הלכות איסורי מזבח - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות איסורי מזבח - פרק שביעי - היד החזקה לרמב"ם

א לא כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ פָּסוּל מֵבִיא אוֹתוֹ לְכַתְּחִלָּה. כֵּיצַד. הָיָה חַיָּב עוֹלָה לֹא יָבִיא שֶׂה כָּחוּשׁ וְכָעוּר וְיֹאמַר הֲרֵי אֵין בּוֹ מוּם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (מלאכי א-יד) 'וְאָרוּר נוֹכֵל' וְגוֹ'. אֶלָּא כָּל שֶׁיָּבִיא לְקָרְבָּן יָבִיא מִן הַמֻּבְחָר:

ב וְכָךְ הָיוּ עוֹשִׂין בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ. מְבִיאִין אֵילִים מִמּוֹאָב. וּמְבִיאִין כְּבָשִׂים שֶׁגַּבֵּיהֶן רְחָבִים מֵחֶבְרוֹן. וּמְבִיאִין עֲגָלִים מִן הַשָּׁרוֹן. וְגוֹזָלוֹת מֵהַר הַמֶּלֶךְ. וּמְבִיאִין יַיִן מִקַּרְחִיִּין וְהַלּוֹטִיִּין. וְסלֶת מִמִּכְמָשׁ וְיוֹחָנָה. וּמְבִיאִין שֶׁמֶן מִתְּקוֹעַ:

כסף משנה (א-ב) לא כל דבר שאינו פסול מביא אותו לכתחלה וכו' אלא כל שיביא לקרבן יביא מן המובחר וכך היו עושים בזמן המקדש מביאים אילים ממואב וכו' עד ומביאין שמן מתקוע. בפרק כל קרבנות (דף פ"ה פ"ז:):

ג כָּל הָעֵצִים הַחֲדָשִׁים כְּשֵׁרִים לַמַּעֲרָכָה. וְלֹא הָיוּ מְבִיאִין מִשֶּׁל זַיִת וְלֹא מִשֶּׁל גֶּפֶן מִשּׁוּם יִשּׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּבְאֵלּוּ הָיוּ רְגִילִין בְּמֻרְבִּיּוֹת שֶׁל תְּאֵנָה שֶׁל חֲדָשִׁים שֶׁאֵינָן בַּיִּשּׁוּב. וּבְשֶׁל אֱגוֹז וּבְשֶׁל עֵץ שֶׁמֶן. וְהַגְּזָרִין שֶׁעָשָׂה משֶׁה אַמָּה אָרְכָּן וְאַמָּה רָחְבָּן וְעָבְיָן כְּמַחַק גָּדִישׁ שֶׁל סְאָה וּכְמוֹתָן עוֹשִׂין לְדוֹרוֹת:

כסף משנה כל העצים החדשים כשרים למערכה וכו' עד ובשל עץ שמן. משנה וגמרא בפ' ב' דתמיד (דף כ"ט) ובמקום מה שאמרו בגמרא בתאנה דלא עבדא פירי כתב רבינו תאנה של חרשים כלומר של יערים: והגיזרין שעשה משה וכו'. מימרא בזבחים פ' קדשי הקדשים (ס"ב:):

ד וְכֵיצַד הָיוּ עוֹשִׂין בִּזְרִיעַת חִטֵּי הַמְּנָחוֹת וְהַנְּסָכִים. נָר חֲצִי הַשָּׂדֶה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה וְזָרַע חֶצְיָהּ. וּבְשָׁנָה שְׁנִיָּה נָר הַחֵצִי שֶׁזָּרַע בָּרִאשׁוֹנָה וְזָרַע הַחֵצִי הָאַחֵר קֹדֶם לַפֶּסַח שִׁבְעִים יוֹם. וְאִם לֹא הָיְתָה הַשָּׂדֶה עֲבוּדָּה חוֹרֵשׁ וְשׁוֹנֶה וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. וּבוֹרֵר הַחִטִּים יָפֶה יָפֶה וְאַחַר כָּךְ שָׁף אֶת הַחִטִּים וּבוֹעֵט בָּהֶן הַרְבֵּה עַד שֶׁיִּתְקַלְּפוּ:

כסף משנה וכיצד היו עושין בזריעת חיטי המנחות והנסכים וכו' עד ואחר כך זורע. בפ' כל קרבנות (דף פ"ה) תנן כיצד הוא עושה נרה שנה א' ובשנה ב' זורעה קודם לפסח ע' יום והיא עושה סלת מרובה ומפרש בברייתא ובגמ' נר חציה וזורע חציה. ופי' רבינו בה מבואר ורש''י פי' בע''א. ומ''ש ואם לא היתה השדה עבודה חורש ושונה וכו'. שם. ומ''ש ובורר את החיטים יפה יפה. ומ''ש ואח''כ שף את החיטים ובועט בהם הרבה עד שיתקלפו:

ה כָּל הַחִטִּים שֶׁל מְנָחוֹת טְעוּנוֹת שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁיפָה וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּעִיטָה. שָׁף אַחַת וּבוֹעֵט שְׁתַּיִם. שָׁף שְׁתַּיִם וּבוֹעֵט שָׁלֹשׁ. נִמְצְאוּ שָׁלֹשׁ שִׁיפוֹת וַחֲמֵשׁ בְּעִיטוֹת. וְחוֹזֵר חֲלִילָה עַד שֶׁיִּגְמֹר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁיפָה וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּעִיטָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַלְּפוּ הַרְבֵּה. וְחוֹשֵׁב הַהוֹבָאָה וְהַהוֹלָכָה בְּשִׁיפָה אַחַת לְהַחְמִיר וְאַחַר כָּךְ טוֹחֵן וּמְרַקֵּד יָפֶה יָפֶה:

כסף משנה כל החיטים של מנחות טעונות שלש מאות שיפה ות''ק בעיטה וכו'. משנה (דף ע"ו) בפרק אלו מנחות. ומ''ש וחושב ההולכה וההובאה בשיפה אחת להחמיר. שם בעיא דלא איפשיטא:

ו הַיַּיִן. מֵבִיא עֲנָבִים מִן הָרַגְלִיּוֹת מִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִּים פַּעֲמַיִם בְּשָׁנָה. וְדוֹרֵךְ וְכוֹנְסִין אוֹתוֹ בְּחָבִיּוֹת קְטַנּוֹת. וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָן אַחַת אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם אֶלָּא שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. וְאֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הֶחָבִית עַד פִּיהָ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רֵיחוֹ נוֹדֵף. וְאֵינוֹ מֵבִיא לֹא מִפִּי הֶחָבִית מִפְּנֵי הַקְּמָחִין הָעוֹלֶה עַל פְּנֵי הַיַּיִן. וְלֹא מִשּׁוּלֶיהָ מִפְּנֵי הַשְּׁמָרִים. אֶלָּא מִשְּׁלִישָׁהּ וּמֵאֶמְצָעָהּ שֶׁל אֶמְצָעִית:

כסף משנה היין מביא ענבים וכו'. משנה וברייתא שם (דף פ"ו:) ופירש''י רוגליות גפנים נמוכים שהוא יפה. ומ''ש ואין מניחין אותן אחת אחת וכו'. שם בברייתא (דף פ"ז) אין מניחין אותן שתים שתים אלא אחת אחת ואין כן גירסת רבינו. ומ''ש ואינו ממלא החבית עד פיה כדי שיהא ריחו נודף. משנה בפרק כל קרבנות ופירש''י כשהיא חסרה קימעא היין נודף יותר מכשהיא מליאה. ומ''ש ואינו מביא לא מפי החבית וכו' עד אלא משלישה ומאמצעה. משנה שם: ומ''ש של האמצעית נראה שכך היה גורס רבינו שם:

ז הָיָה הַגִּזְבָּר יוֹשֵׁב וְהַיַּיִן יוֹצֵא מִן הַנֶּקֶב שֶׁבְּצַד הֶחָבִית כֵּיוָן שֶׁיִּרְאֶה שִׁנּוּי הַשְּׁמָרִים מַתְחִיל לָצֵאת פּוֹסֵק וְאֵינוֹ לוֹקֵחַ. וּמֵאֵימָתַי מֵבִיא. מֵאַחַר אַרְבָּעִים יוֹם לִדְרִיכָתוֹ עַד שְׁתֵּי שָׁנִים אוֹ יֶתֶר מְעַט. וְאִם הֵבִיא יַיִן יָשָׁן מִכַּמָּה שָׁנִים הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר וְהוּא שֶׁלֹּא יִפָּסֵד טַעֲמוֹ:

כסף משנה ומ''ש היה הגזבר יושב וכו' עד ואינו לוקה. משנה שם: מאימתי מביא מאחר ארבעים יום לדריכתו. משנה בפ''ו ממס' עדיות (מ"א). ומ''ש עד שתי שנים וכו'. בפרק כל קרבנות (דף פ"ו:) תנן אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין ובגמרא (דף פ"ז) מאי טעמא דרבי אמר קרא לכבש יין מה כבש בן שנתו אף יין בן שנתו אי מה כבש בן שתי שנים פסול אף יין בן שתי שנים פסול וכ''ת הכי נמי והא תניא יין בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי וקאמר אם הביא כשר אלא אמר רבא היינו טעמא דרבי דכתיב אל תרא יין כי יתאדם וידוע דהלכה כת''ק ומשמע לרבינו דע''כ לא פליג ת''ק על רבי אלא בבן שתי שנים או יותר מעט אבל במיושן יותר לתנא קמא נמי לכתחלה לא יביא. ומ''ש והוא שלא יפסד טעמו. פשוט הוא דלא עדיף ממעושן דפסול:

ח תִּשְׁעָה מִינִין בְּשֶׁמֶן מִפְּנֵי שִׁנּוּי מַעֲשָׂיו. כֵּיצַד. זַיִת שֶׁגִּרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת וּבֵרְרוֹ אַחַת אַחַת וּכְתָשׁוֹ וּנְתָנוֹ לְסַל הַשֶּׁמֶן שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ הוּא הָרִאשׁוֹן. חָזַר אַחַר כָּךְ וּטְעָנוֹ בְּקוֹרָה הַשֶּׁמֶן שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ הוּא הַשֵּׁנִי. וְאִם חָזַר אַחַר שֶׁטְּעָנוֹ וּטְחָנוֹ וּטְעָנוֹ שְׁנִיָּה הַשֶּׁמֶן שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ הוּא הַשְּׁלִישִׁי. זֵיתִים שֶׁמְּסָקָן כֻּלָּן בְּעִרְבּוּבְיָא וְהֶעֱלָן לַגַּג וְחָזַר וּבֵרֵר גַּרְגֵּר גַּרְגֵּר וּכְתָשָׁן וּנְתָנָן לְסַל הַשֶּׁמֶן שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנּוּ הוּא הָרְבִיעִי. וְאִם טְעָנוֹ בְּקוֹרָה אַחַר כָּךְ הַשֶּׁמֶן שֶׁיֵּצֵא הוּא הַחֲמִישִׁי. וְחָזַר וְטָחַן וְטָעַן פַּעַם שְׁנִיָּה הַשֶּׁמֶן שֶׁיֵּצֵא הוּא הַשִּׁשִּׁי. זֵיתִים שֶׁמְּסָקָן וּטְעָנָן בְּתוֹךְ הַבַּיִת עַד שֶׁיִּלְקוּ וְהֶעֱלָן וּנִגְּבָן וְאַחַר כָּךְ כָּתַשׁ וְנָתַן לְסַל הַשֶּׁמֶן שֶׁיֵּצֵא הוּא הַשְּׁבִיעִי. חָזַר וְטָעַן בַּקּוֹרָה הַשֶּׁמֶן שֶׁיֵּצֵא הוּא הַשְּׁמִינִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן פַּעַם שְׁנִיָּה הַשֶּׁמֶן שֶׁיֵּצֵא הוּא הַתְּשִׁיעִי:

כסף משנה תשעה מינים בשמן וכו' עד והשוה והפחות. משנה שם (דף פ"ו). ומ''ש שהרוצה לזכות עצמו יכוף יצרו הרע וירחיב ידו ויביא קרבנו מן היפה המשובח ביותר שבאותו המין שיביא ממנו וכו'. הם דברי רבינו ראויים אליו: בריך רחמנא דסייען

ט אַף עַל פִּי שֶׁכֻּלָּן כְּשֵׁרִין לִמְנָחוֹת. הָרִאשׁוֹן אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. וְאַחֲרָיו הַשֵּׁנִי וְהָרְבִיעִי וּשְׁנֵיהֶן שָׁוִין. וְאַחֲרֵיהֶם הַשְּׁלִישִׁי וְהַחֲמִישִׁי וְהַשְּׁבִיעִי וּשְׁלָשְׁתָּן שָׁוִין. וְאַחֲרֵיהֶם הַשִּׁשִּׁי וְהַשְּׁמִינִי וּשְׁנֵיהֶם שָׁוִין. וְהַתְּשִׁיעִי אֵין לְמַטָּה מִמֶּנּוּ:

י אֵין כָּשֵׁר לַמְּנוֹרָה אֶלָּא רִאשׁוֹן וּרְבִיעִי וּשְׁבִיעִי בִּלְבַד שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כז-כ) (ויקרא כז-כ) 'כָּתִית לַמָּאוֹר', אֵין כָּשֵׁר לַמְּנוֹרָה אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַכָּתוּשׁ בִּלְבַד. אֲבָל לַמְּנָחוֹת כֻּלָּן כְּשֵׁרִין:

יא וּמֵאַחַר שֶׁכֻּלָּן כְּשֵׁרִין לַמְּנָחוֹת לָמָּה נִמְנוּ. כְּדֵי לֵידַע יָפֶה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ וְהַשָּׁוֶה וְהַפָּחוֹת שֶׁהָרוֹצֶה לִזְכּוֹת עַצְמוֹ יָכֹף יִצְרוֹ הָרַע וְיַרְחִיב יָדוֹ וְיָבִיא קָרְבָּנוֹ מִן הַיָּפֶה הַמְּשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמִּין שֶׁיָּבִיא מִמֶּנּוּ. הֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (בראשית ד-ד) 'וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ'. וְהוּא הַדִּין בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא לְשֵׁם הָאֵל הַטּוֹב שֶׁיִּהְיֶה מִן הַנָּאֶה וְהַטּוֹב. אִם בָּנָה בֵּית תְּפִלָּה יִהְיֶה נָאֶה מִבֵּית יְשִׁיבָתוֹ. הֶאֱכִיל רָעֵב יַאֲכִיל מִן הַטּוֹב וְהַמָּתוֹק שֶׁבְּשֻׁלְחָנוֹ. כִּסָּה עָרֹם יְכַסֶּה מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּכְסוּתוֹ. הִקְדִּישׁ דָּבָר יַקְדִּישׁ מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא ג-טז) 'כָּל חֵלֶב לַה'' וְגוֹ':

סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת אִסוּרֵי הַמִּזְבֵּחַ בְּסַ''ד

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן