הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א הַלוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם חַיָּב בְּחַלָּה. וּמַפְרִישׁ מִן הַחַמָּה עַל הַצּוֹנֶנֶת וּמִן הַצּוֹנֶנֶת עַל הַחַמָּה אֲפִלּוּ מִדְּפוּסִין הַרְבֵּה:

כסף משנה הלוקח מן הנחתום חייב בחלה. משנה בפ''ה דדמאי (מ"א) הלוקח מן הנחתום נוטל כדי תרומת מעשר וחלה. וא''ת הא תנן בפ''ב דדמאי הנחתומים לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי ת''מ וחלה וכתבה רבינו בפ''ט מהלכות מעשר אלמא שהנחתום הוא חייב להפריש חלה בירושלמי (הלכה א') רמי להו אהדדי ותירץ רבי יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה נחתום מפריש הואיל וראויה לכהן לאכילה אבל עושה בטומאה לא הטריחו למוכר להפריש כיון דלא חזיא אלא להסיק תחת תבשילו ולוקח שיאכל הוא יפריש ור''א תירץ כאן במדה דקה כאן במדה גסה כלומר במדה דקה צריך הנחתום להפריש מפני התינוקות שקונים מהם ואינם בקיאים להפריש. ויש לתמוה על רבינו שכתב שתי המשניות סתם ולא פירש: ומ''ש ומפריש מן החמה על הצוננת וכו' אפילו מדפוסים הרבה. בפ''ה דדמאי (משנה ג') איפליגו תנאי לענין דמאי ור''ש מתיר בחלה וכתב רבינו שמשון בחלה אפי' ר''י מודה אפילו של אמש בשל היום ואפילו מב' דפוסין דאפילו מתרי גברי זבן לא חיישינן שהרי אצל הנחתום נתחייבה בחלה שהוא גילגל את העיסה:

ב אֵין חַיָּבִין בְּחַלָּה אֶלָּא חֲמִשָּׁה מִינֵי תְּבוּאָה בִּלְבַד וְהֵם הַחִטִּין וְהַשְּׂעוֹרִים וְהַכֻּסְּמִין וְשִׁבּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו-יט) 'בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ'. וְאֵין קָרוּי לֶחֶם אֶלָּא פַּת הַנַּעֲשֵׂית מֵאֵלּוּ אֲבָל הָעוֹשֶׂה פַּת אֹרֶז אוֹ דֹּחַן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַקִּטְנִיּוֹת אֵינָן חַיָּבִין בְּחַלָּה כְּלָל:

כסף משנה אין חייבים וכו'. משנה בריש חלה (משנה א'):

ג הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּאָה וְהַהֶפְקֵר וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פְּטוּרִין מִן הַתְּרוּמָה חַיָּבִין עָלֶיהָ בְּחַלָּה. וְכֵן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִים שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵלֶק תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וּמוֹתַר הָעֹמֶר וּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים כְּשֶׁיִּפָּדוּ כָּל אוֹתָן הַמּוֹתָרוֹת הַכּל חַיָּבִין בְּחַלָּה:

כסף משנה הלקט והשכחה וכו'. ג''ז משנה שם. ומ''ש שהקדימו בשבלים. ירושלמי שם: ומ''ש ומותר העומר. משנה שם ובמנחות פרק רבי ישמעאל ופירש''י משום דחיוב חלה היינו גלגול דעיסה וגלגול של זו ביד הדיוט הוא לאחר שנפדה. ומ''ש ושתי הלחם ולחם הפנים. מהטעם שנאמר במותר העומר:

ד עִסָּה שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם וְעִסַּת שְׁבִיעִית וּסְפֵק מְדֻמָּע חַיָּבִין בְּחַלָּה. אֲבָל הַמְדֻמָּע פָּטוּר מִן הַחַלָּה:

כסף משנה עיסה של מעשר שני וכו'. בפרק חלק (סנהדרין דף קי"ב) ובפרק לולב הגזול (סוכה דף ל"ה) ובפרק כל שעה (פסחים דף ל"ח) עיסה של מעשר שני לדברי ר''מ פטורה מן החלה לדברי חכמים חייבת ופסק כחכמים ויש לתמוה דהא פסק הוא ז''ל בפרק ג' מהלכות מעשר שני (הלכה י"ז) כר''מ דאמר מעשר שני ממון גבוה הוא וא''כ הו''ל למיפסק דפטורה מן החלה. ותירץ הר''י קורקוס ז''ל דטעמיה משום דבפרק לולב הגזול (דף ל"ה) גבי הא דתנן של ערלה פסול אמרינן מ''ט פליגי בה רבי חייא ורבי אסי חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה וחד אמר לפי שאין בה דין ממון ואסיקנא דבהיתר אכילה כ''ע לא פליגי דבעינן כי פליגי בדין ממון רבי חייא סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן ורבי אסי סבר דין ממון נמי בעינן מאי בינייהו אתרוג של מעשר שני בירושלים אליבא דר''מ למ''ד לפי שאין בה היתר אכילה הרי יש בו היתר אכילה פירוש ומתניתין דתנן התם אתרוג של מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר אתיא אפילו כר''מ ולמ''ד בעינן נמי דין ממון מתניתין כרבנן דוקא אתיא דסברי ממון הדיוט והרי יש בו דין ממון ולא כרבי מאיר דאמר ממון גבוה הוא נמצא דלרבי חייא בהיתר אכילה תליא מילתא ואין כאן ענין לדין ממון וגבי מצה הכי קי''ל דיוצאין בשל מעשר שני בירושלים וכן פסק רבינו בפרק ו' מהלכות חמץ ומצה דר''ע הכי ס''ל התם ור''י הגלילי הוא דפליג עליה וקי''ל כר''ע מחבירו וע''כ ר''מ כר''ע ס''ל אע''ג דסבר ממון גבוה הוא דאי לא קשיא הלכתא אהלכתא אלא ודאי האי פסקא כרבי חייא אתיא דדין ממון לא בעינן אלא היתר אכילה בלחוד גם גבי אתרוג כן פסק רבינו כסתם מתניתין דאם נטל כשר וכרבי חייא דתלי בהיתר אכילה דלדידיה אתיא סתם מתניתין כר''מ דהלכתא כוותיה עכ''ל. והאריך ליישב הסוגיא לדרך זה ואני אומר עוד דודאי כרבי חייא קי''ל לגבי רבי אסי דהא רביה דרביה הוא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. כתב עוד הר''י קורקוס ז''ל נ''ל ראיה גמורה ומוכרחת לזה מדתניא בתוספתא דחלה פרק קמא עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה ספק מדומע חייב בחלה דברי ר''מ רבי יוסי פוטר הרי תוספתא מוכחת דאעיסה ליכא מאן דפליג וגם ר''מ מודה בה דבספק מדומע פליג בסיפא משמע דמודה ברישא גם בספרי פרשת שלח אמרו מראשית עריסותיכם שומע אני אף עיסת תרומה ומעשר שני ת''ל תרימו את שמורם קדש והשאר חולין ולא שזה וזה קדש אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה ובודאי כיון שאמרו בתחילה ולא שזה וזה קדוש דאליבא דר''מ הוא דאמר ממון גבוה הוא ועלה קאמר אבל אמרו עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה מוכח דלר''מ נמי חייבת ואפשר דטעמא דשאני תרומה שהוא קדש גמור ואסור לזרים משא''כ במעשר עכ''ל. ומ''ש ועיסת שביעית. משנה סוף פרק ט' דשביעית. ומ''ש וספק מדומע. ירושלמי פרק קמא דחלה: ומ''ש אבל המדומע פטור מן החלה. משנה שם פרק קמא (משנה ד'):

ה חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵן קֹדֶשׁ. לְמָכְרָן בַּשּׁוּק לִנְזִירִים וּלְמַקְרִיבֵי תּוֹדָה חַיָּבִין בְּחַלָּה. לְפִי שֶׁבְּדַעְתּוֹ שֶׁאִם לֹא תִּמָּכֵר יֹאכְלֶנָּה:

כסף משנה חלות תודה וכו'. משנה פרק קמא דחלה (מ"ו):

ו עִסַּת הַשֻּׁתָּפִין וְהָעוֹשֶׂה עִסָּה לְרַבִּים חַיֶּבֶת בְּחַלָּה:

כסף משנה עיסת השותפים. בריש פרק ראשית הגז. ומ''ש והעושה עיסה לרבים וכו'. תוספתא פ''ק דחלה:

ז הָעוֹשֶׂה עִסָּה מִן הַטֶּבֶל. בֵּין שֶׁהִקְדִּים חַלָּה לִתְרוּמָה בֵּין שֶׁהִקְדִּים תְּרוּמָה לְחַלָּה מַה שֶּׁעָשָׂה עָשׂוּי. וְאִם הִפְרִישׁ הַחַלָּה תְּחִלָּה לֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. וְאִם הִפְרִישׁ תְּחִלָּה תְּרוּמָה לֹא תֵּאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ חַלָּה:

כסף משנה העושה עיסה מן וכו'. ירושלמי רפ''ה דדמאי ופרק קמא דחלה:

ח הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְהַאֲכִיל הַפַּת שֶׁלָּהּ לִבְהֵמָה אוֹ לְחַיָּה פְּטוּרָה. עִסַּת הַכְּלָבִים בִּזְמַן שֶׁהָרוֹעִים אוֹכְלִין מִמֶּנָּה חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. עִסַּת הָעַכּוּ''ם פְּטוּרָה:

ט הָיוּ יִשְׂרָאֵל וְעַכּוּ''ם שֻׁתָּפִין בָּעִסָּה אִם הָיָה בְּחֵלֶק יִשְׂרָאֵל שִׁעוּר עִסָּה הַחַיֶּבֶת בְּחַלָּה הֲרֵי זוֹ חַיֶּבֶת בְּחַלָּה:

כסף משנה (ח-ט) העושה עיסה וכו'. סיפרי זוטא ויליף לה מדכתיב עריסותיכם: עיסת הכלבי' וכו'. משנה פרק קמא דחלה (משנה ח') ובירושלמי (הלכה ה') איפליגו כמה הוא עיסת כלבים ונראה מדברי רבינו שפסק כמ''ד דאפילו עשאה גלוסקין והא תנינן בזמן וכו' ואם אין הרועים אוכלין ממנה תפתר בשעשאה משעה ראשונה שלא יאכלו הרועים ממנה ואם כן אפילו עשאה כמצתו של שלמה ואין בה שום גריעות ולא שינוי ולא היכר מאחר שעשאה משעה ראשונה שלא יאכלו ממנה שכתב לעיל בסמוך העושה עיסה לבהמה ולחיה פטורה וכתב לקמן שאין חייבת אלא עיסה שסופה לאפות לחם למאכל אדם ומפני שעיסת הכלבים דרך הרועים לפעמים לאכול ממנה כלומר שדרך אותם רועים לאכול מאותה עיסה או שאפאה ע''ד כן נקרא לחם העשוי למאכל אדם וחייב. וכתב הר''י קורקוס ז''ל דמש''ה לא סיים רבינו ואם אין הרועים אוכלים ממנה פטורה כדמסיים במתני' לפי שכבר כתבו לעיל העושה עיסה לבהמה ולחיה וכו': עיסת העכו''ם וכו' עד ה''ז חייבת בחלה. משנה פ''ג דחלה (משנה ה'):

י עַכּוּ''ם שֶׁהִפְרִישׁ חַלָּה אֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ חַלָּה. אֶלָּא מוֹדִיעִין אוֹתוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ וְתֵאָכֵל לְזָר. וְלָמָּה לֹא חָשַׁשְׁנוּ לָהּ שֶׁמָּא עִסָּה שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא וְתָלָה אוֹתָהּ בְּיַד עַכּוּ''ם וּכְדֵי לְפָטְרָהּ. שֶׁאִם יִרְצֶה יִשְׂרָאֵל יִפְטֹר עַצְמוֹ וְיַעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל עִסָּתוֹ פָּחוֹת מִשִּׁעוּר חַלָּה:

כסף משנה עכו''ם שהפריש חלה וכו' עד פחות משיעור חלה. במנחות פרק רבי ישמעאל (דף כ"ז):

יא * הַמְעָרֵב קֶמַח חִטִּין וְקֶמַח אֹרֶז וְעָשָׂה מֵהֶן עִסָּה אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בְּחַלָּה וְאִם לָאו פְּטוּרָה. * אֲפִלּוּ הָיָה הַשְּׂאוֹר חִטִּים לְתוֹךְ עִסַּת אֹרֶז. אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בְּחַלָּה וְאִם לָאו פְּטוּרָה:

ההראב"ד המערב קמח חטים וכו'. א''א נראה מן הירושלמי דבעינן שיהא בה דגן כשיעור כרבן שמעון בן גמליאל דהכי פסיק הלכה כוותיה מיהו לא בעינן רוב דגן: אפילו היה השאור חטים. א''א והוא שיהיה השאור מעיסה חייבת:

כסף משנה המערב קמח חטים וכו'. משנה פ''ג דחלה ומייתי לה בפרק התערובות (זבחים דף ע"ח) להוכיח דנותן טעם ברוב דאורייתא דס''ל דמיירי אע''ג דרובא אורז. ומ''ש ואפילו היה השאור חטים וכו'. משנה שם: ומשמע ממשניות אלו שאע''פ שאין בחטים חמשת רבעים כל שיש בעיסה חמשת רבעים חייבת אם יש בה טעם דגן והרשב''א בפסקי חלה שלו כתב אבל בירושלמי אמרו (הלכה ה') מתניתין דלא כרשב''ג דרשב''ג אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהיה בה דגן כשיעור רבי יעקב בר אידי בשם ר''ל הלכה כרשב''ג וכ''כ הראב''ד והכין מסתבר כיון שפסקו כך בירושלמי ע''כ: והראב''ד כתב כאן על דברי רבינו אם יש בה טעם דגן. א''א נראה מן הירושלמי וכו'. וכתב עוד אפי' היה השאור חטים א''א והוא שיהא השאור מעיסה חייבת עכ''ל. והוכרח לומר כן מפני שהוא סובר דאינה חייבת עד שיהא בה דגן כשיעור וסתם שאור אין בו כשיעור ולפיכך הוצרך להעמיד מתניתין דמחייב בשבאה מעיסה חייבת. ויש לתמוה על רבינו שמאחר שבירושלמי אמרו מתניתין דלא כרשב''ג ופסקו שם הלכה כרשב''ג הרי דחאוה למשנה זו מהלכה ולמה פסק כמותה. ואפשר שרבינו היה גורס מתניתין כרשב''ג וכן הוא בספרים שלנו וה''פ מתניתין דקתני שהאורז נגרר אחר החטים אינה חייבת בחלה עד שיהא בה טעם דגן כדרשב''ג דהיינו כשיעור דקאמר רשב''ג כלומר שיהא בה דגן כשיעור שיתן בה טעם דגן ויש הוכחה לפירוש זה מדקתני בתוספתא (דף ס"ח ע"ג) העושה עיסה מהחטים ומהאורז רשב''ג אומר אינה חייבת בחלה עד שיהא בה כשיעור ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עד שיהא בה כשיעור והשתא אי כשיעור עיסת חלה קאמר מה מעלה ומוריד זה לענין לצאת י''ח בפסח אלא ודאי כשיעור דקאמר היינו שיהא בה טעם דגן כדפרישית ולא משמע ליה דכשיעור דקתני לענין פסח היינו שיהא בו כזית בכדי א''פ. חדא דדוחק לפרש כשיעור דרישא היינו עיסת חלה וכשיעור דסיפא כזית בכדי א''פ ועוד דמשמע ליה ז''ל דאע''פ דאין בו כזית בכדי א''פ יוצא בה אדם י''ח בפסח וכמ''ש הרב המגיד בפרק ו' מהלכות פסח שהוא דעת רבינו והרמב''ן ז''ל:

יב עִסָּה שֶׁנִּלּוֹשָׁה בְּיַיִן אוֹ שֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ אוֹ מַיִם רוֹתְחִים אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ תַּבְלִין אוֹ הִרְתִּיחַ הַמַּיִם וְהִשְׁלִיךְ הַקֶּמַח לְתוֹכוֹ וְלָשׁוֹ. אִם אֲפָאָהּ בֵּין בְּתַנּוּר בֵּין בְּקַרְקַע בֵּין עַל הַמַּחֲבַת וְהַמַּרְחֶשֶׁת. בֵּין שֶׁהִדְבִּיק אֶת הַבָּצֵק בְּמַחֲבַת וּבְמַרְחֶשֶׁת וְאַחַר כָּךְ הִרְתִּיחָן בָּאֵשׁ מִלְּמַטָּה עַד שֶׁנֶּאֱפֵית הַפַּת. בֵּין שֶׁהִרְתִּיחָהּ וְאַחַר כָּךְ הִדְבִּיק הַבָּצֵק. כָּל אֵלּוּ חַיָּבִין בְּחַלָּה. אֲבָל הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְיַבְּשָׁהּ בַּחַמָּה בִּלְבַד אוֹ לְבַשְּׁלָהּ בִּקְדֵרָה הֲרֵי הִיא פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה שֶׁאֵין מַעֲשֵׂה חַמָּה לֶחֶם בֵּין שֶׁלָּשָׁהּ בְּמַיִם בֵּין שֶׁלָּשָׁהּ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין. וְכֵן קָלִי שֶׁלָּשִׁין אוֹתוֹ בְּמַיִם אוֹ בִּדְבַשׁ וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ בְּלֹא אֲפִיָּה פָּטוּר שֶׁאֵין חַיֶּבֶת אֶלָּא עִסָּה שֶׁסּוֹפָהּ לְהֵאָפוֹת לֶחֶם לְמַאֲכַל אָדָם:

כסף משנה עיסה שנילושה ביין וכו'. משנה בפרק ב' דחלה (משנה ב') ואף על גב דבירושלמי (הלכה א') אמר רבי יוסי בר חנינא דמתניתין כרבי אלעזר איש ברתותא משום רבי יהושע כלומר ולא כרבי עקיבא משום רבי יהושע הא רבי יוחנן פליג עליה התם ואמר ד''ה היא ועוד דאפילו לרבי יוסי בר חנינא כיון דמשום רבי יהושע הוא דאיפליגו אפשר דרבי אלעזר איש ברתותא בתרייתא הוא ושפיר דמי למימר הכי מדסתם לן תנא כוותיה וכן פסק הרשב''א. ומה שכתב או מים רותחים או שהרתיח וכו'. משנה פרק קמא דחלה (משנה ו') המעיסה בית שמאי פוטרין ובית הלל מחייבין החליטה בית שמאי מחייבים ובית הלל פוטרים ובפרק כל שעה (דף ל"ז) קתני עלה איזו היא המעיסה ואיזה היא החליטה המעיסה קמח על גבי מוגלשין החליטה מוגלשין שעל גבי קמח פירוש מוגלשין מים רותחים רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר משום אביו זה וזה לפיטור ואמרי לה זה וזה לחיוב וכו' ותנא קמא מאי שנא המעיסה ומאי שנא החליטה אמר רבי יהודה וכו' תברא מי ששנה זו לא שנה זו ופסק רבינו כלישנא דאמר זה וזה לחיוב וטעמו משום דבירושלמי פירקא קמא דחלה (הלכה א') שנויה בלשון הזה וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא הנאפה בתנור חייב וכיוצא בזה בפרק כל שעה בגמרא דידן וכיון דתנייה בלשון חכמים אלמא סבר דהלכתא כוותיה והכי אמרינן בפרק החולץ (דף מ') אף על גב דחלטיה מעיקרא כיון דהדר אפייה בתנור לחם קרינן ביה. ומה שכתב אם אפאה וכו' עד ואחר כך הדביק הבצק. פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש בפרק כל שעה ופסק כרבי יוחנן וכן פסק הרי''ף והרא''ש והרשב''א. ומה שכתב בין בקרקע בפרק כיצד מברכין (דף ל"ז:) האי טרוקנין חייבת בחלה מאי טרוקנין וכו' כובא דארעא פי' שעושין חפירה בקרקע ואופים שם. ומה שכתב ואחר כך הרתיחן באש מלמטה כלומר ואין צריך לומר אם האור מהלך מן הצד ולא מלמטה דבהא אפילו ריש לקיש מודה כדאיתא בירושלמי וטעמא משום דזהו דרך אפיית פת פורני. ומה שכתב או שנתן לתוכה תבלין נלמד מדאמרינן בפרק כיצד מברכין (דף מ"ה) דפת הבאה בכסנין אם קבע סעודתו עליו מברך המוציא לחם מן הארץ וכיון דאיקרי לחם חייב בחלה: ומה שכתב אבל העושה עיסה ליבשה בחמה. בפרק כל שעה אמרינן דמודה ביה רבי יוחנן. ומה שכתב או לבשלה בקדרה. הכי אמרינן בירושלמי (הלכה ג') ריש לקיש אמר כל שהאור מהלך תחתיו אינו חייב בחלה אמר ליה רבי יוחנן ובלבד על ידי משקה: וכן קלי שלשין אותו וכו'. ירושלמי פירקא קמא דחלה קמח קלי שעשאו בצק חייב בחלה רבי יוסי בשם רבי יוחנן אמר והוא שאפאן משמע בהדיא שאם לא אפאן פטור:

יג עִסָּה שֶׁלָּשָׁהּ תְּחִלָּה לַעֲשׂוֹתָהּ מַעֲשֵׂה חַמָּה וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ פַּת. אוֹ שֶׁהִתְחִיל בָּהּ לֶאֱפוֹת פַּת וְהִשְׁלִימָהּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂה חַמָּה. וְכֵן קָלִי שֶׁלָּשׁוֹ לֶאֱפוֹתוֹ פַּת חַיָּבִין בְּחַלָּה:

כסף משנה עיסה שלשה תחלה וכו'. שם פ''ק (מ"ה) עיסה שתחלתה סופגנים וסופה סופגנים פטורה מן החלה תחלתה עיסה וסופה סופגנים תחילתה סופגנים וסופה עיסה חייבת בחלה ופירש הרמב''ן שבדעתו הדבר תלוי שאם מתחלה עשאה ע''ד לחם אז חייבת בגלגול אע''פ שלבסוף עשאה סופגנין ואם עשאה ע''ד סופגנים אע''פ שמתחלה בלילתה קשה פטורה וכן העלה הרא''ש והר''ש וזה דעת רבינו וכ''כ הרשב''א שדעת זה עיקר. ולאפוקי מפירוש ר''ת. ומ''ש וכן קלי. נתבאר בסמוך:

יד לֶחֶם הֶעָשׂוּי לְכוּתָח מַעֲשֶׂיהָ מוֹכִיחִין עָלֶיהָ. עֲשָׂאָהּ כְּעָכִין חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. עֲשָׂאָהּ כְּלִמּוּדִין פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה:

כסף משנה לחם העשוי לכותח וכו'. בפרק כיצד מברכין (דף ל"ז:) ופירש''י לחם העשוי לכותח אין אופין אותו בתנור אלא בחמה כעכין ערוכה ומקוטפת כגלוסקאות נאות גלי דעתיה דללחם עשאה כלמודים כנסרים בעלמא שלא הקפיד על עריכתם:

טו כַּמָּה שִׁעוּר הָעִסָּה שֶׁחַיֶּבֶת בְּחַלָּה. מְלֹא הָעֹמֶר קֶמַח בֵּין מֵאֶחָד מֵחֲמִשָּׁה מִינִים בֵּין מֵחֲמִשְׁתָּן כֻּלָּם מִצְטָרְפִין לְשִׁעוּר. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּר הָעֹמֶר שְׁנֵי קַבִּין פָּחוֹת חֹמֶשׁ. וְהַקַּב אַרְבָּעָה לוֹגִין. וְהַלּוֹג אַרְבַּע רְבִיעִיּוֹת וְהָרְבִיעִית אֶצְבָּעַיִם עַל אֶצְבָּעַיִם בְּרוּם אֶצְבָּעַיִם וַחֲצִי אֶצְבַּע וְחֹמֶשׁ אֶצְבַּע. וְכָל הָאֶצְבָּעוֹת הֵם רֹחַב גוּדָל אֶצְבָּעוֹת שֶׁל יָד. נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁהַמִּדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת עַל עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת בְּרוּם שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וְתֵשַׁע אֶצְבַּע בְּקֵרוּב הוּא הָעֹמֶר. וְכֵן מִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת שְׁנֵי תְּשִׁיעֵי אֶצְבַּע עַל שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת שְׁנֵי תְּשִׁיעֵי אֶצְבַּע בְּרוּם שֶׁבַע אֶצְבָּעוֹת פָּחוֹת שְׁנֵי תְּשִׁיעֵי אֶצְבַּע הִיא מִדַּת הָעֹמֶר. וּשְׁתֵּי הַמִּדּוֹת כְּאֶחָד הֵם עוֹלִים. וְכַמָּה מְכִילָה מִדָּה זוֹ כְּמוֹ אַרְבָּעִים וְשָׁלֹשׁ בֵּיצִים בֵּינוֹנִיּוֹת וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה וְהֵם מִשְׁקַל שִׁשָּׁה וּשְׁמוֹנִים סְלָעִים וּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי סֶלַע מִקֶּמַח הַחִטִּים שֶׁבְּמִצְרַיִם. שֶׁהֵם מִשְׁקַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים זוּז מִזּוּזֵי מִצְרַיִם בַּזְּמַן הַזֶּה. וּמִדָּה שֶׁמְּכִילָה כַּמִּשְׁקָל הַזֶּה מִקֶּמַח הַחִטִּים הַזֶּה בָּהּ מוֹדְדִין לְחַלָּה בְּכָל מָקוֹם:

כסף משנה כמה שיעור העיסה וכו'. פרק כיצד משתתפין (דף פ"ג ע"א) ת''ר ראשית עריסותיכם כדי עיסותיכם וכמה עיסותיכם כדי עיסת המדבר דכתיב והעומר עשירית האיפה הוא מכאן אמרו ז' רבעים קמח ועוד חייבים בחלה שהם שש ירושלמיות שהן חמש של צפורי ופירש''י שם ובפרק אלו עוברין האיפה ג' סאין כדיליף בפרק התודה והעומר עשירית של ג' סאין שהם י''ח קבין שהם ע''ב לוגין עשירית ע' לוגין ז' לוגין עשירית של שני לוגין חומש הלוג שהוא ביצה וחומשא והיינו דקאמר ז' רבעים ועוד ז' רבעי הקב דהיינו ז' לוגין ועוד ביצה וחומשא שהן שש ירושלמיות שהרי שש מדבריות נעשו חמש ירושלמיות נשאר לנו לוג מדברי וחומשו דביצה וחומשא הוי חומש הלוג ביצה חומש לחמש ביצים והחומש ביצה הוא תוספת לביצה הששית הרי לוג וחומשו והם נעשים לוג ירושלמי שהרי ששה חומשים נעשו חמשה הרי עומר המדבר שש רבעים ירושלמיות וסאה צפורית עודפת על ירושלמית שתות מלבר כדאמרינן בעירובין הרי עומר שהיה ששה רבעי ירושלמית נכנס בחומש צפוריים ומאחר ששבעה רבעי קב מדבריים וחומש הוי שיעור העיסה וכל רובע קב מהם הוא שש ביצים עולה מ''ג ביצים וחומש שיעור עיסה החייבת בחלה וע''פ זה יתבאר לך שמ''ש רבינו ששיעור העומר שני קבין פחות חומש הוא ע''פ המדה המדברית שהאיפה ג' סאין והסאה ששה קבין נמצאת האיפה י''ח קבין נמצאת עשיריתה שני קבין פחות חומש שהן ז' לוגין ועוד מדבריים שהם ה' לוגין צפוריים והיינו דתנן בפ''ק דעדיות חמשה רבעים חייבים בחלה שהלוג רביעית הקב הוא והרביעית אצבעיים על אצבעיים וכו'. ומ''ש שהם משקל תק''כ זוז מזוזי מצרים פירוש כל זוז היא משקל דרה''ם וכל סלע ד' דינרים וכל דינר ו' מעין נמצא כל דינר משקלו דרה''ם וחצי וכל סלע משקלו ששה דרה''ם נמצא פ''ו סלעים עולים תקי''ו דרה''ם ושני שלישי סלע הם ד' דרה''ם הרי תק''כ דרה''ם לפ''ו סלעים ושני שלישי סלע. ומ''ש כולם מצטרפין לשיעור. משנה בריש חלה:

טז אָסוּר לְאָדָם לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר כְּדֵי לְפָטְרָהּ מִן הַחַלָּה. וְהַמַּפְרִישׁ חַלָּה מֵעִסָּה שֶׁהִיא פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר לֹא עָשָׂה כְּלוּם וַהֲרֵי הִיא חֻלִּין כְּשֶׁהָיְתָה. עָשָׂה עִסָּה פְּחוּתָה מִכַּשִּׁעוּר וַאֲפָאָהּ וְנָתַן הַפַּת לַסַּל. וְחָזַר וְאָפָה פַּת אַחֶרֶת וְנָתַן לַסַּל אִם נִתְקַבֵּץ בַּסַּל שִׁעוּר חַלָּה הַסַּל מְצָרְפָן לְחַלָּה וּמַפְרֵשׁ הַחַלָּה מִן הַפַּת. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו-יט) 'וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ' מְלַמֵּד שֶׁהוּא מַפְרִישׁ מִן הָאָפוּי. וְאֵין הַתַּנּוּר מְצָרְפָן לְחַלָּה:

כסף משנה אסור לאדם וכו'. ירושלמי רפ''ג דחלה (הלכה א') הדא אמרה שאסור לאדם לעשות עיסתו קבין: והמפריש חלה מעיסה וכו'. משנה פ''ד דחלה (משנה ד') וכחכמים: עשה עיסה פחותה מכשיעור ואפאה וכו'. משנה פ''ב דחלה (משנה ד') העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו ר''א אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה ואיפסיקא הלכתא כוותיה בפרק אלו עוברין (דף מ"ח) ובפ''ק דנדה (דף ח'). ומ''ש ואין התנור מצרפן לחלה. בפרק אלו עוברין תניא ר''א אומר הסל מצרפן רבי יהושע אומר התנור מצרפן רשב''ג אומר ככרות של בבל שנושכות זו בזו מצטרפות ומשמע דלר''א סל דוקא מצרף ולא תנור ופסק כמותו משום דהא איפסיקא הלכתא כוותיה דמשמע דלאפוקי נמי מדרבי יהושע איפסיקא ותו דרשב''ג נמי סבר דאין תנור מצרפן והו''ל רבי יהושע יחיד לגבייהו והרשב''א כתב בפסקי חלה שלו וז''ל ואפשר היה לומר דרבי יהושע תנור ולא סל קאמר ור''א אפילו הסל מצרף וכ''ש התנור אבל בירושלמי (הלכה ב') גרסינן אית תנא תני הסל מצרף ואין התנור מצרף ואית תנא תני התנור מצרף ואין הסל מצרף וכיון שכך מסתברא דבחלת הארץ דאורייתא בין בסל בין בתנור מצטרפין וחייבים בחלה מספק אבל בח''ל דוקא בסל כר''א והרמב''ם כתב אבל בתנור אינו מצרפן ולא חילק בין בארץ לח''ל ולא ידעתי מי הביאו לידי כך עכ''ל. ואני בעניי גברא רבה חזינא ותיובתא לא חזינא שרבינו יפרש דהאי תנאי דפליגי בירושלמי הם רבי אליעזר ורבי יהושע והא איפסיקא הלכתא כר''א ועוד דאפילו אי הוה סבר רבינו כהרשב''א לא היה לו לחלק בין א''י לח''ל משום דחלה אף בא''י בזמן הזה אינה כימי עזרא אלא מדרבנן כמבואר בדברי רבינו פ''א מהלכות תרומות ופ''ה מהלכות חלה:

יז הָיוּ הַכִּכָּרוֹת נוֹשְׁכוֹת זוֹ בְּזוֹ וְנִתְקַבֵּץ מִן הַכּל שִׁעוּר חַלָּה חַיָּבִין בְּחַלָּה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בַּסַּל. אָפָה מְעַט מְעַט וְקִבֵּץ הַכּל עַל לוּחַ שֶׁאֵין לוֹ תּוֹךְ הֲרֵי זֶה סָפֵק. וְאִם חַלָּה שֶׁל דִּבְרֵיהֶם הִיא אֵינוֹ חִיֵּב לְהַפְרִישׁ עַד שֶׁיְּצָרֵף אוֹתוֹ כְּלִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תּוֹךְ:

כסף משנה היו הככרות נושכות זו בזו וכו'. הרשב''א בפסקי חלה שלו כתב וז''ל העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו פירוש אע''פ שנגעו לאחר עריכה זה בזה אינם מצטרפין אבל אם השיכן זה לזה הואיל והם לאדם אחד מצטרפין וחייבים ואי זו היא נשיכה שנינו בתוספתא דטהרות איזהו הנושך התולש ממנו כל שהוא כלומר שאי אפשר שלא יתלוש מזה עם זה כשמפרידן ר' אליעזר אומר אפילו אינו מדביקן בעודן עיסה אלא שאפאן ונתנן בסל הסל מצרפן לחלה והוא שיהו ממין אחד ואע''פ שאינן נוגעות זו בזו כגון כעכין וכדאמרינן פרק אלו עוברין (פסחים דף מ"ח:) השיך הככרות זו בזו לאחר אפייה כל שאינן בתוך כלי אינן מצטרפות ואני תמה ממה שכתב רבינו משה שכך כתב עשה עיסה פחותה מכשיעור ואפאה ונתן הפת לסל הסל מצרפן לחלה היו הככרות נושכות זו בזו וכו' חייבים בחלה אע''פ שאינם בסל דאלמא משמע מדבריו דכל שהן כככרות של בבל חייבים ולא הוצרכו לסל אלא כעכין ונראה שהוא ז''ל פירש עד שישוכו דמתניתין אפי' לאחר אפייה ואינו אלא בלישה ואפילו לר''א דמחמיר טפי מדרבנן ואמר שאף הסל מצרפן הוה סבר ריב''ל דדוקא ככרות של בבל כדאמר פרק אלו עוברין אמר רב יוסף הני נשי דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא א''ל אביי מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מפקען ליה מחלה אמר ליה דעבדין כר''א דתנן ר''א אומר אף הרודה ונותן לסל וכו' ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי אליעזר ואקשי עלה והא איתמר עלה אמר ריב''ל לא שנו אלא ככרות של בבל שנושכות זו מזו אבל כעכין לא אלמא לריב''ל אליבא דר''א תרתי בעינן נשיכת ככרות וצירוף סל ורבנן הקלו בלאחר אפייה ואמרו דאין מצטרפין אלא בשנשכו בעיסה והיינו דלא הזכירו ככרות אלא העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה כלומר שני הקבין בעיסתן והא דתניא רבי אליעזר אומר הסל מצרפן רבי יהושע אומר תנור מצרפן רשב''ג אומר ככרות שנושכות זו בזו מצטרפות רשב''ג מחמיר הוא מדכולהו ור''א ורבי יהושע אינם מודים לו בכך ואפשר שהרב ז''ל מפרש דר''א ורבי יהושע איירי בכעכין ובשאר ככרות שהם כעין כעכין שאינם נושכות זו מזו ורשב''ג איירי בככרות הנושכות ולא פליגי וקי''ל כרשב''ג דלא אשכחן מאן דפליג עליה והא דתנן במתניתין עד שישוכו אפילו לאחר אפייה קאמר ולא גריס הרב בדברי ר''א אף הרודה אלא הרודה ות''ק סבר שהכל תלוי בנשיכה אבל סל בלא נשיכה לא מעלה ולא מוריד ור''א אליבא דריב''ל סבר דתרתי בעינן נשיכה וסל כבככרות של בבל ור''א לקולא וכדאסיקנא אמר רבי חנינא אפילו כעכין ור''א לחומרא או נשיכה כככרות של בבל או כעכין וצרוף סל קאמר זה נ''ל להעמיד דברי הרב אע''פ שהוא דחוק מאד שנמחוק הספרים שכתב בהם אף הרודה ועוד שנפרש דר''א ורבי יהושע לא דברו אלא בכעכין דוקא ועוד דלריב''ל ודאי רבי אליעזר חולק הוא על רשב''ג דהא אף ככרות הנושכות בעו צירוף סל וכיון דאליבא דריב''ל פליגי עליה דרשב''ג אנן מאן לימא לן דלא פליגי עכ''ל. ולענין מ''ש רבינו מפרש שישוכו דמתני' הוי אפי' לאחר אפייה תמהני שאיני יודע מה נשיכה שייך אחר גמר אפייה ועוד שאיני רואה הוכחה בדבריו לומר שיהא סובר כן ונראה שרבינו מפרש דמתניתין דעד שישוכו היינו שנדבקו זה בזה בתנור כמו שאירע לפעמים שנדבקים שם יפה וכשמוציאין אותם מהתנור יתראו כאילו שניהם אחד אם לא יפרידו אותם וכ''כ בפירוש המשנה ונגעו זה בזה ר''ל בעת האפייה שנגעו קצת ככרות לקצתם שאין חייבות בחלה עד שידבקו קצתם בקצתם דיבוק יפה עכ''ל וכן פירש''י. ולענין מה שנדחק לפרש המשנה והגמרא לדעת רבינו אני איישב בלי שנמחוק גירסת הספרים ובלי דוחק והוא לומר שרבינו מפרש דר''א אומר אע''פ שלא נשכו זה בזה אם נתנן לסל הסל מצרפן והוה סבר ריב''ל דלא א''ר אליעזר הסל מצרפן אלא בככרות של בבל שהן כתבנית שכשהן דחוקות בתנור עשויות לישוך זו בזו כלומר לידבק דיבוק יפה הילכך כשלא נשכו מהני להו צירוף סל אבל כעכין שמתוך שהן בתבנית אף ע''פ שיהיו נדחקות בתנור אינם נושכות זו בזו לא מהני להו צירוף סל ורבי חנינא סבר דאף בכעכין אר''א דמהני להו צירוף סל נמצא שכשנשכו זה בזה בין לת''ק בין לרבי אליעזר מצטרפין וכשלא נשכו זה בזה ונתנן בסל לת''ק אין מצטרפין ולרבי אליעזר מצטרפין ומשמע דרשב''ג דברייתא היינו ת''ק דמתניתין ופליג ארבי אליעזר ורבי יהושע ואמר לא סל ולא תנור מצרפן אלא אם נושכות זו בזו מצטרפות בלא סל ותנור ואם אין נושכות זו בזו לא מהני להו צירוף סל ותנור ור''א ורבי יהושע סברי שאם נושכות זו בזו מצטרפות בלא סל ותנור וכשאין נושכות סל מצרפן לרבי אליעזר ותנור לרבי יהושע והשתא מ''ש רבינו היו הככרות נושכות זו בזו ונתקבץ מן הכל שיעור חלה חייבים בחלה אע''פ שאינם בסל דברי הכל היא וליכא מאן דפליג ביה. ובכן עלו דברי רבינו כהוגן בלי פקפוק: אפה מעט מעט וכו'. בפרק אלו עוברין בעיא דלא איפשיטא ופסק בה בדאורייתא לחומרא ובדרבנן לקולא:

יח קֶמַח שֶׁלֹּא רִקְּדּוֹ אֶלָּא לָשׁוֹ בַּסֻּבִּין שֶׁלּוֹ. הוֹאִיל וְיֵשׁ בְּכָל הַקֶּמַח עֹמֶר חַיָּב בְּחַלָּה. אֲבָל אִם נָטַל הַמֻּרְסָן מִן הַקֶּמַח וְחָזַר וְהִשְׁלִים שִׁעוּר הָעִסָּה בַּמֻּרְסָן שֶׁהֶחֱזִירוֹ לַקֶּמַח אֵינוֹ חַיָּב בְּחַלָּה:

כסף משנה קמח שלא רקדו וכו'. משנה פ''ב דחלה (מ"ו):

יט נַחְתּוֹם שֶׁעָשָׂה עִסָּה לַעֲשׂוֹתָהּ שְׂאוֹר לְחַלְּקָהּ חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. שֶׁאִם לֹא תִּמָּכֵר יַעֲשֶׂנָּה פַּת. * אֲבָל הָעוֹשֶׂה עִסָּה לְחַלְּקָהּ בָּצֵק פְּטוּרָה:

ההראב"ד אבל העושה עיסה לחלקה בצק פטורה. א''א נראה מן הגמרא שאף האשה שעשתה עיסתה לחלק חייבת בחלה שמא תמלך לעשותה עיסה מההיא איתתא דאתת ושאלת לרבי מונא בגין דאנא בעיא מעבד עיסתי אטרינא מהו דנסיבנא ותהא פטורה מן החלה א''ל ולמה לא אתא שאיל לאבוה אמר ליה אסור שמא תמלך לעשות עיסה וממתניתין גופא איכא למשמע נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בכל אחת כשיעור פטורה מן החלה דייקינן הא אשה אחת דומיא דחמש חייבת ואע''ג דרבי יוחנן הוא דאמר פטורה ר''ל פליג עליה דאמר דנחתום לאו דוקא וחמש נשים דוקא לענין חלוק הא אשה אחת חייבת בחלוק ומעשה דההיא אתתא מוכח דבכל אשה נמי חיישינן לאימלוכי:

כסף משנה נחתום שעשה עיסה וכו'. משנה בפ''ק דחלה (משנה ז'). ומ''ש שאם לא תמכר יעשנה פת. שם בירושלמי (הלכה ה') נחתום לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא (לא) ימצא לקוחות והוא חוזר ועושה אותה עיסה כך נראה שהיא גירסת רבינו. ומ''ש אבל העושה עיסה לחלקה בצק אסורה. שם בירושלמי: כתב הראב''ד נ''ל מהגמרא שאף האשה שעשתה וכו': ודע שלשון הירושלמי בפרק הנזכר כך הוא הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו ר''י אמר נטבל ר''ל אמר לא נטבל מתיב ר''ל קמיה דר''י והא תנן וכן נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת כשיעור פטורה מן החלה ואין בשל כולהון כשיעור א''ל שניא היא שכן העושה עיסה ע''מ לחלקה בצק פטורה מן החלה א''ל והתנינן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה א''ל לא תתיבני נחתום נחתום לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות x וימלך לעשותה עיסה ע''כ. כך היא הגירסא נכונה והיא גירסת הראב''ד והיא גירסת הרשב''א בפסקי חלה שלו ובנוסחא דידן כתוב מתיב ר''י לר''ל וט''ס הוא. וז''ל רבינו שמשון בפירוש המשנה [נחתום] שעשה שאור לחלק כדי חיוב חלה עשה בבת אחת אלא שדעתו לחלק לכמה עיסות ואין בכל חלק וחלק כשיעור ופליגי בירושלמי אי נחתום דוקא אי לא ונשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור ובין כולן יש כשיעור ולש הכל בבת אחת שלא מדעתן ירושלמי הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו רבי יוחנן אמר נטבל ר''ל אמר לא נטבל מתיב ר''י לר''ל והתנן וכן נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהם כדי שיעור פטורה מן החלה ואין בשל כולהון כשיעור בתמיה לומר לא נטבל וטעות סופר בירושלמי וקאמר ר''י בעושה עיסה ע''מ לחלקה [בצק] פטורה מן החלה כדמשני הכא אמר ליה שניא היא שכן העושה עיסה לחלקה בצק פטורה מן החלה אמר ליה והתנן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה אמר ליה לא תתיבני נחתום לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות ונטבלו מיד כלומר לא יחלק אם ימצא קונים עכ''ל. ורבינו פסק כר''י שמחלק בין נחתום לאחר והראב''ד סובר דלא קי''ל כוותיה אלא כר''ל דפליג עליה ואמר נחתום לאו דוקא ונסתייע בזה מעובדא דירושלמי דאמר דחיישי' שמא תמלך לעשותה עיסה ה''נ חיישינן שמא תמלך שלא לחלקה וכן מדיוקא דמתניתין ויש לומר לדעת רבינו שאין לנו לדחות הכלל שבידינו דהלכה כר''י לגבי ר''ל וההיא דירושלמי לא מכרעה דהתם עשתה עיסתה אטרינא שהם סופגנין ואחר כך רצתה ליקח קצת ממנה לאפותה ושאלה אם יכולה לאכלה בלא חלה כיון שאין במה שלקחה לאפות שיעור חלה ואסר לה משום שמא תמלך על כולה או על שיעור חלה לאפותה דאיכא למימר שאני התם דמתחלה עשתה כל עיסתה ע''ד לעשותה כולה אטרינא ואחר כך נמלכה לאפות קצתה דכיון דחזינן שנמלכה על קצתה איכא למיחש שמא תמלך על כולה או על כדי שיעור חלה מה שאין כן בעושה עיסתה לחלק דכיון דלא ראינו שנמלכה לא חיישינן שתמלך ומה שרצה לדייק ממתניתין דנשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור וכו' סובר רבינו דמדנקט רישא נחתום משמע בהדיא דדוקא נחתום הא שאר כל אדם שעשה עיסה לחלק פטורה ואיידי דאיירי רישא בנחתום נקט בסיפא בנחתום לומר דאע''ג דברישא נחתום שעשה עיסה לחלק חייב בנחתום דסיפא פטור ומשום דאין דרך אשה אחת לתת קמח לנחתום לעשות עיסה לחלק נקטה בנשים שנתנו. ועי''ל שהרי רבינו שמשון פירש דה''ק נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור ובין הכל יש שיעור ולש הכל בבת אחת שלא מדעתן ולפי פירוש זה לא שייך לדייק מה שדייק הראב''ד שאין זה ענין לעושה עיסה לחלק ודין עושה עיסה לחלק הא שמעינן מדיוקא דרישא כדאמרן:

כ נָשִׁים שֶׁנָּתְנוּ קֶמַח לְנַחְתּוֹם לַעֲשׂוֹת לָהֶם שְׂאוֹר. אִם אֵין בְּשֶׁל אַחַת מֵהֶן כַּשִּׁעוּר אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָלָן כַּשִּׁעוּר פְּטוּרָה:

כסף משנה נשים שנתנו קמח לנחתום לעשות להם וכו'. משנה שם:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן