הלכות אבל - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר משנה תורה לרמב"ם - היד החזקה לרמב"ם הלכות אבל - פרק תשיעי - היד החזקה לרמב"ם

א כָּל הַקְּרָעִים שֶׁקּוֹרֵעַ אָדָם עַל שְׁאָר קְרוֹבָיו. שׁוֹלֵל הַקֶּרַע לְאַחַר שִׁבְעָה וּמְאַחֶה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ שׁוֹלֵל לְאַחַר שְׁלֹשִׁים וְאֵינוֹ מְאַחֶה לְעוֹלָם. וְהָאִשָּׁה קוֹרַעַת וְשׁוֹלֶלֶת מִיָּד אֲפִלּוּ עַל אָבִיהָ וְעַל אִמָּהּ מִפְּנֵי הַצְּנִיעוּת:

כסף משנה כל הקרעים וכו' עד מפני הצניעות. ברייתא פרק אלו מגלחין (מועד קטן דף כ"ב ע"ב):

ב כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרֵעַ אָדָם עַל אָבִיו וְעַל אִמּוֹ כָּךְ חַיָּב לִקְרֹעַ עַל רַבּוֹ [א] שֶׁלִּמְּדוֹ תּוֹרָה. וְעַל הַנָּשִׂיא וְעַל אַב בֵּית דִּין. וְעַל רֹב הַצִּבּוּר שֶׁנֶּהֱרַג. וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. וְעַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף. וְעַל עָרֵי יְהוּדָה וְעַל יְרוּשָׁלַיִם. וְעַל הַמִּקְדָּשׁ:

כסף משנה כדרך שקורע אדם על אביו ועל אמו וכו' עד ועל המקדש. ברייתא שם אלו קרעים שאינם מתאחים הקורע על אביו ואמו ועל רבו שלמדו תורה וכו':

ג כָּל אֵלּוּ הַקְּרָעִים קוֹרֵעַ עַד שֶׁמְּגַלֶּה אֶת לִבּוֹ וְאֵינוֹ [ב] מְאַחֶה לְעוֹלָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִתְאַחִין מֻתָּר לְשׁוֹלְלָן לְמָלְלָן וּלְלַקְּטָן וְלַעֲשׂוֹתָם כְּמִין סֻלָּמוֹת. וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא בְּאִחוּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי בִּלְבַד. וְכָל הַקּוֹרֵעַ מִתּוֹךְ הַשָּׁלָל אוֹ הַמֶּלֶל אוֹ הַלִּקּוּט לֹא עָשָׂה כְּלוּם אֲבָל קוֹרֵעַ מִתּוֹךְ הָאִחוּי הָאֲלֶכְּסַנְדְּרִי בִּלְבַד. אֲפִלּוּ הָפַךְ הַכְּלִי וְנַעֲשָׂה שְׂפָתוֹ לְמַטָּה לֹא יְאַחֶה:

כסף משנה כל אלו הקרעים קורע עד שמגלה את לבו. טעמו דכשם שהם שוין לענין איחוי כך הם שוים בשיעור הקריעה דכשם ששיעור הקריעה דאביו ואמו עד שיגלה את לבו כך באלו השנויים עמהם שיעור קריעה עד שיגלה את לבו. והרמב''ן בת''ה הקשה עליו מדגרסינן בפרק אלו מגלחין (דף כ"ב:) אמר ר' חייא בר אבא א''ר יוחנן על כל המתים כולם קורע מבפנים על אביו ואמו קורע מבחוץ אמר רב חסדא וכן לנשיא מיתיבי לא הושוו לאביו ואמו אלא לאיחוי בלבד מאי לאו אפילו לנשיא לא לבר מנשיא ופירש''י לא הושוו רבו ואב בית דין ונשיא וכל הנך דתני במתניתין לאביו ואמו אלא לאיחוי ש''מ נשיא בשאר כל חומרי אביו ואמו הרי הוא כשאר כל המתים וכן רבו שלמדו חכמה אינו אלא כשאר כל המתים ואפילו בקריעה מבחוץ ועוד שגילוי הלב דבר מיוחד הוא באביו ואמו רמז שבטלה ממנו מצות כיבוד כדאיתא בירושלמי והרי אמרו בקריעה טפח מאי קראה דכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחותה מטפח והא דוד קורע על נשיא ואב בית דין ושמועות הרעות וסגי ליה בטפח עכ''ל. וליישב דעת רבינו נ''ל לומר שהוא ז''ל סובר דעד שיגלה את לבו בכלל אינו מתאחה הוא דהא דאינם מתאחים נפקא לן בגמרא מדכתיב באלישע ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנאמר ויקרעם איני יודע ששנים אלא מלמד שקרועין ועומדים שנים לעולם ומהתם איכא למשמע דעד שיגלה את לבו קרע דבהכי מינכר שהם קרועים לשנים דאי לא קרע אלא טפח לא הוה מינכר שהם קרועים לשנים והא דקאמר בירושלמי דגילוי הלב באביו ואמו מפני שניטלה ממנו מצות כיבוד ההוא טעמא שייך נמי בנשיא ורבו ואב בית דין והא דקאמר בגמרא קריעה טפח מדכתיב ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם אסמכתא בעלמא ללמד על אחרים ולא על עצמו ותדע דהא אע''ג דלא כתיב בקרא דדוד לשנים קרעים אמרינן דקורע על נשיא ואב ב''ד ואינו מתאחה משום דגמרינן מאלישע א''כ ה''ה דלענין גילוי הלב ילפינן מיניה כדפרישית. אבל אי קשיא על רבינו הא קשיא ליה למה לא כתב דעל הנשיא קורע מבחוץ דהא ליכא מאן דפליג על רב חסדא דאמר וכן לנשיא ועוד יש לדקדק שכתב דחכם שמת הכל קורעים עליו עד שמגלים את לבם ומשמע אפילו לא למד ממנו כלום וזו מנין לו ואפשר שטעמו מדתניא בפרק ר' אליעזר דאורג חכם שמת הכל חולצין עליו וא''א לחליצת כתף אא''כ יקרע עד שיגלה לבו: ואף על פי שאינם מתאחין מותר לשוללן וכו' עד מתוך איחוי האלכסנדרי בלבד. הכל בפרק אלו מגלחין (דף כ"ו:) וכתב הטור איחוי אלכסנדרי פירש הראב''ד דהיינו תפירה שהיא שוה למעלה ובולטת מלמטה והרמב''ן פירש דסתם תפירה שוה למעלה ובולטת מלמטה ואיחוי אלכסנדרי שוה מלמעלה ומלמטה וכעין אריגה עכ''ל: אפילו הפך הכלי וכו'. שם ת''ר רשאי להפכו למטה ולאחותו רשב''א אוסר לאחותו ופסקו הרי''ף והרא''ש כרשב''א וכתב הרמב''ן שכן פסק בה''ג והכי איתא בירושלמי:

ד וּכְשֵׁם שֶׁהַמּוֹכֵר אָסוּר לְאַחוֹתוֹ כָּךְ הַלּוֹקֵחַ. לְפִיכָךְ הַמּוֹכֵר צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לַלּוֹקֵחַ שֶׁקֶּרַע זֶה אֵינוֹ מִתְאַחֶה:

כסף משנה ומה שכתב וכשם שהמוכר אסור לאחותו כך הלוקח לפיכך המוכר צריך להודיע וכו'. שם: כתב הטור מכרו לו סתם ולא הודיעו אסור לו לאחותו עד שידע שאינן מקרעים שאינן מתאחים ואסור למכרו לעכו''ם עכ''ל. והוא ברייתא באבל רבתי:

ה וּמִנַּיִן שֶׁקּוֹרֵעַ עַל רַבּוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרֵעַ עַל אָבִיו. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ב-יב) 'וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים'. מִכָּאן שֶׁחַיָּב לְהַבְדִּיל הַשָּׂפָה:

כסף משנה (ה-י) ומנין שקורע על רבו וכו' עד וקרועי בגדים. בפרק אלו מגלחין (דף כ"ו):

ו וּמִנַּיִן שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַנָּשִׂיא וְעַל אַב בֵּית דִּין וְעַל שְׁמוּעָה שֶׁבָּאָה שֶׁנֶּהֱרַג רֹב צִבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב א-יא) 'וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָו וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ' (שמואל ב א-יב) 'וַיִּסְפְּדוּ וַיִּבְכּוּ וַיָּצֻמוּ עַד הָעָרֶב'. (שמואל ב א-יב) 'עַל שָׁאוּל' זֶה נָשִׂיא. (שמואל ב א-יב) 'וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ' זֶה אַב בֵּית דִּין. (שמואל ב א-יב) 'וְעַל עַם ה' וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָפְלוּ בֶּחָרֶב' זוֹ שְׁמוּעָה רָעָה:

ז וּמִנַּיִן שֶׁקּוֹרְעִין עַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יח-לז) 'וַיָּבֹא אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְיוֹאָח בֶּן אָסָף הַמַּזְכִּיר אֶל חִזְקִיָּהוּ קְרוּעֵי בְגָדִים'. אֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ וְאֶחָד הַשּׁוֹמֵעַ מִפִּי שׁוֹמֵעַ חַיָּבִין לִקְרֹעַ:

ח וְהָעֵדִים אֵין חַיָּבִין לִקְרֹעַ כְּשֶׁיָּעִידוּ בְּבֵית דִּין. שֶׁכְּבָר קָרְעוּ בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ:

ט וּמִנַּיִן שֶׁקּוֹרְעִין עַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לו-כג) 'וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה' וְגוֹ' (ירמיה לו-כג) 'עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח' (ירמיה לו-כד) 'וְלֹא פָחֲדוּ וְלֹא קָרְעוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו'. מִכְלַל שֶׁחַיָּבִין לִקְרֹעַ. וְאֵין חַיָּבִין לִקְרֹעַ אֶלָּא עַל סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּשְׂרַף בִּזְרוֹעַ כְּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. וְחַיָּב לִקְרֹעַ שְׁתֵּי קְרִיעוֹת אַחַת עַל הַגְּוִיל וְאַחַת עַל הַכְּתָב. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לו-כז) 'אַחֲרֵי שְׂרֹף הַמֶּלֶךְ אֶת הַמְּגִלָּה וְאֶת הַדְּבָרִים':

י וּמִנַּיִן שֶׁקּוֹרְעִין עַל עָרֵי יְהוּדָה וְעַל יְרוּשָׁלַיִם וְעַל הַמִּקְדָּשׁ שֶׁחָרְבוּ. שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה מא-ה) 'וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם וּמִשִּׁילֹה וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים':

יא כָּל מִי שֶׁעָמַד עִם הַמֵּת בִּשְׁעַת יְצִיאַת נִשְׁמָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ קְרוֹבוֹ חַיָּב לִקְרֹעַ וְכֵן אָדָם כָּשֵׁר שֶׁמֵּת הַכּל חַיָּבִין לִקְרֹעַ עָלָיו אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָכָם. וְקוֹרְעִין טֶפַח כִּשְׁאָר הָאֲבֵלִים. אֲבָל חָכָם שֶׁמֵּת הַכּל קְרוֹבָיו וְהַכּל [ג] קוֹרְעִין עָלָיו עַד שֶׁמְּגַלִּין [ד] אֶת לִבָּם וְחוֹלְצִין מִיָּמִין. וּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אוֹתוֹ חָכָם בָּטֵל כָּל שִׁבְעָה. וּכְבָר נָהֲגוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם לִקְרֹעַ זֶה עַל זֶה טֶפַח. אַף עַל פִּי שֶׁהֵן שָׁוִין וְאֵין אֶחָד מֵהֶם מְלַמֵּד אֶת חֲבֵרוֹ:

כסף משנה כל מי שעמד על המת וכו'. בר''פ רבי אליעזר דאורג (דף ק"ה) ופרק אלו מגלחין (דף כ"ה) וכתב הטור שה''ר יונה כתב דוקא בשאינו רשע והר''מ מרוטנבורג כתב שעל הכל חייבים לקרוע חוץ מעל מומר עובד ע''ז או עובר אחת מכל מצות התורה להכעיס שאותו חשיב כמומר. וכתב עוד והטעם שקורעים קאמר רשב''א מפני שדומה לס''ת שנשרף ופירש''י שעדיין היה יכול ללמוד ודומה לס''ת וכתב הרמב''ן ולפי זה אין לקרוע על אשה ופירש הוא אלא דמיון בעלמא שהוא הפסד גדול וחרדה רבה ועל כן כתב שקורעים גם על אשה עכ''ל ובפירוש רש''י שבידינו כתוב לס''ת שנשרף הרואה חייב אף נשמת ישראל הניטלת דומה לו שאין לך ריק שבישראל שאין בו תורה ומצות ובפרק אלו מגלחין כתב לס''ת דתורה קרויה נר דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ונשמה נקראה נר דכתיב נר ה' נשמת אדם עכ''ל וא''כ גם לדעת רש''י צריך לקרוע על אשה: ומה שכתב חכם שמת הכל קרוביו והכל קורעים עליו. שם חכם שמת הכל קרוביו הכל קרוביו ס''ד אלא אימא הכל כקרוביו הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו ואיני יודע למה לא כתב רבינו הכל כקרוביו: ומ''ש עד שמגלים את לבם. כבר נתבאר טעמו בפרק זה: ומ''ש שחליצה על החכם היא מימין. ברייתא פרק אלו מגלחין (דף כ"ב:) ופירש''י חכם ממונה על העיר שמבקשים ממנו הוראה. ולשון אבל שכתב רבינו קאי למה שכתב באדם כשר קורעין טפח אבל על חכם שמת קורעין עד שמגלים את לבם: ומ''ש ובית מדרשו של אותו חכם בטל כל שבעה. בפרק אלו מגלחין שם ת''ר חכם שמת בית מדרשו בטל ופירש הרמב''ן בת''ה בטל כל ז' לפי שמספידים אותו ואין עוסקין בבית מדרשו כלל שלא יתעצלו מהספדו אבל שאר בתי מדרשות עוסקין בתורה אפילו בשעת הספד שאין מבטלין ת''ת להספד. וכתב הטור ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצים בבית מדרשו אלא מתחברים שנים שנים ולומדים בבתיהם והם דברי הרא''ש ונמוקי יוסף שכתבו בשם הראב''ד: ומ''ש וכבר נהגו ת''ח וכו'. משמע דמיירי בשוים דוקא אבל גדול על הקטן לא אא''כ למד ממנו שום דבר וכ''כ הרמב''ן בת''ה והר''ן בפ''ק דקידושין: ואיכא למידק למה תלה הדבר במנהג והלא מן הדין חייבים לקרוע וכדתניא חכם שמת הכל קורעין עליו ומשמע דאפילו לא למדו ממנו וכמו שדקדק הרא''ש בפרק אלו מגלחין ואפשר לומר דההיא באותם שאינם שוים לחכם שמת אבל בשוים לו לא מחייבי מדינא אלא שנהגו כך אי נמי על חכם שמת חייבים לקרוע מן הדין אפילו שוים לו אבל על ת''ח אין חייבים לקרוע השוים לו מן הדין אלא שנהגו כך. אי נמי דהכל חייבים לקרוע על חכם כדאיתא בברייתא ומיהו האי קריעה לא אתפרש בברייתא שיעורא ומשמע ליה ז''ל דשיעורא עד שיגלה את לבו ומיהו נהגו תלמידי חכמים לקרוע טפח בלבד שמאחר שהם עדיין תלמידי חכמים די להם שיקרעו טפח כשאר קריעה דעלמא וכתבו הגהות על דברי רבינו שכתב וכבר נהגו וכו' פירש ראבי''ה קרע שאינו מתאחה אבל הר''מ כתב שאינו אלא חומרא בעלמא והיכא דנהוג נהוג והיכא דלא נהוג לא נהוג ואין מורין כן. וכן כתב המרדכי במועד קטן:

יב כָּל הַקּוֹרְעִים עַל הֶחָכָם שֶׁמֵּת כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִירוּ פְּנֵיהֶן מֵאֲחוֹרֵי הַמִּטָּה שׁוֹלְלִין. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁהַקּוֹרֵעַ עַל הֶחָכָם [ה] מְאַחֶה לְמָחָר שֶׁאֲפִלּוּ רַבּוֹ שֶׁמֵּת אֵין מִתְאַבֵּל עָלָיו אֶלָּא [ו] יוֹם אֶחָד בִּלְבַד אוֹ יוֹם מִיתָה אוֹ יוֹם שְׁמוּעָה. כֵּן יֵרָאֶה לִי שֶׁהַקּוֹרֵעַ עַל הַנָּשִׂיא וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שׁוֹלֵל לְמָחָר אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְאַחֶה עֲלֵיהֶם לְעוֹלָם:

כסף משנה כל הקורעים על החכם שמת וכו'. ברייתא פ' אלו מגלחין (דף כ"ה). ועל מ''ש רבינו שנ''ל שמאחה למחר כתב הרב רבינו משה בן נחמן שאינו יודע למה יאסר בו ביום. ולי נראה שטעמו של רבינו מדקתני כיון שהחזירו פניהם מאחרי המטה שוללין משמע דלא התירו אלא לשלול ולא לאחות דאל''כ ליתני מאחין דהוי רבותא טפי ואע''ג דאיכא למימר דמשום דקודם קבורה הוא לא התירו אלא לשלול ולא לאחות מ''מ אם איתא לא הוה שתיק גמרא מלאשמועינן דמותר לאחות בו ביום: ומ''ש על רבו אינו מתאבל אלא יום אחד. בפרק אלו מגלחין (דף כ"ה:) כי נח נפשיה דר' יוחנן יתיב עליה רבי אמי שבעה ושלשים א''ר אבא בריה דר' חייא בר אבא ר' אמי דעבד לגרמיה הוא דעבד דהכי א''ר חייא בר אבא א''ר יוחנן אפילו רבו שלמדו חכמה אינו יושב עליו אלא יום אחד וכתב הרמב''ן שמתאבל עליו בחליצת מנעל ושאר דיני אבילות והרא''ש כתב שנוהג עליו כל דיני אבילות מקצת יום אחד:

יג חָכָם שֶׁבָּאָה שְׁמוּעָתוֹ שֶׁמֵּת אֵין קוֹרְעִין עָלָיו אֶלָּא בִּשְׁעַת הֶסְפֵּדוֹ וְזֶהוּ כְּבוֹדוֹ. וְשׁוֹלֵל בּוֹ בַּיּוֹם וּמְאַחֶה לְמָחָר:

כסף משנה חכם שבאה שמועתו וכו'. בפרק אלו מגלחין תניא x חכם כבודו בהספדו:

יד אַב בֵּית דִּין שֶׁמֵּת הַכּל קוֹרְעִין עָלָיו וְחוֹלְצִין מִשְּׂמֹאל וְכָל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁבְּעִירוֹ בְּטֵלִין. וּבְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת נִכְנָסִין לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וּמְשַׁנִּין אֶת מְקוֹמָן. הַיּוֹשְׁבִין בַּדָּרוֹם יֵשְׁבוּ בַּצָּפוֹן. וְהַיּוֹשְׁבִים בַּצָּפוֹן יֵשְׁבוּ בַּדָּרוֹם:

כסף משנה אב ב''ד שמת הכל קורעין עליו וחולצין משמאל. ברייתא שם (דף כ"ב:): ומ''ש וכל בתי מדרשות שבעירו בטלים וכו' עד ישבו בדרום. ברייתא שם ופירש הרמב''ן בת''ה כל בתי מדרשות בטלי ומבטלין ת''ת כל שבעה כדי שיהיו כולם פנויים ומתעסקים בהספדו והרגילין להתפלל בבהכ''נ משנים מקומם בקר וערב כשהם נכנסים שם להתפלל:

טו נָשִׂיא שֶׁמֵּת הַכּל קוֹרְעִין עָלָיו. וְחוֹלְצִין שְׁתֵּי הַיָּדַיִם מִכָּאן וּמִכָּאן. וּבְכָל בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת בְּטֵלִים. וּבְנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת נִכְנָסִין בְּשַׁבָּת לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְקוֹרְאִין שִׁבְעָה. וְלֹא יְטַיְּלוּ בַּשּׁוּק אֶלָּא יוֹשְׁבִין מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת דָּוִים כָּל הַיּוֹם:

כסף משנה נשיא שמת הכל קורעים עליו. (שם) נשיא שכיב א''ל רב חסדא לרב חנן בר רבא כפי אסיתא וקום עלה ואחוי קריעה לעלמא: ומ''ש וחולצין שתי ידים מכאן ומכאן. שם: ומ''ש וכל בתי מדרשות בטלין. ופירש הרמב''ן בת''ה כל בתי מדרשות אף אותם שחוץ לעיר כל אותם שיכולים לבא ביום שבת שאין מתפללין בעשרה אלא בביתו חוץ מקריאת התורה בשבת שבעה והוא הדין בשני וחמישי שלשה וזה אינו בחכם ואב ב''ד שאין מבטלין בה אלא מקצתן מתפללין בביהכ''נ ומקצתן בבית האבל: ומ''ש ולא יטיילו בשוק אלא יושבים משפחות משפחות דוים כל היום. הם דברי ר''י בן קרחה שם בברייתא (דף כ"ג):

מתוך היד החזקה לרמב"ם - משנה תורה לרמב"ם

לעילוי נשמת רבנו משה בן רבי מימון - ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים והמתים.

בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) לתורת אמת ר' פנחס ראובן ול ר.מ שליט''א

 

 

דילוג לתוכן