הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם
תוכן עניינים

א שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן שִׁעוּר הַחַיָּב בְּחַלָּה וְאֵין בְּאַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר וְנָגְעוּ זוֹ בְּזוֹ וְנָשְׁכוּ זוֹ אֶת זוֹ אִם הָיוּ שֶׁל שְׁנַיִם אֲפִלּוּ הֵן מִמִּין אֶחָד פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה. שֶׁסְּתָם שְׁנַיִם מַקְפִּידִין. וְאִם יָדוּעַ שֶׁאֵינָן מַקְפִּידִין עַל עֵרוּב הָעִסּוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת:

כסף משנה שתי עיסות וכו'. משנה רפ''ד דחלה (מ"א) שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הן ממין א' פטורין ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור. ומה שכתב ואם ידוע שאינם מקפידין וכו' וכן מה שכתב ואם היה מקפיד וכו'. שם בירושלמי (ה"א):

ב הָיוּ שְׁתֵּיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד אִם הָיוּ מִמִּין אֶחָד מִצְטָרְפִין וְחַיָּבוֹת בְּחַלָּה וְאִם מִשְּׁנֵי מִינִין הָיוּ אֵין מִצְטָרְפִין. שֶׁסְּתָם אֶחָד אֵינוֹ מַקְפִּיד. וְאִם הָיָה מַקְפִּיד שֶׁלֹּא תִּגַּע עִסָּה זוֹ בְּזוֹ וְלֹא תִּתְעָרֵב עִמָּהּ אֲפִלּוּ הָיוּ מִמִּין אֶחָד אֵין מִצְטָרְפוֹת:

ג וְכֵיצַד מִצְטָרְפוֹת. אִם הָיוּ שֶׁל אֶחָד מִמִּין אֶחָד עִסַּת הַחִטִּים שֶׁנָּגְעָה בְּעִסַּת הַכֻּסְּמִין מִצְטָרְפוֹת. נָגְעָה בִּשְׁאָר הַמִּינִין אֵין מִצְטָרְפוֹת. וְכֵן עִסַּת שְׂעוֹרִין שֶׁנָּגְעָה בְּעִסַּת הַכֻּסְּמִין אוֹ שִׁבּלֶת שׁוּעָל אוֹ שִׁיפוֹן וְכֵן עִסַּת כֻּסְמִין וְשֶׁל שִׁבּלֶת שׁוּעָל וְשֶׁל שִׁיפוֹן שֶׁנָּגְעָה כָּל אַחַת מִשְּׁלָשְׁתָּן בַּחֲבֶרְתָּהּ הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת:

כסף משנה וכיצד מצטרפות וכו'. שם במשנה ב' אי זהו מין במינו החטים אינם מצטרפות [עם הכל] אלא עם הכוסמין השעורים מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים ר''י בן נורי אומר שאר המינים מצטרפים זה עם זה ופסק כר''י בן נורי משום דמשמע ליה דר''י בן נורי לאו לאיפלוגי את''ק אתא אלא לפרושי דאע''ג דבירושלמי אמרו מהו שיירתא רב הונא אמר אם אומר את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החטים שבולת שועל מין שעורים אינו מצטרף עם החטים ופירשו ר''ש והרא''ש דת''ק פליג אר''י בן נורי בשאר מינים דלת''ק שיפון מין כוסמין ושבולת שועל מין שעורים ואין מצטרפין ולי נראה שפירושם דחוק בלשון הירושלמי אלא ה''פ משום דר''י בן נורי אמר שאר מינים מצטרפין זה עם זה נראה ששיפון וכוסמין ושבולת שועל שלשתן מין אחד הם ומאחר שהחטים מצטרפות עם הכוסמין למה לא יצטרפו עם השיפון ושבולת שועל ושני רב הונא דאע''ג דשאר מינים מצטרפין זה עם זה לא יחוייב בשביל זה שיצטרפו עם החטים דבשלמא שיפון מאחר שהוא מין כוסמין להיותו דומה לו יש מקום לומר שמצטרפים עם החטים אבל שבולת שועל שהוא מין שעורים פשיטא שאינם מצטרפין עם החטים נמצא שלא למדנו מהירושלמי אלא דלת''ק אם נאמר דשיפון מין כוסמין מצטרף אבל לענין שאר מינים שמצטרפים זה עם זה ליכא מאן דפליג אר''י בן נורי. זה נ''ל שהוא דעת רבינו בפירוש הירושלמי הזה. ומה ששנינו במנחות ס''פ ר' ישמעאל (דף ע') תנא כוסמין מין חטים שבולת שועל מין שעורים צ''ל דאף מין חטים קאמר ושפיר מצטרפים שלשתן זה עם זה דשלשתן מין שעורים הם אלא שהכוסמין הם מין שעורים ומין חטים:

ד עִסַּת חָדָשׁ אֵינָהּ מִצְטָרֶפֶת לְשֶׁל יָשָׁן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מִמִּין אֶחָד. כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ תּוֹרְמִין מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן. וְלֹא יִתְרֹם מֵאֶמְצַע שְׁתֵּיהֶן אֶלָּא יָבִיא עִסָּה אַחֶרֶת חָדָשׁ אוֹ יָשָׁן וְיִצְטָרֵף לָהֶם לְהַשְׁלִים הַשִּׁעוּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֵמוּרִים בְּעִסָּה שֶׁנָּגְעָה בְּעִסָּה אַחֶרֶת. אֲבָל הַבּוֹלֵל קֶמַח חֲמֵשֶׁת הַמִּינִין וְעוֹשֶׂה מֵהֶם עִסָּה אַחַת הֲרֵי חֲמִשְּׁתָּן מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר עִסַּת חַלָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

כסף משנה עיסת חדש וכו' ולא יתרום מאמצע שתיהן. משנה (דף שם) וירושלמי בפ''ד דחלה וכחכמים. ומ''ש אלא יביא עיסה אחרת חדש או ישן. שם בירושלמי קב חדש מצטרף ומשמע דהיינו לומר שאם היה ישן מצד זה וישן מצד זה וחדש באמצע מצרפן וה''ה אם היה חדש מצד זה וחדש מצד זה וישן באמצע שהוא מצרפן: בד''א בעיסה שנגעה וכו'. בירושלמי בריש חלה (הלכה א') רמי מתניתין דחמשת מינים מצטרפין זה עם זה אמתניתין דהחטים אינן מצטרפות אלא עם הכוסמין וכו' ומשני כאן בנשוך כאן בבלול:

ה עִסָּה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר מִכָּאן. וְעִסָּה פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר מִכָּאן. וְעִסָּה שֶׁאֵינָהּ חַיֶּבֶת בְּחַלָּה בְּאֶמְצַע כְּגוֹן עִסַּת אֹרֶז אוֹ עִסַּת תְּרוּמָה אוֹ מְדֻמָּע אוֹ עִסַּת עַכּוּ''ם. אַף עַל פִּי שֶׁנּוֹגְעוֹת זוֹ בָּזוֹ אֵינָן מִצְטָרְפוֹת שֶׁהֲרֵי דָּבָר הַפָּטוּר מִן הַחַלָּה מַבְדִּיל בָּאֶמְצַע:

כסף משנה עיסה שהיא וכו'. משנה ג' פרק רביעי דחלה שני קבים וקב אורז או קב תרומה באמצע אינם מצטרפין. ומה שכתב או מדומע או עיסת עכו''ם בירושלמי:

ו הָיָה בָּאֶמְצַע עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ מִצְטָרְפוֹת שֶׁהָעִסָּה שֶׁבֵּינֵיהֶן כְּבָר הָיְתָה מְחֻיֶּבֶת בְּחַלָּה. וְכֵן אִם הָיָה בֵּינֵיהֶן עִסַּת הֶקְדֵּשׁ מִצְטָרְפוֹת מִפְּנֵי שֶׁרָאוּי לִפְדּוֹתָהּ וְתִתְחַיֵּב בְּחַלָּה. וְכֵן אִם הָיְתָה בֵּינֵיהֶן עִסַּת מִין אַחֵר אוֹ עִסַּת אִישׁ אַחֵר אוֹ עִסַּת חָדָשׁ הֲרֵי שְׁתֵּי הָעִסּוֹת שֶׁבַּצְּדָדִין מִצְטָרְפוֹת לְחַלָּה:

כסף משנה היה באמצע עיסה וכו'. שם במשנה. ומ''ש וכן אם היה ביניהם עיסת הקדש וכו' עד הרי שתי העיסות שבצדדין מצטרפות לחלה. שם בירושלמי (הלכה ב'):

ז שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁכָּל אַחַת מֵהֶן פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר שֶׁהִפְרִישׁ חַלָּה מִזּוֹ וְחַלָּה מִזּוֹ וְחָזְרוּ וְנָגְעוּ זוֹ בָּזוֹ וַהֲרֵי בִּשְׁתֵּיהֶם כַּשִּׁעוּר חַיָּבִין לְהַפְרִישׁ מֵהֶן חַלָּה שֶׁהַחַלּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת אֵינָן כְּלוּם:

כסף משנה שתי עיסות שכל אחת מהן פחותה מכשיעור וכו'. משנה ה' שם וכחכמים:

ח שְׁנֵי עַכּוּ''ם שֶׁעָשׂוּ עִסָּה כַּשִּׁעוּר וְחִלְּקוּהָ וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיְּרוּ. וְהוֹסִיף כָּל אֶחָד עַל חֶלְקוֹ אַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר עַד שֶׁהִשְׁלִימוּ לַשִּׁעוּר הֲרֵי זוֹ חַיֶּבֶת. שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת חוֹבָה כְּשֶׁהָיוּ עַכּוּ''ם שֶׁהֲרֵי פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר הָיָה בְּיַד כָּל אֶחָד מֵהֶן:

ט * אֲבָל שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים שֶׁעָשׂוּ כָּךְ וְחָזַר כָּל אֶחָד אַחַר שֶׁחִלְּקוּ וְהוֹסִיף עַל חֶלְקוֹ עַד שֶׁהִשְׁלִימוֹ לַשִּׁעוּר הֲרֵי זוֹ פְּטוּרָה. שֶׁכְּבָר הָיְתָה לָהּ שְׁעַת חוֹבָה וְהֵן הָיוּ פְּטוּרִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִפְּנֵי שֶׁעֲשָׂאוּהָ לְחַלֵּק:

ההראב"ד אבל שני ישראלים וכו' עד מפני שעשו אותה לחלק. א''א אין דבר זה מחוור ואם עשו אותה לחלק והשלימו מאין לו שהוא פטור ומה בין זה לעושה עיסתו קבין והשיכן או שצרפן בסל שהן חייבין ואע''פ שראה כן בירושלמי אין השכל נותן לסמוך עליו ועוד דקי''ל אין דחוי אצל מצות ואחד זה ואחד זה כיון שהשלים עליו חייב:

כסף משנה (ח-ט) שני עכו''ם שעשו עיסה וכו' עד מפני שעשאוה לחלק. ירושלמי בפ''ג דחלה (הלכה ד'): כתב הראב''ד אבל שני ישראלים וכו'. א''א אין דבר זה מחוור וכו' ורבינו סובר שאין לדחות הירושלמי בכך וע''כ יש למצוא טעם לדברי הירושלמי דלא תיקשי ליה מהעושה עיסתו קבין והשיכן או צרפן בסל דחייב וי''ל דשאני התם שעדיין לא היה לה שעת חובה מעולם הילכך כל שהגיע לה שעת חובה חייבת אבל הכא שכבר היה לה שעת חובה שהרי היה כשיעור ונפטרה מפני שעשאוה לחלק שוב אינה חוזרת להתחייב דה''ל כאילו הורמה ממנה חלתה באותה שעה והרי זו דומה לאותה ששנינו בפרק ג' דחלק (משנה ג') הקדישה עיסתה עד שלא גלגלה וגלגלה הגזבר ואח''כ פדאתה פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה ואין זה ענין אצל דיחוי דמצות:

י * הָיְתָה הָעִסָּה בְּיַד הָעַכּוּ''ם וְהַיִּשְׂרָאֵל בְּשֻׁתָּפוּת וְחִלְּקוּ. וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּיֵּר הָעַכּוּ''ם וְהוֹסִיף הַגֵּר עַל שֶׁלּוֹ [וְיִשְׂרָאֵל עַל שֶׁלּוֹ] עַד שֶׁהִשְׁלִים כָּל אֶחָד עִסָּתוֹ לַשִּׁעוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל חַיֶּבֶת וְשֶׁל עַכּוּ''ם פְּטוּרָה:

ההראב"ד היתה העיסה וכו' עד שהשלים כל אחד עיסתו לשיעור של ישראל חייבת וכו'. א''א דומה דקשיא דידה אדידיה של ישראל אמאי חייבת ושל עכו''ם אמאי פטורה איפכא מיבעי ליה. ונ''ל דגמרא דירושלמי בתמיהא קאמר דהכי גרסינן ישראל ועכו''ם שעשו שני קבין וחלקו והוסיפו זה על שלו וזה על שלו ניחא חלקו של ישראל חייב חלקו של עכו''ם מהו כלום חלקו של ישראל חייב אלא מפני חלקו של עכו''ם חלקו של ישראל חייב וחלקו של עכו''ם פטור משמע דבתמיהא קאמר אלא זה וזה חייב:

כסף משנה היתה העיסה ביד עכו''ם והישראל בשותפות וכו'. גם זה שם בירושלמי ישראל ועכו''ם שעשו שני קבין וחלקו והוסיף זה על שלו וזה על שלו ניחא חלקו של ישראל חייב חלקו של עכו''ם מהו כלום חלקו של עכו''ם חייב אלא מחמת חלקו של ישראל חלקו של ישראל חייב וחלקו של עכו''ם פטור. והראב''ד גורס כלום חלקו של ישראל חייב אלא מחמת חלקו של עכו''ם והיא הגירסא הנכונה ופסק רבינו כירושלמי הזה כפשוטו שהוא בניחותא: והראב''ד כתב על דברי רבינו א''א דומה דקשיא דידיה אדידיה וכו'. ואני אומר דגם לפירוש הראב''ד קשה לירושלמי עצמו שפסק בשני עכו''ם לפטור ובשני ישראלים לחיוב דישראל ועכו''ם אמאי שניהם חייבים הל''ל של עכו''ם חייב ושל ישראל פטור לפיכך נראה ליישב הירושלמי לדברי רבינו דשל ישראל חייבת משום דכיון שחלקו היה מחובר עם של עכו''ם ועכו''ם לאו בר חיובא הוא נמצא שלא בא עיסה זו עדיין לידי חיוב חלה מעולם והוי כעושה עיסתו קבין והשיכן או צרפן בסל דחייב וז''ש כלום חלקו של ישראל חייב אלא מחמת חלקו של עכו''ם כלומר דאין חלקו של ישראל חייב אלא מפני שהמשלים שיעור חלה היה חלקו של עכו''ם דלאו בר חיובא הוא והוי חלקו של ישראל כאילו נלוש לבדו הילכך כשיוסיף עליו וישלים לכשיעור חייב ומה שאמרו אחר זה חלקו של ישראל חייב חלקו של עכו''ם פטור היינו לומר דכיון דחזינן דחלקו של ישראל חייב מטעמא דאמרן ממילא שמעינן דחלקו של עכו''ם פטור דכיון דחלק העכו''ם מחובר לחלק ישראל דבר חיובא הוא א''כ הוי כאילו לש העכו''ם שיעור חלה וכבר היה לה שעת חובה ונפטרה מפני שהיה עכו''ם באותה שעה ושוב אינה חוזרת להתחייב כמו שנתבאר וצ''ל דבעשו עיסה זו על מנת שלא לחלק ואחר כך נמלכו וחלקו מיירי דאי מתחלה עשאוה ע''מ לחלק לא היה לה שעת חובה מעולם והכי דייק לישנא דרבינו שכתב בבבא זו היתה העיסה ביד העכו''ם וביד הישראל בשותפות מה שלא כתב כן בשאר בבות והיינו לומר שלא עשאוה לחלקה אלא להיות ביניהם בשותפות ואחר כך נמלכו וחלקוה ומש''ה של עכו''ם פטורה שכבר היה לה שעת חובה אבל אם מתחלה עשאוה ע''מ לחלקה של עכו''ם נמי חייבת דהא לא היה לה שעת חובה מעולם:

יא הַנּוֹטֵל שְׂאוֹר מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ הֲרֵי זֶה מֵבִיא עִסָּה שְׁנִיָּה שֶׁיִּהְיֶה בָּהּ עִם שְׂאוֹר זֶה שִׁעוּר עִסָּה שֶׁחַיֶּבֶת בְּחַלָּה וְנוֹתְנָהּ בְּתוֹךְ הָעִסָּה שֶׁהוּרְמָה חַלָּתָהּ. וּמַפְרֵשׁ מִן הָעִסָּה הַשְּׁנִיָּה שִׁעוּר חַלָּה עָלֶיהָ וְעַל הַשְּׂאוֹר כְּדֵי שֶׁיִּטּל מִן הַמֻּקָּף. וְאִם אֵין לוֹ עִסָּה שְׁנִיָּה נַעֲשֵׂית זוֹ כֻּלָּהּ טֶבֶל וּמַפְרִישׁ חַלָּה עַל הַכּל שֶׁהַטֶּבֶל בְּמִינוֹ אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא:

כסף משנה הנוטל שאור וכו' עד שיפריש חלה על הכל. משנה פרק ג' דחלה (משנה ח'). ומ''ש שהטבל במינו אוסר בכל שהוא. גם זה שם במשנה:

יב * עִסָּה הַטְּבוּלָה לְחַלָּה אֵינָהּ כְּחַלָּה. וַהֲרֵי הִיא כְּחֻלִּין לְעִנְיַן הַטֻּמְאָה. שֶּׁאֵין הַשֵּׁנִי עוֹשֶׂה שְׁלִישִׁי בְּחֻלִּין כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. וּמֻתָּר לִגְרֹם טֻמְאָה לְחֻלִּין שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לְפִיכָךְ שְׁתֵּי עִסּוֹת אַחַת טְמֵאָה וְאַחַת טְהוֹרָה נוֹטֵל כְּדֵי חַלַּת שְׁתֵּיהֶם מֵעִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ וְנוֹתְנוֹ בָּאֶמְצַע סָמוּךְ לָעִסָּה הַטְּהוֹרָה וּמוֹשֵׁךְ מִן הַטְּמֵאָה לַטְּהוֹרָה כְּדֵי בֵּיצָה כְּדֵי לִתְרֹם מִן הַמֻּקָּף:

א שְׁתֵּי עִסּוֹת שֶׁיֵּשׁ בִּשְׁתֵּיהֶן שִׁעוּר הַחַיָּב בְּחַלָּה וְאֵין בְּאַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר וְנָגְעוּ זוֹ בְּזוֹ וְנָשְׁכוּ זוֹ אֶת זוֹ אִם הָיוּ שֶׁל שְׁנַיִם אֲפִלּוּ הֵן מִמִּין אֶחָד פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה. שֶׁסְּתָם שְׁנַיִם מַקְפִּידִין. וְאִם יָדוּעַ שֶׁאֵינָן מַקְפִּידִין עַל עֵרוּב הָעִסּוֹת הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפוֹת:

כסף משנה שתי עיסות וכו'. משנה רפ''ד דחלה (מ"א) שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הן ממין א' פטורין ובזמן שהם של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור. ומה שכתב ואם ידוע שאינם מקפידין וכו' וכן מה שכתב ואם היה מקפיד וכו'. שם בירושלמי (ה"א):

ב הָיוּ שְׁתֵּיהֶן שֶׁל אִישׁ אֶחָד אִם הָיוּ מִמִּין אֶחָד מִצְטָרְפִין וְחַיָּבוֹת בְּחַלָּה וְאִם מִשְּׁנֵי מִינִין הָיוּ אֵין מִצְטָרְפִין. שֶׁסְּתָם אֶחָד אֵינוֹ מַקְפִּיד. וְאִם הָיָה מַקְפִּיד שֶׁלֹּא תִּגַּע עִסָּה זוֹ בְּזוֹ וְלֹא תִּתְעָרֵב עִמָּהּ אֲפִלּוּ הָיוּ מִמִּין אֶחָד אֵין מִצְטָרְפוֹת:

כסף משנה עושה אדם עיסה בטהרה וכו'. משנה ו' פרק ד' דחלה:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן