הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות ביכורים עם שאר מתנות כהונה שבגבולין - פרק שני - היד החזקה לרמב"ם

א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ. וְאֵינָם נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-יט) (שמות לד-כו) 'רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ'. וּמְבִיאִין בִּכּוּרִים שֶׁל דִּבְרֵיהֶם מֵעָרֵי סִיחוֹן וְעוֹג וּמִסּוּרְיָא. שֶׁהַקּוֹנֶה בְּסוּרְיָא כַּקּוֹנֶה בִּירוּשָׁלַיִם. [אֲבָל עַמּוֹן וּמוֹאָב וּבָבֶל] אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּבְמַעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם אֵין מְבִיאִין מֵהֶן בִּכּוּרִים. וְאִם הֵבִיא בִּכּוּרִים מִחוּץ לָאָרֶץ אֵינָן בִּכּוּרִים:

כסף משנה מצות עשה להביא בכורים למקדש וכו'. משנה בסוף שקלים (דף י"א) ובסיפרי פרשת והיה כי תבא כל זמן שיש לך מזבח יש לך ביכורים וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים: ומ''ש ובא''י בלבד. פ''ק דכלים (מ"ו) ובפ' ראשית הגז (דף קל"ו): ומביאים בכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג. משנה בסוף פרק קמא דבכורים (משנה י') אלו מביאים וקורין וכו' מזיתי שמן מעבר הירדן רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאים בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש וידוע דהלכה כת''ק. ומשמע לרבינו דלא פליג ת''ק אלא מדאורייתא אבל מדרבנן מודו דמיחייב וכבר כתב מהרי''ק בסי' קנ''ב להוכיח מהיכן משמע ליה הכי: ומ''ש ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירושלים. משנה בסוף חלה (משנה י"א): אבל עמון ומואב ובבל וכו'. עמון ומואב ירושלמי בסוף בכורים ובתוספתא פ''ק ומשמע לרבינו דה''ה בבבל: ואם הביא ביכורים מחוצה לארץ אינם ביכורים כו':

ב אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִים בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ. וְהֵם הַחִטִּים וְהַשְּׂעוֹרִים וְהָעֲנָבִים וְהַתְּאֵנִים וְהָרִמּוֹנִים וְהַזֵּיתִים וְהַתְּמָרִים. וְאִם הֵבִיא חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין לֹא נִתְקַדְּשׁוּ:

כסף משנה אין מביאים ביכורים אלא משבעת המינין וכו'. משנה בפ''ק דבכורים (מ"ג): ומ''ש ואם הביא חוץ משבעת המינים לא נתקדשו. ירושלמי שם (הלכה ג'):

ג אֵין מְבִיאִין לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים. וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים. וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָן מִן הַמֻּבְחָר. אֶלָּא מִתְּמָרִים שֶׁבָּעֲמָקִים וּמִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים לְפִי שֶׁהֵן מִן הַמֻּבְחָר [וְאִם הֵבִיא שֶׁלֹּא מִן הַמֻּבְחָר] כְּגוֹן תְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וּתְאֵנִים סוּרוֹת וּמְרֻקָּבוֹת וַעֲנָבִים מְאֻבָּקוֹת וּמְעֻשָּׁנוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ:

כסף משנה אין מביאים לא מתמרים שבהרים וכו'. גם זה משנה שם: ומ''ש ואם הביא שלא מן המובחר כגון תמרים שבהרים וכו'. בפרק כל קרבנות הצבור (מנחות דף פ"ד:) ובירושלמי פ''ק דבכורים פלוגתא בתמרים שבהרים ובפירות שבעמקים ופסק כרבי יוחנן דאמר לא נתקדשו ותניא תו תמן תאנים x סורות ומרוקבות וענבים מאובקות ומעושנות אין מביאין ומשמע לרבינו שאם הביא לא נתקדשו דלא עדיפי מתמרים שבהרים ופירות שבעמקים:

ד אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין חוּץ מִזֵּיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כו-ב) (דברים כו-י) 'פְּרִי הָאֲדָמָה' [וְלֹא מַשְׁקֶה]. וְאִם הֵבִיא מַשְׁקִין אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ:

כסף משנה אין מביאים בכורים משקין חוץ מזיתים וענבים וכו'. משנה בסוף תרומות (משנה ג') ומייתי לה בפרק העור והרוטב (חולין דף ק"כ:) ופרק ב דערכין: ומ''ש ואם הביא משקין אין מקבלים ממנו. בסוף חלה (משנה י"א) תנן יוסף הכהן הביא ביכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו ומוקי לה בירושלמי (הלכה ה') כשלא בצרן מתחלה לכך וההיא דסוף תרומות בשבצרן מתחלה לכך. ואיני יודע למה לא חילק רבינו בכך. ובפירוש המשנה כתב רבינו ומה שאמרו שהביכורים מביאים אותם יין ושמן הוא לדעת רבי יהודה כי הוא לומד הביכורים מן התרומה וכן אמרו מני ר' יהודה דאמר דון מינה ואוקי באתרה וגמר לה ביכורים מתרומה ואין הלכה כרבי יהודה עכ''ל. ודברי רבינו נראה כאן שהוא פוסק כההיא דסוף תרומות ולא כההיא דיוסף הכהן. ומכל מקום יליף מינה למשקין דשאר פירות שאם הביא אין מקבלים ממנו:

ה הַקְּרוֹבִים לִירוּשָׁלַיִם מְבִיאִין תְּאֵנִים וַעֲנָבִים לַחִים. וְהָרְחוֹקִין מְבִיאִין אוֹתָן גְּרוֹגָרוֹת וְצִמּוּקִין:

כסף משנה הקרובים לירושלים וכו'. משנה פרק ג' דבכורים (משנה ג'):

ו אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים קֹדֶם לַעֲצֶרֶת שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-טז) 'וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ'. וְאִם הֵבִיא אֵין מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ אֶלָּא יַנִּיחֵם שָׁם עַד שֶׁתָּבוֹא עֲצֶרֶת וְיִקְרָא עֲלֵיהֶן. וְכֵן * אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אַחַר חֲנֻכָּה. שֶׁהַבִּכּוּרִים שֶׁבִּכְּרוּ אַחַר חֲנֻכָּה הֵן חֲשׁוּבִין מִשָּׁנָה הַבָּאָה. וְיַנִּיחֵם עַד אַחַר עֲצֶרֶת:

ההראב"ד אין מביאין בכורים אחר חנוכה וכו' עד הרי הן חשובין משנה הבאה. א''א ואיך יתכן זה והלא חנוכה קודם שבט הוא והוא שנה שעברה ונראה לי מפני שהפירות שמתבכרים אחר חנוכה אינן אלא פסולת הפירות והתורה אמרה מראשית ודינם כתאנים סורות ומרוקבות שלא קדשו ואפילו אם יניח אותם לא קדשו ואם הפרישן קודם חנוכה ועברה עליהן חנוכה ירקבו והכי איתא בירושלמי במנחות פרק כל קרבנות ציבור אחר חנוכה לא קדשו:

כסף משנה אין מביאים בכורים קודם לעצרת וכו'. משנה פירקא קמא דביכורים (משנה ג') וסוף חלה (משנה י'): ומ''ש אלא יניחם שם עד שתבא עצרת וכו'. תוספתא בריש בכורים: וכן אין מביאין ביכורים אחר חנוכה וכו'. כן משמע במשנה פירקא קמא דביכורים דקתני מן החג ועד החנוכה מביא ואינו קורא משמע הא אחר חנוכה אינו מביא: וכתב הראב''ד ואיך יתכן זה וכו'. ויש לומר דכיון דמחנוכה ואילך כלים לחיה מן השדה ולא קרינן בהו מארצך כדדריש בסיפרי אינם נחשבים משנה שעברה:

ז אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. כֵּיצַד. לֹא יָבִיא מִפֵּרוֹת שֶׁחָנְטוּ קֹדֶם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט עַל פֵּרוֹת שֶׁחָנְטוּ אַחַר חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ. אֶחָד הַנָּטוּעַ וְאֶחָד הָעוֹלֶה מֵאֵלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-יג) 'בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם':

כסף משנה אין מביאין בכורים לא מן החדש על הישן וכו'. ירושלמי פירקא קמא דבכורים (הלכה ו'): אחד הנטוע ואחד העולה מאליו וכו'. ריש פרק כל קרבנות הצבור (דף פ"ד):

ח הַפֵּרוֹת שֶׁל שֻׁתָּפִין חַיָּבִים בְּבִכּוּרִים שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-יג) 'בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ' [אֲשֶׁר יָבִיאוּ]:

כסף משנה ופירות של שותפין חייבין וכו'. כך כתוב בספרי רבינו המוגהים והוא בפרק ראשית הגז (דף קל"ו):

ט הַגָּדֵל בְּעָצִיץ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָקוּב וְהַגָּדֵל בִּסְפִינָה אֵינוֹ מֵבִיא מִמֶּנּוּ כָּל עִקַּר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יח-יג) 'בְּאַרְצָם'. * אֲבָל מֵבִיא מִן הַגָּדֵל בַּגַּג אוֹ בַּחֻרְבָּה:

ההראב"ד אבל מביא מן הגדל בגג. א''א הוא פסק כר''ל ולריש לקיש גופיה דוקא בגג מערה וחורבה עבודה ואיני יודע מה ראה לחלק ובמנחות לא חילקו דר''ל מחייב בכולן ורבי יוחנן פוטר בכולן:

כסף משנה הגדל בעציץ וכו'. פ' כל קרבנות הצבור: ועל מ''ש אבל מביא הוא מן הגדל בגנה ובחורבה. כתב הראב''ד הוא פסק כר''ל וכו'. וי''ל לדעת רבינו דהתם הכי איתא תנן התם אין מביאים ביכורים חוץ משבעת המינים ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ואמרינן עלה ר''י אמר אם הביא לא קידש ר''ל אמר אם הביא קידש וכו' תני חדא שבגג ושבחורבה שבעציץ ושבספינה מביא וקורא ותניא אידך מביא ואינו קורא בשלמא לר''ל גג אגג לא קשיא הא בגג דמערה הא בגג דבית חורבה אחורבה לא קשיא הא בחורבה עבודה הא בחורבה שאינה עבודה כו' אלא לר''י קשיא תנאי היא דתניא שבגג ושבחורבה מביא וקורא שבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר ופירש''י תנאי היא דאיכא תנא דאמר שבעציץ ושבספינה אינו מביא וה''ה לתמרים שבהרים ושבעמקים עכ''ל. וצ''ל על כרחנו דבשגג ושבחורבה עדיפי מתמרים שבהרים ושבעמקים דבהני קתני בברייתא דמסייעא לר''י מביא וקורא ובהנך קאמר ר''י דאם הביא לא קידש והשתא אתי שפיר פסק רבינו כר''י. והתימה על הראב''ד שגזר אומר שרבינו פסק כר''ל והיאך אפשר להעלות כן על הדעת שהרי ר''ל מפליג בגג בין של בית לשל מערה ובחורבה בין עבודה לשאינה עבודה ובעציץ בין נקוב לשאינו נקוב ובספינה בין של עץ לשל חרס ורבינו לא מפליג כלל. וי''ל דהראב''ד לטעמיה דסבר לר''י אינו מביא מן הגג ומהחורבה כלל דלפי זה מי שיאמר שיביא אינו אלא כר''ל וק''ל למה לא פסק כר''י ותו דאפילו כר''ל לא אתיא דאיהו מפליג בין גג לגג ובין חורבה לחורבה ורבינו לא מפליג ותו דמפליג בין עציץ וספינה לגג וחורבה והיינו לא כר''ל ולא כר''י. זהו ביאור דברי הראב''ד וכבר יישבתי דעת רבינו:

י הַנּוֹטֵעַ אִילָן בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְהִבְרִיכוֹ לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אוֹ שֶׁהָיָה נוֹטֵעַ בִּשְׂדֵה חֲבֵרוֹ אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִבְרִיכוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ. אוֹ שֶׁהָיָה עִקָּרוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְהִבְרִיךְ קְצָתוֹ בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְדֶרֶךְ הָרַבִּים אוֹ דֶּרֶךְ הַיָּחִיד מַפְסֶקֶת בָּאֶמְצַע בֵּין הָעִקָּר וְהַצַּד הַמֻּבְרָךְ. אֵינוֹ מֵבִיא בִּכּוּרִים לֹא מִמַּה שֶּׁהוֹצִיא בִּרְשׁוּת זוֹ וְלֹא מִן הַצַּד שֶׁבִּרְשׁוּת הָאַחֲרוֹן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-יט) (שמות לד-כו) 'בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ' עַד שֶׁיִּהְיוּ כָּל הַגִּדּוּלִין מֵאַדְמָתְךָ:

כסף משנה הנוטע אילן בתוך שדהו והבריכו וכו' עד מאדמתך. פירקא קמא דביכורים (משנה א'):

יא נָתַן לוֹ חֲבֵרוֹ רְשׁוּת לְהַבְרִיךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ אֲפִלּוּ לְשָׁעָה הֲרֵי זֶה מֵבִיא בִּכּוּרִים. וְאִם הָיָה הָאִילָן סָמוּךְ לְמֵצַר חֲבֵרוֹ אוֹ נוֹטֶה לִשְׂדֵה חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁחַיָּב לְהַרְחִיק הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִמֶּנּוּ וְקוֹרֵא שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָאָרֶץ:

כסף משנה נתן לו חבירו רשות להבריך וכו'. אפילו לשעה וכו'. שם בירושלמי וכר' יונה ורבי יוחנן: ואם היה האילן סמוך למצר חבירו או נוטה לשדה חבירו וכו'. בס''פ לא יחפור (דף כ"ז):

יב הָאֲרִיסִין וְהַחֲכִירִין וּבַעֲלֵי זְרוֹעַ שֶׁאוֹנְסִין אֶת הַבְּעָלִים וְלוֹקְחִין מֵהֶן אַרְצוֹתָם בְּפָחוֹת וְהַגַּזְלָנִין אֵינָן מְבִיאִין בִּכּוּרִים. וַאֲפִלּוּ נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-יט) (שמות לד-כו) 'בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ':

כסף משנה האריסין והחכירין ובעלי זרוע וכו'. משנה פ''ק דביכורים (משנה ב'): ומה שכתב ואפילו נתייאשו הבעלים. בירושלמי:

יג * הַקּוֹנֶה אִילָן בְּתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ אֵינוֹ מֵבִיא לְפִי שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע. שְׁלֹשָׁה יֵשׁ לוֹ קַרְקַע וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא אִילָנוֹת בִּלְבַד הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁקָּנָה קַרְקַע. קָנָה אִילָן אֶחָד וְקַרְקָעוֹ הֲרֵי זֶה מֵבִיא:

ההראב"ד הקונה אילן בתוך שדה חבירו וכו'. א''א לא כי אלא מפני שבסתם קנה עמהם קרקע ואם פירש בלא קרקע אינו מביא ואינו דומה לשנים סתם לפי שהשנים ספק אם קנה קרקע אם לא קנה ואם דימה אותו למבריך ברשות לשעה טעה שהרי אף השנים יש לו להעמידם שם כל ימי היותם ואם לא מפני הספק לא היה מביא ולמבריך ברשות אינו דומה כלל שהמבריך עיקרו ברשות עצמו ויניקת ההברכה מעוטה היא וכיון שהוא ברשות אינה אוסרת:

כסף משנה הקונה אילן בתוך שדה חבירו אינו וכו'. משנה ו' בפ''ק דבכורים הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא ר''מ אומר מביא וקורא וכו' ובמי''א הקונה ג' אילנות בתוך (שדה) של חבירו מביא וקורא ר''מ אומר אפילו שנים וידוע דהלכה כת''ק דאמר דוקא ג' אילנות מביא וקורא. ומ''ש ואע''פ שאין לו אלא אילנות בלבד אינו סותר מ''ש תחלה יש לו קרקע די''ל דה''ק אע''פ שקניית השלשה אילנות היה בענין שלא קנה קרקע על הדרכים שנתבארו בפרק כ''ד מהלכות מכירה כיון שקנה ג' הואיל ובקניית שלשה אפשר להמצא בדרך שקנה קרקע קנה אע''פ שעכשיו קנאו בדרך שאין לו קרקע חשיב כקנה קרקע לענין בכורים. ואפשר דיליף לה רבינו מדסתם תנא ותני הקונה ג' אילנות בתוך של חבירו מביא וקורא דמשמע דבכל גווני שקנה שלשה מביא וקורא אע''פ שאין זה הכרע דהא בפרק הספינה (דף פ"ב) קתני סתמא קנה ג' קנה קרקע וצריך לאוקומי בהנך גווני דמוקי לה בגמרא. והר''י קורקוס ז''ל כתב וז''ל נ''ל דכוונת רבינו דודאי בקונה סתם מיירי שכן כתב בתחלת לשונו שלשה יש לו קרקע ומ''ש אע''פ שאין לו אלא אילנות ה''פ ואע''פ שזה לא קנה בפירוש אלא אילנות ואין עיקר דעתו אלא על האילנות והקרקע לא הזכירו ולא פירשו בשעת המקח וא''כ הרי הוא כמי שאין לו קרקע ואיך יאמר פרי האדמה אשר נתת לי והוא לא קנה אותה שלא החשיב והזכיר אלא האילנות והרי הוא בעיניו כמי שאין לו אלא אילנות אפ''ה כיון דסתמא יש לו הרי הוא כאילו קנה קרקע עכ''ל. ומ''ש הקונה אילן אינו מביא לפי שאין לו קרקע נראה שטעמו מדתני ת''ק דהקונה שני אילנות מביא ואינו קורא משמע שאם לא קנה אלא אילן אחד אינו מביא דאל''כ לישמעינן באילן אחד דמביא וכל שכן בשנים אע''פ שיש לדחות דאינו קורא אתא לאשמועינן דאפילו בשנים אינו קורא כל שכן באחד י''ל דהל''ל הקונה פחות מג' אילנות ואף גם זה יש לדחות ולומר דמשום דלר''מ בשנים מביא וקורא נקט בת''ק שנים אבל אה''נ דלת''ק דין אילן אחד שוה לשנים וי''ל דממשנה יתירה קא דייק דכיון דהוה בעי למיתני הקונה שלשה אילנות מביא וקורא ר''מ אומר אפילו שנים וממילא משמע הא שנים מביא ואינו קורא למה ליה למיתני הקונה שני אילנות מביא ואינו קורא אלא ודאי היינו ללמדנו דבשנים דוקא הוא דמביא ואינו קורא הא באחד בלבד אינו מביא וקצת סמך יש לזה מדקאמר בפרק הספינה מ''ט דר''מ באילן אחד ומ''ט דרבנן בשני אילנות ולא קאמר ומ''ט דרבנן בין באילן א' בין בשני אילנות אע''פ שאין טעם לחלק בין אילן אחד לשני אילנות כיון שאין לו קרקע בין בזה ובין בזה אפשר שגם זה בכלל מה ששאל מ''ט דרבנן בשני אילנות. אח''כ מצאתי בירושלמי דביכורים פ''ק (הלכה ו') אחד אינו מביא כל עיקר שנים מביא ואינו קורא וזה מבואר כדברי [רבינו]. ומ''מ רבינו שנתן טעם לאילן אחד מפני שאין לו קרקע יקשה מ''ש שני אילנות וי''ל דה''ק מפני שאין לו קרקע בודאי מה שאין כן בשני אילנות דמספקא לן כדאמר בפ' הספינה וכתבו רבינו בפ''ד. וא''ת למה השמיט רבינו דין קונה שני אילנות שמביא ואינו קורא וי''ל דמדיוקא דרישא וסיפא איכא למשמע מינה דמדקתני באילן אחד אינו מביא משמע הא שנים מביא ומדקתני בשלשה הרי הוא כמי שקנה קרקע כלומר וקורא משמע הא שנים אינו קורא ולקמן בפ''ד כתבו בפירוש כמו שהוא שנוי במשנה מביא ואינו קורא כדי לכוללו עם השנויים באותו פרק שמביא ואינו קורא. ועל מש''כ רבינו ג' יש לו קרקע ואע''פ שאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמי שקנה קרקע: כתב הראב''ד לא כי אלא מפני שבסתם וכו' ואני כבר כתבתי טעם לדברי רבינו: קנה אילן א' וקרקעו הרי זה מביא. משנה פ''ק דביכורים (מי"א) קנה אילן וקרקעו מביא וקורא ויש לתמוה למה השמיט רבינו וקורא ונראה דט''ס הוא אי נמי שמאחר שמפני שקנה קרקע מביא פשיטא שקורא:

יד הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין וְלָקַח הַקַּרְקַע הֲרֵי זֶה מֵבִיא בִּכּוּרִים שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע וּפֵרוֹתֶיהָ. מָכַר לוֹ פֵּרוֹת חוּץ מִן הַקַּרְקַע אֲפִלּוּ מְחֻבָּרִים. מוֹכֵר אֵינוֹ מֵבִיא שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ פֵּרוֹת וְלוֹקֵחַ אֵינוֹ מֵבִיא שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ קַרְקַע. חָזַר הַמּוֹכֵר וְלָקַח הַפֵּרוֹת מִן הַלּוֹקֵחַ הֲרֵי זֶה מֵבִיא שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לוֹ קַרְקַע וּפֵרוֹתֶיהָ:

כסף משנה הלוקח פירות תלושין ולקח הקרקע וכו' עד שהרי יש לו קרקע ופירותיה. ירושלמי שם: מכר לו פירות חוץ מן הקרקע אפילו מחוברים מוכר אינו מביא שהרי אין לו פירות ולוקח אינו מביא שהרי אין לו קרקע. כך היא הגירסא בספרי רבינו המוגהי' והחלוקה הראשונה היא בירושלמי פ''ק (הלכה ו') והחלוקה השנית דבר פשוט הוא ובפרק הספינה (דף פ"א) אמרו דלר''מ לוקח פירות מן השוק (בלא קרקע) מביא וקורא והקשה מהקונה אילן אחד וכו' וסלקא בתיובתא: ומ''ש חזר המוכר ולקח הפירות וכו'. ירושלמי פרק קמא:

טו * הַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ לְעַכּוּ''ם וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה מֵבִיא מִמֶּנָּה בִּכּוּרִים מִן הַתּוֹרָה. שֶׁאֵינָהּ נִפְקַעַת מִן הַמִּצְוָה בְּקִנְיַן הָעַכּוּ''ם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

ההראב"ד המוכר שדהו לעכו''ם וכו'. א''א אע''פ שבכרו ברשות העכו''ם:

כסף משנה המוכר שדהו לעכו''ם וכו'. משנה בסוף פרק x השולח (דף מ"ז) ולרש''י גירסא אחרת ופשטא דגמרא דקאמר שתי תקנות הוו וכו' משמע כדפירש''י וצריך ליישבו לדעת רבינו ועיין במ''ש xx בפי' המשנה: כתב הראב''ד המוכר שדהו לעכו''ם וכו' א''א אע''פ שבכרו ברשות העכו''ם עכ''ל. וכתב הר''י קורקוס ז''ל ונראה דרבינו לטעמיה אזיל שהוא מפרש מה שכתב אין קנין לעכו''ם בא''י להפקיע היינו אם חזר ישראל וקנה השדה כמה שכתב בפרק א' מהלכות תרומות ולכך כתב כאן וחזר ולקחה ממנו שסובר רבינו דברייתא בהכי מיירי ובשבכרו ברשות העכו''ם אפשר דדמי לפירות שנתמרחו ברשות העכו''ם שאין ישראל הקונה חייב עכ''ל:

טז אֲשֵׁרָה שֶׁבִּטְּלָהּ אֵין מְבִיאִין מִמֶּנָּה בִּכּוּרִים שֶׁהַבִּכּוּרִים כְּקָדְשֵׁי מִקְדָּשׁ הֵן:

כסף משנה אשרה שבטלה וכו':

יז הַבִּכּוּרִים אֵין לָהֶם שִׁעוּר מִן הַתּוֹרָה אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ אֶחָד מִשִּׁשִּׁים. וְהָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת כָּל שָׂדֵהוּ בִּכּוּרִים עוֹשֵׂהוּ:

כסף משנה הבכורים אין להם שיעור וכו'. משנה בריש פאה. ומה שכתב אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מששים. ירושלמי רפ''ג דביכורים והכי משמע בגמרא דידן פרק ראשית הגז (דף קל"ז). ומ''ש והרוצה לעשות כל שדהו בכורים עושהו. משנה פ''ב דבכורים (משנה ד'):

יח הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וְחָזַר וְהוֹסִיף עֲלֵיהֶן אוֹ עִטְּרָן הֲרֵי הַתּוֹסֶפֶת כְּבִכּוּרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהֵבִיא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל אִם הֵבִיא מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אוֹ מִסּוּרְיָא אֵינָהּ כְּבִכּוּרִים. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ כְּבִכּוּרִים אֵינָהּ נֶאֱכֶלֶת אֶלָּא בְּטָהֳרָה. וְאֵין מְעַטְּרִין אֶת הַבִּכּוּרִים בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים:

כסף משנה הפריש ביכוריו וחזר והוסיף עליהן או עטרן וכו' עד אינה כבכורים. משנה שם פ''ג (משנה י"א). ומ''ש ואע''פ שאינה ביכורים אינה נאכלת אלא בטהרה: ומ''ש ואין מעטרין את הביכורים וכו'. שם (משנה ט') וכר''ע מחבירו:

א מִצְוַת עֲשֵׂה לְהָבִיא בִּכּוּרִים לַמִּקְדָּשׁ. וְאֵינָם נוֹהֲגִין אֶלָּא בִּפְנֵי הַבַּיִת וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג-יט) (שמות לד-כו) 'רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ'. וּמְבִיאִין בִּכּוּרִים שֶׁל דִּבְרֵיהֶם מֵעָרֵי סִיחוֹן וְעוֹג וּמִסּוּרְיָא. שֶׁהַקּוֹנֶה בְּסוּרְיָא כַּקּוֹנֶה בִּירוּשָׁלַיִם. [אֲבָל עַמּוֹן וּמוֹאָב וּבָבֶל] אַף עַל פִּי שֶׁהֵן חַיָּבִין בִּתְרוּמָה וּבְמַעַשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶם אֵין מְבִיאִין מֵהֶן בִּכּוּרִים. וְאִם הֵבִיא בִּכּוּרִים מִחוּץ לָאָרֶץ אֵינָן בִּכּוּרִים:

כסף משנה מצות עשה להביא בכורים למקדש וכו'. משנה בסוף שקלים (דף י"א) ובסיפרי פרשת והיה כי תבא כל זמן שיש לך מזבח יש לך ביכורים וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים: ומ''ש ובא''י בלבד. פ''ק דכלים (מ"ו) ובפ' ראשית הגז (דף קל"ו): ומביאים בכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג. משנה בסוף פרק קמא דבכורים (משנה י') אלו מביאים וקורין וכו' מזיתי שמן מעבר הירדן רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאים בכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש וידוע דהלכה כת''ק. ומשמע לרבינו דלא פליג ת''ק אלא מדאורייתא אבל מדרבנן מודו דמיחייב וכבר כתב מהרי''ק בסי' קנ''ב להוכיח מהיכן משמע ליה הכי: ומ''ש ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירושלים. משנה בסוף חלה (משנה י"א): אבל עמון ומואב ובבל וכו'. עמון ומואב ירושלמי בסוף בכורים ובתוספתא פ''ק ומשמע לרבינו דה''ה בבבל: ואם הביא ביכורים מחוצה לארץ אינם ביכורים כו':

ב אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים אֶלָּא מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין הָאֲמוּרִים בְּשֶׁבַח הָאָרֶץ. וְהֵם הַחִטִּים וְהַשְּׂעוֹרִים וְהָעֲנָבִים וְהַתְּאֵנִים וְהָרִמּוֹנִים וְהַזֵּיתִים וְהַתְּמָרִים. וְאִם הֵבִיא חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין לֹא נִתְקַדְּשׁוּ:

כסף משנה אין מביאים ביכורים אלא משבעת המינין וכו'. משנה בפ''ק דבכורים (מ"ג): ומ''ש ואם הביא חוץ משבעת המינים לא נתקדשו. ירושלמי שם (הלכה ג'):

ג אֵין מְבִיאִין לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים. וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים. וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָן מִן הַמֻּבְחָר. אֶלָּא מִתְּמָרִים שֶׁבָּעֲמָקִים וּמִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים לְפִי שֶׁהֵן מִן הַמֻּבְחָר [וְאִם הֵבִיא שֶׁלֹּא מִן הַמֻּבְחָר] כְּגוֹן תְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וּתְאֵנִים סוּרוֹת וּמְרֻקָּבוֹת וַעֲנָבִים מְאֻבָּקוֹת וּמְעֻשָּׁנוֹת לֹא נִתְקַדְּשׁוּ:

כסף משנה אין מביאים לא מתמרים שבהרים וכו'. גם זה משנה שם: ומ''ש ואם הביא שלא מן המובחר כגון תמרים שבהרים וכו'. בפרק כל קרבנות הצבור (מנחות דף פ"ד:) ובירושלמי פ''ק דבכורים פלוגתא בתמרים שבהרים ובפירות שבעמקים ופסק כרבי יוחנן דאמר לא נתקדשו ותניא תו תמן תאנים x סורות ומרוקבות וענבים מאובקות ומעושנות אין מביאין ומשמע לרבינו שאם הביא לא נתקדשו דלא עדיפי מתמרים שבהרים ופירות שבעמקים:

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן