הלכות בכורות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות בכורות - פרק חמישי - היד החזקה לרמב"ם

א רָחֵל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים. אֲפִלּוּ יָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא קָדַם אֶחָד. הוֹאִיל וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶם יָצָא רִאשׁוֹן הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְכֵן אִם יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה הֲרֵי הַזָּכָר סָפֵק שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה יָצָאת תְּחִלָּה לְפִיכָךְ אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

כסף משנה רחל שלא בכרה וכו'. בפרק ב' דבכורות (דף י"ז) פלוגתא דרבי יוסי הגלילי וחכמים במשנה ופסק כחכמים. ומ''ש הכהן נוטל את הכחוש. שם במשנה פלוגתא דר''ע ור''ט ופסק כר''ע. ומ''ש והשני ספק בכור. שם במשנה. ומ''ש מת אחד מהם אין לכהן כלום וכו'. שם במשנה פלוגתא דר''ע ור''ט ופסק כר''ע. מ''ש וכן אם ילדה זכר ונקבה וכו'. שם (דף י"ח) במשנה:

ב שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים. שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה הַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ וְהַשֵּׁנִי סְפֵק בְּכוֹר. וְאִם מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם. שֶׁזֶּה הַזָּכָר הַחַי סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת הֲרֵי הַזְּכָרִים סְפֵק בְּכוֹר. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא הַנְּקֵבָה נוֹלְדָה תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הַזָּכָר. לְפִיכָךְ אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדוּ לוֹ שְׁנֵי זְכָרִים. אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן וְכָל אֶחָד מֵהֶן סְפֵק בְּכוֹר וְהַכֹּהֵן נוֹטֵל אֶת הַכָּחוּשׁ. מֵת אֶחָד מֵהֶן אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַחַי סָפֵק הוּא. וְכֵן אִם יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁזֶּה הַזָּכָר סְפֵק בְּכוֹר הוּא:

כסף משנה שתי רחלות שלא בכרו וכו' עד שזה הזכר ספק בכור הוא. הכל משנה שם:

ג כָּל בְּכוֹר שֶׁהוּא סָפֵק דִּינוֹ שֶׁיִּרְעֶה עַד שֶׁיִּפּל בּוֹ מוּם וְיֵאָכֵל לִבְעָלָיו. וְאִם תְּפָשׂוֹ הַכֹּהֵן אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מַקְרִיבוֹ שֶׁאֵין מַקְרִיב לְעוֹלָם אֶלָּא בְּכוֹר וַדַּאי שֶׁמָּא יִשְׁחֹט חֻלִּין בָּעֲזָרָה:

כסף משנה כל בכור שהוא ספק דינו שירעה וכו'. פשוט שם במשנה. ומ''ש ואם תפשו הכהן וכו'. נתבאר בפרק שני. ומ''ש אבל אינו מקריבו וכו'. פשוט הוא:

ד מִי שֶׁהָיָה בְּעֶדְרוֹ מְבַכְּרוֹת וְשֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת וְיָלְדוּ וְאֵין שָׁם אָדָם וְנִכְנַס וּמָצָא אֶת הַמְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת נְקֵבוֹת וְאֶת שֶׁאֵינָן מְבַכְּרוֹת מֵינִיקוֹת זְכָרִים. אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא בְּנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ וּבְנָהּ שֶׁל זוֹ בָּא לוֹ אֵצֶל זוֹ אֶלָּא הֲרֵי הַדָּבָר בְּחֶזְקָתוֹ שֶׁכָּל אַחַת מֵינִיקָה בְּנָהּ:

כסף משנה מי שהיה בעדרו מבכרות וכו'. משנה פרק שלישי דבכורות (דף כ"ג:):

ה שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ שְׁנֵי זְכָרִים אֵצֶל הָרוֹעֶה הָאֶחָד בְּכוֹר וְהַשֵּׁנִי פָּשׁוּט וּמֵת אֶחָד מֵהֶן. מַנִּיחַ הָרוֹעֶה הַשֵּׁנִי בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר וּשְׁנֵיהֶן חוֹלְקִין אוֹתוֹ שֶׁאֵין אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר אֶת שֶׁלּוֹ:

ו הִפְקִיד בְּכוֹר אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת וְהִנִּיחוֹ בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁלּוֹ וּמֵת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזֶהוּ. הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וַהֲרֵי הוּא סְפֵק בְּכוֹר. וַאֲפִלּוּ רוֹעֶה כֹּהֵן שֶׁהִנִּיחַ בְּכוֹרוֹ בַּחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת עִם פָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת וּמֵת אֶחָד מֵהֶן הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְאֵין מוֹצִיאִין מֵחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת אֶלָּא בִּרְאָיָה. שֶׁהֲרֵי מִדַּעַת בַּעַל הַבְּכוֹר הִנִּיחוּ עִמּוֹ הַפָּשׁוּט שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת:

כסף משנה (ה-ו) שנים שהפקידו שני זכרים וכו'. פ''ב דבכורות (דף י"ח:) הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק וכו' ובאחד שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחבירו עליו הראיה לא נחלקו אלא בחצר בעה''ב ורועה כהן ר''ט סבר אקנויי קא מקני ליה בחצירו וניחא ליה דלתעביד מצוה וה''ל כשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ור''ע סבר כיון דאית ליה פסידא לא מקני ליה מדעם וה''ל כאחד שהפקיד אצל בעה''ב שהמע''ה ופסק הלכה כר''ע:

ז לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל הַבְּכוֹרוֹת לְפִיכָךְ נֶאֱמָן הַיִּשְׂרָאֵל לוֹמַר זֶה סְפֵק בְּכוֹר הוּא וְרוֹאִין לוֹ מוּמוֹ וְאוֹכֵל אוֹתוֹ בְּמוּמוֹ:

כסף משנה לא נחשדו ישראל על הבכורות וכו'. בפרק כל פסולי המוקדשין (ל"ו:):

ח כָּל הַקָּדָשִׁים שֶׁקָּדַם לָהֶם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּבִין בִּבְכוֹרָה. וְאִם קָדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן תְּמִימִים וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה. שֶׁהֲרֵי לֹא יָצְאוּ לְחֻלִּין לְכָל דָּבָר מִפְּנֵי שֶׁהֵן אֲסוּרִין בְּגִזָּה וַעֲבוֹדָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מְעִילָה:

כסף משנה כל הקדשים שקדם להם מום קבוע להקדשן וכו'. משנה פ''ב דבכורות (דף י"ד) ופרק הזרוע (דף ק"ל):

ט * הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. אֲבָל הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה לְפִי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בְּפֵרוֹת שְׁבִיעִית שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהּ (ויקרא כה-ו) 'לְאָכְלָהּ' לְאָכְלָהּ וְלֹא לִסְחוֹרָה. וְאִם תִּהְיֶה חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה הֲרֵי זֶה מִשְׂתַּכֵּר בִּבְכוֹר שֶׁהֲרֵי יָצָא מִתּוֹרַת פֵּרוֹת שְׁבִיעִית. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּדְבָרִים הָאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה וְכֵן בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּתְרוּמוֹת וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְחוֹרָה בִּבְכוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְמָכְרָן עַל דֶּרֶךְ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד הלוקח בהמה וכו' עד לפי שאינו רשאי. א''א בגמרא מפרש משום דלאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה וקא בעי לאקטורי אימורין:

כסף משנה הלוקח בהמה ממעות מעשר שני וכו'. ירושלמי פ''ק דמעשר שני וכרבי זעירא דמסייעא ליה מתניתא: אבל הלוקח בהמה וכו'. בספ''ק דבכורות (דף י"ב:) אמר רב חסדא בהמת שביעית פטורה מן הבכורה וכו' לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופירש''י לשריפה ואי מיחייב בבכור סלקי אימורים לגבוה עכ''ל. והראב''ד השיג על רבינו שכתב ולא לסחורה ולא ה''ל לכתוב אלא ולא לשריפה כמו שאמרו בגמרא. ונראה שבנוסחת רבינו היה כתוב ולא לסחורה. ומ''ש רבינו הרי זה משתכר בבכור היינו לומר שאינו חייב לבערו בזמן הביעור ונותנו לכהן ויש לו טובת הנאה: וכן אסור לעשות סחורה בבכורות וכו'. בפ''ז דשביעית:

י לָקַח בְּכוֹר לְמִשְׁתֵּה בְּנוֹ אוֹ לָרֶגֶל וְלֹא צָרִיךְ לוֹ מֻתָּר לְמָכְרוֹ:

כסף משנה ומ''ש לקח בכור למשתה בנו וכו'. גם זה משנה שם:

יא אֵין שָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לְיִשְׂרָאֵל אֲבָל שָׁמִין לָהֶן בְּכוֹרוֹת בַּעֲלֵי מוּמִין. וְשָׁמִין בְּכוֹרוֹת תְּמִימִים לַכֹּהֲנִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהֵן עוֹמְדִין לְהֵאָכֵל בְּמוּמָן. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁשָּׁמִין לָהֶן בַּעֲלֵי מוּמִים:

כסף משנה אין שמין בכורות תמימים לישראל וכו'. תוספתא בפ''ג דבכורות, וכתב רבינו בזמן הזה כלומר דאי בזמן הבית קרב הוא ונאכל לכהנים בלבד ומאי שומא איכא:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן