז''ל דאם איתא תותי ידיה פטור אפשר שחלק בהם רבינו דע''כ לא אמרינן הכי אלא דוקא גבי שורי גנבת והוא אומר שומר חנם אני עליו דאף על גב דפטר עצמו מגנבה ואבדה ונשבע על כן והודה כיון דמודה בעיקרו ואמר ליה הילך פטור אבל היכא דכפר ביה אף על גב דבידיה הוא כיון דאי מיגניב ממונא בעי לשלומי השתא נמי ממונא קא כפר ליה וכן פירש רש''י ז''ל בזה הלשון הילך דליכא למימר אילו מיגנב דהא קמיה קאי ושקיל ליה ע''כ, אבל בחמץ אף על גב דתותי ידיה הוא דכיון דכפר ביה והנגזל לא שקיל ליה חייב. זה נראה לי בדעת רבינו ונכון הוא:

ו הַגּוֹזֵל בְּהֵמָה וְנָשָׂא עָלֶיהָ מַשָּׂא אוֹ רָכַב עָלֶיהָ אוֹ חָרַשׁ אוֹ דָּשׁ בָּהּ וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה וְהֶחְזִיר לִבְעָלֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם כְּלוּם שֶׁהֲרֵי לֹא הִפְסִידָהּ וְלֹא הִכְחִישָׁהּ. וְאִם הֻחְזַק אָדָם זֶה לִגְזל אוֹ לַעֲשֹׁק אוֹ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים אֵלּוּ פַּעַם אַחַר פַּעַם קוֹנְסִין אוֹתוֹ וַאֲפִלּוּ [ב] בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וְשָׁמִין הַשָּׂכָר אוֹ הַשֶּׁבַח שֶׁהִשְׁבִּיחַ בַּבְּהֵמָה וּמְשַׁלֵּם לַנִּגְזָל:

מגיד משנה הגוזל בהמה ונשא עליה משא וכו'. זה מבואר במעשה דר''נ בהגוזל עצים (דף צ"ו:) על מה שנזכר בזאת הבבא:

ז הַתּוֹקֵף עַבְדּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה בּוֹ מְלָאכָה וְלֹא בִּטְּלוֹ מִמְּלָאכָה אַחֶרֶת פָּטוּר שֶׁנּוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא יִבָּטֵל עַבְדּוֹ. וְאִם בִּטְּלוֹ מִמְּלָאכָה אַחֶרֶת מְשַׁלֵּם לוֹ כְּפוֹעֵל:

מגיד משנה התוקף עבדו וכו'. מימרא שם (דף צ"ו) ואמרינן דעביד ביה שלא בשעת מלאכה וזהו מ''ש [ולא בטלו ממלאכה]:

ח הַתּוֹקֵף סְפִינָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה אִם אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר שָׁמִין כַּמָּה פָּחֲתָה וּמְשַׁלֵּם. וְאִם הִיא עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר אִם יָרַד לָהּ בְּתוֹרַת שְׂכִירוּת הוֹאִיל וְיָרַד שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת אִם רָצָה הַבַּעַל לִטּל שְׂכָרָהּ נוֹטֵל רָצָה לִטּל פְּחָתָהּ נוֹטֵל. וְאִם יָרַד לָהּ בְּתוֹרַת גֵּזֶל נוֹתֵן הַפְּחָת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה התוקף ספינת חברו וכו'. זה מבואר שם וכלשון אחרון וסובר הרב דאם אינה עשויה לשכר אף על גב דנחית ליה בתורת שכירות נותן פחתה דהא גזלן הוא וכן עיקר ודברי הרב ז''ל אפילו בשהשכר יותר על הפחת:

ט הַדָּר בַּחֲצַר חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ. אִם אוֹתָהּ חָצֵר אֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר אֵינוֹ צָרִיךְ [ג] לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. אַף עַל פִּי שֶׁדֶּרֶךְ זֶה הַדָּר לִשְׂכֹּר מָקוֹם לְעַצְמוֹ. שֶׁזֶּה נֶהֱנֶה וְזֶה [ד] אֵינוֹ חָסֵר. וְאִם הֶחָצֵר עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ זֶה לִשְׂכֹּר [ה] צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר שֶׁהֲרֵי חִסְּרוֹ מָמוֹן:

מגיד משנה הדר בחצר של חבירו וכו'. הכי אסיקנא פ' כיצד הרגל (דף כ"א): ומ''ש ואם החצר עשויה לשכר אע''פ שאין דרך זה וכו'. הוא כדברי ההלכות שכתב הרב אלפסי ז''ל דחצר דקיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר שהוא חייב בשכירות לפי שמדה זו לא נזכרה בגמ' כלל אבל דעת התוספות שהוא פטור. ומ''מ כתבו המפרשים ז''ל שאם חסר הבית בכל שהוא כגון שהיה חדש והשחיר הכותלים וחסרו מערכו אע''פ שהיא חצר שאינה עשויה לשכר כיון שהוא מחסר קצת מגלגלין עליו את הכל והכין מוכח בגמרא:

י מִי שֶׁהָיָה לוֹ * צֶמֶר וְסַמָּנִים שְׁרוּיִין וּבָא אֶחָד וְצָבַע הַצֶּמֶר בַּסַּמָּנִין שֶׁלֹּא מִדַּעַת חֲבֵרוֹ. מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי מַה שֶּׁהִפְסִיד בַּצֶּמֶר וְאֵינוֹ מְחַשֵּׁב לוֹ שֶׁבַח סַמָּנִין שֶׁעַל גַּבֵּי הַצֶּמֶר. וְאִם תָּפַשׂ הַנִּזָּק דְּמֵי מַה שֶּׁחָסְרוּ מִן הַסַּמָּנִין אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ:

ההראב"ד צמר וסמנין וכו'. כתב הראב''ד על בבא ראשונה דמשלם לו דמי מה שהפסיד בצמר, ר''ל וזה הצבע והשבח אין הכל שוה אלא דמי הצמר עכ''ל. ועל בבא שניה דאינו מחשב לו שבח סמנין שע''ג הצמר כתב נ''ל שיש כאן שבוש והכי איבעי ליה למימר אינו משלם לו מה שהפסיד בסמנין ומחשב לו שבח סמנין שעל גב צמר ואם תפס הניזק וכו' עכ''ל:

מגיד משנה מי שהיה לו צמר וסמנין שרויין וכו'. הגיה הר''א ז''ל זאת הבבא ואמר דהכי איבעי ליה למימר משלם לו דמי מה שהפסיד בצמר ומחשב לו שבח סמנין שעל גבי הצמר ואם תפס הניזק מה שחסרו וכו'. ויהיה פירוש המאמר כך כגון שהצמר נגרע מערכו אשר היה מתחלה והוא שלא נחשב שבח הצבע עתה בכלום זהו שמשלם לו אבל אינו משלם לו דמי הסמנין כלל אע''פ שחסרו מן הסמנין דאמרינן יש שבח סמנין על גבי הצמר וכו': ואם תפס הניזק במה שחסרו וכו'. בעיא ולא איפשיטא שם בהגוזל עצים:

יא הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן בֵּין שֶׁשָּׁלַח יָד בְּעַצְמוֹ אוֹ עַל יַד בְּנוֹ וְעַבְדּוֹ וּשְׁלוּחוֹ הֲרֵי זֶה גַּזְלָן וְנִתְחַיֵּב בְּאֳנָסָיו. וְנַעֲשֵׂית הַגְּזֵלָה בִּרְשׁוּתוֹ כְּדִין כָּל הַגַּזְלָנִים. חָשַׁב [ו] לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ [ז] עַד שֶׁיִּשְׁלַח יָד. וּמִשֶּׁשָׁלַח יָד נִתְחַיֵּב בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָסַר מִמֶּנּוּ כְּלוּם אֶלָּא נָטַל הַפִּקָּדוֹן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בִּרְשׁוּתוֹ כְּדֵי לִשְׁלֹחַ בּוֹ יָד הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁשְּׁלִיחוּת יָד [ח] אֵינָהּ צְרִיכָה חִסָּרוֹן:

מגיד משנה השולח יד בפקדון וכו' או ע''י עבדו. מפורש בהמפקיד (דף מ"ד) בברייתא: חשב לשלוח יד וכו'. משנה בהמפקיד (מ"ט:) ופסק כב''ה. ומ''ש וכיון ששלח בו יד אע''פ שלא חסר וכו'. זה מחלוקת אמוראים בגמ' ופסק כפסק ההל' דשליחות יד אינה צריכה חסרון:

יב הִגְבִּיהַּ אֶת הֶחָבִית לִטּל מִמֶּנָּה רְבִיעִית נִתְחַיֵּב בָּאֳנָסֶיהָ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָטַל. אֲבָל אִם * הִגְבִּיהַּ אֶת הַכִּיס לִטּל מִמֶּנּוּ דִּינָר וְכַיּוֹצֵא בַּכִּיס מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן גּוּף אֶחָד הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם נִתְחַיֵּב בְּכָל הַכִּיס אוֹ לֹא נִתְחַיֵּב אֶלָּא בְּדִינָר בִּלְבַד:

ההראב"ד הגביה את הכיס וכו'. א''א לא מיחוור גבן הא מילתא דאם לא חשב ליטול ממנה אלא רביעית שיהא חייב בכולה אפילו נטל אלא מפני שהגביהה לגזול את כולה ולא נטל עכשיו אלא רביעית שהוא חייב בכולה ואמר שמואל לא נטל נטל ממש אלא אפילו לא נטל ואפילו למ''ד שליחות יד צריכה חסרון ונטל רביעית דקתני רבותא קאמר דסד''א כיון דלא נטל אלא רביעית בטלה ליה מחשבתו קמייתא ולא מיחייבא אלא ברביעית קמ''ל ובעיא דרב אשי בארנקי נמי בשהגביהו ליטול את כולו ואליבא דמ''ד צריכה חסרון ואנן קי''ל דאין צריכה חסרון וחייב בכל הכיס. וכל מה שבפנים שבוש הוא עכ''ל:

מגיד משנה הגביה את החבית ליטול ממנה רביעית וכו'. פי' דוקא הגביהה דקני בהגבהה אבל הטה אותה לא כמו שמפורש במשנה. והנה הר''א ז''ל השיגו וז''ל א''א לא מחוורא גבן הא מילתא וכו'. ועתה אפרש שנינו סוף המפקיד הטה את החבית ונטל הימנה רביעית ונשבר אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל הימנה רביעית ונשברה משלם דמי כולה זה לשון המשנה ואמר עלה בגמרא הגביהה ונטל וכו' אמר שמואל לא נטל נטל ממש אלא כיון שהגביה ליטול אע''פ שלא נטל לימא קסבר שמואל שליחות יד אינה צריכה חסרון אמרי לא שאני הכא דניחא ליה דתהוי האי חבית כולה בסיס להאי רביעית בעי רב אשי הגביה ארנקי וכו'. והר''ם ז''ל פירש בשהגביה על דעת ליטול ממנה רביעית וכן פירוש רבינו יהונתן ז''ל בפירוש ההלכות וסובר ג''כ דאיבעיא דארנקי אפילו למ''ד שליחות יד אינה צריכה חסרון היא דדילמא אחר שהוא לא היתה כוונתו לשלוח יד בכולו לא מיקרי בכי הא שליחות יד לחייבו על השאר. מיהו קשה לזה קצת דהא בההיא דשמואל אמר לימא קסבר שמואל שליחות יד אינה צריכה חסרון אלמא אי ס''ל דאינה צריכה חסרון אפילו בלא טענת בסיס מתחייב בכל וכן הדין בארנקי וזה דעת הרב אלפסי ז''ל שהשמיט בעיא זו דרב אשי דארנקי. וי''ל דכי דחו ה''ק לא לעולם דין צריכה חסרון או אינה צריכה אינו תלוי בכך וכו':

יג הָיוּ פֵּרוֹת מֻפְקָדִין אֶצְלוֹ וְנָטַל מִקְצָתָן אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בְּאַחֲרָיוּת הַפֵּרוֹת שֶׁנָּטַל וּשְׁאָר הַפִּקָּדוֹן הַמֻּנָּח בִּמְקוֹמוֹ בִּרְשׁוּת בְּעָלָיו הוּא. וְאִם נִפְסַד הַשְּׁאָר מֵחֲמַת זֶה שֶׁנָּטַל חַיָּב בַּכּל. כֵּיצַד. הִטָּה אֶת הֶחָבִית בִּמְקוֹמָהּ וְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית אוֹ יֶתֶר אִם נִשְׁבְּרָה אַחַר שֶׁנָּטַל וְהִיא בִּמְקוֹמָהּ אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא כַּמָּה שֶׁנָּטַל שֶׁהֲרֵי לֹא הִגְבִּיהַּ הֶחָבִית. וְאִם הֶחְמִיצָה מְשַׁלֵּם אֶת דְּמֵי כֻּלָּהּ כִּשְׁעַת הַגְּזֵלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה היו פירות מופקדים וכו' כיצד הטה את החבית במקומה. פירוש שלא הגביהה ממקומה ודבריו מפורשים במשנה שהבאתי דהטה את החבית:

יד הַכּוֹפֵר בְּפִקָּדוֹן בְּבֵית דִּין. אִם הָיָה [ט] בִּרְשׁוּתוֹ בִּשְׁעַת שֶׁכָּפַר נַעֲשָׂה עָלָיו גַּזְלָן וְחַיָּב בְּאָנְסוֹ:

מגיד משנה הכופר בפקדון בבית דין וכו'. מימרא דרב ששת בהגוזל עצים (בבא קמא דף ק"ה:). ומה שכתב אם היה ברשותו. מפורש שם:

טו הַשּׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים הֲרֵי זֶה גַּזְלָן. הָיָה כְּלִי בְּיַד בְּנוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ וּלְקָחוֹ אֶחָד מֵהֶן וְנִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ הֲרֵי זֶה שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא מִדַּעַת וְנַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ וְנִתְחַיֵּב בָּאֳנָסָיו עַד שֶׁיַּחְזִירֶנוּ לַבְּעָלִים. לְפִיכָךְ אִם הֶחֱזִירוֹ לְקָטָן שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ אוֹ לְעֶבֶד וְאָבַד מֵהֶן אוֹ נִשְׁבַּר חַיָּב [י] לְשַׁלֵּם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

מגיד משנה השואל שלא מדעת הבעלים וכו'. עיקר המחלוקת בהמוכר את הספינה (בבא בתרא דף פ"ח) דרבי יהודה וחכמים ופסק כחכמים וכן כתב הרב ז''ל בהלכות שם ובפרק המפקיד במציעא (דף מ"ג): היה כלי ביד בנו של בעל הבית וכו'. זה מפורש במשנה ובגמרא (דף פ"ז:) וכחכמים. והעבד דינו כקטן כל זמן שלא החזירו ליד בעלים וזהו ברור:

טז * הַחוֹטֵף מַשְׁכּוֹן מִיַּד הַלּוֶֹה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת [כ] בֵּית דִּין הֲרֵי זֶה גַּזְלָן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם נִכְנַס לְתוֹךְ בֵּית חֲבֵרוֹ וּמִשְׁכְּנוֹ שֶׁהוּא גַּזְלָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד-יא) 'בַּחוּץ תַּעֲמֹד':

ההראב"ד החוטף משכון וכו'. א''א לא מיחוורא הא מילתא אף על פי שאמרה המשנה הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות וכו' התם הוא דאשתכח דלא הוי חייב כלום. ועוד הרי פירש הרב ז''ל לפי שאין מקבלים שבועה להכחיש את העדים אבל משום פסול גזלנות לא מהפכינן ליה וגבי נסכא נמי אמרינן לישתבע הא קא מודה עכ''ל:

מגיד משנה החוטף משכון מיד הלוה וכו'. יצא לו לרב מן המשנה שבפרק כל הנשבעין (דף מ"ו) דאמר הנגזל כיצד היו מעידים אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות וכו' והר''א ז''ל העמידה בדאשתכח דלא הוה (חייב) כלום ואין נראה כן מלשון המשנה דאמר שלא ברשות וכן נראה מדברי הרב אבן מיגש ז''ל שפירש זה לשונו שם שלא ברשות הבעלים ושלא ברשות ב''ד ויתר דברי הרב ז''ל המשיג אינן מוכרעין:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן