הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק עשירי - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן לַכֹּהֵן רֵאשִׁית הַגֵּז שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח-ד) 'וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ'. וּלְוִיִּם בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְוָה זוֹ. וְאֵין לְרֵאשִׁית הַגֵּז זוֹ שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה. וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָּאָרֶץ בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת כְּרֵאשִׁית הַדָּגָן. וְנוֹהֵג בְּחֻלִּין אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין:

כסף משנה מצות עשה ליתן לכהן ראשית הגז וכו' ולוים בכלל ישראל במצוה זו. כלומר אע''ג דבזרוע לחיים וקיבה לוים פטורים בראשית הגז חייבים וטעמא משום דהתם לא נפטרו לוים אלא משום דכתיב מאת העם ומספקא לן דילמא לוים לא הוו בכלל עם אבל בראשית הגז דלא אידכר ביה עם לא באו לכלל ספק: ואין לראשית הגז שיעור מן התורה ומד''ס שלא יפחות מס' וכו'. בפרק ראשית הגז (דף קל"ז:) אמרינן דראשית הגז בס' ומשמע התם דהיינו מדרבנן דאילו מדאוריית' בכל שהוא דומיא דתרומה דמייתי התם: ואינה נוהגת אלא בארץ. אע''ג דתנן בפרק ראשית הגז (דף קל"ה) דנוהג בארץ ובחו''ל הא אמר רב נחמן התם (דף קל"ו:) נהוג עלמא כתלתא סבי וחד מינייהו ר' אלעאי דאמר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ: ומה שכתב בין בפני הבית וכו' אבל לא במוקדשין. שם במשנה:

ב כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהִקְדִּישׁ בְּהֵמוֹת לְבֶדֶק הַבַּיִת וּגְזָזָן יָכוֹל יִהְיֶה חַיָּב לִפְדּוֹת וְלִתֵּן לַכֹּהֵן. אוֹ הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה חוּץ מִגִּזָּתָהּ יָכוֹל יִהְיֶה חַיָּב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יח-ד) 'צֹאנְךָ'. אֵין אֵלּוּ צֹאנוֹ:

כסף משנה ומ''ש כיצד הרי שהקדיש בהמות וכו' או הקדיש בהמה וכו'. שם בגמרא אבל לא במוקדשין מאי טעמא לא אמר קרא [גז] צאנך ולא צאן הקדש והקשו על זה טעמא דכתב רחמנא גז צאנך הא לאו הכי ה''א קדשים חייבים בראשית הגז וכו' עד יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה. והר''י קורקוס ז''ל תמה על רבינו שכתב הרי שהקדיש בהמתו לבדק הבית וגזזה וכו' שהרי אוקימתא זו נדחית משום דלא אתיא אלא למ''ד קדשי בדק הבית לא בעו העמדה והערכה ואילו רבינו פסק בפרק חמישי מהלכות ערכין דבעו העמדה והערכה וע''ק שכתב אוקימתא דרב מני דאמר חוץ מגיזה דלא מיתרצא אלא בדאמר חוץ מגיזה וכחישה ולמה השמיט רבינו כחישה וע''ק למה השמיט רבינו אוקימתא דרב והאריך ונדחק מאד ביישוב תמיהות אלו. ולי אין כאן תמיהא כלל דרבינו לא נחת הכא לענין דינא כלל אלא לומר דמשכחת לה דאיצטריך קרא דצאנך למעוטי מוקדשין או כגוונא קמא למ''ד קדשי בדק הבית לא בעו העמדה והערכה או כדאמר חוץ מגיזתה בענין שיועיל ולא חש להביא אוקימתא דרב דכיון דאייתי תרי גווני דאיצטריך קרא סגי:

ג כָּל הַקֳדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּבִין בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. אֲבָל אִם קָדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן אוֹ שֶׁקָּדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד לָהֶן מוּם קָבוּעַ וְנִפְדּוּ פְּטוּרִים מֵרֵאשִׁית הַגֵּז:

כסף משנה כל הקדשים וכו' פטורים מראשית הגז. משנה שם (דף ק"ל) ופרק ב' x דבכורות (דף י"ד):

ד אֵין חַיָּבִין בְּרֵאשִׁית הַגֵּז אֶלָּא הַכְּבָשִׂים בִּלְבַד. זְכָרִים כִּנְקֵבוֹת שֶׁהַצֶּמֶר שֶׁלָּהֶן הוּא הָרָאוּי לִבְגָדִים. הָיָה צִמְרָן קָשֶׁה וְאֵינוֹ רָאוּי לִלְבִישָׁה פְּטוּרִין מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. שֶׁאֵין מַתָּנָה זוֹ לַכֹּהֵן אֶלָּא כְּדֵי לִלְבּשׁ מִמֶּנָּה:

כסף משנה אין חייבין בראשית הגז אלא הכבשים בלבד. משנה פרק ראשית הגז (דף קל"ה) ויליף לה בגמרא (דף קל"ז) מדכתיב לעמוד לשרת כלומר וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר לעמוד לשרת שיתן לו דבר הראוי לשירות ואין דבר הראוי לשירות אלא של רחלים פי' דהיינו תכלת דכתב קרא בבגדי כהונה וכתב הר''י קורקוס ז''ל ונראה שלזה נתכוון רבינו במ''ש שהצמר שלהם הוא הראוי לבגדים ופירושו לבגדים שהכהן רגיל ללבוש דהיינו בגדי כהונה שאם כוונת רבינו לבגדים סתם הלא נוצה של עזים ראוי לבגדים. ומ''ש זכרים כנקבות ג''ז שם במשנה מכר לו זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו. ומ''ש היה צמרן קשה וכו' שם תנא דבי רבי ישמעאל (דף קל"ו):

ה כֵּיוָן שֶׁזִּכָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְרוּמוֹת שֶׁהֵן לַחְמוֹ וְיֵינוֹ. וְזִכָּה לוֹ בְּמַתְּנוֹת בְּהֵמָה וְקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ שֶׁהַבָּשָׂר שֶׁלּוֹ. זִכָּה לוֹ בְּרֵאשִׁית הַגֵּז לִלְבוּשׁוֹ. וּבְגֵזֶל הַגֵּר וְהַחֲרָמִים וּשְׂדֵה אֲחֻזָּה וּפִדְיוֹן בְּכוֹרוֹת לְהוֹצָאוֹתָיו וּשְׁאָר צְרָכָיו. שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ חֵלֶק בְּנַחֲלָה וּבַבִּזָּה:

ו הָיָה הַצֶּמֶר שֶׁלָּהֶן אָדֹם אוֹ שָׁחֹר אוֹ שָׁחוּם חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. אֲבָל אִם גָּזַז הַצֶּמֶר וּצְבָעוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן נִפְטָר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. הִלְבִּינוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן חַיָּב לְהַפְרִישׁ אַחַר שֶׁלִּבְּנוֹ. הַתּוֹלֵשׁ צֶמֶר רְחֵלִים בְּיָדוֹ וְלֹא גָּזַז חַיָּב בְּרֵאשִׁית הַגֵּז:

כסף משנה היה הצמר שלהן אדום וכו'. הכי משמע שם במשנה. ומ''ש אבל אם גזז הצמר וצבעו וכו' עד אחר שלבנו. משנה שם: התולש צמר רחלים בידו וכו'. שם פלוגתא דרבי יוסי ורבנן ופסק כרבנן ומה שקשה על זה ממה שפסק בפ''ב ממתנות עניים נתבאר שם:

ז רֵאשִׁית הַגֵּז * נוֹהֵג בְּכִלְאַיִם וּבִכְוִי וּבִטְרֵפָה. אֲבָל הַגּוֹזֵז אֶת הַמֵּתָה פָּטוּר:

ההראב"ד ונוהג בכלאים ובכוי. א''א נראה לי לענין ראשית הגז כוי הבא מן חיה ובהמה פטור מפני שצמרו קשה:

כסף משנה ראשית הגז נוהג בכלאים ובכוי. תוספתא פ''י דחולין: כתב הראב''ד נ''ל לענין ראשית הגז וכו'. ומ''ש ובטרפה בפרק ראשית הגז (דף קל"ו:) פריך וליתני חומר בראשית הגז שנוהג בטריפות מה שאין כן במתנות אמר רבינא הא מני רבי שמעון היא דתניא ר''ש פוטר את הטריפות מראשית הגז מ''ט דר''ש וכו' ומסקינן דיליף צאן צאן ממעשר וכתב הר''ן וכיון דשקלינן וטרינן טובא עליה דר''ש ומתניתין אתיא כוותיה היה ראוי לפסוק כמותו והרי''ף שהביא משנתנו כצורתה דאתיא כר''ש לפום מאי דאמרינן בגמרא משמע דהכי ס''ל אלא שראיתי להרמב''ם שכתב x ראשית הגז נוהג בטרפה ולא ידעתי למה דכיון דמתני' אתיא כר''ש אפילו פליגי רבנן עליה בברייתא היה ראוי לפסוק כסתם משנתנו אבל אפשר שהוא סובר דרבינא דאמר הא מני ר''ש היא לאו למימרא דס''ל דתנא דמתניתין נקיט כר''ש אלא הכי קאמר משום דפלוגתא דר''ש ורבנן היא לא תנא ליה לפי שלא רצה להכניס עצמו במחלוקת וכיון דמתניתין לא מוכחא בהא מידי ודאמרינן מני ר''ש היא מוכח דרבנן פליגי עליה נקטינן ככללין דיחיד ורבים הלכה כרבים xx ובפ' יוצא דופן נמי משמע דגמרא הכי ס''ל דטרפה חייבת בראשית הגז דאמרינן עלה דמתניתין דתנן כל שחייב במעשרות מיטמא טומאת אוכלים אע''ג דאיכא מידי שחייב במעשרות ואינו מיטמא טומאת אוכלים דהיינו הפרט ולא המין ואמרינן עלה הנ''מ דקתני סיפא כל שחייב בראשית הגז חייב במתנות ואם איתא כלומר דכל קתני ולא מין דוקא הא איכא טרפה דחייבת בראשית הגז ואינה חייבת במתנות דאע''ג דרבינא דחי התם ואמר ר''ש היא דתנן ר''ש פוטר את הטריפה מראשית הגז כדקאמר הכא אפילו הכי משמע דגמרא הכי ס''ל דטריפה חייבת בראשית הגז וההיא דרבינא דהתם דחייה בעלמא היא דמסקנא הכי סלקא התם דמין קתני זה נראה לי בטעמו של הרמב''ם ז''ל עכ''ל: אבל הגוזז את המתה פטור. תוספתא ר''פ ראשית הגז וטעמא משום דלא גז מיקרי ולא צאן מיקרי:

ח הַמַּפְרִישׁ רֵאשִׁית הַגֵּז וְאָבַד חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיִּתֵּן לַכֹּהֵן. הָאוֹמֵר כָּל גִּזּוֹתַי רֵאשִׁית דְּבָרָיו קַיָּמִין:

כסף משנה המפריש ראשית הגז ואבד וכו'. תוספתא פרק ראשית הגז וטעמא משום דכתיב ביה נתינה לא מיפטר עד שיתן לו: האומר כל גיזותי ראשית דבריו קיימים. בפ' ראשית הגז (דף קל"ז) אמרינן דלרבי אלעאי ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ משום דיליף נתינה נתינה מתרומה וכו' אי מה תרומה בעינן ראשית ששיריה ניכרים אף ראשית הגז כן אין והתניא האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום הא כל גיזי ראשית דבריו קיימים ותניא אידך לא אמר כלום אלא לאו ש''מ הא רבי אלעאי הא רבנן ויש לתמוה שמאחר שרבינו פסק כר' אלעאי דאין ראשית הגז נוהג אלא בארץ הוה ליה לפסוק שהאומר כל גיזותי ראשית לא אמר כלום ובסמוך יתבאר:

ט הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל עַכּוּ''ם אַחַר שֶׁגְּזָזָן הָעַכּוּ''ם פָּטוּר מֵרֵאשִׁית הַגֵּז. לָקַח הַצֹּאן לְגִזָּתָן חַיָּב אַף עַל פִּי שֶׁגָּדְלָה הַגִּזָּה בִּרְשׁוּת הָעַכּוּ''ם. וְאַף עַל פִּי שֶׁחוֹזְרִין הַצֹּאן לְעַכּוּ''ם אַחַר גְּזִיזָה. הוֹאִיל וְהַגּוֹזֵז יִשְׂרָאֵל וְהַגְּזִיזוֹת שֶׁלּוֹ חַיָּב שֶׁאֵין הַחִיּוּב אֶלָּא בִּשְׁעַת הַגִּזָּה:

כסף משנה הלוקח גז צאנו של עכו''ם. שם (דף קל"ה) איתמר גזז ומכר ראשונה (ראשונה) וכו' רב חסדא אמר חייב דהא גזז רבי נתן בר הושעיא אמר פטור בעידנא דקא מלא שיעורא בעינן צאנך וליכא תנן הלוקח גז צאנו של עכו''ם פטור מראשית הגז הא צאנו לגזוז חייב אמאי כל חד וחד בתר גיזה נפקא ליה מרשותיה תרגמה רב חסדא אליבא דר' נתן בר הושעיא כגון שהקנן לו כל ל' יום ומאחר שרבינו פסק כרב חסדא מהטעם שאכתוב ממילא קים ליה מתניתין כפשטא ומפרש רבינו דהלוקח גז צאנו של עכו''ם היינו שלקח ממנו אחר שגזזן וצאנו לגזוז היינו שלקח הצאן לגיזתן וגזזן הישראל ואם לקח הגיזה קודם גזיזה שיגזוז אותה המוכר ה''ז נקרא גז צאנו של עכו''ם אחר שגזזן העכו''ם ורש''י והר''ן פירשו בע''א:

י הַלּוֹקֵחַ גֵּז צֹאנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ אִם שִׁיֵּר הַמּוֹכֵר מְעַט מִצֹּאנוֹ לְהִגָּזֵז הַמּוֹכֵר חַיָּב לְהַפְרִישׁ מִן הַמְּשֹׁאָר עַל הַכּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִתְחִיל הַמּוֹכֵר לִגְזֹז. חֲזָקָה אֵין אָדָם מוֹכֵר מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה. וְאִם לֹא שִׁיֵּר כְּלוּם הַלּוֹקֵחַ חַיָּב לְהַפְרִישׁ:

כסף משנה הלוקח גז צאנו של חבירו וכו'. משנה וגמרא שם:

יא הָיוּ שְׁנֵי מִינֵי גִּזָּה כְּגוֹן גִּזָּה לְבָנָה וְגִזָּה שְׁחוּמָה אוֹ גִּזַּת זְכָרִים וְגִזַּת נְקֵבוֹת. וּמָכַר מִין זֶה וְהִנִּיחַ הַמִּין הָאַחֵר. זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ. [זֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ] עַל מַה שֶּׁלָּקַח וְזֶה נוֹתֵן לְעַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁשִּׁיֵּר:

כסף משנה היו שני מיני גיזה וכו'. משנה שם. ודע דבגמרא (דף קל"ו) על הא דאמר ר' אלעאי אין ראשית הגז נוהג אלא בארץ משום דיליף נתינה נתינה מתרומה אמרינן אי מה תרומה מחדש על הישן לא אף ראשית הגז מחדש על הישן לא אין והתניא היו לו שתי רחלות גזז והניח גזז והניח שנים ושלשה שנים אין מצטרפות הא חמש מצטרפות והתניא אין מצטרפות ופירש''י אם היו לו ה' צאן וגזז השתים בשנה זו וג' בשנה שנייה דהשתא איכא גיזין של ה' צאן מצטרפות ואע''ג דחדש וישן הוא והתניא אידך דאפילו ה' אין מצטרפות וכו' אלא שמע מינה הא רבי אלעאי הא רבנן ותו פריך אי מה תרומה גדל בחיוב חייב גדל בפיטור פטור אף ראשית הגז נמי גדל בחיוב חייב גדל בפיטור פטור וכו' וכ''ת הכי נמי והא תנן הלוקח גז צאנו של עכו''ם פטור מראשית הגז הא צאנו לגזוז חייב מתניתין דלא כר' אלעאי אי מה תרומה ממין על שאינו מינו לא אף ראשית הגז [ממין על שאינו מינו לא וכו'] אין והא תנן היו לו שני מינים שחופות ולבנות מכר לו שחופות אבל לא לבנות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו אלא מעתה סיפא דקתני זכרים אבל לא נקבות זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו הכי נמי משום דתרי מיני נינהו אלא עצה טובה קמ''ל דליתיב ליה מהאי דרכיך ומהאי דאשון הכא נמי עצה טובה קמ''ל דליתיב ליה מתרוייהו הא אוקימנא למתניתין דלא כרבי אלעאי. ומעתה יש לתמוה על מה שנראה מדברי רבינו בזכרים ונקבות מדין שני מינים נגעו בה וכבר נתבאר בגמרא שכתבתי דלית בה אלא משום עצה טובה וכן יש לתמוה שמאחר שפסק כרבי אלעאי דאין ראשית הגז נוהג אלא בארץ למה פסק דלא כוותיה באומר כל גיזותי ראשית כמו שכתבתי בסמוך. ומ''ש הר''ן בזה אינו עולה לדעת רבינו שמה שהתיר להפריש מן החדש על הישן הוי תיובתיה ומה שנ''ל שאפשר לומר בזה לדעת רבינו הוא דמשמע ליה ז''ל דלא אלים האי מנהגא דנהוג עלמא כרבי אלעאי לענין דאינו נוהג אלא בארץ למידחי כל הני סתמי דאתו כרבנן ומסתיין דננקוט כוותיה במאי דנהוג כוותיה לחוד והבו דלא לוסיף עלה הוא ובענין ההוא דזכרים ונקבות יש לומר דלישנא דמתני' נקט כמנהגו ומה שיתפרש במתני' יתפרש בדבריו ועי''ל דה''מ למימר ליה אה''נ דזכרים ונקבות תרי מיני נינהו וכפשטא דמתני' דלא גרעי מתאנים שחורות ולבנות דחשיב התם תרי מיני לענין תרומה אלא דאהדר ליה לפום שיטתיה. ובספרי רבינו כתוב זה נותן לעצמו על מה שמכר והוא ט''ס וצריך למחוק תיבת שמכר ולכתוב במקומה ששייר:

יב גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיוּ לוֹ גִּזּוֹת וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר נִגְזְזוּ אוֹ מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

כסף משנה גר שנתגייר והיו לו גיזות וכו'. בס''פ הזרוע (דף קל"ד) ח' ספיקות נאמרו בגר ד' מהם לפיטור וחד מינייהו ראשית הגז:

יג כַּמָּה צֹאן יִהְיֶה לוֹ וְיִהְיוּ חַיָּבוֹת בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. אֵין פָּחוֹת מֵחָמֵשׁ. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בַּגִּזָּה שֶׁלָּהֶן אֵין פָּחוֹת מִמִּשְׁקַל שִׁשִּׁים סֶלַע. וְתִהְיֶה גִּזַּת כָּל אַחַת מֵחֲמִשְּׁתָּן אֵין פָּחוֹת מִמִּשְׁקַל י''ב סֶלַע. הָיְתָה אַחַת מֵהֶם גּוֹזֶזֶת פָּחוֹת מִי''ב סֶלַע אַף עַל פִּי שֶׁחֲמִשְּׁתָּן גּוֹזְזוֹת שִׁשִּׁים סֶלַע אוֹ יֶתֶר הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מֵרֵאשִׁית הַגֵּז:

כסף משנה כמה צאן יהיה לו ויהיו חייבות בראשית הגז אין פחות מחמש. משנה פרק ראשית הגז (דף קל"ה) וכב''ה ואע''ג דאמרינן בגמרא (דף קל"ז) שקילס רבי סברת ר''י דאמר ד' ראה רבינו לסמוך יותר על ב''ה דמתניתין וכ''כ הרב ר' יצחק אלפס בשם בה''ג ומר חפץ גאון. ומ''ש והוא שיהיה בגיזה שלהן אין פחות ממשקל ס' סלע ותהיה גיזת כל אחת מחמשתן אין פחות ממשקל י''ב סלע וכו' עד מראשית הגז. שם בגמרא פלוגתא ופסק רבינו כמ''ד הכי דרבים נינהו וכן נראה שהוא דעת הרי''ף. ופסק נמי כרב דאמר מחומשות דליכא מאן דפליג עליה בהא:

יד הַשֻּׁתָּפִין חַיָּבִין בְּרֵאשִׁית הַגֵּז. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּחֵלֶק כָּל אֶחָד מֵהֶן כַּשִּׁעוּר. אֲבָל חָמֵשׁ צֹאן בִּלְבַד שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין פְּטוּרִין:

כסף משנה השותפין חייבים בראשית הגז. בריש פרק ראשית הגז (דף קל"ה:) (ותוספתא שם): ומ''ש והוא שיהיה בחלק כ''א מהן כשיעור וכו'. נראה שהוא מדין חלה בנשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור וצ''ע:

טו רֵאשִׁית הַגֵּז מִצְוָתָהּ בַּתְּחִלָּה וְאִם הִפְרִישׁ בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף יָצָא. הָיוּ לוֹ חָמֵשׁ צֹאן וְגָזַז אַחַת מֵהֶן בִּלְבַד וּמָכַר גִּזָּתָהּ. וְאַחַר כָּךְ גּוֹזֵז שְׁנִיָּה וּמָכַר גִּזָּתָהּ. וְאַחַר כָּךְ גּוֹזֵז שְׁלִישִׁית וּמָכַר גִּזָּתָהּ. הַכּל מִצְטָרְפוֹת לְרֵאשִׁית הַגֵּז. וְחַיָּב אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. וְיֵשׁ לוֹ לְהַפְרִישׁ מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וּמִזֶּה עַל זֶה. אֲבָל אִם הָיְתָה רָחֵל אַחַת וּגְזָזָהּ וְהִנִּיחַ גִּזָּתָהּ וְאַחַר כָּךְ קָנָה שְׁנִיָּה וּגְזָזָהּ וְהִנִּיחַ גִּזָּתָהּ אֵינָן מִצְטָרְפוֹת:

כסף משנה ראשית הגז מצותה בתחלה וכו'. תוספתא פרק ראשית הגז: היו לו חמש צאן וגזז אחת מהן בלבד וכו'. כבר כתבתי בפרק זה פלוגתא דרב חסדא ורב נתן בר הושעיא ופסק כרב חסדא משום דהוא מארי דגמרא טפי ועוד דמתניתין אתיא ליה כפשטה ואע''ג דרב חסדא גופיה תרגמה למתניתין אליבא דרב נתן שינויא הוא ולא סמכינן עליה ודברי רבינו בפירוש מחלוקת זה מוחלק מפירוש רש''י וצריך ליישב פירוש זה מאי דמותיב עלה גמרא מהלוקח גז צאנו של עכו''ם. ומ''ש רבינו ויש לו להפריש מן החדש על הישן וכו'. כבר נתבאר:

טז מִי שֶׁהָיוּ לוֹ גִּזּוֹת רַבּוֹת שֶׁל רֵאשִׁית הַגֵּז וְרוֹצֶה לְחַלֵּק לַכֹּהֲנִים. לֹא יִתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד פָּחוֹת מִמִּשְׁקַל חָמֵשׁ סְלָעִים מְלֻבָּן כְּדֵי בֶּגֶד קָטָן. לֹא שֶׁיְּלַבְּנוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן לוֹ אֶלָּא יִתֵּן לוֹ מִצֶּמֶר הַגִּזָּה כְּשֶׁהוּא צוֹאִי. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ אַחַר הַלִּבּוּן חָמֵשׁ סְלָעִים אוֹ יֶתֶר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח-ד) 'תִּתֵּן לוֹ' שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ כְּדֵי מַתָּנָה הַמּוֹעֶלֶת:

כסף משנה מי שהיו לו גיזות הרבה וכו'. משנה שם וכמה הוא נותן לו משקל ה' סלעים ביהודה שהם עשר בגליל ואוקמוה בגמרא בישראל שיש לו גיזין הרבה וכו'. ומ''ש מלובן וכו' עד כדי מתנה המועלת. משנה וגמרא שם:

יז רֵאשִׁית הַגֵּז חֻלִּין לְכָל דָּבָר. לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר שֶׁנּוֹתְנִים אוֹתוֹ לְכֹהֶנֶת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל כְּמַתְּנוֹת בְּהֵמָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁדִּין שְׁנֵיהֶן אֶחָד הוּא:

כסף משנה ראשית הגז חולין לכל דבר וכו'. פ' הזרוע (דף קל"א:) כל דבר שאינו בקדושה כגון הזרוע וכו' ובפרק בא סימן (דף נ"א:) השוה מתנות וראשית הגז:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן