הלכות ברכות - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות ברכות - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לָאָדָם לֵהָנוֹת בְּמַאֲכָל אוֹ בְּמַשְׁקֶה קֹדֶם בְּרָכָה. כָּךְ אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת בְּרֵיחַ טוֹב קֹדֶם בְּרָכָה. וְכֵיצַד מְבָרֵךְ עַל רֵיחַ טוֹב. אִם הָיָה זֶה שֶׁיֵּשׁ לְהָרִיחַ עֵץ אוֹ מִין [א] עֵץ מְבָרֵךְ בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים. וְאִם הָיָה עֵשֶׂב אוֹ מִין עֵשֶׂב מְבָרֵךְ בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים. וְאִם לֹא הָיָה מִן הָעֵץ וְלֹא מִן הָאֲדָמָה כְּגוֹן הַמּוֹר שֶׁהוּא מִן הַחַיָּה מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים. וְאִם הָיָה פְּרִי הָרָאוּי לַאֲכִילָה כְּגוֹן אֶתְרוֹג אוֹ תַּפּוּחַ מְבָרֵךְ שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת. וְעַל הַכּל אִם אָמַר בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים יָצָא:

כסף משנה כשם שאסור ליהנות וכו'. פרק כיצד מברכין (דף מ"ג) אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה אי זהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח: וכיצד מברך וכו'. כך מתבאר מתוך מה שחילקו שם בגמרא באם הוא מין עץ או מין עשב: ומ''ש ואם לא היה מן העץ וכו'. ג''ז מימרא דרב חסדא שעל המוס''ק מברכין עליו בורא מיני בשמים: ואם היה פרי וכו'. ג''ז שם מימרא דמר זוטרא: ומ''ש ועל הכל וכו'. זה פשוט שבורא מיני בשמים היא ברכה כוללת בבשמים כמו שהכל בכל מיני מזון:

ב אֵין מְבָרְכִין עַל הַמֻּגְמָר עַד שֶׁתַּעֲלֶה תִּמְרָתוֹ. וְכֵיצַד מְבָרְכִין עָלָיו. אִם הָיָה זֶה הַנִּשְׂרָף שֶׁנָּתַן רֵיחַ מֵעֵץ מְבָרְכִין בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים. וְאִם הָיָה עֵשֶׂב עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים. וְאִם הָיָה מִמִּין חַיָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים:

כסף משנה אין מברכין על המוגמר וכו'. (שם) א''ר זירא אמר רבה בר ירמיה מאימתי מברכין על הריח משתעלה תמרתו. כלומר ואע''פ שעדיין לא הריח: וכיצד מברכין עליו. פרק כיצד מברכין (שם) א''ר חייא בריה דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב כל המוגמרות מברכים עליהם בורא עצי בשמים חוץ ממוסק דשמן חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים מיתיבי אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ושל בית קיסר ועל ההדס שבכל מקום תיובתא. ופירש''י מברכין עליהם בורא עצי בשמים ואף ע''פ שנשרף ואינו בעין אלא שהתימור עולה. מיתיבי אין מברכין עצי בשמים אלא על אפרסמון שהעץ עצמו בא לפנינו. של בית רבי ושל קיסר נקט משום שאינו מצוי אלא בבית מלכים ובעלי גדולה. ועל ההדס שבכל מקום והוא הדין לכל הדומים להם שהעץ עצמו מריח בלא שריפה אלא דהדס שכיח ודברו חכמים בהוה בכ''מ. והרי''ף והרא''ש כתבו להאי מימרא דרב חסדא ונ''ל שלא היו גורסין תיובתא אלא תנא הדס וכל דדמי ליה וכן היה גורס רבינו וכמו שכתבו התוספות שגורס בה''ג כלומר כל דדמי שעיקרו להריח לאפוקי תפוחים וחבושים שאין עיקרם להריח אלא לאכול. והא פשיטא שמה שאמרו שעל כל המוגמרות מברכין בורא עצי בשמים אינו אלא כשהוא מין עץ וממילא נשמע שאם הוא מין עשב מברך בורא עשבי בשמים:

ג שֶׁמֶן שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא שֶׁמֶן עָרֵב. אֲבָל שֶׁמֶן זַיִת שֶׁכְּבָשׁוֹ אוֹ שֶׁטְּחָנוֹ עַד שֶׁחָזַר רֵיחוֹ נוֹדֵף מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים. שֶׁמֶן שֶׁבִּשְׁמוֹ כְּעֵין שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים. הֵבִיאוּ לְפָנָיו שֶׁמֶן וַהֲדַס מְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס וּפוֹטֵר אֶת הַשֶּׁמֶן מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה אַחַת לִשְׁתֵּיהֶן וְהוּא עֲצֵי בְּשָׂמִים:

כסף משנה שמן של אפרסמון וכו'. (שם) מימרא דרבי יוחנן: אבל שמן זית וכו'. (שם) אמר רב אדא בר אהבה האי כשרתא מברכין עילויה בורא עצי בשמים אבל משחא כבישא לא ורב כהנא אמר אפילו משחא כבישא אבל משחא טחינא לא נהרדעי אמרי אפילו משחא טחינא ופסק הרי''ף כנהרדעי וכתבו התוספות בשם ר''ח דמשחא כבישא היינו שכובשין שומשומין וורד ועצי בשמים זמן מרובה וקולטין השומשומין הריח של בשמים וסוחטין וטוחנין אותו ויש בו ריח בשמים ומשחא טחינא קרוב לטחינתו נותנים עליהם עצי בשמים ואינו קולט כל כך הריח. וכשרתא כתב בעל הערוך עיקרו שמן ומערבין בו כמה מינין מעצי בשמים שמכשרין אותו מעשה רוקח מפוטם ורבינו שכתב שמן שבשמו וכו' דהיינו כשרתא נראה שהיה גורס בגמרא האי כשרתא מברך עליה במ''ב וגם ה''ר מנוח כתב שאפשר שגירסת רבינו היתה כן והכי מסתבר לפי שיש בו ריח מהרבה מיני בשמים. ומה שפירש ר''ח במשחא כבישא נראה שלדעת רבינו אין מברכין עליו שהרי כתב בסוף הפרק שהמריח בבגדים מוגמרים אינו מברך לפי שאין שם עיקר הבושם אלא ריח בלא עיקר ולכן נראה שרבינו מפרש דמשחא כבישא ומשחא טחינא היינו שהשמן זית לבדו בלא שום בושם כובשין או טוחנין אותו עד שריחו נודף: הביאו לפניו שמן וכו'. שם (מ"ג:) ת''ר הביאו לפניו שמן והדס ב''ש אומרים מברך על השמן ופוטר את ההדס וב''ה אומרים מברך על ההדס ופוטר את השמן כך היא גירסת הרי''ף אמר ר''ג אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו אמר רבי יוחנן הלכה כדברי המכריע רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב איקא אייתו לקמייהו שמן והדס שקל רב פפא בריך אהדס ברישא והדר בריך אשמן אמר ליה לא ס''ל מר הלכה כדברי המכריע אמר ליה הכי אמר רבא הלכה כב''ה ולא היא לאשתמוטי נפשיה הוא דעבד כך כתוב בנוסחאות. ופסק הרי''ף כב''ה. וכתבו התוספות דמשמע שלא היה בספרו ולא היא ונ''ל שאע''פ שישנו בספרו לא רצה לפסוק כר''ג משום דלא מכריע הוא אלא נותן טעם לדברי ב''ש ומ''ש ולא היא לא נתכוונו לומר שאין הלכה כב''ה אלא שרבא לא אמר כן. ומה שכתב רבינו מפני שברכה אחת לשתיהן אינו טעם למה מברך על ההדס אבל הוא טעם למה פוטר את השמן:

ד הָיוּ לְפָנָיו בּשֶֹׁם שֶׁהוּא עֵץ וּבשֶֹׁם שֶׁהוּא עֵשֶׂב אֵין בְּרָכָה אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת אֶת חֲבֵרוֹ. אֶלָּא מְבָרֵךְ עַל זֶה לְעַצְמוֹ וְעַל זֶה לְעַצְמוֹ. הֵבִיאוּ לְפָנָיו יַיִן וְשֶׁמֶן אוֹחֵז יַיִן בִּימִינוֹ וְשֶׁמֶן בִּשְׂמֹאלוֹ וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְשׁוֹתֵהוּ וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל הַשֶּׁמֶן וּמֵרִיחַ בּוֹ וְטָחוֹ בְּרֹאשׁ הַשַּׁמָּשׁ. וְאִם הָיָה הַשַּׁמָּשׁ תַּלְמִיד חָכָם טָחוֹ בַּכֹּתֶל:

כסף משנה היו לפניו בושם שהוא עץ וכו'. זה פשוט: וכתב הטור וז''ל יראה שאם היו לפניו עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים ובירך מיני בשמים פטר הכל שהכל מיני בשמים אבל כשעצי בשמים ועשבי בשמים לפניו אז צריך לברך על כל אחד וכן יראה דעת הרמב''ם שכתב היו לפניו בושם שהוא עץ ובושם שהוא עשב מברך על כל אחד ואחד לבד ולא הזכיר מיני בשמים עמהם אבל ר''ע כתב היו לפניו שלשה מינים עצי בשמים ועשבי בשמים ומיני בשמים מברך על כל אחד בפני עצמו עכ''ל. ואני אומר שדברי ר''ע אינן אלא לכתחילה דאילו בדיעבד על כולם אם אמר בורא מיני בשמים יצא. והשתא י''ל שרבינו ור''ע לא פליגי דלא נקט רבינו בדוקא עץ ועשב דה''ה אם היה עמהם דבר שאינו לא עץ ולא עשב דלכתחילה מברך על כל אחד ואחד ברכה הראויה לו וכדברי ר''ע: הביאו לפניו יין ושמן וכו'. כבר נתבאר זה סוף פ''ז מהלכות אלו ושנאו רבינו כאן לפי שהוא עסוק בדיני הריח:

לחם משנה הביאו לפניו שמן ויין וכו'. ברייתא היא בפרק כיצד מברכין (דף מ"ג:) הביאו לפניהם שמן ויין וכו'. וקשה דמכאן נראה דמפרש רבינו שלא בזמן הסעודה וכדפירש הראב''ד ז''ל בהשגות לעיל סוף פרק ז' ושם נראה שרבינו מפרשה על היין של ברכה וא''כ קשה מנין לו מה שכתב שם כיון שהוא מפרש כאן על יין של רשות ומאין למד שמביאין זה בתוך הסעודה וכו'. ואולי דהוא מפרש לענין של ברכה כדכתב לעיל ומ''מ כתבה כאן דלמד לענין יין של רשות דה''א כיון דהוי יין של רשות יברך על השמן תחלה קא משמע לן:

ה דָּבָר שֶׁהוּא סָפֵק אִם מִן הָעֵץ אִם מִן הָאֲדָמָה מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים. בּשֶֹׁם שֶׁעֵרְבוֹ הָרוֹכֵל מִמִּינִין הַרְבֵּה מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים. נִכְנָס לַחֲנוּתוֹ שֶׁל בּוֹשֵׂם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים. אִם יָשַׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא אַחַת. נִכְנַס וְיָצָא נִכְנַס וְיָצָא מְבָרֵךְ עַל כָּל [ב] פַּעַם וּפַעַם:

כסף משנה דבר שהוא ספק וכו'. כ''כ התוספות בפ' כיצד מברכין (ברכות מ"ג) בשם הר''מ מקוצי: בושם שעירבו הרוכל וכו'. פשוט הוא: נכנס לחנותו של בושם. ברייתא בברכות פ' אלו דברים (דף נ"ג) ואיתא נמי בירושלמי פ' הרואה היה יושב בחנותו של בושם כל היום אינו מברך אלא אחת אבל אם היה נכנס ויוצא מברך על כל פעם ופעם:

ו [ג] הַשּׁוֹשַׁנָּה וַחֲלָפֵי הַמַּיִם מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים. נַרְגִּיס שֶׁל גִּנָּה בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים וְשֶׁל שָׂדֶה בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים. הַוֶּרֶד וּמֵי הַוֶּרֶד וְהַלְּבוֹנָה וְהַמַּסְטְכִי וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים:

כסף משנה השושנה וחלפי המים מברכים וכו'. שושנה אינו ורד שהרי כתב בסמוך הורד וא''כ צ''ע מהו שושנה, ובפרק כיצד מברכין (שם מ"ג:) א''ר חננאל אמר רב הני חלפי דימא מברכין עליה בע''ב ופירש''י שהוא שבולת נרד וקורין לו אישפי''ג. ורבינו יונה כתב שהוא רוזמרי''ן: נרגיס של גנה וכו'. שם מימרא דרב משרשיא ופירש''י דהיינו חבצלת השרון. ורבינו יונה כתב שי''א שהוא לירי''או בלעז ויש בכל אחד ואחד עלים לבנים: הורד ומי הורד והלבונה וכו'. כתב רבינו יונה שאף על פי שאין מי הורד באים מעץ הורד אלא מהפרי הנברא בתוכו מברכין עליו בע''ב כיון שנברא מדבר הנברא בתוכו וכן כתב הרא''ש זכרונו לברכה: וכתב ה''ר יונה שהראב''ד חלוק בדבר דס''ל דעל מי הורד והלבונה והמצטכי אינו מברך אלא במ''ב:

ז שְׁלֹשָׁה מִינֵי רֵיחַ טוֹב אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן וְאֵלּוּ הֵן. רֵיחַ טוֹב שֶׁאָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ. וְרֵיחַ טוֹב שֶׁעָשׂוּי לְהַעֲבִיר רֵיחַ רַע. וְרֵיחַ טוֹב שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה [ד] לְהָרִיחַ בְּעַצְמוֹ שֶׁל רֵיחַ זֶה:

כסף משנה שלשה מיני ריח טוב וכו'. בברכות ס''פ אלו דברים (דף נ"א:) תנן אין מברכים לא על הנר ולא על הבשמים של כותים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים ולא על הנר ועל הבשמים של עכו''ם ובגמרא (דף נ"ג) מאי טעמא בשמים לעבורי ריחא עבידי כלומר להעביר סרחון המת הם עשויין ולא להריח. אמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר את הזוהמא אין מברכין עליו ואמרינן התם דמוגמר לאו לריח עבידא כלומר אין עושין המוגמר להריח בו ואינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים. ואמרינן תו התם אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן המהלך בע''ש בטבריה ובמו''ש בצפורי והריח ריח אינו מברך מפני שחזקתו אינו עשוי אלא לגמר בו את הכלים ומכל שכן שאין מברכין על ריח הבגדים עצמן:

ח כֵּיצַד. בְּשָׂמִים שֶׁל עַכּוּ''ם וּבְשָׂמִים שֶׁל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן לְפִי שֶׁאָסוּר לְהָרִיחַ בָּהֶן. בְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים וּבְשָׂמִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא וְשֶׁמֶן הֶעָשׂוּי לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָא אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ לְהַעֲבִיר רֵיחַ רַע. מֻגְמָר שֶׁמְּגַמְּרִין בּוֹ אֶת הַכֵּלִים וְאֶת הַבְּגָדִים אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְהָרִיחַ [ה] בְּעַצְמוֹ שֶׁל מֻגְמָר. וְכֵן הַמֵּרִיחַ בִּבְגָדִים שֶׁהֵן מְגֻמָּרִים אֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפִי שֶׁאֵין שָׁם עִקָּר בּשֶֹׁם אֶלָּא רֵיחַ בְּלֹא עִקָּר:

כסף משנה כתב הטור על מ''ש רבינו שהמריח בכלים מוגמרים אינו מברך. לא הבנתי דבריו כיון שהוא חושב אותו עשוי להריח שכן משמע דבריו שהרי לא פטר מלברך עליו אלא מפני שאין בו עיקר וכן הוא אמת שנעשה להריח כדי שיתבשמו הכלים וא''כ למה אין מברכין עליו, ואפשר שרוצה לדמותה לריח רע דלא חשבינן ליה ריח לענין הרחקת תפלה כשאין לו עיקר ואינו דומה דבהנאה תליא מילתא והרי נהנה וראוי לברך עליו וגם בתפלה צריך להרחיק עד מקום שכלה הריח עכ''ל. וכיוצא בזה כתב הרמ''ך על דברי רבינו. ויש לתמוה על הטור שכתב גבי כשרתא ומשחא כבישא שאם סיננו השמן ואין בו כלום מהבשמים י''א שאין מברכין עליו כלל שאין עריבות זו ממנו אלא שקולט אותו מדבר אחר הוי כריח שאין לו עיקר ואין מברכין עליו כיון שאינו מגופו של שמן וזו היא סברת רבינו ממש ולא כתב שם שאינו מבין דבריו וטעם סברא זו נראה משום דכיון דריח אינו צורך הגוף כ''כ כיון שאין לו עיקר אע''פ שנהנה אינו מברך עליו: ומה שכתב או של ערוה מן העריות. כתב הרשב''א בתשובה שלא ידע לו מקום ואולי של ערוה ממש ומפני שעשויין להעביר את הזוהמא א''נ שהם עשויים לעבירה להטיל ארס יצה''ר עכ''ל. וה''ר דוד אבודרהם כתב בשמים של ערוה היינו כגון קופה של בשמים תלויה בצוארה או שאוחזת בידה או בפיה ואסור להריח באותם הבשמים שמא יבאו לידי הרגל נשיקה או קירוב בשר עכ''ל:

ט בְּשָׂמִים שֶׁל מְסִבָּה שֶׁל עַכּוּ''ם אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם שֶׁסְּתָם מְסִבַּת עַכּוּ''ם לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לַכְּרַךְ וְהֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב. אִם רֹב הָעִיר עַכּוּ''ם אֵינוֹ מְבָרֵךְ. וְאִם רֹב יִשְׂרָאֵל מְבָרֵךְ. נִתְעָרֵב רֵיחַ שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בְּרֵיח שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו הוֹלְכִין אַחֲרֵי הָרֹב:

כסף משנה בשמים של מסיבת עכו''ם וכו'. נלמד ממה שבא בסמוך: היה מהלך חוץ לכרך וכו'. ברייתא בברכות פרק אלו דברים (דף נ"ג): נתערב ריח שמברכין עליו וכו':

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן