הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה לִתֵּן כָּל זוֹבֵחַ בְּהֵמָה טְהוֹרָה לַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח-ג) 'וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים'. וְאֵלּוּ הֵם הַנִּקְרָאִים בְּכָל מָקוֹם מַתָּנוֹת. וּמִצְוָה זוֹ נוֹהֶגֶת תָּמִיד בֵּין בִּפְנֵי הַבַּיִת בֵּין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת. וּבְכָל מָקוֹם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּבְחֻלִּין אֲבָל לֹא בְּמֻקְדָּשִׁין:

כסף משנה מצות עשה ליתן כל זובח בהמה טהורה וכו' עד אבל לא במוקדשים. בר''פ הזרוע (דף ק"ל):

ב כָּל הַקָּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן וְנִפְדּוּ חַיָּבִין בְּמַתָּנוֹת. וְאִם קָדַם מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן אוֹ שֶׁהִקְדִּישָׁן תְּמִימִים וְאַחַר כָּךְ נוֹלַד בָּהֶם מוּם וְנִפְדּוּ הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרִין מִן הַמַּתָּנוֹת:

כסף משנה כל הקדשים שקדם מום קבוע וכו'. משנה שם ובפ''ב דבכורות (דף י"ד):

ג סְפֵק בְּכוֹר חַיָּב בְּמַתָּנוֹת מִכָּל צַד. שֶׁאִם בְּכוֹר הוּא כֻּלּוֹ לַכֹּהֵן וְאִם אֵינוֹ בְּכוֹר מַתְּנוֹתָיו לַכֹּהֵן. וְאִם נִסְתַּפֵּק בִּשְׁנַיִם וְלָקַח הַכֹּהֵן הָאֶחָד מִסָּפֵק הֲרֵי הַשֵּׁנִי פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. עֲשָׂאוּהוּ כְּמִי שֶׁזָּכָה בּוֹ הַכֹּהֵן וּנְתָנוֹ בְּמוּמוֹ לִבְעָלָיו. אֲבָל סְפֵק מַעֲשֵׂר פָּטוּר מִכָּל מָקוֹם שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

כסף משנה ספק בכור חייב במתנות וכו' עד שהמוציא מחבירו עליו הראיה. בפרק ב' דבכורות (דף י"ח:). ובענין נסתפק בשנים ולקח הכהן מספק וכו' פסק כרבי יוסי לגבי ר''מ ועוד דבפ''ק דמציעא (דף י"ב:) פסק שמואל כרבי יוסי דאמר עשו את שאינו זוכה כזוכה ואע''ג דבפרק כל הגט (דף ל') אמר עולא מתניתין כרבי יוסי ואמוראי פליגי ואמרו כולהו כעולא לא אמרי כיחידאה לא מוקמינן איכא למימר דלאו דסבירא ליה דלית הלכתא כוותיה אלא דמ''מ רצו להעמיד סתם מתניתין כרבים ועי''ל דיש לחלק בין ההיא דפרק כל הגט לההיא דפ''ב דבכורות וההיא דפרק קמא דמציעא:

ד בֶּהֱמַת קָדָשִׁים שֶׁנִּפְסְלָה בְּמוּמָהּ וְאֵינָהּ חַיֶּבֶת בְּמַתָּנוֹת שֶׁנִּתְעָרְבָה בִּבְהֵמוֹת אֲחֵרוֹת אֲפִלּוּ אַחַת בְּמֵאָה בִּזְמַן שֶׁכָּל בְּהֵמָה מֵהֶן לְאַחֵר כֻּלָּן פְּטוּרִין. שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד סָפֵק וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. הָיָה אֶחָד הוּא הַשּׁוֹחֵט אֶת כֻּלָּם פּוֹטֵר מַתְּנוֹת אַחַת מֵהֶן בִּלְבַד:

כסף משנה בהמת קדשים שנפסלה במומה וכו'. בפרק הזרוע (דף קל"ב) תנן בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטים את כולם פוטרים את כולם אחד שוחט את כולם פוטרים לו אחד ובגמרא ואמאי יבא עליו כהן משני צדדין וכו' אמר רב אושעיא בבא לידי כהן ומוכרו לישראל במומו:

ה אֵין חַיָּב בְּמַתָּנוֹת אֶלָּא בְּהֵמָה טְהוֹרָה בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח-ג) 'אִם שׁוֹר אִם שֶׂה'. כִּלְאַיִם הַבָּא מִכֶּבֶשׂ וְעֵז חַיָּב בְּמַתָּנוֹת. וְהַכְּוִי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָפֵק מַפְרִישִׁין מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּתָּנוֹת. צְבִי הַבָּא עַל הָעֵז וְיָלְדָה הַוָּלָד חַיָּב בַּחֲצִי מַתָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר אִם שֶׂה אֲפִלּוּ מִקְצָת שֶׂה. תַּיִשׁ הַבָּא עַל הַצְּבִיָּה הַוָּלָד פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת:

כסף משנה אין חייב במתנות וכו'. פשוט הוא ולא נכתב אלא להיות הצעה לדינים הבאים אחריו: כלאים הבא מכבש ועז חייב במתנות. בפ' הזרוע בברייתא ודריש לה מיתורא דאם: ומ''ש וכוי אע''פ שהוא ספק וכו'. בפרק הזרוע ת''ר הזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בכלאים ובכוי רבי אליעזר אומר כלאים הבא מן העז ומן הרחל חייב במתנות x (מן התייש ומן הצביה) פטור מהמתנות מכדי קי''ל דלענין (כסוי הדם) מתנות לא משכחת לה אלא בצבי הבא על התיישה ובין לרבי אליעזר בין לרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב ובשה ואפי' מקצת שה קא מיפלגי וכו' בשלמא לרבי אליעזר וכו' אלא לרבנן נהי נמי דקסברי שה ואפילו מקצת שה פלגא לישקול ואידך פלגא לימא ליה אייתי ראיה דאין חוששין לזרע האב ושקול אמר רב הונא בר חייא מאי חייב נמי דקאמר בחצי מתנות. הא דאמר מכדי קי''ל דלענין מתנות לא משכחת לה אלא בצבי הבא על התיישה וכו' פירוש דבפרק אותו ואת בנו (דף ע"ט:) מקיש אהאי ברייתא במאי עסקינן אילימא בתיש הבא על הצבייה וילדה בשלמא לר''א וכו' אלא לרבנן נהי דסברי שה ואפילו מקצת שה פלגא לא יהיב ליה אידך פלגא לימא ליה אייתי ראיה דחוששין לזרע האב ושקול ואסיקנא דלא משכחת להאי פלוגתא דרבנן ור''א אלא בצבי הבא על התיישה וכו' ובפ' הזרוע (דף קל"ב) אמרינן בתר הכי כי אתא רבין א''ר יוחנן כוי לרבנן חייב בכולהו מתנות דתניא שה מה ת''ל אם שה לרבות את הכוי. וכתב הר''ן פירש''י דאע''ג דמספקא לן אי חוששין לזרע האב להכי אהני רבוייא דאפילו לית ביה אלא מקצת שה חייב אף בחצי האחר דבלאו רבוייא הוא מיחייב בפלגא דשה ואפילו מקצת שה משמע ואהני רבוייא דאם לאידך פלגא והאי פירושא לא נ''ל דכיון דאיצטריך רבויא ניפשוט מינה דחוששין לזרע האב דאי אין חוששין אמאי איצטריך קרא לרבויי ובר''פ בתרא דיומא (דף ע"ד) נמי אמרינן גבי הא דתניא כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש אינו באזהרה ת''ל כל חלב ומוכחינן מינה דכוי בריה בפני עצמה היא דאי ספיקא וכי איצטריך קרא לרבויי ספיקא לפיכך נ''ל דרבין ורבי יוחנן דאסיק דכוי לרבנן חייב בכולהו מתנות לאו בצבי הבא על התיישה מוקי לה אלא ס''ל דכוי בריה בפני עצמה ורבייה קרא לשוויי כבהמה ומיהו מודה לרב הונא בר חייא דכוי הבא מן הצבי ומן התיישה אינו חייב אלא בחצי מתנות ומדברי הרמב''ם למדתי שכך כתב בפ''ט מהלכות בכורים הכוי אע''פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות צבי הבא על העז וילדה חייב בחצי מתנות אם שה אפילו מקצת שה ע''כ אבל אינו נראה כן מסוגיית אותו ואת בנו עכ''ל הר''ן. ונראה דהיינו מדתניא בפרק אותו ואת בנו (דף ע"ט:) כלאים הבא מן העז ומן הרחל אותו ואת בנו נוהג בו כוי אין אותו ואת בנו נוהג בו אמר רב חסדא איזהו כוי שנחלקו בו רבי אליעזר וחכמים הבא מן התייש ומן הצביה וכו' דמשמע בהדיא דכוי לאו בריה בפני עצמו הוא אלא הבא מן הבהמה ומן החיה הוא: והטור כתב על דברי רבינו איני מבין דבריו למה מפרישים כל המתנות כיון שאינו חייב ליתנם והלא אינם טובלים ע''כ טעמו שהבין בדברי רבינו שדעתו לומר דכוי היינו הבא מן הבהמה ומן החיה וקאמר דמפרישים ממנו כל המתנות ולא יתנם כולם לכהן דבצבי הבא על העז יתן החצי ובתייש הבא על הצבייה לא יתן כלום והוקשה לו אם אינו נותנם למה הוצרך להפרישם ועוד יש לתמוה על רבינו דמנא ליה הא דרבי יוחנן חייב בכל קאמר משמע דחייב ליתנם כולם לכהן ועוד דמשמע דמייתי לה גמרא לומר דליתא לדרב הונא דאמר מאי חייב דאמרי רבנן חייב בחצי מתנות דהא רבי יוחנן אמר דחייב בכולהו מתנות: וליישב דברי רבינו נראה דודאי סבר דכוי בריה בפני עצמה היא כמו שכתב הר''ן וכרבי יוסי בפרק אותו ואת בנו וכרב יהודה דאמר התם הכי ורב חסדא דאמר בפרק אותו ואת בנו איזהו כוי שנחלקו בו רבי אליעזר וחכמים הבא מן התייש ומן הצבייה סבר דכוי זה הבא מן הבהמה ומן החיה וכמ''ד התם הכי ולא קי''ל כוותיה: ועי''ל דלא גריס רבינו בברייתא דפרק אותו ואת בנו כדברי ר''א כוי אין אותו ואת בנו נוהג בו אלא הכי גריס מן התייש ומן הצביה אין אותו ואת בנו נוהג בו וכמו שהיא שנויה בפרק הזרוע גבי מתנות דהשתא ע''כ ל''ג בדברי רב חסדא איזהו כוי דר''א לא איפליג אלא אכלאים ולא אכוי ואע''ג דרש''י דחה גירסא זו בברייתא משום דא''כ מאי אתא רב חסדא לאשמועינן י''ל דטובא אשמעינן דלא נימא דהא דאמר ר''א הבא מן התייש ומן הצביה לאו דוקא דהוא הדין לבא מן הצבי ומן התיישה ולא אתא אלא לאפוקי מן העז ומן הרחל וכדאמר רב פפא לענין אותו ואת בנו משכחת לה לפלוגתייהו דרבנן ורבי אליעזר בין בתייש הבא על הצביה בין בצבי הבא על התיישה קמ''ל וכן מתבאר מדברי רבינו בכסוי הדם דכוי בריה בפני עצמה היא. ומ''ש הכוי מפרישין ממנו כל המתנות היינו לומר שמפרישים ונותנם לכהן כולם שאע''פ שהוא ספק נתרבה מאם וכדרבין אמר רבי יוחנן ובצבי הבא על העז פסק דחייב בחצי מתנות כרבנן דאמרי חייב וכדאסיק רב הונא בר חייא ובתייש הבא על הצביה ליכא לאוקמי דאם כן לרבנן נמי ליפטר דנהי נמי דאפילו מקצת שה אמרינן מאן לימא לן דאיכא מקצת שה דילמא אין חוששין לזרע האב וכוליה צבי הוא והמע''ה ואל יקשה על מה שכתבתי שרבינו סובר דכוי בריה בפני עצמה היא ממה שכתב בפ''א ממאכלות אסורות כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה הוא הנקרא כוי חלבו אסור וכו' שזו נוסחא משובשת ובנוסחא האמיתית אין כתוב בבא זו הוא הנקרא כוי אלא בבבא למעלה ממנה כתוב וכל שיסתפק לך אם הוא מין חיה או בהמה והוא הנקרא כוי חלבו אסור:

ו * אֶחָד הַשּׁוֹחֵט לַאֲכִילַת עַכּוּ''ם אוֹ לַאֲכִילַת כְּלָבִים אוֹ לִרְפוּאָה חַיָּב בְּמַתָּנוֹת:

ההראב"ד אחד השוחט לאכילת וכו' עכ''ל. א''א פירוש דילפינן מכסוי הדם דתניא השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד יעשה נוחרו או עוקרו:

כסף משנה אחד השוחט לאכילת עכו''ם וכו'. כתב הראב''ד פירוש דילפינן מכיסוי הדם וכו'. ואין צורך ללמוד משם דתוספתא ערוכה היא בפרק תשיעי דחולין השוחט לרפואה לאכילת עכו''ם לאכילת כלבים חייב במתנות:

ז בֶּהֱמַת שֻׁתָּפִין חַיֶּבֶת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח-ג) 'זֹבְחֵי הַזֶּבַח':

כסף משנה בהמת השותפים חייבת וכו'. בר''פ ראשית הגז (דף קל"ה) וכת''ק:

ח הַלּוֹקֵחַ בְּהֵמָה מִפֵּרוֹת שְׁבִיעִית חַיָּב בְּמַתָּנוֹת. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים פְּטוּרִים מִן הַמַּתָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח-ג) 'מֵאֵת הָעָם' וְסָפֵק הֵם הַלְוִיִּים אִם הֵם בִּכְלַל הָעָם אוֹ לֹא. לְפִיכָךְ אֵין נוֹטְלִין מֵהֶם וְאִם נָטַל הַכֹּהֵן לֹא יַחְזִיר:

ט בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשׁוֹחֵט לְעַצְמוֹ. אֲבָל כֹּהֵן טַבָּח שֶׁשּׁוֹחֵט וּמוֹכֵר בַּשּׁוּק מַמְתִּינִין לוֹ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת. מִיכַּן וְאֵילָךְ מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מַתָּנוֹת וְנוֹתְנִין אוֹתָם לְכֹהֲנִים אֲחֵרִים. וְאִם קָבַע בֵּית מִטְבָּחַיִם לִמְכֹּר אֵין מַמְתִּינִין לוֹ אֶלָּא מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ מִיָּד. וְאִם נִמְנַע מִלִּתֵּן מְנַדִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן:

כסף משנה (ח-ט) הלוקח בהמה מפירות שביעית וכו'. פ''ק דבכורות (דף י"ב). כהנים ולויים פטורים וכו'. וספק הם הלוים וכו' עד מנדין אותו עד שיתן. בפרק הזרוע (דף קל"ב): ומ''ש רבינו ואם נטל הכהן לא יחזיר תמה עליו הר''ן דמאי שנא מספק בכור שאם תקפו כהן מוציאין מידו כדאמרי' בפ''ק דמציעא (דף ו':) וי''ל דאין כאן תמיהא שרבינו סובר ג''כ בההיא שאם תקפו כהן אין מוציאין מידו שכן כתב בפרק ה' מהלכות בכורות ושם ביארתי טעמו:

י הַשּׁוֹחֵט לְעַכּוּ''ם וּלְכֹהֵן פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת. וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִם הַכֹּהֵן צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם חֶלְקוֹ כְּדֵי שֶׁיַּנִּיחַ הַמַּתָּנוֹת בְּחֵלֶק הַכֹּהֵן. שֶׁאִם לֹא צִיֵּן חֶלְקוֹ חַיָּב בְּמַתָּנוֹת מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַכּל יוֹדְעִין שֶׁהַכֹּהֵן שֻׁתָּף לוֹ. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הַכֹּהֵן עוֹמֵד עִמּוֹ בַּמִּטְבָּחַיִם וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן עִמּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לִרְשֹׁם. וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִם הָעַכּוּ''ם אֵינוֹ צָרִיךְ לִרְשֹׁם שֶׁסְּתָם עַכּוּ''ם מַרְבֶּה דְּבָרִים וּמוֹדִיעַ לַכּל שֶׁהוּא שֻׁתָּף וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ עִמּוֹ בִּשְׁעַת מְכִירָה:

כסף משנה השוחט לעכו''ם ולכהן וכו'. הטור כתב על דברי רבינו ואינו נראה כן מתוך הגמרא אלא בשותף עם הכהן בכל ענין צריך לרשום ובעכו''ם אם יושב עמו במטבחיים אז אין צריך לרשום עכ''ל. ואמת כן משמע פשט השמועה דהכי איתא בפרק הזרוע (דף קל"ג) על מתניתין דהמשתתף עמהם צריך שירשום ואפילו עם העכו''ם ורמינהו המשתתף עם כהן צריך לרשום והמשתתף עם העכו''ם וכו' אין צריך לרשום הב''ע דיתיב עכו''ם אמסחתא דכוותא גבי כהן דיתיב אמסחתא אמאי צריך לרשום דאמרי בישרא קא זבין אי הכי עכו''ם נמי אמרי בישרא קא זבין אלא הב''ע דיתיב אכספתא דכוותא גבי כהן דיתיב אכספתא אמאי צריך לרשום אמרי הימוני הימניה עכו''ם נמי אמרי הימוני הימניה אין אמונה בעכו''ם איבעית אימא סתם עכו''ם מיפעא פעי ופירש''י דיתיב עכו''ם אמסחתא כשהטבח מוכר הבשר דמוכחא מילתא דעכו''ם שותף הוא וכו'. דיתיב עכו''ם אכספתא על הארגז שנותן בה הטבח המעות כשמקבלם תמיד מהלוקחים דהא ודאי מוכחא מילתא שפיר דעכו''ם שותף בה. דאמרי הרואים הימוני הימניה לשמרם לו שלא יגנבום הימנו. אין אמונה בעכו''ם אין ישראל רגילים להאמין בהם איבעית אימא לעולם כדאוקימנא מעיקרא דיתיב עכו''ם אמסחתא וכהן נמי דיתיב אמסחתא ולא דמו דסתם עכו''ם מיפעא פעי תדיר הוא צועק אל תתנם בכך אלא בכך והכל יודעים שיש לו חלק בה אבל כהן צנוע הוא וסומך על הטבח ואין הכל יודעים שהוא שותף וזה מבואר כדברי הטור. וליישב דברי רבינו צ''ל שהוא ז''ל סובר דכי אמרינן ואב''א עכו''ם מיפעא פעי לא בדיתיב אמסחתא היא אלא אע''ג דלא יתיב אמסחתא עכו''ם מיפעא פעי אפילו חוץ למטבחי' ומודיע לכל שהוא שותף ומש''ה תניא דהמשתתף עם העכו''ם אינו צריך לרשום ומתניתין דקתני המשתתף עמהם צריך לרשום אכהן דוקא קאי ולא אעכו''ם ומאי עמהם עם כהנים דעלמא וה''מ בדלא יתיב אמסחתא או אכספתא אבל אי יתיב אמסחתא או אכספתא אין צריך לרשום דמוכחא מילתא שהוא שותף וז''ש ונושא ונותן עמו דיתיב אכספתא נמי בכלל נושא ונותן שהרי הוא מקבל ממנו המעות שקיבל מהלוקחים דאל''כ איכא למיתמה על רבינו דנהי דפסק כלישנא דאי בעית אימא משום דבתרא היא אמאי פסק לענין משתתף עם כהן כלישנא דמסחתא דקמא הוא לכך אני אומר שפסק כדברי שניהם דס''ל לרבינו דלענין דינא לא פליגי לישני: ואהא דתנן צריך שירשום פירש''י שיעשה בו סימן שיבינו הרואים שאינו כולו של ישראל והר''ן כתב ישראל המשתתף עמהם שוחטים ומקבלים ביניהם פטור מהמתנות אפילו חלקו של ישראל ומיהו צריך שירשום ויעשה לו סימן כמו שהיו רגילים לרשום בשר שפטור מהמתנות וכדי שיבינו הרואים שאין כולם של ישראל ולא יחשדוהו ברשע. והרמב''ם כתב בפ''ט מהלכות בכורים המשתתף עם הכהן צריך שירשום חלקו כדי שיניח המתנות בחלק הכהן שאם לא סיים חלקו חייב במתנות מפני שאין הכל יודעים שהכהן שותף בו וכו' ואיכא למידק [וחלקו] של ישראל אמאי פטור והא אמרינן בגמרא דכוי הבא מצבי שבא על התיישה דלרבנן חייב בחצי מתנות משום דשה אפילו מקצת שה משמע וה''נ נהי דחלקו של כהן פטור חלקו של ישראל מיהא ליחייב איכא למימר דלא דמי דנהי דאמרינן דשה ואפילו מקצת שה ה''מ דכל שיות שבו חייב דבכה''ג כוליה שה מיקרי אבל הכא דמקצת שיות פטור כה''ג לא חייב רחמנא עכ''ל. ודע שיש בקצת ספרי רבינו חסרון וכך צריך להגיה והמשתתף עם העכו''ם אינו צריך לרשום:

יא הִתְנָה הַכֹּהֵן עִמּוֹ שֶׁהוּא שֻׁתָּף חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת הֲרֵי הַמַּתָּנוֹת לַכֹּהֵן. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ חוּץ הֲרֵי שִׁיֵּר לוֹ הַכֹּהֵן חֵלֶק בַּמַּתָּנוֹת וּלְפִיכָךְ הֵם שֶׁלּוֹ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן עַל מְנָת שֶׁהַמַּתָּנוֹת שֶׁלִּי הֲרֵי הַמַּתָּנוֹת שֶׁל יִשְׂרָאֵל זֶה וְנוֹתְנָן לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה. אַף עַל פִּי שֶׁהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ לֹא נִפְטַר מִן הַמַּתָּנוֹת. שֶׁהָאוֹמֵר עַל מְנָת לֹא שִׁיֵּר לוֹ בְּעַצְמָן שֶׁל מַתָּנוֹת כְּלוּם הוֹאִיל וְלֹא שִׁיֵּר לוֹ בָּהֶן שֻׁתָּפוּת לֹא קְנָאָן בִּתְנַאי זֶה:

כסף משנה התנה הכהן עמו וכו'. בסוף המשנה הנזכרת ואם אמר [לו] חוץ מן המתנות פטור מן המתנות ומפרשה רבינו כשהכהן שותף עמו חוץ מן המתנות ורש''י פירשה בשמכר לו הכהן פרה חוץ מן המתנות. בספר כתיבת יד כתוב בדברי רבינו התנה הכהן עמו שהוא מוכר הכל חוץ מן המתנות. ומ''ש אבל אם אמר לו הכהן ע''מ שהמתנות שלי וכו'. שם:

יב הָיָה הַכֹּהֵן שֻׁתָּף בָּרֹאשׁ פָּטוּר מִן הַלְּחִי. שֻׁתָּף בַּיָּד פָּטוּר מִן הַזְּרוֹעַ. שֻׁתָּף בִּבְנֵי מֵעַיִם פָּטוּר מִן הַקֵּבָה. אָמַר לוֹ הַכֹּהֵן הֲרֵי הַבְּהֵמָה כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְהָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ חַיָּב בִּלְחִי. שֶׁהַדָּבָר הַחַיָּב הֲרֵי הוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

כסף משנה היה הכהן שותף בראש וכו'. שם. ומ''ש אמר לו הכהן הרי הבהמה כולה שלי וכו'. שם בעיא דאיפשיטא (דף קל"ד):

יג גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְהָיְתָה לוֹ בְּהֵמָה שְׁחוּטָה. אִם נִשְׁחֲטָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר פָּטוּר. וְאִם אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר חַיָּב. וְאִם סָפֵק פָּטוּר וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה:

יד בְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ מֻתָּר לֶאֱכוֹל מִמֶּנָּה שֶׁאֵינָהּ דּוֹמָה לְטֶבֶל שֶׁהֲרֵי מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה מֻבְדָּלִין וְהַמַּתָּנוֹת עַצְמָן אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לְאָכְלָן אֶלָּא בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. עָבַר וַאֲכָלָן אוֹ הִזִּיקָן אוֹ מְכָרָן אֵינוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָמוֹן שֶׁאֵין לוֹ תּוֹבֵעַ יָדוּעַ. וְהַקּוֹנֶה אוֹתָם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָכְלָן מִפְּנֵי שֶׁמַּתְּנוֹת כְּהֻנָּה נִגְזָלוֹת:

כסף משנה בהמה שלא הורמו מתנותיה וכו'. מסקנא דגמרא שם (דף קל"ב:): ומה שכתב והמתנות עצמן אסור לישראל לאכלן וכו' עבר ואכלן וכו'. שם (דף ק"ל:) אמר רב חסדא המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מלשלם מאי טעמא איבעית אימא משום דכתיב וזה איבעית אימא משום דהוה ליה ממון שאין לו תובעים ופירש רש''י המזיק מתנות כהונה קודם שיתנם לכהן השליכן לאור או לים. דכתיב בהן וזה דמשמע בעודם קיימות חייב ליתנם אבל אינם קיימות לא חייב הכתוב בהם תשלומין. שאין לו תובעים אין לו בעלים שיוכלו לתבעו בדין שזה יכול לומר לכהן אחר אני נותנם ולא לך. והר''ן כתב על פירוש רש''י ותמהני אם כן מאי איריא [הזיק] אפילו איתנהו בעינייהו נמי אין להם תובעים ומשמע לי דה''ק כיון דמתנות כהונה ממון שאין לו תובעים הוא נהי דכי איתנהו בעינייהו מיחייב משום מצוה כי ליתנהו בעינייהו אין כאן מצוה ולא דין ממון הילכך פטור לגמרי לפיכך נ''ל דאפילו בבא לצאת ידי שמים פטור ולא נתחוור לי מה שכתבו התוספות דאיכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא דלמאן דמפיק לה מדכתיב וזה אפילו בבא לצאת ידי שמים פטור וללישנא בתרא כיון דלא פטר ליה אלא משום דהוי ממון שאין לו תובעים בבא לצאת ידי שמים חייב ולא ידעתי למה דהנהו גווני דאמרינן בהו בפרק הגוזל ובפרק המפקיד בספק ממון דחייב בדיני שמים לא דמי להאי כלל דהכא אי לא מיחייב משום מצוה משום מאי מיחייב ומיהו ודאי לתרתי לישני מדת חסידות שישלם מדמייתי עלה בגמרא ת''ש בע''ה העובר ממקום למקום וצריך כלומר שנצטרך למזונות נוטל לקט שכחה ופאה ומעשר עני וכו' מכל מקום משמע דלכולהו לישני אפילו בבא לצאת ידי שמים פטור ואין בזה אלא מדת חסידות בלבד עכ''ל. ורבינו כתב אינו חייב לשלם מפני שאין לו תובע ידוע משמע דס''ל כדברי התוספות ופסק כלישנא בתרא לחומרא דאם לא כן אמאי שבקיה ללישנא קמא דיהיב טעמא מקרא ותו איכא למידק הכי מדשני לישנא דרב חסדא דאמר פטור וכתב אינו חייב דמשמע אין בית דין מחייבין אותו ומדנקט גבי אכלן עבר משמע דלכתחלה מיהא אסור לאכלן: ומה שכתב והקונה אותם וכו'. יתבאר בסמוך:

טו אָמַר לַטַּבָּח מְכֹר לִי בְּנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה וְהָיוּ בָּהּ מַתָּנוֹת נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לְקָחָם מִמֶּנּוּ בְּמִשְׁקָל נוֹתְנָם לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לַטַּבָּח מִן הַדָּמִים:

כסף משנה אמר לטבח וכו'. בקצת ספרי רבינו יש טעות סופר והכי גרסינן אמר לטבח מסור לי בני מעיה של פרה והיו בהם מתנות נותנם לכהן ואינו מנכה הטבח לו מן הדמים לקחם ממנו במשקל נותנם לכהן ומנכה הטבח לו מן הדמים והוא משנה שם (דף קל"ב) אמר [לו] מכור לי בני מעיה של פרה זו והיו בהם מתנות נותנם לכהן ואין מנכה לו מהדמים לקחן הימנו במשקל נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים ופירש''י נותנם לוקח זה לכהן ואין המוכר מנכה ללוקח מהדמים שהרי היה יודע הלוקח שהמתנות שם וזה לא מכר לו הקיבה. לקח ממנו במשקל הליטרא כך וכך ושקל לו הקיבה נותנם לו לוקח לכהן שהרי הגזילה אצלו וצריך להשיב והטבח ינכה לו מהדמים ע''כ שמכר דבר שאינו שלו ובגמרא (דף קל"ד) אמר רב לא שנו אלא ששקל לעצמו אבל שקל לו טבח הדין עם הטבח ורב אסי אמר אפילו שקל לו טבח הדין עמו לימא בדרב חסדא קמיפלגי דאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה וכו' לא דכ''ע אית להו דרב חסדא והכא במתנות כהונה נגזלות קמיפלגי ופירש''י לא שנו היכא דלקח ממנו במשקל דקתני נותנם לוקח לכהן והוא חוזר ותובע דמים מן הטבח אלא בששקלן לוקח לעצמו דכיון דטבח לא נגע בהן אינו בעל דינו של כהן לפיכך זה לוקח נותנם והוא שואל לו הדמים שעל הטבח היה מוטל אבל שקלן לו הטבח הדין של כהן ומחלוקתו ותביעתו אף עם הטבח והטבח חוזר עליהם אם יש בעין נותנם לכהן והכי מפרש בריש הגוזל דאף עם הטבח קאמר עכ''ל. ופסקו הפוסקים כרב משום דרבו הוא וכתב הר''ן על דברי רבינו שנראה מדבריו שהוא מפרש אמר רב לא שנו דחייב הלוקח ליתן לכהן אלא ששקל לעצמו אבל לא שקל לעצמו רשאי הלוקח לאכלן שהראשון הוא שגזלן והלוקח מותר לאכלן מפני שמתנות כהונה נגזלות ע''כ. ומ''מ יש לתמוה על רבינו למה השמיט חילוק בין שקל לעצמו ללא שקל לעצמו כמו שחילק רב וי''ל משום דאמרינן בגמרא איכא דמתני לה באפי נפשה רב אמר מתנות כהונה נגזלות ורב אסי אמר אין נגזלות ולההוא לישנא לא מפלגינן בין שקל לעצמו ללא שקל לעצמו ופסק כההוא לישנא משום דלישנא בתרא הוא וגם משום דלההיא לישנא אתיא מתניתין כפשטה:

טז הַמְשַׁלֵּחַ בָּשָׂר לַחֲבֵרוֹ וְהָיוּ בָּהּ מַתָּנוֹת אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא עָבַר זֶה וּגְזָלָן. מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ כֹּהֵן מַעֲלֶה הַמַּתָּנוֹת בְּדָמִים וְאוֹכְלָן מִפְּנֵי הֶפְסֵד כֹּהֵן וְיִתֵּן הַדָּמִים לְכָל כֹּהֵן שֶׁיִּרְצֶה:

כסף משנה המשלח בשר לחבירו וכו'. תוספתא פ' הזרוע המשלח בשר לחבירו והיו בו מתנות אין חוששין שמא מתנות כהונה הם פירוש אינו חושש שמא גזל אותם המשלח אלא תולה שמהכהן קנאם דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן: מקום שאין בו כהן. בס''פ הזרוע (דף קל"ב):

יז הָרוֹצֶה לִתֵּן הַמַּתָּנוֹת לְכֹהֵן אֶחָד נוֹתֵן. וְאִם רָצָה לַחְלֹק אוֹתָן לֹא יִתֵּן חֲצִי קֵבָה לָאֶחָד אוֹ חֲצִי זְרוֹעַ אֶלָּא זְרוֹעַ לָאֶחָד וְקֵבָה לָאֶחָד וּלְחָיַיִם לִשְׁנַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יח-ד) 'תִּתֶּן לּוֹ' שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ כְּדֵי מַתָּנָה. וְאִם הָיוּ שֶׁל שׁוֹר חוֹלֵק אוֹתָן חֲתִיכוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בְּכָל חֲתִיכָה כְּדֵי מַתָּנָה:

כסף משנה הרוצה ליתן המתנות לכהן אחד וכו' ואם היו של שור וכו'. שם (דף קל"ב:):

יח אֵי זֶהוּ הַזְּרוֹעַ. זְרוֹעַ שֶׁל יָמִין מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָדוֹ שֶׁהֵן שְׁנֵי אֵיבָרִים זֶה מְעֹרֶה בָּזֶה. וְהַלְּחָיַיִם מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לְחִי וְעַד פִּיקָה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת טַבַּעַת גְּדוֹלָה עִם הַלָּשׁוֹן שֶׁבֵּינֵיהֶן הַכּל לַכֹּהֵן:

כסף משנה איזהו הזרוע וכו' עד פיקה של גרגרת. משנה שם (דף קל"ד:): ומ''ש עם הלשון שביניהם. כן פירש''י שם:

יט אֵין מוֹלְגִין אוֹתָן וְאֵין מַפְשִׁיטִין אוֹתָן אֶלָּא יִתְּנוּ לוֹ בְּעוֹרָן וּבְצִמְרָן. וְהַקֵּבָה בַּחֵלֶב שֶׁעָלֶיהָ וּבַחֵלֶב שֶׁבְּתוֹכָהּ. וּכְבָר נָהֲגוּ הַכֹּהֲנִים לְהַנִּיחַ חֵלֶב הַקֵּבָה לַבְּעָלִים:

כסף משנה אין מולגין אותן וכו'. שם הלחיים למאי אתא להביא צמר שבראשי כבשים ושיער שבזקן תיישים. ומ''ש והקיבה בחלב שעליה וכו' עד לבעלים. גם זה שם:

כ הַכֹּהֶנֶת אוֹכֶלֶת הַמַּתָּנוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְשׂוּאָה לְיִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא הַבַּעַל אוֹכֵל מַתָּנוֹת בִּגְלַל אִשְׁתּוֹ. אֲבָל חֲלָלָה אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. שֶׁאֵין חֲלָלִים בִּכְלַל כֹּהֲנִים. וְאִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְכֹּר הַמַּתָּנוֹת אוֹ לִתְּנָן בְּמַתָּנָה אֲפִלּוּ לְעַכּוּ''ם אוֹ לְהַאֲכִילָם לִכְלָבִים מַאֲכִילָם שֶׁאֵין בָּהֶן קְדֻשָּׁה כְּלָל:

כסף משנה הכהנת אוכלת המתנות וכו' עד בגלל אשתו. שם (דף קל"א): ומה שכתב אבל חללה וכו': ואם רצה הכהן למכור המתנות וכו'. אפילו לעכו''ם או להאכילה לכלבים:

כא כֹּהֵן שֶׁהָיוּ לוֹ חֲבֵרִים שֶׁנּוֹתְנִים לוֹ הַמַּתָּנוֹת אִם רָצָה לְזַכּוֹת בָּהֶן לְיִשְׂרָאֵל חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה מְזַכֶּה לוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּאוּ לְיָדוֹ. וְיִהְיוּ אוֹתָם הַחֲבֵרִים זוֹבְחִים וְנוֹתְנִין הַמַּתָּנוֹת לְזֶה הַיִּשְׂרָאֵל שֶׁזָּכָה בָּהֶן. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַיִּשְׂרָאֵל זֶה בְּדֹחַק וְאֵין לוֹ לִקְנוֹת בָּשָׂר. וְיִהְיֶה הַכֹּהֵן שֶׁזָּכָה לוֹ חֲבֵרוֹ. אֲבָל אִם הָיָה הַכֹּהֵן שַׁמָּשׁוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל זֶה אוֹ שְׂכִירוֹ אוֹ לְקִיטוֹ אֵינוֹ מְזַכֶּה לוֹ עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לְיָדוֹ שֶׁמָּא יְזַכֶּה בְּעַל כָּרְחוֹ:

כסף משנה כהן שהיו לו חברים וכו'. בפרק הזרוע (דף קל"ג) האי כהנא דאית ליה צורבא מדרבנן בשבבותיה ודחיקא ליה מילתא ליזכי ליה מתנתא ואע''ג דלא אתי לידיה במכרי כהונה ולויה ונראה שסובר רבינו דצורבא דרבנן לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט ומיהו דחיקא ליה שעתא בעינן כדאיתא התם כי אמרי אנא למאן דלא אפשר ליה. ומ''ש אבל היה הכהן שמשו וכו'. שם גבי עובדא דרבא:

כב לֹא יַחְטֹף הַכֹּהֵן הַמַּתָּנוֹת וְלֹא יִשְׁאַל בְּפִיו אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתְנִין לוֹ בְּכָבוֹד נוֹטֵל. וּבִזְמַן שֶׁהֵם רַבִּים בְּבֵית הַמִּטְבָּחַיִם הַצְּנוּעִים מוֹשְׁכִין יְדֵיהֶם וְהַגַּרְגְּרָנִים נוֹטְלִין. וְאִם הָיָה כֹּהֵן צָנוּעַ וְאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ שֶׁהוּא כֹּהֵן הֲרֵי זֶה נוֹטֵל כְּדֵי שֶׁיִּוָּדַע לַכּל שֶׁהוּא כֹּהֵן. וְאֵין הַכֹּהֲנִים אוֹכְלִין הַמַּתָּנוֹת אֶלָּא צָלִי בְּחַרְדָּל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כט-כט) 'לְמָשְׁחָה' כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹכְלִים הַמְּלָכִים:

כסף משנה לא יחטוף הכהן וכו' עד סוף הפרק. שם וכתבו התוספות שאם ערב להם מבושל יותר מצלי אין לכפותו לאכול צלי כי דרך המלכים לאכול מה שערב להם יותר:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן