הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק אחד עשר - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה לִפְדּוֹת כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בְּנוֹ שֶׁהוּא בְּכוֹר לְאִמּוֹ הַיִּשְׂרְאֵלִית שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד-יט) 'כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי'. וְנֶאֱמַר (במדבר יח-טו) 'אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם':

ב וְאֵין הָאִשָּׁה חַיֶּבֶת לִפְדּוֹת אֶת בְּנָהּ. שֶׁהַחַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ הוּא שֶׁחַיָּב לִפְדּוֹת אֶת בְּנוֹ. עָבַר הָאָב וְלֹא פָּדָהוּ כְּשֶׁיִּגְדַּל יִפְדֶּה אֶת עַצְמוֹ:

כסף משנה (א-ב) מצות עשה לפדות כל איש וכו' ואין האשה חייבת וכו'. בפרק קמא דקידושין (דף כ"ט:): עבר האב ולא פדהו וכו'. שם:

ג הָיָה הוּא לִפְדּוֹת וּבְנוֹ לִפְדּוֹת יִפְדֶּה עַצְמוֹ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ בְּנוֹ. וְאִם אֵין לוֹ אֶלָּא כְּדֵי פִּדְיוֹן אֶחָד יִפְדֶּה עַצְמוֹ:

כסף משנה היה הוא לפדות וכו'. שם (דף מ"ט) ובפ' יש בכור:

ד הָיָה בְּנוֹ לִפְדּוֹת וְהִגִּיעַ עֵת לַעֲלוֹת לָרֶגֶל וְאֵין לוֹ כְּדֵי לָזֶה וְלָזֶה. פּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ עוֹלֶה לָרֶגֶל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד-כ) 'כּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה' וְאַחַר כָּךְ (שמות לד-כ) 'וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם':

כסף משנה היה בנו לפדות וכו'. בפ''ק דקידושין וכתנא קמא:

ה הַפּוֹדֶה אֶת בְּנוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן. וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ. וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן הַפִּדְיוֹן לַכֹּהֵן. וְאִם פָּדָה עַצְמוֹ מְבָרֵךְ לִפְדּוֹת הַבְּכוֹר וּמְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ:

כסף משנה הפודה את בנו מברך וכו'. ומ''ש וחוזר ומברך שהחיינו. בסוף פסחים (דף קכ"א):

ו מִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וּבְכַמָּה פּוֹדֵהוּ בְּחָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-טז) 'וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה'. בֵּין בְּכֶסֶף בֵּין בִּשְׁוֵה כֶּסֶף מִן הַמִּטַּלְטְלִין שֶׁגּוּפָן מָמוֹן כְּעִנְיַן הַשְּׁקָלִים. לְפִיכָךְ אֵין פּוֹדִין בְּקַרְקָעוֹת וְלֹא בַּעֲבָדִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן כְּקַרְקָעוֹת וְלֹא בִּשְׁטָרוֹת לְפִי שֶׁאֵין גּוּפָן מָמוֹן. וְאִם פָּדָהוּ בָּהֶן אֵינוֹ פָּדוּי:

כסף משנה מצוה זו נוהגת בכ''מ. בספ''ק דקידושין (דף ל"ז) אמרינן דכל מצוה שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח''ל. ומ''ש ובכל זמן: ובכמה פודהו וכו' בין בשוה כסף מן המטלטלין שגופן ממון וכו' עד אינו פדוי. משנה וגמ' פ' יש בכור (דף נ':):

ז כָּתַב הָאָב לַכֹּהֵן שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים חַיָּב לִתֵּן לוֹ וּבְנוֹ אֵינוֹ פָּדוּי. נָתַן לוֹ כְּלִי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה בַּשּׁוּק חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְקִבְּלוֹ הַכֹּהֵן בַּחֲמִשָּׁה סְלָעִים הֲרֵי בְּנוֹ פָּדוּי. נָתַן חֲמִשָּׁה סְלָעִים לַעֲשָׂרָה כֹּהֲנִים בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה יָצָא:

כסף משנה כתב לכהן וכו'. משנה שם: נתן לו כלי וכו'. בפרקא קמא דקידושין (דף ח') תניא עגל זה לפדיון בני טלית זו לפדיון בני לא אמר כלום עגל זה בה' סלעים לפדיון בני טלית זו בה' סלעים לפדיון בני וכו' בנו פדוי [האי פדיון] ה''ד אילימא דלא שוי כל כמיניה אלא לאו אע''ג דשוי וכיון דלא קייצי לא לעולם דלא שוי וכגון דקביל כהן עילויה כי הא דרב כהנא שקל סודרא מבי פדיון הבן אמר ליה לדידי חזי לי ה' סלעים אמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא דגברא רבה הוא x (ולא אזיל בגילוי הראש) ומיבעיא ליה סודרא ארישיה אבל כ''ע לא כי הא דמר בר רב אשי זבן סודרא מאימיה דרבא מקובי שוה י' בי''ג וכתב הר''ן (דף תרכ"ג ע"ב) על הא דאמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא נראה דה''ה למי שדרכו להתייקר באי זה חפץ שנותן בו לפעמים דמים הללו דמהני דאי לא תימא הכי עגל זה בה' סלעים במה בנו פדוי [אלא ודאי כדאמרן] ומיהו משמע דבעינן שיהא דרכו להתייקר בכיוצא בזה עד כדי דמים הללו הא לאו הכי לא מצי אמר לדידי שוי לי אלא שיש לתמוה על הרמב''ם שכתב [בפי''א מה' xx בכורים] נתן לו כלי שאינו שוה בשוק חמש סלעים וקבלו הכהן בה' סלעים הרי בנו פדוי ולא חילק אם דרכו להתייקר בו אם לאו עכ''ל. ול''נ שסובר רבינו שכל שהוא שוה ה' סלעים לשום אדם אע''פ שלכהן זה אינו שוה כ''כ יכול לקבלו בה' סלעים והא דאמר רב אשי לא אמרן אלא כגון רב כהנא וכו' היינו לומר דאי לשום אדם אינו שוה ה' סלעים לא מהני מאי דאמר רב כהנא לדידי שוה לי ה' סלעים וה''פ לא אמרן אלא כגון סודרא דלרב כהנא ודכוותיה שוה לפעמים ה' סלעים אבל כ''ע כלומר מילתא דלכ''ע לא שוי ה' סלעים כיון דלשום אדם בעולם לא שוה ה' סלעים לאו כל כמיניה וז''ש כלי שאינו שוה בשוק ה' סלעים כלומר בשוק אינו שוה כ''כ אבל לקצת בני אדם שוה ה' סלעים וקבלו הכהן בחמש סלעים בנו פדוי: נתן ה' סלעים לעשרה כהנים וכו'. פרק יש בכור (דף נ"א:):

ח רָצָה הַכֹּהֵן לְהַחְזִיר לוֹ הַפִּדְיוֹן מַחְזִיר. וְלֹא יִתֵּן לוֹ הוּא וְדַעְתּוֹ שֶׁיַּחְזִיר. וְאִם עָשָׂה כֵּן וְהֶחְזִיר לוֹ אֵין בְּנוֹ פָּדוּי עַד שֶׁיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לִתֵּן לוֹ מַתָּנָה גְּמוּרָה. וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן אַחַר כָּךְ לְהַחְזִיר יַחְזִיר. וְכֵן אִם פֵּרֵשׁ וְנָתַן לוֹ עַל מְנָת לְהַחְזִיר הֲרֵי בְּנוֹ פָּדוּי:

כסף משנה רצה הכהן להחזיר לו הפדיון מחזיר וכו' עד יחזיר. גם זה שם: וכן אם פירש ונתן לו וכו'. בפירקא קמא דקידושין (דף ו':) ומסיים בה התם ואסור לעשות כן מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות x ואיני יודע למה השמיטו רבינו:

ט כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם פְּטוּרִים מִפִּדְיוֹן הַבֵּן מִקַּל וָחֹמֶר. אִם פָּטְרוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר דִּין הוּא שֶׁיִּפְטְרוּ עַצְמָן:

כסף משנה כהנים ולוים פטורים וכו'. בריש בכורות (דף ד') ומשנה ריש פ''ב (דף י"ג):

י יִשְׂרָאֵל הַבָּא מִן הַכֹּהֶנֶת וּמִן הַלְּוִיָּה פָּטוּר. שֶׁאֵין הַדָּבָר תָּלוּי בָּאָב אֶלָּא בָּאֵם שֶׁנֶּאֱמַר פֶּטֶר רֶחֶם בְּיִשְׂרָאֵל:

כסף משנה ישראל הבא מן הכהנת ומן הלויה וכו'. מסקנא דהלכתא בפרק הזרוע (דף קל"ב):

יא לְוִיָּה הַמְעֻבֶּרֶת מֵעַכּוּ''ם בְּנָהּ פָּטוּר. וְכֹהֶנֶת הַמְעֻבֶּרֶת מֵעַכּוּ''ם בְּנָהּ חַיָּב שֶׁהֲרֵי נִפְסְלָה אִמּוֹ מִן הַכְּהֻנָּה בִּבְעִילַת הָעַכּוּ''ם:

כסף משנה לויה המעוברת מעכו''ם בנה פטור וכו' וכהנת המעוברת מעכו''ם וכו'. בפרק יש בכור (דף מ"ז):

יב כֹּהֵן שֶׁנּוֹלַד לוֹ בֶּן חָלָל. מֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. שֶׁלֹּא זָכָה הָאָב בְּפִדְיוֹנוֹ. מֵת אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ חַיָּב הַבֵּן לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. שֶׁהֲרֵי זָכָה הָאָב בְּפִדְיוֹנוֹ:

כסף משנה כהן שנולד לו בן חלל וכו' עד שהרי זכה האב בפדיונו. שם:

יג הַשִּׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרָה וְכוּתִית שֶׁנִּתְגַּיְּרָה כְּשֶׁהֵן מְעֻבָּרוֹת וְיָלְדוּ. אַף עַל פִּי שֶׁהוֹרָתוֹ שֶׁלֹּא בִּקְדֻשָּׁה הוֹאִיל וְנוֹלַד בִּקְדֻשָּׁה חַיָּב. שֶׁנֶּאֱמַר פֶּטֶר רֶחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַהֲרֵי פֶּטֶר וְרֶחֶם בְּיִשְׂרָאֵל. אֵין יָדוּעַ אִם קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיְּרָה יָלְדָה אוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיְּרָה יָלְדָה הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

כסף משנה השפחה שנשתחררה וכותית שנתגיירה וכו'. משנה שם (דף מ"ו) נתגיירה מעוברת [וילדה] נשתחררה מעוברת וילדה כו' בכור לכהן: ומ''ש אין ידוע אם קודם שנתגיירה ילדה וכו'. פשוט הוא:

יד הַכּוּתִית וְהַשִּׁפְחָה שֶׁיָּלְדוּ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיְּרוּ וְנִשְׁתַּחְרְרוּ וְיָלְדוּ וָלָד אַחֵר הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג-יב) (במדבר יח-טו) 'פֶּטֶר רֶחֶם' וְאֵין זֶה פֶּטֶר רֶחֶם. וְכֵן הַבָּא אַחַר הַנְּפָלִים כָּל נֵפֶל שֶׁאִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם. וְכָל נֵפֶל שֶׁאֵין אִמּוֹ טְמֵאָה לֵדָה כְּמוֹ הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים אוֹ הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הַבָּא אַחֲרָיו בְּכוֹר לַכֹּהֵן וְחַיָּב לִפְדּוֹת:

כסף משנה הנכרית והשפחה שילדו וכו'. שם במשנה וכת''ק. ומ''ש וכן הבא אחר הנפלים. שם במשנה: כל נפל וכו' עד וחייב לפדות. משנה שם (דף מ"ז:):

טו חָתַךְ הָעֻבָּר בְּמֵעֶיהָ וְהוֹצִיאוֹ אֵיבָר אֵיבָר הַבָּא אַחֲרָיו אֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם. בֶּן שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים שֶׁהוֹצִיא רֹאשׁוֹ וְהוּא חַי וְהֶחֱזִירוֹ וָמֵת. וְכֵן בֶּן תִּשְׁעָה שֶׁמֵּת וְיָצָא רֹאשׁוֹ וְהֶחֱזִירוֹ וְאַחַר כָּךְ יָצָא אָחִיו וְיָלְדָה. זֶה שֶׁיָּלְדָה אֵינוֹ פֶּטֶר רֶחֶם. שֶׁהֲרֵי נִפְטַר בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. וּמִשֶּׁתֵּצֵא פַּדַּחְתּוֹ פּוֹטֵר הַבָּא אַחֲרָיו:

כסף משנה חתך העובר במעיה וכו'. שם במשנה (דף מ"ו) והיוצא מחותך הבא אחריו אינו בכור לכהן: בן שמנה חדשים שהוציא ראשו וכו' וכן בן תשעה שמת וכו'. משנה שם. ומה שכתב ומשתצא פדחתו וכו'. משנה בפרק המפלת (נדה דף כ"ח) ומייתי לה בבכורות (דף מ"ו:) פרק יש בכור:

טז יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו כְּדַרְכּוֹ שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים. הָרִאשׁוֹן לְפִי שֶׁלֹּא יָצָא מִן הָרֶחֶם וְהַשֵּׁנִי מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר:

כסף משנה יוצא דופן והבא אחריו וכו'. משנה בסוף פ''ב דבכורות (דף י"ט) וכרבי עקיבא x:

יז מֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב בְּפִדְיוֹן. מִשֶּׁיַּשְׁלִים שְׁלֹשִׁים יוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-טז) 'וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה'. מֵת הַבֵּן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם שְׁלֹשִׁים. וְכֵן אִם נַעֲשָׂה טְרֵפָה. אֵינוֹ חַיָּב בַּחֲמִשָּׁה סְלָעִים. וְאִם הִקְדִּים וְנָתַן לַכֹּהֵן יַחְזִיר לוֹ הַפִּדְיוֹן. [וְאִם מֵת אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חַיָּב בְּפִדְיוֹן] וְאִם לֹא נָתַן יִתֵּן:

כסף משנה מאימתי יתחייב בפדיון וכו'. פשוט במשנה פרק יש בכור (דף מ"ח): מת הבן בתוך שלשים יום ואפילו ביום שלשים וכו'. משנה פרק יש בכור (דף מ"ט) וכת''ק. ומ''ש וכן אם נעשה טרפה. בפ''ק דב''ק (דף י"א:) ודברי רבינו כפירוש התוספות. ומ''ש וכן אם הקדים ונתן לכהן וכו'. משנה פרק יש בכור וכת''ק:

יח מִי שֶׁפָּדָה בְּנוֹ בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם אָמַר לוֹ מֵעַכְשָׁו אֵין בְּנוֹ פָּדוּי. וְאִם אָמַר לוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם בְּנוֹ פָּדוּי וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַמָּעוֹת קַיָּמִין לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם:

כסף משנה מי שפדה בנו בתוך שלשים יום וכו'. בפרק יש בכור (דף מ"ט) איתמר הפודה את בנו בתוך שלשים יום רב אמר פדוי ושמואל אמר אינו פדוי דכ''ע מעכשיו אין בנו פדוי וכו' לאחר ל' יום דאיתנהו למעות ודאי בנו פדוי כי פליגי לאחר ל' יום ונתעכלו המעות וכו' והלכתא כוותיה דשמואל וכו' תני תנא קמיה דרב יהודה הפודה את בנו בתוך ל' יום בנו פדוי א''ל שמואל אמר אין בנו פדוי ואת אמרת בנו פדוי ואף על גב דקי''ל [הלכה] כרב באיסורי וכשמואל בדיני הכא הלכתא כשמואל ולפי זה יש לתמוה למה פסק רבינו כרב וצ''ל שדעת רבינו כדעת הרא''ש (דף ס"ז ע"ד) שכתב ונראה שהלכה כרב דהך ברייתא מסייעא ליה ועוד דהלכתא כרב באיסורי ואע''ג דלכאורה רב יהודה כשמואל ס''ל מדמשבש לברייתא לאוקומה כשמואל מ''מ כיון דקי''ל הלכתא כרב באיסורי לא שבקינן האי כללא אף אי רב יהודה תלמידו פליג עליה וסבר כשמואל ומיהו תימה למה היה רב יהודה משבש האי תנא אם היה שונה כרב הילכך נראה לפרש דהאי תנא סתמא תנא בנו פדוי ולא פירש אם אמר מעכשיו או אם אמר לאחר שלשים יום וא''ל רב יהודה שמואל אמר אין בנו פדוי אף לאחר ל' יום אם נתעכלו המעות וגם לרב מעכשיו אין בנו פדוי ואת תני סתמא בנו פדוי מוטב שתשנה אין בנו פדוי ואתיא ככ''ע לרב בדאמר מעכשיו ולשמואל אף לאחר ל' יום אם נתעכלו המעות ולא יטעו בדבריך להקל עכ''ל. ואין ספק שלא היתה בנוסחת גמרא שלהם פסק הלכה בהדיא כשמואל כמו שהוא בנוסחא שלנו:

יט מִי שֶׁהוּא סָפֵק אִם חַיָּב בְּפִדְיוֹן אוֹ לֹא הֲרֵי זֶה פָּטוּר שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. מֵת הָאָב בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הַבֵּן בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נִפְדָּה עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה מֵאָבִיו שֶׁפָּדָהוּ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת. מֵת הָאָב לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת פָּדוּי עַד שֶׁיּוֹדִיעוּהוּ שֶׁלֹּא נִפְדָּה:

כסף משנה מי שהוא ספק וכו'. מתבאר מהדינים שיבאו בפרק זה: מת האב בתוך ל' יום וכו' עד שיודיעוהו שלא נפדה. משנה פרק יש בכור (דף מ"ט) ומייתי לה בפרק השואל (דף ק"ב):

כ מִי שֶׁלֹּא בִּכְּרָה אִשְׁתּוֹ וְיָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן יָצָא רִאשׁוֹן אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן הַבְּכוֹר נוֹתֵן חֲמִשָּׁה סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם פָּטוּר שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. מֵת הָאָב בֵּין בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם בֵּין אַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם. בֵּין שֶׁלֹּא חָלְקוּ הָאַחִים בֵּין שֶׁחָלְקוּ. יִנָּתֵן מִן הַנְּכָסִים חֲמִשָּׁה סְלָעִים לַכֹּהֵן שֶׁכְּבָר נִתְחַיְּבוּ הַנְּכָסִים:

כסף משנה מי שלא בכרה אשתו וכו' עד פטור שהמע''ה. משנה שם (דף מ"ח): מת האב בין בתוך ל' בין אחר ל' יום וכו'. הטור כתב על זה ואינו נראה כן בגמרא אלא אם מת האב תוך ל' יום אפילו לא חלקו פטורים ואם מת לאחר ל' יום אפילו חלקו חייבים עכ''ל. ורבינו בפירוש המשנה כתב כדברי הטור וכאן חזר בו ולכן אעתיק לשון המשנה והגמרא ומשם יתבאר. תנן פרק יש בכור (דף מ"ח) מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים מת האב והבנים קיימים ר''מ אומר אם נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לאו פטורים רבי יהודה אומר נתחייבו הנכסים ובגמרא דמת האב אימת אילימא דמית לאחר ל' יום בהא אמר ר''מ כי חלקו פטורין והא אישתעבדו להו נכסיה אלא דמית בתוך ל' יום מ''ש כי חלקו דאזיל לגבי האי ומדחי ליה ואזיל לגבי האי ומדחי ליה כי לא חלקו נמי ליזיל לגבי האי ולדחייה וליזיל לגבי האי ולדחייה וכו' אלא אמר רבא לעולם שמת לאחר ל' יום [ואי דאיכא נכסי טובא הכי נמי דשקיל] והב''ע דליכא אלא ה' סלעים ודכ''ע אית להו דרב אסי דאמר האחין שחלקו מחצה יורשים ומחצה לקוחות ודכ''ע מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ודכ''ע אית להו דרב פפא דאמר מלוה ע''פ גובה מהיורשים ואינו גובה מהלקוחות והכא בחמש ולא חצי חמש קמיפלגי וכו' א''ה [רבי יהודה אומר] נתחייבו הנכסים נתחייב גברא מיבעי ליה ועוד תניא ר' יהודה אומר האחין שחלקו וכו' אלמא חמש ולא חצי חמש ס''ל אלא דכ''ע חמש ולא חצי חמש והכא בדרב אסי ורב פפא קא מיפלגי ואיכא דמתני לה אסיפא נתחייבו הנכסים אימת אילימא דמית לאחר ל' יום מכלל דר''מ סבר כי חלקו פטורים הא אישתעבדו להו נכסיה אלא בתוך ל' יום כי חלקו אמאי מחייב רבי יהודה ליזיל גבי האי ולדחייה ולגבי האי ולדחייה ואסיקנא כמו בלישנא קמא: והשתא כיון דאוקמה רבא במת לאחר ל' יום משמע דבמת בתוך ל' יום מודה רבי יהודה דפטורים משום דאזיל גבי האי ודחי ליה וכו' וזהו טעמו של רבינו בפירוש המשנה ושל הטור. וטעמו של רבינו כאן נראה שהוא מדחזינן ללישנא קמא כי מתמה אמית בתוך שלשים יום ואמר ליזיל גבי האי ולדחייה וכו' לא מתמה אלא אדר''מ ולא אדר' יהודה משמע דלר' יהודה דאמר נתחייבו הנכסים ניחא ליה דלא מצי כל חד לדחוייה משום דאע''ג דמית תוך שלשים יום כשהגיע יום ל' חל החיוב על הנכסים ואע''ג דלישנא בתרא מתמה אדרבי יהודה ואמר ליזיל לגבי האי ולדחייה וכו' פסק כלישנא קמא משום דמסתבר טעמיה:

כא שְׁתֵּי נָשָׁיו שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן עֲשָׂרָה סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶן בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם אִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתַן יַחְזִיר לוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים. וְאִם לִשְׁנֵי כֹּהֲנִים נָתַן אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא מֵהֶן שֶׁהֲרֵי לֹא צִיֵּן פִּדְיוֹן זֶה עַל בֵּן זֶה. וְכָל אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לוֹמַר הַחֲזִיר מֵחֲבֵרִי:

כסף משנה שתי נשיו שלא בכרו וכו' עד ואחריה זכר. משנה שם (דף מ"ח):

כב שְׁתֵּי נָשָׁיו שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ שֶׁיָּלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה נוֹתֵן חֲמִשָּׁה סְלָעִים לַכֹּהֵן. שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה זָכָר אֶחָד מֵהֶן פֶּטֶר רֶחֶם:

כג יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר. אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת. וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה נוֹלַד רִאשׁוֹן. אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם שֶׁאֲנִי אוֹמֵר נְקֵבָה נוֹלְדָה תְּחִלָּה וְאַחֲרֶיהָ זָכָר:

כד שְׁתֵּי נָשָׁיו אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת לֹא בִּכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים וְנִתְעָרְבוּ. נוֹתֵן חֲמִשָּׁה סְלָעִים לַכֹּהֵן. מֵת אֶחָד מֵהֶם בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הָאָב פָּטוּר. מֵת הָאָב יִנָּתֵן מִן הַנְּכָסִים חֲמִשָּׁה סְלָעִים:

כה יָלְדוּ * זָכָר וּנְקֵבָה אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. שֶׁאֲנִי אוֹמֵר זוֹ שֶׁלֹּא בִּכְּרָה יָלְדָה נְקֵבָה תְּחִלָּה וְאַחֲרֶיהָ זָכָר וְזוֹ שֶׁבִּכְּרָה יָלְדָה זָכָר:

ההראב"ד זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה וכו'. א''א טעה בזה שזה חייב מפני שהוא ספק ספיקא ובאיש אחד חייב שאין ספק ספיקא פוטר אותו אבל בשתי נשים של שני אנשים אחת בכרה ואחת לא בכרה זהו שאמרו בתוספתא שפטור:

כסף משנה (כד-כה) שתי נשיו אחת בכרה וכו' עד וזו שבכרה ילדה זכר. ג''ז משנה שם ויש טעות סופר בקצת ספרי רבינו בסוף בבא זו וה''ג מת האב ינתן מן הנכסים ה' סלעים, ופסק כר''י לגבי ר''מ:

כו שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים וְנִתְעָרְבוּ זֶה נוֹתֵן חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְזֶה נוֹתֵן חֲמִשָּׁה סְלָעִים. נָתְנוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אֶחָד מִן הַבָּנִים בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. אִם לִשְׁנֵי כֹּהֲנִים נָתְנוּ אֵינָן יְכוֹלִין לְהוֹצִיא מִיָּדָן. וְאִם לְכֹהֵן אֶחָד נָתְנוּ כּוֹתֵב אֶחָד מֵהֶן לַחֲבֵרוֹ הַרְשָׁאָה וְיֵלֵךְ זֶה בְּהַרְשָׁאָה וְיַחְזִיר מִן הַכֹּהֵן חֲמִשָּׁה סְלָעִים:

כסף משנה שתי נשים של ב' אנשים וכו' עד לפדות את עצמו. ג''ז משנה שם:

כז יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה וְנִתְעָרְבוּ הָאָבוֹת פְּטוּרִין וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ. וְכֵן מְבַכֶּרֶת שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וְיָלְדָה וְאֵין יָדוּעַ אִם בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן אוֹ בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין. וְהַבֵּן חַיָּב לִפְדּוֹת אֶת עַצְמוֹ:

כסף משנה וכן מבכרת שלא שהתה וכו'. תוספתא שם:

כח יָלְדוּ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וּשְׁנֵי זְכָרִים אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

כסף משנה ילדו שתי נקבות וזכר וכו'. משנה פרק יש בכור:

כט שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁל שְׁנֵי אֲנָשִׁים אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת לֹא בִּכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים. זֶה שֶׁלֹּא בִּכְּרָה אִשְׁתּוֹ נוֹתֵן חָמֵשׁ סְלָעִים לַכֹּהֵן. יָלְדוּ זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם:

ל * יָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה זֶה שֶׁלֹּא בִּכְּרָה אִשְׁתּוֹ נוֹתֵן חֲמִשָּׁה סְלָעִים. שֶׁלֹּא נִפְטַר אֶלָּא בִּשְׁנֵי סְפֵקוֹת אִם אִשְׁתּוֹ יָלְדָה זָכָר בִּלְבַד חַיָּב וְאִם הִיא יָלְדָה הַזָּכָר וְהַנְּקֵבָה חַיָּב אֶלָּא אִם כֵּן יָלְדָה נְקֵבָה תְּחִלָּה. וְהוֹאִיל וְהַדָּבָר רָחוֹק יִתֵּן פִּדְיוֹנוֹ:

ההראב"ד ילדו שני זכרים ונקבה זה שלא בכרה. א''א כל זה שבוש אלא שניהן פטורין כמו שכתבתי למעלה:

כסף משנה (כט-ל) שתי נשים של שני אנשים אחת בכרה וכו'. פה יש חסרון בקצת ספרי רבינו מט''ס וה''ג שתי נשים של שני אנשים אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו ב' זכרים זה שלא בכרה אשתו נותן ה' סלעים לכהן. ילדו זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום. ילדו שני זכרים ונקבה זה שלא בכרה אשתו נותן חמשה סלעים שלא נפטר אלא בב' ספיקות. ודינים אלו עד אין כאן לכהן כלום. גם זה משנה שם: כתב הראב''ד שתי נשים וכו' ילדו זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום א''א טעה בזה שזה חייב וכו': וכתב עוד ילדו שני זכרים ונקבה זה שלא בכרה אשתו וכו' א''א כל זה שבוש אלא שניהם פטורים כמו שכתבתי למעלה עכ''ל. טעמו מפני שהוא גורס במתניתין דשתי נשיו אחת בכרה ואחת לא בכרה זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום ואינו גורס שני זכרים ונקבה וכן בשתי נשים של שני אנשים אחת בכרה ואחת לא בכרה גרסינן זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום ובגמרא (דף מ"ט) תני רב הונא שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום ותנא דידן כיון דבשני אנשים משכחת לה באיש אחד ושתי נשים לא משכחת לה לא מתני ליה ופירש''י תני רב הונא גבי שתי נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים ונקבה במחבוא אין כאן לכהן כלום ואע''ג דחד הוי בכור ממ''נ דאם האחת ילדה שני זכרים הא' בכור ואם זכר ונקבה ילדה נמצאת חבירתה ילדה זכר לבדו והוא בכור ואפילו הכי הבן אינו חייב לפדות את עצמו דא''ל אין אני בכור אלא חבירי. באיש אחד ושתי נשים לא משכחת לה כיון דאיכא חד בכור יהיב ה' סלעים לכהן להכי לא תני ליה דכל הנך דתנא כאן אין כאן לכהן כלום שוים בין איש אחד ושתי נשיו בין בשתי נשים של שני אנשים עכ''ל. וע''פ הדברים האלה כתב הראב''ד טעה בזה וכתב עוד גבי שתי נשים של שני אנשים וילדו שני זכרים ונקבה זה שלא בכרה אשתו נותן חמשה סלעים א''א כל זה שבוש וכו'. הראב''ד בהרגישו קושיא דבאיש אחד ושתי נשיו נמי איכא לספוקי שמא אותה שלא בכרה ילדה נקבה לבד או נקבה ואח''כ זכר כתב דבאיש אחד אין ספק ספיקא פוטר אותו ואיני יודע טעם לזה. ורבינו גורס במשנה כגירסת הראב''ד ומפרש דהא דתני רב הונא ב' זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום ארישא קאי דוקא וגורס כיון דבאיש אחד ושתי נשיו משכחת לה ובשני אנשים לא משכחת לה לא מתני ליה ומפרש דבאיש אחד ושתי נשיו משכחת לה דאין כאן לכהן כלום משום דאיכא למימר זו שלא בכרה ילדה נקבה תחלה ואחריה זכר ובשני אנשים לא משכחת לה שלא יהא לכהן כלום ונתן טעם לדבר שלא נפטר אלא בשתי ספיקות ומ''מ דברי רבינו תמוהים מ''ש מאיש אחד ושתי נשיו שכתב בשני זכרים ונקבה שאין כאן לכהן כלום דהתם נמי אינו נפטר אלא בשני ספיקות דאם אותה שלא בכרה ילדה זכר בלבד חייב ואם היא ילדה הזכר והנקבה חייב אא''כ ילדה הנקבה תחלה ועוד הקשה עליו הטור שגם אינו מתחייב אלא בשני ספיקות שמא ילדה אשתו נקבה ואם ילדה זכר ונקבה פטור אא''כ יצא הזכר תחלה וכיון דאיכא למימר הכי והכי אין מוציאין מן הספק וצ''ע. והר''י קורקוס כתב שנ''ל שגירסת רבינו היפך מגירסא דידן והכי גריס ותנא דידן כיון דבאיש אחד ושתי נשים הוא דמשכחת לה בשני אנשים לא משכחת לה לא מתני ליה וה''פ באיש אחד ושתי נשים אחת בכרה ואחת לא בכרה והוא הדין שכתב למעלה ילדו זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום שאני אומר וכו' וקצת טעם י''ל כדברי דכשהוא איש אחד ואיש זה נולד לו נקבה בודאי ה''ז אומר נקבה זו לבד ילדה אותה שלא בכרה ואת''ל שילדה ג''כ אני אומר שילדה נקבה תחלה ואין זה דבר רחוק ולפיכך פטור כיון שיש לאיש זה אשה שבכרה במה לתלות הזכרים או הזכר גם יש לו נקבה לומר שזו היא פטרה רחם אותה שלא בכרה אבל בב' אנשים לא משכחת לה דכיון שזה לא בכרה אשתו ויש כאן ב' זכרים לפנינו ואין לזה אשה אחרת שבכרה לתלות אין פוטרין אותו בשיתלה באשת חבירו וזהו שאמרו בשני אנשים לא משכחת לה והוא הדין שהזכיר רבינו:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן