הלכות ביאת המקדש - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות ביאת המקדש - פרק ששי - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם בֵּין מוּם קָבוּעַ בֵּין מוּם עוֹבֵר לֹא יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְפָנִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא-כג) 'אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ'. וְאִם עָבַר וְנִכְנַס לוֹקֶה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַד. וְאִם עָבַד בַּמִּקְדָּשׁ פָּסַל וְחִלֵּל עֲבוֹדָה וְלוֹקֶה אַף עַל הָעֲבוֹדָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא-יז) 'אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאַזְהָרָה זוֹ שֶׁלֹּא יִקְרַב לַעֲבוֹדָה:

כסף משנה כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר. [משנה] בפרק ז' דבכורות (דף מ"ג) מומין אלו בין קבועים בין עוברים פסולים באדם ובפרק טבול יום ובת''כ אין לי אלא בעל מום קבוע בעל מום עובר מנין ת''ל כל אשר בו מום. ומה שכתב לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים דכתיב בפרשת אמור גבי בעל מום ואל המזבח לא יגש. ומ''ש ואם עבר ונכנס לוקה אע''פ שלא עבד. קשיא לי דבפרק י''ט מסנהדרין נראה מדברי רבינו שאינו לוקה אלא א''כ נכנס להיכל. ומ''ש ואם עבד במקדש פסול וחילל עבודה. בקידושין פרק האומר (דף ס"ו:) ובתורת כהנים ובריש פרק מומין אלו (בכורות דף מ"ג) ופרק שמיני דתרומות. ומ''ש מפי השמועה למדו שאזהרה זו לא יקרב לעבודה. בתורת כהנים לא יקרב להקריב לחם אלהיו אין לי אלא תמידין שהם קרויים לחם שנאמר את קרבני לחמי לאישי שאר כל הקרבנות מנין ת''ל שוב לחם מנין לרבות את הדם ת''ל להקריב ואומר ויקריבו בני אהרן את הדם אליו: וא''ת מה צורך ללמוד מפי השמועה שאזהרה זו לא יקרב לעבודה הרי מפורש הוא בכתוב אשר בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו ואפשר דה''ק מפי השמועה למדו שאזהרה זו לכל מין קרבן ולדם כדיליף לה מקרא בת''כ שכתבתי בסמוך ועי''ל דקרא כתיב בתר הכי כי כל איש אשר בו מום לא יקרב וה''א דעל קריבה למזבח לבד חייב אע''פ שלא עבד לכך הוצרך ללמוד מפי השמועה שאינו כן:

ב וְכֵן בַּעַל מוּם עוֹבֵר שֶׁעָבַד פָּסַל וְלוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא-יח) 'כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב'. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזּוֹ אַזְהָרָה לְבַעַל מוּם עוֹבֵר. וְאֵין בַּעֲלֵי מוּמִין שֶׁעָבְדוּ בְּמִיתָה אֶלָּא בְּמַלְקוֹת בִּלְבַד:

כסף משנה ומ''ש וכן בעל מום עובר שעבד פסל ולוקה שנאמר כל איש אשר בו מום לא יקרב. מפי השמועה למדו שזו אזהרה לבעל מום עובר. בתורת כהנים ובריש פרק מומין אלו: ואין בעלי מומין שעבדו במיתה אלא במלקות בלבד. בסוף פרק הנשרפין (דף פ"ד) ובת''כ פלוגתא דרבי וחכמים ופסק כחכמים:

ג כָּל הַמּוּמִין כֻּלָּן אֶחָד שֶׁהָיוּ בּוֹ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ וְאֶחָד שֶׁנּוֹלְדוּ בּוֹ אַחַר כֵּן בֵּין עוֹבְרִין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹבְרִין הֲרֵי זֶה פָּסוּל עַד שֶׁיַּעֲבוֹרוּ:

כסף משנה כל המומין כולם וכו'. בפרק טבול יום (דף צ"ח:) ובתורת כהנים פרשת אמור פ''ב:

ד מוּם קָבוּעַ כְּגוֹן שֶׁבֶר רֶגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד. וּמוּם עוֹבֵר כְּגוֹן גָּרָב אוֹ יַלֶּפֶת וְהִיא הַחֲזָזִית. וְלֹא הַמּוּמִין הַכְּתוּבִין בַּתּוֹרָה בִּלְבַד הֵן שֶׁפְּסוּלִין בְּכֹהֲנִים אֶלָּא כָּל הַמּוּמִין הַנִּרְאִין בַּגּוּף שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא-יח) (ויקרא כא-כא) 'כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם' מִכָּל מָקוֹם. וְאֵלּוּ הַכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה דֻּגְמָא הֵן:

כסף משנה ומה שכתב ולא המומין הכתובים בתורה בלבד וכו' עד ואם היה בו דבר מדברים שהם מפני מראית העין אינו לוקה. בריש פרק מומין אלו (בכורות דף מ"ג):

ה שְׁלֹשָׁה מִינֵי מוּמִין הֵם. יֵשׁ מוּמִין שֶׁהֵן פּוֹסְלִין הַכֹּהֵן מִלַּעֲבֹד וְהַבְּהֵמָה מִלִּקָּרֵב. [וְיֵשׁ מוּמִין שֶׁפּוֹסְלִין בָּאָדָם בִּלְבַד מִלַּעֲבֹד]. וְיֵשׁ מוּמִין שֶׁאֵין פּוֹסְלִין אֲבָל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אָמְרוּ שֶׁכָּל כֹּהֵן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ עוֹבֵד:

ו כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם שֶׁפּוֹסֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה וְעָבַד בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה. וְאִם הָיָה מֵזִיד לוֹקֶה. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם מִן הַמּוּמִין הַמְיֻחָדִין לָאָדָם וְעָבַד אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לוֹקֶה לֹא חִלֵּל עֲבוֹדָתוֹ. וְאִם הָיָה בּוֹ דָּבָר מִדְּבָרִים שֶׁהֵם מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אֵינוֹ לוֹקֶה וַעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה:

ז אֵין פּוֹסֵל בָּאָדָם אֶלָּא מוּמִין שֶׁבְּגָלוּי. אֲבָל מוּמִין שֶׁבַּחֲלַל הַגּוּף כְּגוֹן שֶׁנִּטַּל כֻּלְיָתוֹ שֶׁל אָדָם אוֹ טְחוֹל שֶׁלּוֹ אוֹ שֶׁנִּקְּבוּ מֵעָיו אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשָׂה טְרֵפָה עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא-יט) 'שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד' מָה אֵלּוּ בְּגָלוּי אַף כּל בְּגָלוּי:

כסף משנה אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי וכו' אע''פ שנעשה טריפה עבודתו כשירה. בתוספתא פרק רביעי היה בו מום מבפנים אינו מום שנאמר עור ופסח מה עור ופסח [המיוחדין] מום שבגלוי ואינו חוזר ובסוף פרק מומין אלו (דף מ"ה:) במשנה אלו כשרים באדם ופסולים בבהמה אותו ואת בנו וטריפה:

ח הֶעָרֵל הֲרֵי הוּא כְּבֶן נֵכָר שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מד-ט) 'כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר'. לְפִיכָךְ עָרֵל שֶׁעָבַד חִלֵּל עֲבוֹדָתוֹ וְלוֹקֶה כְּזָר שֶׁעָבַד. אֲבָל אֵינוֹ חַיָּב מִיתָה:

כסף משנה הערל הרי הוא כבן נכר וכו'. בפרק ב' דזבחים (דף י"ט). ומ''ש ולוקה כזר שעבד. ברייתא בסוף פרק הנשרפין (סנהדרין דף פ"ג) ערל אונן ויושב אינם במיתה אלא באזהרה ופירש''י ערל שמתו אחיו מחמת מילה ובגמרא ערל מנא לן אמר רב חסדא דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדו כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי לשרתני ופירש רש''י והיינו אזהרה מדברי קבלה בעלמא ולא לקי עלה ורבינו שכתב שלוקה טעמו מדאמרינן בפרק ב' דזבחים עד דאתא יחזקאל מנא לן ואסיקנא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא וכיון דגמרא גמירי לה דלא יבא לשרת כי לקי לא משום אזהרה דדברי קבלה לקי אלא משום אזהרה דגמרא ועם כל זה רצה רבינו שיהא נרמז בתורה קצת ולפיכך כתב שהוא כזר:

ט כֹּהֵן שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא נָשִׁים בַּעֲבֵרָה אֵינוֹ עוֹבֵד עַד שֶׁיַּדִּירוּהוּ בֵּית דִּין עַל דַּעַת רַבִּים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ הֲפָרָה שֶׁלֹּא יוֹסִיף לַחֲטֹא וְעוֹבֵד וְיוֹרֵד וּמְגָרֵשׁ. וְכֵן אִם הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵתִים פָּסוּל עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו בְּבֵית דִּין שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא. וְאִם עָבַר וְעָבַד קֹדֶם שֶׁיַּדִּיר אוֹ שֶׁיְּקַבֵּל אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נָשׂוּי בַּעֲבֵרָה לֹא חִלֵּל עֲבוֹדָה:

כסף משנה כהן שהיה נושא נשים בעבירה וכו' וכן מי שהיה מטמא למתים וכו'. בסוף פרק מומין אלו (בכורות דף מ"ה מ"ו) משנה וגמרא. ומה שכתב רבינו עבודתו פסולה היינו לומר דלכתחילה פסול מלעבוד אבל אם עבד לא חילל כמו שכתב בסמוך ובספר מוגה נמצאת מחוק עבודתו פסולה וכתוב במקומו פסול והוא הגירסא הנכונה. ואמרינן התם בגמרא מאי שנא הכא דסגי ליה בקבלה ומאי שנא התם דמדרינן ליה התם יצרו תוקפו. ובקצת ספרי רבינו כתוב גבי מטמא למתים עד שיקבל עליו בנדר והוא טעות סופר וצריך למוחקו ולכתוב במקומו בב''ד וכך מצאתי בספר מוגה:

י כֹּהֵן שֶׁעָבַד וְנִבְדַּק וְנִמְצָא חָלָל עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה לְשֶׁעָבַר וְאֵינוֹ עוֹבֵד לְהַבָּא. וְאִם עָבַד לֹא חִלֵּל שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג-יא) 'בָּרֵךְ ה' חֵילוֹ וּפֹעַל יָדָיו תִּרְצֶה' אַף חֻלִּין שֶׁבּוֹ תִּרְצֶה:

כסף משנה כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל עבודתו כשירה וכו'. בקידושין פרק האומר (דף ס"ז) תניא היה עומד ומקריב על גבי מזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה עבודתו כשירה x (דכתיב ברך ה' חילו וגו' אפילו חולין שבו תרצה) ואף על פי דבפרק ח' דתרומות פליגי בה רבי אליעזר ורבי יהושע ידוע דהלכה כרבי יהושע דאמר הכי ועוד דגמרא תני סתמא כרבי יהושע ולכאורה הוה משמע דלא מכשרינן אלא מה שעבד קודם שנודע אבל אם עבד אחר שנודע חילל ורבינו משמע ליה דכיון דלא אשכחן בקרא דמחלל עבודתו אדרבה אשכחן בהדיא דלא מחלל מהי תיתי לן לומר שאם עבד לאחר שנודע חילל ותנא אורחא דמילתא נקט דאין דרך לעבוד אחר שנודע:

יא בֵּית דִּין הַגָּדוֹל הָיוּ יוֹשְׁבִין בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. וְעִקַּר מַעֲשֵׂיהֶם הַתָּדִיר שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין וְּדָנִין אֶת הַכְּהֻנָּה וּבוֹדְקִין הַכֹּהֲנִים בְּיוּחֲסִין וּבְמוּמִין. כָּל כֹּהֵן שֶׁנִּמְצָא פָּסוּל בְּיִחוּסוֹ לוֹבֵשׁ שְׁחוֹרִים וּמִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים וְיוֹצֵא מִן הָעֲזָרָה. וְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא שָׁלֵם וְכָשֵׁר לוֹבֵשׁ לְבָנִים וְנִכְנָס וּמְשַׁמֵּשׁ עִם אֶחָיו הַכֹּהֲנִים:

כסף משנה בית דין הגדול היו יושבים בלשכת הגזית וכו' עד ומשמש עם אחיו הכהנים. משנה בסוף מדות (פ"ה מ"ד). ומ''ש מי שנמצא כשר בייחוסו ונמצא בו מום יושב בלשכת העצים ומתלע עצים למערכה. בפ''ב דמדות (מ"ה). ומ''ש וחולק בקדשים עם אנשי בית אב ואוכל. משנה בריש פרק טבול יום (דף צ"ח:) ובסוף מנחות (דף ק"ט):

יב מִי שֶׁנִּמְצָא כָּשֵׁר בְּיִחוּסוֹ וְנִמְצָא בּוֹ מוּם. יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הָעֵצִים וּמְתַלֵּעַ עֵצִים לַמַּעֲרָכָה וְחוֹלֵק בְּקָדָשִׁים עִם אַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁלּוֹ וְאוֹכֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא-כב) 'לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים וּמִן הַקָּדָשִׁים יֹאכֵל':

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן