הלכות בכורות - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות בכורות - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַפְרִישׁ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מִכָּל בְּהֵמוֹת טְהוֹרוֹת שֶׁיִּוָּלְדוּ לָאָדָם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְאֵין מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בְּבָקָר וְצֹאן בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז-לב) 'וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן' וְגוֹ':

כסף משנה מצות עשה להפריש אחד מעשרה וכו'. בת''כ פרשת בחקותי:

ב מַעֲשַׂר בְּהֵמָה נוֹהֵג בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין. וְנוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. אֲבָל חֲכָמִים אָסְרוּ לְעַשֵּׂר בְּהֵמָה בַּזְּמַן הַזֶּה וְתִקְּנוּ שֶׁאֵין מְעַשְּׂרִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֹאכְלֵהוּ תָּמִים וְנִמְצָא בָּא לִידֵי אִסּוּר כָּרֵת שֶׁהוּא שְׁחִיטַת קָדָשִׁים בַּחוּץ. וְאִם עָבַר וְעָשָׂה בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ:

כסף משנה מעשר בהמה נוהג בחולין. משנה בר''פ בתרא דבכורות (דף נ"ג). ומ''ש אבל חכמים אסרו לעשר בהמה בזמן הזה וכו'. שם בגמרא. ומה שכתב ואם עבר ועשה וכו'. פשוט הוא דכיון שאין הטעם אלא משום דלא ליתי לידי תקלה היכא דעבר ועישר למה לא יהיה קדוש:

ג הַכּל חַיָּבִין בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה. כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרְאֵלִים:

כסף משנה הכל חייבים במעשר בהמה וכו':

ד וְדִין מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁיִּהְיֶה נִשְׁחָט בָּעֲזָרָה וְזוֹרְקִין אֶת דָּמוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד וּמַקְטִירִין אֵימוּרָיו. וּשְׁאָר הַבָּשָׂר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים בִּירוּשָׁלַיִם כִּשְׁאָר קָדָשִׁים קַלִּים וְאֵין לַכֹּהֲנִים בּוֹ כְּלוּם אֶלָּא כֻּלּוֹ לַבְּעָלִים כַּפֶּסַח. וְאִם הָיָה בַּעַל מוּם בֵּין שֶׁנָּפַל בּוֹ מוּם בֵּין שֶׁהִפְרִישׁוֹ בַּתְּחִלָּה בְּמוּמוֹ הֲרֵי זֶה נֶאֱכָל בְּכָל מָקוֹם:

כסף משנה ודין מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וכו'. משנה בס''פ איזהו מקומן (נ"ו:). ומ''ש ואם היה בעל מום וכו'. בפ' בתרא דבכורות (דף נ"ז) אמרינן דמעשר לא פסיל ביה מומא:

ה מַעֲשַׂר בְּהֵמָה אָסוּר לְמָכְרוֹ כְּשֶׁהוּא תָּמִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (ויקרא כז-לג) 'לֹא יִגָּאֵל'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא יִגָּאֵל אַף אִסּוּר מְכִירָה בְּמַשְׁמָע שֶׁאֵין נִגְאָל וְאֵינוֹ נִמְכָּר כְּלָל. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַמּוֹכֵר מַעֲשֵׂר לֹא עָשָׂה כְּלוּם וְלֹא קָנָה לוֹקֵחַ. וּלְפִיכָךְ אֵינוֹ לוֹקֶה כְּמוֹכֵר חֶרְמֵי כֹּהֲנִים שֶׁלֹּא קָנָה לוֹקֵחַ וּכְמוֹכֵר יְפַת תֹּאַר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ:

כסף משנה מעשר בהמה אסור למכרו כשהוא תמים וכו'. בפ''ק דמעשר שני תנן מעשר בהמה אין מוכרים אותו תמים חי ולא בעל מום חי ושחוט וכתב ה''ר עובדיה תמים חי והה''נ שחוט וכו' ואיידי דבעי למיתני סיפא גבי בכור מוכרים אותו תמים חי תנא נמי רישא תמים חי. ובפ''ק דתמורה (דף ה':) ובר''פ כל פסולי המוקדשין (דף ל"א:) תניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט ולא תם ולא בעל מום ופירש''י לא יגאל ואינו נמכר דגמרינן מלא יגאל (דחרמים) כדלקמן:

ו מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁאָסוּר לְמָכְרוֹ בַּעַל מוּם וַאֲפִלּוּ שָׁחוּט גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִמְכְּרֶנּוּ חַי. לְפִיכָךְ אֵין שׁוֹקְלִין מָנָה כְּנֶגֶד מָנָה בְּמַעֲשֵׂר כְּדֶרֶךְ שֶׁשּׁוֹקְלִין בִּבְכוֹר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא נִרְאֶה כְּמוֹכֵר:

כסף משנה ומ''ש מד''ס שאסור למוכרו בעל מום ואפילו שחוט וכן מ''ש שזה מד''ת וזה מד''ס. בר''פ כל פסולי המוקדשין אמר רבא מנא אמינא לה (דמעשר בהמה שנשחט מותר למוכרו בהבלעה) דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל ורבנן הוא דגזרו לאחר שחיטה אטו לפני שחיטה וכו' דבר שאינו נישום מחיים לא גזרו ביה רבנן פירוש דבר המתחשב מחיים כי עיקר קונה הבהמה מחיים אינו מחשיב לא העור והגידים והחלב, ולפי זה הא דתניא במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום אסמכתא בעלמא היא דמדאורייתא לא מיתסרא מכירתו אלא תמים חי דומיא דתמורה: ומ''ש לפיכך אין שוקלין מנה כנגד מנה במעשר וכו'. הכי משמע במתני' ר''פ כל פסולי המוקדשין (דף ל"א) דקתני ושוקלין מנה כנגד מנה בבכור ומשמע דוקא בבכור אבל לא במעשר:

ז וּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁל יְתוֹמִים שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ כְּדַרְכּוֹ. מִפְּנֵי הֲשָׁבַת אֲבֵדָה לִיתוֹמִים לֹא גָּזְרוּ עָלָיו:

כסף משנה ומעשר בהמה של יתומים וכו'. בריש פרק כל פסולי המוקדשין שם:

ח מַעֲשַׂר בְּהֵמָה שֶׁנִּשְׁחַט בְּמוּמוֹ מֻתָּר לִמְכּוֹר חֶלְבּוֹ וְגִידָיו וְעוֹרוֹ וְעַצְמוֹתָיו. וְלֹא אָסְרוּ לִמְכֹּר אֶלָּא בְּשָׂרוֹ בִּלְבַד. וְאִם הִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעוֹר וְהַחֵלֶב וְהַגִּידִין וּמָכַר הַכּל בְּהַבְלָעָה מֻתָּר. וְאִם הָיוּ דְּמֵי הָעֲצָמוֹת יְקָרִים וְהִבְלִיעַ דְּמֵי הַבָּשָׂר בִּדְמֵי הָעֲצָמוֹת מֻתָּר:

כסף משנה מעשר בהמה שנשחט במומו וכו' עד בהבלעה מותר. שם וכתבתיו בסמוך. ומ''ש ואם היו דמי העצמות יקרים וכו'. שם פלוגתא ופסק לקולא כדרבנן:

ט הַכּל נֶאֱמָנִים עַל מוּמֵי מַעֲשֵׂר לוֹמַר מוּם זֶה מֵאֵלָיו בָּא וְלֹא נַעֲשָׂה לְדַעַת. וַאֲפִלּוּ אֵלּוּ שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנִים עַל הַבְּכוֹר נֶאֱמָנִים עַל הַמַּעֲשֵׂר. וְרוֹאֶה אָדָם מוּמֵי מַעֲשֵׂר שֶׁלּוֹ וּמַתִּירוֹ אִם הָיָה מֻמְחֶה. שֶׁאִם יִרְצֶה יַטִּיל מוּם בְּכָל עֶדְרוֹ וְאַחַר כָּךְ יְעַשֵּׂר וְנִמְצָא הַמַּעֲשֵׂר בַּעַל מוּם מִתְּחִלָּתוֹ:

כסף משנה הכל נאמנים על מומי מעשר וכו'. משנה בסוף פרק כל פסולי המוקדשין (דף ל"ו:) ומפרש טעמא בגמרא משום דאי בעי שדי מומא בכוליה עדריה. ומ''ש ורואה אדם מומי מעשר שלו ומתירו אם היה מומחה. מבואר [שם ל''א] מהטעם הנזכר:

י הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּשָׁנָה זוֹ אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה הֲרֵי הֵם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּוָּלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ. לְפִיכָךְ הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בִּבְהֵמוֹת וְהֵבִיא זֶה מֵאָה טְלָאִים וְזֶה מֵאָה טְלָאִים וְעֵרְבוּם וְנִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן הֲרֵי הַמָּאתַיִם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁכָּל טָלֶה מֵהֶן כְּמָכוּר. וְכֵן הָאַחִים שֶׁיָּרְשׁוּ טְלָאִים מֵאֲבִיהֶם הֲרֵי הֵן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. אֲבָל הַנּוֹלָדִים לָהֶם בְּשֻׁתָּפוּת לְאַחַר מִכָּאן מֵאֵלּוּ הַבְּהֵמוֹת בֵּין לַשֻּׁתָּפִין בֵּין לָאַחִים חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר. וְכֵן אִם הָיוּ שֻׁתָּפִין בְּמָעוֹת וּקְנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַשֻּׁתָּפוּת וְהָאַחִים שֶׁקָּנוּ בְּהֵמוֹת מִמְּעוֹת הַיְרֻשָּׁה הֲרֵי הַנּוֹלָדִים מֵהֶם לְאַחַר מִכָּאן חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתָן נוֹלְדוּ וַהֲרֵי הֵן כְּאִישׁ אֶחָד. חָלְקוּ הָאַחִים וְהַשֻּׁתָּפִין אַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ לָהֶן הַבְּהֵמוֹת בִּרְשׁוּתָן וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁחָלְקוּ נַעֲשׂוּ הַכּל לְקוּחִין וְהַלָּקוּחַ פָּטוּר וּכְשֶׁחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ הֲרֵי נִשְׁתַּתְּפוּ בַּבְּהֵמוֹת וַעֲדַיִן לֹא יָלְדוּ לָהֶן בִּרְשׁוּתָן אַחַר שִׁתּוּף זֶה הַשֵּׁנִי. וְאַף עַל פִּי שֶׁחָלְקוּ גְּדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּטְלָאִים כְּנֶגֶד טְלָאִים וַעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה הַכּל פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר וַהֲרֵי הֵן כִּלְקוּחִין:

כסף משנה הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו וכו' לפיכך השותפים שנשתתפו בבהמות וכו' עד אחר שיתוף זה השני. הכל משנה בפרקא בתרא דבכורות (דף נ"ה: ונ"ו:). ומ''ש ואע''פ שחלקו גדיים כנגד גדיים וכו'. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר''נ וכתוב בספרי רבינו וטלאים כנגד גדיים וט''ס הוא וצריך להגיה ולכתוב וטלאים כנגד טלאים. ומ''ש ועשרה כנגד עשרה. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כר''י:

יא הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחָלְקוּ בִּכְסָפִים וְלֹא חָלְקוּ בִּבְהֵמָה חַיָּבִין בְּמַעֲשֵׂר שֶׁעֲדַיִן לֹא נַעֲשׂוּ הַבְּהֵמוֹת לְקוּחִין. אֲבָל אִם חָלְקוּ הַבְּהֵמוֹת אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלְקוּ הַכְּסָפִים הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין:

כסף משנה האחין והשותפין שחלקו בכספים וכו' אבל אם חלקו הבהמות כו'. מימרא דר' ירמיה שם (דף נ"ו:):

יב הַלּוֹקֵחַ עֲשָׂרָה עֵבָּרִים בִּמְעֵי אִמָּן. כֻּלָּן נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּתוֹ נוֹלְדוּ:

כסף משנה הלוקח עשרה עוברים וכו'. מימרא דר''י בדף הנזכר:

יג כֹּהֵן שֶׁנָּפְלוּ לוֹ עֶשֶׂר בְּהֵמוֹת בְּגֵזֶל הַגֵּר פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה מַתָּנוֹת הֵם. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה פָּטוּר מִן הַמַּעֲשֵׂר:

כסף משנה כהן שנפלו לו עשר בהמות וכו'. בס''פ הגוזל עצים (דף ק"י:) בעיא דאיפשיטא:

יד הַכּל נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. בֵּין תְּמִימִים בֵּין בַּעֲלֵי מוּמִין. וְכָל אִסּוּרֵי מִזְבֵּחַ. חוּץ מִן הַכִּלְאַיִם. וְהַטְּרֵפָה. וְיוֹצֵא דֹּפֶן. וּמְחֻסָּר זְמַן. שֶׁכָּל אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְכֵן הַיָּתוֹם שֶׁמֵּתָה אִמּוֹ אוֹ נִשְׁחֲטָה עִם לֵידָתוֹ אֵינוֹ מִתְעַשֵּׂר. וּדְבָרִים אֵלּוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה הֵם:

כסף משנה הכל נכנסים לדיר להתעשר וכו' עד אינו מתעשר. משנה וגמרא בפירקא בתרא דבכורות (דף נ"ז). ודע דאמרינן בפירקא קמא דזבחים ליל שמיני נכנס לדיר להתעשר ואיני יודע למה השמיטו רבינו:

טו אֵין הַלּוֹקֵחַ פָּטוּר אֶלָּא אִם כֵּן נִלְקַח אַחַר שֶׁנִּרְאָה לְהִתְעַשֵּׂר. לְפִיכָךְ הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים בְּתוֹךְ שִׁבְעַת יְמֵי הַלֵּידָה כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּם חַיָּב לְעַשְּׂרָן. שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין מְחֻסָּר זְמַן רָאוּי לְהִתְעַשֵּׂר הֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁלָּקַח עֻבָּרִים וְנוֹלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ:

כסף משנה אין הלוקח פטור וכו' לפיכך הלוקח טלאים בתוך שבעת ימי הלידה וכו'. שם (דף נ"ו) אמרינן דברייתא דקתני דלקוח חל על מחוסר זמן אינה משנה ואת''ל משנה רבי שמעון בן יהודה היא ומשמע דחכמים פליגי עליה והלכתא כוותייהו:

טז כָּל בְּהֵמָה שֶׁהִיא סָפֵק אִם בַּת מַעֲשֵׂר הִיא אוֹ אֵינָהּ בַּת מַעֲשֵׂר. הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַמַּעֲשֵׂר. לְפִיכָךְ טְלָאִים שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן יָתוֹם אוֹ לָקוּחַ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין מִן הַמַּעֲשֵׂר. שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן סָפֵק הוּא:

כסף משנה כל בהמה שהיא ספק וכו'. נלמד מהדין שיבא בסוף הלכות אלו והוא בפ' הנזכר (דף נ"ח:) קפץ אחד מהמנויים לתוכם כולם פטורים ובתוספתא דסוף בכורות תניא נתערב בהם יתום או לקוח כולם פטורים:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן